--"שנתיים? מה יש לכם לחפש בחו"ל שנתיים? ומה עם משפחה? קריירה? אולי תקנו בית במקום?".
-- "נבלות! לא מדברים אתכם יותר!"
-- "לכו, סעו, אני אשאר פה בחושך...לבד!".
 -- פרצוף בהלם "איזה אומץ! כל הכבוד! הלוואי עליי.."

 אלו היו התגובות בגדול שקיבלנו אחרי שהודענו למשפחה, חברים מכרים ומי לא שאנחנו טסים. לשנתיים. כן, שנתיים. ממש לא בשביל לעבוד, אלא רק כדי לטייל. לרוב האנשים שאנחנו מכירים, היה קשה לקבל את הקונספט שזוג צעיר, בתחילת דרכו, במקום להתבסס, להקים משפחה, לקנות דירה ולפתח את הקריירה, מוציא את כל חסכונותיו על טיול של שנתיים. אבל אנחנו, בשלנו. בשבילנו זה חלום. חלום שמתגשם. ולא תמיד חלומות מתגשמים. אז אם יש כבר את ההזדמנות, למה לא ללכת על זה?

אולי כדאי שקודם כל נכיר את עצמנו:
 גל, בת 26.5, סיימה 4 שנות לימודים מתישות בעיצוב ואינטראקטיב. ערן, בן 29, עבד הייטק. אנחנו ביחד כבר 6.5 שנים, נשואים רשמית שנה (חתונה אזרחית בקפריסין) ונשואים כדת הרפורמית מה-07.06.05. הכרנו אי שם בבסיס חיל אוויר במרכז הארץ, ומאז אנחנו ביחד. מאז ומתמיד היינו שנינו חובבי טיולים ו"מכורי חו"ל". יכול להיות שזה בגנים, אבל מאז שאנחנו ביחד, לא עברה שנה שלא טסנו לפחות פעמיים לחו"ל. לרוב לטיולים קצרים, עקב אילוצי עבודה, זמן וכסף. שנינו, ביחד ולחוד, טיילנו בחלקים נרחבים של אירופה, במזרח הרחוק ובארה"ב. הטיול הכי ארוך של שנינו יחד היה לפני שנתיים, לצפון הודו לחודשיים וחצי.

אז איך מחליטים לטוס לשנתיים? ולמה? 
הרעיון עלה אי שם בשנת 2001, כשגל הייתה בטיול "אחרי צבא" שלה, במזרח (ערן נותר לבד בארץ, בצבא). בהודו היא פגשה זוג שוויצרים חביב, שסיפר שהם מטיילים כבר כמעט שנתיים...מאז, זה לא יצא לה מהראש. כמעט 5 שנים עברו מאז. גל סיימה ללמוד, ערן השתחרר ומצא עבודה, טיילנו במקומות שונים בעולם, התחתנו... ואז נפלה ההחלטה. עכשיו זה הרגע להגשים את החלום! אין זמן טוב מזה. יש לנו כסף, אנחנו נשואים, אין לנו מחויבויות לאף אחד, אין ילדים קטנים לטפל בהם. למה לא ללכת על זה?? לא מצאנו סיבה למה לא. אז קנינו כרטיסי טיסה, כיוון אחד, לבנגקוק. משם, הדרך פתוחה לפנינו. התכנון הכללי הוא להתחיל בפסיפיק (ניו זילנד, אוסטרליה ופיג`י) ומשם להמשיך למזרח הרחוק.

אין הרבה מה לתכנן כשטסים לתקופה כל כך ארוכה. קראנו על היעדים הראשוניים, בדקנו מה העונות האידיאליות בכל מדינה ומדינה, הכנו לנו מחברת עם טיפים שאספנו על כל מיני מדינות, קנינו ציוד, עשינו ביטוח, ארגנו מפגשי פרידה מחברים ומשפחה, וזהו. אנחנו מוכנים.

הטיול-מסע הזה מלווה בהמון התרגשות שמהולה בהמון חששות. זה לא קל לעזוב הכל- בית, חברים, משפחה, עבודה. זו יציאה לדרך לא ידועה מראש, וזה מפחיד. אבל לכל החששות והפחדים מצטרפת תחושת ההגשמה. התחושה שאנחנו עושים מה שתמיד חלמנו. וזו תחושה נפלאה.

זהו. יצאנו אל הדרך. נפגש בקרוב.
 גל וערן

יעדי הכתבה