פרק 5 חלק ז'
יום חמישי 5.7 - מוזיאון ההגירה במלבורן והאי פיליפ
יום חמישי 5 ליולי, ירדנו לארוחת בוקר בחדר האוכל הצנוע של המלון, הכרנו את פקידת הקבלה הסינית שעזרה לנו אתמול עם כל הסדרי ההגעה המאוחרת, והודנו לה. היא ואימא שלה שרתו את ששת או שבעת הסועדים. ארוחה סבירה כוללת את המרכיבים הרגילים שאפשר למצוא בבתי מלון.
הורדנו את המזוודות לרכב החונה בחצר האחורית של המלון ויצאנו ברגל למוזיאון ההגירה (Immigration Museum 400 Flinders St, Melbourne VIC 3000) כ-2 וחצי ק"מ. אך למעשה כשהגענו לתחומי אזור הנסיעה החופשי בחשמלית ( ,Tramבכל מרכז מלבורן אפשר לנסוע בכל קווי החשמלית חופשי ללא תשלום) בצומת ווילנגטון פאראד (Willington Parade) עם רח' פלינדרס ( Flinders st') עלינו על אחד הקווים לשלוש או ארבע תחנות ירדנו ממש ליד מוזיאון ההגירה הנמצא על רח' פלינדרס וחסכנו כקילומטר הליכה.
עיינה מצאה מידע על התערוכה המאוד ייחודית הזו, המתקיימת בימים אלו במוזיאון ההגירה, הנושא, חייו המיוחדים של מהאטמה גנדי.
לעיינה 2 סדרות של עבודות שעניינם מנהיגים שנרצחו בגלל מנהיגותם אל עבר אמונתם הפוליטית. בסדרה הראשונה, "מסומנים", רישום דיוקנאות של מנהיגים בשיטת הרישום הייחודית לה.
התערוכה בגלריה הקיבוץ בתל אביב ((20.11.1998 – 27.10.1998 כללה את דיוקניהם של יצחק רבין, מרטין לוטר קינג ונשיא מצרים סאדאת.
לקראת תערוכה נוספת שנקראה "סימנים" צורפו מהאטמה גנדי המנהיג האגדי שהביא לשחרור הודו מהכיבוש הבריטי בדרכים לא אלימות, אך נרצח בידי לאומנים הינדיים. ראשת הממשלה אינדירה גנדי (אין לה קשר משפחתי למהטמה גנדי, היא בתו של ראש הממשלה הראשון של הודו המשוחררת, נהרו, קיבלה את שם המשפחה בנשואיה לפירוז גנדי), ובנה ראש ממשלת הודו רג'וב גנדי, שניהם נרצחו. נשיא ארה"ב אברהם לינקולין הנשיא שאיחד את הצפון והדרום וביטל את העבדות ועל כך נרצח.
סיכומו של דבר, לכשנמצאה ההזדמנות, לעיינה היה מאוד חשוב להיות בתערוכה זו, העוסקת בדמותו המיוחדת ורבת ההשראה לעולם של מהאטמה גנדי, עד כדי כך שהעצרת הכללית של האו"ם הכריזה על יום הולדתו ב- 2 לאוקטובר, כיום הבינלאומי לאי אלימות.
התערוכה הובאה למוזיאון ההגירה העוסק בחייהם של המהגרים לאוסטרליה הקשיים בדרכם עד התערותם המוצלחת בה.
גנדי בצעירותו היגר מהודו לדרום אפריקה, חווה קשיים גדולים ואפליה, חזר להודו והפך לאבי האומה ההודית עם הצלחת מאבקו נטול האלימות בבריטים שיצאו מהודו כאשר קיבלה מהם את עצמאותה.
בתערוכה תחנות חייו כמהגר בדרום אפריקה חזרתו להודו, המאבק בבריטים והצלחתו, ללא שימוש באלימות .
התערוכה מעוצבת בדרכים מאוד עכשוויות, מערכות אינטראקטיביות לשיתוף הצופים בסיפור חייו וכמובן צילומים וסרטונים ועוד עוד…
השתתפנו בסיור ושיח גלריה בתערוכה, המדריך, אדם שהיגר בעצמו לאוסטרליה מבנגלדש, שהייתה חלק מהודו בתקופה הקולוניאלית, סיפר שמצא את דרכו להתערות בחברה האוסטרלית באמצעות שרות בצבא לאורך שנים, הגיע לעבוד במוזיאון ההגירה ממש עם התערוכה.
ביקרנו בתערוכות קבע במוזיאון והתרשמנו כי הקשיים שחוו מהגרים לאוסטרליה היו לא פחות קשים מאלו של העולים החדשים שבאו להיקלט בישראל ...
יצאנו מהמוזיאון מרוצים מכך שהקדשנו לו את הזמן היקר שלנו במלבורן. למעשה חזרנו למלבורן במיוחד בכדי להגיע לתערוכה הזו.
חזרנו למלון בכדי לקחת את הרכב ולצאת מהעיר אל האי פיליפ. נפרדנו מפקידת הקבלה והמלון בתודה גדולה (חסכו לנו סכום נכבד בזה שאפשרו לנו לחנות אצלם את החצי יום הזה).
שוב הווייז נכנס לפעולה והוביל אותנו אל מחוץ לעיר בדרכי עקלתון אף כי לא הייתה עדיין שעת הלחץ הגדול בתנועה,
כמעט שעתיים נסיעה דרום מזרחה מהמטרופולין של מלבורן.
מפת הדרך ממלבורן לאי פיליפ
האי פיליפ שוכן בכניסה לווסטרן פורט ביי (Western Port Bay), מפרץ שבמרכזו אי אחר, האי פרנץ'
(French Island) החבוק בטבעת של ים בינו ובין היבשת עצמה. כל המערכת הזו ממזרח למפרץ פורט פיליפ
(Port Philip Bay) שלחופו הצפוני, צפוני מזרחי שוכנת מלבורן.
יצאנו בכביש מהיר 1M ממנו ירדנו דרומה על כבישים 422C ל- 420M שהופך ל- 420 B במעבר הגשר לפיליפ איילנד. הדרך מאופיינת בסביבה כפרית.
האטרקציה הגדולה שבגינה בחרנו לנסוע לפיליפ איילנד היא מצעד הפינגוונים (Penguin Parade) החוזר על עצמו מדי יום עם רדת החשיכה. מאות שלא לומר אלפי פינגווינים חוזרים הביתה מיום צייד באוקיאנוס.
מדובר בזן הולך ונכחד של פינגווין ננסי (כ- 30 ס"מ גובהו) החי בקינים חפורים בחול הרך בין שורשי צמחים על גבעות חוליות הצמודות לחוף.
הפינגווין חי בזוג לכל החיים. לכל זוג המחילה שלו, עליה ועל פרטיותו הוא מוכן להגן בגופו.
בעבר היו בפיליפ איילנד חופים נוספים וסוגי פינגווינים נוספים, אך אלו עזבו את האי או מתו עקב הוונדליות המכוונת והאגבית של המבקרים הרבים מדי ערב, שהיו בדרכם לחוף הולכים על גבעות החול ואגב כך ממוטטים את המחילות על הביצים והגוזלים שהוריהם אמורים לחזור מהים עם ארוחת הערב שלהם. שלא לדבר על גניבת הביצים מהמחילות…
נותר רק הזן הננסי הדבק בביתו ההיסטורי בעזרת הרשויות שהפכו את המקום לגן לאומי מוגן, הקימו מדרכות להגיע לחוף ורמפות ישיבה מסודרות אל מול חוף הנחיתה. ריינג'רס רבים שומרים על הסדר מדי ערב, בקפדנות רבה בעיקר על הציות להוראה לא לצלם.
[כאן אני חייב לציין כי בעקבות איסור הצילום והצורך שלי לשזור תמונות הקשורות לתוכן לא נותרה לי ברירה אלא לפנות לאינטרנט בחיפוש תמונות פינגווינים חופשיות לשימוש, לצערי אני מביא אותן במקום תמונות של עיינה ושלי כמו בכל שאר פרקי הבלוג].
אסור לצלם בכלל, כולל צילום ללא פלש. בשיחה עם ריינג'רס הסבירו כי בין מאות התיירים המגיעים מדי ערב רבים הצלמים הבלתי מקצועיים שלא יודעים לנטרל את מנורת הפלש, ריצוד האור החזק והמסנוור מכניס את העוף הקטן והמיוחד הזה למתח וגורם לתופעות עם השפעה שלילית על חייו.
לאחר מעבר הגשר עצרנו במרכז מידע לתיירים קנינו כרטיסי כניסה למתחם מצעד הפינגווינים, מאוד יקר, כ- 26 דולר למבוגר ו-13 דולר לילד עד גיל 15. מתחם חדש גדול, ממש קניון עם מסעדות וחנויות מזכרות. בכל זאת באים מדי יום מאות תיירים.
החלטנו לנסוע ישר לאתר מצעד הפינגווינים ורק לאחר מכן להגיע למלון שהזמנו בקאואס (Cowes) העיר היחידה, בירת האי אם תרצו. התקשרנו למלון להודיעה שנאחר ואכן המליצו לנו לעשות כך.
כ- 20 דקות נסיעה עד מגרש החניה העמוס של האתר. הגענו די מאוחר, התחיל להחשיך חנינו במרחק רב ממרכז האתר, היינו צריכים ללכת כברת דרך בשבילים מוגדרים ומוגבהים מהחול (אז עוד לא הבנו למה).
הגענו ליציעים המלאים נותרו מקומות בשורות העליונות רחוק מקו המים, כמעט אי אפשר לראות דבר ממה שבאנו לראות. היה מאוד, אבל מאוד, מתסכל.
גם שהחלו קבוצות הפינגווינים להיפלט לחוף ראינו אותם בקושי מאוד מרחוק. גוש צפוף שחור לבן נפלט מהמים ומתחיל לצעוד אל גבעות החול מצדדנו ומאחורינו. כל כמה דקות נפלטה ליבשה קבוצה נוספת. אך אנחנו נותרנו מתוסכלים כי לא ראינו בברור את התהליך.
חיפשנו לשדרג את מקומנו. לעומתנו רבים שהתאכזבו או מיצו את התצפית פשוט קמו והתרחקו מהמקום, התקדמנו במורד היציע כלפי החוף וקו המים.
לקח עוד זמן מה לבסוף ישבנו בשורה הראשונה כ-10 מטר מקו המים אך הפינגווינים שלא חיכו לנו כבר כמעט סיימו לעלות לחוף.
למעשה אלו שהגיעו בקבוצות קטנות היו כנראה הזקנים והחולים וראינו איך הם נאבקים אחד על אחד מול הכוח של גלי האוקיאנוס הבלתי נלאים. נעמדים על הרגליים כשהגל נסוג ואז בא הגל הבא מטיל אותם קדימה וסוחף אותם חזרה מהחוף.
היו כאלה שנזקקו לכמה ניסיונות עד שהצליחו להתרחק מהמים הסוחפים. ראינו שמגיע זוג, אחד מצליח לצאת, השני נסחף חזרה, הראשון ממתין לו ולאחר שהפרט שנסחף חוזר עם הגל הבא ומצליח להיחלץ הם צועדים יחד לגבעות החול.
לאחר זמן מה שלא הופיעו פרטים נוספים החלו הריינג'רס להאיץ באחרוני הצופים ואנחנו ביניהם לעזוב ללכת לכיוון מרכז האתר.
יצרנו קשר עם אחת הריינג'רס, סינית במוצאה, בזמן שיפור מקומנו ביציע, עכשיו בדרך החוצה הלכנו אתה וקיבלנו עוד הסברים על שגרת חיי הפינגווינים. הלכנו על המדרכה המוגבהת ומסביבנו צרחות עד לב השמים.
חלקן קריאות למתן סימן לבן הזוג הנעדר, להגיע לבן/בת זוגו, חלקן קריאות להגנת המחילה מפרט המתקרב, אולי גם להרחיק את ההולכים על המדרכה, כי ממש מתחתנו ומסביב מרחק מטרים ספורים היו מחילות. לחלקן הפתח מחוזק בלוחות עץ כמו ארגזים, אותם התקינו אנשי רשות הטבע, להגנה מפני קריסת המחילה.
דחקו באחרונים לצאת מתחום המדרכות וכיבו את אורות ההתמצאות והבטיחות שדלקו לטובת האורחים, וכך החזירו לפינגווינים את החשכה והשקט…
נסענו לקאוואס למלון, קואוט'שמן מוטל (Coachman Motel, 51 Chapel st' Cowes 03-5952-1098 )
מנהל המלון חיכה לנו, המגורים שלו מעל משרד הקבלה, ירד אלינו, לאחר סיום העניינים הרשמיים כיוון אותנו לחדרנו. חדר גדול נקי, נעים ומרווח.
בבוקר נפרדנו ויצאנו דרך רחובה הראשי של קאואס (Cowes) בדרך לנמל התעופה של מלבורן, להחזיר את הרכב ולטוס חזרה לסידני.
בנמל התעופה עשינו סיבוב "ניצחון" מיותר בגלל פיספוס הכניסה למקום החזרת רכב שכור. במקום אחד מרוכז מקבלים את הרכבים של כל החברות כמו שבמשרד אחד מוסרים את רכבי כל החברות. לאחר הסיבוב הנוסף נכנסנו בכניסה הנכונה וגילינו את היעילות המאפשרת להשתלט על כמויות הרכב החוזר.
קריאת הקילומטרז' ומד הדלק והכנסתם המהירה למסופון בידי המפעיל הפיקה תעודת החזרה, לקח לנו יותר זמן לפנות את הרכב מכל המזוודות והתיקים שלנו...
הטרמינל שלנו לטיסה לסידני היה ממול, חצינו את כביש הטבעת סובב הטרמינלים, נכנסנו וחיפשנו את טייגראייר אתם הגענו ואתם נחזור לסידני.
הסתבר שחרגנו במשהו מעסקת המינימום של הלואוקוסט, הלכתי לשלם כופר שהופך את טיסות הלואוקוסט לטיסה במחיר של חברות רגילות כדוגמת קוואנטס ((Qantas. לא הייתי בוחר לטוס טייגראייר עוד פעם.
הטיסה המריאה בזמן ולאחר שעה וקצת נחתנו בסידני, הילית כבר חיכתה בשדה, למעשה עשתה סיבובים כי אין איפה לעמוד לרגע, פרט אם אתה אוסף נוסע, לכך יש מקום לחניית איסוף לדקות בודדות, ולנו הייתה דרך ארוכה ללכת עם כל הכבודה ברוח ובגשם קל עד הנקודה הזו...
לבסוף נפגשנו והסתבר שיכולנו לחתוך ולקצר את הדרך הארוכה שעשינו... חוכמת הבדיעבד...
העיקר שהגענו... נפגשנו בשמחה רבה ונסענו הביתה… הבית האוסטרלי שלנו...
בפרק הבא המשך טיולים בסידני והסביבה הקרובה....
