יום שבת, 29.09.2012
היות וקיצרנו את התכניות בחצי יום, התעוררנו בנחת ועלינו ללובי לארוחת הבוקר. בחדר לא היתה קליטה טובה של אינטרנט ולכן ניצלנו מסוף שהיה שם וקראנו שבארץ ירד גשם!
לאחר שעברנו אתמול יום אינטנסיבי, יוצאים בנינוחות לעבר מונטריי.
בדרך עברנו בנופים יפי מראה, ביניהם גבעות מיוחדות ואגם נסתר שהתגלה במלוא הדרו בצד הדרך.
לאחר התמקמות במלון ורכישת כרטיסים לאקווריום, יצאנו לאכול צהרים ב-Denny's הסמוך. בזמן שאכלנו התבהרו השמיים והערפל שליווה אותנו בחלק האחרון של הדרך נמוג.
התלוצצנו עם הבחורה בקבלה שהבאנו איתנו את השמש!
שמנו פעמינו לאקווריום, שלמרות הדעות השונות שקראנו עליו - החלטנו לתת לו צ'אנס...
לפי המלצת הבחורה בקבלה, מומלץ לחנות בחניון ציבורי. הגענו אליו, רק שנראה לנו יקר לשלם 10$ למספר מצומצם של שעות. ניסינו למצוא פתרון אחר והתברר שזו ההצעה הזולה,...בלית ברירה שבנו על עקבותינו וחנינו בחניון...
הביקור באקווריום הסתבר כהחלטה טובה, היה חביב ונהננו מאוד!
במרפסת החיצונית חזינו בציפורים רבות, רובן שחפים ובמספר שקנאים שעפו בקבוצה מול פנינו. אהבנו מאוד את התצוגות של המדוזות ושל סוסוני הים!
גם פינת הליטוף זכתה לאהדתנו - די מוזר ללטף כוכב ים (קשיח כמו צדפה) ,מלפפון ים (מגעיל. כמו ספוג)
חשוב לציין, הכרטיסים לאקווריום מתאימים לשתי כניסות, בשני ימים רצופים. יש לקבל חותמת בכניסה.
חניה באיזור עולה לפחות 10$, ויש מדחנים ב 1.5$ לשעה -; הכינו כסף קטן.
את הביקור באיזור חתם סיור קצר ב-Cannery Row, שקצת אכזב אותנו.
![האקווריום במונטריי.]()
יום ראשון, 30.09.2012
היום התחיל בעצלתיים. נסענו לכביש 17 המייל. בהתחלה לא ממש הבנו על מה ה-WOW שעשו ממנו, אבל כשהגענו לים האווירה באוטו השתנתה והתחלנו להנות -; כולל הילדים. חוף הים היה ממש כמו בסרטים , מלוכלך באצות מזן מוזר ולא מוכר, רוחות שהורידו את הטמפרטורה וערפל -; ממש אנגליה, אבל האוירה יצרה יופי מיוחד,
בתוספת הציפורים המשונות , הביקור בחוף היה שווה והצדיק את הדרך. אחר כך עצרנו במספר נקודות נוספות לאורך האוקינוס. באחת מהן ראינו שלט אזהרה לעת צונאמי!
בעצירה אחרת, ראינו סיור של בעלי רכבים מיוחדים ועתיקים -; חוויה בפני עצמה.
מבט מקרוב הבהיר שחלק מהמכוניות הישנות הינן חדשות לגמרי, עם הילוכים אוטומטיים, נגן מוזיקה מתקדם ועוד. פשוט מייצרים מכוניות חדשות-ישנות. אמריקאים!
לאחר הסיבוב שלקח לנו כשעתיים (כמעט כמו תמיד נתקלנו באנשים ששאלו מהיכן אנחנו וכששמעו שאנחנו ישראלים פתחו בנאום אוהד וגם הציעו לצלם אותנו).
![דרך 17 מייל.]()
![דרך 17 מייל.]()
המשכנו לכיוון Point Lobos. קצת לפני השמורה ראינו מכוניות חונות בצד. שמנו לב לכחול העמוק שנגלה לנו בצד הדרך. מסתבר שזה חוף ים ורבים עוצרים שם והולכים לחוף במרחק עשרות מטרים. כשחזרנו לאוטו ונסענו מרחק ממש קצר ראינו שלט לשמורה ומתחתיו היה כתוב שהחניון מלא. מצאנו מקום עצירה בצד, בין עשרות מכוניות וצעדנו לכניסה. לאחר בירור קצר הסתבר שהמרחק שיש ללכת בפנים ארוך ולא מעשי ברגל. אמא דורבן והילדים נשארו ליד הכניסה ואני חזרתי רגלית לאוטו והבאתי אותו לשמורה. השומר נתן לנו להכניס את האוטו לשמורה ואפילו נתן לנו חוברת הסברים בעברית! (ברושור באנגלית שעבר תרגום אוטומטי בגוגל-לא יצא להם משהו...)
נסענו לחניון המרוחק ועשינו את המסלול שעולה על ההר ושם הבטיחו לנו לראות חיות. לפני שהתחלנו ללכת אמא דורבן קיבלה הסברים לגבי האלון הרעיל (תודה לענת שהזכירה אותו בזכרונותיה) היות והיא אלרגית לכמעט כל הצמחים ובכלל לכל דבר... רואים אותו בצידי הדרך, קל מאוד לזהותו בגלל שיש לו שלישיית עלים בצורה מיוחדת (הבעיה שחלק מהצמחים ללא עלים ולכן כדאי להזהר מכל השיחים). ה"שיטה": יש ללכת באמצע השביל ולא לגעת בכלום!
במעלה הדרך ממול לסלעים שעל הים יש מתנדבים מיומנים שמכוונים משקפות גדולות לעברם, לשימוש המבקרים. במשקפות צפינו בכל מיני חיות ימיות ונהנינו.
![Point Lobos.]()
![מבט מרחוק, Point Lobos.]()
התלבטנו איך להמשיך מכאן. קיבלנו מספר רעיונות ממספר אנשים ובסוף הפור נפל על המסלול השני שיצא מאותה נקודה וצופה על האוקינוס מצד אחר. כמו תמיד אמרו לנו שיש סיכוי לראות ציפורים, איילים, אולי ארנב ואולי חיות ים. אז אמרו. אנחנו כרגיל, פסימיים.
המסלול היה יפה וקל, עם נוף משגע. צעדנו בו בהנאה, כשלפתע ראינו 3 איילים -; אם ושני גורים. עוד אנשים שחלפו באיזור התלהבו איתנו. בהמשך ניתקלנו בארבעה איילים נוספים שוכבים בעשב וממש לא מתרשמים מהאנשים על השביל.
![Point Lobos.]()
![Point Lobos.]()
בקיצור, לאוהבי נוף-ימי, עם קצת רוח, השפרצות וערפל -; הביקור מומלץ ביותר. מאוד נהנינו.
לאחר הסיבוב שלקח לנו כשעתיים (כמעט כמו תמיד נתקלנו באנשים ששאלו מהיכן אנחנו וכששמעו שאנחנו ישראלים פתחו בנאום אוהד וגם הציעו לצלם אותנו).
המשכנו לכיוון Point Lobos. קצת לפני השמורה ראינו מכוניות חונות בצד. שמנו לב לכחול העמוק שנגלה לנו בצד הדרך. מסתבר שזה חוף ים ורבים עוצרים שם והולכים לחוף במרחק עשרות מטרים. כשחזרנו לאוטו ונסענו מרחק ממש קצר ראינו שלט לשמורה ומתחתיו היה כתוב שהחניון מלא. מצאנו מקום עצירה בצד, בין עשרות מכוניות וצעדנו לכניסה. לאחר בירור קצר הסתבר שהמרחק שיש ללכת בפנים ארוך ולא מעשי ברגל. אמא דורבן והילדים נשארו ליד הכניסה ואני חזרתי רגלית לאוטו והבאתי אותו לשמורה. השומר נתן לנו להכניס את האוטו לשמורה ואפילו נתן לנו חוברת הסברים בעברית! (ברושור באנגלית שעבר תרגום אוטומטי בגוגל-לא יצא להם משהו...)
נסענו לחניון המרוחק ועשינו את המסלול שעולה על ההר ושם הבטיחו לנו לראות חיות. לפני שהתחלנו ללכת אמא דורבן קיבלה הסברים לגבי האלון הרעיל (תודה לענת שהזכירה אותו בזכרונותיה) היות והיא אלרגית לכמעט כל הצמחים ובכלל לכל דבר... רואים אותו בצידי הדרך, קל מאוד לזהותו בגלל שיש לו שלישיית עלים בצורה מיוחדת (הבעיה שחלק מהצמחים ללא עלים ולכן כדאי להזהר מכל השיחים). ה"שיטה": יש ללכת באמצע השביל ולא לגעת בכלום!
במעלה הדרך ממול לסלעים שעל הים יש מתנדבים מיומנים שמכוונים משקפות גדולות לעברם, לשימוש המבקרים. במשקפות צפינו בכל מיני חיות ימיות ונהנינו.
התלבטנו איך להמשיך מכאן. קיבלנו מספר רעיונות ממספר אנשים ובסוף הפור נפל על המסלול השני שיצא מאותה נקודה וצופה על האוקינוס מצד אחר. כמו תמיד אמרו לנו שיש סיכוי לראות ציפורים, איילים, אולי ארנב ואולי חיות ים. אז אמרו. אנחנו כרגיל, פסימיים.
המסלול היה יפה וקל, עם נוף משגע. צעדנו בו בהנאה, כשלפתע ראינו 3 איילים -; אם ושני גורים. עוד אנשים שחלפו באיזור התלהבו איתנו. בהמשך ניתקלנו בארבעה איילים נוספים שוכבים בעשב וממש לא מתרשמים מהאנשים על השביל.
בקיצור, לאוהבי נוף-ימי, עם קצת רוח, השפרצות וערפל -; הביקור מומלץ ביותר. מאוד נהנינו.
בגלל עומס יתר של נופים נהדרים, וויתרנו על המשך נסיעה לביג סור וג'וליה פייפר -; בכל זאת שומרים משהו שיהיה תירוץ לביקור נוסף באיזור!
בדרך חזרה ניסינו לאתר פיצריה מסויימת ובדרך נכנסנו לסופר גדול ומיוחד של מקסיקנים! כל השלטים היו בספרדית (וגם תרגום באנגלית, למטה) וכן היו שם כל מיני מאכלים זרים ומשונים. בסוף מצאנו פיצריה מקומית וסיימנו את היום.
מחר נכנסים לישורת האחרונה בטיול - סן פרנסיסקו והביתה...
