פְּרוֹלוֹג: אנו משפחה בת ארבעה נפשות: זוג בשנות השלושים המאוחרות לחיינו , ילד בן חמש ותינוקת כבת שנה. החלטנו לצאת לנופש שובר שיגרה, דגש על טיול טבע. בחרנו בטיול בקמפרוואן, דגם D1. לנהוג בחו"ל עוד לא יצא לשנינו.
דגשים קלים: ישנה חשיבות לסמנטיקה: קרוואן נגרר מאחורי רכב ואילו הקמפרוואן זהו רכב שלנים בו. בבלוג מטעמי נוחות ציינתי קרוואן.
הבית נשטף, הרכב נרחץ, הכביסה קופלה. הרעיון נולד מתוך מחשבה שהשבה ארצה תהיה נינוחה. משכימים בשתים לפנות בוקר, חונים בחניה לטווח ארוך ועולים על שאטל לנתב"ג .מתרווחים במושבנו אשר ממוקמים במרכז המטוס, השעה שש בבוקר.התינוקת רובצת על ברכי אשתי, תרה בסקרנות את סביבתה החדשה. אנו על טיסת אל -על ישירה . נוחתים במינכן, השעה רבע לעשר, התאריך 18.6.12.
שאון המולת הנוסעים ניתר לגובה חדש, חברנו למזוודות. יעדנו- הגעה למתחם הקרוואנים. אשתי מצטווה על עגלת התינוקת, אני נגרר עם שני מזוודות עצומות על גלגלים, מתפלל שבני בן החמש הסתדר עם נשיאת תיק הטרול שמכיל בתוכו את ציודנו השביר והיקר . בינתיים *כ-קנדר קטן וחיכני, בני ,מסתדר לא- רע. בסנדליו הקטנטנים מתופף על ריצוף הטרמינל. בידיו הקטנות חופן בתיק כבמריצה ואץ לו . המחשבה שאאלץ לסחוב אף את תיק הטרול מלחיצה אותי. אשתי מציעה אפשרות שניסע במונית ושאפסיק לחסוך היכן שלא חוסכים כי הרי אנחנו בטיול..
נפרדים מעגלת נוסעים, רוכשים כרטיס רכבת ויורדים במדרגות הנעות אל מנהרת הרכבת,s1, עשיתי מטלה זאת בנגלות. את הטרול חששתי להוריד ולהותירו בלא השגחה! אקט זה הזכיר לי חידה לוגית: *שלושה זאבים ושלושה כבשים ומעבר נהר לגדה הנגדית בסירה..
שקוע בהרהורים, נוכחתי לדעת שלא ניתן לרכוש בשדה התעופה SIM מקומי ,אלא רק בעיר . דבר הידיעה משבש את תוכניותי.
עולים על רכבת שאין בה חלון אחד פתוח לרפואה, בלא אוורור ומיזוג. מגיעים לתחנה סופיתS1 ,. חם, החלפת רכבות ל- S2 מתבצעת בעד מעבר תת- קרקעי בלא מעלית. סחיבת המזוודות קשה, זיעתי ניגרת כמים. תחילה הירידה מטה אחר הטיפוס מעל אני מבצע זאת בנגלות. תחילה כמובן סוחב את עגלת התינוקת.
מגיעים ל- Markt Schwaben "בוא ניקח מונית?",אשתי מציעה.."הסתדרנו מצוין עד כה" משיב, תוך כדי מתנשם ומתנשף, ממאן לבקשתה.
בשנית יורדים אל מעבר תת קרקעי, באורך-פלא פוגשים עוברת אורח, דוברת שפת אנגלית אשר דוחפת עגלת תינוק. שולפים את פיסת הנייר עלייה צוינה הכתובת. ברצון היא מסכימה להכוונינו, ואף הגדילה לעשות ומציעה ללוותנו אע"פ שפניה מועדות לכיוון הנגדי. תחילה עלי להוריד את מזוודותינו מטה. המה מתאזרים בסובלנות, בוהים בי בשעה שאני מחיש פעמי ונושאם מטה. קצב הליכתה מהיר למדי. אשתי מגלגלת את העגלה ומנסה להדביק את הקצב, בלא יועיל נגררים מאחוריהם תחילה אני ואחרי בני שהשתרך מאחור. לפתתי ביתר שאת בידיות הטלסקופית, אלא שילדי התעייף, מוותר על המטלה.
אנוס כן, לובש את רצועות תיק הטרול על כתפי וממשיך לצעוד מאחור. גוער בבני שיצמצם מרחק. אם קודם לכן אליו פונה במתיקות מאינטרס וודאי מפרגן "כל הכבוד מתוק, אתה חזק אתה מנצח" עתה עושה זאת באפס סובלנות, "נו כבר, כמה זמן?, תעלה למדרכה!".
בנקודה מסוימת האישה החביבה נפרדת מאיתנו לשלום. "תמשיכו לצעוד ישר ואל תפנו, תגיעו ליעדכם". כך, עושים פעמינו בשתיקה במעלה הרחוב. לשלושתנו הקושי הפך בלתי נסבל. מגיעים להאנגר, רצפתו נקייה למשעי. מניחים את התיקים בפתחו ותרים אחר מקור מים. פונים למשרד צדדי ממוזג. חולפים על פני ארגזים של מים מינראלים ומשקאות, יותר מאוחר נודע לי שאילו מוצרים שהחזירו המטיילים ביחד עם הקרוואן, מרטין, המנהל, מבטיח לתרום אותם ללקוחותיו, בני אותו לאום כמובן, האומנם..?!
הוא מקבל את פנינו לוגם רד- בול בשקיקה . מבנה גופו גדול, חייכן, קרח ומסביר פנים. לאחר שמסדירים את נשימתנו, מקררים את גופנו ע"י לגימת מים צוננים מהקולר. חותמים על מיני טפסים ויוצאים לקרוואן.
ההסבר, מתבצע בנעימות ובסובלנות אין -כץ מהול בקורטוב של הומור אולם עדיין תיאורטי גרידא. מערכות הגז, מים וחשמל אינם נבדקים.
"בתא קטן שממוקם בדופן חלקו הקדמי של הרכב, תמצא את מיכל השירותים כימים". שולף קופסא עשויה פלסטיק ולה גלגלים, מושך ידית טלסקופית לנשיאת המיכל ,"כמו מזוודה" מגחך, פותח מכסה, חושף את חלל המיכל ובו חומר כימי כחלחל. בצדו האחר של הרכב, התא הראשון, הרחב והנמוך ממוקמים ברזים, "ברז זה", מצביע "מרוקן את המים האפורים, אל תיגע בשאר הברזים! המה לא מיועדים לך הם מיועדים לי".בסמיכות לו בתא גדול אחר, רתומים בלוני הגז.
כל פתיחת תא, או חלון, יש לבצע בזהירות שכן ישנו מנגנון והוא שביר. התינוקת נרתמת למנשא על המושב שיועד עבור ילדיי ורגלייה היחפות נוגעות בשולחן. המנהל מתריע ספק בהומור ספק ברצינות "השולחן עולה חמשת אלפים יורו, שלא יישרט!"
____________________________________________________________________________
"בתא קטן שממוקם בדופן חלקו הקדמי של הרכב, תמצא את מיכל השירותים כימים". שולף קופסא עשויה פלסטיק ולה גלגלים, מושך ידית טלסקופית לנשיאת המיכל ,"כמו מזוודה" מגחך, פותח מכסה, חושף את חלל המיכל ובו חומר כימי כחלחל. בצדו האחר של הרכב, התא הראשון, הרחב והנמוך ממוקמים ברזים, "ברז זה", מצביע "מרוקן את המים האפורים, אל תיגע בשאר הברזים! המה לא מיועדים לך הם מיועדים לי".בסמיכות לו בתא גדול אחר, רתומים בלוני הגז.
כל פתיחת תא, או חלון, יש לבצע בזהירות שכן ישנו מנגנון והוא שביר. התינוקת נרתמת למנשא על המושב שיועד עבור ילדיי ורגלייה היחפות נוגעות בשולחן. המנהל מתריע ספק בהומור ספק ברצינות "השולחן עולה חמשת אלפים יורו, שלא יישרט!"
____________________________________________________________________________
אנו מחליפים מבטים מבולבלים, מניחים את המזוודות בחלל תא המטען. סוקרים בבהלה את "המשאית- הנוצצת". המחשבות מתרוצצות במוחי ללא הרף, מנסה לעבד את המידע הרב במהירות וביעילות .
היציאה מהאנגר התמהמה זמן מה בשל קושי ממשי בתפעול הקרוואן. האורות בתא הנהג ריצדו, תחילה לא הרמתי את המדרגות החשמליות, צפצוף מעצבן ונורת בקרה מתריאה על כך, כמו כן ידית אמברקס לא הורדה עד תומה.
סבלנותו של מרטין אוזלת. נאלצתי כפי שמתבקש לצאת מהמבנה ולהתמודד. נהמת המנוע הבהירה שלא הולך להיות קל.
_____________________________________________________________________________
_____________________________________________________________________________
עצירה ראשונה בסופר הקרוב- מרחקו חמש דקות נסיעה, פניה שמאלה מיציאה מהאנגר, הכביש מתעקל שמאלה, בסוף הרחוב שוב שמאלה. החניה בצד- ימין.
לאחר שרכשנו מוצרי אוכל ותכשירי קוסמטיקה בעלות מפתיעה, אנו יוצאים למסע.
תחנה הבאה -; מחנה Tenda , שבעים קילומטר מכאן, כחמישים דקות נסיעה, השיקול נעשה מתוך הבנה:
·שכולנו נהיה רצוצים ועייפים, ככלות הכול עברנו לילה בלא שינה,
·תחילה עלינו לתרגל נסיעה מנהלתית קצרה .
אשתי מניחה על ברכיה באי- נוחות את המחשב הנישא. ה-GPS החיצוני משתרבב מהחלון ומוצמד לדופן הקרוואן. תוכנת AutoRoute של מיקרוסופט 2007 הופעלה, הסתנכרנו.
ה- נ"צ מראה את מיקומנו על המרקע ומשתלב כקו בין נקודות הציון שהועלתי מבעוד מועד, יחידיו המה יוצרים צורה סגורה וקמורה בצבע כחול.
מתניע, אולם איני מצליח לצאת ברוורס. כול ניסיון, הוא ניסיון כושל שמקרב אותי יותר לשפת המדרכה. נעזרתי בהולך רגל נחמד שהסביר לי. בדיעבד, כדי לשלב הילוך לרוורס עלי למשוך את המוט מעל ולהכניסו לראשון. אישתי מציינת "הפריג'ידר אינו מקרר!", "מדוע להתעסק בזוטות, ניסע ויהיה בסדר!" האומנם?!
*דמות מ-רומח הדרקון.
תמונת נוף שצולמה ממחנה הקרוואנים Tenda
Markt Schwaben
