טיול קרוואן באירופה של משפחת טבת יום ז' חלק 4

מבוא

ואוו תם לו טיול ממצה ומרתק באירופה, זהו גם לילנו האחרון בו נלון תחת קורת גג- הרכב מחר בשעה תשע בבוקר אשיבו למוסך ברם, בטרם נעלה על הטיסה ארצה נשהה על אדמת גרמניה כיממה נוספת.

המשך:

השוטרת מסיימת את עקיפתה, מדממת מנוע. אורות הצ'קלאקה מהבהבים מסנוורים, בראשי חגות מחשבות אפוקליפטיות, רק שלא תחל לצווח "ראוס" "שנל" כוחותיי הדרושים לי לא יעמדו. דלת מושבה נפתחת פותח אף את דלתי, מקדים תרופה למכה.

ln den verdammten Wagen mit dir!"" * צווחת. "וואי,וואי,וואי איך שהסתבכתי..." מתאונן באוזני אשתי, מושיב ישבני אל מושבי ומשלב ידיים. לוחש "מאחוריך ישנם מפסקים חשמליים, תלחצי על כולם, תאירי את פנים הקרוואן, שלא תהיה להם סיבה.." חלל הקרוואן הואר באור עז ובוהק, מסב את מבטי לאחור, ילדי רתומים אל מושבי הבטיחות, פלג גופם העליון משתרבב מטה תלוי באוויר, נשימותיהם עמוקות, סדירות ורגועות הם ישנים שנת ישרים.

השוטרת מגיחה בתוך העלטה, דמות גרוטסקית שבאופן מנמיך מזכירה לי תקופה חשוכה מסיפורי בלהות בשולי מלחמת העולם השנייה. פניה חמורות סבר, שערה אסוף לראשה חובשת כומתה, עוטה חצאית כחולה. עווית של קשיחות כיערה את פרצופה הבהיר. פונה אליה חלקות ובדברי חנופה "שלום, אנחנו תיירים ו...", "רישיון נהיגה בינלאומי בבקשה!" קוטעת את דברי בגסות. מוסרו ואף מציג את תג העובד שברשותי. השוטרת בוחנת את כרטיסי "תישארו ברכב!". מצווה ונסוגה אל הניידת. תגי האישי נלקח. "למה הצגת לה את כרטיס עובד?" נשאלתי ע"י בת- זוגתי לפתע ובבת אחת האסימון נפל, איני מפרש את הסיטואציה נכונה, נלחץ ומוציא קיטור "אני לא יודע למה!, אל תתחילי איתי אני מתחנן בפניך" כילדים שמסתודדים ביניהם, מתקוטט חרישית עימה "דרכונים בבקשה". שוב קולה פוקד עלי ומשיבני אל הקרקע. אשתי מתעשתת ראשונה שולפת את החבילה והחלה תרה אחר שלי. "את כולם" מתרעמת השוטרת, "נו כבר אל תרגיזי אותה", השתגעת?, אוי הלב שלי" חוטף את הדרכונים מידייה הרועדות ומוסרם."למה היא 'נובחת'" מתאונן בשפה העברית ואולם אין היא מסופקת, עתה דורשת:

·רישיון נהיגה (ישראלי)

·רישיון רכב

·אסמכתא על השכרת הקרוואן,

אלומת פנסה מכוון על מסמכינו, בוחנת את הטפסים, עוקבת אחר התאריכים, מעיינת בתמונות. אוזר אומץ ושואל "קרה משהו גברתי?" שתיקתה רועמת או שמא חששותיי הנובעים מאי-הוודאות הרעישו אותי. אנו ממציאים כל אישור אשר חפצה. מקץ רגע מגיחים מהאפלה כשני שוטרים סמויים תג היחידה כמדליון תלוי לצווארם חושפם בנקל לשלישיה מצטרף קצין זקוף קומה שדרגותיו מעטרות את כתפיו. "מהיכן הגיחו השרצים?!" מהרהר לעצמי, "לאן מועדים פניכם?" קולו של הקצין מאופק "Tenda Camp" משיב. בעודי מנסה להציג את עמדתי, הקצין מקרב אל פרצופי את הינשוף האלקטרוני ומורה לי לנשוף, משתף פעולה ונושף אע"פ שהסיטואציה דמתה לסצנה אשר נלקחה מתוך תסריט אימה. למרבה פליאתם הדיאגנוזה שהתקבלה הפריחה כל חשש שמא... הקצין מסב מבטו ממני אליה ומשוחח עימה בשפתם דיבורו מדוד אחר פונה אלי "השוטרת הבחינה כי זגזגת בין נתיבים ולכן חשדה שמא שתית מה שהתברר שלא" משיב לו "הנתיב צר מלהכיל את הקרוואן ובהתאם לשיקול דעתי וכשהתאפשר נסעתי על קו הפרדה מקוקו מחמאת שאפגע בעמודי ביטחון שפזורים לאורך הכביש עשיתי משהוא שאינו כשורה?" ועוד מוסיף
 

"בארצנו הקטנטונת הנתיבים רחבים דיים ומוארים", "הס" הושתקתי "אגב" לא נשאר חייב "היות ונאספתם ברבבותיכם ברצונכם לערוך חיפוש?" "לא אין צורך!". השוטרים הסמויים היו הראשונים לעזוב. שואלני "מתי הנכם עוזבים?" עונה "מחר", אשתי מתקנת "מחרתיים" .

"תמציאו לי בבקשה וואוצ'ר טיסה" אשתי שולפת את המסמכים המנוילנים ומציגה אף את וואוצ'ר המלון. נאנח "אז אתם לא עוזבים מחר!" "גוטן". אתנחתא קלה אחר מוסיף:" **גוטן-נחט" משיב לי את 'סטיפת' המסמכים והתעודות בגבב ."רגע" איני מוותר , "היכן המחנה?Tenda ","עשרה מטרים קדימה מימין". ברגע שסובבתי את הסוויץ' נשמעה תרועת סירנה עזה שהקפיאה את דמנו ואז השתררה דממה. "זה לא בשבילנו, אל תדאגי". עוקף את הניידת לאיטי אורות פנים הקרוואן דלוקים כל אותו העת והכן מימני הכביש אשר מוביל אל המחנה.

מקץ דקות ספורות אנו מגיעים אל המחסום סגור. מבנה הקבלה וכן המסעדה חשוכים חלונותיהם מוגפים, המחנה שרוי בעלטה, אין אם מי לדבר. נלון בחוץ, אסע מעט לאחור ואחנה כמה שיותר קרוב לגדר."את שמה לב שאין כאן אבטחה?". שלוש דמויות צצות מתוככי המחנה קרבות, חוצות את המחסום, פוסעות מצידו האחר של הכביש חולפות על פננו ונעלמות לתוך העלטה. פוסע אל ביתן הפח בתוככי המחנה, חולף על פני המקום בו החנינו שבעה ימים קודם לכן. קרוואן חונה שם עתה. משליך את הזבל ושב חזרה. איזו חוסר אחריות!. אין תאורה ואבטחה זרים נכנסים אל פאתי המחנה ויוצאים ממנו כרעות עיניהם .

D-Day or H-Hour 

"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל" אז זהו שלא!, זוהי שעת השין, שעת כושר מתקפת הניקיון אין זמן למחשבות ולרגשות. אין מרגוע ולא תהיה מנוחה אע"פ שאנו סחוטים מעייפות, את הילדים משכיבים במיטה, מכין דלי ממלאו מים וסבון. תשגיחי עליהם אולם בד-בבד תמרקי כיורים, ארונות חלונות ורצפה. תנגבי דלתות הארונות ואני אנקה בחוץ. הקור העז החל חותך בבשרי. מקרצף את הפלסטיקים, המשאית כל כך גדולה, היכן אתחיל והיכן אסיים?!. יורד זירזוף ואני נרטב ועודני רק בהתחלה. הסמרטוט משחיר, שוטפו וממשיך במלאכה. כעבור שעה שנינו נמצאים עמוק בתוך המושג של המולת העשייה- אובססיית הניקיון. משיג ארגזים ומטפס עליהם, מטפס אף על גדר מנצל גובה ומקרצפו. מסיים לנקותו מקץ חצי- שעה נוספת. בבוקר אעשה מקצה שיפורים לבינתיים נתפוס תנומה. משיב את הציוד נועל את התאים התחתונים מגיף את הווילונות בתוככי הקרוואן. מצחצחים שיניים שוטפים ידיים ונכנסים יחדיו למיטה.