לפוסט הקודם: The Black Canyon of the Gunnison עם הפתעות מיוחדות בהמשך...
יום רביעי 13.08.2014
לאחר לילה שקט, ללא חרקים מעופפים ושינה של הילדים במיטות נפרדו, יצאנו מלאי עיזוז לכיוון Mesa Verde.
זה היה אמור להיות היום הכי עמוס בטיול ולכן יצאנו בסביבות שמונה.
מסתבר שלא עשינו שיעורי בית כמו שצריך, ולכן לא היינו מודעים לעובדה שהמרחק ממרכז המבקרים לנקודה הראשונה בפארק לוקח בנסיעה כ-45 דקות עד שעה!
במרכז המבקרים, הריינג'רים המליצו לנו לוותר על המעבר ב-Bitsy Badlands (שנראה לנו מקום נחמד שמזכיר קצת את הגובלינים) ולהגיע ליעד שלנו דרך... Four Corners! דורבן א' היה בעננים!
חזרה ל- Mesa Verde.
היות וזמננו, למרות השינוי, היה קצוב, החלטנו לוותר על הסיורים המודרכים – למרבה ההפתעה מחירם זול – 4 דולר לכל אחד לסיור. אין ברירה – נצטרך לחזור לכאן בעתיד...
עצרנו במוזיאון והתחלנו עם המסלול שיורד ממנו לעבר ה- Spruce Tree House.
בדרך ראינו לראשונה אזהרה לחלק שהתפצל מהמסלול שכולל את ה-Poison Ivy. היות שאמא דורבן גם ככה אלרגית לכל דבר ופורחת כבר כמה ימים המשכנו בדרך המלך והתפעלנו מהמבנים החצובים בסלע. ירדנו בסולם לאחת ה-Kivas.
כשסיימנו את המסלול נכנסנו למוזיאון שהפתיע – מספר חדרים עם מוצגים מעניינים – לדוגמא, למדנו באחד החלקים שצורות של כדים באו לחקות דלעת או חלקי דלעת – מעניין!
עצרנו בהמשך במספר נקודות תצפית לעבר מבנים שונים בתוך סלעים – נחמד ומרשים גם מרחוק.
כשסיימנו את הטיול בפארק עברנו בדרך בקורטז ועצרנו לארוחת בופה בפיצה האט.
שבעים ומרוצים נסענו ל - Four Corners. טפטוף קל החל לרדת ולא פגם בהנאה.
משלמים בכניסה ונכנסים למתחם. במרכז המתחם המעגל המפורסם של מפגש 4 המדינות: יוטה, אריזוה, ניו מקסיקו וקולורדו. הרבה אנשים בתור להצטלם. בצד קבוצה רועשת של אופנוענים (במיוחד אופנועניות!).
דורבן א', בתורו, מגיע למרכז ומתחיל לקפץ בין 4 החלקים לצלילי מחיאות הכפיים של האופנוענים. הצהלות גוברות כשהוא ממקם את 4 הגפיים שלו – כל אחת במדינה אחרת ומצטלם!
רגע לפני שהם הולכים ביקשנו מאחת מהם שתצלם אותנו – כאשר כל אחד מבני המשפחה עומד במדינה שונה .
בגלל שאתמול קנינו להם את החולצות, הילדים לבשו אותם, עוד לפני שידענו שנעבור שם – פשוט מושלם!
ואולי דווקא החולצות משכו אותנו לשם – מי יודע?!
בדרך לתחנה האחרונה להיום, תפס אותנו מבול שוטף. כביש פשוט, נתיב לכל כיוון ורכבים שבאים משומקום לשומקום בלי התראה.
הגענו למלון בכניסה ל-Canyon de Chelly. הגשם הפסיק. השעה היתה אחרי 17:00 ומרכז המבקרים כבר היה סגור, אבל מניסיון ידענו שהפארקים פתוחים כל הזמן. החלטנו לנסות לטייל כמה שיותר היום. מה שעמד לטובתנו היה מפה שקיבלנו מפקידת הקבלה במלון ובחרנו במסלול עם הרבה נקודות תצפית. כבר בנקודה הראשונה קלטנו שכמו תמיד – אין קניון שדומה לאחר! כאן בתחתית, היו משטחים מישוריים ירוקים!
באחת התצפיות פגשנו בזוג איטלקים. שוחחנו איתם ארוכות על טיולי טבע בחו"ל וסיפרנו להם על ישראל. אמא דורבן נזכרה שבמזוודה החומה שנשארה באוטו נותרה עט אחרונה עם הכיתוב ישראל ובתוכה תמונות של אתרים בארץ.
הלכנו לאוטו וחזרנו עם העט – הם התרגשו והודו לנו. בינתיים הראיתי להם מקומות בהם ביקרנו בטיול הזה.
באחת התצפיות היותר יפות, התחיל לרדת גשם קצת יותר משמעותי (ועדיין לא נורא). התחלנו ללכת חזרה לכיוון החניה כשאמא דורבן רצתה להראות לי סלע מסויים והבחינה ברבע קשת חיוורת על הקיר הרחוק של הקניון. בעודנו מסתכלים על הצבעים ההולכים ודוהים שמנו לב לקצה השמאלי שלה שהיה ברור וצבע את קצה הסלעים שעל הגדה שממול!
מחזה מרהיב לא מהעולם הזה – המילים נעתקו מפינו.
כמובן שבדיוק ברגע זה שוב שבקה הסוללה שבמצלמה, אבל הספקתי להחליפה בזריזות ולתעד את הקשת המדהימה!
לסיום היום עצרנו לארוחה חטופה בברגר קינג.
לפוסט הבא: Grand Canyon
