תקציר
-העלטה ירדה על המחנה-
פתח דבר: קיימת הנחת יסוד שמקובל לתאר את החושך והאפלה כמקור הרוע . צר לי אל שאיני שובר
את הסטריאוטיפ. דווקא המקום שבו מתפוגג האור אל תוך האפלה גורם לי להידרך כנשק.
בתום המקלחת, עלטה שררה סביב. ידי אחת אוחזת בידו של בני ובאחרת נשאתי "שקית" (בגדים לכביסה + כלי- רחצה). על כתפי שמוטות שתי מגבות.
פסענו לאיטנו אל הקרוואן, בשל תנאי מזג האוויר החם, עטינו בגדים קצרצים וחמושים פסענו בכפכפי אצבע .
את הסטריאוטיפ. דווקא המקום שבו מתפוגג האור אל תוך האפלה גורם לי להידרך כנשק.
בתום המקלחת, עלטה שררה סביב. ידי אחת אוחזת בידו של בני ובאחרת נשאתי "שקית" (בגדים לכביסה + כלי- רחצה). על כתפי שמוטות שתי מגבות.
פסענו לאיטנו אל הקרוואן, בשל תנאי מזג האוויר החם, עטינו בגדים קצרצים וחמושים פסענו בכפכפי אצבע .
מאחורנו דמות חשודה אורבת ע"י המתקנים (בשפת היער) כמשחרת לטרף. באבחת רגע, חסד אור-המסעדה נפל עליה. לפתע הבחנתי בקיומה. נטרפים כללי "המשחק", עתה למשוואה מתווסף פרמטר נוסף....
המשך
"האינטואיציה אצלי, מהירה והישרדותית , היא הסייסמוגרף הפנימי שלי,תחושה אשר מכילה מידע רב".
נקודת האל-חזור נחצתה, חלפנו על פני מחסום הכניסה. פנינו ימינה אל עבר הרחבה החשוכה, פוסעים תחת צמרות העצים
אל עבר השביל- שטח-מת מבחינת עיניהם של הסועדים הספורים שעוד נותרו במסעדה ומגורי- הקרוואנים שעדין רחוקים.
לו נתקדם לעבר המחנה האפל אזי הדמות תצמצם מרחק ועל נקלה נלכד ואם נשוב על עקבותינו אז נגיע היישר אל בין זרועותיו .
אולי אילו תעתועי הלילה, או שמא הבזק מהעבר- שירותי הצבאי ביחידה- מובחרת. "ריבונו של עולם אנו בנופש". מתקדם בתסכול אל תוך הרחבה, כנגד מורשת היחידה כנגד חוקים וכללים. זהו רק יציר דמיוני .
איני סורק עוד אחר נשק מאולתר אלא פשוט מתקדם אל עבר הקרוואן מתעלם מארסנל הכלים שלי .
המשך
"האינטואיציה אצלי, מהירה והישרדותית , היא הסייסמוגרף הפנימי שלי,תחושה אשר מכילה מידע רב".
נקודת האל-חזור נחצתה, חלפנו על פני מחסום הכניסה. פנינו ימינה אל עבר הרחבה החשוכה, פוסעים תחת צמרות העצים
אל עבר השביל- שטח-מת מבחינת עיניהם של הסועדים הספורים שעוד נותרו במסעדה ומגורי- הקרוואנים שעדין רחוקים.
לו נתקדם לעבר המחנה האפל אזי הדמות תצמצם מרחק ועל נקלה נלכד ואם נשוב על עקבותינו אז נגיע היישר אל בין זרועותיו .
אולי אילו תעתועי הלילה, או שמא הבזק מהעבר- שירותי הצבאי ביחידה- מובחרת. "ריבונו של עולם אנו בנופש". מתקדם בתסכול אל תוך הרחבה, כנגד מורשת היחידה כנגד חוקים וכללים. זהו רק יציר דמיוני .
איני סורק עוד אחר נשק מאולתר אלא פשוט מתקדם אל עבר הקרוואן מתעלם מארסנל הכלים שלי .
בני משתרך באיטיות ומתאונן, "הכפכפים נפלו לי" צורח.. ". מביט לאחור, הדמות מתבהרת וגדלה, זהו דמותו של גבר, עוטה בגדים שחורים. קצב הליכתי אחיד, ממשיך לצעוד לקרוואן ומפנה מבט מצודד ללא הרף, מתבייט על המטרה. הדמות קרבה באופן מפתיע ליבי החל פועם בפראות.
אני-מסתובב ונעצר.
אני-מסתובב ונעצר.
ילדיי הם מהות קיומי, המה חיי. האם הורה לא יהיה מוכן להשליך נפשו להצלת ילדיו?!
נמנעתי מלהיכנס לפאניקה, מפגין שליטה ואיפוק, אולם נדרכתי כחייה, נותן לאינסטינקטים שבי דרור.
מדבר אל בני בשפה הערבית בקול- רם, הדמות נעצרת. "אבא, למה אתה מדבר מצחיק?" , "שששש, מתוק לא עכשיו!"
נמנעתי מלהיכנס לפאניקה, מפגין שליטה ואיפוק, אולם נדרכתי כחייה, נותן לאינסטינקטים שבי דרור.
מדבר אל בני בשפה הערבית בקול- רם, הדמות נעצרת. "אבא, למה אתה מדבר מצחיק?" , "שששש, מתוק לא עכשיו!"
ריח עז של סיגריות נדף ממנו, כעת יכולתי לאמוד את מימדיו: גובהו מטר ושמונים, לבוש מעיל עור שחור, ידיו עוטות כפפות, בגדיו כהים מבנה גופו רחב ושרירי.
בראשי מתרוצצות מחשבות:
על מנת לאפשר לו לסגת אל המקום האפל ממנו הוא הגיח ולדחות את יצר התקיפה עלי תחילה למנוע:
·יצרת קשר עין עם האיש -;לו חשפת אותו, תמית על משפחתך אסון
·חשיפת גבי בשום שלב. (להיות בהיכון אחרת אני יותקף מאחור)
·- יצירת דיאלוג עם התוקף, אין טעם, שכן אין קווים משיקים בין עולמכם:
-קריאה לעזרה, ההפך הוא .
הערה לשני הסעיפים האחרונים: על נקלה תיצור זרז לא טבעי לחתירת מגע.
החלתי לשיר בשפה הערבית ולקפץ. ילדי אינו מבין מה קורה איתי, ברם גם הוא החל מפזז. מגביר את קולי, עיני כל עת נעוצות בידיו. לבל ישלוף לום, שוקר -;חשמלי
או נשק קר אחר ויהמם אותי. עלי לעורר אנטגוניזם סלידה ושאט-נפש בקרב אורחי המחנה ובכך לעורר מהומה רבתי .
חלצתי מבלי לעורר תשומת לב את כפכפי כדי שאעמוד איתן וליפפתי על זרועי את המגבת.
***********************************************************************************************************
נוכח מבטו המרוכז דימיתיו לחיית טרף שמתמקדת בטרפה, ממאן לגלות סימני מצוקה: לבטוש בקרקע ולפעות בקול רם ככבשה ששרוייה בסכנה . נעלמתי דום מפנה אליו את צדוּדיתי .השקית מונחת על הרצפה. "אבא מי האיש הזה?, מה הוא רוצה?" , "ששששש..." .
מיקרו-שניות שנראו כמו נצח חולפות. ניצב אל מול הרוע מי ימצמץ ראשון?! הדמות משנה את הפוזיציה שולפת מכשיר סלולארי ומדברת בלחש בשפה זרה, "ככול הנראה דיווח" "בוא נזוז," מבקש מבני , צועדים כחמישים מטרים, אט, אט חולפים על פני מספר קרוואנים.
הדממה שהותיר אחריו מעיקה לא פחות מההכרה בנוכחותו הוודאית ולכן כל אותו העת נדרכתי לכל רחש ברם דמותו של הנבל התפוגגה כלא הייתה.
הדממה שהותיר אחריו מעיקה לא פחות מההכרה בנוכחותו הוודאית ולכן כל אותו העת נדרכתי לכל רחש ברם דמותו של הנבל התפוגגה כלא הייתה.
אפיזודת הקרוואן:
"תראי, אצא שנייה החוצה, איני אתרחק. הקטנצ'יק איבד את כפכפיו אביא אותם ואשוב. אנא תנעלי את הדלת תגיפי את כל החלונות ותבדקי שהם נעולים. איפה הפנס ? ".
מביט בה, אשתי לא מפוכסת, עסוקה עם הקטנה, מוחה עגילי זיעה ממצחה. נו למה ציפיתי?!...
"אל תהיי שאננית. פגשנו הרגע את קצה קצהו של הרוע האנושי, הרמה המוסרית הנמוכה ביותר שבן אנוש מסוגל להגיע אליה"
"מה, אני לא מבינה!" "איש לבוש בשחורים מכף רגל ועד ראש, ארב לנו מפאתי היער וניסה להתגנב מאחורינו ולפגוע בנו!. אני מבולבל בעצמי. זה לא תאוות כסף .. תראי באיזה בגדים אני מסתובב ?! היית צריכה לראות איך הוא התבונן בילד!".
"הוא עשה משהו?" מהרהר לעצמי אשתי מתרעמת על זוטות, לאן היא חותרת?! לא מדובר על מעשה מגונה אלא על משהו שטני, גנרי וסופי .
"הוא לא הצליח", מתאמץ לעבד את מחשבותיי אשר מתגלגלות בראשי כל העת. "הבחנתי בו מבעוד מועד ככול הנראה החליט בדקה התשעים שלא לתקוף, עזבי.. את לא מבינה הוא כלל לא חשש מעימות.."
"אל תצא אני מפחדת? " - מנסה להתאים את עצמה להלך הרוח, אולם בפניה לא ניכר כל פחד
"אל תפחדי אשוב ממש במהרה !!". משיב בביטול.
יוצא אם פנס ומסתובב סביב הקרוואן. שקט, דממת מוות, כולם מכונסים בתוך הקופסאות שלהם עשויות מפח ופלסטיק,חלונותיהם מוגפים חשים מוגנים. כעדר כבשים באחו.
ממש כמו בטבע כאשר מתקיפים זאבים את העדר, מאחר והכבשים אינן מסוגלות לברוח הן מתכנסות .
בחוץ חשכה , האור היחידי אשר בוקע זהו אורו של הירח.
סטטיסטיקה נתוני הארדקור
סופם של ילדים שנעלמו.
·44% מהילדים נהרגו במהלך השעות הראשונות;
- 74% נהרגו תוך 3 שעות;
- 91% תוך 24 שעות לאחר ההיעלמות.
- 74% נהרגו תוך 3 שעות;
- 91% תוך 24 שעות לאחר ההיעלמות.
שב לקרוואן עם האבדה, נועל את הדלת. עובר חלון, חלון, מוודא שאכן הוא נעול ותריסו מוגף. טרוטי עיניים, מציעים את מיטת ההורים.
הלילה הוא ליל שימורים- "לילה לבן".
הלילה הוא ליל שימורים- "לילה לבן".
"תראי, ככול הנראה נותקף הלילה. לא נוכל לצאת מכאן בחשכה שכן וודאי הם ירדפו אחרינו, יבודדונו ויפגעו בנו. אל תשכחי אין לנו נווטן ולכן את לא חושבת שכדאי להתכונן לגרוע מכל?"
"אתה פרנואיד, יצאת לגמרי מפרופורציה. אנחנו בטיול!".
כדי לשבור את הפרדיגמה עלי לנסח את השאלה בצורה שונה.
אל תדאגי, ננצח , אולם זה יקרה רק אם נגרום לו להבין שגורם הפתעה אבד לו ונלקח על ידנו.
ולכן את לא חושבת שכדאי להתכונן?
It ain't over till the fat lady sings !!
"הלילה נאבטח את הקרוואן , תחילה אפתח את החלונות הקטנים והחלון העילי מעל המיטה לבל ינסו להרעילנו".
"אתה מפחיד אותנו".
"נטפס כולנו על המיטה, הילדים ישנו ביננו. נחשיך את הקרוואן ואז בנקל נוכל לתצפת החוצה. בלילה רגיל בכלל ובליל ירח בפרט, לאחר כמה דקות העיניים מתרגלות לחשכה. חלק ברשתית בעיננו מתחיל לעבוד. תסתכלי על הצד הקדמי ואני אתצפת על הצד האחורי".
ננצל את כל החושים שבהם חנן אותנו הטבע ונאתר את החיה בחשכה.
"ומה נעשה אם נותקף? "
ננצל את כל החושים שבהם חנן אותנו הטבע ונאתר את החיה בחשכה.
"ומה נעשה אם נותקף? "
"חשבתי על הכל... יהיה בסדר את תוודאי שאני ער ואני אוודא שאת ערה. !"
הרהרתי : אני מאוד מקווה שלא יתקיף !!שכן אין באמתחתי חפץ עמו אוכל להתגונן מלבד סכו"ם מפלסטיק . מה שכן האיש לבוש מעיל כבד עשוי עור וסכין -מטבח לא תוכל לחדור מבעדו.
החלק האחורי של הקרוואן
- צוהר חדר השינה של ההורים נמצא בחלקו האחורי, מוגבה.
- חלון מטבח קטן נמצא מעל הגלגל.
- החלון הגדול הנו חלון שמשקיף על שולחן האוכל. (בלילה ע"י לחיצת כפתור, מיטה נוספת לילדים יורדת על השולחן).
תיר ולא תיר
ממוטטים מעייפות דוממים, איש, עם גבול גזירתו מחכים ללא נודע, הילדים נרדמו מייד. הזמן מזדחל לו בעצלתיים אולם הפחד מהופעתו הפתאומית מדירה שינה מעיננו.
דמות כהה מגיחה מהאפלה לנגד עיני, במהירות ובפתאומיות הישר אל חלקו האחורי של הקרוואן. כאמסטף שתוקף ללא כל הזהרה בהפתעה, עם תנועה מהירה בראשולפתע מזנק אל הצוואר קורבנו וננעל . מוציא החלאה במהירות חפץ דק ונצמד לחלון הגדול מול מיטת הילדים שיורדת בעת ליל.
·החלון הגדול הנו חלון שמשקיף על שולחן האוכל. (בלילה ע"י לחיצת כפתור, מיטה נוספת לילדים יורדת על השולחן).
שפת גופו שדרה נחישות. למרבה הזוועה הוא נראה מיומן בתנועותיו, וודאי עשה זאת בעבר. ברם באופן פרדוכסליהקדמתי אותו
צורח בקולי קולות
Hey man what you want"?"
לי משיב בנונשלנטיות
"Misunderstanding sir!"
מחיש פעמיו, חולף ביעף תחת חלוני מבלי להסב אות ראשו מעל ונעלם.
ממקום יצועי יכולתי לסקור את מבנה גופו: אתלטי ורחב תנועותיו מהירות.
התמלאתי האדרנלין ורק שנעלם אזרתי אומץ צרחתי אל תוך הלילה, מתעלם במכוון משלוות שאר הנופשים
ממקום יצועי יכולתי לסקור את מבנה גופו: אתלטי ורחב תנועותיו מהירות.
התמלאתי האדרנלין ורק שנעלם אזרתי אומץ צרחתי אל תוך הלילה, מתעלם במכוון משלוות שאר הנופשים
"Mother Fucker"
שברו את הכלים ולא משחקים
הילדים התעוררו מצעקותיי. יוצאים למסעדה יחדיו בלא מורא, להתלונן.
אדישותם של יושבי המחנה הפתיע אותי. איש לא יצא מפתח דלתו.
חיפשנו את מנהל המקום, מצאנו את בעלת המסעדה וחברתה.
לאחר ששיטחתי את טענותינו המה שבים עימנו אל הקרוואן נעמדים לצד חלון רכבי בצידו האחורי.
זוג צעירים גרמניים (גבר ואישה) באמצע שנות העשרים לחייהם ששוכנים לצד רכבנו, מצטרפים למעגל אשר נוצר ומאזינים לטענותנו .
תקציר משפטי בעלת המסעדה.
·"הותקפנו כבר בעבר. ככול הנראה מוצאו של התוקף צועני! הם מאוד עניים, היו גם תקיפות של כנופיות אופנוענים".
·"שטח כזה לא ניתן לגדר! או להאיר! הייתי מזמינה משטרה, אבל זה סתם יפריע לנופשים האחרים וחוץ מזה אתה טוען שלא נפגעת, אלא "כמעט" אז אני לא רואה בזה טעם."
·"נתתי את המספר הפלאפון האישי שלי לשכנכם לקרוואן, אם תהייה בעיה הם התקשרו אלי, אל תדאגו!"
ליל שימורים, לילה לבן. (נים- לא- נים)
ממוטטים מעייפות דוממים, איש, עם גבול גזירתו מחכים ללא נודע, הילדים נרדמו מייד. הזמן מזדחל לו בעצלתיים ברם למרות הפחד מהופעתו הפתאומית נפלנו שדודים אל תוך חיק שינה טרופה.
