השעה עשר בלילה, חושך שורר על פני אוסטריה ונסיעתנו מתארכת לאין שיעור, קצת למעלה מארבע שעות. אנו מותשים, עייפים וטרוטי עיניים. הילד בוהה בדרך, עפעפיו כבדים מנשוא. שתיקתנו רועמת, זהו השקט שלפני הסערה.
הדרך מתארכת מכמה אופנים:
·קצב נסיעה איטי למדי (בשל הגשמים)
·עצירות מרובות בדרך: (עצירה במסעדה, חיפוש אחר תחנת דלק פעילה)
כל עצירה טומנת בחובה: (משך זמן-האטה, משך זמן-עצירה, משך זמן-האצה )
·ה-GPS בוחר עבורנו מסלול שאינו מכיל כבישי- אגרה
·חישוב משך הנסיעה שגוגל מציגה הינו נתון גס, השערה בלבד.
נוסעים על כביש בין-עירוני, חולפים על פני מפעלים, מחסני- עץ, תחנות דלק, קניונים ועיירות ספר. השטח מישורי ומתועש אשר משתפל בצדדיו ונהפך להררי. הנוף אינו קורץ עוד. לפתע חולפים בעד פי מנהרה ארוכה, זאת תהייה הפעם הראשונה שאנהג במנהרה מהן זאת.
מהירות המותרת שמונים קמ"ש,נתיבי צר מידי מלהכיל את רכבי (הערכה סובייקטיבית) . בצידי הימיני מאיים קיר בטון ומצידי השמאלי, נתיב נגדי. פזלתי לסירוגין אל עבר המראה, מוודא שהמרחק נשמר מהקיר המאיים, בעודי יכול גונב קמעה מהנתיב השמאלי. רכבים דוהרים בעקבותיי כך שאיני יכול להוריד מהמהירות.
ידי מונחות על ההגה אוחזות בו חזק, מבטי מפוקס. כל משאית אשר חולפת מהכיוון הנגדי אותי מבהילה, בעיני רוחי אנו נהדפים מילימטר אחר מילימטר אל קיר המנהרה.
בכדי להפיג את המתח בו אני שרוי, מתלוצץ בעליצות "ואו נכנסנו בטעות למערכת מנהרות ואבדנו את היציאה!" אשתי על סף היסטריה, עצביה מרוטים מחוסר שינה ומאי נוחות. "תצא מכאן בבקשה!" צועקת ודמעות נקבות בעיניה ואני בשלי ממשיך בעליצות מתריסה. הנסיעה במנהרה נמשכת עוד דקות ארוכות. בצאתנו, שנינו בעיצומה של מריבה קולנית .לבקשתי, אשתי עברה לשבת מאחור.
שלט גדול אשר מורה על נסיעה לזלצבורג אותנו משתק. טעיתי בפניה, מתקנה בכיכר הקרובה אשר לי מזדמנת. הריב הקולני נמשך. כעבור רבע שעה, השקט שב לקנו. אשתי עוברת לשבת לצידי.
זמן משוער להגעה ליעד, עשר דקות. עלינו למצוא מקום לינה מוסדר.
נעצרים בכניסה לתחנת דלק, אשתי יורדת מהקרוואן ומתוועצת עם "חבורת אופנוענים" הנערים סובבים סביבה, המה בגילאי הטיפש- עשרה המוקדמים,בני טובים אשר מראים נכונות רבה לעזור. אחד מהם אף מציע להובילנו למחנה אבל ירא מרכבנו ולכן מבקש מאשתי שנשמור מרחק מקטנועו ,אנו מתאזרים-בסובלנות וממתינים שייסע ואנו ננהג בעקבותיו ,ברם ,החבורה מתפזרת ללא התרעה. נוסעים אף אנו, נטולי ציפיות במסלול המיועד אחר קומץ רוכבים אבל שהמה יורדים מהכביש הבין עירוני בעוד GPS מורה על המשך נסיעה בו, הסקנו שהנער נמלך בדעתו. ממשיכים לנווט בשתיקה אלא שהפעם משלבים כוחות מחודשים והמריבה נשכחת ודועכת מעצמה.
זמן משוער להגעה ליעד, עשר דקות. עלינו למצוא מקום לינה מוסדר.
נעצרים בכניסה לתחנת דלק, אשתי יורדת מהקרוואן ומתוועצת עם "חבורת אופנוענים" הנערים סובבים סביבה, המה בגילאי הטיפש- עשרה המוקדמים,בני טובים אשר מראים נכונות רבה לעזור. אחד מהם אף מציע להובילנו למחנה אבל ירא מרכבנו ולכן מבקש מאשתי שנשמור מרחק מקטנועו ,אנו מתאזרים-בסובלנות וממתינים שייסע ואנו ננהג בעקבותיו ,ברם ,החבורה מתפזרת ללא התרעה. נוסעים אף אנו, נטולי ציפיות במסלול המיועד אחר קומץ רוכבים אבל שהמה יורדים מהכביש הבין עירוני בעוד GPS מורה על המשך נסיעה בו, הסקנו שהנער נמלך בדעתו. ממשיכים לנווט בשתיקה אלא שהפעם משלבים כוחות מחודשים והמריבה נשכחת ודועכת מעצמה.
---*---*---*---*---*---*---*---*---*---*---*---*---*
אפיזודת המחנה.
ישנו קושי רב בנסיעה בכבישים לא מוכרים, בארץ זרה בכלל וחיפוש מקומות לינה אקראיים בלילה בפרט . אולם הקושי הגדול מכולם הינו זיהוי בני אדם פשוט בשל מורכבותם הרבה, קשה לצפות את התנהגותם
מביטים בצידי הדרך ובשלטי חוצות וכולנו תקווה ששלט הכוונה לחוף מבטחים יכווננו. אני גורס שאטרקציה תיירותית שמגלגלת מיליוני אירו תספק פרנסה בקרבתה גם למאות בעלי -;עסק גדולים כקטנים ולכן סוברני שהלילה נמצא לבטח מקום לינה.
לאחר נסיעה קצרה של קילומטרים ספורים גילנו את המחנה S.N.P Camping
ב- Pinzgau .
גולש פנימה ונעצר בסמיכות למבנה גדול ומואר הראשון אשר נקלע בדרכי, בדיעבד משמש כ-בר אלכוהולי ועתה פתוח לקהל הרחב.
המנהל יוצא לקראתנו ומקבל את פנינו בסבר פנים יפות למרות השעה הלא שגרתית מראה לנו היכן נעביר את הלילה ומבקש לשמור על השקט. אנו מחנים על כר הדשא בסמיכות למבנים הציבוריים שירותים ומקלחות.....
נופשת נחמדה מתנדבת ללוות את אשתי, מראה לה היכן מכונת הכביסה והמקלחות. מנצל את כיס הזמן ומשכיב את הילדים בחדר שינה הזוגי שהפך לחדרם במרוצת הזמן. התקשיתי לחבר את הקרוואן למקור חשמל חיצוני היות והמחנה תחת מעטה של אפלה, מקור המתח החשמלי מרוחק מרכבי ועלי לחצות את מגורי קרוואנים. מעביר את הכבל החשמל במרווח צר סבוך ובתולי שנוצר בין שני המבנים הניידים. פוסע עם פנס בינות קוץ ודרדר. אחר שב ומסיט את מצב מתג המקרר מגז לחשמל. ברם אין אנו מחוברים לחשמל.
אשתי שבה מהחשכה אל העלטה "אין חשמל -; מבשר לה"
יוצאת החוצה להזעיק עזרה. בעל המקום מגיע בלוויית חשמלאי, הכל למראית עין בשם כיסתוח "התקלה אינה מצויה אצלנו, לילה טוב" . הנופשת צצה בפתאומיות עם רצון עז לעזור מביטה בלוח בקרת הרכב, "יש לכם בעיית חשמל" , מתמהמהת ומתמהמהת, מתבוננת בפנים רכבנו, לבסוף בעדינות נפרדנו ממנה. עורך בדיקה שטחית והתברר שהכבל שלנו התנתק באורך פלא ממקור המתח!. משיבו למקומו מרים את מבטי ומבחין בנופשת "הנחמדה" התימהונית יושבת בחשכה לצד מגוריה וכינשוף בי בוהה. שבתי אל הקרוואן אשתי עודנה עמלה על הכביסה. מתיישב לצד שולחן האוכל עם בקבוק בירה קרה כקרח ולוגם קלות ונאנח "אני עייף כל כך" .
