פסח 2013 ואנחנו בטיול משפחתי לארה"ב עם ילדים קטנים. זה לא טיול טיפוסי, לא 'הספקנו' הרבה דברים, לא ראינו הרבה מקומות. אבל זה הטיול שלנו

 המסלול בקצרה

18 במרץ (שני) – טיסה ישירה ללוס אנג'לס, סידורים, מלון באיזור דיסני, דאונטאון דיסני
19 במרץ (שלישי) – דיסנילנד
20 במרץ (רביעי) – קליפורניה אדוונצ'ר פארק
21 במרץ (חמישי) – עוברים לסן דייגו – דאונטאון דיסני, שופינג בקרלסבד שבדרך לסן דייגו
22 במרץ (שישי) – סי וורלד
23 במרץ (שבת) – נושאת המטוסים מידווי, שופינג בלאס אמריקאס
24 במרץ (ראשון) – פארק בלבואה, לה הויה
 25 במרץ (שני) – טיסה לסן פרנסיסקו ונסיעה לחברים בעמק הסיליקון. ליל סדר אצל החברים
26 במרץ (שלישי) – בבוקר התאוששות מליל הסדר. אחה"צ קפיצה קצרה עם החברים לג'לי בלי
27 במרץ (רביעי) – מעבר למלון בדרום סן פרנסיסקו. גשר שער הזהב, סוסליטו, רחוב לומברט המתפתל, מגדל קויט
28 במרץ (חמישי) – קניות ברחוב מרקט + כייבל קאר הלוך ושוב
29 במרץ (שישי) – איזור המזח + duck tour + סיבוב זריז בצ'יינהאטון
30 במרץ (שבת) – שבת רגועה עם החברים
31 במרץ (ראשון) – פסחא – הפנינג ברחוב יוניון בסן פרנסיסקו, השלמת שופינג ברחוב מרקט. טיסת לילה לניו יורק
1 באפריל (שני) – נחיתה על הבוקר ב JFK. התמקמות במלון. סיבוב בסוהו
2 באפריל (שלישי) – דרום מנהטן – מעט צ'יינהטאון, מעבורת לסטטן איילנד וחזרה, pier 17
3 באפריל (רביעי) – תצפית מרוקפלר, השדרה החמישית ורחוב 34
 4 באפריל (חמישי) – build a bear, מוזיאון הטבע, סנטרל פארק וסיום היום ב FAO Schwarz. טיסת לילה לישראל


הערה - בסיפור הטיול השתדלתי להתמקד ברצף הסיפור, אז התובנות והפרטים מרוכזים בסוף. בנוסף התמקדתי בסיפור הטיול שלנו על הקשיים עם הילדים, ופחות במקומות שראינו. בגלל זה גם נראה לפעמים שנכנסתי ליותר מדי פרטים ויצא מעט טרחני. אני מניח שהסיפור הזה לא ישמש כבסיס לתוכניות של אחרים, אבל אני מקווה שתהנו לקרוא.

תודה
הטיול הזה תוכנן עם הרבה עזרה של פורום צפון אמריקה בלמטייל. תודה לכל מי שתרם ועזר בתכנון ובעצות, לראובן ומי איסט על כל הטיפים המעשיים לגבי טלפונים GPS ובכלל, לmabat על כל התובנות באיזור סן פרנסיסקו ובכלל (שלא ניצלתי את רובן), לגלית ולרבים אחרים שעזרו הו בתשובות לשאלותי, והן בכל הסיפורים שלכם שגמעתי בשקיקה.

מי אנחנו
משפחה בת חמש נפשות – אבא (אני), אמא, בת כמעט 8, בן ארבע וחצי ובת שנה וחצי. עשינו הרבה טיולים משפחתיים (כל שנה מאז שהגדולה נולדה) כולל שניים משפחתיים לארה"ב (אחד גדול לפלורידה ועוד אחד לוושינגטון), ו-3 גדולים לאירופה. חוץ מזה אמא ואבא מאד אוהבים את ארה"ב ועשו בה 3 טיולים משותפים (וכמה לא משותפים) לפני עידן הילדים.
אוכלים רק בשר כשר (חותמת רבנית) – תראו שזה חשוב בהמשך, ומקפידים על כשרות פסח.
מחפשים נוחות (למשל לא רוצים להצטופף כולנו בחדרף לא רוצים 5 שעות נסיעה ממקום למקום). לא מחפשים לרוץ ולא לסמן 'וי'. אם לא נראה משהו בטיול הזה לא נורא.
רקע
בקיץ היינו בטיול של שבועיים וחצי בבלגיה. היה מאד כיף, אבל מאד מתיש (זה היה הטיול הראשון כ-5 נפשות). כמובן מרגע שחזרנו מתגלגלים כל מני רעיונות לגבי לאן ומתי. ככלל היתה לנו בעיה תקציבית ובעית ימי חופש והיו כל מני מחשבות על גיחה קצרה לאירופה וכו'. לקטנה יש יומולת שנתיים ביולי כך שמחירי כרטיסי הטיסה יעלו.
כבר כמה שנים שאנחנו רוצים לנסוע לארה"ב שאנחנו אוהבים, אבל לא הסתדר. הן משיקולים פיננסיים, והן משיקולי משך הטיול. כל פעם שחזרנו מאירופה הבטחנו לעצמנו – פעם הבאה בארה"ב. ושוב חזרנו לאירופה.
אבל בראשית פברואר היו כמה שינויים (כולל חופשה כפויה מהעבודה בפסח) והתחיל לגרד לנו בכך זאת לנסוע. היה גם את השיקול שאם נוסעים אז לא צריך להכשיר את הבית לפסח (הרבה עבודה וגם יום חופש אחד).
יש לנו חברים טובים בעמק הסיליקון (ליד סן פרנסיסקו) אז רחרחנו אם אפשר 'להזמין את עצמנו' ליל הסדר. אם נוסעים בפסח חוסכים כרטיס טיסה לתינוקת (עוד לא שנתיים).
ראינו כמה דילים מעניינים בבריטיש שהיו על 5000 דולר לכולנו לקליפורניה. אבל ככל שבררנו החלטנו שלא מתאים לנו טיסה דרך אירופה מה שאומר טיסת יום לארה"ב. בינתיים המחירים התחילו לעלות מכל הכיוונים. ראינו הצעה של us airways ב-6000 אבל עם טיסות פחות נוחות. בקיצור בשבועיים שהתלבטנו הגענו בסוף למחיר של 7100 דולר לכולנו באלעל. טיסה ישירה ללוס אנג'לס, טיסה מסן פרנסיסקו לניו יורק, ועוד טיסה מניו יורק לישראל (עם שהות בניו יורק). 1925 דולר למבוגר, 1525 לילד ו-200 לתינוקת. בינתיים גלגלתי כמה מסלולים פוטנציאליים בפורום (העוגן של ליל הסדר די הקשה) כדי לראות שכרטיסי הטיסה מתאימים למסלול.
זהו, 40 יום לפני הטיול ויש כרטיסים ביד.
עכשיו צריך להתחיל לתכנן. הפורום מאד עוזר, אבל האמת שאין לי הרבה זמן וכח. התמקדתי בחיפוש מלונות, ובסוף לא תכננתי מה לעשות בכל מקום אלא רק כמה זמן ואיפה לישון. בהמשך תראו איך אלתרנו במהלך הטיול.
יום 0 – יום ראשון בשבוע
מחר טסים. ניצלנו את סוף השבוע לארוז, ונשארו רק פינות אחרונות. כמובן שתוך כדי אריזה גילינו כל מני דברים שחסרים. חלקם עוד הספקנו לקנות בשבת, וחלקם נשאר להיום. אשתי בעבודה, שני הקטנים בגן. לגדולה יש כבר חופש מבית הספר אז אני נשארתי בבית לסיים סידורים. השתדלתי עוד לשבת כמה שיותר על המחשב לתכנן דברים, ולא לשכוח להדפיס מפות מגוגל לכל האפשרויות, את הואצ'רים של השכרת הרכב, את כל הזמנות המלונות (לגיבוי, זה נמצא במייל), את הקופונים של מוניות כרמל בניו יורק (צריך להדפיס פיזית), כרטיסי טיסה, ביטוח וכו'. זה הזמן גם לגבות את כל הפרטים של הטיול. הכל נמצא אצלי במייל, אבל שלחתי את הכל גם למייל של אישתי לגיבוי. הגדלתי גם את הסנכרון של המיילים בטלפון משלושה ימים אחורה לשבועיים ונתתי לטלפון זמן להסתנכרן על הכל. התקנתי גם אפליקציית ניווט סלולרי והורדתי מפות. כל השטויות הללו לוקחות המון המון זמן (כמה שעות בסך הכל).
אתמול עוד הייתה התלבטות – לשלוח את הילדים לחוגים אחרי הצהריים? מצד אחד - לתת להם נורמאליות עד הרגע האחרון, וגם פחות יסתובבו לנו בין הרגליים. מצד שני – יש לי זמן להסעות עכשיו? הם לא יתעייפו יותר מדי (חוגי התעמלות וריקוד)? בסוף החלטנו לשלוח לחוגים.
בין לבין אשתי חזרה הביתה וסיימנו אריזות.
תוך כדי סיום האריזות נשבר המנעול באחת המזוודות. מדובר על מזוודה קשיחה כך שמנעול שבור פירושו שאי אפשר לסגור אותה (כמו רוכסן קרוע במזוודה רכה). הצלחנו לצופף הכל במזוודה פחות (הרי צריך להשאיר מקום לשופינג לא?) והחלטנו לקנות זוג מזוודות חדש בארה"ב ולזרוק שם את המזוודה הקשיחה הנוספת שנראה שגם יומה מתקרב. אז ישבנו עוד חצי שעה על המחשב לבחור מזוודות ולשלוח לבית של החברים אותם נפגוש עוד שבוע.
לא לשכוח לרוקן את כל הפחים (חוץ מהפח במטבח שיחכה לרגע האחרון) לעשות את כל הכביסות כדי להשאיר סל ריק. כל מה שאפשר לדחוף למייבש ולקפל ישר. מה שנשאר תלוי בתוך הבית.
ארוחת ערב (הבית כבר כמעט ריק מאוכל), אמבטיות, ריקון המקרר, סגירת ברז גז, כיבוי הדוד, אריזת הפריטים האחרונים באמת, ריקון המכוניות מכל הציוד (למקרה שיגנבו אותן), הכנת כסאות הבטיחות לנסיעה (פירוק האביזרים הנלווים, ניקוי קל), הכנת הארנקים לנסיעה (ריקון רוב התעודות והניירות הישראליים, רוב הכסף הישראלי, הכנסת התעודות הזרות כמו כרטיס ממסי וכו'), ריקון הפח במטבח. המון דברים קטנים שלוקחים את הזמן שלהם.
אחרי כל אלה השעה קצת אחרי 9 ונשאר לנו עוד 45 דקות עד שהמונית מגיעה. שני הקטנים ישנים על הספה בסלון, הגדולה רואה טלוויזיה. אני חוזר למחשב לעוד חצי שעה של תכנונים.
המונית מגיעה. הנהג מקבל הלם מכמות הציוד, אבל מצליח להעמיס הכל. אני מתעסק עם לסדר את הבוסטרים ולקשור את הכסא. אשתי עוברת שלוש פעמים על הסלון לוודא שלא שכחנו כלום, ובסוף אני עושה עוד סיבוב בכל הבית לוודא שהכל סגור.
בנתב"ג אין שום דבר מיוחד. אין תורים מיוחדים (למרות שזו תחילת חופשת פסח), לא הגענו ברגע האחרון, לא עשינו סיבוב רציני בדיוטי פרי (רק שוקולדים), ועדיין הגענו לגייט בזמן ולא קודם לכך.
בסף הכל שלחנו 3 מזוודות גדולות (במקום ה-4 שתכננו), טרולי קטן (תחשבנו שנעלה למטוס אבל התפנה מקום במכסת המטען), שני צימידנים גדולים, אחד עם הבוסטרים והמעילים והשני עם כסא הבטיחות. חוץ מזה לקחנו עלינו שני טרולים קטנטנים של הילדים, שני תיקי גב, ועוד צ'ימידן ענק מקופל בעגלה שבו ארזנו את העגלה ברגע האחרון.
יום 1 – יום שני בשבוע
ב-1 בלילה טיסה ישירה ללוס אנג'לס (15 וחצי שעות). הטיסה הייתה מאד קשה. בחרנו בטיסה הזו (ושילמנו המון כסף) במחשבה שהילדים ישנו חלק גדול מהטיסה (קיוויתי שסדר גודל של 7-8 שעות). בפועל הם ישנו פחות מ-5. הקטנה ישנה פחות מ-3 שעות (למרות האקמולי שנתנו לפני ההמראה). שני הגדולים ישנו קצת יותר. 10 שעות של שעמום במטוס. אין הרבה מה להוסיף חוץ מזה שזה קשה. הדיילים היו די נהדרים. גם עודדו, גם קצת לקחו מאיתנו את הקטנה וניסו לעזור בחטיפים ושתיה. כמובן שפגשנו במטבח האחורי עוד כמה הורים לקטנים וניהלנו שיחות של הורים לתוך הלילה. אחת הנוסעות שהייתה ערה כל הטיסה (וניהלנו שיחות ארוכות במטבחון) היא מטפלת במקצועה והציע (בצחוק כמובן) לתת לי שירותי בייביסיטר במהלך הטיסה (היא גם באמת לקחה את התינוקת מתישהו) - האמת רעיון לסטרטאפ - שירותי בייביסיטר בטיסה להורים מותשים. אני מניח שלקראת סוף הטיסה הייתי מוכן לשלם 100 ש"ח לשעה.
כדי לשפר את המצב אז האמצעי הקיא בטיסה בעודו יושב בכיסא שלו (שנהיה מטונף במיוחד) שעה וחצי לפני הנחיתה. ניקינו כמיטב יכולתנו, החלפנו לו בגדים וכיסינו את הכסא בשמיכה. מה אפשר לעשות?
נחתנו בשבע וחצי בבוקר. העגלה חיכתה בפתח המטוס, התור בהגירה היה קצר, אבל הפקיד ממש לא נחמד. שום דבר מיוחד אבל הוא דיבר בטון אגרסיבי ועם כל העייפות של הטיסה לא לגמרי הבנו אותו. לא שיש לי בעיה עם אנגלית, אבל אחרי טיסה ארוכה התבלבלתי לרגע בין האגודל הימני לשמאלי והוא כלכך עיקם את הפרצוף! היות וידוע שלפקיד ההגירה יש סמכות לשלול את הכניסה שלנו (לא שיש לו סיבה, אנחנו אנשים נורמטיבים והיינו אי אלו פעמים בארה"ב כולל רוב הילדים) יש תמיד לחץ מסויים.
במכס לעומת זאת תור ארוך, משקפים את כל המזוודות, ומבקשים לראות כל פריט של בשר או פירות וירקות. ידענו מראש ולא לקחנו דברים כאלה.
כאמור הייתה לנו ערמה ענקית של מזוודות לנייד על העגלה של השדה. אבל אנחנו יחסית מתורגלים מנסיעות קודמות. שתי עגלות של שדה תעופה (4 דולר כל אחת) עם רוב הציוד קשור יפה בגומיות, תיק גב אחד עלי, השני על עגלת הילדים. הילדה הגדולה דוחפת את עגלת הילדים, התינוקת על יד אחת שלי, ואני דוחף עגלה של השדה בשניה, ואישתי דוחפת את העגלה השניה ושומרת על הבן תוך כדי.
הבעיה היא ש-3 פעמים היינו צרכים להעמיס את העגלות - אחרי שאספנו את המזוודות, אחרי השיקוף במכס, ואחרי השאטל להשכרת הרכב. לא סוף העולם אבל סתם מעצבן, בייחוד כשבתור למכס הקטנה נרדמה עלי ואשתי היתה צריכה לפרוק את המזוודות למסוע ולהעמיס ולקשור אחרי. בנוסף צריך להעלות את כל הציוד על ההסעה של השאטל ולהוריד. אז ברור שהנהג של האוטובוס עשה את רוב העבודה ועדיין...
 באלמו זרם די מהר. לא היה לנו הרבה כח לבחור את הרכב אז די בחרנו באוטו הראשון שראינו. המחשבה היתה שהרכב האדום יהיה קל לזיהוי. זה היה דודג' גרנד קראוון כצפוי. בדיעבד לא היה לו אפילו כניסת USB כך שלא שמענו מוזיקה בכל השבוע הזה (לא נורא, לא היו הרבה נסיעות).
העמסנו את המיניואן בקלות, אם כי בהחלט היה צפוף עם כל הציוד. בגאז' מלא + מושב אחורי בודד מקופל + תיקים במעברים ומתחת לרגליים של הילדים.
ב-9:40 כבר יצאנו לדרך.

 מראש היו לי כמה מטרות ליום הזה - איסוף GPS מסניף של וולמארט, קניית סימים לטלפון בבסט ביי, קניית כרטיסים לדיסני בAAA , איסוף אוכל כשר שהזמנו מראש במעדנייה, וסופר. מראש ידענו שיהיה יום קשה וערכתי התייעצות בפורום איך אפשר לשפר אותו.
אחת התובנות שהיו לי היתה להתקין sygic - אפליקציית GPS לסלולרי ללא גלישה - שבוע ראשון חינם. אז עוד התקנתי אותה יום קודם והיא אכן עזרה לנו במהלך היום.

 החלטנו להתחיל בבסט ביי לקנות סימים. מהתייעצות בפורום עלה שהפתרון שהכי מתאים לי זה סימים של H2O. במקור חשבתי שלא כדאי לי לשלוח סימים למלון כי אני רוצה שמישהו יעזור לי להתקין אותם (הבנתי שיש הגדרות כלשהן בטלפון) וכי למלון אני עשוי להגיע בשעה מאורחת יותר. עשיתי המון טלפונים מהארץ לחנויות באיזור ומצאתי חנות של בסט ביי בדרך משדה התעופה לאנהיים שמחזיקה מיקרו סים של H2O. הם הבטיחו לי שגם יעזרו לי להגדיר כל מה שצריך (אני די טכנופוב).
הגענו לחנות ב-10:10 כששתי הבנות ישנות. אשתי נשארה איתן ואני והבן נכנסנו לחנות. לא דובים ולא יער. למרות שדיברתי איתם מראש בטלפון (פעמיים!) מסתבר שהם לא מחזיקים מיקרו סים. רק סים רגיל (אבל שאלתי!) וכמובן שאין להם את המכשיר שחותך סימים. הציעו לי לנסות בחנות הסמוכה של AT&T. אז נסענו 2 דקות לחנות של AT&T (באותו מתחם אבל אתם מכירים את הגודל של המתחמים בארה"ב). המוכר שם טען ש DATA לא יעבוד במכשיר שלי עם סים פרי פייד. נשמע לי מוזר כי אני זוכר שאמרו לי בפורום ש AT&T זה טוב (אבל קצת יותר יקר) אבל לא נראה היה שיעזור לי לריב איתו. צמוד להם היתה חנות של Verizon. בפורום הם לא הוזכרו כפתרון רלוונטי אבל אם החנות צמודה מה אכפת לי לשאול (אולי לפחות יש להם את מכשיר החיתוך של הסימים) אבל הם אמרו שהם בכלל לא מוכרים סימים. רק טלפונים.

 החלטנו להמשיך הלאה (כבר 11) ונסענו לאיזור הוולמארט(GPS) וה AAAשנמצאים באותו מתחם.
היה אותו מצב שינה אז אני והבן נכנסנו ל AAA והצטיידנו בכרטיסים לדיסני (כולל חניה חינם!) + חופן מפות (עדיין חינם). כולם כמובן היו אדיבים, ועדיין הסיפור לקח כ-20 דקות (קצת תור + הפקידה היתה איטית, וקצת רועד לי הפופיק לפני שמשלמים 2500 ש"ח על הכרטיסים אז בדקתי 3 פעמים שהכל בסדר.).
 בינתיים הבנות התעוררו ונכנסו כולנו לוולמארט. שם דווקא הבן נרדם בעגלת התינוק, בעוד ששתי הבנות (כולל בת הכמעט שמונה) ישבו בתוך עגלת הסופר. אספנו את ה GPS ללא בעיות והתייעצו עם המוכרת במחלקת הסלולר. היא הייתה נורא נחמדה ועשתה עבורנו טלפונים, ובסוף ציידה אותנו בכתובת והטלפון של סניף T-mobile שיעזרו לנו.
תוך כדי כך אנחנו מרגישים שכולנו גמורים ומתרסקים מעייפות. צלצלנו למלון (מהמספר הישראלי – 4 ש"ח לדקה) לוודא שהחדר מוכן (הוא מוכן). עשינו קניות מאד חלקיות בסופר והתמקדנו במה שחייבים להיום-מחר.
אספנו צ'יפס מסניף מקדונלדס שהיה בתוך הסופר (כזכור לא אוכלים בשר לא כשר) ונסענו למלון.
 המלון מאד מרווח (הזמנו סוויטה עם שני חדרי שינה וסלון). היינו בחדר שעתיים כולל פריקת הציוד, ארוחה קלה ומקלחות וב-4 יצאנו שום לדרך מעט רעננים יותר
הילדים ישר נרדמו כולם באוטו. נסענו ל T mobile מרחק של 10 דקות בערך ושם הגברת הנחמדה מכרה לי שני סימים + תוכניות ללא הגבלה (130 דולר סך הכל). נראה לי שקצת דפקו אותי ולא הייתי אמור לשלם על הסים (10 דולר לכל אחד, כלול במחיר שציינתי) אבל בשלב הזה לא היה לי כח לריב יותר מדי. חלק מהמחיר שצריך לשלם כדי להתקדם במהלך היום. שהיתי בחנות כחצי שעה כולל הכל בזמן שהילדים ישנים באוטו ואישתי מנקרת לידם.

נסענו למעדנייה הכשרה ושם ראיתו את המיטב של תוצרת ישראל. הצטיידנו באוכל לימים הקרובים.

 המשכנו לדאונטאון דיסני. הגענו ב-6 בערב. הערנו את הילדים שקיטרו קצת ויצאנו לעשות סיבוב של שעה וקצת באיזור. היה מאד נחמד אבל כמובן שהיינו עייפים מאד. היה גם קר למרות הסווטשירטים. לא קור איימים אבל בהחלט מציק. למרות התקווה שלנו שזה קצת יעיר את הילדים בפועל הם היו די זומבים ולא שיתפו יותר מדי פעולה. אכלנו קרפים עם נוטלה לארוחת ערב ויאללה למלון (10 דקות נסיעה). הילדים כמובן שוב נרדמו בנסיעה הקצרה והאמת שגם אני כמעט (בעייתי כי אני הנהג)
 ברבע לשמונה חנינו במלון, ובשמונה ורבע כולם (כולל המבוגרים) כבר ישנו.
כמה מילים על המלון:
התלבטנו מאד אם ללכת על מלון במרחק הליכה קצרה מדיסני או מרחק נסיעה קצרה. היתרון של ההליכה הקצרה ברור (כולל האפשרות להפסקת צהריים אם רוצים). אבל המלונות הצמודים לדיסני יחסית יקרים וברמה נמוכה יחסית. במחיר של כ-170 דולר ללילה (אחרי מיסים והכל) יכולנו לקבל חדר רגיל עם שתי מיטות זוגיות במוטל לא מפואר אבל קרוב. במחיר דומה יכולנו לקבל סוויטה עם סלון, חדר שינה ומטבחון ברמה גבוה יותר במלון רחוק. בחרנו לשדרג עוד טיפה (כ-200 דולר ללילה כולל הכל) לסוויטה עם שני חדרי שינה, סלון ושתי מקלחות מה שמאד עזר באמצע הלילה כשאני והתינוקת היינו ערים.
המלון היה Residence Inn Anaheim Resort Area hotel שבGarden Grove. הסוויטה היתה מאד נוחה ומרווחת. הסלון כלל פינת אוכל עם 4 כסאות ושתי ספות. בנוסף היה בו עוד מקום למיטת התינוק. במטבחון מקרר בגודל מלא, תנור כיריים מיקרו ומדיח כלים (כולל טבליות וסבון לניקוי ידני). בכל חדר (סה"כ 3) טלוויזיה 28 אינטש וכו'. בחדר ההורים היה אפילו שעון מעורר עם תאורה פנימית (שאפשר לראות מה השעה באמצע הלילה) עם רדיו וחוט שמתבר למכשיר ה MP3 שלכם. חדר הילדים כלל מיטת קומותיים ושרפרף, ששימש כשידת לילה וכשרפרף לצחצוח שיניים. בסלון היה גם שולחן עבודה קטן עם חוט לאינטרנט (אבל היה גם אלחוטי), ושלל שקעי חשמל לטעינת כל המכשירים. הקטע המעצבן היחיד (שחזר על עצמו לאורך כל הטיול) הוא שבאמבטיות אין צינור. אפשר לבחור בין הברז התחתון (למילוי האמבטיה) או העליון (למקלחת) אבל אין צינור מה שמאד הקשה בשטיפה של הקטנים. התעריף כלל ארוחת בוקר (פרטים בהמשך) אבל לא כלל חניה שבסוף לא חייבו אותנו (לא יודע למה, אבל לא ראיתי סיבה להתווכח). בצמוד למלון יש תחנה של השאטל ART (פרטים ביום השלישי) כמובן מכבסה בשירות עצמי, בריכה קטנה (אבל היה לנו קריר מדי) ומנגלים לשימוש עצמי (לא עניין אותנו). בסך הכל למי שמתכנן שהות יותר ארוכה באיזור זה יכול להיות פתרון מאד נחמד.
בדיעבד מה שלא הבאתי בחשבון זה שהנסיעה היא אולי 10 דקות, אבל החניה לוקחת המון זמן (כמו שתראו בסיפורי הימים הקרובים) אז אולי זה לא היה רעיון חכם. עד עכשיו לא החלטתי מה עדיף.
אגב למשפחות שלא צריכות כסא בטיחות (או שלא מקפידות) – הייתי שוקל בחום את האפשרות למונית!
יום 2 – יום שלישי בשבוע
דיסנילנד!
היום נפתח די מוקדם. כמובן שכבר בתחילת הלילה התינוקת עברה למיטה שלנו (למה ציפינו?) ועדיין היא לא ישנה טוב. אני התעוררתי לפני 4 ועברתי לסלון לקרוא קצת. הקטנה התעוררה לקראת 5, אז לקחתי אותה ויצאנו לסידורים.
התחלנו מכביסה. אומנם עבר רק יום אבל כאמור הבן הקיא בטיסה. בנוסף היה לי זמן אז למה לא? מה בבית לא עושים כביסה כל יום? הפקיד בקבלה פרט לי כסף למטבעות קטנים (דולר וחצי לכביסה ודולר וחצי למייבש). הפקיד גם מספק אבקת כביסה תמורת דולר אבל לא היה לו כח לגבות כסף אז הוא נתן לי חינם.
אחרי שהפעלנו את המכונה נסענו לאותו וולמארט מאתמול שפתוח 24 שעות. בדרך תרגלתי את ה GPS החדש (אתמול עוד השתמשתי בסלולרי). הפעם עשינו קניות קצת יותר נינוחות וניסינו לקנות עוד הרבה דברים קטנים. כולל קצת משחקים, תרופות שגילינו ששכחנו, ועוד מבחר מוצרי מזון שלא מצאנו אתמול כשמיהרנו. אחד הדברים שמצאו חן בעיניי הוא שמוכרים שם מים מינרליים באריזות של 12 או 24 בקבוקים של חצי ליטר במחיר מאד נמוך (לא זוכר בדיוק) כך שהיה הרבה יותר פשוט לקנות 24 בקבוקים כאלה ולא לטרוח כל בוקר למלא בקבוקים. המקרר בחדר מספיק גדול אז אפשר לדחוף הכל פנימה. באופן דומה (אם כי במחיר מעט יותר גבוהה) מוכרים גם קולה שאנחנו אוהבים אז גם היה נוח לקנות בקבוקים קטנים.
חזרנו לחדר מעט אחרי 6 (בדרך הספקנו להעביר את הכביסה למייבש). מהרעש של חזרתנו הילדים התעוררו. אבל בכל זאת לקח לנו עוד זמן להתארגן. רק בשמונה ירדנו לארוחת הבוקר במלון (אם כי כולם נשנשו משהו במהלך הבוקר בחדר).
ארוחת הבוקר נחמדה. היה כמובן את הקערות הענקיות עם הביצה המקושקש, בשרים וכו' (לקחנו רק את הבייצה), כמה סוגי קורנפלקס (כולל כאלה עם צבעים זרחניים כמו שהילדים אוהבים), חלב, שוקו, מכונה של משקאות תוססים ומכונה של מיצים, מכונות להכנת וופלים, קפה (אמריקאי מעפן), חמאה, פילדפיה וריבה, וכמה סוגי לחם. ממש לא דן אילת, אבל מספיק לצרכים של רובנו. היה דגימה די עלובה של ירקות באופן די טיפוסי לאמריקאים.
חדר האוכל כולל מתחם ילדים עם שולחנות נמוכים, מסך גדול שמקרין סרטי דיסני, ומתישהו לאורך הארוחה נכנס אחד מעובדי המלון עם ערימה של בלוני הליום לחלק לילדים (ליווה אותנו כל היום).
אבל – קודם כל צפוף יחסית (למשל לא מצאנו שולחן במתחם הנמוך), וכל הכלים הם חד פעמיים (מה שמשדר תחושה זולה, אם כי זה מאד פרקטי ונוח).
מעט אחרי 9 יצאנו לדרך (את הפארק פתחו כבר ב-9). לא עשינו מספיק שיעורי בית לנושא החניה ולקח זמן עד שהגענו למתחם המרכזי (החניה של מיקי וחברים). החניון ענקי (אם כי האמריקאים מתקתקים אותך מהר למקום הנכון) וממנו יוצא השאטל לפארק (למרות שאפשר גם ללכת 20 דקות ברגל). בסך הכל הגענו לכניסה לפארק כבר כמעט ב-10 בבוקר. לצערי בשאטל צריך לקפל את העגלה (שכמובן העמסנו בערימות של אוכל) כך שהיה קצת מסורבל אבל לא נורא. החנייה אכן הייתה חינם בעזרת השובר שקיבלנו ב AAA.
ואז הגענו לפארק. מי שלא היה אף פעם בדיסנילנד לא יכול להבין את זה. בשבילי זו פעם שלישית וזה עדיין מדהים. בשניה אתה נהיה שוב ילד בן 5 (אם אתה מרשה לעצמך). כבר בכניסה ראינו את מיני מאוס והתור הלא נוראי להצטלם איתה. הקטנה עכשיו חזק בקטע של מיני וישר התחילה למלמל "מיני, מיני, מיני, ..." כמובן שהצטלמנו כולנו.
הולכים לאורך הרחוב הראשי והחלטנו בספונטניות ללכת לעולם המחר. זה הזמן להסביר שהחלטנו לא לתכנן את היום. כן, אני מכיר את ריידמקס, והרבה תיאוריות לגבי איך למקסמם את היום. אבל מלכתחילה החלטנו בכוונה לא לתכנן ולזרום. חששנו שאם נתכנן נתאכזב על מה שלא נספיק (ובאמת לא הספקנו כמעט כלום). הדבר היחיד שתכננו הוא לבוא באמצע שבוע ולא בסוף שבוע (ובגלל זה התחלנו מדיסני למרות הג'טלג).
כבר בכניסה לעולם המחר ראינו קרוסלה נחמדה Astro Orbitor והחלטנו לעלות. היה תור של בערך 15 דקות ובינתיים רצתי להוציא fast pass לspace mountain (היה מקום ל-1 בצהריים). את התור ניצלתי כדי לצלצל לסלון הנסיכות שיש בפארק כדי לראות אם יש עוד תורים להיות לעשות איזה משהו נחמד לגדולה. אבל המחירים (החל מ-40 דולר לאיפור ותסרוקת) שכנעו אותי לוותר. אחרי הקרוסלה המשכנו ל Buzz Lightyear Astro Blasters. סיבוב נחמד מסביב לעולם של Buzz.
השעה עכשיו 12 וחצי וזה זמן טוב להפסקת חטיפים. בכיכר באמצע עולם המחר יש מקום ישיבה נחמד (האמת, בכל מקום בדיסני יש פינות ישיבה נחמדות) ונחנו כמה דקות. משם ל space mountain ולשימוש הראשון שלנו ב child swap או rider switch. אישתי נכנסה עם האמצעי, ואני ושתי הבנות חיכינו ליד היציאה. כשהם יצאו אני נכנסתי. אבל מסתבר שהרכבת היתה יותר מדי לאמצעי שיצא פוחד, ואז גם הגדולה בחרה לוותר ועליתי לבד. האמת – גם אני מפחד אבל הייתי חייב להוכיח אומץ לילדים.
המשכנו לכיוון toontown. אבל בדיוק מיני סגרה את הבית שלה להפסקת צהריים אז החלטנו שגם אנחנו נפרוש. היה לנו שניצלים (כשרים) בעגלה אבל רצינו לתגבר בצ'יפס וירקות טריים אז הלכנו למסעדה גדולה ב Fantasyland. עשינו עוד הפסקה של 45 דקות. שוב – כל התיאוריות אומרות שלא עושים הפסקה בצהריים כי זה הזמן שהמתקנים פחות עמוסים, אבל אנחנו בשלנו.
אחרי הארוחה התפצלנו. אישתי והקטנה הלכו לפגוש את מיקי, ואני והגדולים עשינו סיבוב לכיוון שאר האיזורים עד splash mountain. לקחנו fast pass לעוד שעתיים וחזרנו ברכבת ל toon town ושיחקנו שם במשחקייה עד שהקטנה סיימה עם מיני (יותר מחצי שעה תור).
בשלב הזה הרדמנו את הקטנה בעגלה ואני הלכתי איתה לטיול נינוח (תוך כדי הוצאת fast pass ל autopia), בעוד שאשתי והגדולים לוקחים שוב את הרכבת ומבלים בעץ של טרזן עד שהגענו. בsplash mountain היינו 4 הגדולים (בפעמיים) וזה לקח כמעט שעה (למרות ה fast pass יש תור של רבע שעה +המתקן עצמו + החלפה בינינו). כשסיימנו הקטנה התעוררה והלכנו לפגוש את פו הדב (ממש ליד המתקן שהיינו). משם שוב המשכנו בקצב נינוח ל autopia (שוב בפעמיים, הפעם הילדים עשו פעמיים, פעם איתי ופעם עם אישתי) ואז כבר התקרב הזמן של המצעד.
אספנו פיצה שלמה מאחד הדוכנים וחיפשנו מקום למצעד. הלכנו לאורך המסלול עד שמצאנו מקום ממש במטרים האחרונים שלו. התיישבו בנחת, והאמצעי נרדם בעגלה בזמן שחיכינו. אל דאגה, הוא התעורר למצעד, וכולנו נהנים מהמצעד ואוכלים פיצה בנחת. הרבה אנשים מסביבנו קינאו בנו על הרעיון של הפיצה במצעד.
כשהמצעד נגמר כולם מסתערים למתקנים בנסיון להקדים את התורים. הלכנו בנחת ל Fantasyland ועשינו עוד כמה מתקנים קטנים.
בשמונה התחלנו לזרום החוצה. הזיקוקים בשמונה וחצי, אבל החלטנו לוותר עליהם. כולנו עייפים, לכולם קר (למרות הסווטשירטים), הבן נרדם בעגלה, והקטנה מנמנמת על הכתף שלי, וברור לנו שאחרי הזיקוקים יהיה תור יותר ארוך לשאטל. אז יצאנו לשאטל ואז התחילו הזיקוקים וראינו את חלקם מהתור לשאטל, מהשאטל, ואפילו מהחניון. הדרך חזרה כולה (משער הפארק ועד דלת החדר במלון) לקחה כ-45 דקות.
חזרנו למלון והתמוטטנו לישון.
אגב למרות הפיתוי הגדול לאורך כל היום לא קנינו שום מזכרות (הבלונים מארוחת הבוקר עזרו לנו), אבל כן הוצאנו קרוב ל-100 דולר על אוכל ושתיה בפארק (למרות כל מה שהבאנו איתנו), למעלה מחצי מזה על הפיצה בערב.
P1000323.jpgP1000323-001.jpgP1000323-002.jpgP1000323-005.jpgP1000323-003.jpgP1000323-004.jpgP1000323-006.jpg
יום 3 – יום רביעי בשבוע
קליפורניה אדוונצ'ר
שוב קמתי מוקדם (אם כי פחות מוקדם) אבל הילדים קצת פחות מוקדם. החלטנו הפעם לנצל את העובדה שכל הכלים באוכל חד פעמיים ואשתי הלכה בבוקר לעשות פשיטה על החדר אוכל וחזרה עם חופן צלחות עם אוכל, וכך בתוספת האוכל שהיה לנו עשינו ארוחת בוקר בחדר וניסינו לחסוך זמן התארגנות.
ובכל זאת שוב יצאנו מהמלון ב-9 בבוקר. לאור הזמן הארוך שלקח אתמול להתנייד עם הרכב, החלטנו לקחת היום את השאטל ART. מדובר על שאטל שאוסף מכמה מלונות לדיסני. המלון שלנו יושב על התחנה הראשונה, והשאטל נוסע בקו ישר (אותן 10 דקות נסיעה) עם שתי תחנות בדרך כך שחשבנו שלא יקח הרבה זמן. טעינו.
בלובי של המלון יש מכונה אוטומטית למכירת כרטיסים (14 דולר להרכב שלנו לכל היום). התחנה בכניסה למלון. אבל חיכינו 20 דקות לאוטובוס, התחנה על המדרכה (כלומר הילדים השתעממו ופחדנו שירוצו לכביש), ואין אפילו ספסל לשבת!. כשהגיע השאטל עלינו ומצאנו מקום לשבת (כאמור תחנה ראשונה מתוך 3) וקיפלנו את העגלה. אבל בתחנה השניה רצה לעלות נכה על קלנועית קטנה (scooter). האוטובוס ערוך לזה אבל קודם כל הקימו חצי מהמשפחה שלנו כי קיפלו את הספסל הזה (ונאלצנו לעמוד בהמשך הדרך). בנוסף לקח יותר מעשר דקות להעלות אותו (עם כל הפרוצדורה של קיפול הכסאות,פתיחת הרמפה וכו'). אז כל הכבוד לאמריקאים שדואגים לנכים אבל אני מודה שזה היה מעצבן.
השאטל הוריד אותנו בכניסה לדיסני, אבל שוב השעה כבר כמעט 10.
לפארק הזה התכוננו עוד פחות. כלומר לדיסנילנד לא התכוננו אבל אנחנו (המבוגרים) כבר היינו פעמיים קודם אז ידענו למה לצפות. פה לא התכוננו ולא ידענו למה לצפות.
הצעתי שנתחיל ללכת לקחת fast pass למרוץ מכוניות של ספידי מקווין. זה היה רעיון חכם כי מסתבר שהכרטיסים לכל היום נגמרים מהר. קיבלנו כרטיסים לשמונה בערב, וזמן קצר אחרי זה נגמרו הכרטיסים לכל היום (אגב התור הרגיל למתקן הוא לרוב 90-150 דקות).
היינו כמובן הרבה זמן ב cars land (זאת הסיבה שהגענו לפארק – הבן חולה על ספידי מקווין). שחזרו ממש את הרחוב הראשי, כולל תחנת הדלק של פלו, המוטל של סאלי, הפנצ'ריה של לואיג'י וכו'. אפילו הפסל של סטנלי היה שם. אפשר להצטלם (אבל לא לקבל חתימה) עם ספידי, מטור, ורד. שני המתקנים ה'פשוטים' שהיו שם לא ממש קשורים לסרט (למרות שכמובן 'עטפו' אותם בהקשרים לסרט). לשניהם יש תור של כחצי שעה והלכנו לשניהם. ניצלנו את ה child swap כדי לעשות אותם פעמיים עם הילדים (הילדים כאמור עשו פעמיים כל אחד). חוץ מזה היינו ב Soarin' Over California שזה בעצם איימקס נחמד, בגלגל הענק (האמת ארוך ומשעמם) ועוד כמה מתקנים קטנים.
בפארק עצמו יש בידור ללא הפסקה. בכיכר המרכזית יש פעם – פעמיים בשעה הופעה קצרה של רבע שעה, כך שכמעט כל פעם שעוברים שם רואים חלק ממהופעה (שתי הופעות מתחלופות, אחת מהן עם מיקי מאוס). יש הופעה קצרה של מיני (משהו עם דיילות – ליד האימקס) וכמובן שהקטנה ראתה אותה פעמיים, ועוד כמה מופעי רחוב שמבחינתנו היו מזדמנים (כי לא בדקנו בלו"ז) אבל הם ידועים מראש למי שמעוניין. יש גם מופע מזרקות מאד נחמד באגם.
חוץ מזה יש הופעות 'גדולות'. אנחנו הלכנו לאלאדין. זה מופע מעולה ומאד מושקע באולם ענק (אני מעריך שהרבה יותר גדול מהיכל התרבות בתל אביב). המופע אומנם באנגלית כמובן אבל הילדים שמכירים את הסיפור יסתדרו בקלות. למבוגרים המופע גם נהדר כי בעצם הג'יני משמש כמנחה ומספר המון בדיחות שרלוונטיות למבוגרים אמריקאים. אז אומנם אנחנו לא אמריקאים אז חלק מהבדיחות לא הבנו אבל את הרוב כן.
המצעד אחר הצהריים מאד חביב (אם כי כמובן זה לא כמו במצעד השכן של דיסנילנד). על המופע המסכם ויתרנו (9 וחצי בערב). מסתבר גם שיש מעט מקומות חופשיים למופע, והרבה מקומות בתשלום כזה או אחר (למשל מקום טוב למי שמזמין ארוחה וכו') אז למי שמעוניין תעשו טוב שיעורי בית על האפשרויות.
שימו לב שהפארק עצמו לא מבוסס על הקלאסיקה של דיסני (מיקי, נסיכות וכו') אלא על הסרטים החדשים יותר של פיקסאר (כמו באג לייף, מכוניות, משפחת סופר על וכו'). למי שרלוונטי – תעשו שיעורי בית עם הילדים.
ב-שמונה בערב נאלצנו להעיר בכח את האמצעי (שנרדם קודם בעגלה) במתקן של ספידי מקווין, אבל זה היה שווה את זה – פשוט וואו. ב-10 דקות מספרים לך את הסיפור של הסרט. מק מאבד אותך, השריף רודף אחריך, מטור פוגש אותך, אפילו הקומביין רודף אחריך. ואז יוצאים למרוץ (לא לפני שגווידו מחליף לצמיגי מרוץ). המרוץ עצמו הוא סוג של רכבת הרים אבל שתי מכוניות נוסעות זו לצד זו (מרוץ) כמובן עם נופי אריזונה המדהימים ברקע.
זהו, ב-9 בערך (על רקע הזיקוקים מהפארק השכן) עשינו דרכנו החוצה. הפעם השאטל היה נהדר. חיכינו 5 דקות (ויש ספסלים) ונסענו יש למלון. סך הכל 25 דקות מהשער עד הדלת של החדר.
מחר עוזבים את המלון אבל אין לנו שום כוונה להתחיל לארוז עכשיו כולם הולכים לישון.
מיני הדיילתועוד מיני הדיילת
מופע בכיכר עם מיקיועוד מיקי בהופעהP1000468.jpgP1000468-001.jpgP1000468-002.jpgP1000468-003.jpgP1000468-004.jpgP1000468-005.jpgP1000468-006.jpgP1000468-007.jpgP1000468-008.jpgP1000468-009.jpg
יום 4 – יום חמישי בשבוע
עוזבים את אנהיים ועוברים לסן דייגו
בבוקר עזבנו את המלון (אחרי 10 בבוקר). החלטנו למתוח קצת את החוויה ולחזור לדאונטאון דיסני. אחת המטרות היתה החנות של דיסני (כאמור הצלחנו להמנע מקניית מזכרות בפארקים). הפעם כולם היו ערים,מזג האויר היה נחמד (חולצות קצרות) ונהננו לשוטט כמעט 3 שעות. החלטנו להתפנק בגלידה ולדחות את ארוחת הצהריים לשלב מאוחר יותר, והתחלנו לנסוע דרומה לקראת 2 בצהריים.
בשתי מילים עם המקום – דאונטאון דיסני הוא מתחם בילוי (צמוד לפארקים) שכולל כמה חנויות, מסעדות ומזון מהיר, בית קולנוע וכו'. לא מדובר על חנויות רגילות, אלא חנויות 'מגניבות'. כמובן חנות ענקית של דיסני, חנות של לגו שאפשר גם לשחק, וגם לקנות אבנים בודדות (עם כמה פסלים מדהימים עשויים מלגו) חנות של ESPN (עם מוצרי ספורט), rainforest cafe שכולל כמובן בית קפה וחנות מזכרות, עם כל החוויה של הסערה והאקווריום, חנות של build-a-bear שבה עושים לבד דובי (בובת פרווה - פרטים ביום ה-18), וגם build-a-ride שבו מונים לבד מכונית מרוץ (שתי החנויות צמודות) וכו'. תחשבו על נמל תל אביב אבל הרבה הרבה יותר טוב. מקום מאד נחמד לשיטוט של כמה שעות. זה לא דיסני (למעט החנות של דיסני שאר המקומות לא קשורים), אלא פשוט איזור תיירותי. אם תרצו תוכלו להשאיר עשרות ומאות דולרים בחנויות, מסעדות ובתי הקפה. אבל אפשר גם לא לשלם כלום (אפילו החניה חינם) או להוציא סכום לא גדול על גלידה, שתיה וכו'.
התכנון המקורי ליום הזה היה בבוקר לעשות שופינג בקניון שנקרא South Coast Plaza שיש בו כמה חנויות שרצינו. הקניון ממוקם קרוב מאד לאנהיים, אבל היות וכבר שעת צהריים והקטנה נרדמה 5 דקות אחרי תחילת הנסיעה, העדפנו להמשיך לנסוע כך שהיא תישן בנסיעה לסן דייגו.
בבוקר עוד קיבלתי מייל מגאפ אאוטלט עם קופונים. אז העזרות זריזה עם גוגל מפס מצאה אאוטלט נוסף Carlsbad Premium Outlets בכניסה לסן דייגו. לא היו בכלל פקקים והגענו מעט אחרי 3 (שעה וקצת של נסיעה). בילינו בקניון 3 שעות (ו-150 דולר), אכלנו ארוחת ערב מוקדמת ונסענו למלון Residence Inn San Diego Mission Valley. אחרי שהילדים הלכו לישון עוד הלכתי לנצל את המחשבים בלובי כדי לקנות ולהדפיס כרטיסים מוזלים לסי וורלד. השימוש במחשב ובמדפסת היה חינם (האמת רציתי לעשות את זה בבוקר במלון הקודם אבל שם רצו כסף על השימוש במחשבים).
שוב אותו סגנון של מלון. שוב שני חדרי שינה, אבל הפעם יותר צפוף (3 כסאות בלבד בפינת אוכל, חדר שירותים אחד, בלי תנור במטבח, בלי שרפרף לילדים, ספה אחת במקום 2 בסלון וכו'). קיבלנו חדר בקומת קרקע על החניה. מה שהיה קצת מבאס – הרגשה של מוטל אבל עדיין הכניסה לחדר דרך מסדרון ארוך. שוב המחיר כולל הכל היה כ-200 דולר ללילה (הפעם גבו את הכסף על החניה). גם במלון הזה היתה בריכה קטנה (וראיתי אנשים משתמשים בה, אבל אנחנו לא) ומנגלים לשירות עצמי (וגם בהם היו אנשים שהשתמשו). קטע קצת מוזר הוא שהמלון מורכב משלושה מבנים שונים שהמעבר בינהם הוא דרך החצר – אחד כולל את הלובי וחדר האוכל, ושניים עם חדרים. המכבסה לא הייתה במבנה שלנו וכך ב-9 ו10 בלילה אני צריך לחצות את החצר כששאני כבר לבוש בבגדי הנוחות שלי. לא נורא כמובן, אבל קצת מבאס.
יום 5 – יום שישי בשבוע
סי וורלד
פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר במלון (אותו סגנון כמו במלון הקודם). עצירה זריזה בסופר ליד המלון ונוסעים לסי וורלד. הגענו ב-10 בערך. היו שתי אפשרויות חניה – רגילה ב-15 דולר או קרובה ב-20. האמת, מגרש החניה היה די ריק, וגם החניה הרגילה הייתה די קרובה, אבל בשביל 5 דולר לא נראה היה לנו שצריך להתלבט וחנינו בקרובה. בכלל הפארק היה ממש לא עמוס והספקנו בקלות כל מה שרצינו. במקור תכננו להגיע לעוד חצי יום (הכרטיס מאפשר כניסה כמה פעמים שרוצים במשך שבוע) אבל פשוט לא היה צורך יותר.
סי וורלד הוא הפארק האהוב עלי בארה"ב. שילוב נכון (בעיניי כמובן) בין מתקנים והופעות, לא גדול מדי ולא המוני מדי, ועם איזור משחקים מאד נחמד לקטנים שבו התחלנו. יש בו ג'ימבורי גדול, כמה מתקנים, דוכנים של לונה פארק (זריקת טבעות וכו'), ואיזור משחקים עם הרבה השפרצות של מים (מזרקות וכדומה). עשינו כמה סיבובים באחד המתקנים של הקטנים (אין שום תור כך שאפשר להשאר עד שנמאס), המשכנו למופע הלוויתנים (ונרטבנו קצת), המשכנו לאיזור משחקי המים (העברנו את הילדים לבגדי ים ונתנו להם להשתולל). משם המשכנו למופע הדוליפינים, כשהילדים עדיין בבגדי ים. הגענו מאוחר אז ישבנו במרומי האיצטדיון אבל רואים די טוב. ניצלנו את זמן המופע והשמש כדי להתייבש, ולאכול צהריים באצטדיון (את רוב האוכל כזכור אנחנו מביאים איתנו, והבוקר עוד עברנו בסופר אז בכלל). עצירה קצרה להתארגנות והחלפת בגדים ואז רצינו לראות את המופע של כלבי הים. הגענו לאצטדיון 5 דקות לפני תחילת המופע וכבר לא היה מקום ולא נתנו לנו להכנס. הלכנו למעלית התצפית והמשכנו לשוטט להנאתנו עד ההופעה הבאה. מופע כלבי הים שונה מהמופעים של הדולפינים והלוויתנים. קודם כל האצטדיון הרבה יותר קטן, ושנית זה מופע היתולי שהדגש בו הוא על ההיבט הקומי ופחות על החיות (אם כי כלבי הים בהחלט נחמדים).והאמת שלמופע הזה יש מופע חימום של קומיקאי בזמן שכולם נכנסים לאצטדיון אז אין בעיה להקדים לתפוס מקום.
אחרי ההופעה התפצלנו – אשתי לקחה את הקטנים לאיזור המשחקים המדהים, ואני הלכתי למתקנים של הגדולים. לא היה בכלל תור וב-45 דקות הספקתי 2 מהאטרקציות המרכזיות של הפארק – Journey to Atlantis ו-Shipwreck Rapid. 
חזרנו למלון פחות עייפים משאר הימים.
סי וורלדP1000496.JPGP1000499.JPGסי וורלדסי וורלדסי וורלדסי וורלדסי וורלדסי וורלדסי וורלדסי וורלד
יום 6 – יום שבת
נושאת המטוסים מידווי וקניות בלאס אמריקס
בבוקר נסענו לנושאת המטוסים מידווי USS Midway לאור האהבה הגדולה שלי לתחום. החניה הייתה די מוזרה. בכניסה נתבקשנו לבחור כמה זמן נחנה ולשלם בהתאם. אמרו לנו שאם נרצה להשאר יותר נצטרף לקנות כרטיס חדש (אין שדרוגים). בחרנו ב-4 שעות (8 דולר). הגענו ממש ב-10 עם הפתיחה והיה תור של רבע שעה לכרטיסים (שנעלם אחר כך). ביקשנו וקיבלנו הנחה של דולר לכרטיס באמצעות AAA.
בחלוקה גסה נושאת המטוסים כוללת 3 איזורים – איזור המטוסים (שני הסיפונים העליונים), ה'אי' היכן שממוקם מרכז הפיקוד, וכל מה שמתחת לסיפון (שבו לומדים על החיים בנושאת מטוסים). איזור המטוסים היה נחמד והילדים נהנו. ל'אי' לא נתנו לנו להכנס בגלל שני הקטנים (מגבלת גובה של בערך 115 ס"מ) ולא רצינו להתפצל.
במקור לא תכננתנו לבקר מתחת לסיפון (באנו בשביל המטוסים לא?). אבל היתה להם תוכנית של 'טייס צעיר' (Junior Pilots) שאם הילדים יענו על שאלות יקבלו כנפיים. אז ירדנו גם מתחת לסיפון וזו היתה טעות. ריח כבד של דלקים מלווה אותנו ופשוט הקשה על הנשימה. סיימנו את הסיור כשכולנו רוצים החוצה ואויר (אבל קיבלנו את הכנפיים!).
 אגב מהסיפון העליון יש תצפית נחמדה וממנה רואים (בין היתר) חלק מהנמל הצבאי הפעיל בבסיס של Coronado. אנחנו ראינו שתי נושאות מטוסים מודרניות (אחת מהן מספר 76 בתמונה למטה). ושוב תוך כדי זה שאנחנו שם ויקיפדיה סיפרה לנו כל מה שרצינו לדעת (ויותר) על נושאת המטוסים USS Ronald Reagan CVN-76.
P1000648.JPGP1000649.JPGP1000651.JPGP1000653.JPGP1000660.JPGP1000678.JPG
הייתה כבר שעת צהריים והתשלום על החניה כמעט נגמר. במקור תכננו לשוטט בטיילת אבל כולנו הרגשנו לא כלכך טוב בגלל אדי הדלק, ונגמרה לנו החניה אז החלטנו להתרענן בשופינג בלאס אמריקאס Las Americas– קנין ענק על גבול מקסיקו. בילינו שם את כל אחר הצהריים כולל חנות גדולה של דיסני שבה מצאנו סיילים על כל מה שראינו יומיים קודם לכם במחיר גבוה. סיימנו גם להצטייד בבגדים לליל הסדר.
יום 7 – יום ראשון בשבוע
פארק בלבואה ולה הויה
יצאנו מוקדם יחסית (לפני 9). הפארק .Balboa Park במרחק דקות נסיעה מהמלון וכך כבר ב-9 בבוקר חנינו. ראינו הרבה אזהרות על בעיות חניה בפארק וההמלצה היא על חניון מרכזי (ומרוחק יחסית) שממנו יש הסעות חינמיות בכל הפארק. אבל ב-9 בבוקר לא הייתה בעית חניה וחנינו בפתח כפר האמנים הספרדי. אגב כשיצאנו היה בהחלט עומס על החניה ואנשים חיכו דקות ארוכות שנצא.
התחלנו בשיטוט רגלי לא מחייב מהכפר (שעוד היה סגור כמובן) לכיוון מרכז המבקרים. שם אמרו לנו שחלק מהמוזיאונים נפתחים ביום ראשון רק אחרי 12. בררנו גם מחירים וראינו שמדובר על 50 עד 80 דולר כניסה להרכב שלנו לכל מוזיאון ששקלנו (טבע ותעופה). בהתייעצות עם הילדים הם הטילו וטו על מוזיאון התעופה (כנראה בעקבות הטראומה של נושאת המטוסים מאתמול), ואנחנו החלטנו שננסה את מוזיאון הטבע בניו יורק ולא פה. טיילנו לאט חזרה לכיוון כפר האמנים (פותים ב-11) תוך עצירה במזרקה גדולה. ליד המזרקה היתה גם מישהי שעשתה ציורי פנים אז הילדים שמחו לקבל כל אחד ציור נחמד תמורת 7-8 דולר לילד (באופן לא מפתיע הבן קיבל ציוד של ספידי מקווין, והקטנה ציור של מיני). סוף שבוע עם מזג אויר נאה בפארק והוא מתמלא לאיטו באנשים וברוכלים לסוגיהם. בנוסף לאותם ציורי פנים היה מוכרי בלונים, מקפלי בלונים, דוכני אוכל וצמר גפן מתוק וכו'. אבל לא באוירה צפופה כמו בפארק הלאומי (גם היה עוד יחסית מוקדם). משהו נחמד שרציתי לספר – במזרקה המרכזית שם היו כמה כדורים מתנפחים ששטים על המים. מדי פעם אחד מהם מתגלגל לשוליים ואיזה ילד תופס ומשחק ואחר כך זורק חזרה למים. גם הילדים שלי נהנו. על הכדור היה כתוב "נא להחזיר למים בתום השימוש" אני מניח שהם זורקים כדורים חדשים למים כל יום, ועדיין זה היה מאד נחמד (ואני מניח שלא יקר להנהלת הפארק).
P1000718.JPG
שוטטנו לנו שעתיים בכפר האומנים (כולל סדנת יצירה לילדים הגדולים, ושנת צהריים לקטנה) וקנינו כמה מזכרות.
בשעות הצהריים הרגשנו שמיצינו את החוויה (כאמור בלי כניסה לאף מוזיאון) והמשכנו ללה הויה. בדרך אני רואה שמיכל הדלק כבר כמעט ריק (אם כי עוד לא נדלקה הנורה) ואני מחפש תחנת דלק. אבל באיזור הזה (כמו ברוב הכבישים שראינו בקליפורניה) אין תחנות דלק בכביש הראשי אלא צריך לרדת ממנו. תכננתי לתדלק ברגע שארד מהכביש המהיר אבל כמובן שכחנו.
היה בהחלט עומס תנועה לכיוון החוף והאיזור התיירותי (אם כי לא היו פקקים), ועומס חניה ברחוב. חנינו בחניון הראשון שראינו (6 דולר ללא הגבלת זמן) וירדנו לחוף הים לכיוון children's pool. שהוא מתחם נחמד סגור בשובר גלים שנבנה במקור כדי לאפשר לילדים חוף בטוח אבל אומץ ע"י עשרות אריות יום שרובצים בו כל היום. ישבנו על ספסל, צפינו באריות הים ואכלנו צהריים בכיף.
P1000758.JPGP1000760.JPG
P1000761.JPGP1000762.JPGP1000764.JPG
המשכנו בשיטוט ברחוב החנויות Girard Avenue, זללנו גלידה וסתם נהננו. חתכנו יחסית מוקדם ועצרנו בדרך בסופר מרקט בלה הויה עם מחלקה כשרה גדולה Ralphs La Jolla. מצאנו שם המון אוכל כשר לפסח (מחר ליל הסדר), כולל מעדנייה כשרה. קנינו מעט יחסית כי הכל עלה איתנו למחרת לטיסה. חזרה למלון, שינה לילדים, אריזה לגדולים. בדרך שוב נזכרתי בדלק, אבל לא נתקלתי באף תחנה בדרך חזרה למלון אז עדיין לאט תדלקנו.
יום 8 – יום שני בשבוע
עוזבים את סן דייגו וטסים לסן פרנסיסקו. ליל הסדר.
יום קודם לכן התייעצתי במלון כמה זמן יקח לשדה תעופה. הטיסה ל SFO ב-10:00 ורציתי להגיע לשדה לא יאוחר מ-8 בבוקר. צריך גם להחזיר את הרכב ולקחת שאטל מתחנת ההשכרה לטרמינל. על פי גוגל מדובר על 10 דקות נסיעה. במלון אמרו לי שבגלל שמדובר על יום שני בבוקר שאני אניח בין חצי שעה לשעה. הלחיצו אותנו.
אז ניסינו להתארגן מוקדם. אבל כמובן שבפועל הגענו לחדר האוכל רק אחרי 7, ויצאנו מהמלון ברבע לשמונה. לא היה שום עומס בכביש ובשמונה כבר החנינו את הרכב באלמו. הנורה של הדלק נדלקה מיד אחרי שיצאנו למלון, אבל הגענו בשלום. הזכרתי כמובן לחברה באלמו שהמיכל כבר ריק לגמרי (שילמנו מראש על מיכל אחד אז הרגשנו ש'דפקנו את המערכת').
שוב ערימה ענקית של ציוד לנייד (ועוד 10 דולר לשתי עגלות) ואנחנו בטרמינל. הכל זורם חלק והטיסה ממריאה בזמן.
ידענו שהטיסה קצרה אז לא ממש נערכנו אליה באופן מיוחד. טסנו ב southwest. בחברה אין מקומות שמורים אלא עולים לפי סדר הצ'ק אין. אבל משפחות עם ילדים קטנים נכנסות באמצע, וכך עשינו. הלכנו ישר לסוף המטוס והתיישבנו בשתי שורות עוקבות. התינוקת ישר קפצה מהידיים שלי והתיישבה על הכסא הפנוי בשורה שלנו. הסבתי את תשומת ליבה של הדיילת שיש פה מקום פנוי אבל היא חייכה ואמרה שלא צריך, רק שאקפיד לחגור אותה בהמראה ונחיתה. כך שהיא קיבלה כסא משלה וישבה בו לבד בהמראה ונחיתה.
11:30 נחיתה. יצאנו אחרונים מהמטוס ברמה כזו שהצוות התחיל לזרז אותנו (אסור להם לרדת לפנינו). שוב שתי עגלות של שדה התעופה (ועוד 10 דולר), רכבת פנימית של השדה (monorail) ואנחנו שוב בדוכן של אלמו. הפעם שאלנו את עובד החניון באיזה רכב ישUSB והוא אמר שלדעתו בכולם, אבל הצביע לנו על טאון אנד קאונטרי שיש בו DVD. לקחנו. מבחינה חיצונית הרכב באותו גודל כמו הגרנד קראוון שהיה לנו בחלק הראשון של הטיול, אבל הרבה יותר מפנק. קונסולה מרכזית מלאה תאים, DVD, ועוד. העמסנו את האוטו, וניסינו לשים לילדים DVD. אבל ה DVD ברכב תומך רק zone 1 והדיסקים שלנו הם zone 2. אז שמענו מוזיקה.
נסיעה לא ארוכה משדה התעופה של סן פרנסיסקו לעמק הסיליקון (כולל עצירה לצהריים) ואנחנו בבית של החברים.
הפגישה מאד מהנה. לא שלא ראינו אותם בשנה וחצי מאז שהם נסעו (כשהם באו לביקור) אבל זה מאד כיף. הילדים נהנים לפגוש את הילדים האחרים. אנחנו המבוגרים ישר מגוייסים לעזרה לליל הסדר. נהיה כמעט 30 אנשים וצריך להכין את הבית ולסיים בישולים. אז כמו רוב המשפחות, אשתי מסופחת למטבח ואני מסופח לסחיבת רהיטים.
בין לבין התאחדתי עם ערימות הקניות שעשינו בחודש האחרון וחיכו לנו אצל החברים. מרגע שהחלטנו שנוסעים התחלתי לנצל את כל הסיילים שמצאנו כדי לעשות שופינג, ושלחנו את הכל לחברים (כמובן בתיאום איתם).
הסדר היה נחמד וכמובן שהילדים נרדמו במהלכו (כדרכם של ילדים, מה גם שסיימנו אחרי חצות).
מה שהיה מאד נחמד הוא להכין את הסדר ולנקות אחר כך יחד עם החברים. גם כשנפגשנו בארץ, וגם רוב הזמן שהיינו אצלם הילדים היו ברקע ובפועל די מפריעים לשיחות של המבוגרים (אני מניח שכל מי שיש לו ילדים קטנים מכיר את זה). בלילה אחרי שהם הלכו לישו אפשר היה לפטפט קצת.
יום 9 – יום שלישי בשבוע
מנוחה וג'לי בלי
קמנו מאוחר והמשכנו בפינוי ההריסות מליל הסדר. גלגלנו את הבוקר לאיטנו כשכל הילדים משחקים יחד. אשתי נצלה את הבוקר ואת המטבח של החברים להכין קצת אוכל כשר לפסח לשבוע הקרוב - בכל זאת יותר נוח במטבח של בית מאשר במטבחון של המלון, מה גם שאפשר לשנורר תבלינים מהחברים.
אחרי ארוחת צהריים החלטנו לנסוע כולנו לג'לי בלי (שעה וחצי נסיעה). שני הגדולים שלנו בחרו לנסוע עם החברים כך שאנחנו מצאנו את עצמנו רק עם הקטנה שישנה רוב הנסיעה והיה לנו זמן לפטפט בנחת ולהנות מהנוף.
ג'לי בלי כמו שאמרו לי בפורום הוא נחמד ולא הרבה יותר מזה. היינו במקום קצת יותר משעה. הסיור עצמו כחצי שעה, חיכינו לו כמה דקות, ובילינו אחרי זה עוד 20-30 דקות בטעימות ובחנות המזכרות. מצאנו פארק נחמד עם גינת משחקים לא רחוק ונתנו לילדים קצת להתפרק.
בערב חזרנו לבית, הילדים הלכו לישון, ואנחנו ניסנו לארוז את כל השופינג, ולתכנן את המשך הטיול בסן פרנסיסקו.
יום 10 – יום רביעי בשבוע
עוברים למלון, גשר שער הזהב, סוסליטו, רחוב לומבארד המתפתל, מגדל קויט
בבוקר עוד סיימנו סידורים, קפצנו למכולת שמחזיקה אוכל ישראלי וקנינו אוכל כשר לפסח (גבינת סימפוניה, דניאלה, מילקי, עוגיות של פסח, ביסלי וכו'). נסענו למלון (באיזור שדה התעופה, בדרך לעיר) ועשינו צ'ק אין מוקדם (בתיאום מראש כמובן) ונסענו לסן פרנסיסקו. תחזית מזג האויר העלתה יום יפה, כשהימים הקרובים צפויים להיות מעוננים וגשומים. אז החלטנו להתחיל בגשר שער הזהב. חנינו במרכז המבקרים בכניסה הדרומית לגשר (דולר שעה) ויצאנו.
איזה מזג אויר יפה ואיזה נעלים. ערפילי, קר, והמוני טיפות זעירות באויר (גשם? לא ברור). התעטפנו במעילים (חוץ ממני שבחרתי בסווטשירט – טעות) ויצאנו לטיול על הגשר בדרך לגשר עוברים כמה תמונות, פסלים והדגמות של מה זה גשר תלוי. לנו זה היה נחמד, רק לשים לב שזה גרם לכך שההליכה לגשר לקחה חצי שעה במקום 5 דקות (ואז נגמר לנו כרטיס החניה ורצנו להוסיף). הכל כולל הגשר מאד יפה ונחמד, אבל קריר, רטוב, רוחות, ולא נעים באופן כללי. הראות ממש לא משהו (לא רואים את קצה המגדל). טיילנו (כמו רבים אחרים) עד המגדל הראשון וחזרנו.
P1000781.JPG
התכנון המקורי היה למצוא מקום נחמד לפיקניק באיזור, אבל הרטיבות באויר הוציאה לנו את החשק. קיפלנו עוד מושב באוטו ועשינו פיקניק בבגאז' (זו לא פעם ראשונה. בהרבה טיולים עשינו משהו כזה).
המשכנו לסוסליטו . לא היתה בעיית חניה (מדחן, שוב דולר לשעה ושמנו 3 שעות – לא לשכוח ערימת מטבעות של רבע דולר) אז שוטטנו קצת (עטופים במעילים) בין כל החנויות וקצת על קו המים.עיירה חביבה, אבל מן הסתם מתאימה יותר לקיץ (למרות שהגשם הפסיק). שוקו (וקפה) חם בסטארבקס, וחוזרים כשעוד יש אור בחוץ.
P1000797.JPGP1000802.JPG

 הכביש הראשי כולל את רחוב לומברט Lombard, אז החלטנו בספונטניות להמשיך עוד קצת ברחוב לחלק המתפתל. הילדים בהחלט התרשמו, ורצו להמשיך לטייל באיזור.
P1000825.JPGP1000829.JPG
 אז נסענו למגדל קויט Coit Tower ועלינו למעלה לתצפית (20 דולר לכולנו). כזכור די מעונן ולא ראינו המון מהתצפית, אבל היה חביב ביותר.
P1000840.JPGP1000841.JPG
 בדרך משם לכיוון המלון ראינו פתאום תחנת כיבוי אש. מצאנו חניה חופשית ליד (בכלל לא היתה לנו שום בעית חניה כל היום) והלכנו לביקור של כמה דקות. שום דבר מיוחד (לא עשו לנו סיור או משהו), ובכל זאת הבן מאד נהנה. בזה סגרנו את היום. חזרנו למלון לסיים לפרוק ולישון.
ושוב כמה מילים על המלון - Residence Inn San Francisco Airport/Oyster Point Waterfront. אותו סוג מלון, אבל הרמה ממשיכה לרדת. קודם כל מטעמי עלות הזמנו הפעם סוויטה עם חדר שינה אחד (הילדים ישנים בסלון על הספה הנפתחת שלא קיפלנו כל הימים). החדר עוד יותר צפוף (רק שני כסאות בפינת האוכל שהפעם כן ניצלנו וכו'). ככלל שילמנו את אותם 200 דולר ללילה כולל הכל (הפעם החניה חינם). במלון הזה היה פער מחירים מאד גדול בין תעריף אמצע שבוע לתעריף סוף שבוע (80-100 דולר הפרש). אחת הסיבות שבחרנו בו היא שהוא נחשב בקטגוריה יחסית נמוכה של מריוט רוורד (תוכנית הלקוחות של מריוט) וכך יכולנו לקבל שני לילות חינם תמורת נקודות וכדומה, כך שבפועל שילמנו 400 דולר ל-4 לילות. בנוסף רצינו מאד מטבחון אמיתי (ולא רק מיקרוגל) מטעמי בישולים לפסח, וברוב המלונות שבדקתי בעיר או בסביבה לא היה.
הנסיעה לעיר לא היתה סיפור גדול ולקחה לרוב רבע שעה (למעט ביום שישי כמו שתראו בהמשך). ברור שעדיף לישון במרכז העיר, אבל גם שם דיברו איתי על 150 דולר וצפונה לחדר יחיד בלי מטבחון (ובלי הלילות חינם של מריוט).
יום 11 – יום חמישי בשבוע
שופינג ברחוב מרקט, כייבל קאר
מזג האויר צפוי להיות גשום ומגעיל אז החלטנו להתחיל בשופינג ברחוב מרקט, ואם מזג האויר יאפשר לקחת את הילדים לגני Yerba Buena ומוזיאון הילדים הסמוך. בפועל היה יום יפה, כמע
מטעמי פסח לא ניצלנו את חדר האוכל של המלון (דומה אך עלוב יותר מהמלונות הקודמים) ועשינו בישול קל במטבחון במלון (חביתות).
חנינו באחד החניונים של איזורי הקניות (סביבות ה-3 דולר לשעה, כ-20 דולר ליום שלם), והתחלנו לשוטט ולעשות שופינג. בדרך ראינו כמה מופעי רחוב נחמדים. בצהריים התפצלנו – אשתי ממשיכה שופינג, ואני והילדים הולכים לכיוון הגינה. בדרך נהננו מהאדרטה של מרטין לותר קינג (מזרקה גדולה). בהמשך יש גינת משחקים נחמדה וקרוסלת סוסים. אלא שלא הספקנו לבלות הרבה בגלל ויכוחים בין הילדים (שוב, אני מניח שהורים לילדים קטנים יודעים על מה אני מדבר).
חזרנו לרחוב מרקט והצטרפנו לתור ל cable car (שישה דולר לכיוון מגיל 5, 36 דולר הלוך ושוב לכולנו) – תור של יותר מחצי שעה ניצלתי את זמן ההמתנה כדי ללכת לאוטו ולהשאיר בו את הקניות והעגלה כדי שיהיה יותר נוח. נסענו עד לצד השני, התפנקנו במילקשייקים בסטארבקס שליד התחנה ברחוב טיילור, עוד שופינג קצר בחנות ross הסמוכה, ועלינו שוב על הcable car כדי לחזור. את התור לדרך חזרה ניצלנו לארוחת ערב בריאותית במיוחד של מצה עם שוקולד.
אגב ניצלנו את היום הזה כדי לקנות איזה DVD של סרטים מצויירים שיהיה באוטו.
P1000889.jpg
יום 12 – יום שישי בשבוע
המזח, סיור duck tour, קצת צ'יינה טאון
נסענו לכיוון המזח. ביקשנו מהGPS לכוון אותנו לאחד מהחניונים (ליד מזח 35). זה שהוא בחר היה מלא, אבל היתה שם הכוונה לחניון אחר שלא נמצא על קו המים (איזה מרכז רפואי במרחק של עוד 3 דקות הליכה) אבל בדיעבד חסך לנו 10 דולר בערך (תעריף מקסימום של 17 דולר ליום).
הלכנו בנחת לאורך קו המים לכיוון מזח 43 – מזח הדייגים. התחלנו בסיור ב duck (תשעים וחמישה דולר לכולנו אחרי שוויתרו לנו על התשלום לאמצעי למרות שעבר את הגיל). זהו רכב אמפיבי מימי מלחמת העולם השניה. כולל סיור של כשעה בעיר ועוד חצי שעה במים. הגענו ברגע האחרון (12) כך שישר יצאנו לדרך. חילקו לכולנו צפצפות בצורת מקור של ברווז ושעושות קולות של ברווז. בתחילת הנסיעה הנהג אמר לנו "תסתכלו ימינה ושמאלה. אתם מכירים מישהו (חוץ מהמשפחה שלכם) – לא, אתם תפגשו אותם שוב? לא, אז מה אכפת לכם להשתטות ולעשות בושות?" ובאמת כל הנסיעה הוא הפעיל אותנו. סיפר בדיחות, שם כל מיני שירים וביקש מאיתנו להצטרף, אם בשירה, אם בצפצופים וכו'. הסיור בעיר היה מאד נחמד. המבוגרים נהנו להשתטות ונהנו מהבדיחות (לא מדהימות אבל בהחלט נחמדות), וכמובן שנהנו מהסיור עצמו ומההסברים. הילדים סתם נהנו מהסיור ומהצפצפות. באיזהו שלב הרכב יורד למים, הופך לסירה ועושה סיור במים. לטעמי האישי הסיבוב במים די מיותר. זו סירה מאד נמוכה ולמרות שהמים שקטים והיא לא מיטלטלת זה לא הכי נעים. בנוסף התנועה במים היא מאד איטית כך שבפועל עוברים מרחק מאד קצר. המסלול במים הוא מעגלי ועולים לחוף באותה נקודה שבה ירדנו. ועדיין זה גימיק נחמד, והקפטן (שמתם לב איך עכשיו הוא קפטן בעוד שרודם הוא היה הנהג?) נתן לכל מי שרוצה לנהוג, בדגש על הילדים. אנחנו ויתרנו, אבל היו כמה ילדים וכמה מבוגרים שרצו. בהחלט נהננו מהסיור כך שבסיומו נתננו טיפ של 10 דולר לנהג (לפי חישוב של כ-2 דולר לאדם כפול 5 נפשות).
חצינו את הכביש למזח לארוחת צהריים שהבאנו איתנו (ויתרנו על מרק הצדפות מטעמי כשרות).
 סיור קצר על המזח לכיוון הצוללת ואוניית הליברטי (לא נכנסנו אבל הסברנו לילדים על הלוחמה באוקינוסים במלחמת העולם השניה), עוד סיבוב במוזיאון המכני – זהו בעצם arcade מלא במכונות משחק היסטוריות – כולל כאלה מתחילת המאה שעברה, דרך ה Pin ball והאטארי, וכלה בכמה משחקים מודרניים יותר. שיחקנו קצת ('בזבזנו' 2 דולר) וחזרנו לטייל. ביקור קצר במאפיה של בודין Boudin גרם לנו לרייר (אני שוב מזכיר – פסח אז לא אוכלים), אז התפנקנו בעוד הפסקה לגלידה (בכוס, לא בגביע). מזח 39 לראות את כלבי הים, קצת בילוי בחנויות המזכרות ששם (ובקרוסלה).
 בשלב הזה התחילה ההתלבטות. במקור חשבנו לשלב את צ'יינה טאון באותו יום, אבל כבר מאוחר ואנחנו די עייפים, אז ללכת ברגל אין כח. שקלנו לעשות דילוג עם האוטו, והחלטנו לוותר.
תוך כדי הליכה לחניון ראינו אוטובוס בתחנה. מהבירור שעשיתי קודם ראיתי שהוא נוסע לצ'יינה טאון (גוגל זה דבר מדהים!). אז עלינו כולנו. התשלום לכולנו היה 4.75 אבל לנהג לא היה עודף (מסתבר שהוא לא חייב) אז שילמנו 5 דולר. הסתובבנו קצת בצ'יינה טאון אבל לא ממש נהננו. חנויות ירקות, ואטליזים עם כל מני דברים שאני מעדיף לא לחשוב מה הם היו קודם. כמה חנויות לתיירים. אלינו זה לא דיבר (גם לא בפעמים הקודמות שהייתי בסן פרנסיסקו או ניו יורק). שוטטנו ברגל עד כיכר וושינגטון Washington Square , סיבוב זריז במגלשות בכיכר ושוב אוטובוס עד האוטו, ונסיעה חזרה למלון. נתנו ל GPS להוביל אותנו למלון והוא לקח אותנו דרומה לאורך קו החוף המזרחי של סן פרנסיסקו (מתחת ל bay bridge). הבעיה הייתה שהמסלול עובר דרך אצטדיון הבייסבול שמסתבר שהיה בו אירוע, כך שהיה פקק גדול שהוסיף לנו חצי שעה של דרך. אבל לקח די הרבה זמן עד שהבנו מה קרה ואז כבר חשבנו שלא שווה לנסות מסלול חליפי. אז נשארנו עם הפקק עד שעברנו את האצטדיון והתחלנו לנסוע.
P1000929.JPGP1000943.JPGP1000967.JPGP1010012.JPGP1010014.JPGP1010015.JPGP1010032.JPGP1010036.JPGP1010037.JPGP1010038.JPGP1010058.JPGP1010071.JPGP1010073.JPG
יום 13 – יום שבת
מנוחה עם החברים
התחזית קבעה גשם, אנחנו די התקדמנו עם סימון ה'וי' על היעדים בסן פרנסיסקו (כמו שאתם רואים הטיול לא היה בסימן לסמן 'וי'). אז החלטנו לחזור לחברים לבלות איתם בשבת. בפועל הגשם התחיל רק בשעות אחר הצהריים אז היינו בגינה הציבורית, אחרי הצהריים אצלהם בבית עד הערב. יצאנו מהם כבר בערב ישר לישון. בקיצור, כמו הרבה שבתות יפות בארץ שמבלים עם חברים.
יום 14 – יום ראשון בשבוע
פסחא – הפנינג ברחוב יוניון, השלמת קניות במרקט, טיסת לילה לניו יורק
היום בלילה טסים לניו יורק (הטיסה ב-10 וחצי בלילה). זה גם יום ראשון של חג פסחא (Easter Sunday) שמשמעו שהמון מקומות סגורים ויש כל מני אירועים מיוחדים. בחרנו בהפנינג קהילתי ברחוב union. הגענו בשעות הצהריים. במרחק גדול יחסית (ובעיקר הרבה עליה) ראינו מדחנים שהנחנו שהחניה חופשית ביום ראשון. אבל לא היינו בטוחים, וקרוב יותר לא מצאנו חניה ברחוב. אז נכנסנו לחניון (שילמנו סביבות ה-10 דולר) והגענו להפנינג מעט אחרי 12. הרחוב היה סגור לתנועה, היו כל מני דוכנים (כובעים, מסאז'ים, אוכל וכו'), כמה מתקני לונה פארק (קרוסלות וכו') ובמה עם כמה הופעות. במדרחוב הסתובב הארנב של פסחא ואפשר היה להצטלם איתו. מדובר על הפנינג קהילתי ואי אפשר להשוות כמובן למה שעברנו שבוע קודם בדיסני, אבל היה חביב. ב-1 בצהריים נפתחו ארובות השמיים (לשם שינוי – לפי התחזית). מצאנו פינה להתחבא ואכלנו לנו צהריים במחסה. הגשם הפסיק אחרי כחצי שעה, לקראת המצעד שהיה ב-2.
ראיתי מצעדים מרשימים בהרבה. לא דיסני ולא העדלידע של חולון, מזכיר יותר את הרונדו של שמיניסטים בתיכון ליד הבית, אבל בכל זאת היה נחמד. עברו בסך בית הספר לבלט המקומי, שני מועמדים למועצה (או משהו בסגנון, לא בררתי), כמה חנויות שארגנו משלחת וכו'. כמו ברוב המצעדים מסוג זה היה גם רכב משטרה ורכב כיבוי אש אז הבן די התמוגג. אגב, באופן כללי כל אחד יכל היה להצטרף למצעד (היה דוכן הרשמה במקום), ובהחלט היו משפחות שקישטו טיפה את האוטו והצטרפו. אפשר להייחס לזה בביטול, אבל אפשר גם להכנס לאוירה ולהנות בכל זאת. רבים חילקו ממתקים (מנהג של פסחא) הן חלק מהצועדים, והן סתם אנשים שעברו בקהל כך שהילדים שלי זכו במלוא החופן (אנחנו המבוגרים עברנו כל פעם על הרכיבים לוודא שאין שם וופלים - חמץ).
אחרי סיום המצעד עוד הסתובבנו קצת ונהננו בלונה פארק. השיטה היתה שקונים כרטיסים (דולר כרטיס, רוב המתקנים 3 כרטיסים) אבל יש הנחת כמות. אז כל מני אנשים קנו פנקסי כרטיסים ונשארו עם עודף. אחת מהם תרמה לנו פתאום (מתנה!) איזה 15 כרטיסים. לקחנו את ה-9 שהיינו צרכים למתקן שבחרנו ותרמנו את מה שנשאר למישהו אחר. סתם הרגשה נחמדה לקבל ולתת.
 לקראת 3 התחלנו להתקפל. ביציאה מהמצעד נתקלנו שוב ברכב כיבוי האש, והפעם הכבאים היו נחמדים יותר, הצטלמו, והזמינו את הילדים לטפס לתא הנהג.
P1010097.JPGP1010098.JPGP1010105.JPGP1010130.JPGP1010131.JPGP1010107.jpgP1010107-001.jpgP1010107-002.jpgP1010107-003.jpgP1010107-004.jpgP1010107-005.jpgP1010107-006.jpgP1010107-007.jpg
בדיוק כשסיימנו עם הכבאים הגשם חזר במלוא עוזו. רצנו לחפש מחסה במינימרקט סמוך, אבל הספקנו להרטב. מזל שיש מעילים, אבל חבל שהם יהיו רטובים לטיסה בערב.
אחרי כמה דקות כשהגשם הפסיק המשכנו לרכב ונסענו חזרה לרחוב market, אחרי שבררנו מראש שחלק מהחנויות פתוחות באותו יום (רבות היו סגורות). חנינו ב union square (ועלינו לראות אותו) וחזרנו לאיזור החנויות. הגשם לא חזר, אז יכולנו לשוטט מעט, כולל לקחת את הילדים לקרוסלה שפספסו שלושה ימים קודם. למתקני המשחקים לא הלכנו כי הכל עדיין רטוב. מרחנו את הזמן בשופינג עד אחרי 7 בערב ונסענו לשדה.
 כשהגענו לאלאמו השארנו את הילדים לראות את ה DVD באוטו (הקטנה ישנה) ושני המבוגרים מנסים לארוז מחדש את המזוודות (אחרי השופינג של היום) כולל איזון משקלים וכו'. שוב שתי עגלות (ועוד 10 דולר) ומתקדמים לטרמינל. היה רגע לא נעים בטרמינל כשהמזוודות שלנו שקלו 51 פאונד במקום 50 (שקלנו לפי 23 קילו ולא לפי 50 פאונד) אבל לא עשו לנו שום בעיה (לא יודע אם זה בגלל שקנינו את הכרטיס מאלעל שהיא לפי ק"ג או סתם כי לא עשו בעיות). אחרי המזוודות ארגנו עוד ארוחת ערב בטרמינל עם שארית האוכל הכשר לפסח (חוץ מכמה פריטים בודדים שעוד המשיכו לניו יורק – מחר עדיין חג). למעשה זו בעצם ארוחת חג (כאמור מחר חג שני) אבל לא ניסינו אפילו לציין את זה בפני הילדים. תור ארוך לבדיקות בטחוניות ואנחנו בגייט לטיסה.
יום 15 – יום שני בשבוע
הגעה לניו יורק, SOHO
הטיסה עברה ללא ציונים מיוחדים. קצת פחות מ-5 שעות טיסה נטו (מהמראה לנחיתה). שני הילדים הגדולים ישנו ברובה אם כי לא שינה עמוקה. הקטנה ישנה פחות טוב, חצי מהזמן עלי וחצי על אישתי. בזמן שהיא לא ישנה עלינו אנחנו ישנו. במחצית השניה ניקרנו. אבל לא היה נורא.
ב JFK חיכה לי מיניואן של כרמל. מראש התלבטתי בגלל כמות המזוודות אם יכנס הכל במיניואן אבל החלטתי להמר. הנהג הגיע בזמן. ברגע האחרון אחד הילדים היה צריך שירותים אז הנהג אפילו חיכה לנו כמה דקות וצלצל לשמוע מה קורה, והנהג לא הרים גבה לאור כמות הציוד. קשרתי את הכסאות ונסענו למלון במנהנטן. מהשדה עוד צלצלתי לוודא שאפשר לעשות צ'ק אין מוקדם. כשעה נסיעה למלון.
הגענו למלון מעט אחרי 9. אחנו מתחילים להוציא את הילדים והכסאות והנהג פורק את ערימת המזוודות. פתאום מופיע לידינו השוער של המלון עם העגלה של המזוודות ומתחיל להעמיס. אני מחליף מבט עם אשתי שמשמעו – וכמה טיפ מגיע לו על זה? תור קצר לצ'ק אין (אמרו לי שזה טיפוסי ליום שני בבוקר) ואנחנו בדרך לחדר שלנו בקומה 26. המזוודות בגיעו כמה דקות אחרינו (עם הבל בוי שהוא לא אותו אחד כמו השוער) ונתנו טיפ של 10 דולר (9 פריטים) האמת מאד נוח שלא סחבתי, אבל מבאס שבפועל חיכינו לו 5 דקות שעיקבו אותנו מעט. האם שווה את הטיפ? לא יודע.
כמה מילים על המלון - Courtyard Midtown Eastבשדרה השלישית על 52. לא ממש ממש בצנטרום של הפיילה אבל ממש לא רחוק. יש תחנה של רכבת תחתית בכניסה למלון (אבל לא כניסה עם מעלית שמתאימה לעגלה, זאת נמצאת שני בלוקים משם), ותחנת אוטובוס ממש בצד השני של הכביש, חנות של דואן ריד (מעיין סופרפארם אבל עם מחלקת מזון קטנה) פתוח 24 שעות ביממה בבניין של המלון (הליכה של 10 מטר ברחוב.לא חייבים מעילים) ששימשה אותנו לחלב, ועוד. זה אומנם לא במרכז אז רבים מהעסקים בסביבה הם לא מזון, אבל עדיין זו מנהטן. במרחק של עד שני בלוקים היו 2 פיצריות, מקדונלדס שפתוח 24 שעות, שתי מעדניות, ועוד. לא היו חנויות מעניינות במרחק של אותם שני בלוקים, אבל במרחק של 3 בלוקים ויותר כן. 10 דקות הליכה למבוגרים ממרכז רוקפלר (עם הילדים זה לקח יותר), ו-2 תחנות של רכבת תחתית (או 20 דקות הליכה) מ times square.
הסיבה העיקרית שבחרנו במלון היא החדרים היחסית גדולים שלו. חדר יחיד עם שתי מיטות queen בשטח של 34 מטר רבוע. ממש ארמון במונחים של מנהטן, ועדיין לא מאד מרווח ל-5 נפשות ומיטת תינוק. כל המלונות הזולים שידועים בקרב ישראלים (כולל כאלה שמציעים חדרי משפחה) היו תפוסים במועד שחיפשנו. המלונות האחרים (כמו הולידיי אין אקספרס וכו') הציעו מחירים דומים לחדרים קטנים יותר. ההמחיר הממוצע ששילמנו היה 350 דולר ללילה כולל מיסים ואינטרנט, אבל ללא ארוחת בוקר.
המלון ברמה שמצפים מרשת courtyard (מלונות עסקים). שוב לא מלון 5 כוכבים סופר מפנק, אבל מלון בקצה הגבוה של ה-3 כוכבים.
היינו בחדר כשעתיים. התקלחנו, התרעננו, אכלנו ארוחת בוקר (ירדתי לקושש בסביבה אוכל) ולקראת 12 יצאנו שוב לדרך.
בחוץ קר יחסית. היום הזה היה בערך 12 מעלות עם סיכוי לגשם. ביומיים הבאים צפוי 5-7 מעלות בהיר, וביום האחרון יום 'חם' – שוב 10 מעלות. אנחנו לא מצויידים לספיק לקור (הממוצע העונתי הוא 13-17 מעלות ולזה נערכנו). כלומר יש מעילים וסווטשירטים, אבל אין כפפות, כובעים, בגדים תחתונים חמים וכו'.
ירדנו לתחנת הרכבת התחתית ובחרנו לקנות כרטיס שבועי בעלות של 31 דולר לכרטיס (3 כרטיסים, שני הקטנים פטורים). הערכתי מראש שלא ננצל אותם ושיותר זול לשלם על נסיעות בודדות, אבל נראה היה שיהיה יותר נוח כרטיס שבועי ולא להתעסק לכל נסיעה. אכן היה יחסית נוח, ואכן היה לא כלכלי (נסענו בפועל 8 נסיעות בעלות כוללת של 21 דולר). לקח לנו רבע שעה בערך בתחנת רכבת לרכוש כרטיסים, להתצטייד במפות, ולהבין איך זה עובד.
בחרנו לשוטט בסוהו רבתי ביום הזה. ירדנו מהרכבת ברחוב 14 על השדרה ה-8, כמעט ישר עלינו על גינת משחקים Hudsonפינת Bleacker. לא היה מאד קר אז נתנו לילדים לשחק קצת. המשכנו לשוטט בנחת לכיוון רחוב spring, עד ל-Broadway. משעה 2 בערך (מעט אחרי שעזבנו את גינת המשחקים) הילדים התחילו לקטר שהם עייפים ורעבים (אכלנו את שארית עוגיות פסח) אבל בכל מקרה לא רצינו ללכת לישון ב-4 ולגרום לעצמנו לג'ט לג אז משכנו אותם. מעט אחרי 5 נראה היה שעומד להתחיל גשם (ואכן התחיל זמן קצר אחר כך) אז החלטנו להתחיל לחתוך. אספנו פיצה שתחכה לנו למוצאי החג (והריח טמטם אותנו בדרך) וצעדנו לעבר תחנת האוטובוס ברחוב Bowery. חיכינו פחות מ-5 דקות והאוטובוס לקח אותנו עד פתח המלון. את הפיצה כבר אכלנו במלון ובפועל הלכנו לישון אחרי 8.
ועוד מילה על רכבת תחתית מול אוטובוסים – היינו כמובן עם עגלת ילדים, שכל היום היתה עמוסה בציוד (אוכל, שתיה, בגדי החלפה, מעילים בחלק מהזמן וקניות). ברכבת תחתית לא צריך לקפל את העגלה. מצד שני תחנות הרכבת הן ענקיות, ולמרות שבכולן יש נגישות לנכים, היא לא מדהימה. ממש לא בכל כניסה יש מעלית, יש הרבה מקומות שאי אפשר להעביר את העגלה (שערי כניסה ויציאה). בחלקם הסתובבנו לחפש מעבר אחר, ובחלקם התייאשנו וקיפלנו את העגלה (תוך ריקון כל מה שבפנים). או הרמנו אותנו מעל השער (גובה מטר וחצי, לא צחוק) כתלות בסוג השער. באוטובוס לעומת זאת חייבים לקפל את העגלה (זה החוק), תחנות האוטובוס לא מוגנות ממזג אויר, והאוטובוס יותר איטי (אם כי יש נוף). אין לי תשובה אחת נכונה, אבל בפועל נסענו 5 פעמים ברכבת ו-3 באוטבוס.
יום 16 – יום שלישי בשבוע
מעט צ'יינה טאון, מעבורת לסטטן איילנד וחזרה, pier 17
התחזית צופה עד 7 מעלות. כשיצאנו מהמלון (לקראת 10) היה פחות מ-5 מעלות. התלבשנו הכי חם שאפשר. הבנות לובשות את הגרביונים של ליל הסדר מתחת למכנסיים. לא בהכרח הכי מחמם בעולם, אבל יותר טוב מכלום. הבנים הסתפקו בג'ינס הכי עבה שיש. בחוץ קר. זה לא שקופאים מקור (בכל זאת מעל האפס) אבל אחרי כמה דקות בחוץ מתחילים פתאום להרגיש את הקור חודר פנימה, את האוזניים וכו'.
לקחנו רכבת תחתית לצ'יינה טאון כשהמחשבה לשוטט קצת וללכת ברגל לכיוון המעבורת לסטטן איילנד. אבל כמו שכבר ציינתי צ'יינה טאון לא ממש עושה לנו את זה, והקור לעומת זאת כן עשה לנו את זה, אז אחרי שעה וחצי של הליכה החלטנו לקחת אוטובוס. שוב גוגל ידידינו מוצא לנו אוטובוס קרוב, אבל הפעם חיכינו יותר מ-10 דקות בקור בלי לזוז (שוב לא אסון אבל ממש לא תענוג). האוטובוס מוריד אותנו בפתח תחנת המעבורת לסטטן איילנד. בטרמינל של המעבורת הצטיידנו באוכל לאכול על המעבורת עצמה. איזה כיף שפסח נגמר. אפשר לאכול אוכל רחוב. אומנם לא בשרי, אבל עדיין יש מבחר. הסיבוב במעבורת בהחלט נחמד. קר בחוץ אז רוב הזמן היינו בפנים, אבל בהחלט הנוף של מנהטן, פסל החירות ואפילו גשר ורזאנו (מברוקלין לסטטן איילנד). בכלל המעבורת זו חוויה נחמדה לילדים שנהנו גם לראות איך קושרים אותה וכו'. כשמגיעים לסטטן איילנד חייבים לרדת ולעלות שוב. שימו לב – הסיבוב כולו כולל לחכות למעבורת בשני הצדדים לוקח מעט יותר משעתיים בלי להשאר בסטטן איילנד (כלומר יורדים מהמעבורת וישר עולים עליה שוב). תביאו בחשבון בתכנון הזמנים.
P1010181.JPGP1010183.JPGP1010186.JPGP1010190.JPGP1010206.JPGP1010209.JPG
השעה כבר לקראת 3 ואנחנו ממשיכים באוטובוס 2 תחנות לכיוון מזח 17. היינו כמה פעמים במקום (פעם אחת עם הגדולה) ואנחנו זוכרים אותו לחיוב. אז זהו שלא. מסתבר שהם עוד לא התאוששו מההוריקן האחרון. כל החנויות במדרחוב Fultonסגורות כי המבנים מוגדרים "מבנים מסוכנים", חצי מהקניון סגור, והמקום די שומם. היות והמקום די שומם אז גם אין מופעי רחוב שזכור לנו שתמיד היו שם.
אבל בקניון הקטן יש פינת משחקים עם מכונות של שני שקלים אז נתנו לילדים שעה בקניון המחומם, לקטנה לישון בעגלה, לילדים הגדולים לשחק, ולמבוגרים בכל זאת לשוטט טיפה בחנויות (ממש לא משהו).
במקור רצינו ללכת לגשר ברוקלין אבל לא בא לנו בקור. מפינת המשחקים בקניון יש תצפית לא רעה אז ראינו אותו וסיפרנו לילדים עליו, על הקושי בבניתו, והחשיבות שלו.
המשכנו ללכת ברגל לכיוון התאומים לשעבר. לא היתה לנו כוונה ללכת לאנדרטה, אבל הלכנו קצת ברחובות, ראינו את בנין החירות שהולך ונבנה במקומם, סיפרנו לילדים את הסיפור. סיימנו במקדש הישראלי century 21. מאד התאכזבתי מהחנות. קודם כל לא כזאת זולה (אולי הרבה יותר זול ממייסיס, אבל הרבה יותר יקר מרוס). אבל בייחוד חנות לא נוחה ואנשי צוות לא נחמדים (חיפשתי שירותים עם הבן והם הריצו אותי בכל החנות) השאירו לי טעם לא טוב.
משם רכבת למלון ולישון.
יום 17 – יום רביעי בשבוע
תצפית מרוקפלר, השדרה החמישית ורחוב 34
קמנו בבוקר לעוד יום קר. בחינה של מצב הבגדים הנקיים שעשינו אתמול הראתה שאנחנו בבעייה ונגמרים לנו הבגדים החמים (יחסית). אומנם עשינו כביסה בבוקר האחרון בסן פרנסיסקו, אבל גם היום האחרון בסן פרנסיסקו היה גשום וקריר, וכבר עברו יומיים בניו יורק. אבל במלון אין מכבסה בשירות עצמי. יש כמובן את המכבסה של המלון, אבל לשלם 4-6 דולר לפריט לא נראה לי לעניין. לא רצינו להתעכב לעשות כביסה בשירות עצמי בשעות היום (יבזבז לנו שעתיים), ואתמול בערב לא היה כח. שוב נעזרנו בגוגל וגם בטלפון, אבל לא מצאנו מישהו באיזור שאפשר להשאיר לו את הכביסה וישלח בערב למלון (ולא רצינו להתחייב על שעת איסוף). בסוף ויתרנו והחלטנו שנסתדר. נמתח עוד טיפה את הבגדים הפחות מלוכלכים, ונהמר שלא נצטרך להחליף לילדים בגדים באותו יום. אז באמת הסתדרנו.
כעקרון היום היה אמור להיות מוקדש לשוטטות ברחובות השופינג – השדרה החמישית ורחוב 34. אבל החלטנו לפתוח בתצפית ממרכז רוקפלר Top of the rock שהומלץ בפורום כעדיף של האמפייר סטייט מבחינת זמני המתנה. התלבטנו עם להזמין כרטסים מראש (נקובים לשעה מסויימת) אבל לא הייתה לנו שום הערכה מתי נגיע אז ויתרנו.
שוב יצאנו לדרך בסיבות 10. הלכנו ישר לכיוון מרכז רוקפלר (אבל לא בקצב מהיר) והגענו כבר לקראת 11. עצרנו עוד לראות את המחליקים ואז הלכנו לגלות איפה קונים כרטיסים. לקח זמן להגיע (עד שמצאנו מעלית לרדת קומה עם העגלה, ועד שהיא הגיע...) ואז עוד תור של 15-20 דקות לקניית הכרטיסים (71 דולר לכולנו). הכרטיסים עדיין עם שעה נקובה, ובמצב התור שהיה הכרטיסים היו שעה וחצי קדימה לרבע לאחת בצהריים.
החלטנו על סיבוב מהיר לכיוון טיימס סקאוור. הגענו עד הכיכר והילדים זיהו אותו מהסרטים של 'הכדור הנופל' בסוף השנה. עצרנו לסיבוב בחנות של m&m, וחזרנו למגדל. אומנם יש שעה נקובה, אבל יש עוד קצת תור פנימי, שתי מעליות, בדיקות בטחוניות, סרט קצר וכו'. סך הכל כחצי שעה עד שמגיעים למעלה. ואחרי זה תור של כרבע שעה בירידה. היינו למעלה כחצי שעה. היה בהחלט נחמד, וברור שלא היינו מוותרים. אבל מצד שני – הרבה זמן, לא מעט כסף ויחס עלות תועלת די נמוך.
P1010235.JPGP1010258.JPGP1010265.JPGP1010273.JPGP1010274.JPG
התחלנו ללכת דרומה בשדרה ה-5 (לכיוון האמפייר סטייט ברחוב 34). היה קר והיה קשה להנות מהשיטוט. עצרנו לארוחת צהריים קלה בחזית הספריה. יש שם שולחנות ומקום לשבת, וברחוב ליד היו כמה מקומיים מנגנים ורוקדים ברייקדאנס. אבל אני מודה שלשבת במעיל בקור של 5 מעלות זה לא כזה מהנה. המשכנו לנו עד רחוב 34 ושם עשינו מעט קניות (ממש לא הרבה). ויתרנו על תערוכת הפרחים בכניסה למייסיס (התור לא היה נורא, אבל עדיין נראה היה לפחות רבע שעה). לקחנו רכבת חזרה למלון וזהו.
מחר טיסה אז התחנו לארוז, אבל לא היה לנו כח לסיים.
יום 18 – יום חמישי בשבוע
build a bear , מוזיאון הטבע, סנטרל פארק וסיום היום בFAO Schwarz. טיסת לילה לישראל
קמנו בבוקר לסיים אריזות. זה לקח המון זמן ורק לקראת 11 סיימנו. צלצלנו לבל בוי שיבוא לאסוף את המזוודות למחסן אבל לקח לו 10 דקות להגיע.כשהוא ראה את כמות המזוודות הוא נלחץ שזה המון ואין לו מספיק מקום במחסן. הבנו את הרמז ונתנו 20 דולר טיפ (9 תיקים).
חזרנו (ברגל) לשדרה ה-5. בדרך ראינו (במרחק של חצי בלוק מהמלון מסתבר) תחנת כיבוי אש אז עשינו עוד עצירה קצרה כמובן (ושוב הכבאים לא היו ידידותיים במיוחד וביקשו שלא ניגע בכלום). הלכנו לכיוון build a bear. למי שלא מכיר זו חנות לדובי פרווה. אבל הרעיון הוא שבונים לבד את הדב. מתחילים בלבחור את הצורה של הדוב (צורה, וצבע). קונים אותו בלי המילוי בפנים. ואז יש טקס שבו ממלאים אותו במילוי הרך (אין לי שמץ של מושג איזה חומר), הילד מוציא לב מהערמה, נותן ללב נשיקה ושם בתוך הדובי. אחר כך הילד מנקה את הדובי במעיין אמבטיה, מלביש אותו, מכינים לדובי 'תעודת לידה' וכו'. ברור שזה בזבוז כסף, אבל גם חוויה מאד נחמדה. בילינו בחנות מעל שעה, ושילמנו 75 דולר לשני דובים (לשני הקטנים, לגדולה כבר היה דובי כזה מהטיול הקודם), כולל תלבושות. מבחינת הילדים זה היה יותר מהנה מהתצפית ביום הקודם (ואותו מחיר בערך).
עצרנו לארוחת צהריים במסעדה כשרה בסמוך Kosher Deluxe (ראינו מרחוק את השלט כשר). וכמו תמיד נפלנו. בסופו של דבר קנינו מזון מהיר (המבורגר, שניצל, צ'יפס) במחיר יותר מכפול מבישראל (פי 3 או 4 מהמקדונלדס הסמוך) ובאיכות וטעם הרבה יותר נמוכים.
לקחנו רכבת תחתית למוזיאון הטבע שבצד המערבי של הפארק. כתוצאה מטעות נכנסנו בלי לשלם (המעלית בכניסה הראשית היתה מקולקלת אז הכניסו אותנו ממקום אחר וככה לא עברנו בדוכן הכרטיסים). אחרי חצי שעה הבנו את הטעות והתלבטנו אם ללכת לשלם (בכל זאת עניין של איזה 60 דולר לכולנו). החלטנו לוותר על התשלום ופשוט לצאת. אז סך הכל שהינו במוזיאון בערך 45 דקות וראינו חלק קטן ממנו.
P1010278.JPGP1010281.JPG
התחלנו לטייל בפארק בכיוון כללי של דרום. השעה כבר שעת צהריים (אז שני הקטנים הראו סימני עייפות). כזכור קר לנו, כך ששוב החוויה של השיטוט בפארק מאד נפגמה. בכל זאת ראינו את כרכרות הסוסים, חופן סנאים, והמון המון אצנים ורוכבי אופניים. הגענו לקרוסלה הגדולה ועשינו כולנו סיבוב (3 דולר לאדם בכל גיל). לא רחוק מהקרוסלה יש גינת משחקים נחמדה, ולמרות הקור בילינו בה חצי שעה ויותר (אם הילדים יהיו חולים זה כבר יהיה בישראל).
P1010295.JPG
יצאנו מהקצה הדרומי של הפארק, והלכנו לאורך רחוב 59 על כל מלונות היוקרה שבו (והשוערים במדים המצועצעים) עד לשדרה החמישית וחנות הצעצועים FAO Schwarz. היינו בחנות כשעה ולא קנינו כלום.
P1010321.JPGP1010323.JPGP1010324.JPG
המשכנו בהליכה איטית עד למלון, תוך נשנוש ארוחת ערב קלה תוך כדי הליכה. הגענו למלון דקות לפני המונית המוזמנת (שוב כרמל) אבל הפעם לקח לבל בוי הרבה זמן להביא את המזוודות (ושוב טיפ כמובן) אז הנהג היה יותר לחוץ (בכלל הוא היה פחות נחמד). הפעם הנהג נלחץ מכמות המזוודות, אבל כמובן שהן נכנסו. תכננתי לשלם באשראי על כמונית (הינו בסוף הכסף המזומן והתעצלתי ללכת למשוך, למרות שהיה כספומט בבניין במלון), אבל אחרי שני נסיונות שונים הנהג הכריז שיש לו בעיה באינטרנט, אז נתנו לו את שארית המזומנים שלנו.
עצרנו בכניסה לטרמינל ל20 דקות של ארגון המזוודות (בעיקר למצוא מקום לשתי הבובות החדשות) ורענון. צ'ק אין + בידוק בטחוני באלעל. שוב בידוק בטחוני שלנו במעבר לכיוון הגייט, קנייה של שתייה במחיר מופקע בשדה, ויאללה הביתה.
יום 19 – יום שישי בשבוע
הגעה הביתה
הטיסה היתה ללא אירועים מיוחדים. הילדים ישנו 4-6 שעות, והטיסה הרבה יותר קצרה (כ-10 שעות) אז לא היה נורא. מלכתחילה הטיסה התעכבה, ואז עוד כשהגענו לארץ עשינו סיבוב מעל הים כי היה עומס בנתב"ג. בסוף, באיחור של 40 דקות נחתנו. כשהדלקתי את הטלפון חיכתה לי כבר הודעה מנהג המונית שהוא כבר מחכה לנו.
לבית הגענו אחרי 6 בערב, לגלות שלא קרה שום דבר מיוחד כשלא היינו. רצנו עד מהר לתחנת הדלק הקרובה לקנות חלב וקוטג' שיהיה מה לאכול, והתחלנו לפרוק ולהתארגן.
זהו החופש נגמר!
סיכומים
עלויות:
טיסות 7450 דולר:
  • טיסת אלעל 7090 דולר
  • טיסת southwest (סן דייגו לסן פרנסיסקו) – 360 דולר
מלונות 2850 דולר
  • דיסנילנד – 3 לילות ב-200 דולר ללילה – 600 דולר
  • סן דייגו – 4 לילות ב-200 דולר ללילה – 800 דולר
  • סן פרנסיסקו – 2 לילות ב-200 דולר ללילה (ועוד שניים חינם)– 400 דולר
  • ניויורק – 3 לילות ב-350 דולר ללילה – 1050 דולר
  • בנוסף 3 לילות במטוס (בדרך ללוס אנג'לס, בדרך לניו יורק, ובדרך לישראל), 2 לילות אצל החברים, ו-2 לילות חינם במלון.
תחבורה 1350 דולר:
  • רכב – שתי השכרות של שבוע בדיוק כל אחת 350 דולר כל אחד כולל נהגים נוספים ומיכל דלק ראשון – סה"כ 700 דולר
  • דלק – 80 דולר
  • חניה – סי וורלד, מידווי לה הויה וסן פרנסיסקו – 100 דולר
  • כבישי אגרה (גשרים בסן פרנסיסקו) – 20 דולר
  • ART שאטל בדיסני – 14 דולר
  • מוניות (בניו יורק) – 160 דולר (כולל טיפים ואגרות)
  • תחבורה ציבורית (סן פרנסיסקו, ניו יורק) – 100 דולר
  • מוניות בישראל – 350 ש"ח לכיוון– 180 דולר.
אתרים 1200 דולר:
  • דיסנילנד - 640
  • סי וורלד - 250
  • מידווי - 30
  • מגדל קויט - 20
  • כייבל קאר - 36
  • סיור ברווזים - 100
  • טופ אוף דה רוק – 70
  • קרוסלות - 30
  • סדנת ציור לילדים בכפר אומנים - 20
אוכל 1500 דולר:
  • סופר – בערך 800 דולר
  • מזון מהיר, שתיה ומסעדות – בערך 700 דולר
שונות 800 דולר:
  • סימים לסלולרי – 130 דולר
  • כביסה – 50 דולר ל-6 פעמים (בחלק מהמקרים יותר ממכונה אחת בסיבוב)
  • ביטוח – 1.45 דולר לאדם ליום – 140 דולר סה"כ
  • מזכרות (דיסני, דובים) – 150 דולר
  • עגלות בשדה תעופה – 56 דולר (6 פעמים 2 עגלות)
  • טיפים – 10 דולר לחדרנית בכל מלון (סה"כ 40), 10 דולר למדריך בסיור ברווזים, 40 דולר לבל בוי בניו יורק – סה"כ – 90 דולר (לנהגי מונית כללתי במחיר המונית)
  • כרטיס ממסי – 50 דולר (200 ש"ח)
  • הצטיידות בארץ (מעט אוכל, תרופות, מוצרי טואלטיקה) – 100 דולר
  • שוקולדים בדיוטי פרי לחברה מהעבודה/גן – 40 דולר
סה"כ – בערך 15,000 דולר שהם בערך 60,000 ש"ח
הוצאות אחרות שאני לא כולל בעלות הטיול, אבל בהחלט הוצאתי:
  • קניות – 1000 דולר
  • סט מזוודות חדש – 400 דולר
  • GPS (ישמש אותי גם לנסיעות עתידיות לארה"ב) – 70 דולר
  • מצלמה שחדשה שקניתי לקראת הטיול– 550 דולר
  • 10 ימי חופש לכל אחד, חלקם חל"ת
טיפים נוספים לגבי עלויות ניתן לקרוא בפוסט שלי בנושא אז כמה עולה טיול לארצות הברית
טיסות:
כאמור עברנו על מבחר אפשרויות טיסה עד שהגענו למה שהגענו. השיקולים שהנחנו אותנו הם להקל על הילדים (ומתוך כך עלינו) ככל שאפשר. הטיסות שבדקנו דרך אירופה (בריטיש, לופטהאנזה, אלאיטליה וכו') כללו רובן טיסת יום מאירופה לחוף המערבי (סדר גודל של 10 שעות) כשאפשר היה או לטוס לפנות בוקר (5 בבוקר) מישראל לאירופה, או לטוס ערב קודם ולישון בשדה. כל האפשרויות נראו נחותות והחלטנו להשקיע 1000 דולר נוספים בטיסה נורמאלית יותר.
עצירת ביניים בניו יורק (או טורונטו או פילדלפיה) נראתה לנו כעונש לא קטן. לטוס 10 שעות לניו יורק, להיות 3 שעות בשדה (שבמהלכן לא נחים אלא עושים הגירה וכו') ועד להמריא לעוד 5-6 שעות טיסה מערבה. עצירה של 10 שעות בניו יורק עדיפה (אבל 10 שעות ברוטו הם 5 שעות נטו אחרי הגירה ואחרי שמאכסנים את הטרולי, וזה כבר ממש מעט), ועצירה ללילה ויותר מייקרת את הכרטיס ומוסיפה מוניות ומלון בעיר, אז רצינו לעשות את זה רק בכיוון אחד.
מבחינת הטיסות הישירות, המחשבה היתה שהטיסה מערבה היא טיסת לילה וישנים בחלק גדול ממנה, ונוחתים בבוקר ויש עוד יום שלם לפנינו (מה שיעזור להתארגן ואולי טיפה לטייל). דווקא הטיסה הישירה מלוס אנג'לס לישראל מתחילה כטיסת יום (למרות שהיא מספיק ארוכה כדי שתהפוך לטיסת לילה), אז היא נראתה לנו פחות אטרקטיבית.
ושוב בחרנו טיסת לילה מהחוף המערבי למזרחי, ואכן הילדים ישנו בטיסה. על הדרך חסכנו לילה במלון, אבל בזבזנו רבע יום בניו יורק של עייפות.
לגבי טיסת הפנים מסן דייגו לסן פרנסיסקו – קודם כל העדפנו לטוס ולא לנסוע עם הילדים 10 שעות באוטו (מה שגם עולה יום רכב והרבה דלק, כלומר 150 דולר כמו כלום). הטיסה שלקחנו לקחה לנו 5 שעות ברוטו (כולל החזרת ולקיחת הרכב) ועלתה לנו 400 דולר (כולל עגלות של שדה התעופה ושתיה בשדה במחיר מופקע). האמת היא שגם לא היה לנו כלכך הרבה זמן, ויומיים של נסיעה היו מורידים לנו מהטיול בייחוד בגלל העוגן של ליל הסדר).
בחרנו ב southwest כי הם הציעו את המחיר הכי אטרקטיבי, בייחוד שהם מאפשרים שתי מזוודות חינם. ביומיים שבדקתי אפשרויות לטיסות פנים המחיר עלה ב-20 דולר בערך כלומר עוד 80 דולר לכולנו. שימו לב בטיסות פנים לחפש גם שדות תעופה אחרים. במקרה שלנו היה יותר נוח לטוס לסן חוזה, אבל הטיסות היו טיפה פחות נוחות וטיפה יותר יקרות.
רכב
היתה התלבטות קצרה בין SUV גדול לבין מיניואן גדול. היתרון של ה SUV שבשורה האמצעית יש 3 מקומות מה שמשאיר בגאז' ענק. המיני ואנים הגדולים לעומת זאת יותר נוחים ומרווחים, אבל יש רק שני מקומות בשורה האמצעית מה שאומר שמישהו יושב בשלישית מה שאומר בגאז' יותר קטן. אבל בפורום שכנעו אותי שמיניואן עדיף וזה מה שעשינו. עובדתית הכל נכנס, אם כי בנסיעות עם המזוודות היה צפוף. היה לנו מעט נסיעות עם מזוודות אז לא היה נורא. מצד שני בהחלט יתכן שאם זה היה טיול מתגלגל אז הייתי מתאמץ יותר לארוז יותר טוב ולסדר באוטו יותר טוב.
אחרי סבב הצעות מחיר, אלומה שוב הציעו את המחיר הכי אטרקטיבי (כמו ברוב הטיולים האחרונים לארה"ב). ההשכרות שלי היו פעמיים שבוע בדיוק כך שזה יצא מחירים נוחים יחסית. אלומה (רכבים של אלמו) הציעו לי 303 דולר לשבוע כולל נהג נוסף ולא כולל דלק, או 348 דולר כולל דלק. מיכל מלא עולה כ-80 דולר (מילאתי – אני יודע), כך שנראה היה לי ששווה לשלם 45 דולר למיכל גם אם אני לא אחזיר מלא. בהשכרה הראשונה החזרתי ריק לחלוטין (נורה דולקת). בהשכרה השניה החזרתי חצי מיכל, כלומר החזרתי להם דלק בשווי 40 דולר. מעצבן, אבל לעומת זאת שילמתי 45 דולר לחצי מיכל שזה אכן המחיר, אז בפועל לא נדפקתי. במעמד לקיחת הרכב שאלתי את הפקידה כמה היה עולה לי לשלם אצלם על מיכל ראשון (אם לא הייתי מזמין מאלומה) ואמרו לי 80 דולר (שזה אכן מחיר השוק).
היו לי עוד שתי הצעות במחיר דומה משלמה (דולר) ומטראוול גיגסו (דולר/אלמו). אבל באותם תנאים העדפתי את אלמו ואלומה.
חניה – כמעט בכל מקום חנינו בחניה הצמודה שלו ושילמנו כל מה שנדרש. בחלק מהמקומות זה היה חינם (דיסני, פארק בלבואה, מרכזי קניות), בחלק במחיר די זול (גשר שער הזהב, לה הויה) ובחלק מאד יקר (סן פרנסיסקו). אבל כתייר שלא מכיר וזמנו מוגבל אין לי זמן להתעסק עם למצוא חניה זולה, להבין את התנאים של המדחן (עד 3 שעות, עד 16:00, חינם בשבת...), ולהתחיל ללכת ברגל ליעד. איפה שהיה צריך שילמתי על חניה במלון.
טיפ קטן לגבי תשלום מראש – יש מקומות שמשלמים על חניה מראש לפי זמן. בעיקר מדחנים אבל גם מקומות אחרים. התובנה שלי היא שאם זה לא יקר (נגיד דולר שעה) תשלמו את המקסימום האפשרי גם אם אתם מתכננים הרבה פחות. סתם מבאס להלחץ לחזור בזמן, או לרוץ לשים עוד כסף באמצע היום. זה קרה לנו בגשר שער הזהב (שמנו במקור שעה, ואז רצתי להוסיף כסף), ובצורה שונה בסן דייגו (ליד המידווי).
כבישי אגרה – בקליפורניה אין כמעט כבישי אגרה. בעיקר הגשרים שמובילים לאיזור סן פרנסיסקו. באחד מהם שילמנו במזומן בלי בעיה. בגשר שער הזהב אין היום אפשרות לתשלום במזומן. ניסיתי לשלם באינטרנט (יש אפשרות כזו) אבל משהו לא עבד כמו שצריך, ובסוף החיוב הגיע דרך אלמו בתוספת של 5 דולר עמלה. לא סוף העולם.

 טיפים נוספים לגבי השכרת רכב ניתן לקרוא בפוסט שלי בנושא מדריך לשכירת רכב בארה"ב

מלונות
כאמור היינו ב-4 מלונות, שלושה לילות באיזור דיסני, 4 לילות בסן דייגו, 4 לילות באיזור סן פרנסיסקו, ו-3 לילות במנהטן. חוץ מזה היו עוד שני לילות אצל החברים ו-3 לילות במטוסים. כל המלונות היו של רשת מריוט. גם כי אנחנו מרוצים מהרשת, וגם כדי למקסם את הטבות הנוסע המתמיד. לילה אחד בטיול הזה היה חינם כתוצאה ממבצע שניצלנו בטיול הקודם לבלגיה (על כל שתי לינות לא רצופות קבל לילה חינם). לילה נוסף חינם היה כתוצאה ממבצע דומה בטיול (כלומר לינה בדיסני + לינה בסן דייגו נתנו לנו לילה חינם בסן פרנסיסקו). כל לילה חינם כזה היה עניין של 200-250 דולר (אחרי מס) כך שיצא שחסכנו למעלה מ-400 דולר בטיול הזה. בנוסף צברנו עוד לילה חינם (מלון בסן פרנסיסקו + מלון בניו יורק), ועוד מספיק נקודות ללילה חינם נוסף לטיולים הבאים. האמת היא גם שבטיול האחרון לבלגיה קיבלנו לילה חינם על בסיס נקודות שאספנו בטיול הקודם לארה"ב. כך שאם מנסים טיפה להתייעל אפשר לחסוך כסף. ניצול נכון של נקודות, מבצעים ושדרוגים חסכו לי יותר מ-10% מעלות המלונות בטיול הזה.
השינה אצל החברים לא היתה על מנת לחסוך כסף אלא כדי להיות איתם, וטיסת הלילה מסן פרנסיסקו לניו יורק גם לא היתה כדי לחסוך מלון אלא כדי שהילדים ישנו בטיסה. אבל ברור שחסכנו לפחות 3 לילות במלון מהדיל הזה (עוד 600-800 דולר).
כמו שניתן לראות כל המלונות בקליפורניה היו בעלות של 200 דולר (עד כדי כמה גרושים) אבל בעצם בזכות הנצול הנכון של המבצעים של מריוט נוריד 10% מעלות הלינה ונגיע ל-180 דולר (כולל מס). בתכנון המקורי חשבתי על פחות. כשהיינו בטיולים זוגיים לארה"ב או אפילו רק עם ילדה אחת, ישנו במוטלים במחירים של 50 דולר ללילה. אבל הפעם אנחנו כבר חמישה אנשים, ולא רצינו לישון בחדר אחד, וודאי שלא חדר קטן וצפוך כמו מוטל 6. מעבר למרחב חשובה לי גם הנוחות, המגבות הנוחות, המיטה שלא חורקת וכו'. חשוב לנו גם להתמקם יחסית נכון ולא לבלות המון זמן בנסיעות. כך שהרשתות היותר זולות היו פחות אטרקטיביות. בסופו של דבר ראיתי שהמלונות היותר זולים עדיין יעלו לי לפחות 120 דולר ללילה לחדרי משפחה (ויותר לחדרים צמודים). אבל המחיר הזה לא כולל מס, שמעלה את המחיר בעוד 10-20 דולר ללילה, ולא בהכרח כולל ארוחת בוקר. כלומר מלונות 'זולים' יעלו בממוצע 150 דולר ללילה לחדר משפחה, או 200 דולר ללילה לחדרים צמודים. כך שבתנאים האלה ההצעות של מריוט היו מאד רלוונטיות. מלונות ברמה יותר גבוה, כולל ארוחת בוקר יחסית טובה חדרים מרווחים (סוויטות לסוגיהן) ומטבחון גדול (חוץ מפסח עניין אותנו רק המקרר והמיקרו).
באופן כללי התעוררנו להזמין מלונות מאוחר יחסית ובהרבה מקומות לא היה מקום. מדובר עם מלונות או על דירות בעיר. בייחוד המקומות שזכו להמלצה כמקומות זולים וטובים. כך שנאלצנו להוציא יותר ממה שרצינו.
אגב השיטה שעבדתי היא שעשיתי עשרות הזמנות למלון (לא צוחק, למעלה מ-20 הזמנות) וביטלתי לאט לאט ככל שהתכנון התקדם.
בסך הכל היינו מרוצים מכל המלונות שבחרנו. לא מרגיש שעשינו טעות רצינית באף אחד מהם.
איזור דיסני Residence Inn Anaheim Resort Area hotel שבGarden Grove. 
כאמור התלבטנו מאד עם לישון צמוד לדיסני או רחוק יותר. בסופו של דבר יכולנו לישון צמוד לדיסני, או ב park vue inn שזכה להמלצות בפורום (170 דולר כולל הכל) או בcourtyard הצמוד (אותם 170 דולר אבל בלי ארוחת בוקר). שילמתי אפילו מקדמה ל park vue (שהחוזרה במלואה). בשני המקרים דובר על חדר אחד הכולל שתי מיטות זוגיות. השיקול (שהתברר כנכון) היה שבעיקר בגלל הג'ט לג יהיו לכולם שעות השכמה שונות, וסוויטה מרווחת תקל על אלה שמנסים להמשיך לישון.
היה שלב שבו שקלנו לישון קרוב, ובצהריים לקחת את שני הקטנים לישון. בדיעבד ברור לי שלא היינו עושים את זה גם אם הייתה אפשרות. הקטנה פשוט נרדמה בעגלה כשהיתה עייפה. והאמצעי נח בעגלה (ונרדם בערב).
מאידך בפועל הנסיעה לדיסני וחזרה היתה מאד ארוכה ולקחה ברוב המקרים כ-45 דקות.
אגב במהלך ימי השבוע (ב-ה) יש בערב 'קבלת פנים' שכוללת כיבוד קל ושתיה. אבל אנחנו לא ניצלנו (היינו בפארקים) ולא ראיתי מה יש שם.
במרחק הליכה מהמלון יש כמה מסעדות, סופר גדול (target), וכמה חנויות.
סן דייגו Residence Inn San Diego Mission Valley
המלון ממוקם באיזור שנקרא Hotel Circle וכשמו כן הוא – מלא מלונות בשלל רמות. המיקום מעולה – שתי דקות מהכביש הראשי, פחות מרבע שעה נסיעה משדה התעופה, סי וורלד, פארק בלבואה והעיר העתיקה. 20 דקות נסיעה לטיילת, או כחצי שעה מגבול מקסיקו. 5 דקות נסיעה מהאיזור יש קניון, כולל כמובן שלל חנויות, סופר גדול (טארגט) ורחבת מזון. ועוד יותר קרוב מצאנו גם מינימרקט קטן שפתוח 24 שעות.
כאמור במלון שבחרנו הייתה בריכה קטנה ובהחלט ראינו בה אנשים ב-9 בערב. גם פה יש במהלך השבוע 'קבלת פנים' בערב. ביום שהגענו (יום חמישי) הגענו לסוף ערב הפסטה. באחד הערבים בסוף השבוע ראיתי גם אנשים בחדר האוכל (עם פיצה שהזמינו מאיפהשהו), גם אנשים בבריכה, וגם אנשים עושים מנגל במתקנים שבמקום. בהחלט אוירה נעימה.
אנחנו בחרנו כאמור בחדר שנקרא two bedroom smaller suite. שמשמעו רק חדר שירותים אחד ומיטת קומותיים בחדר הילדים. יש גם סוויטה של שני חדרים גדולה, אבל לנו זה לא היה שווה את התוספת של 40 דולר ללילה. כמובן שיש גם חדרים קטנים יותר.
סן פרנסיסקו Residence Inn San Francisco Airport/Oyster Point Waterfront
רצינו כמובן מלון בעיר. והיו כל מני המלצות בפורום ובמקומות אחרים. אבל התעוררנו מאוחר (חודש לפני) והיתה מצוקת מקומות. בסן פרנסיסקו היינו בפסח ורצינו שיהיה מטבחון נורמאלי. אגב בפועל טיגנו חביתות ובישלנו פסטה ונקניקיות. לא יותר, אבל גם את זה קשה לעשות בחדר מלון שכל מה שיש בו זה מקרר קטן ומיקרו. בסוף ראינו שהכי טוב לצאת מהעיר. המלון המדובר נראה היה יחסית קרוב (רבע שעה משולי העיר + נסיעה בעיר על פי צורך), קרוב לכביש הראשי (5 דקות נסיעה), ויחסית נוח. האמת שמצאתי מלון יותר טוב באותו איזור (מקבוצת הולידי אין), באותו מחיר, אבל זה היה המלון היחיד בטיול שיכולנו לנצל בו את הלילות חינם שלנו, כך שבפועל המחיר צנח ב-50% (ממוצע 100 דולר ללילה).
מכל המלונות בטיול זה היה העלוב מכולם. אבל בעיקר בגללי. המלון היה יותר יקר מהאחרים ולכן לא פרגנו לעצמנו סוויטה עם שני חדרי שינה (250 דולר) אלא רק חדר שינה אחד. גם הלילות חינם כללו רק את הסוויטות הקטנות יותר. הסוויטה הייתה די קטנה וצפופה (כשפותחים את הספה בסלון לא נשאר המון מקום). דווקא פה כשאכלנו הרבה יחסית בחדר פינת האוכל היתה קטנה מאד (2 כסאות + כסא המחשב) ולא היה מקום לכולנו לאכול בנחת. ה'נוף' מהחדר בקומת הקרקע כלל את מגרש הכדורסל. אני לא יודע עם כל החדרים בקטגוריה הם כאלו או ש'דפקו' אותנו.
לעומת זאת ארוחת הבוקר (שלא ניצלנו) נראה נורמאלית. גם פה בערבים של השבוע יש 'קבלת פנים'. ביום שהגענו עשו המבורגרים שנראו והריחו טוב (אבל מטעמי כשרות לא מדבר אלינו). יש למלון טיילת קטנה על קו המים (שלא ניצלנו) וכרגיל בריכה וכו'. מכונת הכביסה בעלות כפולה מהמלונות הקודמים (6 דולר למכונה + יבוש) לעומת 3.5.
אין שום דבר במרחק הליכה מהמלון, אבל בנסיעה לא ארוכה יש מרכז קניות גדול שלא דגמנו.
למלון יש הסעות לשדה התעופה אבל כמובן שלא היה רלוונטי מבחינתנו.
דבר אחד שהיה בעייתי מבחינתנו היא שלא היתה לנו קליטה סלולרית במלון (T mobile). לא ברור לי למה, אבל זה קצת הקשה עלינו לתקשר עם מי שהיה צריך. אבל ה wireless עבד בסדר.
ניו יורק Courtyard Midtown East
התלבטנו עם לישון בעיר או מחוצה לה. ברגע שחוצים את הגשרים המחירים צונחים בעשרות ומאות דולרים. אבל כשניסיתי לבדוק יותר לעומק את איזור ברוקלין למשל ראיתי שבחלוקה גסה אפשר לראות 3 קבוצות של מלונות – כאלה שממוקמים קרוב מאד לתחנה של רכבת תחתית. מלונות כאלה לא היו הרבה יותר זולים מאשר במנהטן, כאלה שמרוחקים מהרכבת ודורשים 10-20 דקות הליכה, חלקם יציעו הסעות לרכבת, אבל ההליכה היא לא ממש באיזורים נעימים, וכאלה שמאד רחוקים ממנהטן כך שיש 20-30 דקות נסיעה ברכבת תחתית בתוך ברוקלין עוד לפני שמגיעים לעיר. באופן דומה גם בשאר הרבעים של ניויורק ובניו ג'רסי, בסופו של דבר מלונות נגישים לא הרבה יותר זולים מאשר במנהטן עצמה.
המלונות של מנהטן הם לרוב מאד צפופים. הנדל"ן יקר, ולכן אם אפשר לחדוס יותר חדרים במלון עדיף. כך רבים מהחדרים בעיר הם בשטח של 20 מ"ר. לפעמים אפילו פחות. כשמצאנו את המלון שבו החדר הוא 34 מ"ר ידענו שזה סוג של מציאה.
אגב, החדרים הכי זולים שמצאתי (לעיתוי שלנו כמובן) היו 250 דולר (אחרי מיסים). שקלתי גם את האפשרות של זוג חדרים במלון זול, אבל זה עדיין היה מביא אותי ל-500 דולר ללילה.
אז כאמור סגרנו על הcourtyard במחיר ממוצע של 350 דולר. אני אומר ממוצע כי הלילה הראשון היה מעט זול יותר, ושני האחרונים מעט יקרים יותר.
המלון כאמור ממוקם די טוב. לא מושלם (כלומר לא צמוד לאף אטרקציה מובילה), אבל בהחלט מרחק הליכה מהמרכז, ועל תחנת רכבת.
למעוניינים במלון יש קונסיארז' (לא השתמשנו בשירותיו), כמו שהזכרתי יש בל בוי וכמובן כל השירותים שהייתם מצפים ממלון ברמתו.
וכמו הרבה מלונות ברמה שלו, אין בו מכבסה בשירות עצמי.


טלפונים
כמו שניתן לראות מהסיפור, ביום הראשון קצת הסתבכנו בהתחלה עם הטלפונים, אבל אחר כך הכל זרם (למעט בעיית הקליטה במלון בסן פרנסיסקו). לקראת הנסיעה עשיתי הרבה התייעצויות בפורום עד שהבנתי מה אני צריך (ושוב תודה לראובן ומאי איסט), והרבה טלפונים לחנויות בארה"ב למצוא את זה. חשבתי שהכל ילך חלק, ובפועל לא הצליח לנו כי החנות הטעתה אותנו.
היה חשוב לי הנושא של תוכנית ללא הגבלה. למרות שאני לא מעריך שעשינו יותר מ-100-200 דקות בכל מכשיר (אבל לא בדקתי), היה מאד נוח לא לדפוק חשבון. לצלצל אחד לשני כמה שרוצים (וברגעים שהתפצלנו היו גם עשרות שיחות), או למספרים מקומיים - לחברים, למלונות לוודא שהחדר מוכן, למוניות בניו יורק וכו'. בטיול הקודם (לבלגיה) נגמרה לי הכסף בטלפון יומיים לפני הסוף והסתבכנו עם הטעינה שלו. אז הפעם רציתי להיות רגוע.
בנוסף רצינו חבילות DATA למכשירי הגלקסי שלנו.
אומרים לי פה בפורום שבפועל קיבלנו ב T-mobile גלישה בקצב איטי. יכול להיות, ואני מודה שלא בדקתי. לצרכים שלנו זה הספיק. אני טכנופוב, ולא עושה שימוש אינטנסיבי בכל האפשרויות המתקדמות, וודאי שלא צורך מוזיקה וסרטים דרך הטלפון. אינטרנט וגוגל מפס היה עיקר השימוש, וקצת What's up בין שנינו ועם החברים.
לא עשיתי שום דיל לשיחות לישראל. אנחנו לא מדברים כל כך הרבה עם הארץ. את השיחות הבודדות עשינו מהחדר במלון תוך שימוש ב Bphone שעבד יפה. זו אפליקציה לסלולרי שבה אתה עושה שיחות כאילו שאתה בקו הבייתי (על כל המחירים של הטלפון הבייתי).
יש כל מני אפשרויות לקנות את הסים לטלפון מראש. יש מוכרים בישראל, או שאפשר להזמין מארה"ב. אני פחדתי מכל מני הגדרות שאני אצטרך לעשות בחו"ל. אבל יכול להיות שזה לא כזה גרוע. יש יתרון לזה שכבר בשדה התעופה הטלפון עובד.
אגב בשדה התעופה של לוס אנג'לס ראיתי מרחוק חנות סלולרי. אבל לא הלכתי לבדוק כי הייתי בטוח שאני מסודר.
 עוד דבר לגבי הטלפון - בסמארטפון תמיד נגמרת הסלולה. בניגוד לטלפון של פעם שהחזיק מעמד ימים שלמים בלי טעינה, בסמארטפון אנחנו משתמשים כל הזמן. או באופן אוטומטי (מסתנכרן על כל מני דברים, מחפש רשת וכו'), או כי אנחנו משתמשים בו (גוגל, מפות וכו'). אז שווה להצטייד במטען לרכב, סוללה נוספת, או מטען חירום, לפי מה שרלוונטי. אפשר גם לשים מטען רגיל (לקיר) בתיק ולנסות לטעון בזמן ההפסקות (מסעדות וכו'). וכמובן (בהתאם למה שרלוונטי) - תכבו את ה bluetooth, או כל דבר אחר שמיותר (או שצורך כסף).

מכשירי חשמל ומטענים
היו לי שני טלפונים, מצלמה, מחשב נייד וטאבלט. מאד התלבטתי אם לקחת גם את המחשב וגם את הטאבלט. עד לפני שנה לקחנו את המחשב (לא היה טאבלט). שנה שעברה לקחנו רק את הטאבלט והיה בסדר. אבל בסופו של דבר המחשב הנייד הרבה יותר נוח. יש עדיין אתרים שלא נראים טוב בטאבלט, הקלדות רציניות יותר קשה לעשות וכו'. ועוד שני יתרונות למשב הנייד - יש לו כונן DVD שמאפשר להקרין סרטים שאין לי בגרסאת קובץ, ויש לו דיסק גדול שמאפשר להעתיק אליו את התמונות מהטלפון.
אני יודע שיש פתרונות אחרים כמו כונני רשת וכו'. אבל כבר אמרתי שאני טכנופוב לא?
לגבי מטענים - היום רוב הטלפונים נטענים בעזרת USB, וכך גם הטאבלט. היה לי מטען אמריקאי אחד וישראלי אחד (עם מתאם), והיה הרבה יותר נוח להשתמש במטען האמריקאי מאשר במתאם. המתאם יותר מסורבל, יושב פחות יציב בשקע, והיו פעמים שהוא התנתק לי.
בדיעבד אני מצטער שלא היה לי עוד מטען אמריקאי. הייתי צריך להשקיע כמה דולרים ביום הראשון וזהו. מטען עולה באיביי בסין פחות מ-2 דולר, או בחנויות בארה"ב 5-10 דולר. לא סוף העולם והרבה יותר נוח.
אותו דבר למטען של המחשב והמצלמה. שניהם באים עם כבל נוסף שמחבר את המטען לקיר. אותו חוט לשניהם. היה לי הרבה יותר נוח להשתמש בחוט אמריקאי מאשר בכבל הישראלי עם מתאם. אז שוב לקח לעתיד - לקחת יותר כבלים כאלה.
 כמובן שכל המטענים שהיו לי התאימו גם ל-110V וגם ל-220V.

מזוודות ותיקים
לפי הכרטיסים של אלעל היינו זכאים למזוודה אחת עד 23 ק"ג לכל מי שמעל גיל שנתיים, ועוד מזוודה אחת של עד 10 ק"ג לתינוקת. בנוסף עגלה עבור הבן האמצעי, וכסא בטיחות לתינוקת. כך שהיו לנו (בחזור, אחרי שקנינו מזוודות) 4 מזוודות גדולות. בנוסף השתמשנו בצ'ימידנים של קרוקס (תיקי ענק מתקפלים ביותר). באחד ארזנו את כסא הבטיחות, ובשני שני הבוסטרים (אחד גב, והשני ללא גב). שני הבוסטרים ביחד תופסים אומנם המון מקום, אבל הם לא כבדים (בערך 7 ק"ג ביחד) אז לאותו צ'ימידן דחסנו גם את כל המעילים וספרנו את זה בתור המזוודה של עד 10 ק"ג. כסא הבטיחות הוא מאד גדול ומסורבל, אבל בדקה עבודה אפשר לפרק אותו לשניים (להוציא את הבסיס) ואז הוא הצליח להכנס לצ'ימידן. לא רצינו לשים עוד שום דבר בצ'ימידן הזה כי רשמית יש בו 'כסא בטיחות' בלבד. לפני כל טיסה עבדתי 5 דקות לארוז את הכסא והבוסטרים, ואחרי כך טיסה לפרוק חזרה ולהרכיב. אבל הם לא התלכלכו, לא נשברו, הסתדרו טוב במכסת המטען.
בנוסף הצטיידנו בשני טרולים שעולים למטוס. אחד היה לנו, ואחד נוסף קנינו בארה"ב בross. זה שימש אותנו לכל הדברים שצינו לקחת עלינו. בהלוך היו לנו הפעלות לילדים, הדברים היקרים (מחשבים, מצלמות), בגדי החלפה לילדים (אכן השתמשנו כשהבן הקיא) ומעט אוכל. בחזור היה לנו בנוסף דברים שלא היה מקום במזוודות, או דברים עדינים קנינו ולא רצינו שיהרסו.
את העגלה ארזתי בעוד צימידן ענקי. יש לנו עגלה גדולה (בייבי ג'וגר קלאסי) שאפשר בדקה לפרק לה את הגלגלים. ושוב לפני ההמראה פרקתי וארזתי, ואחרי הנחיתה הרכבתי. לא לוקח המון זמן, ושומר על העגלה במצב טוב.
בשדה התעופה הסתובבנו עם שתי עגלות של שדה התעופה ועליהן ערימת הציוד (באחת המזוודות ובשניה כל התיקים). קשרנו יפה יפה בעזרת גומי של אופניים (זה עם הווים בקצה) וככה כלום לא נפל.
 אגב אם ארבע מזוודות נשמע לכם הרבה - בערך שתיים היו עם כל הציוד הרגיל (בגדים, מכשירי חשמל, תיק כלי רחצה, צעצועים וכו'). לא לשכוח בגדים ונעליים לליל הסדר (שלבשנו פעם אחת בלבד) שגם תפסו את המקום שלהם. שתי האחרות היו מיועדות לקניות בחזור (ואכן ניצלנו אותן עד הגרם האחרון). בהלוך אחת הייתה מלאה בדברים לחברים (כל המשפחה שלהם בארץ שלחה מתנות חג בשבילם), והשניה (הטרולי) בציוד מתכלה (חיתולים, מגבונים, אוכל, בקבוקים גדולים של כלי רחצה וכו') - יכולנו אומנם לקנות שם, אבל גם ככה הבאנו את המזוודות לקניות אז היה מקום.

AAA וממס"י
בעבר כבר ניצלנו (שנינו) את האפשרות לעשות מנוי חינם בממס"י דרך לאומיקארד, אז הפעם נאלצנו לשלם 200 ש"ח.
התלבטנו אם לשלם. עד לפני כמה שנים, בחברות בממס"י היתה שווה זהב. המפות, הספרים והייעוץ בסניפי AAA עזרו מאד והיו שווים המון כסף.
היום, הGPS עושה את הניווט והצורך במפות יורד, את תכנון הטיול אני עושה בעזרת הפורום והאינטרנט אז הצורך בייעוץ יורד, והאינטרנט בטלפון הנייד די מוריד את הצורך בספרים שלהם.
אבל ראינו שכבר ביום הראשון נחסוך 20 דולר על כרטיסים לדיסני, ו-30 דולר על חניה חינם בדיסני (ניצלנו רק 15 מתוכם). בנוסף הזמנת מלונות בתעריףAAA חסכה לנו 50 דולר בערך, וגם 3 דולר הנחה (דולר לכרטיס) בנושאת המטוסים מידווי.
 שני המקומות היחידים שביקשו לראות את כרטיס ה AAA / ממסי זה בסניף של AAA עצמם (לרכישת כרטיסים וקבלת מפות) ובמידווי כדי לקבל הנחות. במלונות לא ביקשו לראות את הכרטיס, ובשאר המקומות לא הציעו לי הנחות (ביקשתי).

קניות
במהלך הטיול עצמו לא עשינו המון קניות (למרות שנראה אולי ככה מהזמן שהקדשנו).
את ה GPS לטיול כאמור הזמנתי מראש וחיכה לי בחנות של וולמארט. וולמארט הציעו מחיר יחסית אטרקטיבי (70 דולר אחרי מס). בנוסף השירות של לאסוף מהחנות היה בעיניי די אטרקטיבי. קודם כל אין דמי משלוח. בנוסף אם משום מה לא אוספים (למשל כי משנים את תוכניות הטיול או כל סיבה אחרת) הם מבטלים את העסקה ומזכים בכסף. אם מזמינים למלון לעומת זאת ומשום מה לא אוספים (למשל כי הגיע מאוחר מדי) אז יותר מורכב להחזיר לחנות. תהליך האיסוף הלך חלק. ברור שהיה יותר נוח אם היה לי את ה GPS מהארץ (כי הייתי צריך לנווט משדה התעופה לחנות), אבל לא רציתי לקנות בארץ (הרבה יותר יקר) ולא הסתדר לי שמישהו יביא לי.
היו דברים שהזמנתי למלון הראשון. זה היה סוללה נוספת למצלמה, ומשחק גדול בהפתעה לילדים. אומנם הסלולה במלון 'הלכה לאיבוד' ולקח להם שעה למצוא אותה, אבל לא היתה שום בעיה מעבר לכך. לגבי המשחק – חסך לי סחיבה מהארץ, וקיבלתי משהו שרציתי במחיר יחסית אטרקטיבי.
את החודש לפני הטיול נצלתי לשופינג באינטרנט ולשלוח לבית של החברים. ניצלתי חגים וסיילים שהיו לפני הנסיעה. אני מודה שלשלוח לבית של חברים זה יותר קל מאשר למלון. למשל היו דברים שחיכו אצלהם חודש. במלון אי אפשר לשלוח כלכך הרבה זמן לפני. למעשה רוב הקניות שעשינו בטיול היו בעצם לפני הטיול וחיכו לנו שם. כשהגענו לחברים בדקנו מה קיבלנו, ובהחלט היו דברים שוויתרנו ושלחנו חזרה. במקומות שאנחנו קנינו המשלוח חזרה היה חינם וקיבלנו זיכוי מלא על כל הסכום (עד כדי הפרשי שער כי הדולר ירד בינתיים, אבל זה היה גרושים). תהליך ההחזרה דרש ממני שני טלפונים, ונסיעה של 10 דקות לסניף UPS הקרוב כדי להשאיר את החבילה שם.
היו גם דברים שאחרי שראינו בתחילת הטיול, עוד הספקנו להזמין מאמזון ולשלוח למלון בניו יורק (יצא ככה מהותית יותר זול).
השתדלנו לא להשאיר את הקניות לניו יורק, למרות שטיפה יותר זול שם (אין מס קניה על בגדים עד 100 דולר). בניו יורק הלכנו המון ברגל (עם העגלה), ולא נוח לעשות את זה עם המון שופינג. אגב ביום האחרון כשמצאנו את עצמנו מטיילים עם שני דובים זה בהחלט היה לא נוח. בשאר המקומות היינו עם רכב אז זה היה יותר קל.
 ברוב החנויות שמעניינות אותנו דאגנו להרשם למיילים של פרסומות, וקיבלנו אי אלו קופונים בדואר שהשתמשנו בהם. לרוב אין צורך להדפיס, ומספיק להראות את הקופון במייל בסלולרי. חסכנו ככה לפחות 100 דולר.

אתרי טבע
 בטיול הזה לא טילנו בכלל בטבע. המקסימום שהגענו היה לראות את כלבי הים בלה הויה. במקור תכננו לטייל במיור וודס Muir Woods שצפונית לסן פרנסיסקו, אבל לא הצליח לנו משיקולי מזג אויר.
בנושא הזה היתה לנו הרבה התלבטות, והסיבה העיקרית שוויתרנו על הטבע היה משיקולי נסיעה. בסופו של דבר הילדים (בייחוד שני הקטנים) יתרשמו באותה מידה מיוסמיטי או מהכרמל. יוסמיטי דרש מינימום 4 שעות נסיעה בכל כיוון (תלוי איך היינו מתכננים את הטיול) והכרמל במרחק של שעה מהבית. בנוסף לא רצינו לקחת מהארץ ציוד לצורך טיול רציני יותר בטבע (בראש וראשונה מנשא גב לתינוקת). היה שלב ששקלנו לשאול ציוד מהחברים, ולנסוע ללילה אחד ליוסמיטי אבל החלטנו לוותר.
לגבי כביש 1 – למרות היופי שלו, בסופו של דבר יש 10 ויותר שעות נסיעה מאיזור סן דייגו לסן פרנסיסקו. אז עם כל היופי של האתרים, זה עדיין המון המון נסיעה עם הקטנים. הטיסה יצאה די זולה (400 דולר כולל העגלות של שדה התעופה) לא השפיעה על עלות הרכב (בדיוק פעמיים שבוע), וחסכה לנו יומיים. כך שהיה הרבה יותר נוח לטוס, גם במחיר של ויתור על טבע.
 כך שמה שתכננו הוא ביקור קצר באיזושהי שמורת טבע באיזור סן פרנסיסקו. אבל התחזיות שדיברו על גשם, וההחלטה להיות עוד יום עם החברים גרמו לנו לוותר.

ניו יורק
בניו יורק הקור מאד מאד השפיע עלינו. אני מודה שלא חשבתי שיהיה לנו כלכך קר. וכאמור זה לא שהיה מתחת לאפס, אלא סתם מתחת ל-10.
הבעיה העיקרית היא שכמו שכולנו יודעים ילדים אוהבים להיות בחוץ ולהשתולל. עשינו בעבר כמה וכמה טיולים עם חלקים עירוניים. אבל בקיץ הרבה יותר קל. גינות ציבוריות תמיד טובות, אבל גם סתם להשתולל בכיכרות או בגינות, לראות את כל הופעות הרחוב, לזלול גלידה בלי הפסקה וכו' – והילדים מסודרים. בגלל שהיה לנו קר אז בקושי פרגנו להם גינה ציבורית (למרות שהם רצו), היה קשה לשבת על ספסל ולהנות מהאויר והאוירה, הגלידה קרה מדי (והשוקו חם מדי).
התוצאה היתה שהילדים היו די משועממים וכתוצאה מכך מאד קוטרים.
חוץ מזה מסתבר שההוריקן האחרון עדיין נותם את אותותיו. ידענו שפסל החירות עוד סגור, אבל אזור רחוב פולטון במזח 17 בהחלט הפתיעו אותנו. היינו צריכים לעשות יותר שיעורי בית.

דיסנילנד
 אין מה להגיד הפארק מדהים. הכניסה יקרה, אבל לטעמי שווה כל שקל.
דמי הכניסה - לפני הנסיעה ניסיתי לחפש הנחות. באופן כללי אין יותר מיד. הכי טוב שמצאתי היה דרך AAA (אם קונים אצלם) - 5 דולר הנחה לכרטיס (לא ליום). לא המון אבל חסך לנו 20 דולר. הגימיק היותר גדול של AAA הוא החניה חינם. החניה בדיסני עולה 15 דולר ליום. אז פה יש פוטנציאל חיסכון גדול (אם אתם מתכננים לחנות שם). בכל מקרה בדיסני יש כרטיסים לכמה ימים שרוצים. ככל שקונים כרטיס ליותר ימים המחיר ליום יורד. בהתחלה (ימים 2 ו-3) המחיר לא יורד בהרבה, אבל ליום הרביעי המחיר כבר די צונח.
אוכל - רשמית לא אמורים להכניס אוכל לפארק, ובהחלט מחטטים בתיקים בכניסה. אבל בפועל אין שום בעיה להכניס אוכל בכמות סבירה. לא צידניות וודאי שלא מנגלים. אבל סנדוויצים, שתיה קלה, חטיפים ועוד יכנסו ללא בעיה. האוכל בפארק זמין. יש המון דוכנים קטנים של שתיה וחטיפים, ולא מעט מזנונים ומסעדות בכמה רמות (רובן הגדול בשירות עצמי). האוכל בפארק יקר כמובן, אבל הוא לא פי 2 ממקומות אחרים. פשוט בקצה העליון של הסקאלה. כשאתם סוחבים אתכם אוכל, תביאו בחשבון שהוא על הגב שלכם (או בעגלה) הרבה שעות, וצריך לדחוף את התיק בין הרגליים במתקנים השונים. אז אל תסרבלו לעצמכם את כל היום בשביל לחסוך 10 דולר.
מתקנים - כשמסתכלים בבית באתר האינטרנט קשה להבין מה זה כל מתקן. אבל חיפוש קל בגוגל, ויותר מזה ביוטיוב יראה לכם המון חומר גולשים, ולעיתים סרטים שמצלמים את הנסיעה כולה מהתחלה ועד הסוף.
מגבלות גובה - יש הרבה מתקנים עם הגבלת גובה (ממש לא כולם!). ההגבלה מופיעה באתר, במפה שמקבלים בכניסה, ובשלט בכניסה לתור במתקן, ולידו יש מד גובה. היה בהחלט מקרה שביקשו לבדוק את הגובה של הילד. אני ממליץ לבדוק בנחת בבית מראש את הגבהים של כולם (ולתרגם לאינטשים) ולהערך בהתאם ולמנוע עוגמת נפש. אגב המד גובה שלהם די מדוייק. ניסתי לבדוק מתקן שידעתי שהילד נמוך מדי בשני סנטימטר, ואכן הוא היה נמוך מדי (למרות הנעליים).
fast pass - שימוש נכון בכלי הזה יכול לחסוך תורים משעממים. לרוב המתקנים המבוקשים (אלא שיש להם תור של יותר מחצי שעה) יש כזה. כל נוסע חייב ב fast pass משלו (בודקים בכניסה שיש לכם כמה כרטיסים). שימו לב שעדיין יתכן תור קצר בפנים (לרוב עד 10 דקות). מה שראיתי ברוב המתקנים הוא שהתור של ה fast pass מתמזג עם התור הרגיל לקראת הסוף.
rider switch - במקרה שיש לכם ילד קטן יחסית שלא יכול לעלות על אחד המתקנים משיקולי גובה (אגב - לא משיקולי פחד או שלא בא לו) אפשר להתפצל - אחד ההורים עומד בתור ועולה ראשון (עם כמה ילדים שרוצים), ואחרי שהוא יורד ההורה השני (ועוד ילד אחד) עולה כמעט בלי תור. אני אומר כמעט כי לרוב מצטרפים לכניסה של ה fast pass. השיטה היא לרוב שבכניסה לתור של המתקן מבקשים מהמפעיל כרטיס switch, וככה הילד הקטן וההורה הנוסף לא צריכים לעמוד בתור בכלל. ברוב המקרים לא ביקשו לראות את הילד כדי לקבל את הכרטיס, אבל היה מקום שרצו אפילו למדוד את הגובה של התינוקת לוודא שהיא קטנה מדי. אם לא רואים את הילד אז אפשר לנצל גם אם הילד סתם מפחד ולא בגלל שהוא נמוך מדי. אגב לתחמנים - בפועל לא הייתי צריך להוציא fast pass לכל המשפחה, כי שניים נכנסו עם ה fast pass ושניים נוספים עם ה switch. כך שיכולתי להוציא fast pass לשני מתקנים בו זמנית. אבל זה לא הקטע שלי. לתחמנים ביותר - בגלל שבפועל לרוב לא ביקשו לראות את הילד, אפשר להשתמש בטריק של לחסוך fast pass גם אם אין לכם בכלל ילדים.
קחו את זה בנחת - לדעתי הכיף הגדול בדיסני הוא לא המתקנים אלא האוירה הקסומה (ולא שאני מזלזל במתקנים). אז ברור שהמתקנים מדהימים ואי אפשר להשוות אותם ללונה פארק בתל אביב. אבל לטעמי מרוץ מטורף להספיק הכל יגרום לכם לא להרים את הראש ולנשום את האויר והאוירה. קחו הפסקה, תנשנשו משהו, קנו איזה מזכרת קטנה (אפילו שזה יקר), תתמקמו מוקדם למצעד כדי שתוכלו לראות אותו טוב וכו'. אם הילדים בגיל מתאים - תעמדו בתור לפגוש את הדמויות. אם לא עדיין תנסו להתקרב אליהן. זה יגרום לכם לחייך. גם אם בסוף תספיקו מתקן אחד פחות - לא נורא.

הערות על המסלול
 כמו תמיד המסלול לא היה אידאלי אלא נגזר מפשרות ואילוצים שהיו לנו. כמה דברים פחות טובים שהיו לנו במסלול:
לא כדאי להתחיל מדיסני - יש את אסכולת 'להתחיל בגדול' ויש את אסכולת 'לסיים בגדול'. אבל לא זו כוונתי. במקרה שלנו זה שכבר ביום השני היינו בדיסני הכניס אילוצים ליום הראשון של להספיק לסיים את כל הסידורים. בנוסף היינו עייפים יותר בדיסני (עייפות של היום הראשון / ג'טלג). וגם זה הוסיף לי 'אילוץ' של מלון עם סוויטה בגלל הג'טלג מה שהוסיף זמני נסיעה. האמת - התכנון המקורי שלי היה לנסוע ישר לסן דייגו ולעשות גיחת יום באמצע השבוע לדיסני (שעתיים נסיעה כל כיוון). אבל אז החלטנו על יומיים דיסני וזה כבר היה מוגזם לנסוע פעמיים ולכן החלטנו להתחיל שם. יכולנו גם לסיים שם את הפרק של דרום קליפורניה אבל אז היינו מגיעים לדיסני בסוף שבוע (שבת ראשון) שזה יותר עמוס.
לתת לילדים יותר גינות - בעיקר בניו יורק (בגלל הקור) אבל לא רק, היינו צריכים להקצות יותר זמן בגינה לילדים. זה עוזר להם לפרוק מרץ, ומוריד מנקודות השעמום ביום.
להוריד יום מניו יורק ולהוסיף לסן פרנסיסקו - לא שנלחצנו בסן פרנסיסקו, אבל אם היה לי עוד יום הייתי עושה עוד דברים. לניו יורק יותר קל לי להגיע. אני הייתי כבר 3 פעמים, פעם אחת עם הילדה הגדולה. אז פחות קריטי עוד יום שם. בתכנון המקורי לא חשבנו שנספיק הרבה ביום הראשון והאחרון בניו יורק. אבל בפועל הספקנו לא רע.
טיול במגמת הדרדרות - בפועל מבחינת הילדים הטיול היה במגמת הדרדרות. התחלנו בהכי גדול שיש - דיסנילנד, וסיימנו בטיול עירוני בקור של ניו יורק, כשלאורך הדרך הטיול נהיה פחות מתאים לילדים ויותר למבוגרים. התחלנו במלון הכי מרווח (סוויטה עם שני חדרי שינה ושני תאי שירותים), אחרי זה הקטנו קצת והורדנו תא שירותים, אחרי זה הקטנו עוד והורדנו חדר שינה, ובסוף חדר אחד בניו יורק. אז נכון שהקור בניו יורק (שלא היה צפוי) גרם לכך שניו יורק היתה הכי פחות כיפית (לילדים, ומכאן כמובן למבוגרים), והיו לנו כל מני אילוצים שבגללם המסלול נבנה בסדר הזה. אבל בסופו של דבר לילדים הטיול הלך ודעך. תוסיפו את זה שלאורך הזמן מצטברים הקשיים, המתחים, הכעסים, הגעגועים וכו'.

ציוד מומלץ
 בנוסף לכל הציוד שכולנו מכירים, נתקלתי בכמה דברים נוספים שעזרו לנו:
סקוצ'ים לניקוי כלים - בשלושת המלונות הראשונים היה מדיח ואבקה למדיח. היה גם סבון לניקוי ידני, אבל לא היו שום סקוצ'ים. במלון האחרון גם זה לא היה כמובן. בלי קשר לבישולים, רצינו לרחוץ את בקבוקי החלב של התינוקת!
שקיות - בין עם מדובר על גליל שקיות כמו של הירקות בסופר, או זיפלוק טובות (אנחנו הבאנו גם וגם), זה כלכך שימושי. לקשור את השמפו במעבר בין מלונות, לארוז סט בגדי החלפה לילדים, לאוכל וחטיפים, ואפילו למזכרות. עוד שימוש חשוב הוא כדי לארוז את הטלפון ופריטים אחרים כשעולים על מתקנים רטובים בפארקים (בייחוד בסי וורלד). בבית יש לנו את ערימת השקיות מהסופר במגירה. בטיול אין.
מזכרות וצעצועים קטנים מהארץ - סטיקלייטים, פנסים וכדומה, בובות של דיסני וכו' - בכל איזור תיירותי בערב מתחילים למכור כל מיני צעצועים מאירים ויקרים. קניתי בסופר חבילת סטיקלייטים בדולר, ובאופן דומה אפשר גם פנסים קטנים וכו', הילדים מאושרים, וחסכתי כסף. באופן דומה למי שרוצה אפשר גם לקנות שטויות קטנות עם הלוגו של דיסני (בפינת ה-"הפתעות יומולדת ב-2 שקלים" בכל חנות צעצועים בארץ). תשקיעו בארץ 30 ש"ח, תביאו אתכם ותתנו להם בדיסנילנד. שוב, הם יהיו מאושרים. אפשר גם להביא בלונים וכו'.
מטענים אמריקאיים - כמו שכתבתי היה הרבה יותר נוח להשתמש במטענים עם תקע אמריקאי. אם הייתי מזמין מראש באיביי היה עולה גרושים (פחות משני דולר)
גומיות קשירה למזוודות - השתמשתי בגומי של אופניים (זה עם שני הווים בקצה). כלכך שימושי ונוח בשדה התעופה, בייחוד עם יש לכם תיקים ולא רק מזוודות מלבניות.
סוללה נוספת לסלולרי ומטען לאוטו - כי בסמאטרפון תמיד נגמרת הסלולה. לא היה לי, ובחלק מהימים לקראת סופם התחלתי להלחץ ולהתקמצן (לא לתת לילדים לשחק). בייחוד בניו יורק שהם ימים ארוכים ללא טעינה.
מגבוני חיטוי (או ג'ל חיטוי) - אני לא מאלא שמחטאים את הידיים כל הזמן. אבל כן מומלץ בשביל השירותים. ממש לא בכל מקום היו מגיני אסלה, ולילדים (בייחוד קטנים) קשה להמנע ממגע עם האסלה. אפילו השיטה של ריפוד האסלה בערימות של נייר טואלט לא עובדת טוב עם ילדים.
קרם ידיים / שפתון - בייחוד לגברים והילדים שבנינו (הנשים לרוב יודעות לדאוג לעצמן) - לשינויי מזג האויר יש נטייה להשפיע על היובש, בייחוד בשפתיים ובידיים. לרוב לוקח לי כמה ימים להבין שצריך להתחיל לטפל, ועוד כמה שעות / ימים עד שמגיעים לקנות. אז אני ממליץ להצטייד מראש (או ביום הראשון)
ערכת עזרה ראשונה - החל מפלסטרים וכדור נגד כאב ראש, וכלה בציוד קצת יותר רציני. טיול ארוך, הרבה פעילויות, והרבה פוטנציאל לנזק. אז אני לא מדבר על חוסם עורקים, אבל טראומיל, פולידין ושתי תחבושות קטנות על כל מקרה שלא יבוא.
רשימת קניות - לא הכל חייבים להביא מהארץ. בהחלט אפשר לקנות בסופר ביום הראשון/שני. אבל שווה להכין מראש בארץ רשימת קניות לסופר. שתייה, קורנפקס, שמפו, ירקות. כל אחד ומה שהוא רוצה / מתכנן / צריך. חשוב לזכור שאנחנו לא מכירים את הסופר והמבנה שלו, עדיין עייפים ואולי קצת לחוצים ביום הראשון, וגם חבל לנו לבזבז יותר מדי זמן על הקניות הללו. אז רשימה מסודרת מראש עוזרת
כמה דפים ושני עטים - נכון, היום כותבים ישר בסמאטרפון. אבל את טפסי ההגירה צריך למלא בעט (לרוב משנוררים מהדיילת במטוס), לפעמים רוצים רשימה לסופר, או לכתוב כתובת , או משהו בסגנון.
בגדים שמתייבשים מהר - בעיקר בסי וורלד יש מתקנים והופעות שנרטבים. לפעמים ברמה שספוגים במים. אז אפשר לעבור לבגד ים, אבל זה פחות נוח להסתובב בבגד ים (אין כיסים לגברים, חופשני לנשים), ולא לעניין להסתובב בלי חולצה או רק עם ביקיני. יש בגדים שמתייבשים מהר - בגדי ספורט או טיולים. הם יעשו את העבודה יופי. אפשר גם ללכת על מכנסיים מתפרקים שיכולים לעזור בשעות הערב הקרירות יותר.
מגבת טיולים - מגבת דקה ולא כבדה (מיקרופייבר) מאד שימושית. השארנו קבוע באוטו. השתמשנו בה כמגבת בסיוולרד (אחרי מתקני המים), שמיכה לעת מצוא, מפה לשולחן קמפינג, הצללה לחלונות וכו'.
אשפתונים - בהופעות בסיוולרד יש איזור שבו נרטבים מאד (נקרא soak zone ומתכוונים לזה). אפשר לקנות במקום שכמיות בסביבות ה-10 דולר לכל אחת, ואפשר לעטוף לפחות את התיק ו/או המכנסיים באשפתון גדול.