פרק 10 חלק ב'

שבת 10.10.15 - החיים בגארדן איסטייט מחוז פוטאלם

שבת 10.10.15

החלטנו לא להחליט. אבל נשארנו. התנאים, בעיקר לאחר החיים בוילה גודוויל פרדייס שם התרגלנו לחיים הטובים, חדר של 5 כוכבים, מיטה, שירותים מקלחת T.V. מרפסת עם נוף לג'ונגל עם פס קול לאורך 24 שעות ביממה של גלי האוקיאנוס שאינם מפסיקים מלשאוף להגיע לחוף. פרדייס או לא פרדייס?

השם גארדן איסטייט נטע בדמיוני חוות גן פורח, ערוגות של ירקות אורגאניים ומטעי פרי אורגאניים....

המציאות קצת שונה. חווה מבודדת, לא לבד, אבל בבידוד. גם החוות השכנות מבודדות באותה מידה. עם הבדל עיקרי אחד, לא גרים בהם. בעלי החוות האחרות גרים בכפר המרוחק כ-6-8 ק"מ, ובאים לחווה לעבוד, הם או עובדיהם.

בגארדן איסטייט, חיים.

משפחה צעירה, באמצע החיים, ההורים בשנות הארבעים עם שתי הבנות. אין חשמל. שני פנלים סולריים טוענים כמה סוללות V12 גדולות של טרקטור ועם רדת החשיכה מדליקים סביב ובתוך הבית אורות במנורות של תא נוסעים במכונית פרטית.

במטבח ובסלון מרכז החיים נורה גדולה יותר, בשאר החדרים ובמקלחת סטים של 3 נוריות. מה שאנחנו יכולים לכנות תאורת התמצאות, קשה מאוד לקרוא בתאורה כזו, לא לדבר על לראות את המקשים במקלדת כאשר המסך מסנוור (וכל החרקים המעופפים מתאבדים אליו)...

דלת הכניסה לחדר שלנו החדר עם החלונות המחולקים ל-6.

אין טלוויזיה, אבל זה בגלל עיקרון חינוכי, הגדולה רואנגי Ruwangi, בת 11, קוראת הרבה יותר מאז שאין בבית TV בכלל נולנטה, בעל הבית איש עקרונות. גידול אורגני בשבילו זה אידיאל, כך גם כל מעשה בחווה, למשל, ערמנו ערמות של עשבים וענפים שנגזמו משדרת עצים לאורך כשלוש מאות מטר, כמות עצומה.

שאלתי אותו עם הוא מתכוון לשרוף את כל זה לאחר שיתייבש, נולנטה הזדעזע מעצם השאלה, " בשום אופן לא!" זה פוגע בסביבה. לא לפגוע בבעלי חיים, לא להשתמש בחומרים כימיים למניעת או הדברת עשבייה. (האזור הוא ערבה ירוקה עם עשב שמגיע למטר ויותר אם הפילים לא אוכלים אותו).

על מנת לשמור את המטע או ערוגות ירקות נקיים מעשבייה עובדים כל יום ארבע עובדים עם טוריות שמונה שעות ביום ומפנים את העשבייה מגומות העצים וסביבתם הקרובה, טרקטורון דו גלגלי קטן, עם גלגל אחורי מייצב מתחת מושב הנהג, מה שהופך אותו לתלת גלגלי, עם מכסחת עשב מותקנת בתחתיתו, עובר בין השורות או בכל מקום אחר שצריך להנמיך את "להבות" העשבייה, או עם חרמש ממונע שמותקן ברצועות על החזה ועוברים אתו במקומות עדינים יותר או כאלה שהטרקטורון לא יכול להגיע.

פועלות שברחו מגשם המונסון למבנה משק עם גג כפות דקלי קוקוס

החווה ממוקמת על גבול ווילפאטו נשיונאל פארק (Wilpattu National Park) פילי הבר החיים בה יוצאים למסעי חיפוש אחר מקורות מזון מחוץ לג'ונגל של השמורה ישר לתוך שטח החווה (או חוות אחרות הגובלות גם הן).

השמורה מגודרת בגדר חשמלית האמורה לעצור את הפילים. אך בשביל הפילים הגדר היא רק מכשול מעכב, מסתבר שהם חיות עם הבנה טכנית וזיכרון ארוך טווח, לאחר לימוד השטח הם מוצאים את הפתרון המתאים למצב, בעיטה בעמוד הנראה חזק ויציב לאדם שהתקין אותו, אך בעיטה אחת מעיפה אותו, גם כאשר זה עמוד ביטון וגם כאשר זה עמוד עץ, כמו עמוד חשמל, חפור היטב באדמה הם לא עומדים בפני פילים נחושים.

הלכנו אתמול בערב לקראת חשיכה לבדוק את הגדר החשמלית הפרטית של החווה. במקום מסוים הראה לי נילאנטה ענף עץ, כמטר וחצי אורכו עם התפצלות V לשני ענפים הזרוק על הדרך ליד הגדר החשמלית. "אתמול זה לא היה כאן" הוא אמר, "את זה הביא פיל בשביל להשעין על התיל החשמלי ולדרות עליו על מנת לקרוע את התילים ולנטרל את הגדר החשמלית".

נכון זה לא יאומן?

ג

גללי פיל בתוך שטח האחוזה

שאלתי, למה קניתם כאן? הרי יכולתם לקנות בכל מקום אחר בסרי לנקה. התשובה הלא מפתיעה לאחר ההיכרות עם האיש, דווקא חשובה לו העובדה שהם שכנים של פארק פראי עם ג'ונגל ובעלי חיים נוספים פרט לפילים, קופים, לאופרד, שאנחנו קוראים לו נמר, וציפורים רבות.

(הטוקנים צורחים בבוקר, קריאות הבוקר טוב שלהם כמו גם של הטווסים לא דומות לציוץ ציפורים שאנחנו רגילים לשמוע. גם התמירונים צווחים בבוקר ובערב עד לב השמיים. בשביל לשמוע את הקופים צריך להתקרב יותר לגבול השמורה),

אתמול כאשר הלכנו לאורך הגדר החשמלית של השמורה קריאותיהם של הקופים נשמעו למרחוק, ראיתי דמויות מדלגות בין הענפים על צמרת קבוצת עצים מבודדת ממש על הגדר אבל שהתקרבנו לא צעקו ולא קפצו ואיבדתי אותם בתוך הצמרות.

כמובן לפס הקול נוספים קולות הצרצרים, הצפרדעים, הלטאות ושאר חיות החווה, גאיית הפרות, שלוש ארבע קשורות במקומות שונים ועגל מתבגר שמחפש את אמו, רוצה לינוק, והתרנגול שמודיע את הודעותיו היומיות בבוקר בערב ושעות אחרות כשבא לו, תוך שהוא מוליך אחריו את להקת התרנגולות במרחבי החווה, במטעי הפפיה והבננות בהם משולבים גם עצי אבוקדו, ואגוז קשיו.

עדיין יש יותר שטחים ריקים ז"א שהעשבייה שולטת בהם משטחים מעובדים, התוכניות לטווח הקצר להוסיף שטחי פפיה נוספים על הקיימים שיגיעו לקטיף לאחר תום השנתיים בהם מניב המטע הנוכחי. שטחי ירקות נוספים, כאלה שאנחנו מכירים וכאלה שלא כמו למשל, של צמח הנקרא מניוק (Maniyoke) העלים נראים כמו כף יד, מבשלים את שורשיו כתפוחי אדמה. טעים מאוד. כמו כן שטח ענק 18 אקר, שזה יותר מ-70 דונם אותם מתכננים סוראש (הבעלים) ונילאנטה לנטוע בעצי יער המיועדים להפקת עץ, בארץ זה קרוי יער משקי, השטח צמוד לגבול השמורה ובכוונתם ע"י כך להגדיל את השטח המיוער לטובת האקולוגיה הגלובלית.

יום ראשון, 11.10.2015

נפלה החלטה. נשארים עד סוף השבוע הקרוב. ואז מורידים את מקל הנדודים מהוו עליו תלינו אותו ויוצאים לטייל במחוז הצפוני לעיר ג'פנה וסביבתה.

האזור שהטמילים נלחמו 30 שנה להפוך לחבל ארץ עצמאי, "טמיללנד", אך לבסוף כנראה הבינו הנמרים הטמילים, כפי שנקראו, שזה בלתי אפשרי לאחר שהפסידו במלחמה ונכנעו, חתמו על הסכם עם הממשלה לסיום מצב המלחמה.

זה קרה ב- 2009 מאז האזור חוזר לאט לאט לעצמו, למה שהיה לפני גל הקרבות של שנות המלחמה האחרונות...

גשמי המונסון כבר כמה ימים יורדים ללא הפוגה, בערבים שקיעות מדהימות, כל יום השקיעה יותר יפה מהיום הקודם..

אך קודם לעזיבת האחוזה, עיינה מכינה שלטים להכוון את הבאים לחווה, לאור ניסיוננו, שלט ראשי מעץ, מיוחד לשער האחוזה, שלט גדול "רשמי" למקום הירידה מהכביש הראשי, (יוצב רק לאחר קבלת אישור מהרשויות) ועוד 3 שלטים עם חצים בפניות בדרך, כ- 8 ק"מ דרכי עפר מהכפר והכביש הראשי בדרך המשותפת לאחוזות נוספות עד ההגעה לשער של The Garden Estat .

אם כל הקושי שלנו, שהיה בסך הכל חוסר נוחיות בגלל חוסר כמה אלמנטים בסיסיים, נעים לנו כאן ואנחנו מרגישים שאנחנו מביאים תועלת ועושים דברים חשובים ובעלי משמעות. זו הרגשה הדדית גם של המארחים שלנו ששמחו שהחלטנו להישאר עוד כמה ימים.

בבוקר נפגשנו בתופעת טבע מדהימה, מיליוני חרקים מעופפים מלאו את אוויר הבוקר הערפילי משהו, למדנו שאלו טרמיטים באחד מגלגוליהם. לאחר הנחיתה הם השילו את הכנפיים הארוכות שלהם, כל השטח היה מלא בכנפיים עזובות…

אתמול בארוחת הערב ערכנו "מסיבת פרידה", נתנו מתנות, החלק האמנותי כלל את השיר "גוונים" שרנו וגם תרגמנו עבורם לאנגלית. הייתה התרגשות גדולה למארחים ולאורחים העומדים לעזוב.

יום חמישי 15.10.15 (תאריך יפה לכל מטרה) ארזנו את מטלטלנו המרובים אך טרם יציאתנו שותפנו בידיעה שאיזו חית בר מהשמורה הצליחה להערים על העופות בלול בו הם כלואים בלילה ולטרוף 2 עופות, עד שנילאנטה הגיע עם הכלבים והבריח אותה.

וכך עם מטלטלנו ועם הבנות בדרכם לגן ולבית הספר בכפר, על גבי הטוקטוק העמוס לעייפה יצאנו לכ- 8 ק"מ של דרך עפר משובשת ובוצית, בעיקר אחרי הגשם הרב שירד בימים האחרונים, בשלב ראשון לעיירה שלהם, ואנאטיוילו (Vannativillu) וההמשך באוטובוס לפוטאלם - הפתח לעולם...

להתראות בפרק הבא - בצפון סרי לנקה...