טיול קרוואן באירופה של משפחת טבת יום ז' חלק 3

אפילוג:

הקדמה

המשך

אט,אט הפקק משתחרר ואנו מאיצים ודוהרים שלוחי רסן על גבי כביש מהיר, הדרך עודנה רחוקה מאוד ומסביב שררה חשכה. צצות ועולות להן שאלות וספקות האם נחוץ לנו להרחיק עד למחנהTenda או שמא נתור אחר Camp בקרבת מינכן?. העייפות נותנת את אותותיה מזדחלת לאיטה במעלה התודעה. ציינתי כבר שהדרך מונוטונית?!. יורד מהאוטוסטראדה ונכנס לתוככי תחנת דלק ומחנה בצדי דרך- שירות.

בחוץ מאוד קר, זוג נשים יוצאות את שירותי המסעדה ומחישות פעמן אל עבר רכבן -;גברת מבוגרת מלווה בעלמה צעירה, אם וביתה. מזרזה "תמהרי לפני שהמה ייסעו מפה".
 אשתי מנתקת את ה-נווטן ממתאם השמשה, טוורקת את דלתה בצאתה. שוב שורר השקט ברכבנו, צופה מבעד הזגוגית במופע האילם הידוע: הבכי, מחוות והבעת פנים אשר אומרות לי הכל ומשדרות בקשת עזרה ומצוקה אמיתית, מניפולציה רגשית שלעניות דעתי מיותרת ואף אינה עולה בקנה אחד עם המציאות שלוותה אותנו עד כה אך קטונתי מלפסוק, שכן איני שם עצמי לשופט. כמדומני בת זוגתי מחפשת נחמה והזדהות אמפתיה אצל אנשים זרים. במהלך הימים אשתי צברה עייפות עד לכדיי תשישות קשה אשר נתנה את אותותיה, היא זאת אשר בוקעת מגרונה.

בוחן את תווי פניה העדינות של הגברת אשר שקפו, אירופאית, אלגנטיות ועדנה. מצונפת מחמת הקור במעילה. שולפת את מכשיר הסלולארי מתיקה ועורכת חיפושים. מתקשרת ומשוחחת, מקץ דקות ספורות מקלידה את הכתובת החדשה בנווטן, נגשת אל חלון מושבה המיותם של אשתי, מחייכת אלי בחום ומחבקת את אשתי "אל תדאג, מצאתי לכם מחנה בקרבת מקום", כמו כן מוסיפה: "שמחתי עד מאוד לעזור לכם, בעיני זאת סוג של שליחות". אינני מתעמק בדבריה ואף לא חוקר מהו מקור החיבה החבוי ומנין נובעת הסולידריות הגלויה, תהא אשר תהא. לסיכומו של עניין מודים לה מתניעים ויוצאים אל הדרך. במחלף קרוב מבצעים פרסה מתקדמים קילומטרים רבים אך מתרחקים מהיעד.

איני סבור שזוהי החלטה נכונה לאו דווקא התקדמנו ליעדנו ההפך הינו הנכון, עודנו רחוקים ואף מתרחקים עוד יותר מהאנגר ומחר נצטרך לנסוע כברת דרך בפקקי הבוקר. לו נלון במחנה אחר אזי מן הנכון שיהיה ממוקם בקרבת Markt Schwaben. באי- רצון נשמע לנווטן, עולה על מחלף ופונה לכביש שמוליך לתוך השדות. נכנס לאזור שומם ומתועש ה- נווטן מכריז: "הגעת ליעד שלך!" ואז נדום ואולם, אין זכר למחנה. מסייר בין המפעלים ואומר את אשר על ליבי: "את יודעת! זה פשוט חסר אחריות לרדת מהכביש הראשי ולנסוע לאזור מבודד בעצת זרה גמורה (הגברת). זאת הינה שעת כושר מושלמת עבור מי שחפץ להרע לנו". "אתה צודק לא חשבתי על זה, תצא מכאן ותחזור אל הכביש הראשי ותיסע אל "Tenda. עוד מוסיף "והאבסורד הוא, שלא רשמת מספר טלפון!". אהובתי, אשתי, אינה נשארת חייבת- "יכולת לבקש בעצמך!".

חוזרים למחלף חוצים גשר ויורדים אל הכביש המהיר, הכיוון דרומה. מקץ רבע שעה חולפים על פני תחנת הדלק בה קודם לכן עצרנו. נוהגים כשעה נוספת, עבודות שיפוץ בהיקף נרחב נעשות על הצירים הראשיים של מינכן, נשמעים להוראות השלטים, מבחינים בקרוואן נוסף אשר נראה מנותק לחלוטין מהנוף האורבאני. עוקפו, כך אנו נראים מהרהר לעצמי-מגושמים ביחס לסביבה. הזמן חולף ואנו עדיין מתניידים בדרכים ראשיות, שילוט "נסיעה לכיוון זלצבורג", מזכיר לנו נשכחות. חלק מהכביש הראשי נסגר והתנועה הדלילה מתנקזת לתוך נתיב צר אשר מתוחם משני עבריו בקונוסים ופנסי הבהוב- בשל תחזוקה הנעשית באזור. בחשש כבד נע בינות החרוטים במהירות המתבקשת ,בשל הריכוז אט,אט מאגרי האנרגיה שבתוכי מתכלים, רוטן ומתפלל שהמקטע הטורדני יחלוף. ממשיכים לנוע הלאה אל תוך הלילה, לאורכו של הדרך מבחין בחניוני נוחות בצידי הכביש נכנס לכמה מהם אולם המה חשוכים ומרתיעים ואינם סימפטים, מאוכלסים במשאיות.

נוהג בעלטה על הכביש מהיר ומבחין במתחם מואר ולידו חניון חשוך סוטה מהכביש וגולש פנימה. עוצר ומחנה על אם כביש הגישה הרחב. אשתי יורדת ונכנסת אל חנות נוחות ושואלת את הזבן אם ניתן ללון פה?" תשובתו היא חד-משמעית לא! "האזור מפוקפק לא מומלץ ללינה במיוחד עם עמכם ילדים קטנים, מסתובבים פה כל מיני טיפוסים, אגב יותר מפעם אחת הוקפצה לכאן ניידת" ומוסיף "אני מציע לך לרדת מהאוטוסטראדה ולנסוע לחנייה אשר ממוקמת בקרבת תחנת משטרה -; שם תוכלו ללון!". בשובה ולאחר שסברה את אוזני יורד לבדי טרוט עיינים, אנו יגעים מהדרכים ורעבים. לאחר שווידאתי שהקרוואן נעול ניגש אל מזללה פתוחה, שממוקמת בינות החנות נוחות של תחנת הדלק ופנדק דרכים נושן. פוסע פנימה היישר אל דלפק הבשרים, מבחין בנקנקים -סה טו. שואל מלצרית "שלום יש לכם, בבקשה תפריט? "מביטה בי ופורצת בצחוק מזלזל שפת גופה משדרת וולגריות. חש נבוך מפנה מבטי וסוקר את החלל ברם, עודני ניצב מסרב ללכת. המנהל מבחין בסיטואציה ניגש ושואל "במה אוכל לעזור?" שואלו "יש לכם בבקשה תפריט?". "אין תפריט זה לא מסעדה זה מה שיש!". בטני מקרקרת הדם הולם בירקותיי, שב לקרוואן בידיים ריקות.

הלאה, מטפס על הקבינה מניע ונוהג אל תוך הלילה מקץ כשעה מתבקש לעלות על מחלף, בשעה טובה יוצאים מהאוטוסטרדה ונבלעים בתוככי יער על כביש דו-סטרי פתלתל. נתיבי צר, עמודי הכוונה ואזהרה בצד הכביש: מחזיר אור- מורים לי כיצד לנוע בבטחה. בשל החשש לפגוע באחד מהם נוסע על הקו המקווקו, כך שרכבים מאחור אינם יכולים לעוקפני אולם אחד מהם עיקש מנסה את מזלו חזור ונשנה אך כשל לעשות כן. לפתע המכשיר ניווט מכריז: "הגעת ליעד שלך!"
 נעצר וחוסם נתיב, מביט לימיני ולשמאלי. יער עבות וחשוך. הרכב הטורדני עוקפני, מפנה מבטי לעברו ולתדהמתי הרבה עיני מחליפות מבטים עם שוטרת זעופת פנים בניידת משטרה. בשל ההפתעה השיפוט שלי לוקה בחוסר מורה לה בידי לעצור ועוד איך! שהיא עצרה.

 המשך יבוא....




 Tenda Camping



 Tenda Office-Enter