תהלוכות בסלבדור
"Twenty years from now you will be more disappointed by the things you didn`t do than by the ones you did do. So throw off the bowline. sail away from the safe harbour. catch the trade winds in your sails. Explore. Dream. Discover"
Mark Twain
יום ראשון היום ובעיר מתקיים מיני קרנבל. מין חזרה כללית של כמה להקות שתיערך ברחובות סמוך לאכסניה. האטרקציה המרכזית היא להקת הבתולות (Virgins) שהם למעשה גברים בלבוש נשים. החל מהבוקר אלפי אנשים נוהרים לאזור בו יערך הקרנבל כשחלקם לבושים כנשים וחלקם מסתפקים רק בחזיה. עדיין לא ברור לי מה הקטע שלהם. ניראה לי שזו הזדמנות של כל הטרווסטים אולי לא לצאת מהארון אבל לפחות לפתוח טיפה את הדלת ולהציץ החוצה. גם שלושתינו (אנחנו ושאולי) יצאנו לרחובות חמושים במצלמות ובמסרטה ואיזו טעות זו הייתה. כמות האנשים ברחובות הייתה מדהימה ובאזור בו עברה התהלוכה לא היה לנו סיכוי לחזור עם כל הציוד בשלום. מיד חזרנו לאכסניה, השארנו את הכל (ואת דניזי), לקחנו מעט כסף לשתיה וחזרנו לטירוף שברחובות.
אני לא מבין למה התהלוכות האלו מתקיימות בצהרים ובשעות הכי חמות ולא מתחילות אחר הצהרים, אולם לאלפי האנשים המיוזעים שרקדו ברחובות לא ניראה שזה הפריע. כולם רקדו והשתוללו תוך כדי הליכה איטית אחרי ה- Trio Eléctricos, אותן משאיות ענק עמוסות רמקולים שעליהן נבנתה במה ובה יושבת הלהקה וגם כנראה כל מי שמכיר מישהו מהלהקה. עוצמת המוסיקה שבוקעת מרמקולים אלו מרעידה את הגוף כאילו שעברה במקום רעידת אדמה. זה כנראה מה שכולם מחפשים כי המקומות הכי צפופים היו אחרי המשאית ומול הרמקולים. שאולי ואני החלטנו שבברזיל היה כברזילאי ונדחפנו גם אנחנו לתוך זרם האנשים שזרם ורקד מאחורי המשאיות. מאות אנשים מיוזעים עד טפטוף רקדו כגוף אנושי אחד גדול, סוחפים איתם בדרך את כל הנקרה על דרכם. בצידי הדרך, על המדרכות, על גגות הבתים, במסעדות ובכל מקום פנוי אחר עמדו אנשים ורקדו כאילו אין מחר.
אחרי כשעתיים הלב רצה להמשיך אולם הרגליים אמרו עד כאן ולכן הרעיון של שחיה בבריכת האכסניה ניראה קורץ מתמיד. בערב יצאנו שוב. ענן אדיי בירה ריחף מעל העיר ואווירה של אלימות הייתה באוויר. חבורות נערים עמדו בכל פינה, פחיות בירה ביד, וחיפשו את המבט הלא נכון, תנועה שלא במקום או כל תירוץ אחר בכדי להתחיל מכות. במרכז העיר, היכן שכל לילה ישנו שוק דוכנים, סגרה המשטרה את האזור בגלל מכות שפרצו כל כמה דקות. חזרנו מהר לאכסניה.
השוק בקרוארו ופורטו דה גלינהה
12.2- שעתיים נסיעה מסלבדור, בעיירה שנקראת Caruaru , מתקיים השוק הגדול בברזיל ויש שאומרים אפילו הגדול בדרום אמריקה. גם המחירים שם אמורים להיות זולים בהרבה מרסיפה. קצת קשה לדעת מה גודלו האמיתי של השוק למרות שהסתובבנו שם מעל לשעתיים והרגשנו שעדיין לא ראינו כלום. אני שבסך הכל רציתי לקנות ערסל יצאתי לבסוף עם ארבעה (ודניזי עם עוד שניים) שאחד מהם היה ערסל מתקפל מבד מצנחים לטיולים ועוד ערסל ליחיד שעלה בסך הכל 6R$ (כ-12 ש"ח). נהדר בתור מתנה. שאר המחירים לעומת זאת לא היו מבריקים והשתוו פחות או יותר למחירים ברסיפה. אם הסיבה היחידה להגיע לשוק זה היא קניות אזי בהתחשב בעלויות התחבורה למקום וחזרה זה לא משתלם. אם אתם באים לשוק גם על מנת להתרשם אז כדאי.
13.2- נמל התרנגולים, Porto de Galinha, היא עיירת חוף יפיפייה כשעתיים דרומית לרסיפה והיא נקראת כך משום שגם אחרי שהעבדות הוצאה אל מחוץ לחוק, הסחר בעבדים באזור נמשך. כל פעם שהגיעה ספינה עם "סחורה" חדשה הקוד בין בעלי האחוזות היה שהגיע משלוח תרנגולים, מאנגולה למשל אם העבדים היו אנגולים, וכך קיבלה העיירה את שמה. כיאה לשמה, כל העיירה מלאה בתרנגולים, לצערי לא כאלו שניתן לאכול, בכל מיני צבעים, צורות וחומרי גלם. הכי חמודים הם אלו שמפוסלים מגזע עץ הקוקוס.
אחרי הליכה של כשעה דרומה לאורך החוף הגענו למקום בו הנהר שנישפך לים יצר איי חול קטנים עם בריכות מים רדודים וחמימים. השתכשכנו לנו במים והחיים נראו יפים יותר מתמיד. אחר הצהרים, בשעת השפל, המים הנסוגים יוצרים בריכות טבעיות בין השוניות לאורך החוף. עשרות דוגיות מפרש לוקחות תיירים לראות ולהשתכשך בברכות. אם אין לכם בעיה לשחות כ- 3 דקות אז ניתן להגיע לבד ולחסוך כמה גרושים. כנראה שנישאר כאן גם מחר למרות שתכננו להמשיך הלאה. ממש נחמד כאן.
15.2- בית הכנסת העתיק ביותר ביבשת אמריקה נמצא בעיר העתיקה של רסיפה ומאחר והיו לנו כמה שעות טובות לשרוף עד אוטובוס הלילה לסלבדור יצאנו לחפשו. כשסוף סוף מצאנו מתברר שהוא בתהליך שיחזור וסגור לשיפוצים. זה לא כל כך נעים לראות בית כנסת סגור....................
בכתבה הבאה אספר לכם על הפעם השניה שהגעתי לסלבדור ולמה תימני כמוני הרגיש שם כמו אחד שחזר הביתה. או בקיצור ענבל והקשר השחור.
צ`או
לתחילת הכתבה
