פרק 5 חלק ו'

גן לאומי גרמפיאנס Grampians National Park

הבוקר, יום רביעי 4 ליולי, אתמול יצאנו מדרך האוקיאנוס הגדולה – The Great Ocean Rd. מוורנאמבול (Warranambool) לנסיעה בקאונטרי סייד (בליווי צמוד של שקיעה מדהימה שצבעה את השמים והנוף בצבעי פסטל) להמילטון (Hamilton).

התעוררנו במוטל בעל השם הארוך מוטור אין באדג'ט און דה לייק (Motor inn Budget on the Lake Motel) לצד האגם בשולי העיירה המילטון.

לא ירד גשם, אבל היה קור כלבים, שעת תרום זריחה, כוס קפה זריז ויצאתי לבד, עיינה החליטה שיותר מידי קר עבורה, לכיוון האגם ללוות את הזריחה. קרני האור המקדימות את הזריחה צבעו את המזרח באדום ארגמן והשתקפו על מעקה מרפסת קומה שניה של בית מגורים הגובל באגם.

עליתי לסוללה בגדה המערבית של האגם ישר אל משפחת ברווזים שהגיעו לטבילת בוקר, לא הקור, טמפרטורה באזור 3 עד5 מעלות, ולא הרוח המקפיאה לא עשו עליהם רושם כשהחליקו אל המים האדמוניים בהשפעת צבעי הזריחה.

לאחר כחצי שעה של התענגות על המראה חזרתי עם קצוות אצבעות קפואות ובלתי מתפקדות להפשיר לאכול ארוחת בוקר ולצאת לדרך לגן לאומי גרמפיאנס (Grampians National Park) מרחק של כ- 100 ק"מ, הדרך נראתה דומה באופיה לדרך שעשינו אתמול מוורנאמבול להמילטון, עיירות קטנות כפרים, חוות ושדות מרעה נרחבים.

יצאנו מהמילטון על כביש B160 כיוון כללי צפון מזרח. עצרנו בעיירה דונקאלד (Dunkeld) במרכז מידע לתיירים.

קיבלו אותנו במאור פנים, קיבלנו מפה שהיא גם דף מידע לפארק גרמפיאנס עם הסבר קצר מה ניתן לעשות בכמה שעות, שיש לנו, מעט מזעיר ממה שניתן לראות ולטייל בפארק הענק הזה.

המשכנו לנסוע להלס גאפ (Halls Gap), עיירה תיירותית מלאה בבתי מלון, חדרי אירוח, אכסניות חניוני קרוונים, מסעדות ועוד כל הדרוש לתיירים והמטיילים הרבים הפוקדים את המקום.

הכביש, 2 מסלולים אחד לכל כיוון תנועה מעטה, התקרב לגוש ההרים, כבר כאן ניתן לראות את המאפיין העיקרי שלהם, כמו שראינו בהמשך בדרך לאחת מפסגות ההר.

פארק גרמפיאנס הוא הפארק ה- 4 בגודלו באוסטרליה, כ-170 אלף הקטר, (כל הקטר = 10 דונם, 10,000 מ"ר).

בפארק אפשרויות רבות מאוד לבילוי, טיול, לינה ועוד ועוד ועוד... לנו רק מספר שעות על כן ניסינו להתמקד במה שיכול להמחיש את טבעו של הפארק באזור אליו הגענו.

כמו שכבר כתבתי באחד הפרקים הקודמים, הטיול שלנו באוסטרליה הפעם היה בדגש גאולוגיה. לא בחרנו בנושא מראש, (אגב מומלץ מאוד למי שמתעניין בגאולוגיה).

סיפור היווצרות האולורו (Uluru), שרשרת הרי הקאטה טג'וטה (Kata Tjuta), היווצרות הקינגס קניון (The Kings Canyon) בלב אוסטרליה, וכמו לאורך החופים הארוכים של האוקיאנוסים ההודי במזרח והשקט בדרום סיפור הארוסיה, הבליה, המרשימה עד מדהימה כל כך, עכשיו בגרמפיאנס כפיסול טבעי בסלע, בסלעים.

לאחר שהגענו להלס גאפ (Halls Gap) ולאחר הפסקה לארוחה קלה ממקורותינו, בגינה ציבורית המאורגנת למטיילים עם שולחנות, מגרש שעשועים לילדים ושירותים, כל זה מול המרכז המסחרי, בחרנו מסלול ממפת המידע שבידינו ויצאנו…

כביש צר מתפתל במעלה ההר בתוך יער אוסטרלי הביא אותנו לחניון הנושא את השם המבטיח וונדרלנד (Wonderland Carpark), חניון לא גדול מאוד אך עמוס מכוניות של מטיילים אותם פגשנו בהמשך בשבילי הפארק.

לאחר התארגנות קצרה יצאנו למסלול המומלץ לכיוון הגרנד קניון (Grand Canyon) מסלול מעגלי של כמה מאות מטר. ממנו חשבנו לחזור על כביש הגישה לחניון וונדרלנד לצפות על מפלי ספליטר ( Splitters Falls).

התחלנו ללכת, שביל מסודר ומסומן בחצים משולשים קטנים שבהמשך לפעמים נעלמו מהעין. שלטים המראים את כיוון הדרך לפי היעד שבחרת עם מרחק ההליכה הצפוי.

ואכן עם סיום המעבר בגרנד קניון היפיפה עם מים זורמים בצבע כהה למדי, כשהגענו לפיצול, דרך החוזרת לחניה ודרך לפסגה, הלכנו לפסגה…

מבלי לתת לעצמנו דין וחשבון של לוח זמנים צפוי…

בחרנו את השביל המוביל לפינאכל (The Pinnacle) לפסגה, הנמצאת על קצה המצוק לכיוון העמק בו נמצאת הלס גאפ. השלטים הבטיחו מעט יותר משני ק"מ. הלוך וחזור באותה דרך.

כמו שרמזתי קודם ההרגשה היא של הליכה בגן פסלים, סלעים בודדים או קבוצת סלעים או קיר מצוקי, כולם, כל אחד בנפרד, ממש פסלים כיד הדמיון הטובה…

כך לכל אורך הדרך העולה לפסגה, כולל המעבר "ברחוב השקט" (The Silent Street ) ערוץ עמוק וצר בדרך למעלה. לנו לפחות לא ידוע הסיפור שבעקבותיו קיבל את השם הזה.

רוח קרה מלווה את הדרך למעלה, עננים מבשרים על גשם קרוב. הפסגה על קצה המצוק, נוף עוצר נשימה של העמק והאגם ממש מתחת ושל מרחבים למרחק עשרות קילומטרים מזרחה…

הגשם אכן הגיע, למזלנו לא רצוף ולא חזק מידי, הצטרפנו לאחרים שהצטופפו מתחת לראש סלע עם חלל מתחתיו מה שאפשר לא להיות חשופים ממש לגשם.

לאחר כמה דקות הבנו שהגשם לא החלטי והרשינו לעצמנו לצאת מהמסתור החלקי ולהתחיל את הדרך למטה,את המצלמה הכנסתי לשקית ניילון ולתוך התרמיל, מצלמה וגשם לא אמורים להיפגש...

השלט בתחילת הדרך מראה 2.1 ק"מ לחניון וונדרלנד, יצאנו לדרך למעשה אותה דרך ממש שבה עלינו, קיבלנו הזדמנות אחרונה בחיים למצוא את הסלעים היותר מיוחדים שעיצב הטבע…

הגענו לרכב בשביל "לגלות" ששעת אחר הצהרים כבר כאן אתנו ושחלק ניכר מהדרך שלנו עכשיו למלבורן יהיה לאחר רדת החשיכה. בסה"כ כ- 250 ק"מ המוערכים בכשלוש שעות נטו של נסיעה.

בהלס גאפ (Halls Gap), לקחנו את כביש 222C עד העיירה אררט, חצינו את העיירה, אשר על פי חזות הבניינים ברחוב הראשי נבנתה במהלך המאה ה- 19 תחילת המאה ה- 20. (חיפשנו זכר או שרידים לתיבה של נח אך נאדה..)

יצאנו מאררט לכביש 8A המתחבר בהמשך לכביש מהיר 8M שהביא אותנו לפאתי מלבורן.

כאן הווייז החל בוירטואוזיות להעביר אותנו מכביש לכביש דרך שלל האוטוסטרדות קיצורי דרך וכבישים שכונתיים (המומחיות של הווייז) כדי לחצות את העיר הענקית הזאת. באנו מצפון מערב היעד בדרום מזרח מרכז מלבורן.

היעד מלון בוטיק במזרח מרכז העיר, מאגנוליה קורט בוטיק (Magnolia Court Butik Hotel, 101 Powlett St, East Melbourne) מלון צנוע שהיתרון העיקרי שלו אספקת מקום חניה לרכב בחינם....

מהדרך הודענו למלון שנגיע מאוד מאוחר, משרד הקבלה נסגר ב- 7 בערב, ארגנו לנו מפתח לחדר שלנו בתיבה חיצונית ליד דלת הכניסה הנעולה בשעות אלה וקיבלנו טלפון להתקשר למנהל תורן, כל זאת כי אנחנו מתכוונים להגיע סביב 8 וחצי – 9.

הכל עבד כמו שעון אוסטרלי משומן היטב. בעיקר אני חייב להודות שללא הווייז המשימה הייתה קשה פי עשרת מונים. (אגב הווייז עדיין לא פופולרי באוסטרליה, רוב האנשים כאן מעדיפים לנווט בעזרת מפות גוגל, שעושות את העבודה אך בנוחיות פחותה מהווייז).

הגענו למקום, רחוב שבתיו מסגירים כי גילו מעל 100 שנים, חנינו ברחוב ליד שער הכניסה לחצר המלון, מצאנו אכן את דלת הכניסה נעולה, התקשרנו כמוסכם למנהל התורן, בהמשך השלמנו את ההתארגנות בחדר והעברתי את הרכב לחניה של המלון מאחור, ובא לציון גואל...

מחר נצא למוזיאון ההגירה ולאי פיליפ...

על כך בפרק הבא...