רומניה, בוקרשטטט...איזה כיף לנחות בארץ בה אני דוברת את שפת תושביה, ויתרה מכך לצאת לטרק נינוח בין הריה. במזל גדול 1,000% של גשם הסתכמו בטיפטוף קל, בפחות מ-5% מהזמן… גשם זה טוב אך עדיף לא בעליות ולא בירידות 
ולא בתצפיות...
הערב הראשון:
🛫 טסנו עם ערב לבוקרשט, עמוק אל השקיעה ועל כנף המטוס זרח דגל המולדת.
נחתנו בבוקרשט, בירת "צארה רומניאסקה", סביב השעה 21:00. נסענו למלון 🏘️ קרוב לעיר כדי לקום למחרת רעננים 😄 לתחילת המסלול בקרפטים.
יום 2 – כ-15 ק”מ צעידה ברכס הבוצ'ץ:
20 מיליון תושבים יש ברומניה ועוד 4 מיליון רומנים מחוץ לגבולותיה, “מסיבות תעסוקה”… כך אומרים. בשיטחה היא גדולה יותר מפי 10 מישראל.
אז, מי הם הרומנים?
ידוע כי בעת העתיקה התיישבו באזור רומניה דהיום בני שבטים דאקים, והארץ נקראה דאקיה (האם יש עם אחד שנוהג ב- Dacia ?). מאז עברה רומניה כמה גלגולים (אפשר לגגל 😉 ולקרוא...) ובכל מקרה, המלך קרול הנערץ היה הראשון שעשה פה סדר. אולי כי מוצאו גרמני...
ולעניינים גשמיים יותר, "גיאוגרפיה מכתיבה מציאות", גרס אסף הרשטיג, מדריכנו, “ברומניה מדובר ברכס הרי הקרפטים (Carpathian) ובנהר הדנובה”. הקרפטים הם קימוט משני לזה האלפיני, הרכס נמתח בקשת לאורך 1,500 ק"מ במספר מדינות באירופה, גובל בדרום מערב עם האלפים ובדרום מזרח עם הרי הבלקן. ובעוד מדריכנו פרש מפה והסביר, הגיע יון, המלווה המקומי, מיחידת החילוץ הרומנית על שני כלביו - אורליוס ודארה. כלבי רועים אינטיליגנטיים ומאולפים להפליא מסוג בורדר קולי סקוטי, שכבר בפגישתנו הראשונה חתמו את הריח שלנו באפם, ובימים הבאים הם ראו ואף רעו אותנו לאורך כל מסלול.
נסענו צפונה, שדות תירס נגלו לפנינו וחמניות זהובות ארוכות צוואר, מתחו פניהן אל השמש. חלפנו באזור פלוייש העשיר בגז וקידוחי נפט אמיתיים והמשכנו צפונה לעבר הריי הקרפטים, לעיירה סינייה. בסינייה התארגנו מעט בקניות מוצרי מזון ועלינו ברכב אל רכס הריי הבוצ'ץ' (Bucegi), שמורת טבע מהיפות ביותר ברומניה – שטחה כ-300 קמ"ר והפסגה הגבוהה ביותר בה היא פסגת אומו (Omu 2,505 m).
התחלנו בטיפוס רגלי לגובה 2,000 מטרים ומעט יותר. שלווה ופסטורליה מלאו אותנו מכל עבר. עדרי כבשים עטפו את ההר, פרה אחת עטורת פעמון התרוצצה באחו בזמן שפרות רבות אחרות ליחכו עשב בנחת. נהנינו מנוף אלפיני ומצמחייה מיוחדת 🌺, נזהרים בצעידה בין תלוליות בוציות. ראינו עצי אשור נישאים (כן יש עץ כזה) ואורנים מטפסים האופיינים לרכס זה. ערכנו פיקניק באמצע האחו, כמה דקות צעידה מבקתת Babale (סבתא זקנה) בגובה 2,200m.
המשכנו אל Babale, שם פגשנו תצורות אבן חול מאד מיוחדות שיוצרות דמויות בסלע כמו זו של ה”ספינקס” בתמונה מטה (בדומה לפטרית תמנע).
השמים היו נקיים מעב, כחולים וזוהרים. לאחר שהתרשמנו מתצורות האבן בבבלה ירדנו אל העמק במתלול של כ-600 מ' עד הגיענו לפשטרה ושם לנו במלון חמוד ואיכותי 🏘️, הסמוך לפלג מים, ליער, לכנסייה קטנה הבנויה מסורתית אבן ועץ.
בעודנו צועדים שמנו ליבנו לפחים המגודרים מחמת הדובים (כן רומניה עשירה בדובים). המלון Chalet Alpina - Pestra הטיב עימנו בארוחת דג שלם (או עוף שלם מאוד... למי שהעדיף).
לילה קריר ובהיר עטף אותנו. nice place to stay.
יום 3 – כ-12 ק”מ צעידה ברכס הבוצ'ץ:
התעוררנו לאוויר הרים 🏞️ צונן. לאחר ארוחת בוקר טובה צעדנו במעלה לאורך נחל היהלומיצה, במבט מעלה נגלה בהפתעה מנזר ⛪ פשטרה הממוקם על צלע המעוק.
כלבה לבנבה קטנה רצה לקראתנו, בנביחות רמות, כנראה בניסיון להראות לכלבי הרועים שלנו מי בעלת הבית. המנזר הוא אורתודוכסי הפעיל מהמאה ה-18. על הקירות קדמו את פנינו פאולוס ופטרוס, הם וגם שלל דמויות מקראיות בציורי קיר, כולל ציור גדול של מאזניים השוקלים את המעשים הרעים כנגד הטובים. המנזר בנוי בפתח מערה קארסטית טבעית מאוד מיוחדת. נכנסנו אליה חבושי קסדות ופגשנו בתוכה נחל זורם ומערת נטיפים. פינת חמד קסומה, עטופת קדושה ורגש.
כשיצאנו זרחה כבר השמש בעוז ואנחנו המשכנו מעפילים לאחת משלוחות הבוצ'ץ'. טיפסנו מעל בקתת פאדינה (Padina) לכיוון מעבר ההרים סטרונגה (Saua Strunga 1909m), החיוך בין הפסגות 😀, (ראו בתמונה) שדרכנו בו וביומיים הבאים אף שימש אותנו כמראה מקום מכל תצפית בעמק וברכסים שמנגד.
בדרך מעלה ראינו את רועיי הצאן והבקר העולים בחודשי קיץ 🐑🐐לקרפטים. הם עסוקים מאוד לא רק ברעייה אלא אף בחביצה. ביקרנו בביקתה אחת המשמשת "מחבצה". ראינו איך מכינים גבינות. כולל גבינה עטופה בעץ, המכונה - ברינזה דה בורדוף.
התמזל מזלנו ומזג האוויר היטיב עמנו, הגענו לתצפית נהדרת לעבר עמק בראן. ימינה מעמק בראן שוכנת וולאכיה ובעוד ששמאלה ממנו, טרנסילבניה – שתיהן כמובן חלק מרומניה. צפינו גם על רכס פיאטרה קראולוי (אבן הנסיך) המרשים. זכינו! לבסוף ירדנו אל הכפר היפה מואצ'ו דה ג'וס (מואצ'ו תחתית (:)🚶בעמק בראן.
המשכנו נוסעים אל הכפר שימעון. בקצה הכפר יש יער והליכה קצרה בתוכו מובילה אל האנדרטה לזיכרם של ניספי אסון מסוק היסעור מ-2010. כמה עצוב!!! אך לא ניתן לבקר בבוצ'ץ מבלי לעלות לאתר זה. יהי זיכרם ברוך!
בערב לנו במוטל פשוט שנקרא 'חלום אמריקאי...' בכפר שימעון. אם יש לכם אופציה אחרת, עדיף another dream, למרות שהמסעדה שלצידו סיפקה לנו ארוחות נאותות, לרבות פאפאנש – קינוח רומני, מעין סופגניה ספוגת שמן ומלאה בגבינה ומצופה בקצפת ונחשבת מאוד בקרב אוהבי המתוקים).
יום 4 – כ-11 ק”מ צעידה קלילה בעמק בראן:
היה זה יום צעידה קל מאוד, שהתחיל בכפר Sirnea והמשיך בנופים נהדרים באזור הכפרי של עמק בראן, בין רכס הבוצ'ץ' וואבן הנסיך – שני הרכסים עטפו אותנו לאורך רוב הדרך.
הבתים מוקפים גדרות שניטעו מענפי עצים ואנחנו הלכנו בעשב שנקצר. ראינו בתי חווה אופייניים בעלי 3 מבנים, חלקם בתבנית זנב סנונית (שילוב של אבן ועץ). מה ב-3 המבנים? 1. אסם שיש בו לפחות פרה אחת וגם חציר בקומה מעליה. 2. מחסן כלים 3. בית מגורים. צפינו על ערמות החציר, הבתים ובנופים המדהימים.
בין הפנסיונים החדשים ששזפה עינינו ראינו אנשים שעדיין חיים חיי כפר. רוכל אבטיחים חלף במקום מכריז על מרכולתו, והאבטיח הכי הכי נבחר על ידי כמה מחברי הקבוצה. כהוקרה על הגעתנו מארץ הקודש כמעט זכינו גם בברית החדשה ולבסוף במקומה קבלנו אבטיח אחד נוסף במתנה.
אדם, ילד, סוס וסייח הופיעו צועדים במרץ, כשהראשון מאיץ בסוס. מאוחר יותר ילדו הקטן הצטרף לחגיגה רכוב על ערימת חציר שנערמה במורד ההר ונגררה מעלה, מעלה על ידי הסוס.
זוג לא צעיר אסף חציר לביתו, היא שרירית ושזופה בגופייה ורודה. שניהם יחד נערכים כאן כמו הנמלה לחורף.
מקום הלינה בכפר Maguare, שמשמעו גבעה עגלגלה וענוגה, היה פנסיון ספון עץ, יפהפה, קטן ונחמד שנקרא – Samedru. זרם המים קצת גימגם ומים חמים או מגבות לא היו עניין של מה בכך, אך ארוחת הערב פיצתה - ממליגה חמה, תבשיל בשר הנקרא טוקניצה וגלידה משובחת לצד ליקר שזיפים ביתי עשו את ההבדל. ובכלל אציין במאמר מוסגר, המארחים בכל המקומות, מעדיפים להציע אורחת בוקר אחרי השעה שמונה. כשאתם בנחת אין דאגה, הארוחה לא תאחר לבוא ותכלול גבינות, נקניקים, ריבות, לחמים, ביצים מטוגנות, חמאה וקפה לצד עגבניות ומלפפונים (ירוקים מאוד מהסוג המחוצ'קן (:).
יום 5 כ- 17 ק”מ צעידה:
יצאנו בנסיעה בת כשעה מ-Maguare לתחילת המסלול. נסענו בתוך יער, חלפנו על פני אתר קמפינג עם מס' אוהלים בתהליך פירוק. נסענו לאזור זרנשטי על מבניה הצפופים והחזיתות האחידות – מה שמכונה מבנה סקסוני. עצרנו לצפות במצודת בראן הטבטונית. מכאן המשכנו לכפר שירנה, במהלך טיפוס הרכב בהר הרחנו בלמים שרופים (אך מבחינת ניקו, נהגינו החביב, הדבר טבעי).
נקודת ההתחלה לטרק היתה בכפר דומוויצוארה בקבאנה Vrusturet. מכאן העפלנו כשעה במעלה הרכס תוך שאנו עושים מדיטציית הליכה (כיאה לעלייה ארוכה ותלולה). עצרנו בקרחת היער הראשונה (קרחת יער=פוינה) ושמענו מהמלווה יון על תקופת הקומוניזם. סיפור ממקור ראשון. המשכנו ללכת לאורך קו הרכס כשפיאטרה קריולי נחשף לפנינו מעת לעת. כמה עננים הביאו עימם טיפטוף קל.
חצינו כמה גשרי עץ ואת ארוחת צהריים פרשנו בקרחת יער שנייה. ישובים על גזעי עץ או בעשבייה, שמענו מאסף את הסיפור על מקור הקבב הרומני, אותו כתב מאיר שלו. הספר מתאים ל.. גיל..."בואו נראה...שבעים פלוס... לכל גיל😉" {אציין כי אני צעירה מהמבוגר האחראי ב-23 שנה ומבוגרת מהמדריך המוביל ב-13 שנה. המשותף לכולנו - האהבה לדרך. .. ולסיפורים}.
המשכנו בהליכה בתלם, עד אשר ירדנו למעוק זרנשטי.
מעוק – מילה עברית יפה שמשמעותה נגזרת מהמילה “מועקה”. שום מועקה לא תקפה אותנו אלא דווקא שמחה. אז יש מצוק ויש מעוק. וזה האחרון יפהפה. בדרך ראינו עוף דורס מאוד יפה דואה ממעל. היה קסום הן בזכות העצים והן בשל הבולדרים במורדות המעוק (למימשמכיר - בדומה לנחלי חזורי וגובתה ברמה"ג, רק יותר גבוהים ובוציים) ממורד המעוק התחברנו לנתיב המרכזי שלו. כאמור - מעוק זרנשטי, העמוק בכדי כמה מאות מטרים גובה. בקטע מסוים ראינו בחורה מטפסת על קיר המעוק, מאובטחת על ידי בן זוגה לטיפוס. לאחר שירדה בסנפלינג קל, מחאנו לה כפיים. הגענו אל המיניבוס ו"דחפנו" אותו תוך שחרור הארבע ראשי והתאומים וכמה תרגילים חביבים לשחרור השכמות.
יום 6 – כ-6 ק”מ צעידה ברכס פאגרש:
נסענו לאזור אחר...כדי לגוון את הנוף, אל הרי פאגראש (Făgăraş) שבקרפטים המרכזיים, המכונים גם האלפים הטרנסילבניים. בדרך חצינו את מישורי טרנסילבניה וגבעותיה הענוגות, שדות תירס וכרמים, ממש "טוסקנה הרומנית". קבלנו הסבר על הצוענים וראינו כמה צבעוניות הנשים, הרבה גוון אדום - חצאיות ארוכות, מטפחות ותכשיטים. עצרנו בשוק של העיר פאגארש כדיי להצטייד במזון וגם קצת כדי באמת להרגיש את חייהם של המקומיים. שוק שקט וסימפטי עם פירות יער למכביר, שלל ירקות ופירות וכמובן גבינות. רכשנו גבינת Telema טעימה.
מהשוק המשכנו מעפילים לאחת הדרכים היפות באירופה, הטראנס פאגארשן, המטפסת מגובה 400 מ' ל- 2,040. עוד חותם שהשאיר צ'אוצסקו ברומניה. בהרי הפאגראש הנוף יותר דרמטי מהבוצ'ץ, אלו ההרים הגבוהים ביותר ברומניה והפסגה הגבוהה ביותר היא "מולדוביאנו", 2,544 מטר מעל פני הים. המלווה המקומי אמר לנו עם הגיענו: "Welcome to some real mountains".
יצאנו לטרק קצר (כ-5 שעות) אל אגם הקרחון בולה המרהיב בגובה 2,034 מטרים, טיפסנו אליו רגלית (פגשנו פקקים בשל יריד מכוניות אספנות שהתקיים במקום) ואח"כ העפלנו הרבה מעליו אל קו הרכס, מותירים אותו אי שם למטה כמו את עשרות הכבשים, המכוניות והאנשים.
הגענו אל קרחת ההר לארוחת הצהריים אותה פרשנו בשטח כמו בכל יום. רעמים איימו עלינו אך לשמחתנו זכינו רק בטפטוף קל.
בתום מסלול של כ-6 ק"מ נסענו למקום הלינה הממוקם יפה במורדות רכס הפגאראש ונקרא קבאנה קפרה (=עז), קצת התאכזבנו מכמה “עיזים” שסיפק המקום (למשל: המדריך והנהג נאלצו לישון במקום אחר, וחלקנו היצטופפנו בחדרים בשלשות). מי אמר שהכל חייב להיות מושלם?
יום 7 כ-7.5 ק”מ צעידה בפאגרש:
התחלנו באגם הקרחון בולה, העפלנו אל האוכף היפה וירדנו לאגם קפרה - גם הוא אגם קרחוני, אך הוא חבוי היטב ברכס הפאגאראש וממוקם בגובה של 2,241 מטרים. חלק המסלול הזה מאוד תלול ומעניין – עלינו מבולה וירדנו אל קפרה, וזה אפיין את כל 7 הק"מ היום – עליות ומורדות.... "בית ספר לעיצוב נוף" אמר אסף בהסברו על המורנה ואגם הקרחון כמו גם על קצוות הרכס הדקים. מפגש בין עיצוב מים לעיצוב קרחון, בין תצורת u ל v, למביני דבר. בצניעות, נפעמים מעצמת הטבע, צעדנו בשבילים שנראו מרחוק ממש לא אפשריים. הגענו אל “חלון הדרקון” הפונה לנוף וממנו ירדנו אל ביקתת הרים, המשמשת במזג אוויר לא טוב כמכסה, לארוחת הצהריים. שם קבוצת הולנדים צעירים סייעה לנו לסיים את מלאי המזון כי רב וחבריה ליקקו טחינה שנטפה מפרוסות לחם אחרונות.
אסף הקריא לנו סיפור "נשים מנגה, גברים ממאדים", ויודעות הדבר בינינו צחקו...ירדנו מהביקתה אל הכביש, טרנספאגארש, ולאחר המתיחות, בדיוק בזמן, נפתחו ארובות השמים והמטירו גשם שלא ראינו כמותו כל הטרק. כל דבר בעיתו 😉.
יום 8:
נסענו מהפגראש לאורך נחל קפרה, חולפים על פני אגם וידרארו המלאכותי שאורכו 44 ק"מ והסכר שסוכר עליו עם הנוף לרכס הפאגארש. חלפנו מתחת למצודתו של וולאד צפש פויינירי ופתרנו את חידת דרקולה הלא הוא – ולאד המשפד ( Vlad Ţepeş), ובפי היסטוריונים רומנים מכונה גם ולאד השלישי. הוא היה השליט הנערץ אך גם האכזרי (וודאי לאויביו) של ולאכיה. אביו, ולאד דראקול, היה חבר במסדר הדרקון שהוקם על ידי הקיסר הגרמני במטרה להגן על הנצרות באירופה מפני איומים חיצוניים, לרבות המתקפות מצד האימפריה העות'מאנית.
הטירה בכפר poienari ניצבת על צוק גבוה. הביקור בטירה לא הסתייע אך ירדנו למסלול קצר על גדות נחל, להסניף חצי שעה אחרונה של טבע. המשכנו למסעדה לארוחה טובה עם קבב רומני ושניצלים אסליים..איך לא? רגע…רוצים לדעת איך איך האדם הקדמון המציא את הקבאב הרומני? קראו בסיפרו של מאיר שלו (:
נסענו לבוקרשט בדרכנו חזרה ארצה.
מידע כללי:
הטרק הופעל על ידי “איילה גיאוגרפית”
המדריך, המאוד מוערך הוא אסף הרשטיג
הקבוצה מנתה 9 איש, אידאלי לטרקים מהסוג הזה
