את הכיפה היפה של פסגת התבור לא ניתן לפספס. פעמים אינספור חלפנו בכביש 65 בדרכנו צפונה, הבטנו אל ההר הכה בולט מעל סביבותיו, והמשכנו הלאה. חככתי בזכרוני ושאלתי גם את זוגי, האם העפלנו אליו אי פעם? כנראה שלא. תמיד יש פעם ראשונה - היום שמנו בווייז "שביל החלמוניות הר תבור" ויאללה צפונה.
כבוד לתלמידי דַּבּוּרִיַּה
בדבוריה פנינו שמאלה. הכפר בנוי על צלע הר התבור, בחיבור בינו למישור בקעת כסולות. רוב היישוב, בנוי על שיפועים תלולים יחסית - בהתאם לתוואי השטח של ההר, המתנשא לגובה 562 מטרים. העפלנו אל ההר בכביש הצר והמפותל מאוד עד לעיקול הכביש השני, לאחר כ-850 מטר. כאן מימין, ברחבת חניה קטנה שבצידה שלט הסבר על שביל החלמוניות, השארנו את הרכב. זו נקודת המוצא והסיום של מסלולינו - בשיפוליו הדרומייים של הר תבור, על מדרון המשקיף על הכפר דבורייה ועל הבקעה המוריקה. ירדנו כ-600-700 מטרים בשביל רחב ומתון המסומן באדום, ובהמשך בירידה תלולה מעט בשביל צר - שביל החלמוניות. השביל נפרץ על ידי תלמידי חטיבת הביניים בבית הספר בדבוריה, ועל כך מגיעה להם תודה. השביל מוביל בקלות אל השטח הפורח, אותו סבבנו במעגל.
היפות בצהוב
פריחת החלמוניות היום (11.12.2020) בתבור, כמו התבקשה ממש לכבוד החנוכה. החלמוניות המפוזרות על פני המדרון עלו בין הסלעים והאבנים, לצד עלי חצבים ירוקים ובשרניים והאירו על המדרון בגוון צהוב בוהק, כלהבות נר. פריחה מפתיעה בעצמתה - עד כי לרגע סברתי שהחלמונית היא לא פרח אמיתי, וזאת מכיוון שהיא מפתיעה הן בגודלה והן בצבעה - היא גדולה ובולטת מאוד ביחס לפרחים אחרים ובטח בהשוואה לסתוונית הסגלגלה והצנועה שראינו במקום. הפתעה זו באה לידי ביטוי גם במילותיו של מיכאל דשא:
"תּוּגַת-הָגוּת צְפִיַּת פְּלָאִים, שְׁתִיקַת מַחֲשֶבֶת קַדְמוֹנִית...פִּתְאֹם זוֹרַחַת מִסְּלָעִים כּוֹתֶרֶת-כֶּתֶם –חֶלְמוֹנִית".
החלמונית היא אחת מיוחדת ויוצאת דופן בין הפרחים מבשרי החורף. לא לחינם היא נקראת בפי הערבים 'חלוואן אַספַר' ובתרגום חופשי – היפות בצהוב. צבעה כצבע חלמון הביצה ומכאן שמה – חלמונית. הפרח הגדול שלה משמש כשלט חוצות גדול למאביקים שיבואו וימצצו את צופה. מספרים שכל פרח חלמונית פורח למשך שבוע, נפתח ביום ונסגר בלילה.
מראה פנורמי משביל התבור
בדילוג קל, חזרנו אל השביל האדום הרחב בצלע הדרומי של התבור והמשכנו מזרחה במסלול שאורכו, עד לנקודת הסיום, כ-8.5 ק"מ ומשכו כ-3 שעות. הקפנו את פסגת התבור, בשביל טבעתי, כמעט 360 מעלות. בהיותו ההר הבולט בסביבה הוא משמש עמדת תצפית נהדרת לארבע רוחות השמים. מהשביל ניתן לצפות לנוף נהדר - דרומה על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע והשומרון. מערבה לכיוון הכרמל, מזרחה אל הרי הגולן והגלעד ובהמשך צפונה אל הרי הגליל. המסלול עובר בחורש ים תיכוני - עצי אורן, חרוב, אלה ואלון. בכמה נקודות העצים העידו על שריפה שארעה פה לפני שנה. בהגיענו להצטלבות בין השביל האדום לשבילים - הכחול ושביל ישראל, בחרנו באחרונים וטיפסנו לכיוון הכנסיות שבפיסגת ההר.
השביל מוצל, מסולע ומעט חלקלק, עטוף כרכומים לבנים זקופים. הנוף נהדר לכל כיוון, למרות שהראות לא היתה מושלמת. השביל הכחול/ישראל נפגשים עם שביל שחור שמוביל עד לחניה ביציאה מהכנסייה.
הר קדוש או חמדה רומנטית
לתבור יש היסטוריה עשירה וחשיבות במסורת שלושת הדתות. על פי הנוצרים ההר הוא האתר בו ארעה ההשתנות של ישו. בראשו יש כנסייה קתולית ומנזר יווני-אורתודוקסי. ההר חשוב גם במסורת הערבית והוא מכונה 'ג'אבל א-טור'. במסורת היהודית הוא מוזכר הן בתקופת השופטים והן בימי בית שני. הסתובבנו לנו במשך כחצי שעה בסביבות הכנסייה (היתה סגורה) - אתר מעניין לביקור יותר מדוקדק בפעם הבאה. שמנו פעמינו מטה אל הכביש המפותל היורד מההר, רחוקים כדי שני ק"מ מהרכב. מה שאנחנו ראינו בפיתוליו המערביים בשעות אחר הצהריים היו זוגות או קבוצות חברים ואפילו משפחות - כל חבורה 'תפסה' לה פיתול (ויש מספיק לכולם) המשקיף מערבה, אני מאמינה שמדובר במראה מלבב ורומנטי בשעת שקיעה. זה בטח מה שהייתי עושה מדי ערב או שניים לו גרתי בסביבה.
לסיכום: באנו בשביל החלמונית, נשארנו בזכות ההר. מסלול נאה לתחילת החורף.
