היום הראשון
פריז אף פעם לא הייתה במגירת החלומות, היא נראתה לי יעד הולם לימי הפנסיה הרחוקים מאוד. אז אומנם בשנים האחרונות אירופה על המפה שלנו כי הנסיעות הפכו לגיחות קצרות מותאמות קריירה והורות אבל פריז נשארה בחוץ.
כשהתחלתי לחפש טיסה זולה, כי ככה אני מתחילה לבחור את היעד הבא, איזי ג'ט כבר היו על הקו לפריז והסיפורים מהחברים התחילו לגרום לאייפל לבצבץ מתוך מגירת הפנסיה.
אז קניתי כרטיסים חצי שנה קדימה לסופ"ש קצר, ופעם ראשונה שמצאתי את עצמי לא מצליחה להכין את הטיול. סיפורי טיולים לא עשו לי את זה, סרטים, כתבות, מפות – כלום. כל פעם מצאתי את עצמי שוקעת בחיפושי דילים משפחתיים לקיץ במקום להתמקד. אבל אז הגיע הרגע שלפני הרגע שצריך לארוז ופתאום זה קרה. כל מה שלא קראתי ולא ראיתי התחבר לתוכנית מגובשת עם רצונות העדפות ואפילו קצת התלהבות.
טיסת איזי ג'ט לשארל דגול יוצאת בשבע בערב ופעם ראשונה שאני מוצאת את עצמי מגיעה לשדה התעופה היישר מיום עבודה עם מזוודה קטנה, כאילו אני קופצת לסופ"ש בנתניה. (סוף סוף אחרי כבר לא מעט טיסות low cost עשינו זאת וקנינו שתי מזוודות בגודל הנכון – הכל בזכות נקודות למטייל, תודה!)
מכיוון שלא שלחנו מטען הגענו ישר לטרמינל 3 ותוך 3 דקות מצאנו את עצמנו בדיוטי עם טונות של זמן לשרוף.
הטיסה עוברת לה ברעש רב של המוני פעוטות שטסים לבקר את הסבים בפריז, סלט שנקנה מראש בארומה וספר טוב.
היא גם עוברת בהמתנה מוזרה לשרותים... אני ניגשת לשרותים באחורי המטוס, שניהם תפוסים. הדייל נותן לי נאום בצרפתית אני מבקשת שיגיד באנגלית והוא מתעלם אבל נותן לי כוס מים. אני ממתינה וממתינה וממתינה, בינתיים יש כבר תור מאחורי והדייל יושב לו בנחת. אז מגיע דייל נוסף והם מחליפים ביניהם כמה מילים. להפתעתי הדייל הראשון פותח את דלת השירותים ומוציא ממנה 3 שקים ענקיים של זבל שנאסף קודם לכן מיושבי המטוס (הרבה שקיות של ארומה...)ומזמין אותי להיכנס. ואני תוהה מה הוא חשב כשהוא ראה את כולנו מחכים? מה הוא אמר לי בצרפתית? תתאפקי? למה הוא נתן לי כוס מים אם אין לי איפה .... אח"כ? מה הם בכלל חשבו לעצמם כשהם החליטו להפוך את השירותים לחדר אשפה? האם זה מה שמחכה לנו בצרפת?
אנחנו נוחתים בזמן ופוגשים ישר בנציג של עובדיה הסעות שממתין לנו עם שלט. מספר ימים לפני הטיסה התקשרתי אליהם והם אמרו שאין שאטל לטיסות של איזי ובקשו 50 יורו למונית. בקשתי מהם לנסות למצוא נוסעים נוספים שמוכנים לחלוק יחד את הנסיעה ולשמחתי יום קודם הם הודיעו לנו שנמצאו כאלה. אנחנו יחד עם עוד שני זוגות, מגיעים למלון תוך כחצי שעה. משלמים 35 יורו והשעה כבר קצת אחרי חצות...
את המלון AUBERGE FLORA ברובע ה 11 על רחוב Richard Lenoir הזמנו שבוע לפני הטיסה (כבר אמרתי שהנסיעה תוכננה בעצלתיים). חפשנו מלון במארה אבל לא מצאנו את מבוקשנו, המלון הזה היה מספיק קרוב ועמד בדרישות. לאחר חמישה לילות במלון אני יכולה להמליץ עליו בפה מלא. המלון מעוצב מקסים על פי שלושה נושאים. אנחנו היינו בחדר ששיך לסדרת הטבע. החדר קטנטן אבל יש בו כמעט הכל (לנו חסר רק קומקום חשמלי). מקלחת נפלאה, סדינים נעימים, ניקיון מופתי (מעולם לא הייתי במלון כל כך נקי) וצוות מסביר פנים. מבחינת המיקום הייתי מעדיפה שהוא יהיה על קו מטרו ראשי יותר, אנחנו נאלצנו להחליף מטרו כמעט לכל יעד אליו נסענו. אבל לעומת זאת גרנו בצמוד לשוק של ימי חמישי וראשון וזה היה נפלא וגם המרחק מהמארה היה סביר. המחיר 90 יורו ללילה לזוג.
היום השני
לאחר שינה קצרה למדי התעוררנו וירדנו לאכול ארוחת בוקר במסעדת המלון. הארוחה אינה כלולה במחיר המלון. יש ארוחת בוקר קטנה בשבעה יורו וגדולה בארבע עשרה. לקחנו את הקטנה וקבלנו כוס מיץ סחוט טרי, כוס קפה ובגט עם חמאה וריבות, היה טעים. ראוי לציין שמסעדת המלון היא מסעדה עם כניסה נפרדת ופתוחה לכולם. היא מאוד מומלצת בטריפ אדוויזר ותמיד הייתה מלאה בסועדים שלא מבין דיירי המלון. אנחנו לא אכלנו בה אף ארוחה כי המחירים שלה היו מאוד יקרים.
הבוקר יום חמישי ואנחנו צועדים לשוק הצמוד אלינו, מטיילים בין הדוכנים עד לכיכר הבסטיליה. פירות ירקות גבינות נקניקים מאכלי ים ועוד ועוד. שוק יפה וריחני מאוד. מכיכר הבסטיליה אנחנו ממשיכים לאיים. בדרך המשטרה עוצרת את התנועה ולפתע מעבר לפינה שיירה עצומה של סוסים ועליהם לובשי מדים. בראש השיירה התזמורת רכובה על סוסים , אחריהם מחזיקי החרבות, כמובן על סוסים ובסוף רוכבים החיילים הפשוטים. כולם במדים מרשימים ועם קסדות שמהן יוצא קוקו ארוך ומצחיק. המקומיים שעומדים לידנו מסבירים לנו שגם הם פעם ראשונה נתקלים בשיירה הזו ולא ברור להם מה האירוע שלכבודו הם צועדים. מסתבר שהיינו ברגע הנכון במקום הנכון. (לצערי בתמונות לא רואים כמה ארוכה ומרשימה הייתה השיירה)
אנחנו מגיעים לסנט לואי מטיילים בנחת בין החנויות ובתי הקפה , עוברים הלאה על הגשר ומגיעים לכנסיית נוטרדאם. לי אישית נמאס מכנסיות, נכנסת מעבירה מבט וממשיכה, הוא דווקא אוהב, מצלם, קורא מתעניין. בחוץ אנחנו מחפשים את נקודת האפס, הנקודה מאוד קטנה היא נראית קצת כמו מכסה של ביוב, לקח לנו כמה דקות להבין איפה היא. אנחנו נעמדים עליה, מצטלמים ונרגעים לדעת שעכשיו בטוח נשוב לבקר בפריז.
משם דרך שוק הפרחים (משתלה... ממש לא שווה מאמץ) אנחנו צועדים לכנסיית סנט שאפל. שעת צהריים הכנסייה בדיוק נסגרת לשעה ואנחנו מחליטים להמשיך הלאה. אנחנו ממשיכים לצעוד לכיוון הלובר, בדרך עוצרים לאכול בבלונז'רי נחמד על רחוב ריבולי, הוא בגט עם כל מיני ואני פאי גבינות מצויין. מראש החלטנו לוותר על כניסה ללובר אז אנחנו מצטלמים עם פירמידת הזכוכית וממשיכים לתוך גני טילורי. ליד המזרקה מתיישבים לנוח ואילולי הקור היינו נשארים שם עוד הרבה זמן. השוקו החם שקנינו בדוכן בגן היה תעשייתי ומגעיל, היתרון היחיד שלו היה בלחמם אותי קצת.
הגענו לגלגל ענק הסתכלנו עליו, התלבטנו לרגע והמשכנו הלאה למוזיאון האורנג'רי. קנינו את הכרטיס המשולב לאורנג'רי ולדורסיי ב 16 יורו. החדרים של מונה מרשימים ביותר, בשבילם שווה להכנס למוזיאון, משאר המוזיאון לא ממש התלהבתי.
כבר שעת אחר הצהריים וצעדנו היום המון החלטנו לקחת מטרו למלון וללכת קצת לנוח, בדרך למטרו נתקלנו באנג'לינה. אנחנו לא מאלה שמגיעים עם רשימת מסעדות ואנחנו לגמרי לא אניני טעם, אוכלים בשביל לשרוד (אבל כדאי שיהיה טעים...) אבל את השם הזה זכרתי, וגם זכרתי שהיה כתוב שיש תור בכניסה, אבל לא היה אז נכנסנו. אכלנו מון בלאן ומלפיי, מה אני אגיד לכם חלום!!! כשאנחנו יוצאים יש תור מרשים למדי מחוץ למסעדה, הצליח לנו!!
לאחר מנוחה קלה במלון אנחנו לוקחים מטרו חזרה לשאנז אליזה. עוברים בין אולמות התצוגה של יצרניות הרכב השונות, מנסים להחליט מה לקנות, כל אחד מצטלם בפוזה ליד רכב חלומותיו. אנחנו מגיעים לשער הניצחון והשעה רבע לתשע, עוד רבע שעה האייפל מתחיל לנצנץ. אנחנו קונים כרטיסים ודוהרים במעלה המדרגות. מגיעים למעלה בזמן, המראה מרהיב ביופיו. דווקא האייפל המנצנץ נראה לי מגוחך, כאליו התקלקל שם משהו בחשמל, בעיני הוא יותר יפה כשהוא סתם מואר ורגוע.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים במסעדה קרובה למלון, הוא צ'יזבורגר שהיה לו מאוד טעים, אני מרק כרובית נחמד. (לא היה להם משהו טוב יותר לצמחונים).
היום השלישי
לאחר שנת לילה טובה אנחנו מתעוררים ומחליטים לוותר על ארוחת הבוקר (כבר אמרתי שאנחנו לא אכלנים גדולים). אנחנו קונים מיץ תפוזים טבעי בסופר ממול למלון ושותים ממנו בנחת בחדר. אנחנו יוצאים לסיבוב ראשון בשכונת המארה הסמוכה אלינו. מתחילים בפלאס דה ווז' היפה, ממשיכים למוזיאון הקרנובלה שאת חלקו מאוד אהבנו וחלקו קצת שיעמם. הוא בנוי קצת מבולגן ועם כתוביות רק בצרפתית מה שקצת הקשה עלינו, אבל לסיור של שעה ובחינם זה היה מצוין. משם המשכנו לשוטט בלי יעד מוגדר ברחובות המארה היפים. רוב החנויות היו עדין סגורות, בתי הקפה והמסעדות היו פתוחים. הגענו לשוק הילדים האדומים, שוק קטן וחביב. בעקבות ההמלצות שקבלנו והבטן המקרקרת התיישבנו לאכול קוסקוס. השוק היה די ריק ורק ליד דוכן הקוסקוס היה תור. לקחנו את המנה הצמחונית (אחת לשנינו...) שהייתה בהחלט טעימה ולידה תה מרוקאי מתוק וטעים.
המשכנו לשוטט במארה כשהכיוון הכללי היה מוזיאון פומפידו. לא רחוק ממרכז פומפידו מצאנו את עצמנו במקבץ רחובות של סחורה סיטונאית, בעיקר תיקים, מטריות, חגורות ותכשיטים.על חלק מהחנויות היה שלט עם סכום מינימום לקניה. באחת החנויות ראינו תיק שמאוד התאים לאמצעית שלנו והם הסכימו למכור לנו אותו רק במזומן והמחיר היה בהחלט שווה. בחנות אחרת מצאנו תיק בית ספר של פריז סאן ז'רמן (לבורות כמוני זאת קבוצת כדור רגל...) וזה בדיוק מה שהקטן הזמין אבל הם בשום אופן לא היו מוכנים למכור לנו אותו אפילו כשהצענו לשלם עליו מחיר מופקע. בקיצור שווה סיבוב , אולי תמצאו מציאות. (הרחובות המדוברים הם RUE CHAPON, RUE DES GRAVILLIERS).
הגענו למרכז פומפידו השמש החמימה והאווירה הנעימה גרמו לנו להתיישב יחד עם עוד הרבה אנשים ברחבה שמול המוזיאון, להסתכל במפריח בועות הסבון, להאזין לזמר ולנמנם לנו בשמש. לאחר רביצה נחמדה נכנסנו למוזיאון עצמו.
התחלנו מהגלריה בקומה העליונה שם התקיימה תערוכה של Anselm Kiefer אהבנו מאוד את התערוכה, התרשמנו מהיצירות ומהסיפור שלהן שהיה כתוב גם באנגלית. משם המשכנו לשתי קומות המוזיאון שהיו אף הן מרשימות. קינחנו במרפסת עם הפסלים. תוך כדי במעבר מקומה לקומה השקפנו על הנוף המרהיב. למי שלא מעוניין להיכנס למוזיאון ורק רוצה לעשות תצפית ניתן לעשות זאת תמורת 3 יורו, אבל האמת חבל לפספס, אם הגעתם עד לפה כנסו למוזיאון.
מהמוזיאון המשכנו לפורום לה האל שנמצא בשיפוצים ולכן יצאנו מממנו מיד. המשכנו לשוטט ברחובות כשהכיוון הכללי הוא חנות דקטלון ליד כנסיית מאדלן. בערב אכלנו סמוך למרכז פומפידו, הוא סטייק ואני מרק בצל.
היום הרביעי
התחלנו את היום באייפל. לא הזמנו כרטיסים וגם לא היינו סגורים על מה בא לנו, לעלות ברגל, מעלית, לראות רק מלמטה... החלטנו לזרום. הגענו למקום והתורים היו בהחלט מרשימים. אחת העובדות העריכה את התור למעלית כשעה וחצי ולעליה ברגל כשעה. לאחר התלבטות קלה וכמה תמונות החלטנו להמשיך הלאה.
לקחנו רכבת לרובע הלטיני ושוטטנו בו בהנאה רבה. הכיוון הכללי היה רחוב מופתאר אליו הגענו דרך הפנתיאון. רחוב מופתאר הוא אחת הפנינות של פריז, אהבנו אותו מאוד. החנויות הקטנות, השוק המקסים והאווירה הנפלאה.
המשכנו לגני לוקסמבורג כשאנחנו מצוידים בבגטים מלאים כל טוב. שבת בצהריים, שמש נפלאה והמוני תיירים ומקומיים גודשים את הפארק היפיפה. מצאנו כיסאות ליד המזרקה אכלנו נחנו ונהננו מאוד.
לאחר שאגרנו כוחות צעדנו ברגל למוזיאון דורסיי. החלטנו להתחיל את הסיור בתצפית הפנימית. משום מה חשבנו שהעלייה אליה היא במדרגות אז טיפסנו וטיפסנו ו... למעלה גילינו שיש מדרגות נעות ומעלית. המשכנו משם לשעון הגדול שמשקיף על כל העיר מולו יש שתי ספות ענק בצורת פרח כאשר כל עלה הוא כורסא נחמדה. נשכבנו לנו כל אחד בעלה ו.... נרדמנו. כמה דקות שינה החזירו לנו את הכוחות לסייר במוזיאון המרשים, מומלץ ביותר. המוזיאון נסגר בשעה שש בדיוק מספיק זמן להגיע ממנו במטרו לראות את השקיעה מהגאלרי לפייט. ישבנו לנו עם כוס קפה על המרפסת ונשארנו עד שסגרו את המקום.
משם יצאנו לסיור לילי במארה. בדיוק יצאה השבת וכל הפלאפליות באזור היהודי היו עמוסות בסועדים. אנחנו בחרנו לאכול בקפה הוגו בפלאס דה ווז', הוא פילה דג ואני אומלט מלאה בהפתעות טעימות. את הדרך למלון צעדנו בקושי שבעים ועייפים.
היום החמישי
היו לנו הרבה התלבטויות מה לעשות ביום הזה שהיה יום ראשון, על הרבה מקומות כתוב שזה היום המומלץ להגיע אליהם. אז התחלנו בשוק הנחמד על יד המלון, קנינו קצת גבינות ופיצ'פקעס. משם נסענו למנמרטר. הפקידה במלון המליצה לנו לקחת מטרו לתחנת Chateau Rouge, זה לא תאם את כל ההמלצות שקראנו למסלולים שיוצאים מהתחנות האחרות אבל החלטנו לבטוח בה וגילינו שעשינו בשכל. העלייה מהכיוון הזה קלה למדי. האזור מלא במהגרים והמון מספרות, לא אזור מאוד נעים אבל לא נורא. בעליה קלה הגענו למדרגות צדדיות לסקרה קר, אשר מצד שמאל שלהם יש שביל חמוד בתוך גינה מטופחת, החלטנו לעלות בשביל והגענו איתו עד לחלק האחרון במדרגות לכנסייה. על המדרגות ישבו מלא אנשים והאזינו לנגן נבל שניגן נעימות מוכרות והנעים מאוד את הזמן.
התצפית על העיר יפה וביום שמש חורפי לא היינו צריכים יותר כלום. לכנסייה עצמה היה תור ארוך והחלטנו לוותר (עוד כנסייה...) טיילנו לנו ברחבי המונמרטר יחד עם המוני תיירים, אבל מכיוון שגם אנחנו תיירים זה נראה לנו בסדר. מאוד אהבנו את האזור, את מופעי הרחוב, הציירים בתי הקפה וכו'. ירדנו למטה לכיוון קיר האהבה, דרך תחנת הרוח, הבית של הצייר ההוא ושל הסופר הזה…
לאחר מנוחה וקפה לקחנו מטרו לתעלת סן מרטין. לאכזבתנו הרבה התעלה בשיפוצים וחוץ מזבל לא זורם בה כלום. צעדנו לאורכה עד לכיכר הרפובליקה ומשם המשכנו שוב לתוך המארה. מכל הביקורים שלנו במארה זה היה הנחמד ביותר. חלק מהאזור הופך בימי ראשון למדרחוב. המוני אנשים מטיילים בין החנויות וזמרי הרחוב, והאווירה מאוד כייפית.
ויש גם קונדיטוריה אחת שפשוט אי אפשר לעמוד בפני העוגות שלה רק שלא רשמתי את שמה...
לאחר מנוחה קלה במלון לקחנו מטרו לרובע הלטיני לראות אותו גם בערב. מאוד אהבנו אותו ואת האווירה שיש בו. אכלנו במסעדה נחמדה מאוד הוא צדפות ודג, אני מרק בצל וקדירת ירקות, קינוח נחמד וכוסית יין הכל כיאה לערב האחרון בפריז. טילנו לכיוון הנוטרדאם וחזרנו ללילה אחרון במלון.
היום השישי
לאחר התלבטות ולאור התחנות עמוסות המדרגות במטרו החלטנו לחזור לשדה התעופה בשאטל של עובדיה. בשעה תשע לאחר ארוחת בוקר קלה במסעדת המלון יצאנו לכיוון שארל דגול. הכל עבר מהר וחלק ואחר הצהריים נחתנו בארץ שמחים ומרוצים מסופ"ש נחמד ונעים.
כמה דברים ותובנות על פריז
איזי ג'ט – זול ונחמד. בהלוך עלינו למטוס אני עם מזוודה קטנה ותיק יד והוא עם מזוודה קטנה ותרמיל. הדיילת שאלה - יש לכל אחד תיק אחד? ענינו כן! וזה סיפק אותה. בחזור הכנסנו את התרמיל מראש למזוודה אבל לא הייתה שום בעיה לעלות איתו, אף אחד לא בדק כלום. הטיסה עצמה מלבד סיפור השירותים היתה סבירה בהחלט.
מדרגות – יש המון ובכל מקום. אייפל, שער הניצחון, סקרה קר, מוזיאונים, תחנות מטרו ועוד. המקום היחיד שזה ממש הפריע לנו זה במטרו, יש תחנות שבמעבר מקו לקו עלינו וירדנו מדרגות כמעט כמו לאייפל.
מטרו – לקח לנו רגע או שניים להבין את העניין של מטרו ורכבת, המפגש ביניהם הכרטיסים וכו'. יש בעיה עם הסימון של התחנות, היו מקומות שלא היה שום שלט ליד המדרגות שירדו למטרו ובקלות היה ניתן לחשוב שאלו מדרגות למקום אחר. בערים אחרות בהן ביקרנו היה לנו הרבה יותר נוח להסתדר. הבעיה העיקרית היא המדרגות הרבות והמרחקים במעברים
מחירים – יקר!! הכל!!
שרותים – יש ובחינם בכל מקום.
