פרק 3

סוף שבוע ראשון בקוטאדניאווה (Kotadeniyawa)  14-15.8.2015

אחרי 4 ימי עבודה מתישים, הגענו לרגע האמת, 2 ימי מנוחה. סחוטים עד לשד עצמותנו, חשבנו שהגיעו ימי מנוחה ונוכל להחזיר את האנרגיות הרבות למאגר שהתייבש.

אנחנו עובדים כל יום 5 שעות, נשמע הגון, בסדר, עם המתנדבים, מ- 7:30 עד 13:00 כולל ארוחת בוקר שנמשכת כשעה. אם תעשו את החשבון תגלו ש- 5 שעות זה מאוד תאורטי ובפועל עובדים פחות, 4 ומשהו. אבל במקרה או לא כמות שעות הללו בשבוע הזה, החזירו אותנו 25-30 שנה אחורה, אם לא יותר, לימי עין יהב, עם עבודה פיזית שאיננה נגמרת שאולי כל רגע לחוד סביר בקשיותו אבל כשמחברים את הרגעים לשעות לימים לשבועות (אני לא אחבר לכך חודשים ושנים) העייפות נמצאת שם באופן קבוע.

כאן הגענו להרגשה הזו מיד. טוב כבר לא רגילים לעבודה פיזית בוודאי המצריכה כוח, שרירי גב או הליכה כפופה וכדומה, לאורך כמה שעות בנוסף לשמש הקופחת. הטמפרטורה סביב ה- 30 מעלות כל הזמן, כשהשמש גלויה ללא מסתור של עננים היא לוהטת וכשיש צל מענן או של עץ הלחות מטריפה, אני לא יודע את הערכים המדויקים אבל איפה שהו נעה בין 80 ל- 100 אחוז, זורמים עליך כל הזמן אגלי, שלא לומר מפלי זעה. החולצה ספוגה אין כבר איך לנגב אותם מהפנים שלא לדבר על אזורים בגוף שאי אפשר לנגב והכל רטוב... אז הותשנו, סו ווט?

לא מתביישים להודות.
חשבנו לנצל את סוף השבוע להתאוששות, שבת ראשון, יפה לא? אז לא!
 שבת בבוקר בהחלטה של רגע בסוף ארוחת הבוקר, החלטנו להצטרף לזוג המקסיקני, דיאנה וולדמיר.

הם עמדו לצאת לכמה ימים לכמה אתרי חובה בסרי לנקה, נסיעה ב-2 אוטובוסים של 4 שעות בערך. הלכנו להתארגנות מהירה לקחת בגדים להחלפה וכו' לשהייה של יומיים.
 לקח כמה שלקח יצאנו לכביש השעה כבר 10 וחצי בערך, עמוסים בתרמילי גב תיקים ומצלמות. כעבור כרבע שעה הופיע אוטובוס ולמזלנו היו מקומות ישיבה.


 עם האוטובוס הזה נסענו כשעתיים עד קורונאגאלה (Kurunegala) שם החלפנו אוטובוס בתחנה מרכזית הומה ומפוצצת באנשים ואוטובוסים ריחות ובלגן.

עלינו לאוטובוס לדאמבולה (Dambulla) עוד שעתיים בערך של נסיעה צפופה באוטובוס שנע בין 30 ל-50 קמ"ש ונתקע בפקק ענק בקטע שמרחיבים/ משפצים/ מחדשים את הכביש.

הגענו סוף סוף, לקחנו טוקטוק (three weelrs) לאטרקציה המקומית היא אטרקציה בקנה מידה עולמי, בביקור בסרי לנקה זהו אתר חובה!!!

מקדשי בודהה במערות, 5 מערות בהן פסלי בודהה שוכב באורך של כ- 15 מטר ועוד כמאה וחמישים פסלי בודהה בפוזות שונות, דמות המלך שהחל את בניית המקדשים במערות, ציורי קיר מרהיבים מכסים את קירות ותקרת המערות.

המקום בגובה של כמאה וחמישים מטר מעל פני השטח עם נוף פתוח לכל הכיוונים.

לרוע מזלנו עד שקנינו כרטיסים והתחלנו ללכת לכיוון הכניסה ושביל הטיפוס למערות התחיל מבול טרופי, גשם מונסון שהקדים את זמנו, לא איפשר לעלות.

השעה כבר מתקדמת לכיוון שעת הסגירה ואל הלילה. שאלנו אם הכרטיסים טובים למחר, לא, הם להיום בלבד הייתה התשובה. לקח לנו עוד זמן עד ששכנענו את הקופאי המחליט שיאשר לנו את תוקף הכרטיסים למחר.
 ניסינו למצוא מקום לינה ביעד הבא, סגיריה (Sigiriya) במקום סלע מגמה המתנשא לגובה של שלוש מאות ושבעים מטר בראשו שרידי מבצר / ארמון, מסביבו גן מטופח, תעלות מים עם לוטוסים נופרים ופרחי מים אחרים, אתר היסטורי. עוד אתר חובה בסרי לנקה.

לא מצאנו, הכול תפוס למי שלא פנינו, ארבעה או חמשה מקומות אותם איתרנו דרך האינטרנט והתקשרנו טלפונית.
 לבסוף מצאנו מקום בדאמבולה העיר של מקדשי המערות, מה שאומר שנצטרך לקום מוקדם מאוד כדי לנסוע שעה לסגיריה בניסיון לעלות למרומי הסלע לפני החום והבלגן הצפויים בהמשך היום.


 אל אף שביקשנו את ארוחת הבוקר ב-6:30 ישבנו לאכול בשבע +, ארוחת בוקר למופת, החזיקה אותנו באותו יום עד שש בערב, כך שאכלנו את כל הטוב הזה ולאחר מכן לקח עוד כחצי שעה בערך להגיע לתחנה המרכזית, למזלנו כבר עמד אוטובוס תורן בתחנה והיינו בין הראשונים לעלות עליו. כך שישבנו.

צפויה שעה בערך של נסיעה באוטובוס שהתמלא מהר מאוד בצפיפות ונסע לאט.

זה לא מנע ממנו להגיע לסגיריה, ירדנו במקום הקרוב ביותר לאתר חשבנו שהנה אנחנו מגיעים, אבל לאחר כמה מאות מטר הגענו למחסום בו הפנו אותנו שמאלה והתחלנו להתרחק מהאתר.

לא מדויק, השרידים מכסים שטח רחב מאוד כולל תעלות מים שרידי מבצר / ארמון וגנים רחבי ידיים. הדרך עקפה את אזור הגנים כפי שגילינו מאוחר יותר. מצד אחד שלה תעלת מים הנראים כעומדים עם צמחיית מים ופרחים ומצד שני יער. לאחר הליכה של עוד כמה מאות מטר, ק"מ, הגענו בשעה טובה לאזור הקופות.

השעה כבר סביב 10 החום והלחות הרבה כבר כאן אתנו בנוסף להמוני מבקרים, תיירים ומקומיים, משפחות על טפם וזקניהם.
 השארנו בקופה 30$ לאדם, סכום עתק במושגים סרי לנקאים. (אם משווים למצדה למשל הופך המחיר להגיוני.)


 הלכנו דרך הגנים והעתיקות שוב כמה מאות מטר שם חיכתה לנו וואחד עליה לצוק המתנשא, מרחוק ראינו מדרגות לולייניות שלפניהם תנועת ההמונים נעצרת. לקח זמן, הגענו, טיפסנו במעלה הלוליני וגילינו כי במקום 2 גרמי מדרגות באחד עולים ובשני יורדים. עוד לא הבנו "מה פה קורה פה"...

פתאום בסיום הזחילה המעצבנת במדרגות נפתחה בפנינו מערה לא עמוקה אלא מאורכת, מעוטרת בציורי קיר מדהימים, משהו שבשביל לראות אותו שווה המאמץ.

אז גם הסתבר שהעלייה למערה היא לא חלק מהדרך הראשית לטפס לראש הסלע, ירדנו במדרגות הלולייניות המקבילות לעולים עד שהגענו לשביל העולה לראש הסלע.


 לאחר עוד כברת דרך תוך עלייה מתמדת, הגענו לשטח מישורי פתוח כ-30 על 30 מטר, ומלבד היות המקום תחנת מנוחה בדרך למעלה נמצאים בו שרידים של רגלי האריה משני צדדי גרם המדרגות העולה.

פסלים מדהימים של רגלים של אריה עם הציפורניים המזדקרות וכו'.

לאחר הפסקה קצרה המשכנו את השליש האחרון של הטיפוס ובדרך פגשנו קבוצת מטיילים ישראלית מרמת גן וגבעת שמואל, כמו תמיד במפגשים מהסוג הזה אי שם בקצה העולם נחמד להיזכר ולדבר על הבית...

זה קרה, הגענו לראש הסלע, משפחת קופים מקומית קיבלה את פנינו משחקים רודפים אחד אחר השני שותים ממימי שלולית שנקוותה במקום מהגשם של אתמול. מעניין היה לראות את התינוק התלוי על אמו ולא זז בכל הקפיצות שלה או מסע חיזור עם נשיקה שפתיים אל שפתיים.

בראש הסלע כצפוי מצאנו שרידים של ארמון/מבצר בן כמה מאות שנים. לא מצאתי בספר ציון מדויק של תערוך הבניה והשימוש במקום.

השעה 12 ולפנינו עוד דרך רב, לאחר שסיימנו לראות כל פינה אפשרית ואת הנוף המדהים הנפרש למרחקים, ירדנו למטה מהר יותר מזמן העלייה, שרירי הרגלים (לפחות שלי) רעדו עם כל מדרגה נוספת. הגענו למטה והלכנו לראות את המוזיאון באזור הקופות.

בערך ב- 1 לקחנו טוקטוק לכביש לתחנת האוטובוס, הפעם החלטנו לא ללכת את הקילומטר הזה. האוטובוס הגיע מזדחל בהילוך נמוך וברעש עצום וכך גם המשיך לאחר עלייתנו עליו, למזלנו שוב היינו בתחילת המסלול והיו מקומות לשבת.


 לאחר שעה בערך הגענו חזרה לדאמבולה (Dambulla)וחזרנו למקדש המערות הבודהיסטי.

הלכנו לקופה לוודא שיכבדו את הסיכום מאתמול שנוכל להשתמש היום בכרטיסים, הקופאי קיבל אותנו בחיוך רחב, זכר את האישור מאתמול. כתב באחורי הכרטיס משהו וחתם עם חותמת. מצוידים באישורים צעדנו לעבר העלייה למערות.

השעה התקרבה לשעה שאתמול החל לרדת גשם, השמיים התקדרו, לרוחב כל החזית ממערב ראינו גושי עננים שחורים שהתקרבו.

עברנו את השער עם ביקורת הכרטיסים ללא בעיות, האיש קרא בעיון את הערת הקופאי ונתן לנו להיכנס.

המערות מרשימות מאוד פסל בודהה השוכב באורך של 15 מטר ובכל היקף המערה המאורכת עשרות דמויות , הקירות והתקרה מכוסים בציורים ועיטורים צבעוניים מרהיבים.

5 מערות כל אחת שונה מהשנייה, שלא לומר מרשימה מהקודמת.

חד משמעית זה אתר חובה בסרי לנקה.

תוך כדי מעבר ממערה למערה התחיל הגשם, מנת גשם חזק צפוף עם טיפות גדולות כמו ביום הקודם, גשם מונסוני אמיתי. מזל שאנחנו כבר פה.


 חקרנו לעומק את כל המערות המדהימות

כשסיימנו את הביקור חזרנו לעיר לארוחת ערב במסעדה עממית מקומית (אוכל נפלא אך חריף) ויצאנו לדרך חזרה, ל- 3-4 שעות נסיעה באוטובוס צפוף, ככה חשבנו, אבל לא, לאחר הקטע הראשון מדאמבולה לקורונאגאלה (Kurunegala)שהיה מהיר יחסית לנסיעה בבוקר עם נהג מטורף שלוקח סיכונים בכביש בו 2 מסלולים בלבד.

הגענו בערך ב- 9 לתחנה המרכזית שהייתה כל כך הומה בבוקר ועכשיו ריקה, בכדי ללמוד שהאוטובוס האחרון לכיוון שלנו יצא לפני כמה דקות. בעלי טוקטוקים שהיו ליד קפצו על המציאה והציעו את עצמם להסיע אותנו.

מהתחלה אמרתי להם רק טקסי אוטו לא שום אפשרות אחרת. אחד מהם שהבין את הנדרש הציע לקרוא לחבר עם מונית רכב רק שנבוא אתו אל החבר כי אין לו מספר הטלפון של הבחור. לאחר דין ודברים נסענו ולדימר ואני עם הבחור עיינה ודיאנה המתינו בתחנה עם השוטר המקומי וכל הציוד.
נסענו ברחובות הריקים כמעט חשוכים של העיר הרבה יותר מהקילומטר שהבחור אמר שצריך. הגענו למשרד חברת הסעות שם האיש שלנו מצא את מספר הטלפון של הנהג, הבעלים של המקום. התקשר אליו הסביר לו לאן צריך לנסוע כך פתאום באמצע הלילה. האמת כולה 45 ק"מ בקצב המקומי זה אומר שלושת רבעי שעה נסיעה במהירות מקסימלית של 60 קמ"ש.
 ואכן לאחר שכל המשאים והמתנים הסתיימו סיכמנו על התשלום, נתתי סכום יפה לבחור שתיווך יצאנו לדרך.

הנסיעה נמשכה כצפוי כשהגענו ב- 11 בלילה בערך גילינו כי השער נעול והיה צורך להזעיק את מנהל העבודה לפתוח אותו. במקרה לגמרי הוא התקשר אלי ממש באותו רגע לשאול אם הכל בסדר ואם אנחנו עובדים למחרת.
כך הכל נסגר בכי טוב, השער נפתח נסענו פנימה, כמה מאות מטר כ- ק"מ. סיכמנו על עבודתנו למחר ולא נותר אלא ללכת לישון לשארית הלילה לאחר היום הגדוש והקשה שעברנו.
 לילה טוב.....

המשך יבוא.....

פרק 4 – ההזמנה לנאגומבו