הטיול שלנו ליער השחור – אוגוסט 2015

אז שוב יצאנו לדרך, כשהפעם היעד הוא היער השחור (וסביבותיו). אנחנו משפחה ישראלית סטנדרטית – אמא, אבא (אני) ושלושה ילדים – בת 10, בן 7 ובת 4. מנוסה בטיולים (טיול תשיעי במסגרת משפחתית), אוהבת פינוקים, מחפשת לנוח וקצב נמוך ולא רק לרוץ מאטרקציה לאטרקציה, ובאופן כללי להנות מהחופשה המשפחתית עם דגש על משפחה, ופחות על טיול משפחתי עם דגש על טיול. אה כן, ודורשים בשר כשר (חותמת רבנית).

קצת על הסיבות והתכנון (אפשר לדלג על החלק הזה)

כבר שלוש שנים שאנחנו משתעשעים במחשבה על לנסוע ליער השחור, מאז שהתחילה הנהירה הגדולה לשם. אבל שתי סיבות עיקריות עצרו אותנו עד היום - האחת המחשבה על לנסוע לגרמניה על כל המשמעויות הרגשיות המלוות, והשניה שהילדים יחסית קטנים ומאד יקשה עלינו באטרציות, והיער הוא טיול האטרקציות.

לגבי הסוגיה הראשונה – הדרך להתמודד עם זה היתה התנתקות מכל מה שגרמניה מסמלת, והתנתקות מכל מה שיהודי (או להיפך – נאצי). לא ביקרנו בשום בית כנסת, לא חיפשנו שום אתר כזה או אחר (לא שיש הרבה באיזור, אבל יש כמה התייחסויות) איפה שנתקלתי בהתייחסות לעבר (למשל מוזיאון צפלין) השתדלתי לדלג על החלק הזה או לפחות לעבור אותו מהר.

לגבי הסוגיה השניה, הילדים גדול קצת וגם קצת התבגרו וצברו בטחון. הקטנה כבר עברה את גיל 4 (בפחות מחודש) ואת גובה מטר (בפחות מחמישה סנטימטר), שני ספים מאד חשובים בהרבה אתרים, הגדולה עברה את המטר ארבעים שהוא גם סף בחלק מהמקומות, וגם צברה מספיק בטחון כדי שתוכל להיות לבד במקומות שצריך (למשל לבד בקרונית של מגלשת הרים, מגלשות בפארק מים וכו') והאמצעי אי שם באמצע, כך שיכולנו כבר להסתדר עם הרבה מאד אטרקציות.
 לפני שנתיים כבר הייתי מוכן נפשית לנושא, וחיכיתי שאיזי ג'ט יפתחו את השערים (ההזמנות). למרות שהייתי בהיכון ונכנסתי להזמין דקות אחרי הפתיחה (ישבתי ליד המחשב ועשיתי refresh כל כמה דקות) עדייו המחירים היו מאד גבהים יחסית (החל מ-350 אירו לאדם לסוף אוגוסט שזה חלון הזמן שלי בגלל הגן).

השנה האמת ששכחתי מזה, ואז ביום שישי אחד בחודש אוקטובר קיבלתי הודעה מלי (אחת יקירות הפורום) שאיזיגט פתחו את ההזמנות. הייתי בסופר באותו זמן ולא הסתדרתי עם הטלפון כמו שצריך. כשהגעתי הביתה שעתיים אחרי התיישבתי למחשב ואחרי חצי שעה היו לנו כרטיסים ביד. טסים הלוך ביום ראשון 16 באוגוסט בצהריים, וחזור ביום שני 31 באוגוסט על הבוקר. איזיג'ט באזל. כ-200 אירו לכרטיס (ללא מזוודות, מקומות וכו').

עכשיו צריך לתכנן טיול. אבל אני בן אדם (וישראלי) כך שאני דוחה כל מה שאפשר. במקום להתחיל לתכנן באוקטובר, להסגר על עצמי עד תחילת נובמבר ולהזמין צימרים עד תחילת דצמבר, משכתי את הזמן. בדצמבר התחלנו לתכנן בעצלתיים, בינואר התחלנו לשלוח מיילים ולקבל כבר תשובות שליליות, והמשכתי לגרור רגליים. בנתיים היו גם כל מני נושאים אישיים משפחתיים שגזלו זמן רב (זה לא תמיד ככה?) כך שלא היה הרבה זמן/כח/תעצומות נפש לתכנן, לארגן וכו'.

כך שבפועל עברנו להתמקד במלונות שאפשר להזמין דרך מנועי החיפוש, ולא תכננו יותר מדי את המסלול.

איפה הייתה הבעיה שלנו (חוץ מחוסר זמן)? בחלוקת השבועיים שלנו. אם היה מדובר על שבוע זה קל – צימר אחד לכל התקופה. גם ב-9 ימים כנראה שהייתי מציע צימר אחד לכל התקופה. אבל במקרה שלנו של 15 לילות נורא התלבטנו איך וכמה לחלק את הימים. האם לישון ליד פארק אירופה ולהיות בו יומיים ו/או גיחות משם לאלזס? האם לישון באגם קונסטנץ. כמה ימים בכל מקום? ואם לא כל אלא – האם לישון יותר באיזור פרייבורג כדי שיהיה קרוב לפרייבורג, אלזס ופארק אירופה, או יותר מזרחה בטיטיזי שיהיה קרוב לשאר האתרים.

התוצאה הייתה שבזבזנו זמן יקר על הנושא הזה.

בסוף נסגרנו על משהו

איפה טיילנו ואיפה ישנו

בחרנו לישון בלילה הראשון בבאזל עצמה ולשכור רכב רק למחרת על הבוקר (הוזיל בהרבה את הרכב). זה די גרם לבזבוז אחר הצהריים, אבל בצד שני השכרת הרכב היתה הרבה יותר נינוחה כשהייתי רענן ובלי הילדים

ישנו לילה אחד במלון BEST WESTERN Hotel Stücki

משם דילגנו לאיזור אגם קונסטנץ וישנו שלושה לילות בעיירה Friedrichshafen בצד המזרחי של האגם במלון Holiday Inn Express Friedrichshafen

משם עברנו ל-10 לילות לאגם טיטיזי למלון Boutique-Hotel Alemannenhof

ובלילה האחרון לפני הטיסה דילגנו חזרה לאיזור שדה התעופה בבאזל למלון Aparthotel Adagio Access Saint Louis Bâle

מסלול

יום ראשון 16 באוגוסט – טיסת צהריים עם איזיג'ט לבאזל. נסיעה במונית למלון בבאזל. שיטוט קליל ולא מחייב בערב באיזור המלון של הרצל

יום שני – שכירת רכב, נסיעה למפלי הריין, שטין אם ריין ומלון בFriedrichshafen (אין לי מושג איך לכתוב בעברית) בצד המזרחי של אגם קונסטנץ

יום שלישי – פארק רבנסבורגר

יום רביעי – יום סגרירי עם גשמים קלים. סיבוב בעיר Friedrichshafen. מוזיאון צפלין ומוזיאון התעופה דורנייר

יום חמישי – עזיבת המלון. סיור קצר במירסבורג, מעבורת לכיוון אי הפרחים ונסיעה למלון באגם טיטיזי

יום שישי – מסלול הגמד והרבה מנוחה

יום שבת – פרייבורג (כמו כל הישראלים)

יום ראשון – מגלשות בגוטאך, מוזיאון היער השחור הסמוך, מפלי טרייברג וקצת שעונים

יום שני – יום גשום מאד. פארק שטיינוואסן Steinwasen ופארק המיים באד פרדייז

יום שלישי – פארק אירופה

יום רביעי – מגלשות הרים טודנאו, פארק בחבלים בפלדברג

יום חמישי – קולמר וריקוויאר

יום שישי – אגם טיטיזי – פארק מים, חוף, טיילת ומופע מזרקות aquatique בלילה

יום שבת – שטרסבורג

יום ראשון – Schauinsland – רכבל ומכרה. נסיעה למלון באיזור באזל

יום שני 31 באוגוסט – טיסה על הבוקר

יום ראשון – טיסה

הטיסה יצאה באיזור 12 בצהריים. אומנם זה גורם לבזבוז של כל היום, אבך הופך את הטיסה למאד נוחה. קמנו בבוקר בנחת כמו בכל בוקר באיזור 6-7 בבוקר, אפשר להספיק לעבור במכולת ולהכין סנדוויצים טריים לטיסה וכו'. ארוחת בוקר בבית והנה המונית מגיעה.

אגב, צ'ק אין באינטרנט עשינו שבוע לפני הטיסה (שכחתי לעשות קודם) ועדיין קיבלנו מקום ישיבה לכולנו בשורה אחת (2+3 עם מעבר באמצע) אומנם שורה לפני אחרונה, אבל זה לא באמת מפריע לי. באותה הזדמנות הזמנתי ושילמתי על 3 מזוודות.

נוסעים לטרמינל 1. יש כמובן תור לצ'ק אין, אבל חוץ מזה שום דבר מיוחד. מסרנו 3 מזוודות, ושני צימידנים גדולים עם בוסטרים (שני בוסטר גב ואחד רק טוסיק) – הפקיד בצ'ק אין לא עשה בעיות עם הצ'ימידנים. אחרי הצ'ק אין עולים מלמעלה (למה שהיה רחבת הדיוטי פרי לפני 15 שנה). שם עוברים ביקורת דרכונים, ומשם לוקח אותנו אוטובוס לטרמינל 3. מה שצריך כמובן לזכור שמעבר הטרמינלים בפועל גוזל כ-20 דקות מ'זמן הדיוטי פרי'. לא מפריע לי כי אני לא מחסידי הדיוטי.

בטיסה לא היו חוויות מיוחדות. לאחר הנחיתה בבאזל נוסעים באוטובוס לבניין הטרמינל. בביקורת הדרכונים לא היה ברור לי אם זה צרפתי או שוויצרי, אבל מה זה משנה? יצאנו החוצה למונית שחיכתה לנו עם שם (הזמנו מראש מונית גדולה לנסיעה למלון).

נסיעה קצרה למלון וצ'ק אין. למלון הגענו באיזור 16:30 אחה"צ. המלון חביב. כאמור מלון BEST WESTERN Hotel Stücki. הזמנו סוויטה שכוללת למעשה חדר שינה סגור(ומקלחת) ו'סלון' עם 'שירותי אורחים' שבו יש 3 מיטות שמתקפלות לקיר. יש מקרר קטן וקומקום, אבל אין פריזר או מטבחון. במיקום לא מרכזי (צמוד למרכז כנסים ולקניון שסגור כמובן ביום ראשון), במחיר סביר לבאזל (175 אירו ללילה בסוף שבוע. בלי ארוחת בוקר). צמוד למלון יש תחנת דלק עם חנות נוחות שפתוחה ביום ראשון (coop pronto). לא סופר, אבל מספיק לחלב, קורנפלקס, שתייה וכו' (מה עוד צריך בלילה הראשון בלי מטבחון). לא מלון אידאלי לבאזל, אבל לצרכים שלנו הוא בהחלט התאים .מומלץ בתנאים הנכונים.

כמו ברוב/כל המלונות בבאזל קיבלנו כרטיס לנסיעה חופשית בתחבורה ציבורית ולקחנו טראם לאיזור המרכזי. ירדנו ליד מלון שלושת המלכים (המרפסת של הרצל). השוער (במדי שוער מצועצעים) הסביר שחדר הרצל מאוכלס כרגע אז אי אפשר לבקר בו, אבל הסביר לנו מה זאת המרפסת של הרצל. המרפסת עצמה לא מרשימה בכלל, אבל הידיעה מה היא מייצגת היא החשובה.

משם שוטטנו חסרי מטרה לכיוון כיכר השוק. יום ראשון אחר הצהריים והכל נטוש (כולל רוב המסעדות). היו כמה מסעדות פתוחות ואפילו ירקן אחד אז קנינו כמה מצרכים ופיצה לארוחת בוקר ערב. התחיל גם להיות קריר, אז חזרנו למלון בשעה לא מאוחרת להתארגן לשינה.

יום שני – נסיעה לאגם קוסטנץ דרך מפלי הריין

בשבע בבוקר פותחים את דלפקי ההשכרה בשדה. לקראת שבע יצאתי לדרך (לבד, אבל מצוייד ברשיון הנהיגה של אשתי). טראם לתחנת הרכבת ומשם אוטובוס לשדה התעופה. בשדה חציתי את הטרמינל בחיפוש אחר דלפקי השכרת הרכב בצד הצרפתי, ושם נתקעתי בתור. היו סביבות 5 דלפקים (לסוכניות שונות). בכולם הפקיד משועמם, ורק באנטרפרייז יש מישהו לפני בתור. הפקיד גם היה איטי מאד ולא מצא את המפתחות, ואז לקח את הבחור לפני (ואחרי זה גם אותי) אל הרכב לראות שהכל בסדר (כי אין עובד נוסף בחניון). הזמנתי וקיבלתי רנו גרנד סניק (5+2) אוטומטית. הרכב עלה כ-500 אירו ל14 יום, ובתוספת של כ-30 אירו לנהג נוסף (לכל התקופה). ביטוח עם השתתפות עצמית של 800 אירו. הרכב כלל GPS מובנה שהיה מאד נוח. קינפגתי את הGPS חזרה למלון וחזרתי לאסוף את המשפחה. בסך הכל מהרגע שיצאתי לדרך ועד שחזרתי למלון לקח לי שעתיים. למרות שלקח הרבה זמן, היה מאד נוח לשכור את הרכב בנחת. בלי העייפות של הטיסה מחד, ובלי הילדים חסרי הסבלנות מאידך. העמסנו את הציוד והמשפחה ויצאנו לדרך.

יצאנו לדרך לכיוון מפלי הריין. לא הייתה לי מדבקה שוויצרית (אבל היו סימני קילוף על החלון באוטו) אז ביקשנו ממכשיר הניווט להמנע מכבישי אגרה. הוא לקחת אותנו בדרכים צדדיות דרך גרמניה. בחרנו בטירת לאופן Schloss Laufen. בחניון הטירה עשינו ארוחת צהריים קלה. הקפיטריה במקום לא מדהימה או זולה, אפשר להסתדר (במקרה שלנו בתוספת אוכל מהבית והסופר). ירדנו לכיוון המפלים. יש קצת הליכה ברגל - לא דורש כושר מיוחד, אבל לא מתאים למי שמתקשה בהליכה. יש גם מעלית לחלק מהדרך (חינם), אבל רק לחלק. כשיורדים, לאט לאט רואים יותר (ומתרשמים יותר) מהמפלים עד שמגיע השיא של מרפסת התצפית הפתוחה. המשכנו לרדת עד שפת הנהר ולקחנו שייט קצר. השיט לסלע באמצע לא מתאים לילדים קטנים, אז עשינו שייט "סתמי" שבו מתקרבים למפלים. חביב אבל לא חובה. לטעמי השיא הוא במרפסת שבה היינו. אגב למי שלא יודע המפלים לא גבוהים, אבל מאד רחבים ועם זרימה מאד חזקה (בסגנון מפלי הניאגרה רק הרבה יותר קטן).

עלינו חזרה לאוטו ויצאנו לדרכנו לכיוון שטין אם ריין (Stein am Rhein). זו עיירה קטנה וציורית. שהייתה די נטושה (יום שני 5 אחר הצהריים). שוטטנו קצת במדרחוב ואכלנו גלידה. לפחות ביום שני (הבנתי שזה יום שקט יחסית) לא הייתי מסווג אותה כאתר חובה, אבל זו בהחלט עצירה נחמדה.

משם שמנו פעמנו לכיוון המלון בעיירה Friedrichshafen הנסיעה מקיפה את האגם מצפון, ובאיזשהו שלב מתחילים לראות אותו. יש משהו שתמיד מהפנט כשרואים אגם בפעם הראשונה.

בדרך למלון עצרנו בסופר ממש קרוב להצטיידות קצת יותר רצינית, ואז הלכנו למלון, להתמקם ולישון.

המלון Holiday Inn Express Friedrichshafen. לקחנו זוג חדרים מקושרים. המלון מאד טיפוסי לרשת. זו רשת מלונות מוזלים (אם כי לא מאד זולים), אבל שעדיין מתאימים לנוסע עסקי. כלומר הכל בסדר גמור ושום דבר לא מדהים. החדרים נקיים ונוחים, לא קלסטרופוביים, אבל גם ממש לא מרווחים. אין שום מקרר או מיניבר (יש קומקום), יש ארוחת בוקר אבל הדבר החם היחיד חוץ מקפה זה ביצה קשה. יש חניון לא מקורה, אבל המקום בו מוגבל (אם כי לא נתקלנו בבעיה), פקידי הקבלה אדיבים ושום דבר נורמאלי במרחק הליכה. אין חדר כביסה. יש אפשרות לכביסה לפי פריט (כמו במלונות יוקרה) – לא פתרון למשפחות.

לגבי מקרר – על קירור ויתרנו, אבל הקפאני במקפיא שלהם ציידנים עם קרחומים (ואוכל כשר מהארץ), ופעמיים ביום (בוקר וערב) החלפנו קרחומים (בבוקר לקחנו, בערב החזרנו). כל פעם כזו לקחה כמה דקות, אבל פקידי הקבלה היו תמיד אדיבים ועזרו לנו בנושא בלי לעקם פנים.

שילמנו 185 אירו ללילה. לא זול אבל סביר בהחלט לתמורה.

יום שלישי - פארק רבנסבורגר

היום מתחילים עם אטרקציות. נסענו לפארק רבנסבורגר (20 דקות נסיעה). טיפ חניה – החניה יחסית ארוכה – יש כביש מרכזי ומשני צידיו שורות שורות של חניה (מזכיר עמוד שדרה של דג במבנה). הכביש המרכזי חד סטרי, והתוצאה היא שבערב כשכולם יוצאים יש פקק גדול (כמו אחרי הופעה בהיכל התרבות, קיסריה או פארק הירקון). אגב בניגוד לישראל הנהגים יחיסת אדיבים ונותנים לאנשים להשתלב (מה שמגדיל את הפקק). מומלץ להמשיך בכביש ולחנות יחסית לקראת סוף מגרש החניה.

דמי הכניסה קצת מעל 100 אירו לכולנו (לא זול אם כי לא מאד מאד יקר). על פי ההמלצה התחלנו בסיבוב ברכבת. לא יודע אם זה היה שווה את זה או לא. הפארק מאד התאים לגיל הילדים שלי, ואפילו לצעירים יותר. הגדולה (כזכור בת 10) לא השתעממה (כמעט) והקטנה יכלה את רוב המתקנים. באופן כללי לא נתקלנו בתורים ארוכים, והם נעו בין אפס ל-20 דקות.

בפארק יש הרבה אטרקציות. שום דבר מדהים אבל הרבה דברים חביבים. החל מסוג של טרמפולינה ומתחם בימבות, דרך מכוניות חשמליות, קרוסלות לסוגיהן, וכו'. וכמובן אגם עם סירות פדלים ועוד. כמה מהאטרקציות היותר מיוחדות שהיו שם:

הבהלה לזהב – מעין נהר שבו יש גרגרי זהב בתוך החול שצריך לסנן. מסננים כמה שרוצים ובסוף מקבלים תעודה על כמות הגרמים שאספתם (כמובן שזה לא זהב אמיתי)

מגלשת הרים ממונעת – דומה למגלשה אלפינית רגילה, אלא שיש שם אישהו מנוע כך שזה לא שעולים למעלה וגולשים בכוח הכבידה, אבל לא שונה בהרבה.

מחפרון – 10 מחפרונים אמיתיים (שמעוגנים לקרקע כל שלא יכולים לנסוע). במשך כמה דקות אתם (והילד על הברכיים) יכולים להזיז את הידיות ולהזיז עפר מצד לצד. הידיות שולטות כל סיבוב, פתיחת וסגירת הבום (זרוע) ופתיחת וסגירת הכף. חוויה מאד שונה ונחמדה

וכמובן שיש חנות גדולה של פאזלים במחירים זולים יחסית.

הפארק בהחלט חביב. לא שווה נסיעה מיוחדת מהיער השחור, אבל אם אתם באיזור או "מחפשים בשר" לישון באיזור קונסטנץ אז זה בהחלט אפשרי. המחיר סביר לפארק ברמתו, אם כי יקר בהשוואה לחינם של הכרטיס האדום ביער עצמו.

יום רביעי – יום רגוע ב Friedrichshafen

במקור תכננו ביום הזה לבקר במוזיאון הצפלין, מוזיאון התעופה דורנייר, לשוטט קצת בטיילת ואחר הצהריים לשוטט במירסבורג.

בפועל היו שתי בעיות ביום הזה – האחת שמזג האויר היה סגרירי ולא התאים לשוטטות. והשניה שהיה צריך לעשות כביסה.

לגבי כביסה – אני הבנתי מהמלון שיש להם שירות כביסה לפי שק (קילו). אבל כנראה שלא הבנתי טוב - אין מכבסה בשירות עצמי, ויש רק שירות כביסה לפי פריט (2-3 אירו זוג גרביים לא בתקציב שלנו). פקידת הקבלה לא ידעה לעזור הרבה, אבל כן הפנתה אותנו למכבסה בשירות עצמי שבמקרה ליד הבית שלה. אני מעדיף שירות מלא (להשאיר בבוקר ולאסוף בערב/מחר) אבל היא לא הכירה, וגוגל לא עזר לי מספיק. אז בפועל היינו צרכים במהלך היום להגיע למכבסה יותר מפעם אחת ולחכות שם.

בבוקר התחלנו במוזיאון צפלין. המוזיאון שוכן בלב איזור הטיילת. שילמנו 20 אירו לכרטיס משפחתי. למי שמתעניין בנושא המוזיאון מאד חביב – יש שם חלקים (מקוריים? משוחזרים?) מספינות אויר, נסיון כלשהו להדגים את הגודל (אי אפשר באמת כי הצפלינים הגדולים היו יותר גדולים מהבניין בהרבה) וכל מני תערוכות על הנושא. מתאים לשעה עד שעתיים. לילדים זה היה קצת משעמם, אבל אני נהנתי (אני כן מחובבי הז'אנר).

יצאנו מהמוזיאון לשוטטות קצרה במדרחובים הסמוכים. אבל כאמור היה סגרירי ולא הכי נעים לטייל. בהחלט יש הרבה מה לשוטט באיזור – המדרחובים עם החנויות מצד אחד, הטיילת מצד שני, וכל מני אטרקציות נוספות כמו מגדל תצפית, גינות ועוד. וכמובן שאפשר לקחת שייט לכל מני מקומות (כולל מעבורת מכוניות לצד השוויצרי וסירה מהירה לעיר קונסטנץ).

מחוץ למוזיאון עצמו יש פסל/מגלשה של צפלין, שהילדים נהנו לטפס ולגלוש.

לאחר ארוחת צהריים קלה שמנו פעמינו למוזיאון התעופה דורינייר הממוקמם ליד שדה התעופה. שוב 20 אירו לכרטיס משפחתי. המוזיאון מתחלק באופן גס ל-3 חלקים. יש אולם מוזיאון כללי עם כל מיני נושאים של תעופה, האנגר סגור עם כ-10 מטוסים קטנים יחסית, ותצוגה פתוחה של עוד כמה מטוסים גדולים יותר. לא מדובר על מוזיאון מהמובילים בעולם (כאמור אני חובב הז'אנר אז כבר ביקרתי בהרבה מוזיאוני תעופה), אבל בהחלט מוזיאון נחמד מתאים לביקור של שעתיים בערך ומשתלב יופי בטיול שבו זה לא האתר המרכזי.

אחרי המוזיאון החלטנו כבר לוותר על מירסבורג (למעשה עוד קודם החלטנו לוותר, זה היה או מירסבורג או מוזיאון תעופה + כביסה, והכביסה ניצחה). חזרנו טיפה לאיזור הטיילת לעוד קצת שיטוט וחתכנו למלון לסגור שם את היום.

אגב למעוניינים – יש בעיירה גם אפשרות לטיסה אמיתית בצפלין שעושה כמה טיולים ביום ויוצא משדה התעופה. המחיר מאד גבוה (החל מ-150 אירו לאדם) ולכן ויתרנו, אבל למי שמאד רוצה זו עשויה להיות אפשרות מעניינת. התמונות צולמו למעשה ביום המחרת כשהצפלין המדובר עבר מעלינו.

יום חמישי – מירסבורג, אי הפרחים ונסיעה לטיטיזי

בבוקר קמנו מוקדם יחסית ליום יפה יותר. יצאנו לדרך מוקדם יחסית בנסיון להספיק לעבור במירסבורג (Meersburg) בדרך. הגענו לאיזור המדרחוב מוקדם יחסית (9:30) ועוד היה מאד שקט ורגוע (רוב החנויות למשל עוד היו סגורות א בשלבי פתיחה) . נכנסנו למוזיאון שנקרא Neues Schloss - ביקור חביב של חצי שעה שבו רואים תקרה מצויירת וכמה דברים יפים אחרים, גינה מצועצעת ונוף לאגם. לא זול - סביבות ה-15אירו לכולנו. לא יקר, אבל לא מעט בשביל חצי שעה בלבד.

ויתרנו על המבצר הנוסף כי התקמצנו על 20 אירו נוספים. שוטטנו טיפה במדרחוב ונהננו מחנויות התיירים

בסוף שמנו פעמינו לעבר רציף המעבורת. כשמגיעים לרציף יש תור שמתפצל לכמה וכמה טורים (יש סדרנים שמכוונים את המכוניות). על המעבורת עולים לפי טורים (שוב יש סדרנים) וכשיש עומס כמו שהיה לנו צריך לחכות למעבורת הבאה. אני מעריך שחיכינו כ-20 דקות לעליה למעבורת. השייט עצמו לא ארוך (פחות מעשרים דקות). אחד הנוסעים צריך לחכות ליד הרכב עד שמגיעים לגבות תשלום. האחרים (והתורן אחרי שמשלם) יכולים לעלות לסיפון העליון ברגל. יש שם איזור מקורה ואיזור פתוח, ומזנון קטן עם מחירים סבירים (לא זול ולא יקר).

החוויה של המעבורת בהחלט חביבה. התענוג עלה לנו שוב בערך 20 אירו (יש תשלום על הרכב + תשלום לפי נוסע) ולקח מעט יותר משעה (כולל הגעה לרציף, המתנה והפלגה), בערך אותו זמן כמו לנסוע מסביב לאגם מה שהיה עולה פחות בדלק. אנחנו התייחסנו לשייט כמו גימיק. בתור כלי תחבורה אפשרי אבל לא חובה.

מהמעבורת נסענו ישר לאי הפרחים Mainau. הגענו בשעות הצהריים המוקדמות ושהינו במקום 4 שעות. המקום גדול והחניה רחוקה, כך שלוקח 30 דקות לפחות הלוך ושוב מהאוטו לאי עצמו (כולל קניית כרטיס). וגם הכניסה די יקרה - 19 אירו למבוגר אבל חינם לילדים עד גיל 16 (ועוד 4 אירו לחניה). האי עצמו יפה וירוק.

לטירה שבראשו יש עליה גדולה שהיתה די קשה עם העגלה (אולי זו הייתה טעות לקחת עגלה). תכלס, הילדים כל הזמן רצו לגינת השעשועים, ולכן יצא שבפועל פחות נהננו מהאי עצמו ובעיקר בילנו שעה וחצי באיזור המשחקים ובעיקר באיזור המים. יש שם מעין בריכה או שלולית קטנה שבה יש כמה רפסודות שאפשר להשיט, ואפשר גם ללכת בתוך הבריכה (מים בעומק 30-40 סנטימטר כך שגם לקטנה זה היה בסדר). ומסביב כמה מתקנים לטיפוס/גלישה וכו'. אחלה גינת משחקים, אבל 100 ש"ח כניסה לגינת משחקים זה קצת יקר. היה מאד נחמד לראות איך הילדים שלי התחברו עם כמה ילדים מקומיים והשיטו ביחד רפסודות. בלי להבין אחד את השני הם שיחקו מאד יפה.

במקום יש מסעדה וכמה מזנונים במחירים סבירים (לא זולים, אבל גם לא יקר במיוחד), כולל אחד ליד מתחם המשחקים. מטעמי כשרות הסתפקנו בצ'יפס וגלידות.

אחרי שעשועי המים היינו חייבים להחליף לילדים בגדים באוטו לקראת הנסיעה הארוכה לטיטיזי. הגענו מלון כבר בשעות הערב (אם כי עדיין לא חשוך). כשהתקרבנו ראינו את האגם, ושוב זה עושה תחושה מיוחדת.

המלון BOUTIQUE-HOTEL ALEMANNENHOF קרוב לשפת האגם, טיפה דרומית לאיזור הטיילת (5 דקות נסיעה). זה מלון עם נוף לאגם (אם כי בגובה לא זניח מעליו ויש הרבה מדרגות לרדת לשפת האגם), שיש לו אגף נוסף של כמה מבני דירות במרחק של כמה מאות מטרים מהמלון (לא מרחק הליכה). קיבלנו סוויטת ג'וניור שכללה סלון עם מיטת ספה + מיטה מתקפלת וחדר שינה. אחד. יש מטבחון מלא (כולל תנור!) אבל בלי מקפיא (כך שאם רוצים קרחומים צריך להעזר במסעדת המלון). החדר בהחלט מרווח (אם כי חדר שירותים אחד שזה קצת צפוף למשפחה), וגם אחרי שפתחנו את הספה והוספנו מיטה מתקפלת לא היה צפוף. יש DVD(שהילדים שמחו), שפע מגבות, ועוד. ארוחת בוקר די טובה מוגשת בבניין הדירות (אין למעשה שום צורך להגיע לבניין המלון למעט צ'ק אין וצ'ק אאוט). ויש גם סאונה בבניין. הסאונה לא עניינה אותי, אבל אפשר היה לשנורר משם מגבות לפארק המים.

השירות ברמה מאד גבוה. החל מזה שסידרו לנו את המיטה כולל המיטה המתקפלת עוד לפני ההגעה, תגובה מהירה לכל בקשה (מזרון נוסף, מגבות, ערכת סירים ועוד), ייעוץ ועזרה, מלצרים אדיבים וחביבים בחדר האוכל (למען הדיוק מלצריות). הכל מהיר ועם חיוך.

המחיר מאד גבוה 219 אירו ללילה כולל הכרטיס האדום. לא יודע להגיד אם שווה או לא. בנסיבות שהיו לנו – בהחלט היה שווה. בתנאים אחרים – לא בטוח. נושא ארוחת הבוקר היה לי מאד חשוב. זה אחרת לחלוטין להתחיל את הבוקר כמו "משרת" בהכנת ארוחה פינוי ורחיצה, או כמו אורח. אצלנו בטיול ארוחת הבוקר חשובה וארוחת הערב היא הפחות חשובה ולכן אנחנו בהחלט טורחים בשלב הזה.

יום שישי – מסלול הגמד

יום נינוח יחסית. יצאנו בבוקר לאיטנו לכיוון מסלול הגמד פלכטל. חונים ליד לשכת התיירות (חניה בתשלום נמוך). נכנסתי ללשכה לקחת מפה והסבר (אין הרבה הסבר) ויצאנו לדרך.

המסלול מאד חביב ומתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מישורי וחביב, עובר ברובו בחורש, ויש שפע תחנות שבהן יש פעילויות: מסלול הליכה על קורה או חבל, זחילה בגזע עץ חלול וכדומה, מקומות לטפס ועוד. הילדים בהחלט נהנו בכל הגילאים. באמצע המסלול יש גם גינת משחקים קטנה וחביבה כולל אומגה. מקום מעולה לעצירת מנוחה

.

החלק השני כולל עליה להר. המסלול די קשה. כלומר לא חייבים נעלי הליכה וכושר גופני, אבל גרוטאות כמונו בהחלט התנשמו במהלכו. העליה די קשה והירידה לא פחות (זה אומנם ירידה אבל יותר תלול). בחלק השני אין תחנות מעניינות. יש תחנות עם קצת מידע וחידות בגרמנית, אבל בגלל חוסר הבנה בגרמנית די דילגנו עליהם (אין מספיק סבלנות להעזר בתוכנות תרגום כל הזמן). קשה לי לענות אם החלק השני שווה או לא. מצד אחד - הנוף יפה וזה כיף קצת לטייל. מצד שני המסלול לא קל ולוקח זמן. אגב, היו כמה פעמים בחלק הזה של המסלול שלא היינו בטוחים בדרך ושלחנו "חלוץ" לחפש את השלט הבא.

החלק הראשון לוקח שעה עד שעתיים כתלות בכמות העצירות. החלק השני קצר יותר כי אין איפה לעצור אז הוא מוסיף עוד כשעה. לנו הכל ביחד לקח קרוב ל-3 שעות.

שימו לב שלאורך המסלול (כולל בגינת המשחקים) אין מים, שתיה או שירותים. באיזשהו שלב נגמרו לנו המים כי לא הצטיידנו למסלול הליכה רציני. בסוף המסלול חוזרים לכפר אז ישר עשינו פשיטה על המכולת הראשונה שראינו. להצטיידות בשתייה משם הליכה קצרה לאורך הרחוב הראשי של הכפר הביאה אותנו לאוטו.

החנייה, התחלת המסלול ולשכת התיירות נמצאים במרכז הכפר ויש שם כמה מסעדות, מינימרקטים ועוד. ובבניין הלשכה יש גם שירותים ציבוריים נקיים. עצרנו באחת המסעדות לארוחת צהריים והמשכנו הלאה.

שוב נושאי הכתיבו את היום. אחרי הרבה עבודת גוגל מצאנו מכון לניקוי יבש בתוך העיר טיטיזי (לא ליד האגם). נסענו לשם לגלות שזה רק ניקוי יבש ולא מכבסה, אבל משם שלחו אותי למכבסה בשירות עצמי בעיר. הבעיה היא שהמכבסה הזו במרחק 10 דקות נסיעה מהמלון. אז העמדנו כביסה והעברנו חלק מהזמן בסופר.

היות וזה יום שישי, וגם ככה נמרח כבר היום אז החלטנו לחתוך פה ולעשות ארוחת שבת. לרוב בטיול בחו"ל אנחנו לא מקפידים על ארוחות שישי כי לטיול יש אינרציה משלו (ואנחנו לא דתיים או שומרי שבת), אבל בארץ כן משתדלים לעשות ארוחה חגיגית בשישי בערב. אז הסתדר הפעם ולמה לא? בישלנו אוכל טיפה יותר רציני, ואפילו הדלקנו נרות. חוויה נחמדה בחו"ל.

שבת – פרייבורג

גם אנחנו קראנו את כל ההמלצות על פרייבורג בשבת, אז שמנו לשם את פעמינו. חנינו באחד החניונים במרכז (תשלום לפי שעה- סדר גודל של 20 אירו ליום) והתחלנו לשוטט בכיוון כללי לכיכר ולקתדרלה.

חלק גדול מהרחובות זה מדרחוב עם תעלות המים המפורסמות בצד הרחוב. באנו מצויידים כך שהילדים בבגדים קצרים ועם סנדלים עמידים במים. באחת התעלות ראיתי את הברווזים קשורים ככה.

היו המון המון המון ישראלים. הסתובבנו בשוק (חביב אבל לא חובה),ברחובות וקצת בחנויות. קנינו לילדים סירות להשיט בתעלה (סביבות 5 אירו לסירה תלוי בדגם – הדוכן נמצא ביציאה המערבית מכיכר הקתדרלה) ואכלנו צהריים באחת המסעדות. הספקנו אפילו לשמוע קונצרט עוגב בקתדרה (מאד מרשים, אבל הקטנה הייתה קרצייה אז יצאתי באמצע).

באופן מקרי הגענו למרתף של חנות Muler שהוא אגף הצעצועים. היה מפוצץ בישראלים (בדיעבד ראיתי שיש המלצה בספר של שלומית) שקונים פליימוביל ולגו בהיקפים גדולים. לא התרשמתי בצורה קיצונית מהמחירים – יותר זול מאשר בארץ, אבל ממש לא חצי מחיר, כך שעדיין עולה לא מעט. ואם נצרף את מגבלות המשקל בטיסות איזי, לא נראה היה לנו לעניין לקנות במאות שקלים. אז ברור שקנינו לילדים כמה שטויות (פה ובמקומות אחרים לאורך היום הזה ובטיול), אבל לא רכישות דרמטיות.

בשעות אחר הצהריים החלטנו להתקפל ונסענו לשולי העיר. ביקרנו באיקאה ובחנות נוספת באותו סגנון (XXXLutz).

יום ראשון - כביש 500 - מגלשות בגוטאך, מוזיאון היער השחור הסמוך, מפלי טרייברג וקצת שעונים

התחזית הייתה גשם במחצית השניה של היום.

יצאנו לדרך הארוכה לכיוון העיירה גוטאך Gutach. במקור התבטנו ביניינו אם זה מתאים ליום ראשון בשבוע, וחשבנו שאם נגיע מוקדם יחסית יהיה בסדר.

אז עשינו מאמץ ויצאנו לדרך בסביבות 8:30. הדרך הייתה מאד איטית. הכביש כל הזמן נכנס ויוצא מכפרים קטנים כך שהמהירות המותרת (והמתאימה) מטיילת כל הציר שבים 90 קמ"ש ל-30 קמ"ש. שלושת הכפרים הראשונים נחמדים, אבל מהר מאד החוויה של בתים יפים ממצאת את עצמה ומתחיל לשעמם.

הגענו למגלשות בגוטאך בסביבות 10 בבוקר. המקום עוד היה די ריק והתור פחות מ-5 דקות. כולם היו שם ישראלים בשעה הזו. סך הכל היינו במקום כשעה, עשינו 3-4 סיבובים כל אחד, כולל הפסקה קצרה במזנון. לקראת העזיבה כבר התחיל תור של רבע שעה (בסיבוב האחרון).

באתר הזה נקודת ההתחלה והסיום של המגלשה הן באותו מקום, ליד האוטו וליד המזנון. התורים קצרים יחסית, ומחיר הגלישה זול יחסית (סביבות 2 אירו לסיבוב תלוי אם מדובר על ילד או מבוגר והאם קניתם כרטיסיה או בודדים). כך שנוח לעשות כמה סיבובים, ומי שלא מעוניין או אם צריך החלפת הורים קל לחכות בצד, לנוח ו/או לצלם.

המשכנו משם בנסיעה של 2 דקות למוזיאון הפתוח. החלטנו לקנות את כרטיס היער השחור כי ראינו שפארק אירופה + המוזיאון הפתוח + מפלי טרייברג שמתוכננים להמשך היום מחזירים את העלות וישאר לנו יום נוסף. קנינו את הכרטיס בקופת המוזיאון. זה הוסיף 3 דקות לתהליך הקנייה. לא היה שום צורך או יתרון לקנייה מראש.

מהמוזיאון ממש לא נהננו. לא יודע למה ציפיתי, אבל פשוט לא התחברתי. הבתים הישנים נחמדים, אבל אחרי 20 דקות מיצינו את החוויה. לא ראינו משהו מעניין מעבר לכך. הסתובבנו כשעה שבמהלכה הילדים כבר התחילו להציק ואז הלכנו לגינת המשחקים ששם, ארוחת צהריים במזנון ויצאנו בדיוק כשהתחיל גשם. ממש לא היה שווה את הכסף בעיני (לא זול בכלל. אומנם היה כלול בכרטיס השחור, אבל בלי המוזיאון לא היינו קונים את הכרטיס).

שוב, וכמו בכל התובנות - אולי הצד השני של המוזיאון (זה שלא הגענו אליו) היה מדהים, אולי סתם לנו היה מזל לא טוב על היום/מזג אויר/אטרקציות, אולי יום ראשון פחות טוב. לא יודע. אבל אנחנו לא נהננו. אגב גם בספר של שלומית מצויין להנמיך ציפיות מהמוזיאון ושהוא לא ברמה של המוזיאונים בהולנד.

בשלב הזה התחלנו לחזור בתקווה לעצור במפלי טרייברג Triberg Waterfalls אם מזג האויר יאפשר. בדרך דרומה מגוטאך נתקלנו באחד מהשעונים הענקיים (לא זוכר איזה). זו הייתה בדיוק שעה עגולה כך שנהננו מה"הופעה" הקצרה בחינם (למרות שאפשר להפעיל תמורת אירו בודד וסמלי). בילינו רבע שעה בחנות השעונים הסמוכה, והמוכרת היתה מאד לא ידידותית וכל הזמן נעצב מבטים קשוחים של "לא לגעת" (אולי בצדק, אבל למה אתם מצפים בכזאת חנות?). בקיצור - עצירה חביבה, אבל לא שווה שום נסיעה מיוחדת. והסתפקנו בעצירה אחת כזאת (למרות שיש כמה חנויות בסגנון לאורך כבישים 531 500).

הגענו לטרייברג להפוגה בגשם. חנינו בתשלום בחניון הגדול שליד המפלים (כניסה תחתונה), יצאנו מהאוטו עם מעילים ומטריות והלכנו למפלים (כניסה חינם עם הכרטיס השחור – מהכניסה התחתונה בלבד). מדובר בעצם על סדרה של מפלים צמודים ולא על מפל אחד ענק. הזרימה לא מאד חזקה, ואף מפל בפני עצמו לא מאד גבוה. אבל בסך הכל מדובר על מקום מאד יפה ודי מרשים. החניה הקרובה והעובדה שמדובר על מקום על הכביש הראשי ובתוך העיר הופכת אותו לאטרקטיבי במיוחד.

בחרנו בשביל הצהוב והפשוט שמוגדר כשביל לכל המשפחה. חשוב לשים לב שהעליה מאד קשה. לא צריך להיות בכושר בשבילה, אבל מי שלא בכושר בהחלט יתנשם בסופה. המסלול סלול כך שלכאורה מתאים לעגלות, אבל מאד תלול מה שהופך את זה למבצע לא קל (אנחנו השארנו את העגלה באוטו).

העליה בעצם לא נגמרת. לאורך השביל יש כמה נקודות תצפית, וכמה גשרוני עץ שחוצים את הערוץ ונחמד לעמוד עליהם, לצלם ולהנות מהנוף. אבל כל הזמן יש תחושה שעוד כמה מטרים נגיע למשהו ולכן אחרי כל נקודת תצפית ממשיכים לעלות, אבל למעשה השביל פשוט הולך ממגרש החניה התחתון למגרש החניה העליון, כך שבאיזשהו שלב פשוט הגענו לקופה העליונה ואז עשינו פרסה וירדנו. בדיעבד היה אפשר לעצור באמצע הדרך (בגשר השני) מספיק מרשים, רק שאין שום נקודת ציון ברורה או משהו בסגנון שמבהיר את זה.

הסיבוב כולו לקח כשעה, ולמזלנו לא ירד גשם.

יצאנו ממתחם המפלים ושוטטנו מעט בחנויות התיירים בעיירה. אבל אחרי חצי שעה התחיל גשם חזק אז חזרנו לאוטו ונסענו חזרה למלון.

יום שני - פארק שטיינוואסן Steinwasen ופארק המיים באד פרדייז – המון גשם

היום התחזית היתה ליום גשום במיוחד משעות הצהריים. אז בחרנו להתחיל בפארק המים באד פרדייז Badeparadies (שעה וחצי ראשונה חינם עם הכרטיס האדום). מסתבר שאנחנו לא הייחידים שחשבנו ככה, והיה מפוצץ. כלכך מפוצץ שלא נתנו לנו להכנס. הגענו מאוחר יחסית (לקראת 11). לא ירד גשם כשהגענו והיה תור ארוך בחוץ. בירור מהיר העלה שלא ממש נותנים להכנס אלא רק על בסיס אחד יוצא אחד נכנס. הבנו שהתור עשוי גם להיות שעתיים ויותר וויתרנו.

החלטנו לעבור לפארק Steinwasen (חינם עם הכרטיס האדום). קראנו שיש שם מתקנים מקורים שמתאימים לגשם. הנסיעה מאד לא קצרה (קרוב לשעה), אבל ב-12 כבר הגענו. הפארק קטן וחביב ומשלב כמה אטרקציות פתוחות, כמה אטרקציות מקורות, ומעיין פינת חי כלשהי. היות וידענו שהגשם אמור להתחיל בקרוב ניסינו למהר במתקנים הלא מקורים. בפארק היו כמעט רק ישראלים (אולי אפילו רק ישראלים) והיה מאד ריק ובכלל בלי תור (בגלל מזג האויר? סוף העונה? לא יודע). על מגשת ההרים הפתוחה (bobsled) החלטנו לוותר. שמעתי על פציעות שם (וגם אני נפצעתי במגלשה דומה במקום אחר).

בפארק יש גשר חבלים גדול שבדיוק כשהגענו לצד אחד שלו התחיל גשם. בהתחלה תפסנו מחסה ל-10 דקות, אבל כשראינו שהגשם לא מפסיק חזרנו ללכת בגשם. בדיעבד זו היתה החלטה חכמה כי הגשם הפסיק רק אחרי 3 שעות.

בפארק יש מתחם מקורה שבו יש מתקני משחקים בשלושה שקלים, "קולנוע" קטן ועוד כמה דברים מאד לא מעניינים. די בזבוז זמן. אבל אחרי התייעצות עם כמה ישראלים הבנו שיש עוד מתחם מקורה. פיזית הוא נמצא קומה מתחתנו אבל אין מעבר (או לפחות לא מצאנו מעבר) וצריך לעשות סיבוב גדול בגשם. אז הלכנו בגשם לגלות מתחם סגור שיש בו רכבת הרים קטנה ומגלשת הרים קטנה. כאמור אין תור (ואין שום דבר אחר לעשות) אז כל ילד עשה 3 פעמים כל מתקן (ואבא המלווה עשה עם כל ילד – שני מתקנים, שני ילדים, שלוש פעמים = סה"כ 12 פעמים. אתם יודעים איך הרגשתי אחרי?)

יצאנו מהפארק מעט לפני 4 ונסענו חזרה לבאד פרדייז. הפעם נתנו להכנס אם כי עדיין היה תור איטי בכניסה. לדעתי בכוונה הם יצרו תור איטי (פתחו כניסה אחת) כדי לווסת את כמות הנכנסים, ובאמת היה עומס גדול בפנים.

הפארק נחמד מאד. מקורה ברובו הגדול (לא יצאנו החוצה). בכניסה כולם מקבלים צמידים שפותחים לוקרים (מקבלים לוקרים קרובים) ומאפשרים לשלם במזנון. ביציאה צריך להחזיר את כל הצמידים ומחשבנים.

לא יצאנו לאיזור הפתוח ולא יצאנו למתחמים של המבוגרים בלבד. באיזור הסגור יש כמה איזורים – יש בריכת תינוקות (עם מים בגובה 10 סנטימטר), איזור עם מגלשות לקטנטנים (חלקם מגיל שלוש וחלקם מגיל 6), איזור עם מגלשות לגדולים יותר (לפחות גיל 7, חלקם 12, חלקם 18 וכו'), ויש את הבריכה הגדולה עם איזור רדוד ועמוק, שפעם בחצי שעה בערך הופכת לבריכת גלים.

הפארק היה כאמור מאד עמוס, ובהערכה גסה למעלה מחצי מהנוכחים היו ישראלים.

שהינו במקום סדר גודל של שעה וחצי נטו. אבל ברוטו זה הרבה יותר, כי צריך להחליף בגדים חזרה לפני שמגיעים לשער היציאה ורק אז משלמים (כולל אם רציתם מייבש שיער, זה לפני התשלום). אז שילמנו על חצי שעה נוספת (אירו לאדם – 5 אירו לכולנו).

מפה חזרנו למלון

יום שלישי – פארק אירופה

הבוקר קמנו מוקדם ליום יפה בפארק אירופה Europa Park. הפארק במרחק למעלה משעה נסיעה, וכולל חניה והליכה ממגרשי החניה הענקיים הערכנו שיקח שיגיע כשעה וחצי להגיע לשער הפארק שנפתח ב-9 בבוקר.

אז עוד ערב קודם נערכנו לבוקר מוקדם. על הבוקר ירדתי לחדר האוכל שעוד לא נפתח ל'שנורר' כמה לחמניות טריות. המלצרית שמחה לעזור לי ואמרה שאנחנו גם יכולים לבוא עכשיו לאכול, אבל העדפנו להכין בחדר סנדוויצים לדרך. הילדים מלאי התרגשות התארגנו מוקדם ואכן יצאנו לדרך בשבע וחצי כמתוכנן.

כמו שכתבתי מגרשי החניה אכן ענקיים (כמו בכל הפארקים בסגנון) ויש הליכה מהחניה עד רחבת הכניסה שגם היא בתורה ענקית (עם שפע קופות, שירותים וכו'). הגענו מוקדם אז חנינו קרוב יחסית – כ-10 דקות הליכה מהאוטו לכניסה עצמה. אגב, בחלק מהדרך היו מסועים (כמו בשדה התעופה).

עם הכרטיס השחור לא היינו צרכים לעבור בקופה, ויש מכונות אוטומטיות לתשלום על החניה (5 אירו). ההמלצה היא לשלם עם החניה כשנכנסים ולגמור עם זה וכך עשינו.

נכנסו לפארק דקות לאחר הפתיחה עם הזרם ולקחנו את הרכבת לספרד. פה כבר הייתה תקלה ראשונה. רק קרון אחד (האחרון) מתאים לעגלות בגלל העומס לא נתנו לכולנו לעלות לקרון הזה אלא רק לעדלה ולאחד מההורים. התוצאה הייתה שלא רק שנתפצלנו בקרונות אלא בפועל אני ושני הגדולים נסענו רכבת אחת אחרי אשתי והקטנה. לא נורא, אבל התחלה מבאסת. אם היינו הולכים ברגל הליכה תכליתית (לא שיטוט איטי) היינו מגיעים לצד השני הרבה קודם. אבל מצד שני – מי יכול ללכת מהר כשרואים את כל המתקנים?

לאורך היום עשינו את דרכנו מהקצה הרחוק של הפארק לכיוון הכניסה, אם כי לא בצורה ישרה כמובן והלכנו גם קדימה ואחורה. התמקדנו במתקנים שמתאימים מגיל 4. השתדלנו להמנע מהמתקנים של הקטנים יותר כי אלינו ההורים הם כבר לא מדברים, ולא בחרנו באף מתקן שלקטנה אסור (רובם גם ככה לא דיברו אלינו).

באופן מובהק בבוקר היו תורים מאד קצרים (עד רבע שעה במתקנים שהיינו) ומשעות הבוקר המאוחרות יותר (11-12) הם התארכו מאד (חצי שעה ושעה במתקנים מסויימים). המקסימום שאנחנו עמדנו היה קרוב לשעה ב Atlantica SuperSplash, אבל זה היה המקתן היחיד שבו עמדנו בתור רציני. מטבע הדברים התורים מתמקדים במתקני האקסטרים שדילגנו על רובם.

ראינו גם כמה וכמה הופעות (4 או 5, לא בטוח), שהיו מאד נחמדות, וראינו את המצעד פעמיים. המצעד לא שווה בכלל (לפחות לכל מי שהיה אי פעם בדיסני). בפעם הראשונה פספנו את ההתחלה וראינו מה שחשבנו שהוא הסוף ובגלל זה לא הרשים, ובגלל זה רצינו לראות פעם נוספת. פעם שניה ראינו את כולו והבנו שבסך הכל הפסדנו את הדקה הראשונה, ופשוט המצעד לא שווה את המאמץ לראות אותו.

לקראת 6 בערב אנחנו המבוגרים כבר התחלנו להתעייף. הלכנו לעוד הופעה, ועוד מתקן ודי הרגשנו שמיצינו את החוויה, ובאיזור 7 התחלנו לנוע לעבר היציאה. יכולנו להשאר לעשות עוד מתקנים, אבל כבר הספקנו את כל המקנים בקטגוריה שעניינה אותנו (מגיל 4). יש המון מתקנים לקטנים יותר, אבל הם כבר פחות עושים לנו את זה, ולא הרגשנו שום צורך ברכבות המפחידות יותר.

היציאה גם לוקחת זמן. הן ההליכה בתוך הפארק ולמגרש החניה, הן העומס (שלא לאמר פקק) במגרש החניה, וכמובן הנסיעה הארוכה חזרה למלון. עד שהגענו חזרה למלון כבר היה כמעט 10 בלילה. כמובן שהילדים נרדו באוטו.

יום רביעי – טודנאו ופלדברג

הבוקר נפתח במגלשות ההרים בטודנאו Todnau. נסיעה של עשרים דקות בערך מהצימר. הגענו ב-10:15 (עד כמה שידוע לי פותחים ב-10) לראות תור קצר (עשר דקות למטה, ועוד רבע שעה למעלה). הרוב המוחלט של המחכים ישראלים. הכרטיס האדום מאפשר סיבוב אחד בחינם. יש במקום חניה חינם, אם כי אני מניח שכשעמוס נגמר המקום וצריך למצוא חניה רחוקה יותר.

עולים ברכבל פתוח (סקי), למעלה בנסיעה די ארוכה (כמה דקות טובות). הרכבל די מפחיד אותי בהקשר של הילדים הקטנים יותר. אין שום מחסום בין הרגליים, רק המעקה בגובה החזה, ולכן אין הרבה מה שיעצור את הילדים הקטנים מלהחליק למטה. אשתי עלתה עם האמצעי והחזיקה אותו חזק. אני עליתי עם הגדולה לצידי והקטנה עלי, תוך שאני מחזיק אותה חזק חזק חזק. בהחלט מפחיד.

למעלה אפשר לטייל, אבל אנחנו כמו רבים אחרים מצטרפים ישר לתור להחלקה. התור לא ארוך, אבל לקח כרבע שעה.

הגלישה עצמה ארוכה מאד. לטעמי ארוכה מדי. אני גלשתי עם הקטנה ולמרות החגורה שהייתה לה די פחדתי שהיא תעוף לי. אשתי עם האמצעי דיווחה על חוויה דומה. באופן כללי פשוט לא נהנתי, וכך גם אשתי והגדולה (שגלשה לבד). שני הקטנים דווקא כן נהנו ורצו סיבוב נוסף.

למשפחות עם בני נוער – זה נראה אתר חובה. למשפחות עם קטנים – הייתי שוקל בחיוב לוותר, ובדיעבד חבל שלא ויתרנו.

אחרי עצירה בסופר הצמוד המשכנו לכיוון פלדברג. בתוך מתחם קטן יחסית (מסביב למלון Feldberger Hof) יש כמה אטרקציות. מסלול אנתוני התרנגול (חינם), פארק חבלים (חינם עם הכרטיס האדום), רכבל ותצפית (חינם עם הכרטיס האדום), רכיבה על פוני (כרטיס אדום) ועוד כמה. יש במקום חניה גדולה וחינמית, אבל כשאנחנו הגענו היתה מצוקת חניה, ועשינו כמה סיבובים עד שמצאנו מקום שהתפנה. לתשומת הלב.

פארק החבלים Kletterwald Feldberg הזה מתייחד בכך שהוא מציע מסלולים גם לקטנים יותר. הוא לא היחיד שמציע, אבל בין הבודדים. הזמנו מראש ביקור בפארק החבלים (נדרש תיאום מראש) ל-15:30. בפועל חנינו במקום ב-13:00 אז שאלנו אם אפשר להתחיל קודם וצרפו אותנו לקבוצה של 13:30. יש בפארק בעצם 3 איזורים – איזור קטן (ונמוך) לקטנים, איזור למי שיש לו את הכרטיס האדום, ואיזור לכל האחרים (שגם יש בו איזורים מאתגרים יותר). תמורת 5 אירו לאדם אפשר לשדרג מהאיזור ה"אדום" לאיזור הפתוח שבו פחות צפוף. אמא מראש ויתרה ואמרה שתתלווה אל שני הקטנים לאיזור הקטנים, אני והגדולה הלכנו לאיזור הפתוח (שדרוג). בנוסף, בגלל שאמא ויתרה אז המוכר הציע להעביר את הכרטיס האדום שלה תמורת 5 אירו הנחה בשדרוג.

הקבוצתה שלנו כללה רק ישראלים. עד שהלכנו והגיע הקבוצה הבאה ראיתי שאים בה אף ישראלי. אני מניח שזו לא חלוקה אקראית.

לגדולים – בפועל לוקח כמעט שעה עד שמתחילים. מודדים ציוד, הולכים למקום, לובשים אותו, תדריך, הדגמה וכו'. לקטנים – כחצי שעה. מרגע שהגדולים סיימו את כל ההכנות המונה מתחיל לדפוק ויש שעה (מעבר לזה יש תוספת תשלום). שעה זה בהחלט מספיק זמן לעשות 2-4 מסלולים. לקטנים בפועל לא ספרו את הזמן ולמרות שהם התחילו לפנינו הם סיימו יחד איתנו. בקיצור אחרי הכל סיימנו בערך ב-15:30.

לגבי הגדולים – כאמור הייתי עם הגדולה ושנינו לא אמיצים במיוחד. למסלול ראשון בחרנו באקראי והסתבר שזה אחד המסלולים היותר מאתגרים (אם כי לא מאד מאתגר). המסלול כולל כ-10 מקטעים שכל אחד טיפה שונה. השיטה היא שכל אחד עושה את המקטע לבד (אסור שניים ביחד), ובין מקטע למקטע יש פלטפורמה קטנה בראש העץ שאפשר לחכות בה. ההתחלה מאד קלה (הולכים על קורה, ובהמשך על חבל), והבת הלכה לפני. אבל באיזשהו שלה זה התחיל להיות קשה יותר ויותר, הקטע ששבר אותנו היה מעין נדנדות חבל שצריך לדלג בינהן. החלק הרציונאלי במוח יודע שאי אפשר ליפול (מאובטחים מלמעלה), אבל הפחד מאד גדול, ומצאנו עצמנו משותקים מפחד. לא יכולים להתקדם, ולא יכולים לחזור אחורה (המסלול חד סטרי ולא בנוי לחזרה). אחד המפעילים במקום אמר שהוא יכול להוריד אותנו (וזה סוף הפעילות ללא החזר כספי), אבל שכדאי לנו לתפוס אומץ. אבל הוא נתן לנו טיפ גדול והזכיר שמותר להחזיק את הרתמה שמחברת אותנו למעלה. ברגע שהבנו את זה הכל נהיה הרבה יותר קל, כי בעצם בכל סוג של מקטע יש לך בפועל במה להחזיר כל הזמן. אולי זה "לא חוכמה" או "רמאות", אבל זה עדיין היה מאד נחמד. ובפועל עשינו שני מסלולים. כל מסלול מסתיים בגלישת אומגה חביבה אל הקרקע.

לגבי הקטנים – פה זה טיפה יותר מעניין. לבן ה-7 זה היה קליל (אולי הוא כבר מוכן למסלול של הגדולים). לבת ה-4 זה היה קצת קשה. מה שהיה בעייתי במיוחד הוא שבת ה-4 לא יכלה לקשור ולשחרר את עצמה (בתחילה ובסיום כל מקטע צריך להעביר את הרתמה לחבל אבטחה אחר תוך שחרור וסגירת השאקלים), כך שאשתי הייתה צריכה לעשות את זה. הבעיה היתה שלמרות שהמסלול נמוך (גובה של עד מטר מהקרקע) החיבור של החבל נעשה מעל גובה ההילד, כלומר מעל גובה הידיים של אשתי כשהיא עומדת על הרצפה. כך שהיא הייתה צריכה לעלות על הפלטרפורמה כדי לסדר את החיבורים, ואז לרדת כדי ללכת לצד הילדה, ואז לעלות חזרה כדי להעביר אותה למקטע הבא וחוזר חלילה. רק שהפלטפורמות לא מאד נגישות, וכך היא כל פעם הלכה לתחילת המסלול, עשתה את כולו עד הקטע שבו היתה הילדה, העבירה אותה, קפצה למטה, הלכה איתה, חזרה להתחלת המסלול, עשתה אותו, העבירה את הילדה וכו' וכו' וכו'. תענוג!

אחרי החבלים בחרנו ללכת לאכול. במקום יש מסעדה איטלקית סבירה. הארוחה לקחה כשעה ברוטו מה שמביא אותנו ל16:30. היינו קצת עייפים ושקלנו לוותר על מסלול התרגול, אבל הילדים ביקשו בכל זאת, אז הלכנו לתחילת המסלול (מימין למסעדה) והתחלנו ללכת נגד כיוון השעון (ימינה). אחרי 10 דקות של הליכה שבמהלכן לא ראינו שום תחנה נוספת חששנו שטעינו. חזרנו להתחלה ושם ראינו שהיינו צרכים ללכת עם כיוון השעון (שמאלה). בשלב הזה השעה כבר 17:00, וראינו בטעות שלנו סימן משמיים והחלטנו לוותר על המסלול וללכת לרכבל.

כשהגענו לרכבל (כמה דקות הליכה טובות) התברר לנו שהוא נסגר -17:00 ואחרנו. קצת התבאסנו אבל החלטנו שזה לא נורא. החלטנו לסגור את היום בטיילת של טיטיזי שאנחנו רואים כל יום (הכביש מהמלון עובר ליד הטיילת) אבל עד כה לא יצא לנו.

חזרנו חזרה לכיוון טיטיזי והגענו בסביבות 18:00 לטיילת כדי לגלות שהיא נסגרת באיזור 18:00. עד 19:00 כל החנויות כבר היו סגורות (לא המסעדות). השיט האחרון יותר ה-18:00 (וגם הסירות הפרטיות נסגרות) והטיילת מתחילה להתרוקן. אז שוטטנו טיפה וחזרנו למלון.

בסך הכל נראה יום של פספוסים, אבל היה בהחלט מהנה ולא מתיש (אחרי היום הקשה של פארק אירופה).

יום חמישי – אלזס

יצאנו בבוקר בדרך הארוכה לקולמאר. קרוב לשעתיים נסיעה. חלק מהדרך עובר בשדות ובמקומות יפים (עצרנו בשדה פרחים נחמד) וחלקו משעמם למדי.

חנינו במרכז קולמאר ליד התחנה של רכבת התיירים. עשינו סיבוב ברכבת ואחרי זה שיטוט רגלי. העיר בהחלט יפה, ובאופן כללי שוטטנו בלי הרבה מטרה אז קשה לי לאמר מה בדיוק ראינו. בשעות הצהריים הגענו לאיזור השוק כשאנחנו רעבים. השוק לא היה מדהים, אבל היה מספיק בשביל אוכל. צמוד לשוק מצאנו גינה קטנטנה עם מתקני משחקים (ממש לא מדהים, אבל יותר טוב מכלום) אז ישבנו על ספסל בגינה לאכול.

היה יום חם (אם כי לא שרבי) ובהחלט הרגשנו מותשים. אז חתכנו לכיוון האוטו (עם גלידה) ובשעות אחר הצהריים יצאנו שוב לדרך.

היעד הבא היה חנות דקתלון Decathlon המפורסמת. מדובר בחנות ספורט וקמפינג ענקית בשולי העיר. החנות זוכה להמלצות רבות בפורום ובצדק. קודם כי היא באמת ענקית עם שפע מוצרים, ויש בהחלט מוצרים זולים. חלק גדול מהמוצרים הם של מותג פרטי שלהם ו/או מותגים שלא מוכרים לציבור הישראלי, ויכולים להיות מאד זולים. בגדי ספורט "דרייפיט" ב-5 אירו, או בגדי ים במחיר דומה, אוהלים, תיקים, נעלי ספורט או נעלי טיולים ועוד. לגבי המוצרים הממותגים – פה כבר פחות טוב. המותגים באופן כללי הם אירופאיים עם דגש כל אדידס ולא אמריקאים (לא נקלתי בנייקי, סאקוני ועוד), והמחירים אומנם זולים, אבל ממש לא 5 אירו. כלומר תמצאו שם נעליים למשל יות זולים מחנות ממוצגת בקניון בארץ, אבל לא בהכרח יותר זול מהחנויות הגדולות שיש בארץ מחוץ לעיר (למשל אליטל ואחרים). יש הרבה דברים מעניינים שלא ממש ישים להביא לארץ. ציוד למכון כושר בייתי (משקלות ועוד), אוהלים, אופניים וכו'. אפילו שקלנו לקנות אוהל טוב ולשלם על מזוודה נוספת לאיזיג'ט אבל בסוף החלטנו לוותר.

מאד קרוב לדקתלון יש העתק של פסל החירות. מסתבר שהפסל (או אחד מהם) הוא יליד קולמאר. אז בכיכר בכניסה הצפונית מקולמאר עשו העתק של פסל החירות בגובה 4 מטר.

המשכנו לכפר ריקוויאר Riquewihr. זה כפר תיירותי מאד חביב עם "נשמה" ויש בו גם חנות חג מולד מפורסמת. שוטטנו קצת במדרחוב (ועוד סיבוב גלידה) ביקרנו בחנות חג המולד Féérie de Noël (יפה, אבל מאד יקר, ומאד קשה לרסן את הילדים לא לגעת) וסתם נהננו משעות אחר הצהריים ותחילת הערב.

חזרנו למלון בנסיעה מאד ארוכה תוך כדי שהילדים נרדמים כצפוי. בסך הכל יום חביב - שום דבר מדהים, אבל חביב ביותר, ולמעט רכבת התיירים היה גם לא יקר.

יום שישי – אגם טיטיזי

טוב, זה לא לעניין. כבר שבוע אנחנו ישנים מטר מהאגם, אבל למעט גיחה קצרה וכושלת לטיילת לא ממש היינו בו. והטיול כבר תיכף נגמר. אז החלטנו לעשות יום נינוח באיזור האגם.

פתחנו את הבוקר בביקור נוסף בבאד פרדייז. לא היה תור רציני, וכבר הכרנו טיפה את המתחם אז היה יותר קל. בילינו במקום קרוב לשעתיים (למעשה 1:59 שעות). אפשר היה עוד, אבל לא הרבה יותר. כאמור מכל הטיול זה היה המקום שבו הרגשנו הכי מוגבלים בגלל גילאי הילדים. לא היה עומס והספקנו להתגלש כמה פעמים, אבל הילדים הגדולים לא רצו להתגלש בלעדי, כך שבפועל התפצלנו לא מעט, וזה הרבה פחות כיף לטעמי.

בצהריים יצאנו מהמתחם והחלטנו לבקר ב"חוף הים" של האגם Strandbad (כמה מאות מטרים דרומית לטיילת) – כניסה חינם עם הכרטיס האדום. המקום חביב, אבל היה קריר. העננים הסתירו את השמש. אז בילינו במקום שעה נוספת וחזרנו למלון.

התקלחנו והכנו ארוחת צהריים טובה (פעם ראשונה בטיול שאנחנו במלון בצהריים) וסתם נחנו (שישי בצהריים – זמן לשנ"צ לא?). ספרים, DVD, קצת נשנושנים והרבה סתלבט.

בחוסר רצון מסויים יצאנו שוב לדרך בשלוש, מתוך מחשבה שאחרת שוב יסגרו לנו את הטיילת. נסיעה של 5 דקות ואנחנו שוב בטיילת. מסתובבים בחנויות התיירים ובעוברים ושבים. הטיילת חביבה, אבל היה לי חסר משהו. רק בדיעבד הבנתי מה היה חסר – לא היו הופעות רחוב כמו שאני מצפה ממקומות כאלה. כלומר יש מסעדות וחנויות תיירים, אבל לטעמי הופעות הרחוב עושות חלק גדול מהאוירה.

בחרנו בשייט החינמי הסירה הגדולה. התלבטנו בין לשכור סירת מנוע פרטית (סביבות 15-20 אירו) או בסירה הגדולה (חינם עם הכרטיס האדום), והכסף ניצח. השייט נמשך כחצי שעה ודי מקיף את האגם. זה בדיוק התזמון הנכון כי לקראת סוף השיט התחלנו להרגיש מיצוי.

אחרי סיבוב נוסף של גלידה חזרנו שוב למלון למנוחה של שעתיים, וחזרנו שוב לטיילת למופע המזרקות aquatique. המופע בסביבות שמונה וחצי בערב בקצה הטיילת לכיוון מזרח. היה כבר קצת קריר ולכן הצטיידנו בסוויטשירטים.

המופע בתשלום (סביבות 20 אירו לכולנו) ואין בעיה לקנות כרטיסים במקום. המקומות לא מסומנים וממש לא כל המקומות טובים. הכסאות (כסאות "כתר" לבנים) מסודרים שורות שורות על המדשאה, אבל המדשאה כמעט ולא משופעת, ולכן אחרי שורה 3 כבר רואים פחות טוב. אומנם המופע רובו לגובה (מעל הראשים), אבל בהחלט הסתירו לנו קצת. זה היה מופע של מזרקות, תאורה ומוסיקה, בשילוב קטעי וידאו שמוקרנים על המזרקה עצמה (המזרקה עושה רסס שעליו מוקרן הקטע). זה היה כאילו מסע מסביב לעולם שבו ביקרנו סדר גודל של 15 ארצות (כולל ישראל) ובכל אחת שיר או יצירה מוזיקלית יצוגית. את ישראל יצג השיר "תל אביב" של עומר אדם.

ככה הסתיים יום קליל, שכולו במרחק של עד 3 קילומטר מהמלון

יום שבת – שטרסבורג Strasbourg

החלטנו לחזור לאלזאס לעיר הגדולה שטרסבורג. שוב נסיעה ארוכה. חנינו בלב העיר (חניון גוטנברג Gutenberg) ועלינו ישר לקרוסלה ענקית שיש מעל החניון וכמובן שהילדים ניצלו. שוטטנו ברחובות העיר.

התחלנו מהשוק של שבת. יש למעשה שני שווקים צמודים. אחד שוק איכרים (קנינו קצת גבינותץ ממוכרת שלא ידעה אנגלית ותקשרנו רק בתנועות ידיים), ולידו שוק פשפשים חביב

ה”אטרקציה” המרכזית היא הקתדרלה הענקית. ביקרנו בקתדרלה עצמה, אבל ויתרנו על מופע השעון האסטרונומי שבה, וויתרנו גם על עליה למרומי הקתדלה לתצפית. הילדים התרוצצו במזרקה הצמודה לקתדרלה ונהנו להרטב.

מחוץ לקתדרה כמובן שיש הופעות רחוב. שתיים “מיוחדות יחסית שנתקלנו בהן היו חמת חלילים, וסוג של הרקדה המונית שבה חברי הקבוצה בחרו בני זוג מהקהל שוכנעו אותם להצטרף לריקוד

שוטטנו ברחובות, כולל בצרפת הקטנה, בדרך ראינו את התעלות, ואפילו גשר אחד שנפתח כדי לאפשר לסירה לעבור.

היינו בשטרסבורג עד אחרי 18:00 בערב, וחזרנו למלון.

יום ראשון – היום האחרון – מכרה והביתה

זה היום האחרון בטיול (הטיסה אומנם מחר, אבל ב-6 בבוקר). בבוקר עזבנו את המלון. לא לפני שארזנו, וניצלנו את שואב האבק במלון כדי לנקות את האוטו. היו לנו מראש הרבה רעיונות ליום הזה. שום דבר חשוב (אחרת לא היינו משאירים ליום האחרון). אבל מה שבעיקר הכריע את הכף היה החום. זה היה יום חם במיוחד, אז בחרנו לנסוע ל Schauinsland – לרכבל ולמכרה. היה לנו עוד יום בכרטיס השחור אז הרכבל היה חינם. הנסיעה ברכבת מאד ארוכה וגם קצת משעממת. למעלה היה עדיין חם אבל במכרה היה קריר (סוויטשירטים הספיקו). הלכנו למכרה, ולאחר המתנה של רבע שעה נכנסנו לסיור משפחתי (20 אירו לכולנו). בסיור הולכים כמה מאות מטרים בסך הכל, כולם במפלס הכניסה. המדריך מספר טיפה (בגרמנית, ואז חוזר על עיקרי הדברים באנגלית בשבילנו ואחנו מתמצתים עוד יותר בעברית בשביל הילדים). מדגים פטיש אויר (המון רעש במכרה הסגור), רואים כמה קרוניות וזהו. חביב אבל ממש לא חובה.

אחרי הפסקת רענון בתחנה העליונה של הרכבל ירדנו למטה. ברחובות הכל נראה סגור ונטוש (יום ראשון) ואנחנו רעבים. החלנו להכנס למרכז העיר פרייבורג מתוך הנחה ששם נוכל למצוא אוכל אפילו ביום ראשון. הלכנו במדרחובים של מרכז העיר והכל פשוט סגור ומסוגר. בכיכר הקתדרלה היו 2-3 מסעדות פתוחות. כולן בקטגוריה של "מלכודת תיירים" עם אוכל יקר ולא מדהים, אבל היינו רעבים, וחם לנו אז התמקמנו באחת מהן. הכל כלכך נטוש, שאין כמעט תיירים, אין מופעי רחוב וכו'. פשוט כלום.

מהמסעדה נסענו ישר לכיוון באזל למלון שהזמנו. נסיעה של כשעה. המלון שהוזמן הוא בעיירה סנט לואיס בצרפת שצמודה לבאזל ובה נמצא שדה התעופה - Aparthotel Adagio Access Saint Louis Bâle. כיוונו להגיע באיזור שש אחר הצהריים כדי שנוכל לפרוש לישון מוקדם וזה אכן מה שקרה, אבל לא כמו שרצינו.

החוויה שלנו במלון היתה פשוט גרועה. מראש ידענו שלא מדובר על מלון טוב (הביקורות מיקמו אותו בקטגוריית סביר ולא יותר), אבל לא חשבנו שכלכך ניפול. השיקול היה שזה לילה אחד, קצר (השכמה ב-3), לא חשוב לנו שאטל (עם הרכב, כן חשוב חניה) וחבל להשקיע. חשבנו גם שנוכל לנצל את המטבחון כדי להכין סנדוויצים ליום הטיסה בקלות יחסית. הזמנו סוויטה עם חדר שינה, סלון ומטבחון ושילמנו 105 אירו (זול בהתחשב במיקום). מראש הוזהרתי שהחדר קטן ואין מקום למיטה נוספת, וחשבנו ששלושת הילדים יסתדרו עם מיטה זוגית אחת.

בקיצור חשבנו שיהיה לא נעים אבל לא נורא, אבל טעינו. קודם כל היה יום חם והמזגנים לא קיררו כמעט בכלל. שאלתי בקבלה אמרו לי שזה ידוע ונתנו לי מאוורר וזה עזר טיפה. אבל היה להם רק מאוורר אחד ולא שניים (וכאמור יש חדר שינה וסלון).

בנוסף המיטות די קטנות והיה קשה להכניס 3 ילדים לאחת מהן. בסוף יצא שחלק ישנו לרוחב המיטה. הכל קטן וצפוף, ובחדר השינה למשל אין ממש מקום להגיע לצד השני של המיטה בלי לטפס מעליה. זה היה המלון הראשון מזה שנים שהיה לי מחסור בשקעי חשמל (למשל לא היה שקע ליד המיטה לטעינת הטלפון).

כשהגענו המקרר לא עבד. בירור עם הקבלה העלה שהם מכבים אותם כשהחדר לא מאוייש. אז הפעילו לנו כשהגענו, אבל כמובן שלקח כמה שעות עד שהוא התקרר (ועל הדרך פלט עוד חום לחדר).

היו המון שלטים שהזהירו מגניבות, אבל הם השתמשו במילה Robbery (שוד), ברמה כזו שהתחלנו להלחץ. וגם הוצאנו מהאוטו את המזוודות שבמקור תכננו להשאיר בלילה בחוץ.

יש אומנם חניה למלון, אבל גם היא צפופה ולא ידידותית. כדי להכנס לחניה צריך לעמוד בצורה לא מסודרת מחוץ לחניה, להכנס למלון ולבקש מהקבלה שיפתחו. אין אינטרקום.

ולקינוח, כמובן שהוילון לא באמת הסתיר את האור מהרחוב מה שעוד יותר הקשה על שינה.

ניסינו להתמקם ולהתארגן לישון מוקדם, אבל בפועל השילוב של החום, הצפיפות והאור מהחלון גרר לילה חסר מנוח. כולם התעוררו בחלקים כאלה או אחרים.

יום שני – טיסה

קמנו מוקדם ונסענו לשדה (10 דקות). תכננו להחזיר את הרכב ולהשאיר את המפתחות בתיבה (תחנת ההסגרה סגורה). בחניון מקומות המחניה מסומנים לפי שם החברה, ובאיזור של אנטרפרייז היה מקום חניה אחרון. לא יודע אם זה ספור, או שיש סיכוי שמישהו אחרי לא מצא חניה (ואז מה עושים?). פרקנו והלכנו לתור הארוך בצ'ק אין.

התור אומנם ארוך, אבל לא נורא. הספקנו עוד לעבור בתחנת המכס להחתים טפסים של החזרי מס. המוכס לא היה, אבל צלצלנו בטלפון הפנימי והוא הגיע תוך 5 דקות, ואז עוד השקיע בנו 5 דקות בחותמות (ולא פתח את המזוודה).

עליה למטוס, טיסה רגועה יחסית והביתה לחום הישראלי.

סיכומים ומסקנות

עלויות

העלות הכוללת ל-14 ימים נטו (16 ברוטו) הייתה קצת מעל 30 אש"ח:

טיסה – 1200 אירו ל-5 אנשים כולל 3 מזוודות

תחבורה – 530 אירו לרכב עצמו, כ-100 אירו לדלק לכל הטיול, כ-100 אירו לחניה (פארקי השעשועים תעריף יומי של 5-10 אירו, בערים 1-2 אירו לשעה או 20-30 ליום, ובשאר המקומות חינם), 20 אירו למעבורת מכוניות, 50 אירו למונית למלון בבאזל ביום הראשון, 130 אירו למוניות בארץ (כן, אני סופר גם את זה). סה"כ 900 אירו הוצאות תחבורה מעבר לטיסה

אטרקציות – כרטיס שחור (220), מפלי הריין כולל כניסה ושייט (30) פארק רבנסבורגר (100), מוזיאון צפלין (20) מוזיאון תעופה (20), טירה במירסבורג (15) אי הפרחים (40), מגלשות בגוטאך (30), מופע מזרקות (20) מכרה (20), שדרוג בפארק חבלים (5) ובפארק מים (10). סה"כ – סביבות 530 אירו

אוכל – סביבות 80 אירו ליום. מסעדה ב-50 אירו פעם ביומיים, סופר ב-50 אירו פעם ביומיים (בערך), גלידות, חטיפים, גבינה בשוק וכו'. 1100 אירו בסך הכל

לינה –באזל (175), סנט לואיס (105) אגם קונסטנץ (185X3 = 555) אגם טיטיזי (219X10 = 2190) ועוד כמה גרושים של מיסים. הכל ביחד מעט יותר מ-3000 אירו

ביטוח – 70 אירו

סלולרי – שני סימים של גולן 90 אירו ביחד (כולל דמי מעבר תוכנית הלוך ושוב)

הצטיידות בארץ – 100 אירו (מעט אוכל ותרופות)

כביסה – 50 אירו
 מזכרות – השקענו סביבות 100 אירו במזכרות לסוגיהן – סירות בפרייבורג, חנויות מוזיאון, שטויות בחנויות תיירים וכו'.

סה"כ – 6150 אירו לפני קניות

האם אפשר לעשות את הטיול זול יותר? כן, אבל לא בהרבה. הפינוק העיקרי שלנו היה בתחום הלינה. הוצאנו בממוצע 200 אירו ללילה, בעוד שישראלים רבים מוציאים בממוצע 100 (יש גם כאלה שפחות, אבל כשמשקללים גם את הלילה האחרון בבאזל שרבים עושים, ועוד, אני מעריך ש-100 זה סביר לצימר עם כרטיס אדום). אז זה יקר לנו את הטיול ב-1500 אירו בקירוב ביחס לטיולים של אחרים. בנוסף הטיול שלנו היה יחסית ארוך (שבועיים נטו, 15 לילות ו-16 ימים ברוטו). לא הכי ארוך שיש, אבל בוודאי שיותר משבוע עד עשרה ימים שרבים עושים. בסופו של דבר, ההוצאות הקבועות (טיסה, עלויות בארץ וכו') היוו בטיול רק רבע מהעלויות ההוצאות היומיות היוו ¾ מהעלות. כך שקיצור הטיול משפיע מהותית על העלות.

ישראלים

המון המון המון.. לא יצרנו שום קשר עם אף אחד (מעבר לשלום) וגם לא רבנו עם אף אחד. באופן אישי ניסינו להצניע את הישראליות שלנו.

באתרים כמו פארק המים המגלשות, פארק החבלים ופארק שטיינוואסן הרגיש לי שלפחות 50% מהנוכחים ישראלים. אבל באתרים שלא בכרטיס האדום הנוכחות שלהם דלה בהרבה (וגם שקטה בהרבה), עם דגש כל צרפת ואגם קונסטנץ. ככל שהטיול התקדם לכיוון סוף החופש כמות הישראלים ירדה.

אגב להפתעתי ראיתי המון משפחות עם ילדים קטנים מאד. בשנים האחרונות שקל חשבנו כמה פעמים לנסוע ליער השחור וכל הזמן החלטנו לחכות שהילדים יגדלו ויוכלו לנצל יותר טוב את האטרקציות (מה שהתברר כהחלטה נכונה) לכן הפתיעה אותי כמות הישראלים עם הילדים הקטנים. לא פיתחתי איתם דיון על סוגי האטרציות שהם עושים.

גילאי הילדים באטרקציות

הקטנה עברה את גיל 4 (בחודש) ואת גובה מטר (בשני סנטימר). זו קפיצת מדרגה משמעותית כי זה אפשר לה לעלות על הרבה מאד מתקנים, כולל בפארק אירופה ואחרים. בנוסף הגדולה כבר בת 10, גבוהה יחסית וצברה קצת בטחון עצמי כך שיכלה גם להיות לבד במקומות הרלוונטיים. כך שכמעט בכל האטרקציות היינו כולם ביחד. איפה שהיה צריך (מגלשות הרים למשל) התפצלנו ל-שני זוגות (הורה וילד קטן) + הגדולה. איפה שלא היה צריך (קרוניות גדולות למשל) אז לא התפצלנו. כמעט ולא הלכנו למקומות שלקטנה אסור היה (למעט בפארק המים).

זו פעם ראשונה שזה קורה. עד עכשיו באטרקציות הקטנה הייתה קטנה מדי (ולפני שהיא נולדה, אח שלה היה קטן מדי). כך שתמיד היינו צרכים להתפצל, לעשות החלפות (baby swap) וכו'. הפעם היה פשוט תענוג. אגב אני מניח שזו אחת הפעמים האחרונות שזה קורה, כי עוד שנתיים-שלוש הגדולה כבר תרצה מתקנים יותר מאתגרים ושוב נצטרך להתפצל.

מזג אויר

כמו תמיד למזג האויר השפעה גדולה על הטיול. הפעם היה לנו יחסית מזל ומזג האויר היה טוב ברוב הטיול. היה לנו יום אחד גשום מאד, ושני ימים סגריריים, ובהם בהחלט היה פחות כיף. והיומיים האחורנים של הטיול היו חמים (האחרון כבר היה די סיוט, כולל המלון המדובר). אבל בסך הכל בכלל לא נורא. בהחלט היו ימים של מכנסיים ארוכים, וסוויטשירט בבוקר או בערב, והיו ימים של בגדים קצרים יותר.

שפות שפות שפות

כמו תמיד באירופה, אנגלית אפשרית אבל מוגבלת. אני לא דובר גרמנית או צרפתית (וגם לא שוויצרית כשרלוונטי). ברור שבאתרי התיירות אין בעיה עם אנגלית. אבל במקומות אחרים זה פחות טריוויאלי. לא שלא מסתדרים, אבל צריך לפעמים נפנופי ידיים ואלתורים. כשמודבר על שיחות פנים מול פנים זה לא נורא (למרות שבשוק בשטרסבורג זה כבר היה מאד מאתגר וכלל בעיקר נפנופי ידיים). אבל כשמדובר על כתב זה יותר בעייתי. שילוט דרכים (כולל למשל הוראות חניה), הוראות הפעלה במדחן או במכונות כביסה,תפריטים במסעדות וכו' – לא כזה פשוט. ברור שבסוף מסתדרים (כולל אפליקצית התרגום של גוגל), אבל היו גם מקרים שוויתרנו. למשל באופן כללי אני די נמנע מחניה ברחוב ומעדיף חניון מסודר גם עם החניה יותר יקרה, גם משיקולי הבנת התמרורים. אגב אחד מהיתרונות של המלונות היקרים שלנו היה שכל צוות העובדים דיבר אנגלית ברמה טובה, ובהחלט נעזרנו בהם.

כרטיס אדום כרטיס שחור, וכרטיסים אחרים

הכדאיות של הכרטיסים הללו לא מוחלטת. זה לא שמפסידים עליהם (לרוב) אבל לאו דווקא החסכון דרמטי. זה בעיקר תלוי בשאלה האם אתם קודם בוחרים אטרקציות ואז מנסים להוזיל את המחיר, או קודם בוחרים כרטיס הנחות ואז בוחרים אטרקציות שמתאימות לו. זה גם מאד תלוי בשאלה האם ישנים ביער השחור כדי לטייל מחוץ לו. במקרה שלנו קיבלנו את האדום ורכשנו את השחור.

לגבי השחור, ככל הנראה חסכנו ממנו בערך 20 אירו. היינו בפארק אירופה (כמובן), מוזיאון היער השחור בגוטאך, מפלי טרייברג והרכבל ב Schauinslan. לא היה חסר הרבה שלא נלך לרכבל ביום האחרון, ואז החסכון היה שולי לחלוטין. למעשה קנינו את הכרטיס במוזיאון היער השחור רק כי ידענו שעוד באותו יום נכסה את ההשקעה (מה שנכון), וכל הזמן ידענו שיש לנו עוד יום חינם מתישהו.

לגבי הכרטיס האדום – קשה לאמר אם הוא שווה כי בפועל מקבלים אותו בחינם, ולא בהכרח מצאתי מלון אחר בר השוואה ללא הכרטיס. בכל מקרה הוא חסך לנו סדר גודל של 300 אירו ב-10 ימי לינה (פעמיים פארק מים, פארק Steinwasen, פארק חבלים, חוף הים בטיטיזי והמגלשות בטודנאו. אבל חלק גדול מזה (100 אירו) זה פארק Steinwasen אליו הגענו בגשם ונהננו פחות, ואם זה לא היה 'חינם' לא היינו הולכים, ובפארק המים היינו פעמיים שעתיים כל פעם (והוספנו 5 אירו כל פעם), ואם זה לא היה 'חינם' אולי היינו הולכים פעם אחת ליותר זמן. כך שלמרות שלרוב לא בחרתי אטרקציות בגלל הכרטיס, הוא כן קצת השפיע, ואם לא היה אותו לא היינו מוציאים את כל ה-300 אירו. עוד דבר שהכרטיס גרם למשל זה שבאגם טיטיזי בחרנו בסירה הגדולה (חינם) ולא בסירה פרטית (15 אירו). אם לא היה את הכרטיס לא הייתי מוותר על סירה פרטית.

ברור שאפשר לנצל הרבה יותר. כולל למשל סיורי סגוואי (לגדולים יותר) שזה דבר מאד יקר, או שכירת רכב חשמלי בחינם (סתם חוויה נחמדה) ועוד. זה מאד עניין של אופי.

כביסה

נקודת התורפה בטיול שלנו. בשני המלונות העיקריים לא היתה מכבסה בשירות עצמי או שירות כביסה לפי קילו. היה רק כביסה לפי פריט שלא רלוונטי למשפחה (3 אירו לפריט כפול סדר גודל של 15-20 פריטים ביום למשפחה). בשני המקומות לא הצלחנו למצוא מכבסה בשירות מלא באיזור (כזו שבבוקר משאירים שק ובערב/למחרת אוספים אותו נקי ומקופל) ונאלצנו למצוא מכבסה בשירות עצמי (וגם זה לא היה קל). הבעיה עם מכסבה בשירות עצמי שהיא לא במלון זה שצריך להשאר לידה הרבה זמן או להגיע וללכת כמה פעמים. כך שזו בהחלט הייתה חוויה בעייתית. בטיטיזי המכבסה היחידה שמצאנו גם לא הייתה קרובה בכלל למלון ודרשה יותר מ-10 דקות נסיעה, כך שבכלל לא היה טריוויאלי. המכונות גם לא היו ענקיות כך שכביסה ל-4 ימים של משפחה בקושי נכנסה. בטיטיזי היו 2 מכונות ומייבש אחד (כך שבפועל בעייה לעשות שתי מכונות בו זמנית)

אגב מחיר הכביסה היה 4 אירו למכונה ועוד 4 למייבש לא כולל אבקה (שלא היה למכירה שם אלה היה צריך להביא מהסופר).

הייתי צריך לעשות יותר שעורי בית בנושא.

שעות פתיחה

נקודה בעייתית. באופן גס הכל נסגר ב-6. זה כמובן לא מדוייק כי יש מקומות שקודם ויש מקומות שאחר כך. בפארק אירופה למשל אין שעת סגירה רשמית. בבוקר הם כותבים שפתוח לפחות עדX שעה בערב (8 במקרה שלנו) אבל לשאול בצהריים אם זה לא השתנה. הרכבל בפלדברג נסגר ב-5. הטיילת של טיטיזי בין 6 ל-7, וכו'.

האמת שהטיילת הייתה ממש מוזרה. נראה (לי כישראלי) מאד הגיוני להגיע לטיילת ב-6 בערב אחרי יום טיול וכשכבר פחות חם, להסתובב קצת,לאכול גלידה, לשוט בסירה, לקנות מזכרות בחנויות ולשבת לאכול. אז זהו שלא. השייט האחרון יוצא באיזור 6 (ובשלב הזה גם אי אפשר יותר לשכור סירה פרטית). חנויות התיירים נסגרות בערך בשעה הזו, ואפילו חלק מהמסעדות. ב-8 בערב למשל לא מצאנו מקום לקנות גלידה. היו כמה מסעדות פתוחות (בישיבה) וזהו.

רוב המקומות נפתחים באיזור 9-10. זה נכון כשמדובר על אטרקיות מחוץ לעיר. אבל בתוך העיר (במדרחובים לסוגיהם) לפני 11 עוד די מת, כולל חלק מהחנויות עדיין סגורות ומיעוט של תיירים.

גולן טלקום

לקחנו שני סימים של גולן איתנו. אחד חדש שנקנה לצורך הטיול ובוטל כשחזרנו, והשני קו קיים שהחלפנו תוכניות הלוך ושוב. עבד טוב מאד. לא היו כמעט מקומות ללא קליטה, האינטרנט עבד בקצב סביר בהחלט. היה צריך לכבות ולהדליק את הטלפון בחלק מהפעמים שעברנו מדינה (לא יודע למה) אבל חוץ מזה הכל בסדר. העלות לקו החדש 150 ש"ח (50 ש"ח לסים ו-100 לחודש) ולקו הקיים 170 (זה נחשב חודשיים כי התחלף מחזור חיוב באמצע ועוד 50 ש"ח לחזור לתוכנית זולה יותר, פחות 80 של תשלום חודשי רגיל לחודשיים האלה). סך הכל סביבות 300 ש"ח. סכום מאד סביר והיה מאד נוח. לא יודע עם עד שנה הבאה עוד יהיה גולן ואם ישאר הדיל הזה, אבל אם כן – אני אשתמש בו שוב.

כרטיס אשראי מזומן ועוד

בתחילת הקיץ הייתה רפורמה בנושא כרטיס האשראי בחו"ל (בהוראת בנק ישראל) שגרמה מבחינתי לזה שמשיכת מזומן בחו"ל התייקרה קצת בסכומים גדולים והוזלה קצת בסכומים נמוכים. היות ולא היה לי זמן לא הצטיידתי במט"ח מהארץ. יצאנו עם 70 אירו במזומן שנשארו מהטיולים הקודמים. ברוב המקומות שילמנו באשראי. היו מקומות שלא אהבו אשראי. באופן כללי בגרמניה ובצרפת לא כיבדו אשראי במקומות הקטנים על פחות מ-10 אירו. במקומות הגדולים (סופר, פארקי שעשועים וכו') קיבלו אשראי בכל סכום. היו יחסית מעט מקומות שלא קיבלו אשראי בכלל ורובם לא היו כאלה שדרשו סכומים גדולים יחסית. למעשה לא זכורה לי רכישה מעל 20 אירו במזומן. אבל אולי אני לא זוכר טוב. המקום הכי יקר שלא קיבל אשראי היו החניונים בערים (למשל בשטרסבורג) שהייתי צריך לשלם למעלה מ-20 אירו במזומן. שאר הוצאות המזומן היו בסכומים קטנים יחסית.

קניות

לא התרשמתי שגרמניה זולה במיוחד. כן, יש דברים יותר זולים מישראל. אבל לא ברמה של 50% אלא יותר ברמה של 10-30% (בהרבה מקרים). כולל למשל צעצועים וכדומה.

תלוי כמובן איך מסתכלים על זה. בארץ אני לא רונה צעצועים (או נעלי ספורט) בחנות בקניון, אלא בחנויות המוזלות שבאיזורי התעשייה/מחוץ לעיר. בגרמניה הגעתי לחנויות במדרחוב שמטבען יקרות יחסית.

בהחלט עשינו קצת קניות, אבל לא סכומי עתק. מעט מזכרות, ומעט דברים אחרים. כולל למשל נכנסנו לאיקאה בפרייבורג וקנינו מוצרים שאין בארץ.

בפעם הראשונה ניסינו את נושא החזר מס לתיירים במקרה שלי דובר על החזר כולל של כ-20 אירו שמייצגים פחות מ-10% מהשופינג. אחרי שהחתמתי את המכס בשדה בבאזל, שלחתי מהארץ את החשבוניות בדואר (קיבלתי מעטפה מבויילת) ואחרי כחודש זוכתי בסכום.

לא כל דבר ולא כל חנות זכאים להחזר. סגרמניה רק שופינג בחנויות גדולות יחסית/חנויות תיירים (כלומר סתם חנות שכונתית לרוב לא תחזיק את הטפסים). הקניה צריכה להיות מעל 25 או 30 אירו (לא זוכר בדיוק), ואז מקבלים חזרה סדר גודל של 10-15% (זה לפי מדרגות ולא לפי אחוזים) - הכל בקניה אחת. כך שבהחלט אם עשיתם פשיטה על חנות כלבו תקבלו החזר נאה, אבל בקניות קטנות של פה ושם לא יצא סכום גדול.

בצרפת החזרי המס היו רק על קניה של 150 אירו ומעלה כך שלא היה רלוונטי.

לגבי מוצרי יום יום (סופר וכדומה) - בהחלט זול יחסית, אבל בהתחשב בעובדה שאנחנו תיירים החסכון מתקזז. למה אני מתכון במילה תיירים - קונים אריזות יותר קטנות, טועים לפעמים במה שקונים כי לא מבינים מה זה, זורקים חלק מהמוצרים כי היו איתנו באוטו כל היום או כי עברנו מלון ועוד.

החזרים כספיים דרך האינטרנט

היות וישנו במלונות, חלק מהם הזמנתי דרך האינטרנט (הלילה האחרון והימים בקונסטנץ). לפני ההזמנה עברתי דרך אתר cashback (במקרה שלי ebates) וקיבלתי החזר של 4% (20 דולר בערך). לא הון עתק, אבל תמיד כדאי לקבל כסף בחזרה

כבישים

הכבישים היו מוזרים בעיניי.

מצד אחד יש כבישים מעולים ומשובחים. 2-3 נתיבים לכל כיוון, מהירות מותרת של 130 או אפילו ללא הגבלה (למשל כביש 35 שהוא כביש מאיזור באזל צפונה לאורך הגבול עם צרפת ודרך פרייבורג ופארק אירופה)

מצד שני - כבישים מאד איטיים ומתפתלית דרך עיירות שבהם המהירות צונחת ל-50 ואפילו 30 באיזורים מסויימים.

אולי זה ה GPS שבחר לי כבישים לא טובים. אבל בארץ אני לא רגיל לכבישים כאלה. לרוב אפשר להתקרב ליעד בכבישים ראשיים יחסית, ורק החלק האחרון של הדרך יהיה בכבישים שעוברים דרך ישובים. ופה בגרמניה היו לי המון נסיעות כאלה שכל הזמן נכנסים ויוצאים מעיירות.

בנוסף בכביש 31 שמוביל מטיטיזי לפרייבורג יש קטע מתפתל במיוחד תוך כדי עליה/ירידה. בנסיעה מזרחה (מפרייבורג לטיטיזי) יש עליה ופיתולים מאד חדים. בכיוון הפוך זו ירידה ופיתולים טיפה פחות חדים (כי זה הנתיב החיצוני). מאד לא נעים לנסוע בקטע הזה, בייחוד לא בחושך.

ואגב חושך - הכבישים לא מוארים. אומנם מחשיך מאוחר, אבל כשמחשיך הכל חשוך. לא בכבישים הראשיים וגם בקושי בעיירות. אין תאורת רחוב (לפחות בחלק לא קטן מהמקומות).

שירותים בתשלום

ממש לא כל השירותים (WC) בתשלום. לא הצלחתי לזהות שיטה מסויימת איפה וכן ואיפה לא. בהחלט יש מקומות שבתשלום - הן מקומות ציבוריים והן חנויות וכדומה, אבל גם היו מקומות שלא. מאלו שכן - ברובם צריך לשלשל מטבע של 50 סנט, היו גם כאלה שהתבקשת לתרום כמה שבא לך.

כאמור לא זיהיתי תבנית של איפה כן ואיפה לא. ומצד שני לא התרשמתי שיש קשר בין תשלום כן או לא לרמת הנקיון של השירותים.

טיול אטרקציות

אני חושב שהיער השחור הוא באופן מובהק טיול אטרקציות. הרבה יותר מהולנד או מקומות אחרים.

כלומר ברור שאפשר לשוטט בערים מצד אחד או בהרים מצד שני, ללמוד על התרבות המקומית וכו'. אבל זה לא נראה לי הטיול הטיפוסי.

הריכוז הגבוה יחסית של אטרקציות (ובעיקר אטרקציות אקטיביות) המחירים היחסית לא גבוהים של חלקם וכרטיסי הקומבו (אדום/שחור) עושים את זה יעד מאד בולט לאטרקציות.

למי שלא בקטע, אני בספק עד כמה כדאי לנסוע ליער השחור. ברור שאפשר, אבל אני נוטה לחשוב שיש הרבה יעדים טובים יותר.

למי שכן בקטע - היער נותן שילוב מאד טוב לטיל אטרקציות במחיר מאד סביר (הרבה יותר זול מטיול לפלורידה למשל).

חסכנות מול בזבוז

השאלה של חסכנות מול בזבזנות עולה בכל טיול, וכל אחד תמיד קובע לעצמו איפה הוא על הסקלה, ובכל קטגוריה בפני עצמה (טיסה/לינה/רכב/אטרקציות/אוכל וכו').

אבל אני חושב שהסוגיה הזו מאד מתחדדת ביער השחור מכמה סיבות:

טיסות - יש כמה וכמה אפשרויות טיסה. באזל, פרנקפורט, מינכן ועוד. בכמה חברות, תנאי טיסה, שעות טיסה, מרחקי נסיעה ועוד. זה אחד היעדים הכי שופעים בתחום.

לינה - צימרים זולים יחסית, אבל עם הרבה מאמץ - הן במציאת הצימר מנועי חיפוש פחות נוחים והתנהלות אישית עם בעלי הצימר אחד אחד ובגרמנית, והן בשהיה, בישול עצמי נקיון וכו', והן במרחקים מהכבישים הראשיים. מלונות יקרים בהרבה. ברמה הקיצונית - צימר טוב אפשר לסגור על פחות מ-100 אירו (פחות טוב בעוד פחות) בעוד שכמו שראיתם אנחנו שילמנו בערך 200 למלון

אטרקציות – הכרטיס האדום (ובמידה מסויימת גם השחור) מאד מפתים. זה מאפשר כניסה בחינם (או כמעט חינם) להרבה מקומות. מצד שני זה גורם לשאלה מאד גדולה - מה לגבי יעדים שלא כלולים בכרטיס? אז לגבי פארק אירופה יש כנראה קונצנזוס. אבל סתם דוגמא קטנה - רכבל בפלדברג או Schauinsland (לא בכרטיס האדום, כן בשחור). למשל באגם טיטיזי בחרנו בשיט באוניה גדולה (חינם עם הכרטיס) ולא שכרנו סירה פרטית שנראה לי יותר כיף. מצד אחד זה מאפשר כביכול לכל אחד לבחור מה שמצאים לו ולכיסו, אבל מצד שני גם קצת מגביל, כי מאד מכוון אותנו לאטרקציות החינמיות.

יעד - היער השחור מאד נחמד, אבל יש במרחק נסיעה די קרוב עוד כמה יעדים מעניינים. אם זה אלזס או אגם קונסטנץ שרבים משלבים לגיחה קצרה, אבל גם יעדים נוספים שאני פחות מכיר. אבל שוב יש פה עניין גדול של עלויות. באגם קונסטנץ למשל הכרטיס האדום לא תקף, ומעבר לינה זה דבר לא זול (ול2-3 לילות פחות מקובל צימר ויותר מקובל מלון יקר יותר), ורובנו לא קונים מדבקה לאוטוסטרדה של שוויץ וכו'. כך שנורא קל לבחור באפשרות הזולה ולשלב יום אחד של נסיעה מאומצת לאגם קונסטנץ (או לאלזס או לכל מקום אחר) ולא להקדיש לשם כמה ימים כמו שאולי ראוי.

אין לי פה תובנה מיוחדת, וודאי שאין פה נכון או לא נכון. אבל אני חושב שמרוב היעדים שבהם הייתי (למעט אולי קליפורניה) ביער הדילמה של חסכון מול בזבוז הייתה הכי חזקה.