עד היום השתדלתי להדחיק הצעות נסיעה וטיול בגאורגיה מתוך מחשבה שהתנאים פחות טובים מאלו שהורגלתי (ולא שאני נורא מפונקת אבל בגילי...) אליהם. הפעם נעניתי להצעתה של חברתי ויחד החלטנו שאם גאורגיה אז טיול גי'פים – אם כבר אז כבר!
מסתבר שלגאורגיה יש הרבה מה להציע. זוהי מדינה מדהימה!!!
אני שמחה שהגעתי אליה ואולי אפילו קצת מאוחר מדי…
אגדה מקסימה המיוחסת לגאורגים מספרת שכאשר סיים האל לברוא את העולם הוא קרא לכל העמים כדי לתת לכל אחד מהם נחלה. הגאורגים לא הגיעו מאחר והיו עסוקים באכילה ושתיה. כשהתפנו, התברר להם כי לא נותרה להם נחלה. פנו אל האל וביקשו שיועיל וייתן להם בכל זאת נחלה. אמר להם האל: אתם מבקשים כל כך יפה שאתן לכם את הנחלה שתכננתי להשאיר לעצמי ל”פנסיה” דהיינו את החלק היפה ביותר קיבלו הגאורגים ואכן זה כך…
אפשר לטייל בה שבוע ואף חודש ויותר. מאחר ונסענו ל-8 ימים לא עשינו טרקים ארוכים אלא “טעמנו” על קצה המזלג מהמראות הייחודיים, מהנופים הקסומים ומהמפגש הבלתי אמצעי עם התושבים מקבלי הפנים והחביבים.
הצצנו לחיים המסורתיים של המקומיים, לרגע נדמה היה כי חזרנו אחורה שנות דור ויותר.
איכרים עובדים בשדות, בבקר מוציאים את העדר למרעה, מתכוננים לתקופת החורף הארוכה באיסוף ערמות קש והבאתם למחסנים.
גם בקיץ יורדים גשמים. הדרכים אינן סלולות ומלאות בוץ (לעיתים טובעני) הבתים, לעיתים, מטים לנפול עשויים טלאי על גבי טלאי אך כולם מחייכים ומאושרים.
הנוף הנשקף מהכפרים של ההרים המושלגים 360 מעלות סביב הוא נפלא נפלא...
בגיאורגיה 4.5 מליון תושבים והיא היתה תמיד גורם משיכה עבור צבאות חזקים. בשנת 1991 הכריזה גיאורגיה על עצמאותה מברית המועצות. כיום היא דמוקרטיה נשיאותית. בשטחה שני אזורים המנסים לקבל אוטונומיה: אבחזיה ודרום אוסטיה.
הבירה טביליסי היא העיר הגדולה במדינה עם כמיליון וחצי תושבים.
ככל שמצפינים נחשפים לטבע פראי ויפהפה הכולל כפרים ועיירות שבכל אחד מהם מספר קטן של תושבים. חלק מהכפרים מאוכלסים רק בקיץ בגלל תנאי מזג האוויר.
עדות למגורים במקום.
גבולות:
בצפון נמצא הקווקז הגדול (שהוא הגבול הטבעי עם רוסיה). בדרום הקווקז הקטן (הגבול עם ארמניה ותורכיה). במערב הים השחור.
גיאורגיה נמצאת על הגבול בין אירופה לאסיה ולכן תושביה מחשיבים עצמם לאירו-אסיתיים.
בגיאורגיה שני אזורים בדלנים אבחזיה במערב ודרום אוסטיה בגבול הצפוני עם רוסיה
זהו. יצאנו לדרך!
מטביליסי לעיר המערות וארדזיה (Vardzia)
לטביליסי הגענו לאחר חצות ונסענו מיד למלון בפאתי העיר. בקבלה הופתענו לראות שעון ת”א ליד שעון גאורגיה ואז הסתבר שהבעלים ישראלי (כמו רבים אחרים שהחליטו להשקיע במדינה ולרכוש נכסים). לאחר שינה קצרה יחסית ירדנו לארוחת בקר טעימה ופשוטה.
חתמנו על הגי'פים אחרי שהפקדנו 300 דולר לגי'פ ערבון בידי המדריך המקומי. (כרטיסי אשראי כמעט לא בשימוש)
נהר מטקווארי (Matkvari) חוצה את העיר לשניים. זהו נהר ארוך מאד 1,364 ק”מ שמתחיל ברמת ארמניה עובר במזרח תורכיה ממשיך בגאורגיה ובאזרבייג'ן ונשפך בסופו לים הכספי.
מגמת פנינו דרומה בדרך לקווקז הקטן. ישובים קטנים מופיעים ונעלמים, הנוף ברובו עדיין שטוח וירוק. עוברים ברמה הארמנית בה גרים חקלאים ארמנים. בגאורגיה 18% מהתושבים – מיעוטים. החקלאות – פלחה ושלחין. גם בקיץ יורדים גשמים. בממוצע 1,000 מ”מ גשם. הכל ירוק ורענן.
אחד ממקורות התעסוקה – יבוש צואת הפרות למטרות חימום וטיוח הבתים
עצרנו לארוחת צהרים בכפר Tsalka בו נותר מיעוט יווני. בעבר גרו בכפר למעלה מ-20,000 יוונים שהגיעו מתורכיה בתחילת המאה ה-19 ונהנו משגשוג כלכלי ותרבותי. כל עוד היתה גאורגיה תחת השפעת השלטון הסובייטי נהנו היוונים מרווחה. ברגע שגאורגיה קיבלה עצמאות עזבו רבים ליוון מאחר והגאורגים הצרו צעדיהם וכיום נותרו במקום 1,500 יוונים בלבד.
זכינו לטעום לראשונה ממטעמי המטבח הגאורגי הטעים והמשביע: גבינות, בצקים ובשרים
השולחן התמלא חיש קל בסוגי סלטים שונים ובמרק חם ולקינוח אבטיח מתוק.
דוגמית ראשונה חצ'אפורי – טעים טעים!!! בצק ממולא גבינה ולמעלה חמאה מותכת. מאד לא דיאטטי אבל היה לי קשה לראות בלבד…
המשכנו לעלות לרמת ארמניה לגובה 2,000 מ'.
חסידות קיננו על עמודי חשמל
ירדנו מהכביש הראשי לדרך עפר די קשה לכיוון מערות וארדזיה – עיר מערות הנחשבת לאתר לאומי
מרחוק ראינו עשרות חורים בהר שהלכו וגדלו ככל שהתקרבנו.
האתר מתקופת תור הזהב של גאורגיה. העיר התחילה להיבנות ע”י המלך גיאורגי במאה ה-12 ובתו תמר הרחיבה והגדילה אותו. במקום כ-6,000 חדרים ואולמות שנחצבו בסלע, ציורי קיר יפהפיים כולל ציור של המלכה תמר עם אביה, כנסיות מפוארות, מרתפי יין ועוד ועוד. כ-50,000 חיילים יכלו להתגורר במקום בו זמנית. סוג של אתר נופש לחיילים הגאורגים שיצאו להילחם בתורכיה.
במהלך השנים הותקפה העיר וחלק ממנה נהרס.
ורדזיה נמצאת בין הרים ונהרות בנוף עוצר נשימה.
לאחר שחונים במגרש החניה הקטן יש אפשרות לעלות עם ואן בעלות של לארי אחד עד הכניסה לעיר או לעלות ברגל בעליה תלולה יחסית כ-20 דקות.
הירידה היא דרך מחילות סתרים קסומות כשמדי פעם יש להתכופף כדי לא להיפגע.
ערב ירד ואנו בדרכנו למקום הלינה בקוטג'ים של וולודיה Vardzia cotteg
מקום קסום עם חדרים פשוטים אך נקיים מוקף צמחיה פורחת והכל על גדת נחל הזורם לאיטו.
כאן אכלנו ארוחת ערב טובה שכללה דג פורל שהגיע משופד…
מוארדזיה לקוטאיסי Kutaisi
לקול שכשוך מי הנחל קמנו, סעדנו ליבנו בארוחה שכולה על טהרת מעשה ידי המשפחה מהירקות והפירות שגדלים אצלם ומלחם טרי כמובן
ויצאנו בכוון כללי אל עבר העיר השניה בגודלה במדינה קוטאיסי.
לאחר שעת נסיעה בכביש E691 הגענו לעיר אחלצי'חה (Akhaltsikhe). העיר, בגובה 1,029 מ' ופרוש שמה “המצודה החדשה”
בעבר התקיים בעיר שוק עבדים כיום נשאר שוק מקומי נחמד בן הצטיידנו לפיקניק של הצהרים
תרנגולות במחיר מציאה...
מאפיה מקומית סיפקה לנו לחם טרי וטעים
מצויידים כהלכה שמנו פעמינו אל הרובע היהודי ואל בתי הכנסת. בית הכנסת הראשון בעיר נבנה בשנת 1742 והשני בשנות ה-80 של המאה ה-19. בתקופת השלטון הסובייטי משנת 1921 נאסר על היהודים ללמוד תורה. בשנת 1923 אף הוצאו ספרי תורה מבתי הכנסת במטרה להפסיק את התפילות. בשנת 1951 הופקע בית הכנסת הישן ונסגר. שנתיים מאוחר יותר הוחרם בית הכנסת השני והוסב לבית תרבות.
זהו בית הכנסת שסגור ונטוש.
עד שנות ה-80 גרו בעיר כ-3,000 יהודים. כיום נותרו בודדים ושומר הגחלת הוא גבאי בית הכנסת השני שמעון לוי השומר על המפתח ופותח בלב חפץ ובשמחה רבה.
בצער רב עזבנו את המקום. שמעו אותנו זוג גאורגי שגר בסמיכות ומיד הזמינו אותנו לביתם. ערכו שולחן, פתחו אבטיח, מילאו צלוחיות דבש וריבות תוצרת בית וכמובן מזגו צא'צא'ה לכוסיות (משקה אלכוהולי העשוי מענבים ועלים). יחד שרנו שירי ירושלים…
בפינת החצר ראיתי את המראה הבא
יצאנו מהעיר לכוון Borjomi Kharagauli National Park. זהו אחד הפארקים הגדולים באירופה המשתרע על פני 5,300 קמ”ר ויש בו עשרות מסלולי טיולים בדרגות קושי שונות. נופי הפארק מגוונים ויפים בגלל גודלו והבדלי הגובה. יש בו יערות צפופים, נחלים זורמים, גשרי עץ ובעלי חיים.
כאן ערכנו פיקניק בצל עצים גבוהי קומה וליד נחל זורם
לאחר שעה ארוכה “התקפלנו” והמשכנו בדרכנו. טיפסנו לעבר פסגות הקווקז הקטן ופגשנו מידי פעם צריפים עשויים עץ ופח המשמשים למגורים בתקופת הקיץ. הגובה 2,200 מ' ומתחיל להיות קר ומעונן
שעת נסיעה נוספת מביאה אותה לאזור עצום בו שולטות הכוורות. עשרות ואולי מאות כוורות מוצבות בצידי הדרך ולידן דוכנים המוכרים את הדבש הביתי
ליד העיר הקטנה Bagdati בלב היער לפתע כאילו “פאטאה מורגנה” בריכת שחיה עם מים גיאותרמיים. הכניסה חופשית. כדי לקבל מגבת יש לשלם 6 לארי (כ-9 ש”ח) במקום שרותים ומקלחות וכן בית-קפה
את העיר נכיר טוב יותר בעת שנחזור אליה כעבור מספר ימים. לנו במלון Gora בקוטאיסי עילית. מלון סביר עם ארוחות ערב ובקר טעימות.
בערב חיכתה לנו הפתעה: ערב פולקלור עם 4 זמרים מעולים ששרו וניגנו למעלה משעה.
לילה יורד על העיר
והבקר מגיע
קוטאיסי היתה בירת התעשיה הכבדה בתקופת הסובייטית. עשרות מפעלים עבדו בה יום וליל. היא סיפקה פרנסה מכובדת לכולם. כיום המפעלים עזובים ושוממים. חלק גדול מתושבי העיר עובדים מחוץ לגבולות המדינה ומספקים פרנסה למשפחותיהם.
מקוטאיסי לאושגולי Ushguli
עולים צפונה דרך עיירת המעיינות Tskaltubo. כיום העיירה ניראת כמעט שכוחת אל אך בעבר היתה ידועה במעיינות המרפא ובאמבטיות הגפרית שהיו חלק ממלונות מפוארים. כל המי ומי של העילית הסובייטית היו מגיעים לפחות פעם בשנה לנופש וזוכים למיטב הפינוקים. לסטלין היתה יחידת נופש פרטית במלון המפואר ביותר עם בריכה פרטית כמובן.
לאחר שגאורגיה קיבלה עצמאות הוזנחה העיירה ומשנת 1993 שוכנו בחלק גדול ממתחמי הבריאות כ-9,000 פליטים, בעיקר נשים וילדים, שנעקרו מבתיהם כתוצאה מהסכסוך האתני באבחזיה.
כיום נמצאת העיירה בתהליכי שיקום. פה ושם כבר ניתן לראות מלונות מחודשים ששבו לפעול.
הכניסה לפארק המתחדש
עצרנו שוב בשוק המקומי והצטיידנו במצרכים לפיקניק כולל קפה
אבל לא כולל תרנגולות
אנו בדרכנו למחוז צא'גרי אל חבל סוונטי Svaneti שנמצא בצפון-מערב המדינה.
חבל סוונטי הוא אזור הררי מבודד וירוק עם נופים מהיפים ביותר . מפליאים, מדהימים ונהדרים… פסגות מושלגות, כפרים קטנים ואותנטיים, מזג אוויר קריר ונעים ושפע של מים.
אפילו השפה בה דוברים הסוונטים שונה מהשפה הגאורגית.
החבל נמצא במורדות הדרומיים של הקווקז הגבוה ומתחלק לשני חלקים: סוונטי תחתית וסוונטי עילית. כל האזור מוקף פסגות בגבהים שבין 3,000 ל-5,000 מ'.
באזור צמחיה עשירה של עצי לבנה, ערמונים, אשוחיות, אשוחים ואורנים. לא פגשנו (ואולי טוב שכך) בעלי חיים טורפים אך ידוע כי יש באזור שועלים, זאבים ודובים. כן פגשנו המון עדרי פרות שרעו בנחת במרעה. הפרות יוצאות בבקר למרעה ולקראת השעה חמש, כאילו יודעות לקרוא שעון, משנות כיוון ולבד חוזרות הביתה. תופעה מדהימה!
מרבדי פרחים שהעין לא שבעה מלראותם בשלל צבעים וצורות. מים זורמים מההרים ועשרות מפלים קטנים פורצים אל השבילים.
בצהרים עצרנו לפיקניק בנוף נפלא ובמזג אוויר מצויין
הדרכים לעיתים קשות למעבר גם לגי'פים
בערוצים העמוקים זורמים נהרות בשצף קצף.
לעת ערב ובגשם שוטף הגענו לכפר הקטן אושגולי הנמצא בגובה 2,300 מ' והוא הכפר הגבוה ביותר באירופה שמיושב חורף-קיץ
הכפר הוכרז כאתר מורשת לאומי ע”י אונסקו בשנת 1996. בהחלטה נאמר כי ההיסטוריה של הכפר שנמשכת למעלה מאלף שנה וגובהו הרב גרמו לבידודם של התושבים ולכן השתמרו אצלם מסורות דתיות ותרבותיות של הסוואנים.
אושגולי נמצא למרגלות פסגת הר השחארה (5,201 מ') הגבוה בהרי הקווקז.
הכפר מכוסה שלג 6 חודשים בשנה. מתגוררים בו כ-200 תושבים והוא משתרע על שטח נרחב.
בשנים האחרונות עובר הכפר תהליכי פיתוח מואצים ונבנים חדרי אירוח חדשים.
אנחנו לנו בבית שבנייתו הסתיימה לפני כחודש והוא כולל 3 חדרים יפים ונקיים עם שרותים צמודים וחדר אוכל גדול.
זכינו כמובן לאוכל המסורתי הטעים והמשביע כמו קופדארי (בצק ממולא בצק)
וחצא'פורי גבינה
זה כמובן בנוסף לסלטים מבושלים ולירקות טריים.
מאושגולי למסטיה ׁ(Mestia)
לאחר לילה גשום התעוררו לבקר שטוף שמש וזה המראה שנגלה מחלון החדר
לאחר ארוחת הבקר יצאנו לסיור בכפר אשר רוב בתיו בנויים אבני צפחה וגרניט מאחר ואלה המרכיבים של סלעי הסביבה.
חלק מהבתים נטושים
לצד בתים רבים ניצבים מגדלים גבוהים שנועדו, כנראה, לפי אחת הסברות שעד היום לא הוכחה, להגנה והתבצרות מפני תוקפים מכפרים אחרים שכנים או משבטים אחרים.
סברה אחרת אומרת שיתכן ובניית המגדל היתה ביטוי להפגנת עוצמה משפחתית.
ברחבי חבל סוואנטי 175 מגדלים. חלקם שמורים בצורה נפלאה וחלקם מתפוררים.
בחצרות בתים מצאנו שרידים למשטר הקודם…
מכאן יצאנו לטיול טבע בקניון עמק צפחות בו זורם נהר אינגורי (Enguri). הנהר שאורכו מגיע ל-213 ק”מ מתחיל במדרונות הדרומיים של רכס הקווקז ליד הר שחארה וזורם באפיק צר ועמוק.
לקראת צהרים הגענו למסטיה – בירת מחוז סוואנטי הכולל עשרות כפרים שרובם שוכנים בצידו הצפוני של נהר אנגורי.
התמקמנו במלון ששופץ לאחרונה Old Mesti אך סביבתו המחישה לנו כיצד היה נראה המקום זמן לא רב לפני כן
בעיירה מסטיה עצמה החל תהליך מואץ של שיקום מבנים נטושים והקמת בתי מלון קטנים ע”י יזמים פרטיים כאשר הרשות המקומית עוזרת בסלילת כבישים ותאורה.
לאחר הפסקה קצרה יצאנו אל עבר קרחון Chaladi שנמצא כ- 8 ק”מ מהעירה.
השביל את הקרחון מתחיל בגשר עץ תלוי
ונמשך בהליכה נינוחה (אם כי בחלק מהדרך סלעים גדולים) של כשעה לכל כיוון. הדרך עוברת בין עצים ושיחים. הקרחון יפה אך לא מגיעים אליו מאחר וחלקו הקדמי מכוסה בשברי סלעים ואבנים. זרימת המים חזקה ככל שמתקרבים אל הקרחון.
עייפים ומרוצים שבנו לבית המלון ולאחר ארוחת הערב יצאנו לסיבוב קצר בעיירה
ואפילו בית קפה-פאב-מסעדה יש במקום עם תזמורת ונגנים
יום סובב מסטיה
היום הסתובבנו בעיירה ובסביבותיה.
יצאנו רגלית מהמלון, חצינו את הנחל הזורם על גבי גשר עץ גשר והגענו לביתה של לריסה. אוקראינית שנישאה לגאורגי והחליטה שיש לשמר את התרבות של חבל סוואנטי.
טיפסנו למגדל הצמוד לביתה (4 קומות עם סולם עץ ) והשקפנו על הנוף הנפלא
ואז ירדנו ונכנסנו למה שהיא מכנה:
Svaneti Museum of History and Ethnography Old Svans House
היא אספה חלקי ריהוט מקוריים מבתים באזור ויצרה שחזור של חדר שבו התגוררו בו-זמנית בעלי חיים ובני אדם (16 איש ) בעלי החיים הוכנסו למטה ומעליהם ישנו בני הבית. בנוסף צרפה כלים, מיטת תינוק, כסא בעל הבית ועוד. כך חיו עד 1921. אם היא פנויה היא שמחה לעזור ולהדריך
חזרנו לגי'פים ונסענו לרכבל הכיסאות Hatsvali הנמצא 10 דקות נסיעה ממסטיה. הרכבל נבנה בשנת 2014 למטרות סקי אך הוא פועל כל השנה. הוא עולה מגובה 1850 מ' לגובה 2,340 מ' במשך 9 דקות.
בפסגה נוף של 360 מעלות שקשה לתאר במילים. ירוק וירוק ועוד פעם ירוק ומעל פסגות מושלגות. מכאן נראות פסגותיהן של ארבעה מההרים הגבוהים בקווקז:
שחארה (Shkhara)בגובה 5,201 מ'
תתנולדי (Tetnuldi) בגובה 4,974 מ'
אושבה (Ushba)בגובה 4,710 מ'
ליילה (Leila) בגובה 3,800 מ'
ירדנו מהרכבל ונסענו לפיקניק צהרים ליד נהר דלור (Delor)
טיילנו כברת דרך אל עבר הר שחארה בנוף קסום בין פרות מלחכות עשב
לעת ערב חזרנו למלון למסטיה להתכונן לשבת… לא לפני שהלכתי למרכז העיירה לצלם את פסלה של תמר המלך ששלטה בממלכה משנת 1184 ועד 1213 ותקופת שלטונה נחשבת כתור הזהב של גאורגיה בימי הביניים והיא נחשבה למלכה מוצלחת במיוחד. (היא הוזכרה כבר בביקור במערות וארדזיה)
ממסטיה חזרה לקוטאיסי
היום מזומנת לנו נסיעה של כ-200 ק”מ חזרה לקוטאיסי.
אנחנו עוזבים את חבל סוונטי ועוברים לחבל מגרליה שנמצא במערב גאורגיה ומשתרע על החלק המישורי ביותר במדינה. תושבי האזור הם אחת הקבוצות האתניות המרכיבות את העם הגאורגי והם דוברים מגרלית בנוסף לגאורגית בירת החבל היא העיר זוגדידי אליה נגיע מאוחר יותר.
לאחר כשעת נסיעה אנחנו עוצרים בצד לראות תופעה טבע ייחודית: מפגש שני נהרות בעלי “צבעים” שונים הנהרות הם Enguri ו-Chugeri
הצבעים השונים מוסברים בסחף חול שונה.
על נהר האנגורי שנמשך לאורך 213 ק”מ ונשפך בסופו לים השחור נבנה סכר מקומר עצום בגובהו (271 מ'). כדי לרכז את מי הנהר לפני הגעתם לסכר יצרו אגם מלאכותי באורך 30 ק”מ שצבע מימיו טורקיז מדהים
הגעה אל הסכר מצריכה טיפוס קצר ממגרש החניה אבל המראה מדהים
מכאן קצרה הדרך לבירת החבל זוגדידי (Zugdidi). עיר יחסית מטופחת. שמנו פעמינו לשוק יוצא הדופן שלה. שוק ענק המשתרע משני צידי הכביש הראשי. מצד אחד שוק בגדים אליו לא נכנסנו ומהצד השני שוק ירקות, פירות, לחמים וכו'. השוק מקורה אך החום מעיק. מחולק לאזורי מכירה שונים. באולם גדול יושבות נשים המוכרות גבינות שהכינו בבית. כל אחת ליד הסחורה שלה בחום ובשקט מופתי. אף אחת לא צועקת, אף אחת לא קוראת לך להתקרב אליה כי שלה טוב יותר להפך הן מפרגנות אחת לשניה
הממתק הלאומי צו'רצחלה – “מקל” תלוי על חוט ונראה כמו נר. זוהי שרשרת של אגוזי מלך או פירות יבשים אחרים המצופים במיץ ענבים מוקשה שצבוע בצבעי מאכל. כדי לאכול חתיכה מה”מקל” יש לגזור במספרים ולמשוך מהחוט
מכאן נסענו לסעוד את ליבנו במסעדה מצויינת בעיר Diaroni ונחשפנו למכל גאורגי נוסף
אצ'רולי – בצק ממולא גבינה בצורת סירה מעליו ביצת עין וחמאה מומסת – בוצעים מהבצק וטובלים בביצה. טעים ביותר – איך לא?
ליד העיירה Tskaltubo 16 ק”מ צפונית לקוטאיסי התגלתה מערת נטיפים מדהימה – מערת פרומיתיאוס. המערה ענקית באורך של 20 ק”מ אך רק 1.2 ק”מ פתוחים לקהל. המערה נפתחה לקהל בשנת 2011 ויש בה סוגים שונים של נטיפים, זקיפים, נהר תת-קרקעי ואפילו אגם.
המערה מוארת יפה והסיור בה הוא בקבוצה בלבד.
מהמערה נסענו לקוטאיסי ותחילה ראינו את הפרלמנט שנבנה זה מכבר. מבנה מיוחד רובו הגדול שקוף כדי לציין שהמשטר הנוכחי עובד בשקיפות מלאה
לפני המבנה פסל מתכת של ילדים הניצבים על פרפרים. על הילדים לשאוף גבוה ולהמריא
מול הפרלמנט היפה ניצב בניין שמזכיר את העבר
מכאן לכיכר המרכזית של העיר שעברה ועוברת שיפוצים ובהחלט מתחילה להראות כעיר מערבית לכל דבר
פארק מוצל עם ספסלים ובית קפה מזרקה ופסלים Kutaisi Bulvari
במרכז הכיכר מזרקה ופסל מפואר ובצידי הכיכר התאטרון הלאומי, בניין האופרה, הבנק המרכז ומבנים משופצים נוספים
מקוטאיסי לטביליסי
היום האחרון לטיול הגיע. הדרך ארוכה 221 ק”מ אך היא עוברת בקלות בזכות עצירות מעניינות בדרך. עצירה ראשונה בכפר של קדרים מלאכה שעוברת בירושה מאב לבן (ולא לבת). הקדר החביב, דור חמישי לקדרים הכניס אותנו ל”סדנא” שלו והדגים את עבודתו
האובניים שלו ידניות כמובן והתנור בחצר דורש הרבה עבודה כדי להפעילו
אבל התוצאה יפה
לאורך הכביש עשרות דוכנים המוכרים כלים מקרמיקה, פסלים, מיכלים לעציצים וכו'
בעצירה הבאה למדנו על סוג לחם נוסף שנקרא נאזוקי. בצידי הדרך צריפונים קטנים, בכל אחד מכינה אשה בצק שמרים מתקתק עם מעט צימוקים, לאחר שתפח, אופה אותו בתנור שנמצא במקום ויוצאת החוצה למכור...
בצהרים הגענו למצ'חטה – הבירה הקודמת של גאורגיה (מהמאה ה-3 לפנה”ס עד המאה ה-5 לספירה) כאן ראינו את הכנסיה החשובה ביותר במדינה מהמאה ה-6 Jvari היא כנסיית הצלב. לידה ניצב צלב עץ קדום וקדוש עליו מסופר שהוצב במקום ע”י נינו הקדושה שקבלה על עצמה את הנצרות.
בארוחה נחשפנו לעוד מאכלים גאורגים טעימים:
לוביו – רוטב סמיך ולצידו לחמניות קשות שיש לפורר לתוך הרוטב ולאכול לאחר מספר דקות
קבבי – קציצות קבב בטורטיות
והחינקלי – בצק ממולא בשר ורוטב
הכל היה טעים. קשה לקום אך טביליסי מחכה לנו לסיור קצר לפני טיסת החצות הביתה
מתקרבים לעיר השוכנת על שתי גדותיו של נהר המטקווארי ומונה כמליון וחצי תושבים. העיר נמצאת בצומת דרכים בין אירופה לאסיה ועל אחד מנתיבי המשי לכן אך טבעי הוא שרבים נלחמו עליה. העיר נכבשה ונשרפה 30 פעם. כיום היא עוברת שיקום מזורז והופכת לעיר אירופאית כפי שאנו מכירים.
“גשר השלום” הוא גשר מודרני בעל תקרה בצבע ירוק הנראה למרחקים
“אמא גאורגיה” היא פסל מתכת בגובה 20 מ' העומדת ומביטה על העיר כשהיא אוחזת בידה האחת קערת יין ובשניה חרב
על גבעה מולה ניצב המלך ווחטנג על סוסו מייסד טביליסי במאה ה-5. האגדה מספרת שהמלך יצא לצוד עופות דורסים ביער. למרות שהצליח במשימתו נעלמו העופות. בצר לו שלח המלך שליחים לחפש אחר העופות ואלו מצאו אותם מבושלים כהלכה במעיינות חמים. באותו רגע החליט המלך לכרות את כל היערות בסביבה ולייסד עיר. הוא קרא שמה טביליסי שפרושה מקום חמים.
לא רחוק מפסלו נמצאים המעיינות החמים עליהם נבנו בתי מרחץ שחלקם נמצאים כיום בשיפוצים מתקדמים. לצערנו לא היה לנו הזמן להיכנס לתוכם
שוטטות ברובע העתיק הצביעה גם היא על תהליך מואץ של שחזור
לא נפקד מקומו של בית הכנסת הגדול שנבנה בין השנים 1904-1911 ע”י קהילת יהודי אחלצי'חה שהגיעו לעיר בסוף המאה ה-19. בית הכנסת פעיל כיום בשרותם של 3,000 יהודי טביליסי.
כנסיית השילוש הקדוש ניצבת בגאון ונראית מכל פינה בעיר
ארמון הנשיאות הגדול והמפואר
סיורנו הגיע לסיומו עת ירד הערב ואנו בדרכנו למסעדה לארוחת פרידה טעימה עם זמרים, נגנים ורקדנים
בחצות עלינו על טיסתנו הביתה שמחים וטובי לב.
לסיכום:
חוויתי את גאורגיה על קצה המזלג אך היא הפתיעה בגדול.
מדינה קטנה עם נופים אדירים, פסגות מושלגות ונהרות שוצפים.
טבע פראי במיטבו, כפרים קטנים אותנטיים בצד עיירות מעניינות, תושבים לבביים ומכניסי אורחים ובירה שהולכת והופכת לעיר למודרנית אך זוכרת לשמור על המקוריות.
בצד כל אלו מטבח משובח וטעים שגרם לי לחזור ולהיכנס מיד למשטר...
מאד מקווה שיבוא יום ואוכל לשוב לאותם אזורים שהפעם לא הספקתי לבקר.
התמונה האחרונה מייצגת את הרגשתי לגבי המדינה כולה ...
