פארק רווסבורג שפיל-לנד
היעד הבא הינו חניית קרווואנים בפארק Spieleland, אשר ממוקם ב Ravenasburg כ-10 ק"מ מהאגם קונסטנץ השוכן בגרמניה. את הכתובת השגתי מאתר האינטרט.
http://www.spieleland.de/spielelandL/en/Motorhome-parking__4482668-4482676-75651415.html עפעפי כבדים העייפות מכריעה את הגוף והנפש, בלית ברירה עוצר בתחנת רענון, נכנס לחנות נוחות ומזמין כוס קפה. לתדהמתי כמתז מים צונן מתבקש לשלם שמונה פרנק שוויצרי, מה אנחנו עדיין בשוויץ?! מקץ שעתיים נוספות של נסיעה מאומצת, מוצא עצמי נוהג באזור חקלאי, סביב שטחים לגידול גידולים:מטעי תפוחים, עצי דובדבן, אספרגוס, תותים וגידולי הופ. חולפים על פני כביש גישה מבודד, בינות שדות. לאחר נסיעה של כחצי קילומטר מגיעים לגדרות פארק שפיל-לנד. בשעה טובה ומוצלחת, שעת בין השמשות, נעצר בשולי הכביש.
הגענו הלום במחשבה תחילה שלמחרת במועד פתיחת הפארק אנו נהיה בין הראשונים שיצבאו על השערים. שואלים עלם אקראי לבוש מדי הפארק, היכן נמצא?Camping , מכוונני לעברו השני של הכביש "הכניסה בהמשך, עלות השהייה חמש אירו". כפי שהורה לנו, פונים לדרך עפר החוצה את חניון הכורכר מקצהו האחד עד לפתח היציאה בקצהו האחר, הדרך מקבילה לכביש הראשי. פה ושם שוהים דומם רכבים בודדים. ע"פ השילוט משטחי החנייה אינם מיועדות לקרוואנים. ממשיכים לנוע בעדו עד להגיענו אל הרחבה האחרונה שהינה ייעודית לקרוואנים. הדרך מתמזגת לכביש k7710עמו הגענו אולם המעבר מותנה בהרמת המחסום. סוטה מהשביל וחונה בחניון ,חנייה הימנית המרוחקת, סביבנו אדמות חקלאיות, שוב מבודדים הרחק מעין רואה וכשירד הלילה נשהה בגפנו בלא תאורה, ללא שירותים ומקלחות".
יורדים מהקרוואן וסוקרים את פני השטח."איני מעוניינת לשהות פה", קולה רועד, רעייתי חוששת!, מקשיב לכאבה מבלי לשפוט אותה אך העייפות מכריעה אותי "מה הינך מציעה לנו לעשות?" ממלמל "בוא ונצעד אל אם הדרך הראשית ונשאל עובר אורח היכן ישנו מחנה מסודר לקרוואנים השוכן בקרבת הפארק" מציעה. וכך היה, פוסעים אל עבר הכביש הראשי, בני רץ הנה והנה על כרי המדשאה כאחוז תזזית, ובתנו התינוקת מלווה אותו בצחוקה. דמיונו מתפרץ ובכל רגע נתון ממציא משחק. עתה זורק פירות בוסר שאינם מאכל אדם על גזעי עצים. עלמת חמודות, לבושה מדי הפארק מדוושת על אופניה, לבקשתנו עוצרת. אין לה שמץ מושג היכן ישנו מחנה קרוואנים, אולם ליבה כולו נרתם לעזור, שולפת את מכשירה הסלולארי ותרה אחר מחנה אשר ממוקם באזור. חיפושה נמשך דקות ספורות, אחר נאותה להמתין עמנו לאדם אקראי שיש באמתחתו כלי כתיבה. אנו מודים לה מקרב הלב על הזמן שהקדישה לנו ועל מסירותה חסרת התקדים. שבים אל רכבנו. מטפס בכבדות על כבש, סוקר ביעף את חלל הקרוואן ובודק:
·הילדים רתומים,
·הארונות סגורים
·המחשב ארוז בתיק לנשיאתו והוא מונח במקום מוגן.
סוגר את כבש המדרגות, שב אל תא הנהג, מקליד את הכתובת ונוהג למחנה קרוואנים מסודר- Camping
Göhren פיפטי/פיפטין
הלילה מאפיל. השמיים זרועים כוכבים, הנסיעה נמשכת כרבע שעה, מגיעים אל מבואות האתר, נעצרים מאחורי מחסום. אשתי יורדת מהמשאית וטורקת את הדלת, פוסעת אל עבר מבנה מודרני בצבע אדום שמשמש, כבניין הנהלה. איש מבוגר יוצא אלינו. מקץ דקות ספורות שבה מחויכת "המחנה סגור, אולם המנהל מרשה לנו להיכנס, עוד וכרגע יגיע עובד ויכוון אותנו, אל החניה הפנויה." חכי רגע, מהי העלות ללילה?".
עבור זוגתי שתהיה בריאה, הפרט זניח ואינו ראוי להתייחסות, "שנייה אשאל אותו" ממלמלת באי רצון. "פיפטי/פיפטין" מדקלמת את תשובתו. "מה", זועק כנשוך נחש, "חמישה עשר!, חמישים!. איני מתכוון לשלם חמישים אירו, זה הון עתק". "רגע, תירגע אשאל אותו שוב"." עזבי, הניחי לי לדבר עמו". "לא," פוסקת "אתה חסר מנוחה ומקרין אי- נעימות". מתעלם, "סליחה אדוני כמה עלינו לשלם?". "פיפטי/פיפטין". משיב הוא לי בתמציתיות. "תודה רבה" מברכו ומזייף חיוך. "מצטער אבל אנחנו עוזבים". "רגע, חכה רגע" מבקשת בתחינה ופונה אל האיש המבוגר בשנית. מהתבוננות מהצד הדו-שיח מתנהל בפנטומימה ומילים מועטות, אשתי מתרגמת את עקרי השיחה: קולה ננוח, "המנהל מבקש עבור החניה ללילה חמש עשרה אירו, כולל חשמל ומים חמים". "מצטער, התרגום שלך אינו מדויק ובעל כפל משמעות ומותיר ספק לגבי תוכנו" שוב פונה אל האיש "פיפטי? או פיפטין?" תשובתו "פיפטין". ניתן להיווכח שאיני יורד לסף דעתו, הבעת פני אותי מסגירה. הישיש מבחין ומאותת בכף ידו שלוש פעמים. זה מניח את דעתי לעת מצוא ואני משאיר לו את פרטי רישיון נהיגה ונאות לגולש פנימה בו בעת שהמחסום מתרומם.
"איני מבינה על מה ומדוע התווכחת? המנהל הסביר בצורה נהירה שהעלות ללילה היא חמשה עשר אירו". "לא נכון הוא אמר פיפטין" "נו, פיפטין זה חמישה עשר" "מה! לא משנה בסוף הבנו אחד את השני".
השאיפה היא לקומוניקציה שכן זהו מקור הידע וכשהיא בהישג יד ישנו קורטוב של נחת, עתה נחה דעתי מעט.
המחנה
מובל פנימה אחר כבוד עי רוכב אופניים ולו מותקנת צ'קלקה, משני צדדיו של הכביש כרי דשא ירקרקים, חולף על פני ילדים שמדוושים על אופניהם. מחנה בצד ימין, קרוב עד כמה שניתן לגדר שיחים סבוכה. הסדרן נאות לפתוח את תא ארון החשמל וזאת על מנת שאתחבר למקור מתח. "המקלחות בהמשך, שהייה נעימה".
תחילה קמעה חפצים לטייל לאורכו של הכביש. פוסעים הישר קדימה ומבחינים במבנה המקלחות ותאי שירותים, נשים לחוד גברים לחוד, התאים מצוחצחים למשהי. המנקה, גברת מבוגרת וכבדת גוף מקרצפת עמלה כנמלה, חלל המבנה מריח מסבון ומחומרי ניקוי. מכונה למכירת קונדומים מעטרת את הקיר. מחוץ למבנה עמדה לשטיפת כלים, עמדה לרכון השירותים כימים ניצבת לא הרחק מהמבנה עצמו, ברם מבודדת. כול הפסיליטיס, בהישג יד עם שילוט מתאים.
שבים לרכבנו, מחלץ את מיכל השופכין. הצחנה הנוראית שהזדחלה מחלקו האחורי של הקרוואן תימוג כשנשוב מהטיול. ריקונו אינו סימפטי אולם משימה הכרחית, לאחר מכן שוטפו וכן רוחץ ידיים, בעת חזרתנו, מזין חומר כימי ממלאו בשליש מים, משיבו לתאו ונועלו. צועדים אל עבר מחסום היציאה, חולפים מבעדו ופונים אל שביל/כביש רחב אשר תחום משני צידיו בשיחים עבותים. פנינו אל הלא נודע מתוך סקרנות גרידא, לפתע פתאום מתגלה נהר ומעגן יאכטות מתנועעות במי הנמל השקטים, נפעמים מהמחזה, על אם המזח מבחינים במבנה גדול ומואר פוסעים לעברו, הפלא ופלא אילו הן מסעדות.
תכננו לסעוד ארוחת ערב קלה ונחמדה לצד המשאית אחר להתארגן לשינה אולם נחה עלי רוח טובה, מציע, "בואי ונאכל כאן". ע"פ לבושנו הדל, מסובים בספונטניות סביב שולחן פינתי. מזמין פיצה אישית אותה אחלוק עם בני. אשתי נאותה להזמין פסטה אותה תחלוק עם בתנו, שתייה קלה ובירה צוננת עבורי. הטעם ערב לחך, מתענגים מהאווירה המחשמלת, בתום הארוחה מזמינים קינוח. המחירים סבירים שמתאימים לכל כיס אנו חוגגים את החיים. שבים אל ביתנו הארעי לא ניתן להתעלם מפטרול רכוב, תאורה אשר דולקת ומאירה באורה הנוגה את שבילי המחנה המגודר. "וואו איזה מקום" מציין לזכות, בלבי מהרהר נסכו בנו ביטחון. מתארגנים לשינה, מטפסים על יצוענו וכורעים תחת נטל העייפות וישנים שנת ישרים.
המקלחות ממוקמות על אם הצומת אחרי האיש. ניתן להיווכח באגם וביאכטות