האי פרייזר, הינו אי החול הגדול ביותר בעולם. אורכו כ-120 ק``מ ורוחבו כ - 15 ק``מ..... קחו דיונות אינסופיות של חול צהוב זהוב עד לבן, נטעו בהן יערות גשם של עצים עצומי גובה ( 20מ` - 40מ`), הוסיפו כמאתיים כאלו וגם אגמי מים מתוקים, בצבע כחול שמים.
ביירון ביי היא אתר עליה לרגל לגולשים והיא גם אחד מאתרי הנופש הפופולרים ביותר בחוף המזרחי של אוסטרליה. יש בה חן וקסם מיוחד ובעיקר חופים עוצרי נשימה ומלאי אווירה. בניגוד לכל ההבטחות עד כה, הפעם התמזל מזלם של בני המשפחה והם נהנו ממפגש בלתי צפוי על דולפינים
המשפחה לומדת על תרבות המאורים (הילידים בניו זילנדים) בעיר הכי ריחנית במדינה, ושטה במערה שבה חיות תולעים זוהרות בחושך. בינתיים מגלה עופר כי ניחן במזל נדיר ביותר...
ענת כותבת על המעבר מהאי הדרומי של ניו זילנד אל אחיו הצפוני, היישר לבירת המדינה וולינגטון.
עופר מספר על המשך הנסיעה בכביש החוף המערבי צפונה ועל איך מסתדרת משפחה של חמש נפשות בקראוון אחד.
הסיירים מגיעים אל ארץ הפיורדים בדרום מערב האי הדרומי, ושטים אל מיצר דאוטפול, שם הם נתקלים בפינגווינים, דולפינים וחווים חוויות מהנות במקום אליו פחד קפטן קוק להיכנס...
הסיירים ממשיכים דרומה לדנידין, סביבה הם פוגשים גוזלי אלבטרוסים, פינגווינים צהובי עין וסלעים עגלגלים.
געגועים לישראל מציפים את עופר, ובינתיים הוא מתארח בביתן של משפחות נוצריות השייכות לחברת ה-HIT הניו זילנדית.
עופר מגלה שלא לחינם זכה ה-West Coast לכינוי `Wet Coast`. על הגשם מפצים הגוונים התכולים של קרחון פוקס, שייט הקיאקים באייבל טזמן, ועולם האשליות של וונאקה.
עופר מסכם לקחים, מחשבות ודרכי מחשבה שלמד מתושבי המדינה בשהותו בניו זילנד, וגם כמה עובדות שלמד עליהם.
סיני מוותר על משחקי שיט הד, פגישה עם חבר גרמני, אזהרות שנשמעו מכל עבר וכל השאר, ויוצא עם עוד שני חבר`ה לטרק Cascade saddle, של 4 ימים ב-Mt. Aspiring National Park - כל החוויות המסעירות מהשטח!
עופר עוצר את מרוץ אתרי התיירות והטרקים לטובת חוויה קצת אחרת: עבודה בחוות כבשים מקומית בשם "תחנת אלברט". את החוויות שצבר שם ואת הטיפוסים הצבעוניים לעולם לא ישכח.
טרק גילספי פאס מזמן לארבעת האמיצים הזדמנות לחצות את הנהר הקפוא (המים מגיעים עד מעל לברכיים..), לחזות בקרקס של קרחונים, לבקר באגם קפוא, לראות למטוס את הצהוב של העין, ולבשל תה עם מלח..
משפחת רפאלי יוצאים לדרך עם קראוון חדש, מטיילים באזור החופים המזרחיים של קווינסלנד, לומדים לדוג (בהצלחה מרובה יש לציין), מטיילים ב Fraser Island המדהים ביופיו ובנופיו, ובאופן כללי מתחילים להתמכר לאוסטרליות...
משפחת רפאלי מתחברת לטבע האוסטרלי: הם מאכילים דולפין מתוק, פוגשים לוויתנים מדהימים (כ-20!), ישנים שני לילות רצופים ב- Rest Area ואפילו מצליחים לשרוד ממש לא רע!
דמיינו לעצמכם בדידות מופלאה בתוך לגונה כחולה, מוקפים בשרשרת הרים נישאים ונושמים את האוויר הכי נקי שיש... זה מה שנאלץ לסבול טל שני, שחתר את ניו זילנד עם הקיאק שלו ונהנה מכל רגע (טוב, אולי לא מהרגע בו הקיאק ברח לעומק בלעדיו).
לפני ישבו שני ילדים, וכיוון ש-boys will be boys, הם די רבו והרעישו, אבל אני, אני בעד התלהבות הנעורים. שירעישו, למה לא? לפני שכובד החיים ימחץ אותם. דבקתי בדעה זאת עד שאחד מהם זרק משהו על השני, פיספס, והמשהו נחת עלי.
איזו הרגשה מיוחדת זו להתעורר לתוך ים כחול טורקיז, לגור בתוך ארמון מוקף בים קסום, כאילו ששמו אותי בתוך גלויה צבעונית. מקומות מיוחדים, אנשים מיוחדים. חלומות שמתגשמים- מקומות שחולמים...ניסיתי ללקט כמה איים ייחודיים (חלקם מתויירים יותר, חלקם פחות) ולשתף אתכם בהרגשה הכל כך קסומה. אני שוב ושוב באווירה החלומית ששוררת באיים מרהיבים...
``אל הדרך שוב יצאנו, דרך ארוכה בלי קץ, דרך בה רק ילוו אותנו האבק האבן והעץ... את הבית לא שכחנו, ואת כל האוהבים. אם נרחק גם אלף קילומטר, אל ביתנו אנו עוד קרובים``
במהלך הדיכדוך הגלובלי האחרון שלי קיבלתי החלטה חשובה: ``אני לא הולך להיכנע!`` מהיום- ועד שתבוא הודעה חדשה אני זרוק. אני אקפא בקור מחוסר בפליז וארעב מחוסר מוטיבציה להוציא כסף, אני אתחנן ואושפל מול עמדות יערנים בכניסה לטרקים בגלל שלא הזמנתי מראש.
מזג האוויר בניו זילנד מתעתע בנו. במקום שבו השמש זורחת, לנו ירד גשם ובמקום הכי גשום קיבלנו מנת שמש נכבדת. אבל למרות מזג האוויר המשוגע הספקנו לעשות לא מעט דברים. וגם לומר שלום לאי הדרומי.
צפונה מאוקלנד: עופר יוצא אל הנורת`לנד, ושם פוגש בנופי הצפון, במטיילים מכל העולם, ב``דוד שמחה``, ובעיקר - במזג האוויר הניו זילנדי הסורר...
יאיר עובר אי, אל ירוק עמוק יותר, ואל הרפתקאות עם סבתא מרגרט, הידועה בכינויה ``טורבו גראני``, פגישה עם מייק הגרמני ופרידה מאורי ובן צור, וטיפוס בולדרים בטקאקה - האזור שכל אוהב סלעים מצוי חייב לעצמו.
אורי ואני מצליחים למצוא מכונית וחבל. מבצעים את טרק ``עברת המוסכים``. עומדים בניסיון קשה בפאנגריאה ומגיעים חסרי נשימה לשבת בפאייה.
זה סיפור של מהפכים: זה מתחיל בגירוד אקראי בפדחת שעולה לזוג שלנו 5300$, ונגמר בבחינה מחדש של איזי את הפולניות שלו ואת מושג השנור. באמצע? אוסף אקראי, לפעמים ביזארי, של דמויות ניו זילנדיות משובבות נפש.
קשה לבחור את הכביש היפה ביותר בניו זילנד, אבל כביש החוף המערבי - נתיב אחד לכל כיוון, מתפתל בין מצוקים, יערות גשם, קרחונים תכולים, חופי ים, סלעי הפנקייק, כלבי ים והרי האלפים הדרומיים באופק - הוא ללא ספק טוען רציני לכתר.
עופר יוצא לשייט במי הפיורדלנד, חוזר לקווינסטאון כדי לקפוץ ראש מגשר בגובה 134 מטר, ממשיך אל הקטלינס ודנידין, ומסיים בביקור במושבת פינגווינים צהובי עין.
רצועת ה-Gold Coast במדינת קווינסלנד באוסטרליה מהווה אתר נופש פופולרי במיוחד, אתר עלייה לרגל לגולשי הגלים, ואוסף של פארקי שעשועים לילדים.
המראה הוא פשוט מדהים: כאילו עמד בורא עולם בעצמו והשליך על הקרקע גולות ענקיות מאבן חול אפרפרה - התצורות האלו בלתי אפשריות כמעט, והן כולן משתלבות זו עם זו.
איך שבוע שהתחיל כל כך טוב הדרדר כך, וכשנראה שהכל נגדך קרן אור אחת (או ליתר דיוק 9) פתאום מאירה את הדרך ומשכיחה את הכול? סיפור על שבוע מדהים בניו זילנד שהתחיל בוולינגטון ובהוביט והסתיים בחבורת ויקינגים מדהימה בטארנקי. השגחה פרטית?? אני בוחר להאמין שכן...
