צפון מערב ארה"ב + הרוקי'ס הקנדים, קיץ 2013 - חלק 9 – כביש הקרחונים וג'ספר

לאחר ארוחת בוקר ביתית אחרונה, עוזבים בצער את הדירה בקנמור.

לפנינו יום ארוך בכביש הקרחונים בואכה ג'ספר.

לאחר מספר ימים של התלבטויות לגבי פארק קוטנאיי, מחליטים לנסוע לחלקו העליון (כ-16 ק"מ מהפניה) ולהסתפק בקניון השיש.

החלטה מוצלחת ביותר.

המקום מנוקד בגזעים דקים ושרופים, אך זה לא גורע מהיופי של המקום המיוחד הזה -; הרבה צמחיה ופרחים וברקע הרים גבוהים ומרשימים.

ההליכה קלה ומהנה, ללא עליות. מידי פעם עוצרים לצלם סלעים מיוחדים בצידי הדרך.

מגיעים לגשר האחרון ומצלמים.

רגע לפני שחוזרים דורבנית שמה לב לאבן שחורה עם ציורים דהויים ומילים כתובות.

מוזכרים שמות של 2 ילדים קטנים ושיר שכנראה מוקדש לזכרם.

היות והיתה במקום שריפה גדולה לפני מספר שנים, אנו מניחים שהילדים ניספו בה.

העדות הקטנה והנחבאת הזו צובטת, אבל אנחנו מחליטים לא לצלם ולקחת את הזיכרון בלבנו.








 

חוזרים לכביש הקרחונים וממשיכים לפי מפה שקיבלנו לפני מספר ימים ובה מצויינים המקומות המומלצים לעצירה בדרך, לפי המיקום שלהם ב-ק"מ. יש לציין שהשילוט בקנדה לא מהמשובחים וכדאי מאוד להעזר במפה ולספור ק"מ, אחרת מפספסים בקלות נקודות מומלצות ואין הרבה אפשרויות בדרך לביצוע פניית פרסה.

התחנה הבאה: קניון מיסטיה. -; הגישה אליו בדרך עפר פחות נוחה בירידה משופעת. עוברים מעל גשר. הנוף יפה -; בהמשך רואים נהר מוקף בברושים.



 

עצרנו כעבור מספר ק"מ במרכזון עם תחנת דלק (היחיד בכביש זה) וחנות עם מחירים בגובה ההרים מסביב...

ממשיכים צפונה. במרכז הקרחונים קולומביה מצליחים למצוא חניה במגרש העצום והמלא.

אנחנו אוהבים את הנוף הקרחוני, אך פחות מתחברים לקטע התיירותי שבא לידי אובר-ביטוי במקום הזה.

מנצלים את העצירה להתייעצות עם ריינג'רית לגבי איזור ג'ספר וממשיכים.


 

 כעבור דקות ספורות עוצרים עם כל הרכבים בשל בניית מרפסת תצפית שמתבצעת במקום ו"אוכלת" נתיב אחד.

במפלי סנוואפטה, פונים שמאלה, ליד כפרון אינדיאני -; ההליכה למפלים קצרצרה והמראה מרשים -; איזו עוצמה יש למים.

למרות היופי, עודף האגמים והמפלים נותן את אותותיו והילדים חסרי סבלנות.

אין ברירה, מזג האוויר הפכפך ואנחנו מחליטים להספיק היום כמה שיותר למקרה של גשם בדרך חזרה.

מגיעים למפלי אטבסקה עם הלשון בחוץ...

הליכה קצרצרה מהחניה, המסלול שטוח וסלול עם גשרים רבים - היינו רק בחלקם, מפאת העייפות, אבל הספקנו בהחלט להתרשם , במיוחד ממקום המפגש של המים לפני שהם נופלים למטה -; ללא ספק מרשים ביותר.







הגענו לג'ספר, לצימר בו נשהה למשך 3 הלילות הקרובים.

לאחר היכרות עם בוב, המארח שלנו, יוצאים לעיירה לארוחת ערב -; במסעדת L&W המומלצת ע"י בוב.

סופספוף מסעדה עם אוכל לכולם!

דורבן ב' נהנה מנאגטס וצ'יפס, דורבן א' מקבל לעצמו פיצה בגודל נאה, דורבנית מתענגת על חצי עוף + אורז, תפוח אדמה וירקות ואני מזמין בולונז. הצלחות נשארות ריקות ודורבנית ואני מחליטים לדגום את המנה האחרונה. יש להם מנהג חביב -; מביאים לך מגש ועליו הקינוחים האפשריים... אנחנו בוחרים בפרוסה של עוגת מוס שוקולד, שטומנת בחובה הפתעות מתוקות ומתענגים מכל כפית. ממממממ......

יוצאים מהמסעדה לסיבוב קצר ברחוב, בין החנויות, חוזרים לצימר להתארגנות ומשם לכיוון אגם מאלין, בו לפי בוב יש סיכוי לראות חיות. נוסעים ונוסעים והשמיים הולכים ומחשיכים. אין מכוניות בכלל ואנחנו תוהים עד היכן עלינו לנסוע. די בהתחלה עברנו את אגם מדיסין ושום אגם נוסף לא נראה באופק. בשלב כלשהו רואים משהו על הכביש -; מסתבר שזה עורב... אבל, בשל העצירה דורבנית שמה לב שבצד שלה יש במבי חמוד! ממשיכים עוד מספר ק"מ בכביש ומחליטים להסתובב. אוטוטו תהיה כאן עלטה, ואנחנו בכביש לא מוכר ונטוש...

שוב רואים את הבמבי החמוד, מנפנפים לו לשלום ונוסעים חזרה לצימר.


 

לאחר שינה טובה, קמים לבוקר חדש.

בצימר יש אפשרות לארוחת בוקר: לחמים ומאפים, מיצים קרים, שתיה חמה, קורנפלקס וצלחת פירות טריים.

התאהבנו ב-Blueberries - טעם מתקתק ועדין.

הילדים כמובן כמעט ולא אוכלים כלום -; מזל שהבאנו איתנו את ממרח השוקולד האלמותי "השחר העולה", שעולה חיש מהר על פרוסות לחם ומשביע אותם. בוב מכין להם שוקו חם וטעים והם מרוצים.

לפי האינטרנט מזג האוויר לא אמור להאיר פנים במיוחד, ובוב מציע שניקח איתנו באוטו מטריות -; שיהיה...

לפני היציאה לטיול, אנו עוברים בסופר ומצטיידים במיני באגטים שמוצאים חן בעיני הילדים.

נוסעים, לפי המלצה של בוב, למלון Fairmont Jasper Lodge.

השמים זועפים,אך לא יורד גשם.

עוד לפני הכניסה לשטח המלון רואים אגם נחמד בצד הדרך. יוצאים מהרכב וצועדים לעבר האגם הגדול.

הילדים נדלקו על קנו ורוצים לשוט. היות ויש רק 3 מקומות בקנו -; אני מצטרף אליהם לשיט בן חצי שעה.

בינתיים דורבנית על החוף מעבירה את הזמן בשיחה עם שתי בחורות צעירות שעובדות במקום ובצילום החותרים הנמרצים! השמיים מתבהרים קלות ואנו יוצאים לסיבוב קצר על גדת הנהר עד איזור של דשא בו משחקים גולף.




 

 נוסעים לעבר קניון מאלין. לפי בוב, הגשר החמישי סגור וממילא אפשר להסתפק בטיול בארבעת הגשרים הראשונים בלבד.

בכניסה לפארק, ברחבה, יש הסבר של ריינג'ר על דובים. אנו מצטרפים למעגל השומעים ומקשיבים קשב רב לדבריו. למדנו שהדובים מסוכנים- חמודים ככל שיהיו - ושאין להם מצב של טרום תקיפה -; הם או רגועים או עצבניים -; אין מצב ביניים ולכן חשובה שמירת המרחק. כמו כן למדנו שבניגוד להמלצות לא כדאי ואפילו מסוכן לקחת פעמוני רעש -; לפעמונים יש רעש חד גוני וזה מרתק את הדובים וגורם להם דווקא להתקרב למקור הרעש ולא להתרחק...
לאחר שסיימנו את פרק ההשכלה היומי, התחלנו בצעידה לאורך הנהר, בקניון המקסים!







למרות שבטיול הזה צברנו לא מעט קניונים שונים -; לא מפסיקים להיות מופתעים -; לכל קניון הסגנון והנוף הייחודי לו.

כאן - נוף של ברושים, קירות סלעים גבוהים, נהר תכלכל... המסלול קל ונחמד מאוד (בהתחלה יש ירידה קלה). לאחר הגשר הרביעי ממשיכים עוד קצת וממאנים להיפרד. אך היום מתקדם ורוצים להספיק עוד...

עולים לגשר מספר 1 ושם מגלים שבדיוק נגמרה הסוללה במצלמה...

דורבנית לא מוותרת ומוסיפה מספר תמונות בסמארטפון שלה.

בדרך לאוטו עוברים בחנות המזכרות ומוצאים כמה מציאות במחיר לא רע: לוחות שנה ו-2 פלייסמטים מיוחדים.

נוסעים מספר דקות ועוצרים לארוחת כריכים קלה, על הספסל בקצה אגם מדיסין -; תפאורה נהדרת להפסקה.


 

 מתחילים לנסוע לצד האגם כשלפתע הקראוון שלפנינו מאט -; עדר עיזים חוצה את הכביש!

 הפעם משלימים את הדרך ומגיעים לאגם מלין. מסתבר שבערב ההוא היינו ממש מרחק נגיעה ממנו...

כבר כשיורדים מאוטו מבחינים באייל חמוד בין שולחנות הפיקניק לשיחים ואח"כ רואים אחד נוסף במרחק לא רב משם.

צועדים על שפת האגם, מתרשמים מהנוף, עוברים בחנות היקרה ובמסעדה הצמודה ומנסים למשוך זמן, עד כמה שניתן כדי לצאת משם ב-18:00 קצה הזמן המומלץ לצפיה בחיות.




 

 נוסעים ונוסעים ויוק. האכזבה מכה בנו, עד ש...

לפתע בצד ימין של הדרך -; אלק גדול ומרשים רועה בין השיחים. עוצרים ומתרשמים!

טוב, לפחות לא נצא היום בידיים (עיניים) ריקות...


 

מתקרבים לצומת קניון מלין ולפתע רואים עוד שיירת מכוניות עומדות. הפעם אלק זכר בצד שמאל, די קרוב לכביש. עוצרים לצלם ולהפרד מהאיזור היפה.


 

 חוזרים לעיירה ומתחילים לחפש היכן לאכול ארוחת ערב, לאחר שיטוט קצר, מחליטים לחזור למסעדה של אתמול ולהנות מארוחה תאומה...

שבעים ומרוצים חוזרים לצימר לשנת לילה.

יום שישי, 16.08.2013

ביום האחרון שלנו בג'ספר התחלנו מאוחר, סיימנו מוקדם ובכל זאת הספקנו להנות!
הבוקר התחיל בארוחת בוקר עם הזוג האנגלי שהתארח גם הוא בצימר ואשר אמור לעזוב הבוקר את ג'ספר.
השיחה היתה לבבית והתארכה וגם מזג האויר בחוץ לא ממש האיר פנים.
 לאחר התייעצויות בינינו המבוגרים ועם בוב המארח אנו יוצאים סופסוף לכיוון עמק חמשת האגמים -

. Valley of five lakes

זכרנו שקראנו מילים חיוביות על המקום וגם הריינג'רית ליד קרחון קולומביה המליצה עליו בחום כ"טיול פופולרי למשפחות".

השעה כמעט חצות היום ואנו מגיעים לחניה קטנה יחסית ולמרבה הפלא מוצאים מקום!

לאחר מספר מאות מטרים במסלול אופטימי, מישורי ונינוח ביער, מתחיל קטע לא קצר של עליות לא קלות.

רגע, איפה העמק? זה לא אמור להיות בירידה?
 עוברים בדרך על גשרון עץ מעל שלולית ותוהים אם זה האגם הראשון...

ממשיכים לעלות ולעלות, עד שמגיעים למדרון קצר אך תלול - הפעם בירידה, ומתלבטים האם להמשיך.

לפנינו משפחה הודית עם ילדים צעירים יותר, באותה סיטואציה.

בעוד אנו תוהים מה לעשות מגיעים מהכיון השני 3 ספרדים.
 האנגלית שלהם די רצוצה, אך בשילוב עם הספרדית שדורבנית יודעת מתנהלת שיחה ידידותית.

הם משכנעים אותנו, בליווי תמונות, שכדאי לרדת למטה ושזו הנקודה הקשה האחרונהבמסלול.
 השתכנענו!

יורדים למטה (גם המשפחה ההודית החליטה להמשיך, למרות שהאמא כמעט ונשברה(.

לאחר מספר דקות מגיעים לאגם הראשון.

למרות מזג האוויר הזועף, הצבעים נעימים לעיניים.

ממשיכים לצעוד בין האגמים השונים.

אין כאן משהו שלא ראינו קודם, אבל המכלול עושה את זה שווה, למרות הכל.







 בזמן שצעדנו מעל אחד האגמים גילינו איילה נחמדה שצעדה לתוך היער, דבר שהוסיף נקודות זכות למסע.


 

 כאן המקום להודות לטיפ חשוב שנתנו לנו הספרדים:

ראשית המסלול נקרא 9a לאחר שרואים 4 אגמים יש להמשיך שמאלה בירידה לכיוון הסימון של 9b

המשמעות: עושים מעין מעגל ולא חוזרים לאותו מדרון תלול, למרות ששוב יש מספר (מועט) עליות לא פשוטות בדרך.

כשסיימנו את אחת העליות אנו מגלים שהגענו לקטע שנמצא לפני הירידה התלולה. אמנם יש עוד כברת דרך ללכת, אבל היא קלה יחסית.

 משם נוסעים מרחק של מיילים בודדים לכיוון הר אדית קאבל.

זוג האנגלים שהיו איתנו בצימר אמרו לנו שמספיק לעשות את המסלול הקצר למעלה (בגלל הילדים) וצדקו.

העליה להר, כ-14 ק"מ (ברכב) , צרה ומפותלת, אך הנוף של ההרים מסביב - מרהיב!
 בדרך, בשתי נקודות תצפית פגשנו אופנוענים.




 

 למרות החשש שארובות השמים ייפתחו, התעטפנו טוב ויצאנו בצעידה למעלה לכיוון האגם.

גם כאן הדרך בעליה, לא קשה, אך גם לא קלה מידי.

בניגוד לסיפורי מטיילים שקראנו באתר, אין אפשרות להגיע למרגלות הקרחון.

מסתבר שבדיוק לפני שנה (בדיוק הופיעה כתבה בעיתון המקומי) בשעת לילה (מזל משמים - תרתי משמע) קרס חלק מהקרחון ונפל למטה - מה שגרם לפני המים בנהר לעלות בכשני מטרים!

לכן, ניתן לעמוד כ-50 מטר ממנו, אך לא לעלות עליו.

כשמגיעים למעלה - פרט לקרחון המלאך המרשים, הבריכה הקטנה והצלולה מהממת!




 

על ההר פגשנו משפחה ישראלית, דבר די נדיר בחלק הזה של הטיול שלנו.

הערה חשובה: על ההר היה לנו קר, כדאי להצטייד בבגד חם יותר.

בוב מהצימר המליץ לנו לנסות לעלות על הרכבל בהר ויסלר באם מזג האוויר והראות יאפשרו זאת.
 השמיים היו רחוקים מלהיות בהירים ובכל זאת התלבטנו אם לקחת סיכון ולעלות. מרכיב נוסף שהובא בחשבון הוא

המחיר הלא זול.

מה שהכריע את הכף נגד היה הדוחק והצפיפות של האנשים בקרון.
 הגענו לאיזור הקופות וראינו שדוחסים פנימה אנשים עד טיפת המקום האחרונה ונראה לנו בלתי אפשרילהנותמהחוויה ואף לצלם בצורה כזו.

תחשבו על סרט מצוייר שאנשים דבוקים לחלונות והפרצופים שלהם מעוותים - ככה בדיוק זה נראה!


 

היום הסתיים מוקדם יחסית.
השארנו את הילדים בצימר ונסענו לחפש משהו לארוחת אחר-צהרים.
שוטטנו הרבה. נכנסנו לפיצה האט, שאותה דורבן א' ראה הבוקר, ששוכנת יחד עם קנטאקי פרייד צ'יקן ביחד.
 אין קשר בין הרשתות המוכרות למה שראינו -; חוץ מהשמות כמובן.

הריחות, המוצרים והמחירים גרמו לנו לצאת החוצה ולהסתפק בכריכים בסאבווי.

בערב, לאחר מספר התלבטויות, הלכנו כולנו לראות רודיאו מקצועי.

דורבנית לא היתה בטוחה שהיא רוצה ללכת וגם דורבן א', אבל רצינו בילוי משפחתי.
 בדיעבד, היה אפשר לוותר. אני ודורבן ב' נהננו מאוד. דורבנית ודורבן א' רק לפרקים.

אין ספק שלעומת הרודיאו בוסט ילוסטון זה היה הרבה יותר רציני.
 הבעיה שפה כל הנקניקיות הן לא ממש מעוף/בקר והילדים שפינטזו עליהן נאלצו לוותר.