נובי סאד Novi Sad היא העיר השנייה בגודלה בסרביה. נוסדה ב-1694 כשהאיזור נשלט ע”י בית האבסבורג מה שמסביר את יופיה הארכיטקטוני. העיר נמצאת 90 ק”מ צפונית לבלגרד.

הזמן הקצר שעמד לרשותנו לא איפשר לנו להינות מכל מה שיש לעיר להציע ובכל זאת הצצה קטנה עם המלצה חמה להגיע.

תחילה עצרנו בזמון Zemun שהייתה עיר בשליטה אוסטרו-הונגרית מתחילת המאה ה-18 ולכן בנויה בסגנון אדריכלי המזכיר את וינה. בשנת 1934 סופחה לבלגרד.

זמון שוכנת על גדת הדנובה וליד המזח עשרות ברבורים מסתובבים בינות לאנשים.

מנהג סרבי נפוץ “שוחים למען הצלב”. כל שנה ב-29.11 צעירים נכנסים למים ושוחים לגדה השנייה שם עומד הכומר עם הצלב. מי שמגיע ראשון זוכה…

בעבר התקיימה כאן קהילה יהודית גדולה. בית הכנסת היה מרכז החיים היהודיים. לאחר השואה נשארו בעיר 50 יהודים בלבד ובית הכנסת הפך למסעדה. הקהילה הקטנה מנסה לרכוש חזרה את המבנה אך עדיין ללא הצלחה

סבו וסבתו של הרצל שמעון לייב ורבקה חיו בעיר בתחילת המאה ה-19 וקבורים בבית הקברות העתיק.

בזמון שוק חביב עם פירות וירקות טריים ישר מהשדה…

מכאן המשכנו לעיירת התרבות סרמסקי קרלובצי (Sremski Karlovci)

הדרך עוברת במחוז וויבודינה Vojvodina הפרובינציה האוטונומית היחידה במדינה (שכיום דורשת עצמאות). אזור עשיר ופורה בגידולים חקלאיים כמו סלק סוכר, חמניות, תירס, סויה, תפוחי אדמה וגידולים רבים נוספים. שדות שדות עד האופק

כאמור מטרתנו הייתה להגיע לעיירה סמרסקי קרלובצי. זו מתוארת בעלוני ההסברה כ”עיירה של אהבה וזיכרונות”. נמצאת באזור של כרמים ולכן רבים בה היקבים שמייצרים יינות משובחים.

סמוך ליקב ואחרי ששתינו קצת,ראינו את אחד המבנים היפים, בית הספר הבינלאומי לשפות

במרכז העיירה נמצאת ברזייה עתיקה שהמסורת מספרת שמי ששותה ממנה יתאהב ויתחתן במהרה

ליד הברזייה נמצאת הכנסיה הסרבית אורתודוכסית היפה

מול הכנסיה נמצאת המפקדה של הפטריאך

ממש ממול ליד כר דשא ומזרקה יפה ניצבת אנדרטה לזכר נרצחים ע”י האוסטאשים (תנועה לאומנית קרואטים שקמה ב-1929). חברי התנועה ניסו לחסל את כל הסרבים, הצוענים והיהודים מאחר ואלו לא השתייכו לנצרות הקתולית ולא היו שייכים ללאום הקרואטי. התנועה הייתה ידועה במעשי אלימות קשים. במלחמת העולם השנייה נרצחו על ידם למעלה מחצי מליון אנשים

לקראת צהרים הגענו למחוז חפצנו נובי סאד ומיד נסענו אל בית הכנסת

רחוב Jevrejska 111

בית הכנסת נבנה בתחילת המאה ה-20 כאשר נובי סאד הייתה חלק מהונגריה והקהילה היהודית השתייכה מבחינת תרבותית ולשונית ליהדות הונגריה. הקהילה בנובי סאד הצטרפה אל היהדות הניאולוגית הליברלית ולכן בית הכנסת דומה בצורתו לזה שבבודפשט

העיצוב הפנימי של בית הכנסת דומה לעיצוב כנסיות בימי הביניים – צורת צלב. כלומר מבנה ארוך מרכזי ובצד המזרחי רחבה קטנה מעוגלת. למבנה כיפה גדולה וגבוהה ותחתיה 8 חלונות עם ויטראז'ים יפים. משני צידי החזית 2 מגדלים עם כיפות.

הבימה נמצאת על יד ארון הקודש. בקומה התחתונה שורת ספסלים וכן שתי גלריות צדדיות שהן עזרת הנשים. את התפילה עורך חזן בליווי מקהלה ועוגב.

בבית הכנסת אין ספר תורה אבל יש מוזיאון קטן

ערב השואה חיו בנובי סאד כ-4,000 יהודים אך רק רבע מהם ניצלו. מעל 1,300 גברים, נשים וטף נרצחו במעשי טבח אכזריים שביצעה המשטרה ההונגרית בינואר 1942.כשהגרמנים עלו צפונה בשנת 1944 אספו את היהודים שנותרו בבית הכנסת ומכאן גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ. המבנה עצמו לא ניזוק קשה.

בשנת 1945 נחנך מחדש אך הקהילה הקטנה שנותרה לא יכלה לשאת בהוצאות והבניין הוחכר לעירייה ל-25 שנים. זו שיפצה את פנים המבנה וכיום מתפללים במקום רק בחגים. העירייה מצידה משתמשת באולם כאולם קונצרטים.

בעיר חיים כ-620 חברי קהילה מתוכם רק 310 יהודים (השאר נישואי תערובת). שוב, כמו בבלגרד, הקהילה היהודית הולכת ונעלמת. עצוב, עצוב

על גדת הדנובה הוקמה אנדרטה מרשימה לזכר הנרצחים

מעל העיר משקיפה מצודת פטרוורדין (Petrovaradin Fortress) מהמאה ה-17.

המצודה, סימן ההיכר של העיר, ניצבת מעל פיתול הדנובה בכניסה לעיר. בין כתלי המצודה שבנייתה החלה בשנת 1691 ונמשכה 80 שנה נמצאים מוזיאונים וגלריות לאומנות. יש בה 16 ק”מ של מסדרונות תת- קרקעיים

כדאי לעלות אליה רגלית (ממש לא קשה) בבת אחת מתגלה תצפית מהממת

ברחבת התצפית ניצב שעון המכונה “השעון ההפוך”. המחוגים שלו הפוכים. המחוג הארוך מסמל את השעות והקצר את הדקות. הסיבה לכך השעון שימש את הדייגים ששטו בדנובה ומחוג השעות הוארך למענם כדי שידעו מה השעה.

וכמובן לא נפקד מקומם של מנעולי האהבה…

חזרנו למדרחוב העיר העתיקה. רחוב רחב מוצף מסעדות, בתי קפה, מבנים יפהפיים וחנויות מזכרות. 

הכיכר המרכזיתכיכר החירות Trg Slobode היא רחבה גדולה ויפה

בית העיריה Magistrate נמצא במרכזה. זהו בניין הבנוי בסגנון ניאו-רנסנסי משנת 1895 ולפני פסלו של סווטוזאר מילטיץ Svetozar Miletic – פוליטיקאי חשוב במאה ה-19.

מאחורי בניין העירייה נמצאת הכנסיה הקתולית סנט מרי שהיא קתדרלה מרשימה בסגנון ניאו-גותי

מהמדרחוב מתפצלות סימטאות צרות ויפות שלצערי לא הספקתי להגיע לרובן. 

הבטחתי לעצמי שלעיר הזו עוד אגיע… עיר שדואגת לבעלי חיים הנאלצים לשהות בחוץ בשעה שבעליהם עורכים קניות היא עיר כלבבי