בפברואר 2009 עשינו טיול משפחתי לארה"ב. הקטע המעניין הוא שהטיול תוכנן ואורגן תוך 16 שעות.
יש גם כמה נסיבות מקלות כמו שתראו בסיפור:
הרקע:
באותו שלב היינו 4 נפשות -; אבא (אני), אמא, ילדה בת 3.5 ותינוק בן 5 חודשים. אישתי היתה בחופשת הלידה (הסתיימה בסוף מרץ), ואחותה גרה באותה תקופה בוושינגטון DC.
זה היה 10 חודשים אחרי שחזרנו מהטיול הקודם לארה"ב (שבועיים פלורידה + שבוע וושינגטון DC אצל המשפחה - "טיול אחרון לפני הלידה") .
להלן תיאור 72 השעות הראשונות של ההכנה לטיול והטיול עצמו:
יום רביעי -; שעות הבוקר שעון ישראל
בעיתון מתפרסמת ידיעה שלכבוד הבחירות שיהיו בשבוע הבא אלעל יוצאת במבצע הנחות לכרטיסים שיוזמנו ביום הבחירות.
השתעשענו במחשבה על האפשרויות, והערכנו שכרטיס לנו-יורק יעלה 600 דולר לאדם. התחלתי לבדוק מועדי טיסה אפשריים לסוף מרץ (לקראת סוף לופשת הלידה).
יום רביעי -; 21:00 שעון ישראל
בערב דיברנו שנינו, האם כדאי, והחלטנו שננסה.
הבעיה -; אין לי מספיק ימי חופש לחופשה ארוכה, ואין גם תקציב לעוד חופשה רצינית (הסיבוב הקודם בפלורידה היה יקר).
הפתרון שחשבנו -; טיסה לניו יורק, נסיעה למקום לא נורא מרוחק (פילדלפיה עלתה כאפשרות) למשך 5-6 ימים. נמשיך לסוף שבוע אצל המשפחה בוושינטון, ואז אני והילדה הגדולה נחזור לארץ (לגן ולעבודה), ואישתי והתינוק ישארו עוד כמה ימים עם המשפחה (וישלימו שופינג).
הרמנו טלפון לגיסתי לשאול אם מתאים להם שנקפוץ לסוף שבוע בסוף מרץ.
יום חמישי 8:00 שעון ישראל
בבוקר ישבתי לשיחה עם הבוס שלי, ובין היתר ציינתי שאני ארצה 6 ימי חופש עוד חודש. הוא אישר. תוך כדי ישיבה בא לי רעיון -; למה לחכות עוד שבוע עד ההזמנה, ולכסוס ציפורניים איזה מבצעים יהיו -; נבדוק את מבצעי אלעל ספונטני.
ניגשתי למחשב, בדקתי באתר אלעל, ואני רואה -; טיסה שיוצאת הלילה, חוזרת ביום שני בלילה (עוד 10 ימים), באמצע יש את יום הבחירות כלומר חוסכים יום חופש (בכל מקרה כבר שנים שהמפלגות שאני מצביע להן לא עוברות את אחוז החסימה), בנוסף -; היום האחרון בארה"ב הוא יום חופש (יום הנשיאים) מה שאומר שהמשפחה בחופש לסוף שבוע ארוך, ושיש סיילים. והדובדבן העיקרי -; יום ההולדת של אישתי הוא בשבוע הזה. שבעה ימי חופש אני יכול להרשות לעצמי (לעומת השישה שתככנתי), וכך נטוס כולם ביחד.
יום חמישי 8:30 שעון ישראל
אני מצלצל הביתה: "מה דעתך לטוס הלילה?"
התשובה הברורה והמיידית -; "אתה השתגעת?"
בזה גנזנו את הרעיון.
יום חמישי 09:00 שעון ישראל
אחרי חצי שעה אני מקבל טלפון מהאישה -; אולי בכל זאת?
אחרי 5 דקות שיחת טלפון אנחנו מחליטים שכן, הולכים על זה.
סיפור המסגרת -; נוסעים קודם כל למשפחה לסוף שבוע, ואחר כך נראה.
לאלעל יש שני זוגות טיסות באותם תאריכים. אחת הלוך ושוב ל-JFK, והשנייה הלוך ושוב לניו ארק. ניו ארק עדיף (יותר קרוב לוושינטון), אבל הטיסה חזרה יוצאת בצהריים והטיסה חזרה מ-JFK יוצאת בלילה. החלטנו -; JFK עדיף.
עכשיו נשארו כמה בעיות קטנות:
·עד הצהריים אי אפשר לצלצל למשפחה ולשאול אם הם פנויים. אם הם לא פנויים, אנחנו לא רוצים לנסוע. כלומר עד אז לא מזמינים כרטיסים (האם ישארו כרטיסים?)
·צריך אישור מהבוס שלי
·צריך לארוז, לקנות כמה דברים קטנים
·צריך להצטייד בטלפונים שמתאימים לארה"ב (באותה תקופה היה לנו טלפונים גרוטאה)
דבר ראשון -; רצים לדבר עם הבוס:
"אתה זוכר שלפני שעה ביקשתי חופש עוד חודש"
"כן"
"מה דעתך שזה יהיה בשבוע הבא"
"????"
"הלילה אני טס"
"????"
זה נמשך ככה עד שבסוף הוא הבין שאני רציני. הוא אפילו אמר כן.
חמישי 10:00 שעון ישראל
טוב, אז בעיה אחת פתרנו. אבל מה עם אישור מהמשפחה?
נשאר עוד 4 שעות עד שאפשר לצלצל, וצריך להתקדם. מחליטים על הימור כפול -; שעדין יהיו כרטיסים גם בצהריים, ושסביר להניח שיגידו כן, כך שאפשר להמשיך עם שאר הנושאים. אני רץ קודם כל לאורנג' לחתום על שני מכשירים שמתאימים לארה"ב. ממשיך לסופר פארם ומצטייד בתרופות וכדומה. בדרך באוטו מצלצל לאלומה השכרת רכב להזמין אוטו (אין זמן לסקר שוק, זוכר שמחירים שלהם היו הכי זולים פעם שעברה). בינתיים בבית אישתי מתחילה לערום בגדים, ספרים ומשחקים לילדים, עוברת על תיק כל הרחצה ומכתיבה לי השלמות לסופר פארם.
חמישי 14:00 שעון ישראל
אפשר סוף סוף להתקשר. אישתי מתקשרת לאחותה -; "מה דעתך שנבוא מחר". שוב אותו הלם בשאלה, התייעצות זריזה עם בעלה, ויאללה, יש OK.

 חמישי 14:10 שעון ישראל
אני מתקשר לאלעל להזמיו את הכרטיסים. כבר אין מקומות עם עריסה על הטיסה ל-JFK. אולי רוצים בכל זאת ניו-ארק. התייעצות זריזה בקו השני. הולכים על JFK. נסתדר.
מהר מהר להדפיס הוראות נסיעה מ-JFK לבית של המשפחה (החלטנו לקנות GPS בארה"ב), לסגור כמה פינות בעבודה (לא שבאמת עבדתי באוטו יום) ומתחילים לנסוע הביתה, לאסוף את הילדה מהגן.
חמישי 15:30 שעון ישראל
אני באוטו בדרך לגן
מצלצל למשפחה בארץ לספר שאנחנו נוסעים הלילה לארה"ב. עוד ערמת תגובות של הלם.
ביטוח בריאות -; איך שכחתי. מצלצל מהאוטו לקופת חולים להזמין ביטוח נסיעות (איזה מזל שכולם בריאים ולא צריך ביטוח מיוחד. בטיול האחרון אישתי הייתה בהריון וסוגיית הביטוח גזלה ממני זמן רב).
בגן אני מספר לגננת (באנגלית, שהילדה לא תבין) שאנחנו נוסעים הלילה ולא נהיה בשבוע וחצי הקרובים. גם הגננת בהלם.
באוטו בדרך הביתה אני מספר לילדה (בת 3 וחצי). היא כמובן נורא שמחה, ומתרגשת לפגוש את המשפחה. היא לא בהלם, כי היא לא מבינה מה זה ספונטני.
חמישי 16:30 שעון ישראל
מגיעים הביתה. מסתערים על המשך האריזה. איפה החבאנו את המזוודות? איפה המפות? אישתי בינתיים ממשיכה באריזה. למודי נסיון בעבר מפצלים את הבגדים בין שתי מזוודות -; חולצה פה חולצה שם. עד שמסיימים עם הבגדים, שתי המזוודות כבר מלאות. כל מה שנשאר (שיש רק אחד ממנו - מעילים, כלי רחצה, מטעני חשמל, ...) הולך למזוודה שלישית.

חמישי 17:30 שעון ישראל
כמה מפתיע, אני בדרך לסופר להשלמות אחרונות.
חמישי 19:30 שעון ישראל
ארוחת ערב
פתאום נזכרים -; צריך מונית. מתקשרים לשכן בעל המונית -; איזה מזל הוא פנוי. כן יש גם מוניות אחרות, אבל אנחנו לא גרים בעיר, צריך להזמין מראש.
חמישי 20:30 שעון ישראל
הילדים תקועים מול הטלויזיה (לא רוצים שישנו במיטות, מעדיפים שישנו במטוס. גם ככה תיכף יוצאים). איזה מזל שערוץ לולי משדר כל הלילה (הופ כבר הלך לישון).
עוד החלטה זריזה -; זה הזמן להעביר את התינוק מעלת השכיבה למצב טיולון. אני רץ לבוידם ומוציא את המושב, ומנסה להבין איך לעזאזל זה מתחבר. אני כבר לא בקליטה.
אנחנו מסיימים לארוז ומתקלחים בעצמנו.
חמישי 21:30 שעון ישראל
המונית מגיעה, מעמיסים על הגגון, קושרים את כסאות הבטיחות, אני משתחל במושב האמצעי, עם רגל אחת מאחורי הראש (או לפחות ככה אני מרגיש). ארבעים דקות נסיעה. נעמוד בזה. אני כבר מזיע כמו חזיר. אז מה עם התקלחתי לפני שעה.
חמישי 22:30 שעון ישראל
איזה תור בנתב"ג. הם לא שמעו שכבר לילה?
איזה מזל שיש לנו תינוק חמוד. מקצר את כל התורים. מדלגים על התור לשיקוף המזוודות, עוברים בתור של צוות אוויר בדרכונים.
בצ'ק אין שואלים שוב לגבי עריסה -; אין. מצטערים. לא נורא.
חמישי 23:30 שעון ישראל
אז מה צריך מהדיוטי פרי?
אייריש קרים -; לקחתי
שוקולד לעבודה -; לקחנו. רגע מה עם שוקולדים לגן? ילדונת מה את מעדיפה?
בשמים, דיאודורנטים, ... כבר אמרתי שאני מזיע?
שישי 00:00 שעון ישראל -; בגייט
אולי בכל זאת יש מקום עם עריסה -; כן. איזה כיף
שישי 00:30 שעון ישראל -; המראה
הדיילת באה לסדר את העריסה. מסתבר שהיא שבורה. אין עריסה. לא נורא לא תכננו על זה.
ילדונת -; אולי תלכי לישון? אוף אבא, לא נוח לי במושב. אולי תרים את הידית בין המושבים ואני אשן לרוחב? (זה מה שעשינו בפעם הקודמת).
אבל זו השורה של העריסה. הידית לא מתרוממת (המגש מתקפל לידית).
אולי תשני בכל זאת? אני אנסה
בסוף היא נרדמה, אבל אז התינוק נתעורר.
חצי טיסה טיילתי איתו במנשא. אישתי בחצי השני.
הילדה לא ישנה עמוק וכל פעם מתעוררת.
שישי 05:00 שעון החוף המזרחי
נוחתים
גם בשעה כזאת יש תור בדרכונים?
איפה המזוודה?
לא עכשיו ברצינות איפה המזוודה?
אין מזוודה.
איזה מזל שפיצלנו מזוודות. מה היה במזוודה החסרה? איזה חרבון, כל הפריטים הבודדים. טוב מי צריך מעיל בניו יורק בפברואר?
מגיעים לדלפק של אלעל ומתחילים למלא טפסים.
בינתיים הילדה -; "איפה המזוודה? איפה המזוודה?"
מקבלים מהפקידה בדלפק את טופס התלונה, מצטיידים בהדרכה לאיך להגיע לקניון ג'רסי גרדנס לקנות מעילים.
שישי 07:00 שעון החוף המזרחי
הדלפק של השכרת הרכב
יאללה, מתחילים להעמיס. לקשור כסאות בטיחות, למלא את האוטו, רגע, איפה השארתי את הוראות הנסיעה?
מישהו עוד צריך פיפי? לא? מסתבר שאני.
קדימה לדרך.
שישי 08:00 שעון החוף המזרחי
אני נוהג, האישה מנווטת:
-אתה צריך שמאלה.
-אני חושב שאני צריך ימינה
-אני אומרת לך שכתוב בהסבר שמאלה
-נראה לי שההסבר לא נכון. תראי, השמש בכיוון הזה. בטח הפקידה של אלעל טעתה.
-תעשה מה שאתה רוצה
אחרי 10 דקות, אני מבין ששתיהן צדקו (מה אני מתווכח עם נשים?). פניית פרסה וממשיכים.
שישי 08:30 שעון החוף המזרחי
איפה פה זה הג'רסי גרדנס? כבר הייתי שם בעבר, אבל אני לא מוצא. בסוף מצאנו את מי לשאול.
שישי 09:00 שעון החוף המזרחי
הגענו, ובדיוק פתחו. רצים בקור מהאוטו המחומם לתוך הקניון.
מסתבר שאין מעילים. בחוץ 5 מעלות, אבל הם כבר בז'קטים קלים לאביב. לא מצאנו כלום!
שישי 12:00 שעון החוף המזרחי
אחרי ארוחת צהריים קלה מתחילים לנסוע לוושינטון . הביקור בקניון הוכתר ככשלון חרוץ.
לפני שיוצאים מגיע טלפון מאלעל -; רק רצינו לעדכן שעוד אין לנו מושג, אבל מבטיחים לעדכן עד הערב מה המצב.
זה היה הטלפון האחרון שקיבלנו מאלעל.
שישי 13:00 שעון החוף המזרחי
הנסיעה בעיצומה. אני נוהג, שלושה ישנים. אני מרגיש את העייפות משתלטת עלי, ומחליט לעצור בתחנת הדלק לשטוף פנים ולשתות.
מעיר בעדינות את אישתי ואומר לה שעוצרים.
כמו שאני מכבה את המנוע הילדה מתעוררת בצרחות. אני רץ מהר ואחרי 3 דקות חוזר לאוטו ממשיכים לנסוע
שישי 13:30 שעון החוף המזרחי
אני שוב מתחיל להרדם, שוב עוצר, שוב בכי
שישי 14:00 שעון החוף המזרחי
אותו סיפור. יש עוד 3 שעות נסיעה. איך נחזיק?
שישי 14:30 שעון החוף המזרחי
אחרי עצירה נוספת אישתי לוקחת את ההגה -; אבל משביעה אותי להישאר ער כן!
אני כמובן נרדם.
אישתי מעירה אותי מדי פעם לוודא שאנחנו במסלול הנכון. 4 שעות על ה-I-95.
שישי שעון החוף המזרחי 16:30
מתקרבים. אני מתחיל לזהות מקומות מהפעם הקודמת.
שישי 17:00 שעון החוף המזרחי
הגענו. חיבוקים נישוקים, שירותים.
שישי 17:30 שעון החוף המזרחי
גיסתי תופסת פיקוד על הילדים אשתי ואני נוסעים לסניף טרגט הקרוב להצטייד.
מצאנו מעילים לשנינו, ועוד זוג זוג סווצ'רטים לילדים.
שישי 21:00 שעון החוף המזרחי
הילדים ישנים.
גיסתי שואלת -; מה התוכניות שלכם?
החלטנו שנשאר אצלם עוד יומיים, ובשאיפה יגיעו המזוודות. בינתיים נחליט לאן נסע.
גיסי מציע בשבת (מחר) לנסוע לסקי. יש אתר נחמד שעה וחצי מהבית. אבל אין לנו טיפת ציוד. אפילו לא מעיל!
מחליטים להתפצל. אישתי, אחותה והתינוק יעשו יום שופינג באיזור. אני, גיסי הילדה שלי והילדים שלהם נוסעים להחליק באבובים על שלג.
הם אומרים שבבוקר יארגנו לנו מעילים ומגפיים מהשכנים.
שישי 22:00 שעון החוף המזרחי
הולכים לישון. השינה האמיתית הראשונה אחרי בערך 48 שעות.
שבת 03:30 שעון החוף המזרחי
התינוק מתעורר -; זהו, הבוקר הגיע.
המשך הטיול
המשכו של הטיול היה בקצב הרבה יותר נינוח.
 האבובים בשלג היה כיף מדהים, גם לילדה וגם לי.
כל השבוע היה חמים (15 מעלות), וגם בשלג הורדנו את המעילים.
המזוודה הגיע בסוף ביום שלישי (אחרי מיליון טלפונים עצבניים), ואז כבר החלטנו להישאר אצל גיסתי את כל עשרת הימים, והיה לכולם (וביחוד לילדים) המון כיף ביחד.
אחרי ההתחלה המטורפת, ההמשך היה הכי רגוע שאפשר (10 ימים בוושינגטון כשזה כבר הטיול הרביעי שלנו באיזור -; מה כבר יש למהר?)
·טיילנו יומיים שלמים במול (יש הרבה מוזיאונים, קרוסלה, ואפילו נקניקיות כשרות)
·שלוחת מוזיאון הair and space בשדה התעופה דולס
·טיול באלכסנדריה
·שני טיולים עם המשפחה לוורג'יניה
·עוד יום גורג'אטון (מאד אוהבים את האזור, ובייחוד את מעדניית דין ודולצ'ה)
·לראות את האחיינים בהצגה בבית הספר
·והמון המון שופינג.
אחרי 10 ימים חזרנו הביתה, והתחלנו לפנטז על הטיול הבא.