פרק 5 חלק ג'
יום ראשון 1 ליולי 2018 על דרך האוקיאנוס הגדולה – The Great Ocean Rd.
יום ראשון בבוקר, הכל לאט יותר, כמו בשבת אצלנו, עד שקיבלנו ארוחת בוקר, שהייתה מעולה, אפשר אחריה להחזיק יום שלם... לקח הרבה זמן, כשהיינו מוכנים לצאת לדרך היה מאוחר ועוד התכוונתי למצוא תחנת דלק כדי שלא נהיה תלויים בדלק בהמשך היום, צפויה נסיעה לא קצרה וחזרה לכאן, לאפולו ביי למלון אילוקה.
בשעה טובה בסביבות 10 נכנסנו לרכב, ונסענו לכיוון מזרח, ראינו תחנת דלק מיד אחרי שנכנסים לעיירה.
נסענו לתחנה, זה גם הכיוון שלנו בכל מיקרה. הגענו וזו פעם ראשונה לשימוש בתחנת דלק מקומית, ואני מגלה שאין בנזין 95. קיימים 93 אוקטן, או 98 אוקטן.
הרכב שלנו היה קיה ריו, בארץ רכב כזה נוסע עם בנזין 95 אוקטן, לא רציתי לתדלק ב- 98 היקר אבל לא הרגשתי נוח להכניס בנזין "פשוט" יותר מ- 95. שאלתי את המתדלק אם יש להם 95, אמר שאין.
חשבתי אולי לתחנה אחרת יש, ועוד חשבתי בטח יש עוד תחנות דלק באפולו ביי... החלטתי לעשות סיבוב לחפש.
התחלתי עם הווייז, היו תחנות אי שם במרחקים אבל לא באפולו ביי, החלטתי שאולי הוא לא מדייק נעשה באמת סיבוב.
נסענו בכל רחבי העיירה, ראינו את השכונות החדשות (והישנות) אבל לא נמצאה תחנה!
חשבתי, טוב, יש כמעט חצי מיכל ניסע, בטח נמצא תחנה בדרך....
יצאנו לכיוון קנט ריוור (Kennett River), על פי המלצת מרכז מידע לתיירים מאתמול בלורן, לחפש קואלות (Koalas), כפי שאמרו יש רבות ביער במקום.
נכנסנו לשאול בקפה, הבחור אמר: "2 שניות מכאן בצד השני של הכיכר יש"...
השארנו את הרכב בחניה ליד הקפה והלכנו, לא ראינו כלום בכניסה לדרך מעבר לכיכר על העצים מימין, המשכנו ללכת, ראינו זוג עומד מול עץ מהצד השני של הדרך, התקרבנו אליהם והם הראו לנו קואלה עם הגב אלינו אוכלת או ישנה על ענף ליד גזע. קואלה גדולה יחסית, אולי שמנה, מבוגרת??
אותו זוג שחזר ברגל מעומק היער אמר שראו קואלות רבות בהמשך.
החלטנו לדלג עם הרכב על הדרך ולקוות לטוב, הלכתי להביא את הרכב. נסענו על הדרך הסלולה לאט לאט וחיפשנו קואלות על העצים. מאוד קשה לראות אותן כך.
לאחר כ- 2 אולי 3 ק"מ הייתה התפצלות של הדרך שיצרה קרחת יער גדולה יותר וניתן לחנות בבטחה מבלי להפריע "לתנועה" אם בכלל תהיה כזו... מצד ימין של הדרך מתלול יורד בזווית חזקה למטה ומשמאל הייתה התרוממות, אפשר לעצור על הדרך בדוחק, לא הכי בטיחותי, כך שהמקום הזה נתן פתרון איכותי המאפשר להשאיר את הרכב ולצאת להסתובב רגלית ביער.
התחלנו לסרוק את העצים מסביבנו ולאט לאט התחלנו ללכת על הדרך המתפצלת, עברנו שער פתוח, צמחיה שלא לומר עשביה גבוהה, רטיבות ובוץ בכל מקום. כך צעדנו כמה מאות מטר אל עומק היער, נאדה, אין קואלות..., או אולי יש ופשוט לא התגלו לעינינו...
חזרנו לכיוון הרכב, כשהגענו לצומת הלכנו על המשך הדרך הראשית, וממש שם, כ- 50 מטר מהרכב סוף סוף ראינו קואלה עם הגב אלינו על ענף, די גבוה, לא נראת במצב שינה, אולי באמצע ארוחה?.
צילמנו מכל הכיוונים שאפשרו לראות אותה, חיפשנו לצלם את הפנים, לא מצאנו זווית, מהכיוון שאנחנו יכולים לראות אי אפשר לראות את הפנים.
החלטנו לחפש עוד פרטים, היער אמור להיות מלא מהן, לא?
התחיל להיות מאוחר, עברנו כבר את השעה 12, ובתוכנית היה לנסוע לאוטוויי "הרפתקאות מעוף על צמרות העצים" – Otway Fly Treetop Adventures מרחק של כ- 60 ק"מ, יכול לקחת כשעה וחצי ויותר...
התחלנו לחזור על הדרך הראשית לסרוק את העצים תוך כדי נסיעה, אף שידענו כמה קשה כך לגלות את הקוואלות.
המזל או עיני הנץ גילו את הקואלה החמוד נם את שנתו על ענף גבוה ולא מרגיש בדרמה שחולל, עצרנו, חנינו הכי טוב שאפשר וחזרנו כמה מטר בכדי לראות את הכוכב ולצלם אותו לא תוך תנועה.
עד עכשיו ראינו אותם, את כמה הבודדים רק מהגב החבר החדש שלנו נם את שנתו מצונף על ענף עם הפנים אלינו, סוף סוף חבר של ממש...
צילמנו עם עדשה ארוכת מוקד (כמה שיש, 18-200) את שאר העבודה עשינו על המחשב, סוף סוף יש לנו תמונה של פני "התכשיט" שרואים פרטים של פניו...
הגיע זוג שכמונו חיפש ביער את החיה העדינה והחביבה צרפנו אותם "למסיבה" כאן גם תארנו להם את המקום של הקוואלה הקודם.
נפרדנו, המשכנו את הנסיעה לכיוון היציאה מהיער. ממש לקראת הכיכר ליד הקפה הייתה קבוצת תיירים שהתענגה על קוואלה על אחד העצים הראשונים, כמו שאמר האיש בקפה, 2 שניות מהקפה...
נפרדנו מהיער ואחרי השעה 1 (13:00) יצאנו לדרך ליעד הבא, אוטוויי "הרפתקאות מעוף על צמרות העצים" – Otway Fly Treetop Adventures, חזרנו מערבה על כביש 100B דרך האוקיאנוס, עד פניה צפונה לכביש 119C ב- Skenes Creek (ערוץ סקיין) עד הפניה שמאלה לכביש 159C לכיוון Beech Forest (יער ביקא) המוליך ליעד שלנו.
כבישים צרים מדרון תלול בצד אחד, יער גשם מסביב, והכביש מתפתל כמו שאף נחש לא יכול, ממש סיבוב על סיבוב פניה על פניה, מזל שכמעט לא הייתה תנועה בכביש, ומזל עוד יותר גדול שזה יום ראשון ונהגי משאיות לא עובדים, חלק מהכביש משמש ליציאה ממחצבה או משהו דומה וכנראה שבימי חול התנועה כבדה יותר (תרתי משמע) בכביש הנידח הזה.
הגענו, מגרש חניה לא מפוצץ אבל עם לא מעט חונים. יש ללכת כברת דרך עד הכניסה לאתר, הרוח הקרה לא מפסיקה, עיינה עטופה, אני הייתי ברכב רק עם חולצה עם שרוול ארוך, לאחר כמה עשרות מטרים של הליכה ירד לי האסימון, חזרתי לרכב לקחת את המעיל, בלי זה לא הייתי עומד בקור ההולך ומתעצם עם העלמות השמש והכניסה לעומק יער הגשם הרטוב...
הכניסה בבניין גדול מרשים, נכנסנו, חם ונעים, החלל מחולק לחנות מזכרות, מסעדה, דלפקי שרות לאורחים הרבים ועוד,
הלכנו לדלפק לארגן את הכניסה לאתר וגם לברר לגבי WiFi. נזקקנו לו בכדי לערוך שיחה עם הארץ שלא הצלחנו לבצע במלון, הסתבר שגם כאן המצב דומה, האינטרנט חלש ואיטי אם בכלל... הסתבר כי באזור הכפרי האינטרנט חלש לא כמו שהיינו מצפים ממדינה מפותחת כמו אוסטרליה.
קנינו כרטיסי כניסה 25$ לכרטיס ( https://www.otwayfly.com ) להליכה על מדרכות הצמרות. (קניה באתר מוזילה את הכרטיס)
ויתרנו בגלל השעה על אומגה. עשויה להיות הרפתקה חזקה יותר (אבל מצריכה זמן התארגנות והדרכה) מ"סתם" צעידה בגובה הצמרות.
יצאנו להליכה של כ- 4 ק"מ בהתחלה בשבילי יער, בין העצים הגבוהים, מעל 40 מטר וצמחיית יער גשם כולל שרכים שונים, ומיני חזזיות וצמחים טפילים על גבי העצים.
הגענו למקום התחלת המדרכות ובפעם הראשונה שראינו שמדובר בעצם במדרכות מתכת, בעצם גשרי מתכת באורך כמה מאות מטר בגובה של כ- 2/3 מגובה העצים. לאחר הליכה של כברת דרך יש פיצול מדרכות ומגדל אליו עולים במדרגות לולייניות, ספרתי אותן, לא זוכר כמה אך אני זוכר שזה גובה של בניין 4 או 5 קומות (מעל המדרכות).
ההליכה בכיוון אחד, חד סטרי כל הזמן פרט לקטע קצר ליד המגדל, של מדרכה תלויה ללא עמודי תמיכה, מתנדנדת, ובקצה בעיה מתמטית לחשב כמה פילים יכולים לעלות על הקטע לפני שיקרוס.... לא נעים אבל בפועל אין שום בעיה, מעניין...
הקטע הזה כמובן ללא מוצא, צריך לחזור ולבחור את המדרכה של הציר המוביל לדרך חזרה לבניין המרכזי.
עלינו למגדל גם שם עדיין נמוכים מגובה הצמרות ממש. זוויות ראיה מעניינות אל הצמרות הנמצאות כמעט בגובה שלנו מצד אחד ואל האדמה מצד שני, שרך הדוב עם העלים הרחבים ואחרים מסתדרים במעגלים מעגלים סביב הגזע שלהם עצמם, מראה מיוחד, שלא רואים כל יום...
עם מדרכת ההמשך יורדים לגובה הקרקע ומתחילים מסע של כ- 2 ק"מ חזרה לבניין מרכז המבקרים. ההליכה כמובן דרך יער הגשם, מגע קרוב עם הרטיבות, והצמחייה, "שלדי" עצים ופלגי מים...
הגענו לבניין המרכזי, ביקשנו את עזרתם בתקשורת כי הטלפונים שלנו שבקו מרוב חיפוש של רשת ומיקום, האישה בדלפק ואחר כך עוד קולגות שלה ניסו לעזור לנו להגיע לאימייל דרך המחשב שלהם, טרם הגיע הדואר שחיכינו לו ולא נותר לנו אלא להתכבד בעוגה ולהודות להם מכל הלב על פתיחת הלב והעזרה...
אכלנו משהו במסעדה ויצאנו לדרך חזרה, לא בדרך שהייתה בתוכנית שלנו, הארוכה יותר, דרך כביש 155C ללברס היל (Lavers Hill) ועל כביש 100B דרך האוקיאנוס מזרחה חזרה, ללילה נוסף באפולו ביי.
לקחנו בחשבון כי עדיין לא תדלקנו, (בכל הדרך שעשינו לא מצאנו אף תחנת דלק!!!) אור היום עמד להסתיים ולכן שלא על פי כוונה הראשונה, בחרנו את הדרך בה באנו הקצרה יותר...
וכך התפתלנו שוב בדרך המחשיכה תוך בדיקה מתמדת של מד הדלק ומחשב הנסיעה לראות את הטווח האפשרי הנותר לפי מלאי הדלק במיכל... סופו של דבר הגענו לאפולו ביי, עדיין עם מספיק דלק במיכל מה שאפשר להתאפק עד הבוקר עם מילוי מיכל הדלק מחדש.
חזרנו לחדר במלון למקלחת טובה, ירדנו לאכול ארוחת ערב הפעם במסעדה של המלון. שירתו אותנו מאוד יפה, האוכל היה טעים, ולא נותר לנו אלא לחזור לחדר לתפוס את מנוחת הלילה להחזיר כוחות להרפתקאות המחר...
על דרך האוקיאנוס הגדולה – The Great Ocean Rd
המשך יבוא...
