קראלה - קשר משפחתי - חלק ב`
המשפחה הקטנה ממשיכה במסעותיה: פנטזיית תה אנגלית במונאר וגשם אנגלי בקומילי, האשראם המוזר של אמה - ``האם המחבקת``, והישיבה מתחת לגפן ולתאנה (ולשמשיה) בחוף ורקאלה, לקינוח - פרידה וסיכום.
המשפחה הקטנה ממשיכה במסעותיה: פנטזיית תה אנגלית במונאר וגשם אנגלי בקומילי, האשראם המוזר של אמה - ``האם המחבקת``, והישיבה מתחת לגפן ולתאנה (ולשמשיה) בחוף ורקאלה, לקינוח - פרידה וסיכום.
בקוזקוד היה איחוד מרגש. אמא, אבא ואני המשכנו ביחד אל מטעי הקוקוס, תעלות המים והחופים הלבנים, משם בריקשה, אוטובוס מקומי ובמחלקה השניה של הרכבת עד לקוצ`ין. קפה קר, מחסני תבלינים ובית כנסת, קצת אנגינה ואני רואה ארבע עיניים שרואות הכל בפעם הראשונה.
עוד שבועיים יוצאים, יש המון הכנות, דברים טכניים שצריך לסיים, ציוד שצריך לקנות, תפקידים להשאיר לבני המשפחה, תכנון טיול לפחות כללי, ביטוחים, כרטיסים, אבל העיקר, יוצאים להגשים חלום!
מבקרים בואשישט, מעיינות חמים ומפל, פוגשים קופים ומנסים קורס בישול ושיעור ביוגה. ומה עוד עשינו במקלוד? קשה להזכר, הכל מתערבב לרצף של גשם, ארוחות בוקר, שיעורי יוגה, ארוחות ערב, שיטוטים בעיר וארוחות צהריים.
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
אחרי קוצ`ין וחוות התבלינים אפשר להמשיך להרים, להגיע למונאר המוקפת מטעי תה מדהימים, ללמוד כיצד מכינים תה, לשוט בתעלות הטבעיות של קרלה ולנוח כמו שצריך בחוף ורקלה המקסים.
דמיינו לעצמכם מבצר עתיק שחולש על עיר שבתיה צבועים בגוונים שונים של כחול, דמיינו שמש מדברית ששוקעת מאחורי אגם שפעם ביקר בו סופר אנגלי חשוב, וארמון שעל קירותיו מצויירות בחורות שיוצאות לצייד, לבושות בחצאיות שקופות. ברוכים הבאים לבונדי.
במאונט אבו אתה יכול לשוט באגם בסירות ברבור ולשבת לצפות בשקיעה רומנטית בהוני מון פוינט.. להיגעל מהתיירותיות ושימאס לך, או להסתובב במקדשים ובאוניברסיטאות ולהסתכל איך אתה יכול להשתנות כשאתה מחליט. רג`סטן - הסוף.
מדיו המשכתי לבדי למומביי (מדינת מהארשטרה) שבה ביליתי 16 שעות אורבניות (פיצה, מוניות, כספומט) ומשם לגוקארנה ול-Om Beach (מדינת קרנאטקה) מקום אורבני קצת פחות (חול, ים, רוח)
רקדנו ומסביבנו פרות וסוסים שהסתובבו חסרי מעש סביבנו. השתוללות כזו מזמן לא נראתה ברחבי הודו. והיותר מעניין הוא שלא היו שם סמים! בכלל בכלל, ולא היה שם אלכוהול. רק אנשים יפים, עם מצב רוח לחגיגה, אנרגיות טובות, וכמובן, הברנ-ג`ה.
דרמקוט זה מקום מקסים מקסים, כפר קטן, שכל בתיו מפוזרים בצורה א-סימטרית, בין ההרים. כדי ללכת מבית אחד לשני צריך ממש לעשות טרק. וכדי ללכת לאכול משהו בכלל סרט (טרק רציני יותר).
בבתי הסירות בקשמיר אפשר להעביר את היום בישיבה אינסופית על המרפסת ובעשיית ``כלום``. כשנמאסת הישיבה אפשר לצאת לטרק בהרים הקשמירים ולחזות בנופים המדהימים.
כי בכל סיפור יש עניין מעשי מחיי היום יום. רוגע, שמחה, אהבה, שלמות, פיוס, ללא קנאה, ללא כעס, ללא עצבים, ללא מסכות... וכן, כנראה שאנשים מתחברים למסרים הללו. אחרי הסיפורים מתחילים לנגן, יש גיטרות, חלילים, ואנשים טובים שיושבים על הרצפה, בפשטות, בגובה העיניים, שרים ומנגנים, עוצמים עיניים, ואולי אף מתפללים. מתפללים לשלום ואהבה לא רק פה בהודו, אלא בכל מקום, גם בארץ.
זאת עדיין אותה ארץ אבל מדינות חדשות, אנשים חדשים, שפות שונות, אוכל שונה וכמעט כמעט טיול שונה מאשר בצפון הודו, מזל שהרכבת היא אותה הרכבת ובכל מקום יש צ`אי.
הכירו את משפחת גור בן שטרית: רפי (43), ורדה (41), נעם (8) ומיקה (5), שיוצאים לטיול בן שנה במזרח. מתחילים בהודו, וממשיכים לפי המזג.. אתם מוזמנים ללוות אותם במסע הגדול - מתחילים!
מטרתנו המוצהרת בכתיבת שורות אלו היא לאפשר לכם לממש את החלום אם הוא קיים מלכתחילה.
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
הגשרים לאשראמים ולנירוונה ההודית מעל הגנגס הקדוש. נשות הודו מחוץ למעגל העבודה, האם זו אפליה או מסורת שמרנית? מה אומרות על כך נשות צבא הקבע? והרהורים על סוף המסע.
אז הגיע הרגע... לימור הגיעה אלי עם מבט מושפל ואמרה לי להיכנס לחדר של אבי. אני מבחינתי עצרתי לרגע את הרעידות, שאפתי אויר לריאות, יישרתי את הגו, אספתי את כל הכוחות שבעולם כדי לשים על פני חיוך ענק, חיוך שצועק למרחוק ``אני מכסה מבוכה``, ונכנסתי לחדר של אבי.
בשורה תחתונה, אין סוף לציוד שצריכים/רוצים לקחת, אך גבולות התרמיל ומשקלו הם שקובעים בסופו של דבר מה לוקחים ומה עולה למשאית, לכן אימצנו לעצמנו את המונחים, צניעות, הסתפקות במועט ו``יהיה בסדר``.
אלונה לקחה 4 ערכות עזרה ראשונה, ארז החליט לקחת כל דבר שהוא אוהב (מסתבר שיש לא מעט), מזל שהם קבעו שלוקחים רק ארבעה תיקים. על ההכנות לטיול, על רשימת הציוד ומסיבות הפרידה- בכתבה שלפניכם.
אז זהו, נגמר הטיול, והחיים ממשיכים. צריך למצוא עבודה, לעשות כסף, לבחור מסלול לימודים. הודו היתה הפסקה מהחיים, רגע של חופש מוחלט מהכל. היה נפלא, אבל כבר לקראת הסוף הרגשנו שהאופוריה צריכה להסתיים מתישהו. וכמה שהיה לנו עצוב וידענו שנתחרט, רצינו כבר לחזור לחיים. פרק מסכם.
Bombay השבוע האחרון שלנו בהודו. התארחנו אצל משפחתו של אדיל, ידיד חדש ישן מאורוויל. ניצלנו את הזמן שם עד הסוף: שווקים, חנויות ספרים, Masala Dosa ועוד סרט הודי, וגילינו שאין מה לפחד מהעיר הגדולה.
יצאנו למקום אחד, והגענו לאחר. עם חשיבה חיובית ושוק מקסים אפשר להתגבר על כל המהמורות בדרך... כך הגענו בקושי רב למי סור ולאחר מכן גם התגלגלנו לגואה.
עיר עם סימטאות ציוריות, וליל סדר עם חרוסת נפלאה, רחוק מהבית אבל בכל זאת עם בני משפחה (דודה אחת על אמת ואחת שאימצנו במהלך הטיול). The Queen of the Arabian Sea (דהיינו Cochin) הפתיעה אותנו לטובה.
הודו בעננים- על שבוע בעירת נופש הררית, עם שיט באגם, חגיגת יום הולדת ופגישה עם ישראל בושי, הודי אוהב ישראל.
רכבת לדרג'ילינג ומגיעים לאחד המקומות היפים ביותר בהודו. שם אפשר לצאת לטרקים של ימים בודדים או יותר וליהנות מהרקע של הרי ההימאליה ובראשם הקנצ'נג'ונגה.
כן גם לנו לקח יום-יומיים של הלם תרבותי, דברים שקוראים מכאן לא רואים בדיוק שם. איך הרגשנו כמו כלים בתוך משחק סימולציה של כביש ``עתיר כלי רכב`` שאינם מכוניות מרוץ אך נוהגים כמותן ואיך תוכלו ללמוד ל``מכור`` בקורס עממי יומיומי ולוחץ.
כשיוצאים לטרק לבד צריך לקחת בחשבון שקרוב לודאי שהלבד ישתנה ושיהיו מפגשים מעניינים. לפניכם סיפור על אחד כזה.