סובל מיקיצות מרובות במהלך הלילה. המחשבה הילדותית שאנו חונים בחניה פרטית אסורה או לחילופין, שוהים באזור מבודד, מושמץ ומועד לפורענויות מדירה שינה מעיני. סף העייפות גובר, נערם ומצטבר.
בחלוף הלילה, צינת בוקר חודרת תחת מעטה הציפית. מקיץ משינה קלה וטרופה, יוצא החוצה, לתור את הסביבה ולתדהמתי מבחין בעשרות קברים וצלב גדול מתנוסס לו. ריבונו של עולם, מכל המקומות בעולם בחרתי להתמקם דווקא בבית קברות. שב לחלל הקרוואן ומשתף את זוגתי. אקט שבדיעבד לא הכי פיקחי, תגובתה לא מאחרת לבוא, פניה סמוקות מכעס. מרככה ומנחמה "לא יכולנו למצוא שכנים שקטים יותר!"
בחלוף הלילה, צינת בוקר חודרת תחת מעטה הציפית. מקיץ משינה קלה וטרופה, יוצא החוצה, לתור את הסביבה ולתדהמתי מבחין בעשרות קברים וצלב גדול מתנוסס לו. ריבונו של עולם, מכל המקומות בעולם בחרתי להתמקם דווקא בבית קברות. שב לחלל הקרוואן ומשתף את זוגתי. אקט שבדיעבד לא הכי פיקחי, תגובתה לא מאחרת לבוא, פניה סמוקות מכעס. מרככה ומנחמה "לא יכולנו למצוא שכנים שקטים יותר!"
התמונה מתבהרת, המבנה איננו מתנ"ס קהילתי כי אם אולם לוויות. עצם הידיעה ונוכח ההפתעה לא מנעה ממני להתעקש ולסעוד דווקא פה. אנו עמלים על ארוחת בוקר "בריאה". התינוקת רתומה לכסאה מיבבת, הילד משתובב לצידה, חסר מנוח. החלל הקטן מופר ברגל גסה, אך אנו מסוגלים להכיל ולגלות סובלנות לילדנו ואכן התיאבון לא איחר לבוא וגבר על כולנו: (*פתות וכוס קפה מהביל). בתום הארוחה, מכינים את הקרוואן להמשך נסיעה. מסיט את הווילונות, אשתי רותמת את בננו ואנו נוסעים למפעל השוקולד.
חונים בחניה רחבה וייעודית לקרוואן, אשר ממוקמת מאחורי המבנה. במבואת המפעל פוגשים זוג מקומיים וילדם הקטן, במרחק פסיעות אחדות מרכבם- B.M.W כסופה. שואל את האדון "כדאי להשתתף בסיור המודרך?" פניו עוטים הבעה אשר אומרת הכל, המלצתו: "תדלגו על הסיור ותיכנסו ישירות אל חנות המפעל, ניתן לסייר במפעל באופן- עצמאי". מוצא את עצמי מחזק את הצעתו: " וודאי ילדנו יאבדו עניין די מהר ולא ימצאו עניין בסיור עצמו".הייטב ידעתי שהזמן הינו מוטיב מרכזי ומשחק תפקיד נכבד. לאחר רכישת השוקולדים (סוג ב) חולפים בעד דלת פנימית מתוך החנות אל אולמות התצוגה וגלריית התצפית אשר נבנו מעל אולמות היצור. מביטים על החלל מטה, המכונות עומדות דומם וכן אין נפש חייה. רצפת המפעל כל כך צחורה שניתן לאכול ממנה. מהר מאוד ממיצים את החוויה ושבים אל החנות. מבקשים מהמוכרת את הכתובת של פסגת הר- קרונברג, אדיבותה ראויה לציון. גולשת באתר Google Maps מוצאת את ה-נ.צ ומדפיסה עבורנו את מסלול הנסיעה כאשר מנגד קונים פוטנציאלים מתאזרים בסובלנות. אין אנו עומדים בפיתוי ובטרם לכתנו רוכשים עוד קופסת שוקולדים זולה.
הנסיעה לקרונברג
הר קרונברג, שפסגתו מגיעה לגובה 1663 מ', גם הוא חלק מרכס אלפשטיין (Alpstein), מעל קנטון אפנצל , סביב כרי מראה רחבי ידיים. ניתן לעלות ברכבל מתחנת יאקובסבאד Jjokobsabad)) .
כשהתחלתי להתקדם בעד הכבישים הצרים ליעדנו הבא עברה בי תחושה אמביוולנטית, מצד אחד יופי ניכר בכול , ברם אט,אט התחוור לי שכל קשיי הנהיגה שחווינו עד כה היוו רק הכנה לדבר האמיתי- נהיגה בשוויץ . איני רוצה להצטייר כרועה הצאן והזאב: "זאב- זאב" מבחינתי הנהיגה באירופה לא הייתה קלה וגולת הכותרת הינה התניידות בשוויץ וזאת בשל תנאי הדרך הקשיים שאינם מותאמים לקרוואן.
חוצים עיירה קטנה, מגיעים לאזור מיוער, להקת צפרים רבּה מצפצפת ושורקת ומגרגרת. הנסיעה בעד כביש גישה צר, מימיננו תהום ואנו כמרחפים על פניו. מציץ מטה, למרגלותיו של ההר ומבחין בגג של חווה,עצים טמירים סביבה, צבעם ירוק עז וכהה על כל גווניו . לאחר כק"מ מזהה מסעף פנייה חדה ימינה, מיד אחריו נגלת ירידה תלולה ואימתנית, מדובר על ירידה כה תלולה שלרגע ולבי התמלא בספקות אולי תוואי המסלול שבחר עבורנו המכשיר איננו מיועד עבור קרוואן. מצידנו השמאלי תהום פעורה ומימננו דופן ההר כמעקה. מביט לרגע קט הצידה, רצועת שמים כחולה, רצועה רחבה למדי היממה אותי. כל אותו העת צמרות העצים חובטות קלות בגג רכבנו, וקולה של אישתי מתעמר בי.
מזדחל לאיטי מטה, בתום הירידה נושמים לרווחה . דרך פתלתלה עוד לפנינו אשר עוברת בשדות ירוקים, מתניידים באזור חקלאי. מבחינים באופנוענים רבים, כבר אין אנו מתרגשים. חולפים על פני חוות וכרי מראה רחבים, גאיות מיוערים, נחלים ועמקים. הפיתולים חדים, חוצים עיירות וכפרים, גשרים. רוח לא צחה ולא יבֵשה מנשבת. מרחבים של שדות בגוון ירוק מדיפים ריחות עזים, חריפים ומשכרים- בליל של ריחות: אדמה לחה מגשמי החורף, גללים, שדות חרושים וריח התבואה. טרקטורים חוצים את הכביש. אסמים גדולים צצים בצידי הדרך. חקלאית ובן זוגה יגיעי כפיים, אוספים את המוץ (הקש) ועורמים וכובשים אותו לבאלות , מחליפים מבט אחד בלא אומר, עוד וכרגע והם היסטוריה.
חוצים ישוב עירוני מתמהמהים קמעה בפקק תנועה שנוצר בעקבות טרקטור. מקץ שעה של נהיגה מגיעים לדרך מישורית. קרבים אל נקודת הסיום מביטים הנה והנה, תרים אחר הרכבל היכן הוא?!. דקות אחדות מתברברים. גולשים אל חניית עפר רחבת היקף וריקה. זוג סדרנים צעירים, מורים לנו היכן להתמקם. מחנה במאונך לפתח היציאה במקום אשר יועד עבורנו. פוסעים בשביל עפר שמוביל תחת מסילת הרכבת, חוצים חורש ומבחינים במבנה.
Jjokobsabad
*חתיכות מלאווח, מטוגנות בביצה מקושקשת, מוגש עם עגבנייה מרוסקת וחריפה..
