טיול קרוואנים של משפחת טבת יום ד' (חלק 4)

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של Shlomy3182452

Shlomy3182452

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של Shlomy3182452

20/09/2012 עודכן: 08/11/2012

1,826

The Longest Day in our trip

הקדמה
בעיית הבעיות ונקודת התרופה שלי במהלך הטיול בכלל ובפרט ביום ספציפי זה הייתה: ליקוט-אינפורמציה לצורך יצירת מאגר עתידי ללא עיון מעמיק בו.

תזכורת מהפרק הקודם:

מכשול נוסף בו אנו נתקלים חזור ונשנה ובווריאציות שונות ומשונות בשלבי הטיול ובפרט ביום ספציפי זה הינו:

תיקונים ושינוים שנערכים בכבישים ראשיים במהלך שעות היום...
ה-GPS החל מגמגם: במהרה, נקלעים לכיכרות שאינן מוצגות על המצג מתבקשים לפנות בפניות שאינם ברי קיימא.
גורם נוסף לפקפוק ונקודת השיא הינו שינוי מסלול אוטומטי שנעשה מספר פעמיים והחל גורם לאי- נעימות.

אנו בנסיעה מזרחה בדרכנו ליעדנו הבא- פארק אירופה. שעת ערב מאוחרת עדיין שורר אור בחוץ.
לבקשתי אשתי מוזגת לי כוס משקה מוגז ומוציאה מהמזווה חטיף (שלווה), שופכת אל כוסי מעט ואני מוריקה, הרוטינה נמשכת כברת דרך עד אשר
רוקנתי את תכולת השקית הגדולה. אנחנו בפתחה של **שטוטגרט, רווח לי לצאת ממערכת הכבישים המהירים. נוסעים על כביש בין -עירוני, אין לי
ולו שמץ של מושג איזהו תוואי דרך בחר לי ה-נווטן. כולי תקווה שלא נצטרך לעבור בתוך קרביו של אזור צפוף באוכלוסיה.
לתדהמתנו, *כבאפקט פיגמליון, קטע מהכביש נסגר לתנועה. רכבנו מוסט ממסלולו אל דרך צידית. עם חלוף רגעים ספורים הנווטן מבחין כי מקומי שונה
והחל מחשב מסלול נסיעה חדש. מאוכזבים, מוצאים את עצמנו נוהגים בלב אזור מגורים. חשתי כנטע זר וזאת בשל מימדי רכבנו ביחס לרכבים פרטיים.

בכדי שאוכל לחלוף בנתיבי הצר בבטחה ולאפשר לרכבים ממול לנוע על מסלולם בשלום, חוצה קו- הפרדה רצוף המשמש כחיץ עם כביש שמיועד לרוכבי אופניים בלבד ונע על גבי שניהם .
"יהיה בסדר" מפזר הבטחות בחלל בקרוואן, "מהירותנו איטית ולנו לא נשקפת כל סכנה. אם כבר משהו ישתבש ונהייה מעורבים בתאונה אזי הרכב יינזק וזהו הרע במיעוטו". תוואי הדרך החדש אשר חושב, מוצג על הצג, אנו נוהגים לפיו, לפתע פתאום
ה-Gps מבאר באופן נהיר שלא משתמע לשני כיוונים, שהוא מתברבר בעודו מחל לחשב מסלול מחדש, לי אין את הפריבילגיה להיעצר באמצע הרחוב ולאפשר למכשיר להסתנכרן בניחותה אי- לכך פונה היכן
שמתאפשר לי ובשנית שוגה. שוב המכשיר מתווה מסלול חדש באיזשהו סיטואציה, אבדתי את סובלנותי, כבתיו. "אנחנו נסתדר בלעדיו". מנסה להתרחק קמעה מהדרך שרקח לכבודנו ורק אז להדליקו, לדלג על המקטע הבעייתי שסגור לתנועה ברם,
למרבה האירוניה אע"פ שהתרחקנו מהאזור בו נסגר הכביש, מרגע שהדלקתיו כחלום מסויט ששב ותוקף, ה-נוותן משיב אותנו לאותה נקודה בעייתית.

סגרתיו, מבולבל ומבוהל. אנו "מתחפרים" אל עומקה של העיר. נמצאים בתנועה מתמדת בהסתעפויות גולשים מעורק ראשי אל דרך ארעית ונעים בה מבלי לדעת לאן היא תובילנו, כפרפר שנוגע בקורי עכביש דביקים,
ככול שהוא מבוהל ומנסה להיאבק בהם, כך הוא מסתבך עוד יותר בקורים, כך אף אני הסתבכתי עד שלבסוף מצאתי את עצמי באזורים שאיני אמור לנוע בהם.
לצורך המחשה: שטחה של תל אביב הוא 55 קמ"ר, שטח ירושלים בגבולותיה הנוכחיים 126 קמ"ר ואילו שטחה של שטוטגרט 207.36 קמ"ר.

בחלוף לה שעה מורטת עצבים, מאט ליד אישה שמגננת בכניסה לביתה. אשתי פונה אליה והיא נרתמת לעזרתנו ומכווינה אותנו. אנחנו במגמת נסיעה, נשמעים להסבריה. השרתי אווירה נינוחה, מפגין ביטחון עצמי, אדישות ושוויון נפש אך בפועל אני שרוי בחוסר וודאות ובתסכול.
נוסעים על פני דרך בינות בתים צמודי קרקע לפרדסים. מתפתה ומדליק את ה-GPS , לבקשתו פונה אל כביש צר.
הדרך מתעקלת ומטפסתבשיפוע תלול לתדהמתנו מובילנו השביל לפאתי פרדס רחב ידיים.
בת זוגתי מתפלצת. נע באיטיות מירבית, על שטח חולי, נזהר ממהמורות ומענפים קשיחים ועבים שעלולים לשרוט את דופן הקרוואן תר אחר אזור בו אוכל לבצע פניית פרסה. "למה זה קורה לי?!, בקשה אלוהים " מתאונן ומתחנחן. חולף בעד שער ברזל לתוך חצר אחורית פרטית, אשתי תשושה, יוצאת באי- חשק ומכוונת אותי. ניסיון אחר ניסיון אחר ניסיון ולבסוף אנו מצליחים לסובבו בלא פגע וממהרים לשוב על עקבותינו. שוב סוגרו.

נוסעים בשטח מגורים, ב- Paved road****. חולפים על פני חצרות בתים פרטיות,
בשל קבינת רכבנו המוגבהת חשתי כאילו ואני נוכח בסלון ביתם. איש שהופתע מעצירתנו בסמיכות לויטרינת סלונו, יוצא לקראתנו. מביע תמיהה חרישית למעשנו פה. "איך הצלחתם להגיע עד להנה כחתיכה אחת שלמה?" חייכו סלחני ומיד הוא נרתם לעזור, ברם לא היה לו שמץ של מושג איך להכווננו, מגרד את
פדחת ראשו מנסה לחלצנו מהתסבוכת אליה נקלענו. אנו מסתפקים בשבריר מידע שיעזור לנו להיחלץ מאזור זה בלבד ואח"כ "כשנגיע לגשר נחצה אותו".

לטענתו הדרך הקצרה ביותר נמצאת בסמיכות אלינו, במורד הרחוב לאחר פניה שמאלה, ישנה מנהרה בה נצטרך לחלוף. לעניות דעתו היא רחבה וגבוהה דיו בשביל שנוכל להשתחל בה כך נצא מהפרבר. בלית בררה נוסעים ע"פ הסברו, בדקה ה-99 נמלכתי בדעתי כשאמדתי את גובה המנהרה. הגשם והלילה יורדים כרוכים יחדיו. כעבור שעתיים מורטות עצבים אנו מגיעים בשנית לאותה נקודת מוצא. "זה פשוט לא יאומן, אני משפשף את עיני, זאת דרך מקוללת!, מי הארור אשר הורה לסגור את הכביש באמצע היום?!",
נוסעים, בחלוף שעה נוספת מגיעים לאזור ששטחו כוסה במצלמות, המהירות המותרת שלושים קמ"ש ככול הנראה מפעל רחב ידיים מוקם בתוככי העיר ואנו נעים
לאורך גדרותיו. "אתה בטוח שיצאנו משטוטגרט?", שואלת "כן, אני בטוח במאת האחוז" עונה "אבל גם מקודם אמרת את זה" .

לשמחתי הרבה מתרחקים אט,אט מנקודת המוצא של ה-Gps ויורדים סוף,סוף אל כביש מהיר בעל שני נתיבים לכל כיוון. מהירות הנסיעה בו 130 קמ"ש ואף יותר ואילו אנו נעים בו במהירות של 90 קמ"ש. גשם יורד לסירוגין רוחות עזות מנשבות, רכבים עוקפים אותנו בפראות . "תראי איך שהם נוסעים? זה ממש מסוכן!." לאחר זמן מה יורדים מהכביש
המהיר ומטפסים על אחר, נוסעים כברת זמן ופונים לתחנת דלק. אשתי יוצאת ומבררת כיצד עלינו לנסוע מכאן.

זבן נחמד שמודע לסגירת הכביש בשטוטגרט התקשר מהפלאפון שברשותו וביקש מחבר לתרגם את הסברו לשפה האנגלית, בשובה התחוור לי כי נסענו אל הכיוון המנוגד, יצאנו מהעיר אולם התרחקנו מהיעד.
"לא ממשיך בנסיעה עד אשר דבר מאכל נכנס אל פי. אני גווע מרעב". מכריז קבל עם ועדה ובני מגבה אותי אפילו התינוקת מחזקת את דברי "גא,גא." יוצא אל החשכה,
פותח את ברז בלון הגז. נהג משאית חונה מאחורינו. אני צופה בתאו המואר, בסידוריו השונים לחניית לילה. הנהג מבצעם בישיבה. חופן במחשב נישא מניחו לפניו מתרומם ממקום מושבו שולף תיק אוכל ומתיישב בשנית..

לבינתיים, אשתי שופתת פינג'אן ומכינה מרק עוף עם שקדי מרק, בעת שאני בוחשו היא יוצאת וקונה לחמניות טריות בחנות נוחות אצל הזבן. מסובים סביב השולחן . רוצע חתיכת בשר לחמנייה,
טובלה בספל חד פעמי שמכיל נוזל מימי מתובל ובלעו. בני מיאן לסיים את המרק וכך אף בת זוגתי שככול הנראה חפצה שנגיע אל היעד ותאבונה אבד לה.
איחדתי את נוזלי המרק של בני שאריות המרק של אשתי ויצאתי החוצה. דופק על דלתו של הנהג,
Ja, bitte?"",(כן בבקשה?) שואלני. כשהגשתי לו את הספל חייך והוסיף Danke"".(תודה)

"לכי,לכי אליו עכשיו! תשאלי היכן פארק אירופה בטרם הוא יסיט את הווילון על כל הקבינה הקדמית ויחשיך את יצועו".
הנהג מנומס ושפת האנגלית שגורה בפיו הנחיותיו הם: לפסוח על שני מחלפים, השני מביניהם הינו שטוטגרט ואז לצאת במחלף הבא אחריו

לאחר שוך הפרשה, מתניע ונוסע, חולפים על פני המשוכה (מחלף) וממשיכים לבא אחריו , "איך לא חשבנו על זה קודם?!" עושים פעמינו אל עבר היער השחור. בני כבר לא יכול יותר..ומתחנן לסור ולישון במיטתנו מאפשר לו כן. בעצמי מוצא את עצמי מתחנן לקפה, "עיני פשוט נסגרות מעצמן" מתאונן. הנהיגה קטסטרופלית, הלעטה סביבנו. טווח ראייתי בשל החשיכה מוגבל ומגיע עד לטווח המואר על ידי אורות רכבי. מיותר לציין כי פנסי הרכב אינם מאירים את השטח שבצידי הרכב, ולכן ראייתי מוגבלת רק לנעשה מלפנים. הנסיעה מייצרת ***אפקט עריסה . מדי פעם נהג משולח רסן שמגיע ממול משלח אלומת אור גבוהה וסנוורנו.

"בואי מהר", צווח, "עכשיו! תקשרי את עצמך ה-נווטן משתגע תראי אילו פיתולים יש פה, תיזהרי שלא ישפך הקפה!" . הקפה פושר, הוא לא נבחש, גרגיריו צפים ,טעמו חולי. בלית ברירה לוגם מהעיסה כסם, תרופה מעוררת שאמורה להשפיע אוטוטו!

היות ואיני מכיר את חמוקי הכביש המפותל עלי להיות בשיא ערנותי שבעתיים .

נכנסים לעיר אפלולית נעים בכבישיה גולשים אל מערה מפותלת ועולים על כביש מהיר. לפתע מבחינים במתקני הפארק. כולי התרגשות. "אמרתי לכם" ואוו תראו, תראו" אך ילדיי בחיק שינה. היחידה שעודנה ערה הינה אשתי. נוסע סמוך לגדר הפארק שלט עם איור קרוואן מכוונני, אנו נעים בנפתולי הסטייל, חוצים אגם, חולפים על פני דגלים צבעוניים ונוסעים בעד שערים מקושטים ונעצרים ליד מחסום. איש ביטחון חייכן קרב ומסביר לנו שאנחנו הגענו לחניית קרוואנים, עלות שהייה חמש אירו, נוסעים אט,אט על רחבת בטון חונים על יד שורת קרוואנים, סמוך לעץ. מתחבר לארון חשמל ומכין את הקרוואן לחניית לילה.מסיט את ווילונות חלונות הקרוון. "אני חייב להתקלח, הרי אתמול לא התקלחתי, אין לך מה לדאוג, יש כאן אבטחה." אני יוצא חרף התנגדותה, מדדה מעייפות אל המקלחות. כל אותו העת אשתי יבבה חרישית בקרוואן, אולם לא ידעתי זאת רק מאוחר יותר גילתה לי, כמדומני היא בכתה בשל מתח נפשי, קושי הדרך תשישות ורעב.

קרבתי אל שורת מבנים צבורים, אקסקלוסיביים דמויי רחוב במערב הפרוע. תר אחר כניסה למקלחות. חולף בעד דלת דו- כנפית עשוייה עץ (דלת אורווה)ונכנס אל תוך חלל שומם של השירותים והמקלחות, האור נדלק לכבודי.
פוסע אל תא רחצה מפואר, זרם המקלחת מוגבל לשהייה של דקה ולכן עלי ללחוץ שוב ושוב על הלחצן זרם המים.
יוצא רענן. בדרך לקרוואן חולף על פני גינה קטנה, ארנבונים רצים ומקפצים מגינה אחת לאחרת. ממש גן -עדן.

סיכום היום:

השעה אחת וחצי בלילה. אנו בנסיעה למעלה משלוש עשרה שעות ברציפות. בחישוב אינקרמנטלי סה"כ חלפנו על פני 20 מנהרות, חלקם ארוכת כאורך הגלות.

בעיית הבעיות ונקודת התרופה שלי במהלך הטיול בכלל ובפרט ביום ספציפי זה הייתה: ליקוט-אינפורמציה לצורך יצירת מאגר עתידי ללא עיון מעמיק בו:

בדיעבד, ממעוף של ציפור ממבט לאחור, התחוור לי כי לא היינו אמורים כלל:

·לנסוע לכיוון שטוטגרט ובטח לא להיכנס אל פרבריה.
·לחלוף בעד כל כך הרבה מנהרות.
·לנסוע כל כך הרבה שעות בדרכים.

לו הייתי שומע מלכתחילה לאשתי ומסדיר את הגלישה באינטרנט עוד מהארץ ולא שומע לעצות אחיתופל של חברים כגון רכישת כרטיס SIM בגרמניה ובכך להזיל עלויות, הייתי מבחין בכך מבעוד מועד במפה שהקמתי בGoogle -.

****************************************************************************************************************

* כנבואה שמגשימה את עצמה- אם מצפים שמשהו יקרה, אז הצפייה תיקרה.

** בירת מדינת באדן-וירטמברג

***מורגש כשנוסעים בכביש ישר, בנוף מונוטוני, במהירות קבועה.

****רחוב הולנדי

-כנסיית יוחנן הניאוגותית בשטוטגרט