יוצאים מבוסטון (מההשכרה) לכיוון קורנינג
יררנו את כיוון הנסיעה: ימינה, אחרי 200 מטר עוד ימינה ואח"כ 300 מייל באותו כביש (90) עד מחוז חפצינו. הכבישים טובים בד"כ. די מפתיע ונעים לנסוע בכביש עם שניים או שלושה נתיבים שכולם לאותו כיוון, ואין רכב שבא ממול -; הנתיב השני לא באותו כביש אלא מופרד או במפלס אחר. האמריקאים שומרים בד"כ על המהירות- כשמותר 65 נסענו בערך 70-73. קשה, אבל אפשרי. מאמריקאים ציפיתי ליותר. הם פשוט שמים Cruse Control ונרדמים. בדרך החלטנו לוותר על סטארברידג' כי הילדים ואנחנו היינו סחוטים והחלטנו להמנע מ- "ראינו הלכנו" בגלל העייפות. הדרך זרועה רמפות מנוחה עם ספסלים ושירותים, ותחנות עצירה לתדלוק-אוכל-שירותים כאשר על הכביש יש שילוט ברור מאוד כבר 2-3 מייל לפני כל תחנה כזו, כולל לוגו של העסקים ולעיתים גם כתוב מה המרחק לתחנה הבאה. עצרנו כל שעה וחצי בערך, והדרך עברה בקלות וללא בעיות מיוחדות. לקראת קורנינג עצרנו בעיירה בשם בינגהמטון. נכנסנו למוזיאון המדע המקומי (כלול בכרטיס-מוזיאוני-מדע, כניסה חינם), הגענו כחצי שעה לפני הסגירה, כך שהזמן היה קצר. המוזיאון קטן מאוד אך כנראה שהוא נמצא בביתו של האיש שתרם אותו. לכן ראינו בעיקר מספר חדרי-עשירים מעוצבים בסגנון תחילת המאה הקודמת. האריסטוקרטיות נזלה מהקירות. היה מעניין להראות לילדים איך חיו פעם, ואנחנו אף-פעם לא. ראינו גם דגם מרשים של העיירה והרכבת שלה, ועוד חלקים השייכים לרכבות מתקופות שונות. היה נחמד. כדאי לעצור רק לצורך מנוחה ובחינם. חשוב לא פחות, בדרך חזרה לאוטו מצאתי 5$. נהדר. הקטין את ההוצאות בטיול.
על הרכב: תוך דקות פקידות ההשכרה מסתיימת ונשלחים לרחבה 6 לקחת מיניואן. הגענו למגרש המיני-וואן. היו שם מספר דודג-קרוואן ואחד Crysler Town & Country שנראה דומה. נדלקנו עליו, ואחרי שהעובד מקומי המליץ, בחרנו בו. אנקדוטה להשכרה: הפעם האחרונה שהייתי בארה"ב היתה לפני כ 15 שנה, אני לא בקי בהלכי השכרה, ומעשה שכך היה: מגיעם למקום, בוחרים רכב וממתינים. ממתינים עוד. אף אחד לא מגיע לבדוק הרכב, למסור אותו, להסביר וכד'. אחרי כרבע שעה מזדמן למקום אחד העובדים, מזהה אותנו עומדים חסרי אונים ומתעניין. אמרנו שבחרנו ושאלנו "ומה עכשיו?" "המפתחות בפנים, קחו הרכב וסעו. בשער יקחו הניירת" הוא עונה. הרגשנו דבילים, ונסענו. לא שאלנו כלום ואת נפלאות הרכב למדנו בתחנות ובנסיעה. מכיוון שכולם דומים בוודאי, הנה כמה גילויים: דלק: 87 (Regular). יש כמה סוגים. לפי הסבר שקיבלנו בתחנה -; ההבדל בעיקר במחיר. למלא את הזול ( כ 50$ למיכל מלא). הרכב צרך רבע מיכל לכל 95 מייל, בנסיעה בינעירונית. דלתות הזזה בתא הנוסעים מימין ומשמאל -; נפתחות ע"י השלט של הרכב, בנוסף לידית, וניתן לסגור (גם) ע"י כפתור הנמצא במשקוף הדלת. שקעי מצית: מתחת לרדיו (המנגן גם MP3) ישנם שניים -; אחד דורש התנעת הרכב והשני מחובר ישירות למצבר (כתוב Power Out). יש אחד נוסף במשקוף דלת הזזה שמאלית, ומתחתיו שקע חשמל V110. יתכן ויש עוד -; הפסקתי לחפש. הכנסנו בתא המטען (בלי לקפל שורה אחרונה) שתי מזוודות נפוחות 28" ושלושה תיקי גב קטנים. הילדים אמרו שזו נסיעה במחלקת עסקים וכך גם הרגשתי כנהג. ברכב יש גם מספר אין-סופי של תאים, גלויים ונסתרים בתקרה ומתחת לשטיחי הריצפה. בלילה תא הנוסעים נראה כמו אורגן-אורות, אור תכלכל כמו בפסי חירום במטוס. עדיין לא פיצחתי את רזי השליטה על תאורת הפנים (ועל מנורות הקריאה לנוסעים)
טיפ לנהיגה. שימו לב: רובנו שמענו שהפניה ימינה מותרת גם כשאדום ברמזור. נכון, אלא אם כן כתוב אחרת. אבל! כשפונים שמאלה בירוק, יתכן מצב שבו הרכב הנוסע הישר ממול נוסע גם הוא בירוק. יש לשים לב. ותודה לרעייתי העירנית שהצלתני מצרות. הכל חוקי ורק תרבות נהיגה ועירנות מונעים תאונה. נתקלנו בזה בעיר בוסטון וגם בכבישים ראשיים. ירוק אינו ערובה לכביש פנוי!
קורנינג , ווטקינס גלן
לקורנינג הגענו בסביבות 18:30 למלון Fairfield Inn .מלון קטן ונחמד מאוד. כשירדנו מהאוטו זכינו לקבלת פנים מרהיבה של קשת מלאה וצבעונית, רק חבל שעד שהוצאתי את המצלמה נשארו רק שרידים למזכרת.... הטמפרטורה ירדה בכ-10 מעלות מבוסטון החמה, והיה קר, שמחנו שהיה קפה חם וחופשי בכניסה למלון. http://www.marriott.com/hotels/travel/elmfi-fairfield-inn-corning-riverside/החדר נראה דומה מאוד לחדר בבוסטון -; גם שם מלון מרשת Mariot -; גודל סביר, שתי מיטות (כ"א כמו מיטה וחצי בארץ) , מעוצב בפשטות אך נוח. יש קפה + מכונת קפה בחדר. אין כספת. דרכונים על הגוף. מקרר ניתן להזמין ולקבל חינם, אבל כנראה שהכמות מוגבלת ולא קיבלנו -; שוב, ממלאים קרח ומייצרים מקרר. הגענו למלון תודותלהמלצות בפורום. יצאנו מרוצים. מחזקים את ההמלצה.
ארוחת ערב: מכיוון שהילדים בררניים מאוד באוכל, הלכנו לחפש מה יש. סביב המלון (בהליכה) יש וונדיס, בופה סיני, שתי מסעדות עם תפריטים פשוטים, בית מרקחת שמוכר הכל ועוד כמה חנויות. במרחק 3 דקות נסיעה יש סופרמרקט ענק שמוכר גם ארוחות ביתיות. כמובן שהילדים אכלו בסוף רק מעדן חלב. אני אכלתי בבופה הסיני והיה בסדר גמור, ולא יקר (פחות מ-; 10$)
ארוחת בוקר: החדר במלון כולל גם ארוחת בוקר קונטיננטלית די משעשעת, הכוללת כריכונים, חביתה, ביצים קשות, בייגלה, מיני מאפינס, גרנולות, קורנפלקס, פנקייקס, ופלים, נקניק ושתיה וגם בננות! והכל מהמקפיא. בחר מה שאתה רוצה וחמם במיקרוגל. האמת -; היתה ארוחה טובה. לא חסר כלום (כנראה יש להם מקפיא גדול). דורבן ב' תרגל אנגלית כשביקש פנקייקס שנגמרו. אינטרנט: בכל המלון, כולל החדרים יש אינטרנט אלחוטי וקווי, חופשי וחינמי. תענוג. לסיכום, מלון פשוט אך מומלץ, נהיננו מהשהות במלון ואהבנו את הסביבה. מצאנו סופרמרקטים וולמארט במרחק 3 דקות נסיעה. המיקום נוח לטיול בסביבה (מוזיאון הזכוכית, ווטקינס גלן, אלמירה) יום טיול חמישי -; יום ראשון 05-09-2010 ראשית: מזל טוב לדורבן א' שלנו, שחוגג היום 13! לאחר ארוחת הבוקר הדשנה יצאנו לכיוון ווטקינס גלן. ווטקינס גלן נמצאת במרחק של פחות מחצי שעה מהמלון בקורנינג. הכביש למקום יפה מאוד, צר והררי, תכננו נסיעה רגועה. הכניסה היא מהיישוב בשם זה.
טיפ חניה:כשמגיעים ממש למקום -; יש חניה (8$ לרכב.). ממילא החזרה באותו כביש שהגעתם. אם אין חניה סביב החניון, חיזרו כ 100 מ' אחורה (על-יד פיצה האט) יש באיזור זה מלא חניה ובחינם. הוציאו את הכסף בפיצה במקום בחניון.
האתר עצמו: ממגרש החניה הולכים כ- 100 מ' עד תחילת המסלול(George Trail). מתחילים לעלות צמוד לצלע הר. העליה נוחה , חלקה בשביל וחלקה במדרגות. השביל די צר והולכים בטור, אך לא צר עד כדי מסוכן. בצד הימני רואים את זרימת המים ובהמשך את מפלי הקשת ועוד.
![ווטקינס גלן]()
מסלול יפה מאוד, נמשך כשעה וקצת. שווה לעלות בדרך זו (יש גם הסעה בתשלום לצד השני). הגענו בלי אויר לקצה השני (המסלול מסתיים בהרבה מדרגות) ולאחר מנוחה קלה יצאנו לדרך חזרה. ניתן לחזור בשאטל בתשלום, או באותו מסלול, בירידה, או בדרך בה אנחנו בחרנו, המסלול האינדיאני (Indian Trail). מסלול זה הוא בעצם הליכה עד למטה בשביל רצוף ונוח, ללא מדרגות או צלעות-הר, שביל רחב המתפתל בתוך יער. מידי פעם יש רווח בעצים, וכן אזורי תצפית בנויים, מהם ניתן לראות את המים הזורמים למטה והמפלים. הדרך חזרה לקחה כ-40 דקות. יפה ושווה, אבל לא לוותר על הדרך המקורית (ג'ורג'), לפחות בכיוון אחד.
![ווטקינס גלן]()
בדרך חזרה למלון עברנו במוזיאון הזה, כנראה שגעון של איש אחד למטוסים ישנים:
לפני הכניסה למוזיאון יש חצר ענקית עם מספר מטוסים ישנים וחדשים. מרשים ועושה חשק להכנס. כבר בכניסה הופתענו לטובה: גבו מאיתנו 10$ בלבד לכניסה! (התברר שחלק מהתערוכה בשיפוצים אז הורידו במחיר). קיבלנו סיור פרטי מאיש מיוחד, שבתחילה תדרך והנחה בסבלנות את הילדים (כל אחד בנפרד) לתרגל המראה ונחיתה של פייפר בסימולטור. אח"כ הושיב אותם בתא הטייס שלF-14 שהינו בעצםF15 של הצי האמריקאי. בהמשך, עלו למפציץ ממלחמת העולם השניה וישבו בתא של המקלען. חם. צפוף. מסריח. מפליא איך ניצחו במלחמה עם תנאים כאלו. במהלך הסיור אמא דיברה איתו על דורבן א' והקשיים שלו. מתברר שיש לו אחות עם קשיים וזה הכין אותו לעבודה סבלנית עם ילדים. לאחר מכן, כשהלכנו לחנות המוזיאון, הוא נתן לדורבן א' במתנה ספר-קטלוג צבעוני על כל מטוסי הקרב הקיימים, ולדורבן ב' ספר על מטוסים מתקופת מלחמת העולם. מאוד התרגשנו. הביקור היה מהנה ביותר. יש מספר נאה של מטוסים משוחזרים או אמיתיים בהאנגר התצוגה,ויש גם כמה בחצר. בנוסף יש עשרות דגמים מוקטנים. מאוד נהנינו. ממליצים. יש לשים לב לשעות וימי הפתיחה -; מוזרים ומוגבלים.
יום טיול שישי -; יום שני 06-09-2010
מוזיאון הזכוכית, קורנינג.לפי התכנית המקורית, תכננו לצאת בבוקר לכיוון מפלי הניאגרה. אבל, בגלל שאתמול בערב עשינו קצת קניות -; גילינו שלמרות שמוזיאון הזכוכית פתוח עד 20:00, אחרי 17:00 אין הדגמות. לכן דחינו את הביקור להיום בבוקר. המוזיאון ממוקם דקות ספורות מהמלון כך שהגענו למוזיאון מספר דקות לפני הפתיחה. כשחיכינו בחוץ אבא נזכר שכרטיס טריפל איי נשאר במלון... אמרנו לקופאית שיש ברשותנו כרטיס, היא ביקשה את המיקוד שלנו -; תקתקה במחשב ואישרה מחיר מוזל.
כבר בכניסה מהממים אותך עם מוצגי זכוכית מרשימים מאוד, כמו פירות וירקות, תמונות ולוח שחמט, הכל צבעוני ומרשים. המוזיאון נעים לשוטטות, אבל כשילדים רצים במסדרונות הצוות מעקם פרצוף (גילינו לבד...)
![מוזיאון הזכוכית בקורנינג]()
במוזיאון מתקיימות מספר מצגות והדגמות -; כדאי כבר בכניסה לבדוק שעות ומקום. הלכנו להדגמות חיות ואז התחיל הכיף הגדול. בהדגמה הראשונה ראינו איך מכינים כלב זכוכית מ-2 צינורות של זכוכית. הילדים קיוו שיתנו להם למזכרת, אבל המדגימה שמה אותו בצד. משם המשכנו להדגמת שבירת זכוכית. המדגים הסביר על מספר סוגי זכוכית ועל השוני ביניהם -;היה מאוד מעניין. לסיום, הוא הזמין את הילדים לעלות אליו לבמה ולעזור לו לשבור זכוכיות -; מה צריך ילד יותר מזה? לשבור ועוד באישור! בסיום הוא נתן להם 2 חיות זכוכית למזכרת! משם המשכנו להדגמה נוספת של הכנת כדים מזכוכית -; כאן היתה טכניקה אחרת -; הקשחת המוצר ע"י חימום מידי פעם בתנורים. בסיום התבצעה הגרלה בין הנוכחים ולשמחתנו -; לא זכינו באגרטל ענק -; לא נראה שהיה לו מקום אצלנו במזוודה... המשכנו להסתובב בחדרים ולראות מוצרי זכוכית שונים ומרהיבים. רצינו לצלם כמעט את כולם, אבל הסתפקנו בפחות - למזלנו, התמונות יצאו יפות!
![מוזיאון הזכוכית בקורנינג]()
ממש לפני סיום הביקור ירדנו לחנות המוזיאון. מהממת! למרות הנחות הלייבור דיי, החלטנו לוותר על רכישה - בחשש ש"מה שלא נקנה" יישבר בטלטלות הדרך העתידיות. חזרנו למלון לקחת את הציוד שלנו ויצאנו לכיוון קנדה.
