החוף המערבי בארה"ב, 09/2012. חלק 3 – אין כמו ילוסטון.

 גם היום השכמה מוקדמת ... שיחה עם סבתא בסקייפ וגיחה מהירה לאלברטסון לקניית אספקה מתוקה להמשך היום. ארוחת בוקר קלילה במלון. בחוץ עדיין חשוך וערפילי ואנחנו יוצאים לדרך.

המעבר בגרנד טיטון היה נחמד -; בגלל עבודות בכביש נסענו בדרך שונה מהרגיל (לא דרך קולטר ביי)

[גם בכבישים הנידחים ביותר נתקלנו בעבודות בכביש, אבל ביעילות מפתיעה: שיירה של כלי עבודה, החל מהמכונה שמגרדת את הכביש, ועד הצוות האחרון שסוגר בבטון כשנדרש וצובע שוליים. ק"מ של עובדים -; והכביש גמור]

זכינו לראות בדרך נקבת אלק חוצה את הכביש. בנוסף עצרנו בנקודת נוף יפהפיה על שפת האגם.



 מבחינתנו, ניתן לסכם ולומר שההרים הגבוהים והמרחבים הפתוחים בגרנד טיטון מספקים נוף מדהים, וגם מרכזי המבקרים (הקטנים, יש לציין) והאגמים בצידי הכביש יפים מאוד, אך "לא נפלנו" ויצאנו בתחושה שהיה מספיק לעבור דרך פארק זה בדרך לילוסטון ולא להקדיש לו שני חצאי ימים (יתכן ולו היינו עושים יותר מסלולים רגליים והמעבורת היתה פעילה, היינו חושבים אחרת).

נוסעים עד שמגיעים לשלט הכניסה לילוסטון ועוצרים לצילום לידו. התרגשות גדולה, שנה דימיינו את הרגע הזה.
 ברקע נוף של גלויה עם נהר כחול ושמים בהירים.



לפני תחילת מסענו בפארק אנו עוצרים לפיקניק ליד הנהר ורואים לראשונה את מדבקות האזהרה מפני השארת אוכל שעלול למשוך אליו דובים.
 מסיימים לאכול ומתחילים לנסוע בעליות וסיבובים שלא נגמרים עם נוף מדהים כאשר מידי פעם עוצרים לתצפית וצילומים על העמק שמשתרע בצידו הימני של הכביש ובתחתיתו ה-Snake River .

עוצרים במרכז המבקרים ב-Grant Village להתייעצות עם הריינג'רית.
 לפי שעת התפרצותו העתידית של ה- old Faithfull אנו מחליטים לעצור קודם ב West Thumb Basin על בריכותיו המרהיבות והאגם הכחול. חוץ מאמא דורבן, שביקרה בפארק בעבר, לא היה לנו מושג שבפארק ריכוז גדול מאוד של בריכות גיאותרמיות בצבעים והרכבים שונים. ההפתעה וההתפעלות עצומות. זו לנו הפעם הראשונה בה אנו חוזים בבריכות הצבע המפורסמות ומתחילים להפעיל את המצלמה במרץ.




 לאחר שסיימנו את מסלול ההליכה המעגלי, שחלקו עובר על שפת אגם יפהפה אנו בדרכנו לזקן הנאמן. בצומת שלפניו אנו זוכים לצפות בביזון הראשון שלנו. אני מתחיל לפנות שמאלה כשאמא דורבן מראה לי את הביזון. אני עוצר באחת בקטע עפר בין 2 הכבישים ויורד לצלם. אנו מצביעים עליו בהתלהבות וגורמים גם לאחרים לעצור. מי ידע שתוך שעות ביזון יהפוך לאירוע כמעט שגרתי (ובכל זאת תמיד מרשים).



 אנו מגיעים לרחבה שליד הזקן הנאמן. המקום מסודר מאוד, כמקובל אצל האמריקאים -; שורות שורות של ספסלים בחצי עיגול, במרחק של כ 50 מטר מהגייזר. ולמרות הקהל הגדול שכבר התאסף, הצלחנו לתפוס מקום טוב בשורת הספסלים הראשונה. הזמן עובר לאט , בדקות שלפני ההתפרצות ישנן השפרצות קלות, כמעט יריקות ומסביב שומעים כל מיני בדיחות (כמובן שגם בעברית) על ההתפרצות המתקרבת ("אופס כבר פיספסנו, מה?", "זה הכל?" ועוד...). לו יכלו הספסלים לדבר, לא היו צוחקים. כבר שמעו הכל...




לבסוף, הזקן הנאמן עמד בהבטחה ובלוח הזמנים ואנו צופים בהתפרצות סילון מים ענק הנישא לגובה של כ- 70 מטרים ומפזר רסיסים מסביב, למשך כמה דקות.
ממשיכים למרכז המבקרים ומחליטים לקחת מסלול על ההר שממול. המסלול יפה, על גשר עץ מוגבה מהקרקע ומשובץ גייזרים נוספים. ליד אחד מהם יש התקהלות על ספסלים ומבירור שאנו עושים עולה שהוא אמור להתפרץ כל רגע. העניין הוא שכל רגע - הוא כל רגע בטווח של שעתיים ולאחר כ-10 דקות התייאשנו והחלטנו להמשיך חזרה לזקן הנאמן למופע נוסף שלו. כמובן שמספר דקות לאחר שעזבנו הגייזר ההוא נותן הופעה ואנו חוזים באדים למרחוק. הפעם צפינו בזקן מצידה השמאלי של הרחבה, בזווית שונה -; היה יפה ואף מרשים יותר מאשר בפעם הקודמת.



כשיצאנו ממרכז המבקרים ראינו ביזון נוסף -; אולי זה אותו אחד שראינו מספר שעות קודם לכן והוא חצה את הכביש... מי יודע...
 לא הרחק משם אנו פונים לאיזור ה- Biscuit Basin ורגע לפני החניה אנו רואים נקבת אלק רועה בדשא.



 צילמנו אותה ויצאנו לסיבוב באגן כולל הליכה ל- Mystic Falls . ההליכה היתה קשה לדורבן א', אבל אנחנו נהנינו ללכת בתוך היער כשלצידנו זורם הנהר. המפלים עצמם היו חביבים למרות שראינו גדולים ויפים מהם. החלטנו לסיים את היום, כי היינו עייפים (ראינו בצד הדרך מסלולים נוספים במרחק קצר והמון אנשים מטיילים בהם). בדרכנו החוצה מהשמורה התעכבנו בתוך שיירה של מכוניות בשל עדר נקבות אלק שנחו בדשא על שפת הנהר.

עייפים אך מרוצים הגענו לווסט ילוסטון למוטל Alpine עליו קראנו באינטרנט ומהרגע הראשון הרגשנו שזה מקום שנאהב להיות בו במשך 3 הלילות שהזמנו. במלון הקטן חניה ליד כל חדר. החניה שלנו היתה חסומה בחלקה ע"י רכב מהחדר על יד. ניחשנו נכון. ישראלי. הרגיז אותנו. מזל שהוא יצא למחרת.

התמקמנו בחדר ויצאנו לאכול בפיצריה מומלצת.
 מקלחת קצרה ונשפכים למיטה בציפיה לפנקייקים של מחר בבוקר...

כרגיל, מתעוררים מוקדם מאוד -; 03:30!
מכינים ברכת שנה טובה מתמונות שצילמנו עד כה ושולחים למשפחה ומכרים.

 קר מאוד בבוקר, בערך 2-3 מעלות... לאחר ארוחת בוקר מחממת בבית הפנקייק המקומי בווסט ילוסטון (טעים!) יוצאים לדרך.

העיירה קטנה מאוד, מספר רחובות ובתים ושורה אחת של חנויות-לתיירים. חיפשנו לקנות כובעים וקרם הגנה לכולנו כי הפכנו לאינדיאנים אדומי פנים. נכנסנו לחנות הראשונה והמוכר ששמע שאנחנו ישראלים התחיל להשוויץ בשטף של מילים בעברית: "שקשוקה, חריף, חומוס, שווארמה". מתברר שהוא הגיע לאיזור מפלורידה ושם אהב לאכול במסעדה בבעלות ישראלית שאלה תוצריה. לאחר ההפתעה הזו, עברנו לחנות שעל יד, ושם , נכון, המוכרת ישראלית לשעבר שהבת שלה גרה בחיפה...
 בקיצור, אין מה לדאוג, גם בסוף העולם יש לנו נציגות. כמובן שזכינו לייחס טוב ואפילו קיבלנו הנחה (רצו 15$ על כובע. שילמנו 8. בצ'יינה טאון בסאן פרנסיסקו מוכרים את אותו כובע ב 3$...)

חוזרים ליילוסטון, הכניסה כשני ק"מ מהעיירה, וכבר בדרך לצומת הראשון רואים ביזון שוכב בדשא (דורבן ב' ראה אחד נוסף!)
למרות שחשבנו לנסוע לעמק יילוסטון, החלטנו לשוב לקטע כביש שעשינו אתמול להשלמות.
 ואיזה השלמות היו לנו: כבר בדרך ל-Lower Basin ראינו מספר מוקדי עשן פעילים ולפתע ראינו מכוניות עוצרות בצד -; ראינו ביזון נוסף והפעם הוא צולם על רקע העשן -; אחלה תמונה.




 מגיעים לעצירה הראשונה ועושים סיור בין הבריכות והגייזרים. רואים גייזרים פעילים ומתפעלים.



עוברים ליד Fountain שנראה רגוע למדי וקוראים שכשהוא נראה רגוע זה בדרך כלל לפני שהוא מתפרץ, אז אומרים... פתאום מתחיל לקרות משהו ותוך דקה-שתיים הגייזר מתחיל להתפרץ בעוצמה, מטר מאיתנו. קשה לתאר במילים את החוויה -; פשוט מדהים. דורבן ב' גם צילם חלק בטאבלט. הגייזר לא מפסיק להשפריץ מים ולזרוק עשן לגובה של עשרות מטרים! ממש ממול בצד השני של השביל פורץ במקביל גייזר קטן שקשור אליו בצורה כלשהיא. למרות שהוא קטן המראה מרהיב. ונחזור לגייזר הגדול -; ההתפרצות נמשכת כ 20 דקות ואנחנו עומדים שם דקות ארוכות וחוזים בפלא המקסים הזה וגם זוכים למספר טיפות "גשם". מתקשים לעזוב את המקום ...
 ממשיכים לתחנה הבאה ה- Midway Basin, אותה ראינו אתמול מהדרך ונראתה מעניינת.

חוצים את הגשר מעל לנהר הכחול כהה -; הנוף מדהים (מילה שתחזור על עצמה עוד מספר לא מבוטל של פעמים!). יש מפלונצ'יק ממי הבריכות לנהר -; שילוב מהמם של צבעים. עולים לשביל בין הבריכות המהבילות -; אחת מהן ממש גדולה, בצבעי תכלת כחול בינות לעשן המיתמר (אמא דורבן זוכרת שבשם שלו מופיע המילה מכתש -; לאחר חיפוש באינטרנט הכוונה כנראה ל- Excelsior Geyser Crater)
 ואז מעבר לסיבוב רואים אנשים עומדים על ספסלים ומצלמים. אנחנו תוהים למה צריך לעמוד על הספסל כדי לצלם את הבריכה הקרובה? עולים עליו ונגלה לעינינו אחד המקומות היפהפיים ביותר שראינו -; בריכת הפריזמה (Grand Prismatic Spring) בשלל צבעי הקשת! אין מילים לתאר -; פשוט לקוות שהתמונות הצליחו ויעבירו כמה שניתן את היופי של הטבע. למזלנו, מזג האוויר היום נהדר והשמיים כחולים והראות נהדרת. כשהמשכנו בשביל, עלו אדים מהבריכה והיה קשה לחזות בצבעיה הצלולים...




 עוצרים לארוחה קלה באיזור פיקניק קרוב וממשיכים דרך כביש נופי עם בריכות נוספות על רקעי נוף שונים. איזורי הפקניק מאוד מושקעים (כמובן שיש שילוט על הכביש), מתחיל בזה שעל-יד כל שולחן-קק"ל יש חניה אישית הבנויה מעצים כמו עמודי-טלפון, יש שירותים ואין פחי זבל, כנגד הדובים. מתלבטים לאן להמשיך ועוצרים בדרך ב- Artist Paint Pots. מתחילים לעלות בשביל ההררי ומגיעים לנקודת תצפית על העמק -; נוף שונה ממה שראינו עד כה ושווה את הטיפוס, שלווה, כרגיל, במחאות של דורבן א' שאפילו שאל זוג מבוגרים שראינו "מה רואים משם שלא רואים מכאן" ונענה שההליכה שווה וכדאית גם בשל האוויר הצלול!




 תחנה אחרונה במרכז Noris. דורבן א' העייף מסרב להצטרף לטיול במעגן התחתון המישורי, מלא בריכות צבע בגדלים שונים. אמא דורבן ודורבן ב' מטיילים לבד כק"מ ועוצרים כל מספר מטרים לצלם!




החלק השני, היה מאכזב כי הגייזר Boat Steam שיש לו התפרצויות קטנות סיים את המופע דקות לפני שהגענו ולא היה שווה אפילו צילום.

 עייפים יוצאים לכיוון היציאה של השמורה וחוזים באלקית חמודה ביער שבשבילה עברנו לצד השני של הכביש. ואז דורבן ב' רואה אלקית נוספת מהלכת בנהר ושוב עוצרים ומצלמים. חשבתם שזה הכל -; אז זהו שלא! לאחר מספר דקות רואים טור של מכוניות משני צידי הכביש. עדר של אלקיות רועה בדשא על גדת הנהר. עצרנו בצד ורצינו לחצות את הכביש. מאחרינו עצרה מכונית של משטרת הריינג'רים ואנחנו כמו ילדים טובים החלטנו לעמוד במקום, כי לא רצינו לחצות את הכביש... מסתבר שהריינג'רית עצרה כדי... לאפשר לנו לעבור בבטחה! בילינו שם כ-10 דקות ונהנינו מהשלווה.



 משם המשכנו למרכז הדובים והזאבים בווסט ילוסטון לחזות בהאכלה שלהם והסתובבנו במקום כשעה נחמדה.

את היום התחלנו קצת מאוחר. סופסוף התעוררנו רק בגלל צלצול ההשכמה... יצאנו לדרך וכבר בראשית השמורה נתקלנו בטור של מכוניות חונות בצד.
שאלנו שני אמריקאים שחזרו לאוטו מה רואים והם ענו בהתרגשות Bald Eagle -; The symbol of USA !
יצאתי מהאוטו, חציתי את הכביש והצלחתי, למרות המרחק, לצלם את הנשר האמריקאי על עץ!
 לכל אורך היום הראינו את התמונות וזכינו לכבוד מהמקומיים על הזכות שנפלה בחלקנו.


בדרך לעצירה הראשונה, ראינו ביזון ונקבת אלק במקום הקבוע.שגרה...

 עצרנו במרכז המבקרים ב- Canyon Village. היו שם שניים ורבע פוחלצים ועוד הסברים על הפעילות הגיאולוגית של הפארק. לאחר התייעצות קצרה עם הריינג'רית (שהתרגשה למראה תמונת הנשר שצילמנו) נסענו לאיזור של מפלים (משהו עם,Rim , מול צלע הר עם מדרגות Uncle Tom( ירדנו בשביל מתפתל על ההר בינות לעצים מספר רמות עד שהגענו לתצפית הקרובה למפל התחתון -; היכן שהמים נופלים לקניון העמוק. המפלים היו יפים, אך הנוף של הקניון העמוק והנהר בתחתיתו היה עוצר נשימה.



 עלינו חזרה והמשכנו לעוד מספר תצפיות שהיו בדרך (ככל הנראה Lookout Point ו -; Inspiration Point).


 התחנה הבאה היתה מרכז המבקרים ב- Fishing Bridge. שם היו קצת יותר פוחלצים, בעיקר של ציפורים, אבל גם חיות אחרות ביניהם דובים. בחוץ עצרנו לארוחת צהרים קלה והתחלנו בדרכנו הארוכה ...עברנו בעמק היידן וזכינו לראות עדר גדול של ביזונים שרעה במרחב. נראה כמו תמונה של ואן-גוך: עדר ביזונים חומים על רקע עשבים צהובים ומרחבים עצומים. נהדר.

לא הרחק משם עצרנו באיזור פעילות של שלוליות בוץ. היתה שם תצפית ליד הכביש ובמרחק לא רב איזור ה-Mud Volcano כולל הבריכה המפורסמת של פה הדרקון. גייזר שמשפריץ אנכית -; מתוך מערה. המסלול לא היה משהו מיוחד, אך הסוף היה נחמד (פה הדרקון).




החלטנו לנסות את מזלנו בלולאה העליונה. הדרך הנופית היתה מעניינת והנוף התחלף במהירות כל מספר דקות. לאחר שפיספסנו את מפלי Tower ירדנו בדרך צדדית לכיוון העץ המאובן Petrified Tree)). משם יצאנו לסיור רגלי בעמק וראינו אייל קטן וכן הפרשות ענק של ביזון (כמה הוא אוכל??) . אחרי כרבע שעה של הליכה הגענו לאגם חבוי.
 אני ודורבן ב' הגענו לשם ראשונים (אמא דורבן אירחה חברה לדורבן א' שהשתרך בחוסר חשק מאחור) והספקנו לראות Coyote כתום פרווה שרץ על ההר, אך למרבה הצער לא הספקתי לצלם... לאחר סיום המסלול, אמא דורבן ודורבן ב' עלו לצלם את העץ המאובן.



בכביש עליו נסענו המכונית לפנינו החלה להאט. עוד לפני שהספקנו להבין מה קורה חלף מולנו ביזון ענק, ממש על הכביש בנתיב הנגדי (הכביש היה צר מאוד עם נתיב אחד לכל כיוון). בהמשך עצרנו שוב ליד עדר קטן של ביזונים ממש במרחק נגיעה!
 הגענו מותשים לאיזור ה- ולכן אמא דורבן ודורבן ב' יצאו לסיור קצרצרון על הגשר וצילמו מספר תמונות מעניינות (נשאר חוב לטיול הבא).

ביציאה משם שוב מכוניות חונות בצד -; הפעם אלו היו מספר אלקים צעירים, כששני פרטים מבוגרים יותר חצו את הכביש בריצה...
עייפים מאוד המשכנו בכח האנרציה לכיוון היציאה, לא לפני שאמרנו שהפעם לא נעצור ב"נקודת האלקים". כשעברנו בשיירה האיטית אמא דורבן שמה לב שהפעם יש שם גם זכר -; לפי הקרניים... נו, היתה ברירה? לא עמדנו בחמידות, אז עצרנו שוב ואני צילמתי.
 ממש ביציאה התבדחנו שאולי נראה שוב את הנשר מהבוקר. צחוק צחוק, הוא עדיין היה שם על העץ! (ואולי זו סתם בובה או אולי אחיו התאום).

בצער חוצים בפעם האחרונה את שער היציאה מילוסטון, ממהרים למלון כדי להכין את סל הכביסה הגדול וקדימה למכבסה. כשיורדים מהאוטו עוד מספיקים להבחין בשמש אדומה בשעת שקיעה. רק חבל שהמצלמה נשארה בחדר.

הביקור בילוסטון היה נהדר, מרשים, מדהים ( יש עוד מילים?). סיימנו את הביקור בתחושת "אין דברים כאלו" . היה שווה את המאמץ שנדרש להגיע. תרמו לחויה גם העיירה החביבה ווסט יילוסטון ו- Alpine Motel, עם בריאן ופטי בעלי המקום המקסימים.

לילה טוב, מחר מצפה לנו דרך ארוכה דרומה עד לSalt Lake City בתחילת דרכנו לפארקי יוטה.