אז היינו בלונדון ווינדזור – סוף אוגוסט 2016

משפחה עם 3 ילדים – בת 11, בן 8 ובת 5

מה עשינו:

  • טיסות איזיג'ט ללוטן ומלוטן
  • 3 ימים באיזור ויזדור עם רכב ולינה בוינדזור
  • 7 ימים בלונדון לינה במרכז העיר
  • לגולנד
  • מירוץ סוסים
  • מירוץ מטוסים של רדבול
  • טירת וינדזור וחילופי המשמר
  • אולפני הארי פוטר
  • הופעה של מלך האריות
  • הופעה של סטומפ
  • לונדון איי
  • מוזיאון חיל האויר המלכותי
  • מויאון הטאוור
  • הפרלמנט
  • מוזיאון הדוקלנדס
  • מוזיאון המדע
  • מוזיאון הטבע
  • מוזיאון העיצובV&A
  • מצפה הכוכבים בגריניץ
  • שיטוטים - וינדזור, אוקספורד, פיקדילי, לסיטר, קובנט גרדן, רחוב קינג, שוק בורו גני קנסיגטון ועוד

טיסות איזיג'ט

הזמנו באוקטובר בשעה שבה פתחו את ההזמנות.

בגדול היה בסדר גמור. פעם שנייה שלנו עם החברה הזו ואין לי שום תלונות. נכון, בטיסה אין אוכל חינם ואין מערכת בידור. אבל יש לי מחשב נייד, טאבלט וכו' וגם אוכל מהבית. אז זו לא נראית לי בעיה רצינית. גם תוספת תשלום על מזוודות וכו' זו לא בעייה כל עוד משקללים את המחיר כמו שצריך. למי שמעוניין יש גם סנדוויצים, שתייה וחטיפים במחיר סביר בטיסה (פחית ב-9 שקלים או פרינגלס קטן בעשרה נראה לי סביר. לא זול, אבל סביר).

טסנו עם 2 מזוודות גדולות ו-3 תיקי עלייה למטוס (+ שני תיקי גב). בהלוך הציעו לנו למסור את הטרולים כבר בשלב הצ'ק אין אז מסרנו 2 שהיו פחות חשובים (השלישי היה עם ציוד שלא רצינו למסור). בחזור לא הסכימו בצ'ק אין, אבל בשלב העלייה ממש לחצו שנמסור את הטרולים (שוב מסרנו רק שניים).

לא שילמנו על בחירת מקומות. ביום שפתחו את הצ'ק אין לטיסה הלוך (30 יום מראש) עשינו צ'ק אין לשתי הטיסות וקיבלנו מקומות סבירים וביחד. אגב, כאמור עשינו צ'ק אין להלוך ושוב ביחד, כך שלחזור זה היה יותר מ-30 יום לפני.

הטיסה הלוך – המראה במוצאי שבת בשעה 8 בערב ונחיתה בחצות. היה נחמד שבשבת בבוקר יכולנו להתארגן ולארוז בנחת. אבל הנחיתה בחצות זה מאד קשה. הילדים נמנמו קצת בטיסה אבל לא ישנו ממש (כי רוב הנוסעים ערים אז קשה לישון). בפועל הגענו למיטות במלון בשדה התעופה ב-2 בלילה שעון לונדון שזה 4 לפנות בוקר שעון ישראל. לא אגיד שזה אסון (טסנו כמה פעמים בעבר לארה"ב עם הילדים וזה הרבה יותר גרוע), אבל בהחלט מאד לא נוח וגורם למעיין ג'טלג.

הטיסה חזרה הייתה ב-11 בבוקר עם נחיתה בישראל ב-6 בערב. בפועל זה היה יום ארוך ומתיש. המונית הוזמנה ל-7:30 בבוקר (קרוב לשעה וחצי נסיעה). ב-6 כבר התחלנו להתעורר כולל ארוחת בוקר וסנדוויצים לטיסה. את נתב"ג עזבנו רק אחרי 8 בערב (המתנו הרבה למזוודות). יום ארוך, מתיש, ומאד מאד מבוזבז.

אבל בהתחשב בזה שהטיסה כולה עלתה לנו (כולל המזוודות) 1200 אירו ל-5 נפשות, ללונדון, בשיא העונה, אני מאד מרוצה ממנה.

שדה התעופה לוטן

השדה כרגע בשיפוצים ומרגישים את זה בכל דבר. השיא היה בחזור – שכשהמונית הביאה אותנו עמדנו כמעט חצי שעה בפקק בתוך השדה בדרך למקום שבו מורידים את הנוסעים. ומשם יש הליכה לא נעימה ברגל בחוץ (חשופים למזג האויר) עד הטרמינל. לא ירד גשם אז לא היה נורא. אבל בגשם זו נראית לי חוויה מפוקפקת. את השיפוץ מרגישים גם בפנים, כולל למשל ב "רחבת הדיוטי פרי" וכו'. מה שכן, יש כמה וכמה מסעדות וחנויות בפנים (אחרי הבטחון), כולל בית מרחקת boots (עם מחירים בהחלט סבירים להצטיידות של שתייה לטיסה), וכולל מסעדות שמגישות ארוחת בוקר אמריקאית (מלאה) תמורת 10 פאונד לאדם (מחיר סביר בהחלט לשדה תעופה). אין עמדת מכס לצורך החזרי מס אלא רק תיבה שאליה משלשלים את המעטפה ללא חתימות (נראה מה יהיה). בצד של הנוסעים הנכנסים יש מינימרקט קטן ברגע שיוצאים. אז אפשר להצטייד בשתייה, חלב לקפה למי שרוצה או משהו קטן לאכול גם ב-1 בלילה.

עמדת השכרת הרכב רחוקה מהטרמינל. אפשר ללכת ברגל קילומטר (זה מה אני עשיתי בבוקר) ויש גם שירות שאטלים (אני מניח שחינם אבל לא בדקתי). שימו לב שהשאטלים תקועים חלקית בפקק שהזכרתי.

יש כמה וכמה מלונות בשדה, מרחק הליכה ארוכה ולא נעימה, מונית, או שאטל. שימו לב שהשאטל של השדה לא מוריד בפתח כל מלון אלא במקום אחד (ליד מלון הולידיי אין אקספרס) ומשם צריך ללכת ברגל עם הציוד.

מלון הולידיי אין אקספרס בשדה התעופה לוטן

Holiday Inn Express London - Luton Airport

בחרנו במלון כי הוא הכי קרוב לטרמינל, אבל בעיקר כי הוא הציע חדרים מקושרים במחיר סביר. כשיצאנו מהטרמינל החלטנו באופן ספונטני ללכת ברגל למלון. הליכה של 15 דקות עם המזוודות. לא היה חשוך כי כל הדרך מוארת, אבל כיף גדול זה לא. אפשר היה גם לקחת מונית (כנראה ששתי מוניות). יש גם שאטל של שדה התעופה (שעוצר מאד קרוב למלון) אבל לא בדיוק הבנתי מתי הוא יוצא (בלילה התדירות נמוכה) אז בחרנו ללכת ברגל.

החדרים קטנים וצפופים. קיבלנו חדר אחד עם מיטה זוגית וספה נפתחת, וחדר מקושר עם שתי מיטות יחיד. אין שום ארון, והדלת המקשרת לא יכלה להפתח עד הסוף כי נתקע במיטה הנפתחת. זה לא מלון נוח כדי להיות בו, אבל בשביל להניח ראש לכמה שעות לפני או אחרי טיסה זה היה בסדר.

המלון ממש בתוך השדה, ובמרחק של 30 מטר מדלת המלון יש חנייה של מטוסים פרטיים (לא ראינו אותם נוסעים בכמה שעות שהיינו שם). אבל לא היה בכלל רעש (אטימה טובה).

כאמור אין שום ארון בחדר. אין אמבטיה אלא רק מקלחת לא גדולה, אין מקרר (יש קומקום).

יש ארוחת בוקר "אנגלית" = קונטיננטלית + קורנפלקס, בייצה מקושקשת, נקניקיות ושעושעית. לא מדהים אבל אכיל – תמיד כלול במחיר ברשת הזאת.

שילמנו 155 פאונד לשני החדרים. בסך הכל מלון סביר בהחלט (בתנאים ובמחיר) לצרכים שלנו.

מלון הולידיי אין אקספרס ויזדור

Holiday Inn Express Windsor

במלון הזה כבר היינו 3 לילות ולכן כבר היה יותר חשוב. שוב זוג חדרים מקושרים אבל הפעם הם יותר מרווחים. בכל חדר מיטה זוגית ובאחד גם ספה נפתחת. שולחן קטן, מקום לנשום. עדיין אין מקרר. אותה ארוחת בוקר אכילה (הפעם כבר הצטיידנו בקצת ירקות וגבינה מהסופר והבאנו איתנו לחדר האוכל וזה שידרג את הארוחה).

המיקום – 10-15 דקות הליכה מטירת וינזדור. 5 דקות הליכה מהרחוב הראשי של העיירה (עם כל החנויות). 10-15 דקות נסיעה מלגולנד. קצת רועש – האטימה לא מאד טובה והמלון נמצא ממש מתחת לקו המטוסים של היתרו. זה לא העיר אותי מהשינה, אבל כן קצת הפריע.

אין מכבסה בשירות עצמי, ושירות כביסה יש לפי פריט ולא לפי קילו. אבל במרחק של 5 דקות הליכה (בדרך לטירת ויזדור) יש מכבסה עם שירות עצמי או מלא (תוספת של 5 פאונד לשירות מלא – שווה לטעמי). השארנו שק בדרך לטירה ואספנו 3 שעות אחרי בדרך חזרה.

במלון יש חניון צפוף, ובתוספת תשלום (12 פאונד ללילה) אבל בשניים משלושת הלילות שהיינו בו הוא היה מלא. יש מעט מאד מקומות חניה חופשיים ליד (למזלנו הצלחנו) ורוב החניה ברחוב מותרת בלילה לדיירים בלבד.

בסך הכל המלון היה בהחלט בסדר. לא מדהים, אבל בסדר. מיקום סביר הן למי שעם רכב והן למי שבלי.

שילמנו בממוצע 200 פאונד ללילה לזוג החדרים (100 לכל חדר).

מלון בלונדון Citadines Trafalgar Square

Citadines Trafalgar Square

מיקום מיקום מיקום! המלון ממוקדם 150 מטר מכיכר טרפאלגר, 150 מטר מהתמזה, מרחקים דומים משתי תחנות רכבת תחתית. 10 דקות הליכה מווסטמינסטר, 15 מארמון מאקינגהם, מקובנט גרדן ומהלונדון איי ועוד. במרחק של 150 מטר יש שני סופרים קטנים שפתוחים מסביב לשעות (קו-אופ וטסקו אקספרס). בבניין המלון (אבל לא חלק מהמלון) יש מכון כושר וספא צמודים (מסז' לרגליים בסוף היום זה דבר מבורך) וכו'.

הזמנו דירת שני חדרי שינה. זה דופלקס עם מדרגות בתוך הדירה (לא מאד נוח). בקומה בתחתונה מטבחון וסלון, בקומה השנייה שני חדרי שינה זוגיים, חדר שירותים וחדר אמבטיה. שום דבר לא מרווח, אבל חוץ מהמטבחון שום דבר גם לא קלסטרופובי. יש שפע ארונות ומקום למזוודות מתחת למדרגות. שירותי חדרנית פעם בשבוע (או בתשלום נוסף) וארוחת בוקר לא הייתה כלולה בדיל. החדרים לא צפופים, אבל גם לא מאד מרווחים ולא היה מקום למיטה נוספת בחדר הילדים כך שילד אחד ישן על הספה הנפתחת בסלון. הסלון מרווח כשהספה מקופלת, אבל הרבה פחות מרווח כשהספה פתוחה (ועדיין כעקרון השארנו אותה פתוחה).

המטבחון הצפוף כלל מקרר מיני (עם תא הקפאה קטן), כיריים חשמליות (לכאורה שתי להבות, אבל צפוף מכדי להפעיל את שתיהן), מיקרו/גריל, טוסטר קופץ וקומקומום, וכן מספיק כלי אוכל. לא היו כלי אחסון בכלל והבאנו איתנו פשוט חבילה של קופסאות חד פעמיות שעזרו לנו. זה לא מקום לבישולים מרחיקי לכת, אבל אין בעיה לטגן חביתה או לבשל פסטה. אפילו הצלחנו להכין ארוחה בשרית גדולה אחת אבל זה כבר דרש הרבה מאמץ. ובלי קשר יש מכונת קפה בשירות עצמי בלובי חינם.

יש קצת רעש – הן מהרחוב והן מהחדרים הסמוכים. לא נורא (לא הפריע לישון) אבל לא הכי נעים.

יש חדר כביסה שתמיד עמוס.מה גם שיש אומנם שתי מכונות ושני מייבשים, אבל לפחות כשאנחנו היינו מכונה אחת הייתה מקולקלת. 5 פאונד למכונת כביסה ו-4 פאונד לחצי שעה של מייבש שלא תמיד מספיקה.

השירות לא היה מדהים. לא גרוע במיוחד, אבל סתם היו איטיים בפעמים הבודדות שהיינו צרכים אותם. אבל כמה כבר צריך אותם בכזה מלון? הרי אין כמעט חדרנית, אין ארוחת בוקר. אז צ'ק אין, צ'ק אאוט ועוד איזה פעם באמצע. לא נורא.

שילמנו 300 פאונד ללילה. יקר אבסולוטית, אבל זול ביחס למיקום ולתמורה. לטעמי מומלץ מאד.

לגולנד

LEGOLAND Windsor Resort

לא סגור על עצמי אם אני ממליץ או לא. לא יצא לנו בעבר להגיע לפארקים מהרשת הזו כי תמיד היה פארק יותר אטרקטיבי באיזור, אז חשבנו שאולי הפעם כדאי. אנחנו כן בוגרים של כמה וכמה פארקים גדולים בארה"ב ובאירופה.

בפארק יש תורים ארוכים ותחושה כללית של חוסר ארגון. זה מתחיל בבלגן בחניה. בכל הפארקים הגדולים יש בבוקר עומס בחניה, אבל לרוב יש כמה נתיבי כניסה, וצוות שמזרים את המכוניות למקום הנכון. פה היה פשוט תורים ארוכים שמדי פעם התפצלו לכמה כיוונים בצורה לא ברורה (וברור על פי חוקי מרפי שהנתיב שלנו הוביל לחניה הכי רחוקה). למעשה מרגע שהגענו לכניסה לאיזור החניה ועד שהגענו רגלית לשער הפארק לקח הרבה למעלה מחצי שעה. יותר מהזמן שלוקח ברוב הפארקים שאני מכיר (למעט מגי'ק קינגדום שבו יש שייט קצר מהחניה). מסתבר שניתן להכנס לפארק עוד לפני הפתיחה (לא למתקנים, אבל לחלק מהפארק עצמו), כך שהייתי ממליץ לכוון להגיע לחניון שעה לפני הפתיחה.

התורים ממשיכים גם לרוב הגדול של המתקנים (למעט בשעה האחרונה לקראת הסגירה שאז הם נרגעו מעט). לשלושה מתקנים עמדנו מעל שעה כל פעם. התור גם פשוט לא נעים. בדיסני למשל כשעומדים בתור יש סרטונים, תמונות ושאר דברים שמכניסים לאוירה, ובנוסף יש כל כמה מטרים של תור שלט – "מפה התור זה בערך 20 דקות". פה שום דבר. פשוט עומדים בתור כמו בסופר או בקופת חולים.

המתקנים עצמם נחמדים. אף אחד לא אקסטרים, ובאופן כללי הפארק מתאים עד גיל בר מצווה בערך, ובהחלט מתאים גם לקטנים. כלומר מהבחינה הזו התאים לגילאים שלנו. הרכבת ה"גדולה" של הפארק לא כוללת לופים למשל. הילדה הקטנה שלנו (גיל 5 110 ס"מ) יכלה לעלות לכמעט כל המתקנים.

יש כמה איזורים בנושאי לגו (איזור עם "מיני אירופה" מלגו, איזור שבו אפשר לבנות בלגו, חנות לגו ועוד), וכמה פסלים של לגו מפוזרים בפארק. פעמיים נתקלנו בדמויות לגו שניתן להצטלם איתן, ופעם אחת נתקלנו בהופעה נחמדה. אבל בסך הכל ברוב הפארק אין תחושה עזה של לגו, ויש יותר הרגשה של פארק שעשועים ופחות של פארק נושא. לא ציפיתי להשוואה לפארקים של דיסני (אין הרבה דברים שאפשר להשוות לדיסני, גם לא במחיר), אבל אי אפשר גם בכלל להשוות למשל פארק אירופה.

כמובן שיש שפע מקומות לאוכל בכמה רמות. המחירים תואמים את סוג המקום – יקר אבל לא בטירוף. דיל של ארוחה בהמבורגריה למשל נע בין 5 ל-10 פאונד.

הפארק לא זול אבל לא מאד יקר – 30-50 פאונד לאדם כתלות בדיל (ויש המון דילים). ויש גם דילים עם לינה (במלון של הפארק או במלונות אחרים באיזור).

אגב, יש אפשרות לכרטיסים לקיצור התורים במחירים מאד גבוהים - החל מתוספת של 25 פאונד לאדם לזה שרק ישמרו לך תור בלי שתעמוד בו בפועל ("לקחת מספר") ועד 75 פאונד לכניסה מהירה לכל המתקנים.

לטעמי – למי שבא במיוחד מלונדון הזה לא שווה. למי שבאיזור – אפשר.

מירוץ סוסים

Royal Windsor Racecourse

אני יודע שזה לא נפוץ בקרב ישראלים, אבל חשבנו שחלק מהחוויה של אנגליה זה ביקור במירוץ סוסים. היחיד שהסתדר לנו בטיול היה בוינדזור – זה היה מירוץ רגיל ומישורי (לא קפיצות).היה מאד חביב, אבל לא אתר חובה.

המירוץ עצמו היה של 6 מקצים, אחד כל חצי שעה, משעה 5 ועד שעה 8 בערך. כל מקצה לוקח דקות בודדות. לפני ואחרי כל מקצה יש כל מיני "טקסים" של חימום הסוסים (הולכים במעגל), שקילת הרוכבים (ג'וקים), ואז הגו'קי רוכב על הסוס לנקודת ההתחלה (תוך תשואות הקהל), מכניסים את הסוס לתא לקראת הזינוק ועוד. לא הבנו הכל, ולא כל "הטקסים" לא מתרחשים ליד איזור המרוץ שבו נמצא הקהל, אלא בצד (אפשר לגשת לראות, אבל צריך לדעת מתי ואיפה) ולא כולם שודרו על המסכים, כך שגם לא ראינו את רובם. בין מרוץ למירוץ יש זמן ללכת לראות את הסוסים שמתכוננים, ללכת להמר (אנחנו לא) וכמובן להסתובב ולאכול (היו הרבה דוכני מזון, כולל כמובן פיש אנד ציפס, ושפע בירות).

במתחם היו 3 איזורים לקהל – סילבר רינג הוא איזור פתוח של מדשאה גדולה ולא צמוד לקו הסיום. לא ראיתי שם מתקנים בכלל (האמת לא ראיתי אפילו שירותים אבל לא חיפשנו). הכרטיס לזה היה מאד זול ודובר על 10 פאונד למבוגר, וילדים חינם. אנחנו בחרנו באיזור הכללי grandstand. המחיר היה כפול (סביבות ה-20 פאונד למבוגר וילדים חינם). יש יציע (טריבונות) לא מקורה לכיוון איזור הסיום של המירוץ, וגישה לכל שאר האיזורים (כמעט) כולל איזור המזון, רחבות הסוסים וכו'. והיה אפשרות לכרטיס נוסף ברמת קלאב (יקר מהותית) שמאפשר גישה לטריבונה נוספת (מקורה) ממש מול קו הסיום, וגם לאיזור תחום עם מסעדות יוקרתיות יותר (שלחלקן קוד לבוש) – לא נראה לי חשוב למשפחות.

אפרופו קוד לבוש – משעשע תמיד לראות את הניגודים – מצד אחד הרבה אנשים שלבושים מרושל (עוד יותר מרושל מאיתנו הישראלים), ומנגד נשים בשמלות ערב ועקבים בגובה של הביג בן, הרבה גברים בחליפות (חליפות יום או אפילו עניבה שחורה). כולם מתערבבים אחד עם השני.

אפשר היה לחנות רחוק ובחינם או קרוב תמורת 10 פאונד.

בסוף המירוץ היתה גם הופעה חביבה של קאברים של להקת קווין. לא בכל מרוץ יש הופעה, אבל בהחלט ראיתי שהיו עוד תאריכים עם הופעות. תמיד נחמד לסגור את היום ככה.

כאמור לקח זמן להבין מה קורה במקום. בדיעבד הייתי צריך לעשות מעט יותר שיעורי בית. אבל בכל מקרה היה ערב מהנה, ומה צריך יותר מזה?

מירוץ מטוסים של רדבול

Red Bull Air Race
 במקרה הסתדר לנו עם תאריכים ללכת למירוץ מטוסים של ליגת רדבול. לא מדובר על הרדבול פלוגטאג ההיתולי, אלא על מירוץ אמיתי של מטוסי פעלולים שצרכים לעבור מסלול מסויים שכולל הרבה פניות בזמן הקצר ביותר. למי שראה זה מזכיר את המירוץ הראשון של דאסטי בסרט מטוסים של דיסני. למעשה מדובר היה על יום של הפנינג מוטורי / תעופתי. הוא התרחש במגרש מרוצי הסוסים של אסקוט. במתחם היו טריבונות לראות את ההופעות, איזור מזון, שירותים ועוד. לאורך היום היו משובצים כמה דברים – המירוצים עצמם (בכמה מנות), מופעי ראווה אוויריים (פעלולונים, מסוקים מיוחדים ועוד) ומופעי ראווה קרקעיים של אופניים ואופנועים. הפנינג מהנה, אם כי קצת ממצה את עצמו ולא נשארנו עד סוך היום (לא באמת עניין אותנו מי ניצח).

100 פאונד לכרטיס כניסה משפחתי ובתוספת של 10 פאונד לחניה.

טירת ויזדור וחילופי המשמר

Windsor Castle

ביקרנו בטירה ביום של חילופי משמר כמובן (באוגוסט זה יום כן יום לא). היה תור ארוך מאד מאד לרכישת כרטיסים, ומהסיבה הזו הזמנו מראש באינטרנט והדפסנו בבית. הטירה גדולה ומרשימה. לא סיירנו בה הרבה. גם כי היו לנו מגבלות זמן (הטירה נפתחת ב 9:30, חילופי המשמר ב 11 ואחרי רצינו לצאת), וגם כי לפחות לחלק מהמקומות (המגדל) הכניסה היתה אסורה לילדה הקטנה. אבל כן הסתובבנו ונהננו, כולל כמובן מהחלק הפנימי state apartments. המקום ענק וכדי לראות את כולו צריך יום שלם, אבל אני מניח שאת רוב האנשים זה משעמם ליום שלם.

אפשר לקבל מדריך קולי חינם.

לא אתר חובה, אבל בהחלט מעניין. הנחנו שכדאי לבקר לפחות בארמון אחד ובחרנו בזה, בין היתר מהשיקול של פחות עומס בחילופי המשמר

חילופי המשמר כאמור בשעה 11. לא היה צריך למהר לתפוס מקום. הגענו ב 10:55 ועדיין מצאנו מקומות סבירים (יש שם מעיין גבעה שהטקס למרגלותיה אז אפשר לעמוד יותר גבוה ולראות). הטקס עצמו חביב, אבל קצת ארוך ולכן מתחיל לשעמם. 45 דקות דקות שמתוכן לפחות 15 התזמורת מנגנת והחיילים עומדים. שלב התזמורת נחמד בשתי דקות הראשונות וקצת משעמם אחרי. החלק של תרגילי הסדר מעט יותר מעניין אבל גם מתחיל לייגע באיזשהו שלב. בהחלט ראיתי אנשים נוטשים באמצע. ברור שכל ישראלי שהיה בצבא נזכר ברס"ר שלו ותרגילי הסדר שהוא תרגל לפני אי אלו שנים laugh

שילמנו כ-50 פאונד לכולנו.

אולפני הארי פוטר

Warner Bros. Studio Tour London - The Making of Harry Potter

רבות דובר על האולפנים. חשוב לשים לב – לא מדובר על חווית הארי פוטר אלא על איך עשו את הסרטים. יש שם הרבה אלמנטים של מאחורי הקלעים. חלקם מעניינים יותר, חלקם פחות, וחלקם אפילו הורסים את האשליה.

מתחילים כמובן בסרט קצר (תמיד מתחילים בסרט לא?), כולל שחקני הסרטים שמספרים כמה לעבוד על הסרטים זו חוויה מדהימה ואיך כל הצוות הוא משפחה גדולה., וג'י קי רולינג שמספרת מאיפה בא לא הרעיון לספרים, המפיק שמספר איך הוא נדלק על הספר ועוד. כמובן שהסרט באנגלית אבל זה לא הקשה עלינו. משם עוברים לחדר האוכל המפורסם שבקצהו גם בובות של כל המורים, ואז יוצאים לשיטוט עצמאי ברחבי המתחם.

במתחם שני האנגרים גדולים ובאמצע רחבה פתוחה שכוללת חלק מהמכוניות וכדומה שהשתמשו בסרט, וכמובן מסעדה ואיזור לאוכל. חשוב להזמין כרטיסים מראש (ואפילו שבועות מראש). הכניסה לפי שעה נקובה (בטווח זמן של חצי שעה) ואז אפשר לשהות במקום כמה זמן שרוצים. בפועל הגענו ב-9:30 ויצאנו אחרי 14:00. זה יותר מהממוצע, אבל אפילו זה בקושי הספיק לנו ובסוף התחלנו להזדרז כדי להספיק עוד דברים ביום הזה. חוץ מכמובן שפע של חנויות מזכרות (יקרות מאד) יש שם כמה הזדמנויות לצילום על רקע מסך ירוק (העיקרי זה רוכבים על מטאטא). מזכרת מאד יקרה (סביבות 30 פאונד לסרטון של דקה, או 10 פאונד לתמונת סטילס בלבד) ותור ארוך (20 דקות).

המתחם מלא אנשים, אבל למעט התורים לצילומים למי שרוצה העומס לא מאד הפריע. הם ערוכים אליו יפה.

הכניסה עלתה קצת מעל 100 פאונד. החניה חינם.

הופעה של מלך האריות

The Lion King

הופעה בהחלט טובה וכולם החל מבת ה-5 היו מרותקים. הדעות במשפחה נעות בין מדהים לטוב. הלכנו למופע צהריים (לטעמי עם ילדים רק צהריים) וישבנו בשורה רביעית ביציע האמצעי באמצע. מקומות מעולים לדעתי שעלו 100 פאונד כל אחד. אם ההופעה היתה יותר זולה אז ברור לי שזה "חובה". אבל במחירים כאלה – חובה זו מילה גדולה מדי. חשוב להזמין כרטיסים מוקדם יחסית (לפחות חודש מראש ואולי יותר) אם רוצים מקומות טובים.

ההופעה ארוכה – כשעתיים וחצי כולל הפסקה

אין בעיה להכניס חטיפים ושתייה מהבית (אוכל חם אסור) ויש גם מזנון במחירים כמו של קולנוע. אגב, במזנון יש אפשרות לבחור מוצרים שיגיעו אליכם למושב בזמן ההפסקה. לא ידענו אז לא ניצלנו, אבל נראה לי אפשרות מאד נחמדה לגלידה וכדומה (חטיפים הבאנו איתנו).

היה קצת חם באולם, בייחוד כשהגענו יחסית ברגע האחרון עם הלשון בחוץ. מומלץ "לבזבז" עוד שעה לפני – לאכול בנחת לפני שמגיעים, להרגע ולהוריד הילוך וקצב פעימות לב, לעבור בנחת בישורתים, להספיק לעבור במזנון ולבזבז עוד כמה גרושים על פינוק נחמד ולהכנס לאוירה הכייפית.

יש אפשרות עקרונית לקבל כריות להגביה את הילדים (בוסטרים) אבל נזכרנו בזה ברגע האחרון ולא היו יותר. בגלל שמדובר על מופע צהריים עתיר ילדים לא הייתה בעיה רצינית של הסתרות ופשוט החלפנו מקומות ישיבה בין המבוגרים לילדים כך שלא הסתירו לילדים.

אגב – אין כניסה לתינוקות (נדמה לי שעד גיל 3 אבל לא בטוח) ובהצגה שלנו עיכבו את הפתיחה עד שאחד התינוקות שהוגנב פנימה יצא אחר כבוד יחד עם הורה.

היות וההצגה היא כמעט זהה לסרט (הראשון), שווה לראות ולרענן את הסרט כמה פעמים לפני המופע.

במקרה שלנו בחרנו ללכת למופע ביום האחרון בלונדון. זה מבחינתנו היה "לסגור בגדול” את הטיול. משם תפסנו עוד מופע בקובנט גרדן והלכנו ברגל למלון לארוז...

הופעה של סטומפ

STOMP London

פעם שנייה שאני רואה אותם ונהנה כל פעם. גם פה הלכנו למופע צהריים, ישבנו שורה שלישית ביציע באמצע במחיר זול בהרבה ממלך האריות (סביבות 35 פאונד לאדם). לא בחנתי את המזנון אז אין לי דעה. שימו לב שהמושבים באולם מאד מאד לא נוחים. אין לי הסבר למה, אבל ראיתי גם חוות דעת כאלה בטריפ אדוויזר. לטעמי האישי המופע של סטומפ יותר טוב ממלך האריות, אבל שאר בני המשפחה לא מסכימים איתי.

לונדון איי

The London Eye

חוויה נחמדה מאד. לא הזמנו כרטיסים מראש. הגענו באמצע השבוע יחסית מוקדם (אבל אחרי הפתיחה). עמדנו כ-20 דקות בתור לקנות כרטיסים ועוד 20 דקות בתור להכנס. ניצלנו את כרטיס 2for1 ושילמנו 65 פאונד לכולנו. בהחלט נחמד הן בשביל הנוף, הן בשביל החוויה של גלגל ענק והן כי זו אטרקציה מפורסמת. בתוך הגונדולה יש קצת הסברים על מה שרואים, וכמובן שלקראת הסוף יש מצלמה שמצלמת אתכם בתוך הגונדולה עם אפשרות לקנות את התמונה ביציאה במחיר גבוה. וכן, גם פה היציאה דרך חנות המזכרות laugh.

הגונדולה כוללת כמה וכמה אנשים (נראה לי שסביבות ה-20, אבל לא ספרתי) אבל לא צפוף ועמוס. יש ספסל באמצע למי שרוצה והרבה מקום לעמוד ולהסתובב. לפחות בגונדולה שלנו האוירה הייתה נעימה והקבוצות/משפחות השונות עזרו כמובן אחת לשניה בצילומים.

לא נראה לנו בעייתי לשתות בתוך הגונדולה, אבל לא הרגשנו בנוח לאכול (לא זכור לי הוראות בנושא)

כעקרון הגלגל לא עוצר אלא מסתובב בקצב איטי ונכנסים תוך כדי תנועה. אם יש צורך (למשל נכה עם כסא/קביים) עוצרים לרגע את הגלגל (לדקה).

אגב כשהגונדולה ריקה (אחרי שיורדים ולפני שהקבוצה הבאה עולה) ראיתי שני אנשים נכנסים פנימה וסורקים את הגונדולה (כולל עם מראות מתחת לספסל) לוודא שלא נשאר כלום. אני מניח שמטעמי בטחון

מוזיאון חיל האויר המלכותי

Royal Air Force Museum London

מוזיאון מעולה בעיניי לחובבי הז'אנר, אבל פחות טוב למי שלא. יש תצוגה מאד גדולה של מטוסים, אבל לא הרבה מעבר לזה.

כתצוגה של מטוסים המקום טוב עם מבחר גדול יחסית של מטוסים, כמובן עם דגש על מטוסים בריטיים ומלחמת העולם השנייה. יש גם תצוגה חביבה של "פורצי הסכרים" Operation Chastise. כחובב הז'אנר הייתי בהרבה מוזיאונים כאלה בעולם, אבל זה הפעם הראשונה שראיתי מטוס לנקסטר במציאות. בתוך התצוגה היו משולבים פריטים נוספים כמו פצצות, מנועים וכדומה. המתחם כולו מקורה (כולל המפציצים בגדולים) ועד כמה שאני זוכר גם ממוזג. לרוב המוזיאונים הללו כוללים איזור נכבד לא מקורה וחשוף למזג האויר.

מעבר לתצוגה הייתה פינת יצירה קטנה שהבנות ניצלו בזמן שהבנים הלכו לראות מטוסים, קולנוע IMAX וסימולטורים כמקובל במוזיאונים מסוג זה, וכמובן קפיטריה. אבל לטעמי אפשר היה לעשות יותר בשביל מי שרוצה מעבר למטוסים (או לחלק מהמשפחה שפחות מתעניין).

בפועל בילנו במקום כשעה ונרשמה אכזבה מסויימת אצל כולם. אני חושב שבין היתר הייתה לנו אכזבה כי הגענו לשם אחרי הביקור באולפני הארי פוטר, שגם גזלו הרבה זמן (כך שלא נשאר הרבה זמן למוזיאון הזה), וגם רוקנו אותנו מאנרגיה. אולי אם היינו מגיעים רעננים כולם היו נהנים יותר.

הכניסה חינם (אם כי רומזים לא בעדינות שתרומה תתקבל בברכה) החניה בתשלום סמלי (אנחנו הגענו עם הרכב). IMAX וסימולטור בתשלום (יש 2for1)

מוזיאון הטאוור

Tower Of London

וואו, מקום מדהים. מתחם מאד גדול שכולל שפע נושאים מעבר לתכשיטי הכתר שהם כמובן שיא הביקור. לפחות כשאנחנו היינו הייתה הצגה קצרה וחביבה לילדים (באנגלית כמובן אבל עדיין נהנו). אפשר לטייל על החומות, לראות תצוגת נשק עתיק (ופחות עתיק) במגדל, להצטלם עם שומרי המלכה בפינה פחות עמוסה ומרחק יותר קצר ועוד. כמובן שיש מסעדה ודוכני גלידות ושתייה במחיר סביר בהחלט. הייתה גם אפשרות להצטרף חינם להדרכות, אבל ויתרנו אז אין לי דעה.

אנחנו בילנו במקום כ-3 שעות, אבל אפשר גם הרבה יותר.

שילמנו כ-50 פאונד עבור הכניסה.

הפרלמנט

Parliament 

בחרנו בסיור עצמאי (עם אוזניות). אין בעברית, אבל בחרנו בגרסת ה"ילדים" ותירגמנו להם. המקום יפה ומרשים, והאנקדוטות באוזניות מאד מהנות. הסיור כולל את הכניסה והלובי, בית הלורדים, בית הנבחרים, חדר המלכה ועוד. בהסבר באוזניות יכולנו לשמוע על הנסיון של גאי פוקס לפוצץ את הפרלמנט, על הטקס הסמלי שבו לא מאפשרים לנציג המלכה להכנס לבית הנבחרים (כולל השקע בדלת איפה שהוא הולם בדלת כל פעם מחדש), ועוד.

הזמנו מראש, אבל בדעיבד כנראה שלא היה צריך.

שימו לב שמשרד הכרטיסים נמצא מחוץ לפרלמנט, מעט צפונית לו לאורך הטיילת, בעוד שהכניסה לפרלמנט (לתיירים) היא בצד המערבי קרוב לכניסה, כך שיש כמה דקות הליכה, וכמובן שיש בדיקות בטחוניות ומעט תור בכניסה. כך שמהרגע שהגענו למשרד הכרטיסים (לאיסוף במקרה שלנו) ועד שהיינו בפועל בתוך המתחם לקח יותר מ-20 דקות. הגענו למשרד הכרטיסים ב-16:00. ב 18:00 סוגרים ובהחלט נאלצנו מעט להזדרז בסוף (לא מאד כך שלא החמצנו שום דבר, אבל אם לא היו סוגרים היינו נשארים עוד רבע שעה).

כ-50 פאונד לכולנו.

כל פעם זה משעשע אותי מחדש שהייתי באי אלו בתי פרלמנט בעולם (וארמונות פעילים והבית הלבן, ובתי עירייה גדולים וכו') אבל מעולם לא ביקרתי במשכן הכנסת או משכן הנשיא (כי הכנסת סגורה כשיש לילדים חופש!).

מוזיאון הדוקלנדס Docklands

Museum of London Docklands

מוזיאון חביב שמתאר את החיים באיזור במאות הקודמות, כולל חלק שמתייחס בביקורת לנושא העבדות. למטה גם יש משחקייה לקטנים יותר (לא ניצלנו) וקפיטריה קטנה (שגם לא ניצלנו). כניסה חינם, תרומה מומלצת. עצירה חביבה אם אתם במקרה באיזור, ממש לא חובה בכל מקרה אחר. לנו זה השתלב בדרך לגריניץ, ועם נסיעה קצרה ברכבת העילית DLR.

מוזיאון המדע

Science Museum, London

הגענו כבר לקראת סוף היום והיינו עייפים כך שלא ניצלנו הרבה. זה לא מוזיאון מדע שהוא כולו משחקייה גדולה (כמו למשל הטכנופוליס בבלגיה או אפילו נמו באמסטרדם), אלא יותר מוזיאון עיוני ומלמד, אבל עדיין יחסית מהנה עם כמה וכמה תצוגות טובות. יש גם הרבה הדגמות/הרצאות (חינם ובאנגלית) ופעילויות כמו סרטים בתשלום. הפסקנו לתפוס הדגמה חביבה על טילים. ב-20 דקות הסבירו והדגימו באופן יפה את שלושת חוקי ניוטון. וכמובן חנות המוזיאון הגדולה. אם היינו רעננים היינו נהנים יותר.

כניסה חינם, תרומה מומלצת.

מוזיאון הטבע

Natural History Museum

הגענו עוד אחרי מוזיאון המדע ממש ממש לקראת הסגירה וכבר היו איזורים שסגרנו לנו בפרצוף. הספקנו את תערוכת רעידות האדמה המרשימה, אבל פספסנו את רוב הדינוזאורים וכל הפרפרים. כנראה שהמוזיאון מאד חביב אבל קשה לי להביא דעה מוצקה אחרי ביקור כזה קצר. אגב, שקלנו לחזור לשני המוזיאונים ביום אחר אבל בסוף החלטנו שלא.

כניסה חינם, תרומה מאד מאד מומלצת (מעבר לכל השלטים בכל מקום היו ממש אנשים שהסתובבו עם כובע)

מוזיאון העיצובV&A

Victoria and Albert Museum 

לזה כבר הגענו אחרי סוף היום (אחרי מוזיאון הטבע, ביום שישי שבו נסגר מאוחר מאד). מהביקור החטוף שהיה לנו נראה היה משעמם, ולכן אחרי רבע שעה החלטנו לצאת. אבל כאמור ממש לא התקרבנו למצות אותו ויתכן שבקומה הבאה היה יכול להיות מעניין מאד.

כניסה חינם, הפעם לא זכורים לי רמזים לגבי תרומה.

מצפה הכוכבים בגריניץ

Royal Observatory, Greenwich

קשה לי לקבוע אם המקום מומלץ. המקום עצמו לא מדהים. קודם כל כדי להגיע למצפה יש עלייה מאד גדולה (לפחות למי שבא מכיוון התמזה ברגל). לא אסון, אבל אחרי כמה ימים של טיול עירוני עם רגליים כואבות זה לא כיף. במצפה יש למעשה מוזיאון קטן ולא מאד מרשים. ובחצר המוזיאון (באיזור מגודר שרק לרוכשי כרטיסים למוזיאון מותר להכנס) יש קו שמצוייר על הרצפה (קו גריניץ). ברור שהקו עצמו ממשיך צפונה ודרומה עד הקטבים (ובכל נקודה אחרת אפשר לצייר קו על הרצפה ולהצטלם בחינם), אבל עדיין הצילום על הקו עצמו הוא סוג של "חובה".

סביבות 30 פאונד כניסה משפחתית.

אם מנצלים את היום לשיטוט במוזיאון הימי הסמוך, הפלנטריום, אולי פיקניק ובילוי בפארק ו/או בשפע המסעדות הסמוכות זה יכול להיות יום נחמד. נסיעה רק בשביל המצפה זה קצת בזבוז.

שיטוטים

שוטטנו הרבה ברגל. החל מבעיירה וינדזור, ובעיקר בתוך לונדון. כמו כל עיר גדולה מאד נחמד לשוטט במרכזי התיירות והקניות. הרבה אומני רחוב, המון פסלים, ביניינים מקושטים, חנויות נחמדות (לא רק חנויות בגדים, אלא גם הרבה דברים אחרים) וכמובן נשנושים. הרחוב הראשון ששוטטנו בו היה הרחוב הראשי של וינדזור ומאד נהננו. השוק היחיד היה שוק בורו – היה נחמד אבל מאד מאד עמוס. רחוב קינג King's Road בצ'לסי הוא רחוב עתיר חנויות עיצוב וכדומה. בקובנט גרדן יש הופעות רחוב טובות (תעשו טובה ותשאירו טיפ יפה). את רחוב אוקספורד כמובן שלא צריך להציג.

כמובן שחלק מהכיף של השוטטות זה חנויות השטויות או המזכרות. גם פה ושם חנויות תיירים (אלא שמוכרות את חולצת I love London), חנות הקונספט של m&m, רשת החנויות טייגר ועוד

מילה על גני הנסיכה דיאנה שבגני קנסינגטון – היינו ביום חם. שימו לה שהמתחם רובו ככולו הוא ארגז חול גדול שהילדים יכולים לשחק הן בחול והן במים, וכן סירה שאפשר לטפס אליה. שווה להערך עם בגדים קצרים או בגדים להחלפה, מגבת קטנה ועוד. זה גם אחלה מקום לפיקניקים אז אפשר להביא (אפשר גם טייק אווי ממסעדה קרובה).

אוכל

אנחנו לא מחובבי המסעדות. ולמעשה רק פעמיים ישבנו במסעדה בשירות מלא (וגם זה מסעדה שפונה למשפחות). מזון מהיר בשירות עצמי, אוכל מהסופר (מוכן או בבישול עצמי) וכדומה יותר נוח לנו. גם מטעמי כשרות (לא אוכלים בשר לא כשר) וגם מטעמי נוחות, בייחוד עם הילדים.

הבאנו איתנו כמה מצרכים בסיסים ויבשים מהבית (שמותר להכניס), וביום שבו נכנסנו ללונדון עם האוטו עצרנו גם באיזור גולדרס גרין בסופר כשר והצטיידנו במצרכים נוספים ובמעט בשר. בשלב הטיול ברכב הגענו לסופרים גדולים, בעיר הסתפקנו במינימרקטים קטנים על הדרך.

בלונדון כל בוקר ירדתי למינימרקט הסמוך והבאתי לחמים טריים, ירקות ועוד מוצרים על פי צורך לארוחת בוקר בייתית נחמדה. במחירים כאלה במקום לקנות ירקות ולחתוך היה נוח לקנות שני סלטים מוכנים.

באופן כללי האוכל בכלל לא יקר (כאמור לא במסעדות). בכל סופר -הן הגדולים והן הקטנים - אפשר למצוא מנות מוכנות כמו סנדוויצים, פסטות ושאר מוצרים וסלטים, ובמחירים סבירים בהחלט: קערת סלט אישית בפאונד, או משפחתית בשני פאונד ורוטב בתוספת של חצי פאונד. שקית קטנה אישית של פרי חתוך בפאונד או פחות, סנדוויץ/פסטה מוכנה ב-2 פאונד, או דיל של ארוחה ב-3.

עוד מחירים לדוגמא: בקבוק שתייה חצי ליטר נמכר לרוב בבתי המרקחת או רשתות האקספרס ב 80 פני למים או פאונד אחד לקולה/מיץ, שקית חטיפים כמו m&m או עוגיות אוריאו בחצי פאונד עד פאונד וחצי, לחמניות מסדר גודל של חצי פאונד או אפילו 4 בפאונד.

פעם אחת הזמנו (דרך האינטרנט) פיצה טייק אווי מסניף האט הסמוך למלון (7 דקות הליכה) והלכתי לאסוף. תמורת 25 פאונד קיבלנו 2 פיצות, ו-5 מנות נוספות sides. ברשת פיצה אקספרס (רשת שפונה למשפחות) יש ארוחת ילדים ב-7 פאונד שכוללת לחם שום קטן, פיצה או פסטה קטנים (לא השביע את בת ה-11 אבל כן את הקטנים יותר) גלידה וכוס חלב. כמובן שהמנות של המבוגרים יקרות יותר אבל גם לא בשמיים –למשל 9-14 פאונד לפיצה גדולה (כתלות בתוספות). אגב ברשת הזו גם היתה הנחה של 20% דרך פרסומת שאספנו במלון.

גלידות ברחוב עולות 2.5-4 פאונד, וכמובן - מנת פיש אנד ציפס עולה סביבות 7-9 פאונד.

כרטיסים, הנחות ועוד

כמו תמיד המחיר הנקוב הוא רק המלצה וכמעט לכל דבר יש הנחות (ולפעמים הפוך)

מוזאוני חינם – יש שפע מוזיאונים בחינם. ברוב המקומות האלה יש הדגשה מאד חזקה שאומנם הכניסה חינם אבל יהיה מאד מאד נחמד אם תתרום. בחינם לא מקבלים כלום (אפילו מפת המוזיאון עולה פאונד) אם כי במוזיאון המדע ההדגמות היו חינם. ברוב המוזיאונים נתקלתי בפעילויות נוספות בתשלום כמו קולנוע IMAX במוזיאון המדע ובמוזיאון התעופה ועוד. אגב – על הפעילויות בתשלום יש גם כרטיסי 2for1 עם תחבורה ציבורית.

המקום היחיד שניצלנו את 2for1 היה לונדון איי. בשאר המקומות בפועל היו דילים אחרים של כרטיס משפחתי או הזמנה מראש שנתנו תנאים דומים או זולים יותר.

בלגולנד הזמנתי כרטיסים כמה ימים מראש עוד בארץ כדי לקבל מחיר טוב יותר

בטאוור ובפרלמנט – הזמנתי כרטיסים כמה שעות מראש וקיבלתי הנחה קטנה (בטאוור היה צריך להדפיס את הכרטיסים!)

בטירת וינדזור – שוב הזמנתי מראש באינטרנט כי ידעתי שהתור לכרטיסים מאד ארוך (והוא אכן היה מאד מאד ארוך)

בהארי פוטר היה צריך להזמין הרבה זמן מראש (לפחות חודש)

להופעות הזמנו מראש כדי למצוא מקום נורמאלי. היו אמורות להיות הנחות כי באוגוסט זה kids week, אבל בפועל בדקות הראשונות לפתיחת ההזמנות האתר היה עמוס בטירוף, ואחרי חצי שעה כבר אי אפשר היה למצוא לשום הצגה שרציתי 5 מקומות סמוכים.

למצפה הכוכבים, מרוץ סוסים, מרוץ מטוסים – קנינו כרטיסים במקום. למרוץ המטוסים ניתן היה לקנות חודשיים מראש עם הנחה קטנה אבל לא רציתי להתחייב כלכך מוקדם בשביל לחסוך 15 פאונד.

לגבי ה 2for1 – בפועל להרכב שלנו כמו שרואים זה לא היה מאד חשוב. למה? קודם כל כי אנחנו 5 שזה מספר לא זוגי. מה שאומר שכרטיס אחד הוא בכל מקרה במחיר גבוה. אבל בנוסף בהרבה מקומות יש כל מיני כרטיסים משפחתיים או הנחות אחרות שדי משתוות ל 2for1 אז לא בהכרח היה שווה, ובחלק מהמקומות (לגולנד למשל) הזמנה מראש נותנת הנחה גדולה יותר.

והרבה יותר חשוב – רוב האטרקציות שהלכנו לא כלולות ב 2for1.

נהיגה

הנהיגה בימים הראשונים הייתה לי מאד קשה. זה לא הנהיגה עצמה בצד “הלא נכון של הכביש" שקשה (זה דווקא לא נורא), אלא כל ההנהלות מעבר – שמירה על הנתיבים, פניות וכו'. אפילו כניסה לחנייה קשה כי רואים הפוך ממה שרגילים (ותמיד ביקשתי מאישתי שתכוון אותי). בנוסף יש הרבה כיכרות עם כמה נתיבים ולא כזה פשוט להבין מה הנתיב הנכון (זו בעיה בלי קשר לעובדה שנוהגים בצד שמאל), בייחוד כי מתבססים על מכשיר הניווט ולא באמת יודעים לאן נוסעים, אז השילוט לא בהכרח אומר לנו הרבה. התוצאה גם הייתה שכמה וכמה פעמים פספסנו פניות ולא תמיד היה כזה פשוט לחזור.

במקור שקלנו לשכור אוטו ליום נוסף באמצע הטיול כדי לצאת לפסטיבל מחוץ ללונדון והחלטנו לוותר.

נהגתי בעבר בצד שמאל, אבל באיזורים פחות צפופים ויותר תיירותיים. כך שלא היה כזה קושי. אבל באנגליה וקרוב ללונדון זה היה קשה מדי. אני יודע שיש רבים שזה לא קשה להם, ויש רבים שמתרגלים. לי היה קשה, ואני בהחלט אשקול בכובד ראש אם לעשות טיולי רכב נוספים באיים הבריטיים.

תחבורה

בארבעת הימים הראשונים שכרנו רכב. עלה 220 פאונד לפאסאט סטיישן אוטומטית. נסענו סך הכל 160 מיילים אז הוצאות הדלק היו זניחות (חניה לא זניחה בכלל).

בתוך לונדון נסענו כמובן בתחבורה ציבורית.

בחרנו להחזיר את האוטו בשולי העיר (קרוב למוזיאון חיל האויר) ומשם לקחנו מונית למלון. וגם בחזור מהמלון לשדה התעופה לקחנו מונית. בשני המקרים השתמשנו בשירות של BA Transfer. היה בסדר גמור. בחרתי לשלם מזומן לנהג. בהלוך נתתי טיפ והוא היה מרוצה. בחזור לא נשאר לי כסף מזומן בכלל (היה לי 50 פני אחרי התשלום למונית) אז לא השארתי טיפ ולא קיבלתי שום מבט עקום.

קנינו כרטיסי טראוולקארד שבועי (היינו בדיוק שבוע) שני כרטיס מבוגר וכרטיס אחד לילד (עד גיל 10 חינם) – נדמה לי ש32 למבוגר וחצי מחיר לילד. וקנינו בתחנת רכבת עילית כדי לנצל 1+1. לא לשכוח להביא תמונת פספורט. אם לא – בכל תחנת רכבת אני חושב שיש מכונה לצילום אוטומטית תמורת כמה פאונדים. בנוסף קנינו כרטיס רכבת הכי זול שהיה (תחנה אחת) לילד – הלוך ביום שנסענו וחזור ביום שחזרנו. לא השתשנו בו בכלל לנסיעה, אבל זה שימש אותנו ל 1+1 ועלה 3 פאונד נוספים (אחד וחצי לכיוון).

נסענו הרבה באוטובוסים – גם כי הילדים התלהבו מהקומה השנייה, אבל גם כי באוטובוס רואים את הנוף העירוני.

תחנות הרכבת התחתית (כמו ברוב המקומות בעולם) לא נעימות – גדולות עם הרבה הליכה, לא בכל מקום יש מדרגות נעות, חם בפנים, צפוף לפעמים. תמיד גם לוקח רגע למצוא נתיב בתוך התחנה. באופן כללי רכבת תחתית זה פתרון מעולה למקומי שרוצה להגיע כל בוקר מהבית לעבודה (ומכיר בדיוק את הכניסות, הרציף הנכון וכו'), אבל פחות טוב לתייר שרוצה להנות ולא מכיר את התחנה טוב. אגב בתוך התחנה ובתוך הרכבת לא הייתה קליטה סלולרית. נראה לי שהיה wifi של החברות הסלולריות (דרש ססמא), אבל אני לא בטוח.

פעם אחת גם נסענו בDLR (הרכבת העילית של הדוקלנדס). אין חוויות מיוחדות חוץ מזה שזה טיפה גיוון.

פעם אחת נסענו נסיעה קצרצרה במונית שחורה. מסתבר שברוב (כל?) המוניות השחורות יש מושב (אחד) שהופך לבוסטר (הגב יורד ומגביה את המושב) אז הקטנה ישבה חגורה יפה. לנסיעה קצרה זה לא מאד יקר (עלה לנו 7 פאונד לנסיעה של 7 דקות), ויכול לחסוך הרבה כאבי רגליים, ובדיעבד אולי חבל שלא השתמשנו יותר.

לא מעט פעמים עשינו דילוג באוטובוס של תחנה אחת. כלומר תוך כדי הליכה מגיעים לתחנת אוטובוס אז מחליטים לקפוץ כמה מאות מטרים קדימה עם האוטובוס.

מזג אויר

אני חושב שיחסית היה לנו מזל. רוב הטיול היה חם עד חם מאד ובלי גשם – 27-30 מעלות בממוצע בצהריים. היו 3 ימים גשומים יותר וחמים פחות, כולם כשהיינו בלונדון. גם הימים הגשומים לא היו גשומים מאד, אז קצת מוצאים מחסה וקצת משוטטים בחוץ כשזה רק טפטוף. ברוב הגדול של הטיול הסתובבנו עם חולצות קצרות. הילדים לפעמים לקחו סווטשירט לשעות הבוקר והערב. מכנסיים קצרים או ארוכים על פי מה שהיה נקי מהכביסה. בסך הכל מזל גדול בהתחשב ביעד.

טיול עירוני, תיקים ועוד

זה לא טיול עירוני ראשון שלנו (היו כבר כמה טיולים על טהרת העירוניות, ואחרים שכללו פרק עירוני). אני חושב שילדים יכולים להנות מאד מטיול עירוני אם בונים אותו נכון. אז בלי המוזיאון הבריטי ועם חנות הצעצועים המליז, המופע יהיה בצהריים ולא בערב, ההליכה תכלול גלידות ועצירה בגינה ציבורית ולא רק קתדרלות. ועדיין כללנו בטיול גם תכנים שדיברו למבוגרים, גם קצת תרבות וחינוך, ובכל מקרה הרבה הנאה משפחתית.

זה כבר טיול עירוני שני בלי עגלה. היה בסדר גמור. בשום שלב לאורך הטיול לא הייתי צריך לסחוב על הכתפיים, וגם מפלס הקיטורים היה יחסית סביר.

התלבטתי רבות איך מסתדרים עם הציוד בטיול עירוני. בעבר העגלה סחבה. בטיול עם אוטו – האוטו סחב רוב הזמן, וגם היה קרוב, כך שלמשל כשחם משאירים את הסוויטשירט באוטו. בטיול עירוני יוצאים בבוקר מהמלון עם הציוד על הגב, וחוזרים בערב. אז התשובה הייתה צמצום ואחריות. צמצום – לא סוחבים המון. שתייה ואוכל אפשר לקנות בכל פינת רחוב. אז גם אם זה עולה יותר מאשר להכין במלון, זה שווה כדי לסחוב פחות. אז לא צריך סנדוויצים (שגם ככה לא תמיד אוכלים) שקית אחת של חטיפים ושני בקבוקי מים קטנים מספיק. כשנגמר – קונים חדש, וכשרעבים קונים אוכל. לא סוחבים על הגב את הספר (יש אינטרנט), ובכלל לא סוחבים מה שלא חייבים או צופים להשתמש (למעט ערכת עזרה ראשונה שמקווים לא להשתמש). מי שרוצה סוויטשירט (ילד או מבוגר) אחראי לסחוב אותו כל היום. חוץ מזה היה לנו תיק גב מתקפל בתיק הגדול. כשהיה צורך (למשל כי עשינו קניות) פתחנו והילדים סחבו בתורנות. היה בסדר גמור.

ישראלים, מקומיים וביטחון אישי

בהחלט נתקלנו בישראלים בטיול, אבל בקטנה. לא נתקלתי בקבוצות (מאורגנות או סתם כמה משפחות ביחד), לא נתקלנו בהמולה ישראלית, צעקות או כל דבר אחר. כלומר כן מדי פעם שמענו עברית מסיביבנו, אבל לא משהו מיוחד. במלון בלונדון היו איתנו עוד שתי משפחות (נתקלנו במעלית), ולא הייתה שום אינטראקציה מיוחדת איתם (חוץ מ”שלום”)

מנגד לא נתקלנו בשום תחושה אנטי ישראלית (או אנטישמית) מאף אחד. לא נופפנו בדגלי ישראל, אבל גם מצד שני לא הסתרנו שום דבר וכשנשאלנו בהחלט ענינו שאנחנו מישראל. לא קיבלתי לא תגובות אהדה ולא תגובות עוינות.

כמובן שבלונדון נתקלנו בכל המגוון האתני, כולל ריכוז גבוה של הודים. ובהחלט היו גם ערבים ומוסלמים. שוב לא נרשם שום אירוע או תגובה מעניינים.

ברור שהסתבבנו במרכז העיר התיירותי. אין לי מושג מה קורה בשולי העיר. אבל איפה שהסתובבנו לא היתה לי שום תחושה לא נעימה.

ויתרנו

בהחלטה מודעת ויתרנו על המון יעדים. או כי ויתרנו מראש, או כי בזמן אמת בשטח החלטנו שאין לנו כח.

מאדאם טוסו ויתרנו מראש כי חשבנו שהילדים לא יכירו הרבה וההוצאה הגבוהה לא מוצדקת

אנדרטת השריפה הגדולה, תיאטרון הגלוב וכו' – לא דיבר אלינו

על המוזיאון הבריטי, מוזיאון לונדון ומוזיאון טייט לאומנות מודרנית (חינם) התלבטנו כל הזמן אבל הילדים הצביעו נגד מוזיאונים נוספים וזרמנו איתם.

אנחנו הגדולים רצינו גם לבקר בכנסייה ווסטמינסטר וכנסיית סינט פול. אבל אני מודה שהמחיר הגבוה יחסית (50 פאונד לכל אתר כזה) נראה היה מוגזם

ארמון בקינגהם – בחרנו בוינדזור ונראה היה מיותר לבקר גם בבקינגהם. כמובן שראינו מבחוץ, אבל לא ביקרנו בפנים.

מופע של משאיות monster truck ויתרנו כי לא היה איך להגיע. זה היה מחוץ עיר והאפשרות היחידה הייתה לשכור רכב ולנסוע ובהתחשב בקושי בנהיגה החלטנו לוותר

רכבל Emirates – דווקא רצינו לשלב נסיעה ברכבל והתכנון היה אחרי גריניץ'. אבל פשוט כבר לא היה כח.

גנים, פארקים וכדומה – זה לא שלא היינו בשום מקום, אבל פחות היה לנו כח לשוטט בהם הרבה. אם לא ירד גשם היה יחסית חם, הפארקים לא מאד מוצלים מה שאומר הרבה חשיפה לשמש. אז שוטטנו קצת אבל לא השקענו בזה שעות (למעט גני הנסיכה דיאנה)

עלויות וכסף

אין ספק שירידת הפאונד מאד תרמה לטיול אם כי הוא עדיין היה יקר. רוב ההוצאות הוצאו בזמן אמת או קרוב לו לפי פאונד של 5 ש"ח בקירוב. חלק מההוצאות הוצאו קודם לפי פאונד גבוה יותר

טיסות איזיג'ט הוזמנו 10 חודשים מראש בשבוע הראשונה של פתיחה ההזמנות של איזיג'ט – 6,000 ש"ח כולל מזוודות

מלונות – יקר מאד. בלונדון שילמנו 300 פאונד ללילה, בלוטן וווינדזור מעט פחות – ממוצע של 265 פאונד בערך שהם 16,000 ש"ח

אטרקציות – מלך האריות לבד עלה 100 פאונד לאדם שהם 2500 ש"ח. שאר ההוצאות פחות דרמטיות כמובן. בסך הכל הוצאנו בערך 1400 פאונד שהם כ-7000 ש"ח על אטרקציות לסוגיהן. אם נוציא את מלך האריות (שהוא הוצאה מאד חריגה) מדובר על 75 פאונד ליום בממוצע – דומה לממוצע של 100 אירו ליום ששילמתי ברוב הטיולים שלי עד היום (למעט אורלדנו)

אוכל – הרבה סופר, מעט מסעדות מזון מהיר וכדומה – סדר גודל של 800 פאונד שהם 4000 ש"ח – 65 פאונד ליום

תחבורה – רכב שכור ל-4 ימים (וטיפת דלק וחניה), כרטיס תחבורה ציבורית שבועי לכולנו, מוניות לשדה וממנו בארץ ובלונדון – קרוב ל-600 פאונד שהם 4000 ש"ח

שונות – ביטוח, כביסה, טיפים לאומני רחוב, דילים לסלולרי ועוד – 200 פאונד כ-1000 ש"ח

סה"כ – בערך 38 אלף ש"ח שהם כ 7500 פאונד לטיול של 12 ימים – סדר גודל של 3000 ש"ח ליום.

מה שמאד יקר את הטיול הזה ביחס לטיולים קודמים הוא בעיקר הלינה היקרה בלונדון. למעשה למעט במנהטן מעולם לא שילמתי סכומים כאלה, ולרוב אני משלם סכומים נמוכים בהרבה. אפשר היה ללון גם במחירים יותר נמוכים, אבל דירה מרווחת במקום מרכזי זה דבר יקר, ובעצם המלון שבחרנו היה יחסית זול לתמורה שקיבלנו. וכמובן שמלך האריות היה הוצאה מאד חריגה, אבל כמו שהיא קרתה בלונדון היא יכלה לקרות בניו יורק כשהיינו או בבאזל בשנה שעברה, או בארץ אם הם במקרה היו מגיעים. למעט מחירי המלון וההופעה המיוחדת – שאר ההוצאות היו די סבירות ודומות להוצאות דומות שלי בעולם ואולי אפילו זולות יותר. המחייה בלונדון (למעט לינה) לא יקרה יחסית. תחבורה ציבורית, אוכל ואפילו אטרקציות היו (אחרי ירידת הפאונד) במחירים דומים לשאר מערב אירופה. יש אטרקציות יקרות אבל יש גם רבות שחינם. מזון מהיר וסופר לא יקרים וכו'.

כמעט כל ההוצאות היו בכרטיס אשראי. למעשה השתמשתי במזומן לנהגי המוניות (למרות שלהסעות הגדולות יכולתי לשלם מראש מאשראי), טיפים, ומעט דוכני רחוב. ברוב המקרים לא הייתה בעיה לשלם באשראי גם פחות מפאונד. היה צריך כרטיס עם צ'יפ ולתקתק קוד סודי.