כשנתיים חלפו מאז שהכריזו הנשיא הקובני ראול קסטרו והנשיא האמריקאי אובמה בדצמבר 2014 על נירמול היחסים בין המדינות לאחר נתק של 55 שנה.
בנוסף, הבחירות האחרונות בארה"ב מייצרים תמונת מצב אחרת פחות אידילית לניצני הנורמליזציה שכבר החלה לפרוח בקובה. גם מותו של מנהיג המהפכה המיתולוגי פידל רוז קסטרו מהווה עידן חדש לפתיחות נוספת של קובה כלפי העולם ובעיקר כלפי שכנתה מצפון ארצות הברית של אמריקה.
במאמר זה נסקור את תהליך הנורמליזציה, קצב ההתקדמות, המגעים וההשלכות על קובה לאור השינויים ש'נכפו' על האי במהלך השנתיים האחרונות.
הכרזת הנורמלציה הגיחה במפתיע לאחר ביקור של האפיפיור שהיה שותף מלא במגעים בין הצדדים.
מצד אחד ראול נשיא קובה מאז 2006 הפך ממילטנט חסר פשרות לפרגמטיסט זהיר.
ומצידו האחר של המתרס ניצב אובמה הפילוסוף האמריקאי שבשבע שנות נשיאותו האחרונות מתנהג כדיפלומט המנותק מקרקע המציאות ובשורותיו בנושא מדיניות החוץ האמריקאית מסתכמות בהסכם הגרעין עם אירן ונירמול היחסים עם קובה.
הקובנים עייפים מ 50 שנות מצור, ומבינים שהאמברגו הוא המקור לצרותיהם.
בסקר שנערך לאחרונה בנושא נירמול היחסים והשפעתו על יחסי קובה ואמריקה, התוצאות אינן מפתיעות. הקובנים תומכים בפתיחת יחסי קובה-ארה"ב אך לא מאמינים שיהיה שינוי במצבם.
לשאלה: האם אתה מרוצה מהמערכת הכלכלית שקיימת כיום בקובה ?
79% לא מרוצים ו 19% מרוצים באופן סביר
לשאלה: האם אתה חושב שהנורמליזציה ביחסי קובה וארה"ב היא טובה לקובה, רעה קובה, או שאין לה חשיבות ?97% חושבים שהיא טובה לקובה ו 1% רעה לקובה, 2% לא יודעים.
לשאלה: האם אתה חושב שהנורמליזציה ביחסי קובה וארה"ב תגרום לשינוי במידה מסויימת במערכת הפוליטית הקיימת כיום בקובה או שאתה חושב שלא יהיה שינוי במערכת הפוליטית ?
37% חושבים שיהיה שינוי מידתי, 54% בטוחים שלא יהיה שינוי ו9% לא יודעים.
לשאלה: האם אתה חושב שהאמברגו האמריקאי על קובה, צריך להמשיך או לא צריך להמשיך ?
96% חושבים שלא, 3% חושבים שכן ו 1%% לא יודע.
לשאלה: האם אתה חושב שנשיא ארה"ב, ברק אובמה, צריך לבקר בקובה ?
89% ענו שכן 5% ענו שלא ו6%% לא יודעים.
לשאלה: האם יש לך דעה חיובית או שלילית דעתו של ברק אובמה ?
80% ענו שיש להם דעה חיובית על ברק אובמה ל 17% דעה שלילית עליו.
מניתוח קבוצת הגילאים עולה כי לקבוצת גילאי 18-499 יש דעה חיובית יותר מאשר קבוצת הגיל המבוגרת יותר.
בשלב ראשון ההתקשרות בין המדינות נבנית עקב בצד אגודל ובחשדנות מצד הצדדים. עקב השפעת הניתוק , העימות האידאולוגי והאיבה שנמשכו יותר מחמישה עשורים.
בכירים במשטר הקובני מכנים מערכת יחסים זו כשלב ההתאוששות הכולל תחילה את ההכרזה המפתיעה ב 17 בדצמבר 2015, השיחות, ההבנות ולאחרונה פתיחת השגרירויות.
עם זאת כלפי חוץ נראה שיותר משהעגל (ראול) רוצה לינוק הפרה (אובמה) רוצה להניק. הנשיא האמריקאי מעוניין בכל מאודו לקדם את התהליך עד כדי איום בהטלת וטו נשיאותי במידה ולא ימצאו הקולות הנדרשים בקונגרס להתקדמות בנושא. (קרי, ביטול האמברגו).
למרות שרק הקונגרס יכול לבטל את האיסור לגמרי (חוק הלמס ברטון משנת 19966) הקובעת כי הנשיא אינו יכול לחדול ממדיניות זו של ביטול האמברגו אלא יכול רק להקל במתן רשיונות.
לטענתו של אובמה רק דוקטורינת דיאלוגים עובדת ונושאת פרי וכי הוא סמוך ובטוח שהקונגרס האמריקאי יסיר בסופו של דבר את האמברגו על קובה בהקדם.
הרפובליקנים מתחו ביקורת על אובמה על כך שהחליט להפשיר את יחסים עם קובה. הסנטור מרקו רוביו מפלורידה אמר ביום חמישי כי המדיניות חדשה "תעשיר את הרודן"
קרי, את בכירי הממשל ולא תביא לאזרחים הקובנים תועלת.
"זה יתרון בלתי צפוי למשטר קסטרו ומשמש למימון קובנים דיכוי ואת פעילותם נגד אינטרסים של ארה"ב באמריקה הלטינית ומעבר", הוא אמר.
את המאמץ העיקרי בשלבים אלו מרכז הנשיא האמריקאי בנושא התקשורת ועידוד הסחר בין המדינות.
ואכן, כבר ב 16 בינואר 20155, נכנסו לתוקף סט של צעדים ע"מ לשנות את יישום התקנות במחלקות של משרד האוצר ומסחר, ולא מעט חברות אמריקאיות החלו לגלות עניין במתקרב בקובה.
מבחינת הקובנים ישנם עדיין נושאים רבים שדורשים טיפול פתרון ושינוי מיידי.
קובה קוראת לסיום האמברגו האמריקאי, חזרתו של בסיס חיל הים בגואנטנמו לידיים קובניות,
פיצוי על הנזק שגרם האמברגו לכלכלת קובה וכן ביטול תוכניות סיוע לאופוזיציה הפנימית הקובנית בארה"ב המקדמת את החתרנות ושינוי המשטר בקובה.
עד לשלב נירמול היחסים לא הותרה כניסתם של אזרחים אמריקאים לאי הקריבי.
לביקורים מעין אלו נדרש אישור של OFACC בהתאם לקריטריונים של משרדי האוצר ומשרד התחבורה האמריקאי.למעט אמריקאים ממוצא קובני שנסעו לבקר קרובי משפחה, בכירים אמריקאים שהיגיעו לביקורים רשמיים או עיתונאים שנשלחו למשימות דיווח קצרים באי וכן אזרחים שנשלחו למיזמים הומניטרים, משימות חינוכיות, תרבותיות או דתיות.
כיום, התקנות החדשות מאפשרות לסוכני נסיעות להזמין כרטיסים לקובה לאזרחי ארה"ב עדיין רק לאלו העומדים ב 12 הקריטריונים הנדרשים זאת, ללא צורך בהיתר מיוחד מהלשכה של משרד האוצר כולל שימוש בכרטיסי אשראי אמריקאים, הגבלה שסיבכה בעבר את הנוסעים לקובה.
לפי דיווח של מחלקת המדינה, למרות ההגבלים ישנו גידול של 35%% בנסיעות לקובה.
תקנות ממשלתיות עדיין מציבות אתגרים לאמריקנים שנוסעים לקובה. על פי התקנות, הם יורשו לייבא רק עד 100 $ (1,400 פסו) במוצרי טבק ומשקאות אלכוהוליים רכישת מזכרות ב 400 $ והגבלה על הכמות של סיגרים קובניים.גם בנושא העברות הכספים מארה"ב לקובה ישנם תמורות חיוביות לקובנים. תושב אמריקאי רשאי לשלוח כ 2000 $ בכל שלושה חודשים במקום 500 $ כיום.
אין ספק שאישורם של כללים חדשים שיתירו ביקורים ונסיעות לצורכי נופש ומסחר יהוו נקודת פתיחה לתחילתו של עידן חדש ביחסים בין שתי המדינות. אין גם ספק שלשינויים אלו תהיה השפעה ישירה על תושבי קובה.
הקובנים שכבר מזהים את הפוטנציאל רוצים בחידוש הקשרים עם ארה"ב, ולפי הערכות חיוביות של פקידי ממשל קובנים, אם כל ההגבלות יוסרו, כ 1.5 מיליון אמריקאים יבקרו מדי שנה בקובה ויכניסו לקופת המדינה כ 2 מיליארד דולר בשנה.
נכון להיום יש כבר טיסות מסחריות מארה"ב לקובה, מידי יום.
עם זאת קיים חשש שהתקרבות זו של המדינות תסייע לאובדן הזהות והתמימות שעדיין מאפיינים את הקובנים.
האמריקאים כעם מחולל תרבות היוצר שינויים ומטביע חותם לכאורה קפיטלסטי נאור יכולים להפוך את קובה שוב למדינת תלות כפי שמעיד מודל פורטו ריקו שנכבשה ע'י הכלכלה האמריקאית ומרבית החקלאות עברה לידיים אמריקאיות, כך הפכה למעין מדינת חסות של ארה"ב.
בגלל שאין מספיק הזדמנויות עבודה לפורטוריקנים מתקיים תהליך מחזורי שבו הפורטוריקנים מגיעים לארה"ב למצא עבודה ורק לאחר שהם מרווחים הרבה כסף הם חוזרים לפורטוריקו לחיות, התוצאה היא שהכלכלה הפורטוריקנית תלויה יותר ויותר מידי שנה בארצות הברית.
קובה השתחררה מהשעבוד האמריקאי, רק לאחר נצחון המהפכה בתחילת שנות השישים. עד אז נשלטה בידי ממשלות בובות החסות האמריקאיות ורבים מהמפעלים והאדמות היו בשליטה אמריקאית.
היסטוריה על קצה המזלג
קובה הפכה לעצמאית בשנת 1898.
אך בשנת 19011 הקונגרס האמריקאי העביר את תיקון פלאט. תיקון זה, אשר התאגד בחוקה של קובה עד 1934, אפשר את התנאים להתערבות של ארה"ב בענייניה הפנימיים של קובה. באמצעות תיקון פלאט גם הוקמה מושבה של צבא ארה"ב בגואנטנמו, אותו הבסיס הידוע לשמצה שמתפקד כמחנה היחיד של מעצר ועינויים מחוץ לגבולות ארה"ב.
בשנת ה 50 ארצות הברית שלטה על 90% מהמכרות כמעט על 100%% מבתי הזיקוק ו- 40% מתעשיית הסוכר. קובה הייתה גן עדן למשקיעים מסינדיקטי הימורים, סוכני נדל"ן, בעלי מלונות ומאפיונרים.
ארצות הברית גם תמכה בכוח הממשלה המדכאת של פולחניו בטיסטה, זה היה הרקע של המהפכה ב 1959.
המהפכה הקובנית הייתה התקוממות עממית נגד האימפריאליזם האמריקאי.
ארצות הברית לא קבלה את התבוסה ורצתה לקבל את כל הרכוש שהולאם ע'י השלטון החדש שבז לאמריקה ולכל מה שהיא מייצגת. ויתרה מזאת, להפסיק את הדוגמא הרעה של קובה לשאר מדינות אמריקה הלטינית.
בשנת 1961 ארה"ב פלשה למפרץ החזירים, יחד עם מורדים קובנים מתנגדי המהפכה, ונחלו כשלון חרוץ.
ה CIAA ניסה להתנקש בחיי קסטרו כמה פעמים ללא הצלחה.
קובה למעשה שמשה כחצר האחורית של ארה"ב ומרכז בילוי והימורים בשליטה של המאפיה האמריקאית.
תוצאות הדורסנות החודרנית של האמריקאים שקיימת במדינות מרכז ודרום אמריקה ומוחשית גם בישראל, לא השפיעה על שני מקומות במרכז אמריקה, ונצואלה וקובה.
החשש הגדול של תיירים מכל העולם הוא השינוי הכלכלי, תרבותי, מסחרי שיחול על קובה עם הצפתה ע"י חברות מסחר אמריקאיות ומליוני תיירים שיציפו אותה.
לפיכך, רק בשנה האחרונה חל גדול של כ 20%% בתיירות נכנסת מכל העולם ובעיקר מאירופה וקנדה וגם מישראל להגיע לקובה טרם השינוי הדרמטי.
כמו כן יש צפי לביקורים של כמליון וחצי מבקרים אמריקאים (סוכנויות נסיעות מדווחות על גידול של 250% בהזמנות רק בחודשים האחרונים) בניהם אזרחים אמריקאים רבים המצפצפים על החוק האמריקאי ואינם חוששים מענישה או מהקנס הצפוי להם.
כיום יש טיסות יומיות ממיאמי, מניו יורק, ניו אורלינס, בולטימור, טמפה, מלוס אנג'לס להוואנה בתדירות יומית או פעמיים בשבוע.
כמו כן אושרה גם כניסתה של אוניית השעשועים הגדולה בעולם קרנבל לחופי קובה שתעגון בערים סיאנפואגוס וסנטיאגו.
האם זהו סוף עידן התמימות בקובה
נכון להיום הקובנים רוצים להפסיק לחיות כמו ה'קבצנים' של האיים הקריבים.
הם מאמינים כי זה הזמן להאיץ רפורמות כלכליות ופתיחות לאזרחים.
רוב הקובנים זקוקים לזמן כדי לשנות את המנטליות שלהם, כי במשך עשרות שנים הם חיו תחת שלטון מרכזי רדיקלי שבידיו שליטה מלאה בכל ממד של חייהם ואינדוקטרינציה בעליונותו של הקולקטיב על הפרט.
אם מגמת הרפורמות של ראול תימשך יחד עם חדירת האמריקנזיה לקובה, השינויים יהיו אמיתיים ועמוקים, וההשלכות יכולות להיות אתגר לא פשוט עבור הקובנים.
כמו כל תהליך של שינוי בחברה המייצר תופעות לוואי בטווח המיידי, גם במקרה זה של עודף חשיפה של הקובנים לחברות חופשיות ופתוחות, שבו אנשים לוקחים החלטות משלהם באופן עצמאי (בקובה תמיד החליט השלטון מה טוב ומה רע לאזרח) יכול להוות סיכוי טוב להצלחה ושגשוג או לכישלון.
העיניים הסגורות נפתחות לנוכח הפוטנציאל והתמימות תפנה את מקומה לחזירות ולניצול.
לסיכום,
כבר בימים אלו מתנוסס דגל ארה"ב במס' אתרים ומלונות בעיר הוואנה, אולם בשאר ערי קובה עדיין מתנוססת כהתרסה תמונתו של מנהיג וונצואלה הוגו צ'אבס לצידם של מנהיגי המהפכה.
המפתח לשיגשוג או שינוי בקובה הוא הסרת האמברגו האמריקאי שעדיין תלוי ועומד למרות התחממות היחסים ופתיחת שגרירויות.
למרות מאמציו הרבים של אובמה ושינויי תקנות אמיצים שביצע בחלק מתקנות האמברגו כגון הקלות בנסיעות אזרחים אמריקאים לקובה, פתיחת נתיבי אויר וים עם הקובנים וביטול תקנות התקשורת, עדיין רבים הפיתולים בדרך. כל עוד לא תהיה התקדמות בנושא ביטול האמברגו ההשפעה האמריקאית לא תורגש.
ה'מהפך' בבחירות האחרונות בארה"ב, משנה קצת את התמונה האופטימית שזרע אובמה.
הנשיא הנבחר טראפ הכריז כי יאט בשלב זה את קצב הפשרת היחסים בין קובה לארה"ב.
הן מזכיר המדינה הנוכחי רקס טילרסון והן הנשיא טרמפ רואים עין בעין את בחינת ההסכם של ממשל אובמה כבעייתי יחד צדדי, וכי היחסים עם קובה יבחנו מחדש ויטופלו 'מלמטה למעלה' . בהצהרה שהוציאו ב 20.01 הם מתייגים את קובה כיעד שיש לבצע בו שינוי מיידי בנושא זכויות אדם וחופש פוליטי, וכי במידה וקובה לא תשנה את מדיניותה, הממשל יבטל את ההסכם ואת ההקלות שנתן אובמה לעידוד המסחר בין ארה"ב לקובה.
כמו כן מותו של פידל רוז קסטרו מהווה טריגר לשינוי מבנה פנימי ביחס להקלות נוספות שמתכנן ראול קסטרו נשיא המהפכה הנוכחי, לאחר לכתו של אחיו שהווה צל עצום ובקורתי למשטרו של ראול.
העתיד ביחסים בין המדינות עדיין לא ברור.
קובה בכל אופן משנה את פניה לבלתי הכר, לטוב או לרע ימים יגידו ?
ושאלת המפתח היא האם תשתית התיירות המיושנת בקובה יכולה להתמודד עם גידול כזה במס' המבקרים.
בשנה האחרונה ישנם שינויים מרחיקי לכת בתחום התשתיות, כבישים, מלונות וכו', אזורים רבים במרכז הוואנה ובאזורי התיירות בעיר העתיקה נמצאים כעת בחפירות תשתיות מסיבית, שיפוץ חזיתות הבתים בהוואנה, סנטיאגו ובערים רבות אחרות.
ישנו חוסר משמעותי בבתי מלון ברמה טובה ואלו שקיימים נמצאים ב O.B (תפוסה מלאה). לכן האירוח בקאסות (חדרי אירוח פרטיים) בתוך הבתים תופס תאוצה הן מבחינת מס' המבקרים והן בשיפוץ או בנייה נוספת של חדרים לאירוח.
נכון לכתיבת פוסט זה ישנו כבר עתה חוסר חמור בשירותי תיירות זמינים באי הקריבי, כגון רכבים שכורים או חדרים פנויים בקאסות מצב המחייב התארגנות מקדימה מראש בתכנון טיול.
ההמלצה היא סעו עכשיו, בהקדם האפשרי לקובה טרם פתיחת השערים המסחריים בין המדינות.
המקום התיירותי האותנטי היחיד בעולם שאין בו עדיין את השלט המעצבן של מקדולנד ושאר מותגי העל מסימני ההיכר של הענק האמריקאי.
(לידיעה, יותר מ 6000 מותגי מסחר, בהם מקדולנד, רשתות מלונות, רשתות בתי קפה, דיסני, בנקים, ואפילו קזינו, כבר הגישו בקשה לכניסה סימן המסחר לקובה, וממתינים להחלטת הרגולטור הקובני, וגם להצהרה נשיאותית בנדון)
במידה ואכן ישולבו מותגי הענק האמריקאים באי הקריבי . כי אז קובה תהיה עוד אחד מהאיים הקריבים עם תיירות ממוסחרת עטופה בנייר צלופן מזויף, יעד יקר ומצועצע כפי שהאמריקאים אוהבים.
