באוגוסט 2014 עשינו טיול משפחתי עירוני לבודפשט בירת הונגריה.

אנחנו – משפחה – אבא (אני), אמא, בת 9, בן 6 ובת 3. עשינו הרבה טיולים משפחתיים בעבר (כל שנה בערך), כולל גיחות עירוניות. אבל זו הייתה פעם ראשונה לטיול שהוא רק עירוני, ופעם ראשונה במזרח אירופה.

הטיול היה ל-9 ימים לכאורה, אבל את ימי הטיסות אני בקושי סופר, כך שהיה שבוע נטו:

  • יום 1 – שבת – בבוקר השוק המקורה והחלק הדרומי של המדרחוב. אחה"צ – החלק הצפוני של המדרחוב עד הגלגל הענק (כולל)
  • יום 2 – ראשון – בבוקר - הרובע היהודי כולל בית הכנסת, Szimpla Kert, Gozsdu Court. אחה"צ הבזיליקה הגדולה, וטיול על גשר השרשראות עד Batthyany ter. חזרנו בסירה למלון (סירת אוטובוס)
  • יום 3 – שני – גבעות בודה + רכבת הילדים. חזרנו לשדרות Andrassy עד ל sugar!
  • יום 4 – שלישי – פארק המים aquaworld
  • יום 5 – רביעי – קניון Campona כולל מוזיאון המדע, ומשם לקרקס
  • יום 6 – חמישי – הפארק – גן החיות והלונה פארק
  • יום 7 – שישי – הפרלמנט והאי מרגיט
  • יום 8 – שבת – קניון westend וטיסה הביתה

למה בודפשט? למה עירוני?

בצורה מאד פשוטה – כסף. בודפשט היא יעד זול יחסית. נגיע לסיכומים בהמשך, אבל טיול של שבוע נטו עלה כולל הכל בערך 16,000 ש”ח. מחיר זול למדי. הטיסה זולה (וויז איר), המלון היה במחיר סביר, האטרקציות זולות, האוכל זול וכו'. הטיול העירוני חסך עלות של רכב שכור (כולל דלק וחניה כמובן). התחבורה הציבורית בבודפשט די יעילה ולא יקרה (קצת למעלה מ-200 ש”ח לכולו לחופשי שבועי), הרבה אתרים מאטרקציות נמצאים במרכז העיר (מרחק הליכה או נסיעה קצרה בתחבורה ציבורית). אז למה לא?

ועוד כמה הערות עלינו:

כאמור הילדים יחסית קטנים מה שמשפיע על הצרכים שלנו ועל ההתנהלות שלנו. לקחנו למשל עגלת תינוק גדולה (מספיק גדולה כך שגם הילדים הגדולים יכולים לשבת בה, ולעיתים שני ילדים ביחד) לימים הארוכים וההליכות הארוכות (סדר גודל של 4 ו-5 קילומטר הליכה ביום). מקפידים על מידה מסויית של כשרות (בשר חייב חותמת רבנית), ובכלל לילדים יש את מידת הפינוק שלהם באוכל אז כמעט ולא הולכים למסעדות (הבאנו ציידנית מלאה בשניצלים קפואים מהבית). אוהבים קצב רגוע. אין לנו שום סטופר ביד ולא אכפת לנו לפספס אתר כזה או אחר. ולכן ברוב הימים חזרנו למלון לפני 7 בערב, פרגנו לעצמנו פעמיים ערב DVD במלון (עם פופקורן) וכו'.

וכמה תודות ומקורות

התכנון תוכנן בעזרתו האדיבה של פורום טיולי משפחות בלמטייל (להלן- הפורום).

אז תודה רבה ללי על הבלוג והמון המון עזרה שהושיטה באופן אישי, ל lbd על העזרה האישית, והטיפים (וסליחה אם קצת העלבתי אותך), למטייל המתמיד על הבלוג היסודי, וכל חברי הפורום על סיפורי הטיולים, הטיפים, התשובות ולפעמים גם השאלות שעזרו לי לתכנן. אני לא אזכיר שמות כי בטוח שאני אשכח לא מעט. אז תודה לכולכם.

מאד כיף שיש כזו קהילה תומכת, שיודעת להציע עזרה (אקטיבית או פסיבית), וגם כשלא מסכימים לפעמים (כי כל אחד הוא אחר) יודעים לקבל הכל בהבנה.

יום האפס – יום שישי – טיסה

הטיסה יצאה ביום שישי ב-16:30 בקירוב. בבוקר עוד היה היום האחרון בגן לשני הקטנים (המון המון התרגשות כמובן, בייחוד כשלגדול מבניהם זה היה היום האחרון בגן חובה - עוד שבועיים כיתה א). מהגן (אחרי עוד סיבוב תמונות וחיבוקים) ישר הביתה למקלחת ולנסוע לשדה.

חנינו בחניון הגדול בנתב”ג (וויזאיר יצאו מטרמינל 3 בגלל צוק איתן), השאטל היה די נוח, תור מאד קצר בנתב"ג (הכי קצר שראיתי אי פעם) ואנחנו כבר עוד רגע במטוס.

לא הגענו מוקדם (לא מאנשי הדיוטי), וכשהגענו לגייט כבר השתרר תור ארוך וישראלי (כלומר משפך ולא קו ישר). 

הזמנו מראש מקומות בשורות 1-3 (תוספת של 28 אירו לאדם) אז לא היינו בלחץ (זה גם כולל פריוריטי). ניסינו לברר איפה הפריוריטי (קנינו מקום שמור בשורה 2-3 שזה כולל פריוריטי) ואמרו לנו משהו בסגנון - תעמדו פה בצד ימין. כך שגם לפריוריטי היה קצת בלגן ואנשים רבו בינם לבין עצמם על התור. לא דרמטי, סתם לא נעים.

מאיחור קל נתנו לנו להכנס לשרוול ושם נעצרנו לעוד כמעט 10 דקות עד שנתנו לנו להכנס (הבנתי שזה טיפוסי לווזיאיר). להזכירכם השרוול פחות ממוזג מהטרמינל.

בשעה טובה עולים למטוס. הדיילים בודקים לכל אחד את הכרטיס ואומרים לו באיזה שורות מותר לשבת. התוצאה היא עליה הרבה יותר איטית מטיסה רגילה.

השירות בטיסה היה בסדר. הדיילים היו סבירים ולא יותר (אבל לא פחות), אבל גם ככה לא היה שום שירות מעניין (הבאנט אוכל ושתייה מהבית). אבל הטיסה עצמה הייתה גרועה. לא רק שהטיסה היתה מאד לא רגועה, אלא גם הנחיתה. הרגיש כאילו שהטיס תלמיד נהיגה בשיעור שני. והיו כמה אנשים במטוס שהקיאו במהלך הטיסה.

נוחתים בשדה ברבע לשבע בערב שעון מקומי, אוטובוס (לא שרוול), דרכונים, מזוודות - ואנחנו בחוץ. לבעלי העגלות תזכורת – כשיש אוטובוס אוספים את העגלה מתחתית המטוס. נשמע טריוויאלי, אבל אני לא היחיד ששכחתי. אבל העגלה הגיעה יחד עם המטען (אחרונה).

בשדה, מיד אחרי היציאה מהמזוודות יש סופר קטן (מספיק לחלב / שתייה / מעדנים ליום הראשון) ועמדה של BKK חברת התחבורה הציבורית. ובתוך אולם המזוודות היה גם כספומט שניצלנו (אולי היה גם בחוץ - לא בדקתי). עגלות שדה תעופה - בתשלום (לא לקחנו).

הזמנו מראש הסעה דרך המלון (30 אירו). היינו צרכים 2 כסאות בטיחות לפחות (בארץ גם בת ה-9 יושבת על בוסטר, אבל פה ויתרנו). יש כמה חברות בבודפש שמפרסמות שהן מספקות כסאות בטיחות על פי הזמנה. אבל בפורום היו כמה דוגמאות לבעיות אמינות איתן (לא הגיעו, לא הגיעו עם כסאות וכו'). זו הסיבה שהזמנתי דרך המלון (יכולתי לבד ב-5 אירו פחות) - הנחתי שחברת ההסעות תנסה יותר לרצות את המלון מאשר אותי כנוסע מקרי ולכן לא יהיו פשלות. בצהריים עוד צלצלתי (מנתב"ג) למלון להזכיר הסעה ושצריך 2 כסאות.

ואכן חיכה לי משיהו עם שלט ושם, הוביל אותנו לטרנזיט, והיה שם רק בוסטר אחד.

אחרי דין ודברים קצר וסוכם שניסע עד מחוץ לשדה ושם נאסוף בוסטר נוסף.

זה אכן מה שעשינו נסיעה של 5 דקות כשהאמצעי בלי בוסטר, ואז פגשנו רכב נוסף שהעביר לנו עוד בוסטר.

הגענו למלון מעט אחרי 8, ארגנו את הילדים לישון, וקפצתי לסופר ליד לקנות כמה מצרכים לבוקר.

המלון – Millennium Court, Budapest - Marriott Executive Apartments – מלון דירות במרכז המדרחוב (ליד גשר ארזבת). חביב. הזמנו סוויטה עם שני חדרי שינה וסלון. יש מטבחון קטן, אבל באמת קטן. יש דלפק בין המטבחון לסלון שמאפשר ישיבה לשני אנשים על כסאות גבוהים. בפועל אכלנו מסביב לשולחן הסלון (הילדים על הספה והמבוגרים על הרצפה). שתי אמבטיות, טלביזיה בכל חדר + אחת עם DVD בסלון וכו'. שפע ארונות (יותר ממה שיש לי בבית),נוח, שימושי.

אבל המלון 'עלוב' יחסית. הארונות אלו ארונות איקאה הכי פשוטים בערך וחלקם קצת מתפרקים, הנוף היה לחצר פנימית ולא מעניינת, שירותי חדרנית יש 3 פעמים בשבוע (אבל ריקון זבל כל יום), הדיל שלנו לא כלל ארוחת בוקר, אבל הלכתי לראות אותה והיא די עלובה. אינטרנט בתשלום (15 אירו ליום, 60 לשבוע) וויתרנו כי היה לנו סלולרי. אין ממש לובי אלא פינת ישיבה קטנטנה ליד הקבלה הצפופה.

מה שכן - מכונת כביסה ומייבש בחינם (אבקה מוכרים בלובי בסכום זול). החדר שלנו היה ממש לצוד לחדר הכביסה (מטר) כך שפשוט עשינו כביסה כל ערב.

שלא ישתמע מה שהמלון לא טוב או לא מומלץ. הוא קיבל ציון 91 ב trip advisor, והוא מספיק בהחלט לצרכים של משפחה (או לפחות למשפחה שלי). במקרה שלי המרחב האישי (כאמור שני חדרי שינה וסלון, וחדרים לא צפופים) מאד חשוב לי. הרבה יותר מהשיש האיטלקי בלובי (אין כלכך לובי).

אגב יש שני סוגי חדרים במלון עם שני חדרי שינה – באחד שני החדרים עם מיטות זוגיות, ובשני חדר אחד עם מיטה זוגית וחדר שני עם שתי מיטות יחיד. לפני שנסענו התלבטתי מה לבקש ובסוף בחרנו בשתי היטות יחיד. כשראינו את המיטות בפועל החלטנו לחבר אותן חזרה כך שהילדים ישנו שלושתם במיטה זוגית.

זהו הלכנו לישון. מחר מתחילים לטייל.

היום הראשון – שבת – בעיקר המדרחוב

מזג האויר – שמש, 31 מעלות

הלילה לא היה מדהים. אולי זה המיטה שלא רגילים, פער השעות של השעה, ההתרגשות, ובעיקר זה ששלושת הילדים ישנו כולם במיטה אחת (זוגית) מה שהם לא עשו אף פעם.

בכל מקרה התעוררנו מוקדם. אני לפני 5, הילדים לפני 6.

ארגנו ארוחת בוקר מהירה ממה שקיניתי אתמול בסופר + דברים שהבאנו מהארץ והחלתנו לצאת לכיוון השוק המקורה. פותחים ב-6 בבוקר (להבדיל משאר המקומות) וקיווינו גם למצור כמה ירקות נורמאליים (לא מצאתי אתמול בסופר).

אז יצאנו מהמלון בסביבות 7:30 בבוקר והתחלנו ללכת דרומה לאורך המדרחוב Vaci לכיוון השוק המקורה Nagycsarnok.

כבר במטרים הראשונים התפעלנו -מחזיתות הבתים המקושטות, עמודי התאורה, ואפילו מכסי הביוב המקושטים ממתכת מבריקה. הכל בטוב טעם, והכל מתוחזק ומצוחצח. אגב בהמשך התברר שטוב הטעם אומנם אופייני לרוב בודפשט, אבל התחזוקה לא, ומחוץ למרכז יש הרבה מקומות מוזנחים יותר.


ההליכה (800 מטר) לקחה לנו למעלה מחצי שעה. החנויות עוד היו סגורות, אבל עדיין נהננו להתבונן בחלונות הראווה הכנסיה וכו'.

השוק ענק. הקומה הראשונה היא בעיקרה שוק רגיל. הרבה ירקות ופירות, כמה איטליזים, מעט מאפיות ומעט חנויות גבינה. היו גם כמה דוכני מזכרות ופפריקה בקומה זו, אבל לא הרבה. לוקח קצת זמן להבין את נהלי הקניה. יש דוכנים שמותר לקחת לבד, יש כאלה שאסור (לבחור לבד ירקות בשוק זה בסיס לא? אז מסתבר שלא). כמה פעמים חטפנו נזיפה על שנגענו, ופעמים אחרות לא הבינו למה אנחנו מחכים. אבל בסך הכל זה חלק מהחוויה ומהר מאד התחלנו לזרום, לעשות קניות, כולל של כמה ירקות מעניינים ופחות מוכרים (שחלקם הלך אחר כבוד לפח ברגע שטעמנו אחר כך), לטעות ולהנות.

השוק פרקטי ומרווח, אבל לא צבעוני וקסום. יש הרגשת עליבות מסויימת. הירקות פחות צבעוניים, המוכרים נראים עייפים ולאים וכו'. אולי זה שריד לתקופה הקומיניסטית, אולי זה אני עם המבט הביקורתי שלי. שוק הכרמל למשל יותר מהנה בעיניי, שלא לדבר על שווקי איכרים וכו'. אבל בהחלט השוק היה נקי יחסית ואין את אפקט ה"רצפה הצפה" שיש בשוק הכרמל.

הבאנו איתנו שק גדול שמהר מאד התמלא בקניות. למזלנו העגלה סחבה.

אגב – קשה מאד להשיג עגבניות ומלפפונים כמו בארץ.

בהמשך עלינו לקומה השניה. לא ראינו מעלית אז עלינו במדרגות הנעות, אבל אחר כך ראינו מעלית שניצלנו לירידה. - חסר שילוט בנושא וזה חזר על עצמו ברוב בודפשט.

הקומה השניה היא ברובה מזכרות תיירים וביגוד. יש כמה דוכני אוכל, הרבה בגדים (חלקם מסורתיים, חלקם פחות), מפות, כובעים, תיקים וכו'. אם נחזור להשוואה לשוק הכרמל אז בהחלט מזכיר את החלק המזרחי של שוק הכרמל (הכניסה מכיוון קינג ג'ורג').

בקומה השניה יש שירותים (בשני צידי השוק), וגיליתי להפתעתי שהם בתשלום. לא זכרתי שזה היה כתוב בפורום (אם כי אני בטוח שזה הוזכר וסתם לא שמתי לב). היום אני יכול לאמר שבחלק לא קטן מהמקומות יש שירותים בתשלום (לרוב ~150-200 פורינטים), אבל יש גם כאלה שלא.

לקחנו גם כמה ירקות מבושלים באיזור האוכל המוכן, ומעט אחרי 10 עשינו את דרכנו חזרה למלון, עמוסים לעייפה בירקות ופירות (חלק קטן נשנשנו בדרך).

ביציאה הצפונית מהשוק לכיוון המדרחוב ראינו גם גן שעשועים קטן, אז הילדים כמובן נהנו לשחק כמה דקות.

שוב הלכנו בהליכה איטית לכיוון המלון (הפעם החנויות נפתחו), ועשינו הפסקת צהריים מוקדמת. קנינו צי'פס וכמה תוספות מה KFC שצמוד למלון, צרפנו שניצלים מהארץ וירקות טריים, אכלנו צהריים ונחנו טיפה. אגב במזללות הקטשופ והמיונז בתשלום - סביבות ה-200 פורינט לכל יחידה.

במן שעשינו הפסקת צהריים קפצתי לחנות של Tmoile לקנות שני סימים. אמרו לי שהסים הבסיסי (4000~ פורינטים לא זוכר בדיוק) כולל 1 גיגה ו-10 דקות שיחה. לא רציתי להתקע עם הדקות אז הוספית עוד 1500 פורינטים לכל סים כדי שיהיה למעלה משעה. אין לי מושג כמה דיברתי. סך הכל שילמתי סביבות ה-11,000 פורינטים (לשני מכשירים) והיה לי ראש שקט כל הטיול. השימוש שלנו בטלפון הוא בעיקר לשיחות בינינו, והשימוש שבאינטרנט הוא לצורך ווטסאפ ותכנון הטיול (גוגל וכדומה). אגב בחנות דרשו תשלום במזומן ולא הסכימו לקבל אשראי, ודרשו תעושה מזהה. תהליך הקניה (לשני סימים) לקח רבע שעה בדלפק (וגם כמה דקות של המתנה בתור, הליכה לחנות וכו').

אחרי ארוחה ומנוחה קצרה במלון יצאנו שוב להמשך הדרך. הפעם היעד היה החלק הצפוני של המדרחוב. אפשר לראות את כל המסלול שעשינו פה.

הלכנו לאיטנו תוך הנאה הן מהרחוב וחזיתות הבתים, והן מהחנויות. זה רחוב החנויות שמיועד לתיירים כמובן אז ברור שנהננו.

המשכנו עד מלון סופוטל שליד גשר השרשראות (אבל לא הגענו לגשר עצמו) לתצפית ראשונה על הדנובה, בודה והאיזור.

משם הלכנו לאורל רחוב Jozsef Attila לכיוון Erzsebet ter (אגב ter זה כיכר להבנתי). הגענו עד הגלגל הענק ושם ראינו חתונה שעומדת ליד הגלגל. כולל הכלה והחתן, השושבינות בשמלות הורודות/סגולות התואמות וכו'. תהייתי האם מעלים את כל החתונה על הגלגל, או שאולי הכוונה לעשות את הטקס עצמו בשמיים. אבל לא הספקנו לברר כי קריאת "פיפי דחוף" מאחד הילדים גרמה לנו לנטוש את המקום במהירות.

החלטנו ללכת לכיוון גלידרית rosa המפורסמת בתקווה שיהיה בה שירותים (וגם כי רצינו להתפנק בגלידה). להזכירכם היה חם. אז לא היה שם שום שירותים, וגם היה תור של 10 דקות. מצד שני מול הגלידרייה יש סטארבקס, אז חלק מהמשפחה עמד בתור, וחלק אחר הלך לשירותים.

הייחוד של הגלידריה הזו הוא שהם עושים את הגלידה בצורת פרח. כלומר שמים כדור אחד באמצע הגביע, אבל את שאר הטעמים שמים מסביב בנגיעות בצורה של עלי כותרת. לא צילמתי, אבל גוגל מלא בתמונות. הגלידה טעימה (אם כי לא משהו אלוהי), אבל במפורש הגימיק הוא הפרח. לא זוכר מחיר מדוייק, אבל סביבות ה-500 פורינט ל-3 כדורים. הרבה יותר זול מישראל.

נהננו ממראה הבזיליקה הצמודה (אבל לא נכנסנו) וחזרנו לכיכר לגלגל הענק. המחיר סביר (7800 פורינטים לכולנו). התור היה כ-10 דקות, והסיבוב לקח כ-10 דקות (סיבוב אחד איטי בזמן שמעלים את כולם, ועוד כמה סיבובים ברצף). מאד נחמד. נהנים מהנוף, ומהסיבוב.

הליכה קצרה הובילה אותנו לבריכה קטנה בתוך הכיכר (בפינה בצפון מזרחית). היה יום חם והיה מלא אנשים מסביב לבריכה שטובלים רגליים. וקצת אנשים מסביב משתזפים. אז הצטרפנו. הורדנו סנדלים וטבלנו את הרגליים בכיף. התחלנו ללכת חזרה לכיוון המלון. עצרנו בstarbucks שממש על תחנת הרכבת (בפינה הדרום מזרחית של הכיכר) ונהננו מ frappuccino (מעין מילקשייק) מפנק, והלכנו חזרה למלון.

עצרנו עוד לארוחת ערב במסעדה איטלקית שממש בפתח המלון (בתמונה אפשר לראות את המסעדה מימין והשטיח האדום של המלון משמאל). הפיצה היתה נחמדה (ובייחוד היינו רעבים). הסלמון היה מת. ההמתנה לאוכל הייתה קשה לילדים (זו אחת הסיבות שאני לא אוהב מסעדות בשירות מלא איתם). השארנו סדר גודל של 15,000 פורינטים (את הטיפ הם כללו בחשבון) ועלינו למלון.

הילדים התארגנו לישון, ואנחנו החלטנו לעשות כביסה. החום הכבד גורם לכך שאין מה לדבר על ללבוש בגד יומיים. אומנם יש לנו מספיק בגדים גם ל-4 ימים, אבל החלטנו להתייעל. אבל מסתבר שהמכונת כביסה לא גדולה, ובגדים של יומיים די דחסו אותה. בשלב הזה החלטנו לעשות כביסה כל ערב (כולל ערב החזרה) על מנת למנוע אי נעימות.

זהו נגמר היום הראשון. בסך הכל היה יום מאד חביב אם כי קצת מוזר (עם שעת ההשכמה והפסקת הצהריים המוקדמת). לא דומה לתוכניות (התכנון היה על הפארק העירוני, מוזיאון התחבורה והשוק שם) אבל בהחלט כיף אחר.

היום השני - ראשון – הרובע היהודי, הבזיליקה, גשר השרשראול

מזג האויר – שמש, 32 מעלות

הלילה היה מעט יותר טוב, והילדים ישנו עד קרוב לשמונה.

בשמונה בבוקר יצאתי לסופר הקרוב לעוד כמה השלמות + לחמניות טריות. בדרך עוד נכנסתי לתחנת הרכבת התחתית הסמוכה Ferenciek tere וקניתי 3 כרטיסי תחבורה שבועיים. היתרון שלהם הוא קודם כל שלא צריך לכרטס אותם כל פעם שעולים לאוטובוס, אלא רק להציג לביקורת כשמבקשים. המחיר 4950 פורינט לכל אחד מגיל 6 אז קניתי 3 כרטיסים. אגב לשם השוואה 4950 פורינטים הם 21 דולר. כרטיס שבועי בניו יורק למשל עולה 31 דולר.

אחרי ארוחה קלה במלון יצאנו לדרך. הפעם לרובע היהודי. נסענו באוטבוס (2 תחנות) לאיזור הרובע ושם שוטטנו ברגל.

התחלנו בSzimpla Kert. זוהי חצר גדולה עם פאב שפועל בה שוק נחמד של סוף שבוע. היו שם קצת ירקות (מצאנו עגבניות שרי תמר!), קצת גבינות, קצת נקניקים, ואפילו מופע מוסיקלי קטן (וכמובן הפאב). לנו המבוגרים זה היה מקום נחמד ואפשר בכיף לבלות בו גם שעה וחצי. לילדים לא הייתה סבלנות והם דאגו להבהיר לנו את זה. החצר מאד צפופה ולא נוחה עם עגלה, הציעו לנו להשאיר אותה בפינה בכניסה ששם היה גם כמה משחקים בסיסיים לילדים (לצערי הם היו ב'אנטי' אז הם סרבו לשחק ולתת לנו להנות).

המשכנו לבית הכנסת הגדול. היה תור ארוך יחסית לקניית כרטיסים אבל לא נורא (10 דקות בערך). לדעתי הייתי צריך לשלם על שני ילדים אבל ציינתי את גילם וגבו כסף רק על אחד מהם (אגב זה קרה בעוד כמה מקומות. תמיד אני אומר גיל מדוייק ונותן לקופאי לעשות חישובים. אנחנו לא משקרים בקטע הזה, ולא פעם 'החליקו' לנו ילד שלא היה צריך). התשלום במזומן בלבד. שוב אני לא זוכר מה היה הסכום, אבל פחות מ-10,000 פורינט לכולנו. לא התרשמתי שהיה איזשהו צורך או יתרון להזמנת כרטיסים מראש.

הסיור בעברית כל שעה אבל היינו בדיוק בזמן (במקרה). המדריכה היתה נחמדה והיה לה מבטא בינוני. לא כבד, אבל גם לא זניח. אגב בכניסה לבית הכנסת מבקשים מנשים בגופיות להתכסות (ומחלקים מעיין צעיפים) וכיפות לגברים.

הסיור כלל כניסה לבית הכנסת, ישיבה על הספסלים ושיחה קצרה תוך הסברים על בית הכנסת עצמו, יהדות הונגריה והשואה. בכלל לא היה נורא מבחינת הילדים (במקור חששתי להעלות את נושא השואה). משם הלכנו לערבה הבוכיה להסבר קצר.
 המדריכה אמרה שבימי ראשון עושים גם סיור ברובע. אבל בפועל היא פשוט לקחה אותנו לחצרות Gozsdu, סיפרה לנו שזה השוק והלכה. אנחנו חשבנו על סיור ברובע. בדיעבד חבל שהמשכנו איתה, כי אחר כך עוד חזרנו לבית הכנסת להצטלם (מה שלא הספקנו לפני שנכנסו וחשבנו שנעשה כשנצא). אני חושב שהסיור לקח קצת יותר מחצי שעה אבל לא בטוח.

מתחם גוזדו הוא מעין שדרה מקורה ברובה, ארוכה שכוללת (ביום ראשון) בעיקר דוכנים בסגנון נחלת בנימין, וכמה פאבים/מסעדות. בהחלט חביב ובילינו במקום כשעה כולל גלידה. באמצע המתחם היתה חנות עתיקות שמחוצה לה הייתה תצוגה של מכוניות עתיקות. מאד חביב.

יצאנו מהשוק וחזרנו לבית הכנסת הגדול להצטלם ולצלם.

לאחר התלבטות קצרה איך להמשיך את היום (השעה כבר אחרי 13:00) בחרנו שוב לחזור למלון להפסקת צהריים.
 הלכנו חזרה ברגל למלון לארוחת צהריים נוספת של שניצלים, ואחרי ארוחת צהריים ומנוחה קצרה יצאנו שוב לדרך בסיבות 4.

היעד היה הבזיליקה של סנט אישטבן szent istvan bazilika

לא הצלחתי לברר באתר האינטרנט עד מתי פתוח. קראתי באיזה מקום (ממש לא אתר רשמי, וממש לא עדכני) שרק עד 6 אז החלטנו למהר. בדיעבד פתוח עד הרבה אחרי וסתם נחלצנו. החלטנו הלכנו ברגל מתוך הנחה שזה יותר מהיר מאוטובוס.

בכניסה לבזיליקה כבר נתקלנו בשפע מדרגות (בערך קומה וחצי). הכניסה לבזילקה חינם והסתובבנו שם קצת (20 דקות בערך בפנים), התרשמנו מהיופי המדהים. הילדים שאלו המון שאלות על הנצרות, ישו וכו'. קשה שלא להשוות את הבזיליקה לבית הכנסת שראינו כמה שעות קודם. אז למרות שאנחנו יהודים ומשוחדים, הבזיליקה מנצחת ובגדול.

בבזיליקה אפשר לעלות לתצפית ממרפסת הכיפה. המחיר הוא כמה מאות פורינטים לאדם ויש מעלית. למעשה יש שתי מעליות (שני מקטעים שונים). במקטע השני המעלית צפופה מאד ולא היה מקום לעגלה. לא היה מקום נורמאלי להשאיר אותה אז דחפנו אותה לאיזה פינה וקיווינו לטוב (היה בסדר). התצפית מעולה וממולצת! סך הכל כולל עליה וירידה זה לקח סדר גודל של חצי שעה.

לא היה שירותים באיזור והקופאי (שלא דיבר אנגלית) הפנה אותנו לסניף סטארבקס הסמוך (שבו ביקרנו אתמול).

יצאנו מהבזיליקה ללא כל מטרה מיוחדת, ומצאנו עצמנו משוטטים דרך הכיכר הצמוד, רחוב Zrinyi utca עד הדנובה ועד לגשר השרשראות Szechenyi Lanchid.

הלכנו בנחת ונהננו מהנוף וקצת רוח שהיתה ליד הדנובה. חצינו את הגשר והבטנו למעלה על הארמון, והמשכנו לאורך הדנובה צפונה לכיוון Batthyany ter . מתוך זה נסענו תחנה אחת בטראם והילדים נהנו כמובן.

רצינו לחזור למלון בסירת אוטובוס. ירדנו למזח וראינו שיש עוד 40 דקות לחכות. גוגל מצא לנו פיצריה בכיכר, צלצלנו והזמנו טייק אווי והלכנו לאסוף. אחרי איסוף עדיין היה צריך לחכות לסירה, אז ישבנו לאכול על הרציף. המים נגמרו לנו בשלב הזה ולא מצאנו לא ברז ולא שום חנות ליד. היה איזה פאב וקנינו מים במחיר מופקע, אבל היה להם טעם זוועתי. אין לי מושג מה זה היה (המוכרת לא דיברה אנגלית). היתה שם גם מכונת שתייה שמקבלת רק מטבעות, אבל היא סרבה לקבל את המטבעות שלי.

עלינו לשיט ושם רצו שנקנה כרטיסים. הראיתי את המנוי ואז אמרו לי שבסוף שבוע הספינות זה בתשלום למרות המנוי שלנו. לא זכרתי את זה (אם כי אחר כך ראיתי שהנושא נכתב כמה פעמים בפורום). מוכרת הכרטיסים שאלה איפה אני רוצה לרדת ואמרתי לה שתחנה אחת אז היא אמרה אתה יודע מה - פשוט תרדו בלי לשלם. הייתה מאד נחמדה והודיתי לה כמה פעמים. לא ש-750 פורינטים לאדם (כפול 3) היה שובר אותי.

שטנו עד המלון כמעט, עלינו למלון וסגרנו את היום

המסלול כולו אחר הצהריים

סך הכל הלכנו היום למעלה מחמישה קילומטר, ובהחלט מרגישים עייפות, והילדים גמורים ומתמוטטים למיטות.

היום השלישי – יום שני – בודב, רכבת הילדים, שדרות אנדרסי, שוגר

מזג האויר – שמש, 33 מעלות

היום תוכנן לבודה ורכבת הילדים. יום שני והמוזיאונים סגורים, אבל גם ככה לא תכננו על מוזיאון עם הילדים. גם מראש ויתרנו על המבוך ובית החולים בסלע. חשבנו שהם לא מתאימים לילדים.

יצאנו בבוקר לכיוון בודה. ירדנו מהמלון לדנובה, לקחנו טראם קו 2 מחזית מלון מריוט הגדול עד מעט אחרי הגשר, שם עלינו לכביש ולקחנו קו 16 כדי לחצות את הגשר. זה דוגמא לסרבול של תחבורה ציבורית. 10 דקות הליכה לטראם, נסיעה קצרה, עליה למפלס הרחוב, המתנה לאוטובוס ונסיעה של תחנה אחת. קו 16 הוא קו של מיניבוסים (שיכול להסתובב בפיתולים של בודה) ועמוס יחסית, כך שהיה עוד יותר קשה עם העגלה. ברור שאפשר היה ללכת ברגל כל הדרך, או לוותר על אחד משני האוטובוסים, אבל לא רצינו לפתוח את הבוקר בקילומטר וחצי של הליכה.

הגענו למרגלות הארמון לפוניקולר וגילינו שהוא לא עובד היום לרגל תחזוקה. בדיעבד – כל יום שני של שבוע אי זוגי הוא לא עובד (אין לי מושג מה זה שבוע אי זוגי, אבל אם זה מעניין אתכם – תבררו)

חזרנו לקו 16 לעלות למעלה הגבעה.

ירדנו באמצע הדרך בין הארמון למצודת הדייגים יחד עם כולם ב Disz Ter. בדיקה מהירה בשעון הראתה שבדיוק פספסנו החלפת משמר (יש כל שעה עגולה) אז החלטנו ללכת למצודת הדייגים

עומס החום היה מאד כבד. לא יודע עם זו הטמפרטורה, הלחות, מחסור בצל או מה, אבל היה יום קשה במיוחד (למען האמת סיוט).

במצודת הדייגים הסתפקנו בתצפית מהטרסה התחתונה והקרובה לכניסה (דרומית). כולם הסכימו שאין כח לכלום, וודאי שלא להכנס לכנסיה. אז פשוט ישבנו קצת בצל, הצטלמנו כמובן, והמשכנו חזרה לכיוון הארמון.

אגב בחזית הכנסיה היו כמה דוכני מזון, אבל במחיר מאד שערוריתי. 30 ש"ח לכוס לימונדה נראה היה לנו מוגזם.

היות ובקושי התעקבנו במצודה ראינו שיש עוד זמן עד חילופי המשמר, ועברנו דרך בית הקפה Ruszwurm Cukraszda. אני חיכיתי עם שני הקטנים ליד הסוס, ואישתי נכנסה עם הבת הגדולה וחזרה עם קרמשניט לדרך.

צעדנו לארמון. החום כבד וההליכה הקצרה יחסית מתישה. ואז ראינו מולנו שני שומרים בכניסה המערבית לארמון. הנחנו שזה המקום. השעה היתה 10:50, והחלטנו להתמקם מולם. ישבנו על הרצפה ואכלנו קרמשניט.

ב-11:00 בדיוק הגיע חולית המשמר. קצין (אני מניח - לא מכיר סימני דרגה הונגרים), מתופף ו-4 חיילים. טקס קצר של כמה דקות, כמה נפנופי רובים וחרבות וזהו. נחמד בהחלט. שתי דקות אחרי שהם הלכו אנחנו קולטים שאנחנו שומעים עדיין תופים. המשכנו כמה מטרים לכיוון המוזיאון וראינו שגם שם יש שני שומרים, וגם שם עושים חילופי משמר (אותה חוליה פשוט המשיכה לכניסה הבאה – הדרומית). המקום השני הוא כיכר קטנה (איפה שעולים מהפוניקולר) וכנראה שהוא המקום המעניין. אבל ממה שהסתפקנו להתרשם מדובר על בדיוק אותו טקס. אז לא הפסדנו כלום.

ראינו את גינת המוזיאון מלמעלה, אבל פשוט לא היה לנו כח לרדת לשוטט. מה גם שהמוזיאון סגור ביום שני (ידענו שסגור, ומראש ויתרנו עליו). ירדנו בזוגות לשירותים שבגינה (צמוד לכיכר של הפוניקולר) - הכניסה בתשלום קטן, והמשכנו הלאה. חזרנו למצודת הדייגים. קרוב אליה יש סופר קטן של CBA וקנינו שתיה קרה בכמויות (כי כבר היינו גמורים). ביחד חיסלנו תוך חצי שעה 3 ליטר של שתיה.

שוב לקחנו קו 16 והמשכנו לכיוון רכבת הילדים.

סך הכל הלכנו ברגל על ראש הגבעה קצת למעלה משני קילומטר (זה המסלול) והחום פשוט גמר אותנו.

כאמור מהגבעה של בודה המשכנו לכיוון רכבת הילדים. התוכנית היתה לקחת את הרכבת עד הרכבל, ומשם אוטובוס חזרה למרכז. הבנתי שזה אפשרי בהחלט (אולי לא הבנתי טוב).

לקחנו קו 16, החלפנו ל-21 שהיה ממוזג סוף סוף, ומתישהו ירדנו ועברו לקו 60 (רכבת גלגלי השיניים).

אז רכבת גלגלי השיניים נשמע כמו אטרקציה נחמדה, אבל בפועל היה די שולי. מדובר על טראם כמעט רגיל, אלא שבגל שהוא נוסע בגבעות, המנוע במקום לסובב גלגלים מסובב גלגל שיניים שנמצא בין הגלגלים. על הרצפה יש 3 מסילות - שתי מסילות רגילות, ובאמצע מסילה נוספת של שיניים. נראה נחמד, אבל ממצים את החוויה אחרי 2 דקות. ובגלל אופן ההנעה של הרכבת היא נוסעת לאט יחסית (וכמובן שהיא לא ממוזגת).

הגענו למעלה הגבעה ופסענו בדרך של כ-250 מטר לכיוון תחנת רכבת הילדים Szechenyi-hegy. לאורך הדרך ראינו גינת משחקים קטנה, אבל החום פסל כל אפשרות לנצל אותה.

התחנה אכן מופעל על ידי בני נוער, רק חבל שהם לא ממש יודעים אנגלית. בסוף מצאו מישהו מעט יותר מבוגר (18?) שידע אנגלית והבהיר לקופאית מה אנחנו רוצים. בהתאם לתוכנית קנינו כרטיס בכיוון אחד.

עלינו על הרכבת. הנסיעה בתוך יער והיה קצת קריר לפחות (הקרונות פתוחים לחלוטין ואין אפילו חלונות. יש גג), או למען הדיוק פחות חם. אין ממש נוף (כי נוסעים בתוך היער אז רק רואים עצים), אבל נחמד.

כשיצאנו מהתחנה כל הילדים שעבדים בה יוצאים החוצה ומצדיעים לרכבת. עשה לי תחושה של מדינה טוטליטארית (זה אכן שריד מהתקופה הקומוניסטית).

ירדנו בתחנת Janos-hegy לגלות גרם מדרגות תלול שעולה לכיוון הרכבל. התלבטנו עם לעלות עם העגלה. עליתי ברגל לגלות שהאתגר גדול מדי. יותר מדי מדרגות ולאחריהן שביל ביער, תלול ולא מאד סלול.

החטנו לוותר ולחזור על עיקבותנו. לקחנו את הרכבת חזרה לתחנת Szechenyi-hegy.

ליד תחנת רכבת גלגלי השיניים ראינו מסעדה קטנה ועצרנו לאכול קצת.

בכוחות מחודשים, ואחרי שהחלטנו שהתקלה שהיתה לא תעכיר לנו את מצב הרוח חזרנו לרכבת גלגלי נשיניים ונסענו לזרה למרכז העיר, תוך החלפה לטראם ולרכבת תחתית, עד לתחנת De Ferenc t.

התחלנו לטייל בשדרות Andrassy. גם פה השדרה לא הרשימה בכללץ נכון שיש חנויות של לואי ויטון וכו' אבל זה לא הקטע שלנו. תוסיפו את העייפות והחום ותקבלו שיטוט לא מהנה בכלל.

הגענו לבנין האופרה המרשים (לא נכנסנו), והמשכנו לבית הקפה Sugar!

כשמו כן הוא יש שם הכל מסוכר. ניצלנו כמובן את השירותים המדהימים, וכל ילד בחר לעצמו שקית מלאה סוכריות (וגם אני Smile) הסוכריות החזיקו מעמד עד הטיסה חזרה שאז נטחנו עד האחרונה שבהן.

לקחנו מטרו מהאופרה וחזרנו למלון.

בסך הכל יום קשה ומאכזב. החום גמר אותנו, הפדיחה של הרכבל ביאסה אותנו, השדרה איכזבה אותנו.

אבל Sugar בסוף שיפר את המצב רוח של כולם.

לסיכום רכבת הילדים - אין לי מושג לגבי הרכבל (שאפשר גם להגיע אליו באוטובוס) אבל כל השאר הרגיש לי מיותר לחלוטין. אגב אחרי שחזרנו עדכנו אותי שגם הרכבל לא עובד בחלק מימי שני, אז לא פספסנו.

היום הרביעי – שלישי – פארק המים אקווה וורלד

מזג האויר – שמש, 31 מעלות

יום הזה הוקדש לפארק המים aqua-world.

מדובר על פארק מים בקצה הצפוני של העיר - כחצי שעה נסיעה מהמרכז. הנחנו שלא יהיה נוח עם העגלה בפארק והשארנו אותה במלון. בדיעבד – יש שפע לוקרים וגם שמירת חפצים.

ידענו שאמורה להיות הסעה מכיכר הגיבורים Hosok ter. הגענו לכיכר מוקדם יחסית (רבע לתשע) מתוך מחשבה לראות את הכיכר לפני ההסעה.

כשהגענו (וראינו את הכיכר לראשונה) הבנו שבעצם לא ברור לנו איפה עוצרת ההסעה (הכיכר גדול).

צילצנו לפארק אבל מי שענתה לנו לא דיברה אגלית טובה וממנה הבנו כאילו שאין הסעה. אין לנו מושג מי לא הבין את מי.

גוגל הנחמד סיפר לנו שעוד 5 דקות יוצא קו 230 שמגיע ישר לפארק ונוסע מעט יותר מחצי שעה.

אז עלינו על 230 ונסענו לפארק. פרטים על הפארק – בהמשך הבלוג.

בילינו בפארק עד 16:00 (סך הכל 6 שעות). עם בני נוער (או סתם הורים משקיענים יותר) אפשר גם הרבה יותר.

ראינו שקו 230 היה לנו נוח ותכננו להשתמש בו גם בחזור. אבל הוא נוסע פעם בשעה החל מ-16:00 (למען הדיוק 5 דקות לפני שעה עגולה) ובגלל זה בין היתר כיוונו ל-16:00.

אבל פספסנו את האוטובוס. החלפת הבגדים לקה יותר זמן ממה שתכננו, הקופה ביציאה וכו', כך שכיצאנו מהבנין ראינו את האוטובוס נוסע.

מה עושים עכשיו?

בהתייעצות עם גוגל הלכנו קילומטר עד לקו 14 של הטראם. הליכה לא כיפית, אבל בכלל לא נוראה. לא היינו עייפים (כי השעה עוד הייתה מוקדמת), לא היה חם מאד (חם, אבל לא מאד) וההליכה היתה קצת שונה - טיול דרך שכונת מגורים, לעבור ליד המכולת השכונתית, גן משחקים קטן (להפתעתי הילדים לא ביקשו לעצור). קצת גיוון ממרכז העיר. ליד תחנת הטראם היה סופר גדול יחסית (וממוזג) אז נהננו להכנס לכמה דקות כולנו (עד עכשיו הלכנו כל פעם בנפרד ורק לסופרים קטנים), לראות כמה דברים ששונים מהארץ, והתפנקנו לנו בגלידה.

בטראם התלבטנו איך להמשיך את היום. מצד אחד היה לנו עוד כח ולא מאד מאוחר. מצד שני אנחנו אחרי בריכה, בלי מקלחת ובלי עגלה.

חשבנו באופן ספונטני לנסוע לקניון westend. אבל בדרך בטראם הקטנה פשוט נרדמה בישיבה (בריכה זה דבר מעייף), והבנו שלא נצליח עכשיו להגיע לקניון בלי עגלה.

אז חזרנו מלון (כשהיא ישנה על הכתף שלי רוב הדרך) וכמובן שכשהגענו לחדר היא התעוררה.

אספנו פיצה מהמסעדה האיטלקית בכניסה למלון (זו מהיום הראשון) ועשינו ערב סרט עם DVD ופיצה.

היום החמישי - רביעי – קניון קמפונה והקרקס
 מזג האויר – שמש, 33 מעלות

היום הזה החלטנו להתחיל מקניון Campona חוץ מקניון יש שם מוזיאון מדע, אקווריום ועוד.

נסענו באוטובוס 133 שיוצא כמעט מפתח המלון ועד הקניון. אבל כמובן שהאוטובוס לא ממוזג, הנסיעה מעט מעל חצי שעה. אשתי והילדים מצאו מקום לשבת, ואני עמדתי ליד העגלה.

בקניון הלכנו ישר למוזיאון המדע Csopa זהו מתחם נחמד עם כמה וכמה מתקנים שמבחינת הילדים הם משחק, אבל יש מאחוריהם הסברים מדעיים. הגדולה התעניינה בהסברים, האמצעי פחות, והקטנה חשבה שמדובר על משחקיה.

כרטיס משפחתי עולה 6500 פורינטים וכולל שני ילדים. נדמה לי שגבו עוד כמה גרושים על הילד השלישי אבל אני לא בטוח.

מקבלים צמיד שאיתו אפשר להכנס ולצאת במהלך היום (למשל לשירותים או למתחם המזון), אבל אין מגבלות, כך שאפשר גם לחזור אחרי כמה שעות.

במתחם בילינו כשעתיים וחצי.

אכלנו צהריים במתחם המזון המהיר (יש מתחם גדול) והמשכנו לשוטט עוד כשעתיים בקניון. יש שם כאמור אקווריום Tropicarium אבל ויתרנו (בעיקר כרישים ואנחנו לא בקטע), גי'מבורי Adventure park שגם עליו ויתרנו, טרמפולינת בנג'י לילדים תמורת 700 פורינט (פה כן הלכנו בשמלה ושלושתם עלו), גן משחקים קטן מחוץ לקניון (היה חם נורא) סופר ענק של Tesco, וכמובן קניון עם אי אלו חנויו. אב כקניון הוא לא מדהים ויש טובים ממנו, אבללילדים המקום מעולה.

מעט אחרי 15:00 יצאנו לדרך והחלטנו בספונטניות לנסות את הקרקס. לא היינו בטוחים שנספיק, ולא חשבנו על לצלצל להזמין כרטיסים בשלב הזה (או באינטרנט מהסלולרי). זכרתי שאנשים בפורום הזכירו שהיו כרטיסים גם ברגע האחרון, ושמכל מקום רואים טוב אז הנחנו שאם נספיק יהיה בסדר, ואם לא לא נורא. גן לא סיפרנו לילדים מה התוכנית להמשך כדי שלא יתאכזבו אם זה לא יקרה.

שני אוטובוסים - אחד למרכז העיר חזרה, והשני אוטובוס 72 החשמלי שנכנס לפארק. לא ממוזגים ולא נעימים. במעבר בין האוטובוסים עוד נכנסנו למאפיה וקנינו כמה רוגלך ועוגות לאכול בקרקס (בדיעבד - לא היה טעים).

הגענו ב-16:30 לקרקס. ניגשנו לקופה הראשונה שהיינו והיה בה תור ארוך (טעות - יש עוד קופות יותר פנימה פחות עמוסות). חיכינו ב(חוסר) סבלנות שיגיע תורנו. לפנינו מישהו נתקע להרבה זמן. כשהגענו בסוף לקופה היא אמרה שכבר לא נשארו לה מקומות טובים והציע לנו בצד למעלה. אבל היא אמרה שעדיין רואים טוב, כאמור הוזכר פה בפורום שהכי טוב למטה מול היציאת אומנים, אבל בכל מקום רואים טוב. לקחנו.

התלבטנו עם לקחת 4 כרטיסים או 5 (הקטנה לא חייבת לשלם) והחלטנו על 4. בפועל לידינו ישב זוג נוסף (ישראלי) ואחרי היה ריק, אז הם פשוט זזו כסא אחד הצידה והיה מקום גם לקטנה.

היה חם. גם בגלל שהגענו מותשים מהנסיעה, וגם בגלל שהיה חם. אני זוכר שאנשים ספרו שהם קפאו מקור בקרקס בגלל המזגן. אז לנו היה חם. אחר כך חשבתי שאולי זה בגלל שישבנו למעלה וכידוע חום עולה למעלה וקור יורד.

מהמופע עצמו לא מאד התלהבתי. כלומר בהחלט היה נחמד.

החלק של החיות - פחות אהבתי. אני לא חבר בגרינפיס או "תנו לחיות לחיות" ובהחלט נהנתי בסי ווררלד. אבל לראות פיל מרים שתי רגליים, או נמר מתגלגל על הרצפה כמו חתול לא עושה לי את זה.

שאר ההופעה - היתה בהחלט נחמדה, אבל לא שונה בהרבה (בסגנון או ברמה) מקרקס מדראנו (אמריקנו/מדגסקר) שמגיע לארץ כמעט כל שנה ולקחנו את הילדים כמעט כך שנה.

אולי אם היינו יושבים במקומות יותר טובים היינו נהנים יותר (ברור שכן, אבל לא בטוח שהרבה יותר). אולי אם היה לנו פחות חם / מותשים מהנסיעה היה יותר טוב. אולי אם החטיפים שקנינו הי יותר טעימים. לא יודע, אבל בשורה התחתונה היה נחמד ולא יותר.

לכל מי ששואל למה לא הזמנו כרטיסים - כמה אנשים פה בפורום הזכירו שקנו כרטיסים במקום (אם כי לרוב כמה שעות לפני ההופעה ולא כמה דקות), רצינו להיות מאד גמישים וספונטניים (כמו שאכן היינו) ולא רצינו לסנדל את עצמנו ליום מסויים.

אגב דווקא זה שאמרו לי שהמזגן שם טוב היתה אחת מהסיבות שבחרתי ללכת דווקא ביום כזה כשהיה לנו חם מתוך מחשבה שיהיה נעים לשבת באוהל קרקס קריר.

בהפסקה היתה אפשרות להצטלם על הפיל (3000 פורינט) שהאמצעי ניצל. במחיר הזה מקבלים גם את התמונה מודפסת (לא אלקטרוני). זה הרגיש מאד ממוסחר כי בפועל ההפסקה נמשכה כל עוד היו ילדים בתור. כשנגמרו הילדים נגמרה ההפסקה.

יש מזנון. המחירים יותר גבוהים מאשר בחוץ אבל לא לא סוף העולם. גלידה למשל ב-500 פורינט.

יש מלתחה שבה השארנו את העגלה (חינם).

ההופעה בפועל כשעתיים נטו, וקרוב לשעתיים וחצי ברוטו. הגענו למלון אחרי 8 (היום היחיד שהגענו כלכך מאוחר) וכולם היו גמורים.

היום השישי - חמישי – כיכר הגיבורים והפארק

מזג האויר – גשם שוטף, 21 מעלות

במקור תחזית מזג האויר במהלך השבוע העלתה שביום הזה צפוי להתקרר, וחשבנו שזה יכול להיות יום טוב לפארק. הנחנו שבפארק יהיה לנו יותר חם מאשר ברחובות כי בכלל אין מזגנים והפעילויות יותר אקטיבית, ולכן כיוונו ליום הזה. יומיים קודם ראינו שעשוי לרדת גשם קל ותהינו אם לשנות תוכניות, אבל הנחנו שגשם קל לא יעצור אותנו. בבוקר ראינו באתר שבדקנו שבכלל מתבהר ואין גשם היום. שמחנו והשארנו את המטריות במלון.

יצאנו בבוקר בשמחה, וברגע שיצאנו מהמלון וראינו את השמיים הבנו שכנראה התחזית שראינו לא אמינה. בדקנו כמה אתרים אחרים וראינו שכולם כתבו גשם. עלינו חזרה לקחת מטריות ושכמיות. לא זוכר איזה אתר טעה בגדול.

עד שהגענו לכיכר Vmarty t לקחת רכבת תחתית כבר התחיל גשם ממש. אז נכנסנו לחנות H&M הצמודה ויצאנו עם 3 מעילים לילדים.

נסענו לכיכר הגיבורים. כמה ימים קודם לכן ראינו מודעה שב Műcsarnok בכיכר הגיבורים יש תערוכת אדריכלות ורצינו לראות.

הגענו בשמחה מעט אחרי 11 כדי לגלות שביום חמישי המקום נפתח ב-12 ולא ב-10 כמו בשאר הימים (בתמורה פתוח עד 8 בערב). מסוג הפרטים הקטנים שכדאי לשים אליהם לב Smile. אגב זה כתוב באתר ועל השלט ליד הדלת. סתם לא שמנו לב.

הסתובבנו קצת בכיכר (היתה הפוגה בגשם) אבל ראינו שיש עוד יותר מדי זמן לחכות אז החלטנו להכנס לפארק ולנסות לחזור בערב.

בשלב הזה התחיל טפטוף קליל. לא משהו רציני.

שוטטנו ללא מטרה והגענו לכיוון הטירה של מוזיאון החקלאות. למי שלא מכיר מומלץ לשוטט באיזור בעזרת גוגל סטריט ויו. רק חסר שם מיקי מאוס שילחץ ידיים ונרגיש כמו בדיסני. חצינו את המתחם לאורכו (בלי להכנס למוזיאון כמובן - מה לנו ולחקלאות?).

יצאנו מהצד השני והחלטנו ללכת לכיוון גן החיות. בינתיים הגשם התחיל להתגבר.

בגן החיות קנינו כרטיס משפחתי +1 (משפחה זה 2 ילדים ויש תשלום לכל ילד נוסף). סך הכל 8600 פורינטים.

היות והגשם התגבר החלטנו שאין טעם לשוטט עם עגלה (אין לנו כיסוי גשם) ובעמידה עם מעיל ומטריה נרטבים פחות מאשר בישיבה בעגלה. הפקדנו את העגלה בשמירת חפצים בכניסה (300 פורינטים תמורת השירות).

שוטטנו בגן החיות. הגן בהחלט נחמד וברמה גבוה. רמה גבוה כלומר הרבה יותר מזה של חיפה, ודומה לספארי (יש חלקים טובים יותר וטובים פחות). ההסברים רובם גם באנגלית (אם כי עדיין לא הבנתי מספיק כי אני לא מכיר את השמות של כל החיות באנגלית).

ישר מהכניסה פנינו שמאלה לכיוון אמריקה טרופיקנה - מתחם מקורה שכולל חיות מאמריקה, כולל תנינים, ציפורים ושלל דברים. מזכיר קצת.

כשיצאנו מהמתחם חזרנו לגשם, ולכן מהר מאד החלטנו להאיץ את הקצב. הלכנו לראות את הקנגרו (כמובן) ומשם להפסקת צהריים קצרה באחד המזנונים. האוכל שם נראה היה די עלוב. מאד הזכיר לי את המזנונים הישנים של "יעל" בבתי החולים - קודם כל מופעל על ידי זוג קשישות, ההמבורגרים (שכמובן לא לקחנו) נראו יותר כמו קציצות מאולתרות, הקטשופ יצא ממיכל עתיק שראה ימים טובים ונקיים יותר וכו'. אנחנו התספקנו בערימת תפוצ'יפס שצורפה לשארית השניצלים מהארץ. אבל היה גג. למען הדיוק היה שטח קטן מקורה עם 3 שולחנות בערך שהיו די מלאים כל הזמן.

המשכנו לאיזור הקופים לראות בעיקר את הגורילות והאורנג אוטנגים (מתחם מאד יפה) וכמובן שנהננו לראות את הקופים הצעירים (תינוקות). לקופים יש חדר וחצר. הם היו בחדר (אני מניח שבגלל הגשם). בחדר יש קיר זכוכית עבה והמבקרים יכולים לעמוד במרחק של 2 סנטימטר מהקופים שנשענים על הזכוכית.

החלטנו להאיץ את הקצב. הגשם לא מפסיק ומאד פוגע בחוויה. הלכנו לאיזור הפילים, קרנפים, גי'רפות (להם יש חצר קטנה יחסית לספארי והרגשתי קצת רע בשבילם) והיציאה לכיוון הלונה-פארק. הגשם כמעט לא הפסיק ומאד פגע בחוויה. הנחנו שגם בלונה פארק יהיה פחות כיף, אבל ברור שהילדים לא יכלו להתאפק.

יצאנו מגן החיות לכיוון הלונהפארק.

למי שלא מעודכן (או סתם לא יודע) - פעם היה בפארק גן חיות ולונה פארק די קרובים (הם מופרדים בינהם על ידי הקרקס). לפני קצת פחות משנה נסגר הלונה פארק, עבר שיפוץ, ונפתח מחדש כחלק מגן החיות אבל כמתחם נפרד.

בתוך הלונה פארק יש עכשיו גם מתחמי חיות ותצוגות של חיות שמגיעים מגן החיות הסמוך.

בלונה פארק השיטה היא שמשלמים על המתקנים ופחות על הכניסה. למי שקנה כרטיס לגן החיות - הכניסה ללונה פארק חינם. למי שלא - הכניסה בתשלום של 500 פורינטים. שיטת התשלום היא באסימונים. כל אסימון עולה 200 פורינטים (3 שקלים). חלק מהתקנים דורשים אסימון אחד ורובם שניים. יש שפע מכונות אוטומטיות לממכר אסימונים (מקבלות שטרות של 1000 ו-2000 וכן מטבעות ולא מחזירות עודף) או בקופות והמזנונים.

בגלל הגשם (אני מניח) המקום היה די נטוש. למעשה 'די נטוש' לא מתאר מספיק טוב. היה נטוש! לא נתקלנו בעוד מבקרים שהיו בפארק.

התחלנו מאיזה רכבת קטנה jungle train שנמצאת ממש בכניסה מכיוון גן החיות. ואז ראינו כמה הפארק נטוש.

הלכנו לקרוסלת הסוסים הגדולה Carousel שבכניסה מהרחוב (זו הקרוסלה המקורית בת 100 בערך). המוזיקה עובדת אבל אין נפש חיה באיזור. קראנו כמה פעמים לעזרה, ואחרי כמה דקות הגיע עובד בריצה והפעיל לנו אותה.

המשכנו ל Cave train, וחיכינו כמה דקות עד שהמפעיל יסיים לדבר עם החבר שלנו ויקח אותנו לסיבוב. חשבתי שזה סוג של רכבת שדים אבל בפועל זה סיפור. נוסעים לאט ועוצרים כל 3 מטר לראות סצינה מהסיפור בזמן ששומעים ברקע סיפור בהונגרית. שיעמום המחץ. 

המשכנו לכיוון רכבת ההרים מעץ. בדרך ראינו שכל המתקנים הקטנים והלא מקורים פשוט נטושים (קרוסלת ילדים, שרשראות וכו').

שאלנו ב"אינפורמשיין" מה עובד ומה לא. היא אמרה שהכל. אמרנו שאין אף מפעיל במתקנים, אז היא אמרה שאין לה שום "אינפורמיישן". אגב היא גם לא דיברה אנגלית וקראה למישהן שיתרגם. בקיצור הרבה "אינפורנמשיין" אין שם.

רכבת ההרים דווקא עבדה, אבל הגשם בדיוק התגבר ולא התאים לנו רכבת בגשם (גם המושבים רטובים).

לסיכום הלונה פארק - ברור שבגלל הגשם פחות נהננו ו/או דברים לא עבדו. אבל באופן כללי הלונה פארק הזה לא נראה לי אתר חובה משום בחינה. את הילדים הגדולים הוא לא ירגש כלל (אולי רכבת ההרים). לקטנים זה יכול להיות נחמד. היות והכניסה זולה עד חינם אפשר כן לשלב אותו אם משוטטים בפארק לשעה שעתיים (אולי לפני הקרקס), אבל זה לא מקום לחצי יום.

יצאנו מהלונה פארק מעט אחרי 4, והלכנו בגשם לכיוון כיכר הגיבורים לאורך הכביש בדרך נכנסנו חזרה לגן החיות לאסוף את העגלה, והקטנה ישר נרדמה. הגשם התחיל להתדלדל.

בסביבות 5 הגענו חזרה לMűcsarnok לתערוכה. שילמנו 2700 פורינטים לכרטיס משפחתי והסתובבנו למעלה משעה במקום. בחצי שעה הראשונה הילדים בהחלט נהנו לראות את התוכניות האדריכליות, מבנים שראינו בטיול וכו'. אחרי זה הם כבר התחילו להתשעמם, אבל לא היה נורא. כמובן שעזר שהקטנה ישנה בעגלה Smile.

חזרנו למלון אחרי יום מתיש כדי להתרסק לישון.

לסיכום - הגשם מאד מאד הפריע. אבל הפארק מאד יפה וחביב. בנוסף לדברים שעשינו יש בפארק גם אגם קטן עם סירות פדלים, מוזיאון תחבורה (רצינו ולא הסתדר) ועוד שלל דברים. מומלץ.

המסלול שלנו היום קצת יותר מ-3 קילומטר

היום השביעי - שישי – הפרלמנט והאי מרגיט

מזג האויר – מעולה! בהיר, 25 מעלות

בערב עוד הזמנו כרטיסים לפרלמנט (10,000 פורינט לכולנו) וחיפשנו דרך להדפיס אותם. פקיד הקבלה במלון אמר שאם אשלח לו קובץ במייל הוא ידפיס לי (חינם) ואם לא - יש ביזנס סנטר בתשלום. האתר הנחמד שאיתו מזמינים לא מאפשר ליצר PDF של הכרטיסים, וניסינו לגלות בסלולרי איך לעשות את זה. כבר באנו להתייאש וללכת לביזנס סנטר, ואז מצאתי איך לשמור את דף האינטרנט כ PDF. שלחתי לפקיד ואחרי 5 דקות ירדתי לאסוף.

הסיור בפרלמנט בעברית בשעה 12:30 - תקוע באמצע היום. וזו אחת הסיבות שחיכינו עד הרגע האחרון - לא הסתדר בשום יום.

החלטנו גם לוותר על עגלה היום. בפרלמנט לא ידענו אם אפשר/נוח (אפשר, לא נוח), באי תכננו לשכור אופניים משפחתיים ולא ידענו מה נעשה עם העגלה (עדיין לא יודע)

בבוקר יצאנו. התכנון המקורי היה להתחיל מהאי, לראות את המזרקה ב-11 (השעה הראשונה שהיא עובדת) ולהמשיך לפרלמנט.

בחרנו להתחיל בשייט בסירה. כאמור יש תחנה ליד המלון, ויש תחנה על האי. השיט חינם (אמצע שבוע) ונראה לנו דרך נחמדה להתחיל. השיט עצמו לוקח למעלה מ-20 דקות ויש כל חצי שעה.

כשהגענו ליד האי ראינו שהסירה עוגנת על הגדה של פשט ולא על האי. שאלנו את הקפטן והוא אמר שעוגנים באי רק בסופי שבוע. לא ברור לי אבל גם לא יעזור לי להתווכח. ירדנו מהר.

עלינו למפלס הרחוב כדי לקחת אוטובוס (26ׂ) לאי, אבל שוב קריאת "פיפי דחוף" גוררת אותנו לעצירה במקדונלדס הסמוך.

מכאן לשם ראינו שכבר מאוחר קצת להגיע לאי, בנוסף שמנו לב ששכחנו טלפון אחד במלון. החלטנו לוותר כבר, לקחנו טראם קו 2 עד המלון (אותו מסלול שעשתה הסירה ברבע הזמן), לקחנו את הטלפון, הצטיידנו כבר במצרכים לארוחת צהריים שנעשה על האי וחזרנו לכיוון הפרלמנט.

שוטטנו בחזית הפרלמנט טיפה וחיכינו לסיור. בחודשים האחרונים פתחו את מרכז המבקרים החדש. הוא נמצא בצד הצפוני של הפרלמנט והוא תת קרקעי. יש ירידה נוחה ויש שירותים. אגב מזכיר קצת בצורה שבנו אותו את מרכז המבקרים בקפיטול בוושינגטון. בכלל המבנה עם הכיפה ושני האגפים מזכיר לי את הקפיטול. אפשר להשוות תמונות בגוגל - הקפיטול והפרלמנט

לא היה שום צורך להגיע לפני הזמן (השער נפתח אפילו באיחור של 2 דקות) ולא בדקו לנו שום תעודה מזהה (בפורום הוזכר להגיע 10 דקות קודם ולהביא דרכונים ולא רק צילומים). ברור שזה רק הנסיון האישי שלי. בדיקה בטחונית כמובן (לא היתה בעיה עם מים). יש שם שירות שמירת חפצים שלא עבד.

המדריכה דברה עברית טובה ועם מבטא קל בלבד. הסבירה שיש לא מעט מדרגות בהתחלה, שלחה אותנו למעלה במדרגות ולקחה כמה קשישים ושני ילדים בעגלה למעלית.

הסיור בפרלמנט מאד נחמד ובהחלט עניין גם את הילדים (פחות את הקטנה כמובן, אבל כן את שני הגדולים). מתחת לכיפה הגדולה יש את הכתר של אישטוון (המלך הראשון) ויש לידו משמר כבוד של שני חיילים כולל החלפת משמר כל שעה (באחת במקרה שלנו) שמשולבת בסיור. שוב טקס קצר, כמה נפנופי רובים וחרבות, אבל נחמד.

לפני 13:30 כבר היינו בחוץ. נשארנו עוד כמה דקות ליד הפרלמנט, לקחנו שוב טראם 2 לכיוון האי.

קנינו ברחוב כמה פרודוקטים לפיקניק (בנוסף לאוכל שהיה איתנו), ולקחנו אוטובוס 26 לתוך האי. ירדנו ממש בכניסה לאי (מהבחינה הזו אין יתרון לאוטובוס שנכנס לאי מול הטראם שעוצר על הגשר) וראינו במרחק של 200 מטר את המזרקה.

השעה 14:30 בערך. מצאנו ספסל באיזור המזרקה (אבל לא צמוד) לפיקניק, וב-15:00 התחלנו לשמוע מוזיקה. ארזנו מהר את שארית הפיקניק והתקרבנו למזרקה לבדר גודל של רבע שעה של מופע נחמד של מוזיקה ומזרקה. בהחלט חוויה מהנה.

אפשר גם לשבת ממש צמוד למזרקה ולהכניס רגליים למים (וזה מה שהילדים עשו).

אחרי המופע הקצר רצינו לקחת אופניים משפחתיים לסיור. יש שם כמה וכמה דוכנים באיזור המזרקה והכניסה לאי שמציעים שלל סוגים של אופניים ליחיד או משפחתיים, קורקינטים חשמליים, רכבי גולף וכו'. אבל לא היה לאף אחד אופניים פנויים ל-5. יכולנו לחכות אבל בחרנו לקחת רכב חשמלי. הרכב (ל-6) עלה 5500 פורינטים לשעה (האופניים קצת יותר זולים). הבעיה היא שהזהירו אותנו שהמנוע כבה אחרי שעה בדיוק. זה לא שאם מאחרים משלמים קנס, אלא שנתקעים (!). הצגתי רשיון נהיגה והפקדתי אותו לפקדון ויצאנו לסיור.

האי מאד יפה. יש מדשאות ענקיות, פינת חי קטנה, כמה שרידים של כנסיות עתיקות וכו'. ראיתי גם גן שעשועים אחד (אולי היה יותר אבל לא ראינו). קשה לנסוע מהר על האי כי השבילים מלאים בהולכי רגל ורוכבי אופניים, כך שסיבוב עם הרכב החשמלי למסביב לכל האי לוקח למעלה מחצי שעה. אז כמו שאתם מבינים לא עשינו הרבה עצירות. גם לא היה כבר הרבה כח (בכל זאת עייפות מצטברת של הטיול). אבל הירוק בעיניים, מזג האויר מסביר הפנים וכו' עושים את המקום מאד נחמד.

למעוניינים - אפשר בהחלט לוותר על הרכבים, ללכת קצת ברגל פנימה (או להעזר באוטובוס שנוסע בתוך האי), לעשות פיקניקים ולטייל. אפשר לבלות באי חצי יום אם רוצים (לא כולל הבריכה)

אחרי הסיבוב חיכינו עוד רבע שעה לממופע המזרקה של 17:00. בינתיים הילדים נהנו ממפריח בועות סבון שהיה שם. ראינו את המופע של חמש שהיה מעט קצר יותר (עשר דקות). 

חזרנו למלון לעוד ערב DVD, ארוחת ערב קלה של שארית האוכל שלנו ולהתחיל לארוז. מחר טסים.

היום השמיני - שבת – קניון ווסטאנד וטיסה

מזג האויר – נאה 25 מעלות

בוקר סיימנו לארוז, סיימנו את שאריות האוכל ועשינו צ'ק אאוט.

הטיסה ב16:30. תאמנו מראש עם המלון שיארגנו לנו הסעה ל13:45 עם כסאות בטיחות. בזמן הצ'ק אאוט הפקדנו את המזוודות והזכרנו שוב את נושא ההסעה וכסאות הבטיחות (פרומו - זה לא עזר).

החלטנו לבלות את השעות האחרונות בקניון westend. לא רצינו להזיע ולא להתעייף. ידענו שיש עוד יום ארוך ונגיע הביתה רק באיזור 10 בלילה.

נסענו בנחת לקניון ברכבת התחתית (תחנת Nyugati pyaudvar). יש חיבור מהתחנה לקניון בלי לעלות למפלס הרחוב.

הקניון סתמי. הוא אומנם גדול, אבל אין בו משהו מיוחד - גימיק, חנות מיוחדת או משהו בסגנון. כידוע המחירים בבודשפט לא זולים במיוחד או משהו כזה, כך שממש לא עשינו שופינג רציני.

אגב בקניון עצמו לא מצאנו שום מעליות (למרות שברור לי שהיו) רק מדרגות נעות.

באיזור 12:15 ירדנו לתחתית הקניון. יש שם מתחם מזון מאד גדול. אכלנו קצת, נחנו והתחלנו לזאת חזרה למלון.

בפועל יצאנו מהקניון ב-13:15, והגענו למלון ב-13:46. נהג ההסעו חיכה לנו, הוצאנו את המזוודות מהאפסון ו- גילינו שיש רק כסא בטיחות אחד (כמה מפתיע).

דיברתי עם הנהג שבאנגלית עילגת אמר "זה מה יש".

פקידת הקבלה גויסה למערכה. קודם כל היא התנצלה כמה פעמים (היא זו שתאמה לנו את ההסעה), דיברה עם הנהג וקצת צעקה עליו. אחרי דין ודברים קצר סוכם שעוד כסא בדרך אלינו וזה יקח ממש כמה דקות.

כמובן שהמשא ומתן לקח כמה דקות, והמונח “כמה דקות מגיע עוד כסא” הוא גמיש, כך שבפועל יצאנו לדרך ב-14:15, והגענו לשדה ב-14:45. לא היינו הישראלים האחרונים, אבל כבר התחיל להיות לחוץ.

עמדנו בתור למזוודות. הפקיד בכניסה לתור שלך אותי ושני הגדולים (שכל אחד החזיק מזוודה) לתור, ואת אישתי והעגלה עם הקטנה לתור אחר. לא הבנו מה רוצים מאיתנו, אבל אנחנו ממושמעים.

התור לקח כרבע שעה ובסיומו מסרנו את המזוודות וגם קיבלנו מדבקה להדביק אחר כך על העגלה.

אשתי הגיע לדלפק שלה 2 דקות אחרינו ושם לא הבינו למה היא עמדה בתור (גם אנחנו לא) ופשוט הסתלכנו משם.

עצירה לשתיה, זריקת שארית המים (אבל שמרנו בקבוקים ריקים עם פקק ספורט), והלכנו לבידוק.

יש שם תור ארוך ויש שלט על מסלול מקוצר בתשלום. לא זוכר מה התשלום היה אבל הוא לא היה זניח (30 ש"ח לאדם? משהו בסגנון. כפול 5 זה כבר סכום לא קטן). אבל ברגע שראו אותנו עם העגלה הפנו אותנו למסלול הזה ללא תשלום. מי אני שאתווכח?

דווקא פה עצרו את אישתי לבדיקה ידנית (בדרך כלל אני עם הנעליים והחגורה שלי עושה בעיות), וגם את אחד הילדים (?). שום דבר דרמטי כמובן, אבל הילד לא ממש הבין מה רוצים ממנו.

חיפשנו אוכל לעלות למטוס. קנינו כמה בקבוקי מים וכמה חטיפים (במחיר מופקע כמובן של שדה תעופה) והלכנו לכיוון הגייט.

בגייט בעצם יש עוד מסלול הליכה שמוביל אותנו להאנגר. מסלול ההליכה מוקף גדרות צפופות (אני מניח שמטעמי בטיחות כי הוא עובר קרוב למטוסים), אבל עשה לי תחושה של מכלאה. ואז הגענו להאנגר שהיה כבר מלא אנשים. בכניסה להאנגר בדקו תיקים למי שהיה לו תיק גבולי ואז פצלו אותנו לשני תורים - למיוחסים (פריוריטי) ולפרולטריון. במקרה הזה הרגשתי כמו אחד מהאריסטוקרטים (כי שילמנו).

בדיוק כשהגענו ראינו את המטוס מתקרב, הנוסעים הקודמים יורדים ואנחנו מחכים לעלות.

למרות ששעת ההמראה שהיתה נקובה על הלוחות האלקטרוני היתה 16:20, הרי שבשעה הזו עוד היינו בהאנגר. כמובן שכולם מחכים מקוצר רוח ולא רוצים להתעכב. אז רוב האנשים כבר קיפלו עגלות, ארזו הכל שיהיה נוח לרוץ וכו'. לא תנאים אופטימלים לחכות בהם. למזלנו לא היה יום חם אז לא היה נורא.

ואז פתחו את הדלק וביקשו מנוסעי הפריוריטי לצאת החוצה. שמחנו, אבל בפועל הלכנו 5 מטר ושוב נעצרנו ל-10 דקות (אבל הפעם בשמש). התסכול מרקיע שחקים. אין כלכך עם מי לדבר (וגם מה זה יעזור?) וההתחושה היא שפשוט מנסים להתעלל בנו. ברור שלא באמת מנסים להתעלל בנו, אבל זו התחושה שקיבלנו. אגב אם זה לא ברור – זו השיטה בוויזאיר באופן כללי ולא דווקא לטיסות לישראל. כך שזה לא נובע משיקולי ביטחון או אחרים.

זהו. בסוף נתנו לנו לעלות, ושניה אחרי זה פתחו לשאר הנוסעים את הדלת האחורית. למזלנו עמדנו יחסית בתחילת התור וגם היה לנו מקומות שמורים. אבל בפועל כל אחד שעולה (לפחות בדלת הקדמית - אין לי מושג באחורית) הצוות בודק לו את הכרטיסים ואומר לו איפה מותר לשבת. התוצאה היא שחלק מנוסעי הלא פריוריטי שעתו קדימה ותפסו מקומות וחלק מנוסעי הפריטריטי נאלצו להלחם קצת. שוב - לא ראיתי בדיוק כי התיישבנו מלפנים.

הטיסה עברה עברה חלק, ללא אירועים מיוחדים. הילדים התנהגו יפה לשם שינוי.

ב-20:30 נחתנו. ברגע שיצאנו מהשרוול לרצפת הבטון של הטרמינל חיכה לנו שלט "מרחב מוגן" וחץ. זהו - אנחנו בישראל של קיץ 2014.

הנמל מאד לא עמוס (מוצ"ש) והעניינים זורמים די מהר. יצאנו לכיוון השאטל לחניון שבדיוק הגיע. היו הרבה אנשים אבל היה עדיין מקום לעלות את כולם כולל המזוודות (כבר היו מקרים שראיתי שם מכות). העמסנו את האוטו, והביתה.

זהו הטיול נגמר. כמעט. נשאר רק לפרוק, לסדר, לעשות כביסות (לא הרבה כי הרוב כיבסנו שם), ולכתוב סיכום.

אה וכן - להחליף מצבר באוטו שנשאר בבית ולא התניע ביום ראשון. מה לעשות - גם זה חלק מהחוויות של הטיול.

סיכומים

עלויות

עלות הטיסה הבסיסית היתה 750 אירו. הוספנו 3 מזוודות ב-50 אירו כל אחת (היה מבצע של 30% הנחה) ו-140 אירו עבור מקומות שמורים. סה"כ קצת מעל 1000 אירו.

המלון עלה 860 אירו בתשלום מראש ללא אפשרות ביטול. לא כולל אינטרנט או ארוחות (שלא הוספנו).

ביטוח (300 ש"ח), חניה בנתב"ג (360), זוג כרטיסי סים (170 ש"ח) וכרטיסי אוטובוס שבועיים (~200 שח),זוג הסעות מהשדה לעיר וחזרה (30 אירו + טיפ כל אחת) וקצת הצטיידות בארץ (תרופות וציוד מתכלה)

סך כל העלויות ה'קבועות' היו בערך 10,500 ש"ח.

העלות היומית הממוצעצת שלנו הייתה כ-600 ש"ח שמתחלק בערך שליש שליש שליש בין אטרקציות, סופר, ומסעדות/אוכל רחוב/שתיה. ברור שמי שיותר בקטע של מסעדות מאיתנו יוציא יותר על מסעדות ופחות על סופר, ומי שיש לו ארוחת בוקר במלון יוציא גם פחות על סופר. מצד שני ילדים יותר גדולים עולים יותר כמובן.

סך הכל העלויות היומיות היו עוד בערך 5000 ש"ח, ובסיכום כולל פחות מ-16,000 ש"ח.

מזומן ואשראי

ככלל השתשמנו באשראי רוב הטיול. הכרטיס עם צ'יפ והשתמנו בצ'יפ. לא ברור לי אם אפשר גם בלי.

מקומות שלא קיבלו אשראי היו בית הכנסת, רכבת הילדים, קריוטוש במדרחוב (בית 31) וכמובן שווקים ודוכנים למינהם. אם כי ביומיים האחרונים ראינו שיש לנו יותר מדי מזומן אז עברנו למזומן ולא בדקתי אם מקבלים אשראי.

מזומן - בחרתי למשוך בכספומט. משכנו פעם אחת בשדה, ועוד פעם אחרי כמה ימים בעיר. סך הכל משכתי כ-150,000 פורינטים. החיוב שלי הסתכם ב 1.51 אגורות לפורינט לאשראי. שתי פעולות משיכת המזומן הוסיפו לעלות עוד 15 ש"ח כל אחת עמלה שהביאו אותי ל1.53 אגורות לפורניט. לא המרתי שקלים או אירו. לטעמי זה הרבה יותר יקר. לקחתי איתי קצת אירו שהיה בבית לגיבוי (וגם נתתי טיפ של 5 אירו לנהג המונית בהלוך). אבל מעבר לזה לא השתמשתי בו.

נכון שיש לי הנחות בעמלות ההמרה בכרטיס האשראי (אגב - גם לרבים מכם יש), אבל העמלות המלאות היו מוסיפות עוד 3 מאיות האגורה לעלות (1.53 לאשראי ו 1.55 למזומן).

לשם נוחות עיגלתי בראש ל 1.5 אגורות לפורינט - מורידים שני אפסים וכפולים באחד וחצי.

בכל מקרה באיזורי התיירות היה שפע של כספומטים ושפע של צ'יינג'ים. בהחלט אגב ראיתי שונות בתעריפי הצ'יינגים (לפי מה שפורסם על הלוח שלהם) כך שמי שרוצה שיעשה השוואה.

וויזאיר

הזמנו את הטיסה באמצע מאי. מחיר הטיסה הבסיסי (ללא תוספות) היה 750 אירו לכולנו (150 לאדם). מחיר מאד מאד אטרקטיבי, בייחוד בהתחשב בעובדה שמדובר על סוף אוגוסט הפופולארי. ברור שיש גם תעריפים זולים יותר (החל מ-50 לאדם בערך), אבל 3 חודשים מראש זה מחיר טוב.

לוויזאיר יש כל הזמן מבצעים. פעם בחודש בערך יש יומיים של “20% הנחה נוספת לחברי מועדון”, ביום שאנחנו הזמנו בכלל עשו מבצע של 1+1 (קנינו 5 כרטיסים אז בפועל זה כמעט 40% הנחה). אחרי שהזמנו היו פעמיים מבצעים של 33% הנחה על מזוודות (אז הזמנו פעם ראשונה שתי מזוודות ב-50 אירו כל אחת במקום 70, ופעם שניה עוד מזוודה) וכו'.

לגבי פריוריטי וכו' – התלבטתי המון, ושבוע לפני הטיסה רציתי להזמין פריוריטי (8 אירו לאדם הלוך ושוב) וכבר לא היה מקום (יש כמות סופית של מקומות בפריוריטי). הציעו לי לשלם 28 אירו לאדם (!) כדי לקבל פיוריטי + התחייבות על שורות 1-3 (למי שלא משלם אסור לשבת בשורות האלה). אבל לילדים אסור לשבת בשורה ראשונה, כך שבפועל דובר על שורות 2-3. התלבטתי שוב (140 אירו לכולנו) והחלטנו ללכת על זה. היה מאד נוח ושווה את הכסף.

עגלה – לפי הנהלים שלהם עד גיל שנתיים עגלה מוטסת חינם. מעל גיל שנתיים לא. שאלתי כמה פעמים בשירות לקוחות (הקטנה בת 3 וטיפה) ואמרו שאפשר חינם. בשדה בנתב”ג משפחה אחרת הפחידה אותי שלהם אמרו אותו דבר ובפועל בבודפשט הכריחו אותם לשלם. אבל זה לא קרה לנו והעגלה טסה חינם הלוך ושוב.

שירות ושירותיות – הזכרתי פה כמה פעמים שלא התלהבתי מהם. אין לי בעיה עם נושא תשלום על תוספות (מזוודה, מקום, פריוריטי וכו'). ישלי בעיה עם היחס של צוות הקרקע (באויר לא היתה בעיה), ובעיקר של הנהלים. המתנה בהאנגר לא ממוזג או בשמש זה דבר לא נעים. למזלנו מזג האויר היה טוב, כי גם שמעתי סיפורים על המתנה בחוץ בגשם או בשרב. שיטת העליה של “כל הקודם זוכה” מזמינה דחיפות בתור (שלא לאמר אלימות), מתח ועצבים. התחושות האלה בהחלט גורמות שוויזאיר להפסיד נקודות והרבה אצלי.

כלומר אם יציעו לי טיסה בוויז או באפ של אלעל – אני אהיה מוכן לשלם תוספת לא זניחה כדי לטוס באלעל ולא בוויז (אחרי שיקלול כל העלויות הנלוות כמו מזוודות). כמה תוספת? לא 300 דולר, אבל בהחלט 30 דולר למשל.

מלון

המלון כאמור - Millennium Court, Budapest - Marriott Executive Apartments

ציון 91 ב trip advisor.

זה מלון דירות שיש בו דירות סטודיו, חדר שינה אחד ושניים. אנחנו ישנו בדירת שני חדרי שינה וסלון.

זה לא מלון מפנק משום בחינה. אין שירות חדרים, אין ממש לובי (וודאי שאין בר), אין בריכה, וארוחת הבוקר עלובה, קונטיננטלית, ויקרה עם לא בדיל. אין שירותי חדרנית כל יום, אלא 3 פעמים בשבוע (אפשר לחשוב שבבית אני מחליף מגבות כל יום). יש חדר כושר קטן ואפילו ג'קוזי קטן.

כמו שכתבתי החדרים לא ברמה מאד גבוה. ממש לא מה שההיתם מצפים ממלון 5 כוכבים (הוא באמת לא 5 כוכבים).

אבל הוא מספיק בהחלט לצרכים של משפחה (או לפחות למשפחה שלי). אני באופן אישי לא אוהב דירות נופש שבהם מתעסקים ישירות עם הבעלים, ומעדיף מלון. אומנם בלי יחס אישי, אבל עם גודל, ביקורות בטריפדאוויזר, רשת גדולה (אם אפשר), קבלה (רצוי גם 24 שעות) וכו'. אז את זה הוא נותן.

הדירה כאמור יחסית מרווחת (המטבחון לא), שתי אמבטיות, כיור מחוץ לאמבטיה (מאד שימושי למשפחות), 3 טלביזיות ואחת עם DVD, שפע ארונות. אלו דברים שבעיניי חשובים יותר מהחלפת מגבות כל יום.

בנקודת הזמן שהזמנו המלון הציע עסקה טובה כלכלית, וזולה ב20 אירו לפחות ממלונות מקבילים שהוזכרו בפורום כמו 7 העונות.

חסרון בולט (לחלק מהאנשים) - האינטרנט בתשלום (אם לא בדיל) - 15 אירו ליום, 60 לשבוע. חינם בלובי. במקרה שלנו הסתפקנו באינטרנט בסלולרי ולא שילמנו. אבל למי שזה חשוב זה לא מעט כסף.

מבחינת מיקום:

5 דקות הליכה מFerenciek tere - תחנת מטרו קו 2 וסופר קטן של CBA

6 דקות מ Vorosmarty ter - תחנת מטרו של קו 1 (ההליכה לאורך המדרחוב)

5 דקות הליכה מתחנת טראם קו 2 (לאורך הדנובה)

ואם רוצים - פחות מ-10 דקות הליכה מתחנת מטרו De Ferenc t המפורסמת כאן בפורום.

לאורך הרחוב שבו נמצא Ferenciek tere יש שפע קוי אוטובוס

הסופר הקטן באותו כיכר (CBA) פתוח כל ים מ-6בבוקר עד 10 בלילה (ביום ראשון פחות). הוא לא גדול (מעט יותר גדול מ AM-PM) אבל מספיק לרוב הצרכים. במרחק יותר קרוב יש גם מעיין פיצוציות שפתוחות 24 שעות.

כאמור לנו לא היה טיפת נוף מהחדר.

מכונת כביסה ומייבש (אחד בכל קומה) חינם והיו פנויים כמעט כל פעם שניסיתי. אבקה בתשלום נמוך בלובי (או בסופר או שתביאו מהבית). לא מכונה תעשייתית גדולה, אבל מספיק ליום או יומיים בגדים למשפחה.

שווה לשקול.

פארק מים

הפארק מקורה ברובו ומזג האויר בפנים נעים. המים בבריכות ובמגלשות חמימים (גם ב-10 בבוקר).

רוב המגלשות מותרות לילדים מגובה 140 ס"מ (חלקן גם 150), אבל מגובה 130 אפשר באישור ההורים. הגדולה שלי 135, כשבאה איתי לא עשו לה בעיות וכשהלכה לבד לא נתנו לה.

יש כמה מגלשות גדולות, כולל כאלו עם אבובים ואפילו אבובים זוגיים, וכאלה עם שטיחון.

לקטנים יש מתחם של בריכה בעומק 10-20 ס"מ עם 3 מגלשות ששני הקטנים שלי בהחלט נהנו. רק שימו לב - למבוגרים אסור להתגלש בהן. אז אם יש ילד אחד קטן יחסית (שנתיים או פחות) והורה אחד, יש להורה בעיה האם ללוות את הילד במעלה המגלשה או לחכות לו בסוף. בהחלט ראיתי בגלל זה זוג הורים על ילד אחד. במקרה שלנו בהתחלה בן ה-6 השגיח על בת ה-3, ואחרי זה היא תפסה ביטחון ועשתה את זה לבד כך שאחד מהמבוגרים יכול היה לחכות למטה בנחת, בזמן שהשני היה עם הגדולה או לבד.

חוץ מהמתחם הזה יש גם גם בריכת שכשוך נחמדה וגדולה (עומק של כמטר) כולל מסלול עם זרמים, ג'קוזי באמצע וכו', פינות ישיבה בתוך המים וכו'. ואפשר לבלות בה לא מעט. יש גם ג'קוזי מחומם, בריכת גלים, בריכה חיצונית ופינת משחקים. יש גם סאוונה בתשלום נוסף.

בנוסף למחיר הכניסה (5000 למבוגר, 3000 לילד מגיל 3, אבל שוב לא חייבו על הקטנה) שילמנו גם על 5 מגבות (500 לכל אחת). בלי קשר להאם אפשר או אי אפשר לקחת מגבות מהמלון, בשביל פחות מ40 ש"ח חסכתי לעצמי לסחוב.

כל אחד מקבל צמיד אלקטרוני. לכל צמיד יש לוקר (בגודל של לוקר של בית ספר בערך) כך שהיו לנו לכאורה 4 לוקרים לא צמודים. אבל הסתפקנו באחד. בתוך המתחם יש מסעדה וגם דוכן גלידה וכו'. בכולם משלמים רק דרך הצמיד ומתחשבנים ביציאה. אין תשלום במזומן/אשראי בתוך המתחם. שימו לב - אין אפשרות למנוע מהילדים להשתמש בצמיד (אלא אם תקחו להם אותם) או להגביל את הסכום. כך שצריך לסמוך עליהם. במקרה שלנו זה לא בעיה כי הם לא הלכו למסעדה לבד. לילדים יותר גדולים מומלץ משנה זהירות. אגב אין צורך בצמיד למעט התשלום במסעדות והלוקר, כך שבהחלט אפשר לנעול את הצמיד של הילדים בלוקר וזהו.

יש שפע תאי הלבשה קטנים ליד הלוקרים (לא כאלה ליום שלם, אבל אפשר להכנס, להתלבש ולצאת. לגבי מקלחות - המעבר פנימה לתוך הפארק מתבצע דרך המקלחות שכוללות כמה עמדות פתוחות לחלוטין (בלי וילון אפילו). כלומר בסדר כדי להשטף, אבל לא נראה לי מתאים למקלחת ממש. לא ראיתי מקלחות נוספות (אבל אולי יש).

ביציאה צריך להתחשבן. כלומר היציאה היא איטית יחסית דרך קופה. חשוב לקחת בחשבון בתכנון הזמנים.

במקום היתה מסדה בשירות עצמי שניצלנו בצהריים. האוכל רחוק מלהיות טוב (לפחות כל מה שהוא לא בשר) אבל אכיל. המחיר סביר והשארנו סביבות ה-10,000 פורינט לארוחת תוספות. יש גם דוכני גלידה וכו'.

מים 

הוזכר יותר מפעם אחת וכדאי שתשננו לעצמכם - כמו הרבה מדינות באיזור ההונגרים אוהבים לשתות סודה, והסודה מגיעה באותם בקבוקים כמו של מים (לפחות ככה זה נראה לנו ההדיוטות).

אבל יש כלל מאד פשוט - פקק ורוד - מים(still, no gas), פקק כחול - סודה (gas)

אם הם עומדים אחד ליד השני על המדף (או המקרר) אז זה קל יחסית לשים לב. קרה לי שאחד היה חסר (המים) ואז התבלבלתי ולא שמיתי לב.

אגב - אם אתם מאלה שאוהבים סודה - אין בעיה. בארץ זה פחות רווח מאשר באירופה ולכן אני מזכיר.

נחמדות / אנטישמיות / אנטישראליות

כמובן - התרשמות שלי בלבד!

לא התרשמתי שההונגרים נחמדים במיוחד או חמוצים במיוחד. הם היו כמוני וכמוך. אין את הנימוס האמריקאי המזוייף והחיוכים הדבוקים, לא ראיתי יותר מדי חיוכים מכל הלב (כולל לילדה הקטנה שבדרך כלל גוררת תושמת לב). אבל גם לא היו שום פנים עקומות, חוסר סבלנות או משהו אחר. "מממוצע"

לא הרגשתי / נחשפתי לשום אירוע / מבט / תחושה נגד ישראל או יהודים. למרות שהטיול היה כמובן במהלך מבצע צוק איתן. לא עקבתי אחרי חדשות מקומיות ואין לי מושג אם היה איזשהו אירוע בבודפשט רלוונטי, אבל אני לא נחשפתי לכלום. מי ששאל (וכמעט ולא שאלו) עניתי שאני מישראל. לא היו תגובות (לחיוב או לשלילה). בסיור בבית הכנסת שאלו את המדריכה והיא ציינה שבאופן כללי אין יותר מדי אנטישמיות בבודשפט כי יחסית אין הרבה מוסלמים (ביחס לבירות אירופאיות אחרות).

קניות:

לא התרשמתי שבודפשט היא יעד טוב לקניות. אולי בגלל שבשנה האחרונה הייתי פעמיים בארה"ב, או אולי כי היא באמת לא כזה מקום זול. ברור שיש מציאות פה ושם, וכמובן מזכרות לתיירים. אבל לא הרבה מעבר לזה. אלכוהול יותר זול כמובן, אבל אני לא רואה אתכם מכניסים 3 שישיות בירה למזוודה - אולי בקבוק ויסקי (שלא לדבר על חוקי המכס). בזמנו הוזכר בפורום קרמים וכאלה - לא התחום שלי. אבל בגדים, צעצועים וכו' - סדרי גודל דומים לישראל. אולי כמה גרושים פחות אבל לא מעבר.

ובהתחשב בעובדה שרובנו טסים לבודפשט עם מיעוט מזוודות משיקולי עלות, אז כנראה ששופינג מסעיר לא יקרה.

אוכל

אני לא מתחבר לנושא של עוגות בוקר צהריים וערב, וודאי שלא עוגות קצפת (לא מחבב באופן אישי, ולא אוהב לנקות את הילדים מהקצפת והשוקולד).

דווקא בתחום המאפים די נפלנו. קנינו מתישהו רוגלאך שהיו כלכך לא טעימים שהילדים סרבו לאכול. כך גם מעין בצק מצופה בשוקולד. אפילו ל'בורקסים' היה מעין טעם לואי שהילדים ואני פחות אהבנו.

מבחינת כשרות - הדרישות שלי הן בשר עם תעודה. על השאר אני פחות מקפיד. אבל לא קל למצוא אוכל ללא בשר. לא שבלתי אפשרי, אבל לזניה היא לרוב עם בשר, פסטה גם, ופיצה כמובן. בהזמנה מיוחדת אפשר הכל, אבל בטייקאווי יש הרבה פחות מבחר. לא לדאוג, הילדים (ואנחנו) לא רעבו, אבל הקולינריה לא הייתה הצד החזק שלנו בטיול.

כמעט שלא נתקלנו בכלל במסעדות בשירות עצמי ('קפיטריה') – למעט בפארק המים. עם ילדים, ובייחוד בחו“ל אני מעדיף מסעדות כאלו שבהן קל לבחור אוכל לילדים ולהבין מה זה בדיוק, ויש תמיד רעשי רקע כך שאני לא מרגיש שהילדים שלי מפריעים. כמובן שבמתחם המזון בקניונים זה היה ככה, אבל לא ראיתי ברחוב.

גלידות יש בכל חור. חלקן טובות יותר וחלקן פחות. נחשפנו לטווח מחירים גבוה שבין 200 פורינט ל-800 לגלידות טובות (לא אמריקאיות או טילונים).

מילקשייק לעומת זאת לא נתקלנו. לקחנו כאמור פרפוצ'ינו בסטארבקס כמה פעמים, אבל מילקשייק ממש לא ראיתי. אולי לא חיפשתי מספיק טוב.

באיזורי התיירות לא חסר מקומות לקנות שתייה. בקבוקי חצי ליטר קל למצוא. סדר גודל של 200-300 פורינט למים, 250-400 לקולה/נסטי. בקבוקים של ליטר וחצי (או משהו בסגנון) קרים יש, אבל פחות נפוצים.

אגב במחירי חטיפים ושתיה יש כמובן שונות די גבוה בין אתרי התיירות במרכז, לעיר עצמה. הדוגמא הבולטת הייתה קריוטוש בשמדרחוב עולה סביבות 900 פורינט, ליד מצודת הדייגים בבודה עלה 1500 פורינט, ובמקומות 'פשוטים' בעיר עלה גם 300. אבל ככה זה בכל מקום בעולם.

אז כדאי או לא?

בשביל חופשה, קצת מנוחה, קצת לראות דברים, קצת להחליף אוירה - בודפשט היא נפלאה. היא נפלאה כי היא לא יקרה, היא נפלאה כי היא קרובה יחסית (3 שעות טיסה) היא נפלאה כי בכל זאת היא מציע גיוון ביחס למה שיש בארץ, היא נפלאה כי יש בה הרבה פארקים, גינות, דנובה, אופרה, פרלמנט, גן חיות, לונה פארק, בריכות ועוד ועוד והשילוב קורץ לכולם.

אבל חשוב לזכור שבודפשט היא לא פריז, לונדון או ניו יורק. במידה רבה השוותי את בודפשט לתל אביב. פארק הירקון לאי מרגיט, קרקס מדראנו לקרקס בעיר, לונה פארק ללונה פארק וכו'. אז הקרקס קצת יותר טוב ממדראנו והלונהפארק קצת פחות טוב, אבל ברמה הכללית בעיניי לפחות זה אותו דבר. אז אין דיסנילנד, ואין את הלובר, ארמון הנשיא וחילופי המשמר זה לא ארמון בקינגהם, ומוזיאון המדע לא מדגדג את נמו באנסטרדם, טכנופוליס בבלגיה, או אפילו מדעטק בחיפה.

כך שמידה רבה בודפשט היא נוחה וזולה דווקא בגלל שהיא לא פריז. בטיול של שבוע (ואפילו פחות) אפשר בהחלט לראות את כל “אתרי החובה” וישאר זמן למנוחה. מבחינת תקציב, האתרים יותר זולים, גם כי הם מציעים פחות (you get what you paid for).

למשפחה שרוצה לנסוע להולנד – בודפשט היא לא תחליף ראוי. אבל למי שמחפש חופשה קצרה, רגוע יותר, וזולה יותר, ומוכן קצת להתפשר – בודשפט יכולה להיות יעד מאד נחמד.