לפוסט הקודם: הגלובוס הגדול בעולם ופארק אכדיה
יום שלישי 29.7.14
קמנו לבוקר אפור, עברנו בפינת האוכל של המוטל לסיבוב קל של אכילה ויצאנו לדרך.
אמא דורבן עוד חשבה בכל זאת לתת הזדמנות נוספת לאכדיה, כי נראה שללא הערפל ועם קצת כחול בין העננים אפשר לראות יותר ממה שראינו אתמול. הגברים שבחבורה התנגדו והתעקשו לצאת לדרך כדי להספיק לעבור בסיילם.
החלטנו לנסוע לבוסטון בכביש 1 שמקביל לחוף ולא דרך הכבישים המהירים כדי לחוות קצת עיירות.
הכביש אכן עובר ממש בתוך העיירות, כשחלק לא קטן מהדרך רואים את הים במרחק לא רב.
אהבנו לעבור בעיירות הציוריות ועצרנו פעמיים – פעם אחד בבלפסט, שם ירדנו רגלית לקו המים ופעם שניה ליד גשר היסטורי שעובר מעל נהר באיזור Brunswick.
המשכנו עד לכניסה למסצ'וסטס ועצרנו במרכז המבקרים כדי להתייעץ על סיילם.
הגברת בקבלה נתנה לנו 2 פרוספקטים על מוזיאוני מכשפות ואמרה שהרוב ממליצים על אחד מהם (לא זה שבו מוזכר מוזיאון המכשפות). היות ולא היה לנו יותר מידי זמן נכנסנו לאוטו בדרך לעצירה לארוחת צהרים. מסתבר שהפרוספקט על המוזיאון היותר מוצלח היה בעצם הפניה ל-3 מוזיאונים...
אחד מהם על פירטים! לא שיש לנו בעיה אם זה, אבל בכל זאת, אנחנו מניחים שהתייר הממוצע סומך על האנשים במרכזי המבקרים שייתנו מידע מהימן ומתאים לבקשות...
כשהגענו לסיילם השעה היתה כמעט ארבע כשבחמש נסגרים המוזיאונים...
מצאנו חניה בחניון מול מרכז המבקרים – 75 סנט לשעה (הוגן ביותר) ונכנסנו למרכז. נאמר לנו שיש מקום או שניים שפתוחים עד שבע ואנחנו החלטנו בינתיים לקחת את המסלול האדום שעובר בחוץ (כמו מסלול החרות בבוסטון).
עברנו ליד בית הקברות העתיק וניסינו לאתר בו קברים שמתאמים לתקופה של ציד המכשפות, אך לשוא. ראינו עוד אנשים שהסתובבו שם ולא מצאו משהו מיוחד. למרבה המזל, רגע לפני שנכנסנו לשם עבר ברחבה שמחוץ לבית הקברות סיור מודרך ואנחנו הקשבנו קצת למדריך. הוא סיפר שבאותה רחבה הוצאו להורג בתליה מספר אנשים. הוא דיבר על כך שהם ניתלו על גבי 6 עצים, מהם נותרו 5 עד היום. מסביב לרחבה יש מעין ספסלי אבן ועליהם חקוקים שמות של אנשים שהוצאו להורג כולל הדרך בה נפחו את נשמתם והתאריך.
משם המשכנו עם המסלול האדום לכיוון הנמל. ראינו אניה שנערכים עליה סיורים, רק שהאחרון בהם היה כנראה בשלוש או שלוש וחצי, פארק עם דשא ומספר חנויות / מסעדות. די עלוב לגבי איזור שאמור להיות שוקק כמו איזור הרציפים של סן פרנסיסקו...
היות והיינו עייפים החלטנו לוותר על כניסה למוזיאון והמשכנו לבוסטון. הדרך התארכה והתארכה בין היתר בגלל השעה ונתקענו דקות ארוכות על גשר ענק בן מספר מפלסים.
כשהגענו למלון (בסט וסטרן באיזור האוניברסיטה) נשמנו לרווחה – חדר גדול ומרווח, שמתאים לשהיה לארבעת הלילות הקרובים.
אנחנו המבוגרים יצאנו לסיבוב הכרות רגלי והילדים נשארו בחדר.
במרחק ממש ממש קצר יש סניף של Seven Eleven , מכבסה, מעדניה (בעינינו לא משהו) וכן סופרמרקט אורגני גדול ויקר!
פגשנו שם ישראלית שמתגוררת באיזור שהסבירה לנו איפה ניתן למצוא סופר "רגיל" רק שבינתיים אחותה של אמא דורבן הגיעה לביקור ואנחנו חזרנו למלון לפגוש אותה.
לפוסט הבא: בוסטון (היום הראשון)
