לליבלה - על כנסיות ואנשים

לליבלה עם הכנסיות הנפלאות שלה היא יעד נהדר. יחד עם ספרדי בשם Keke אנחנו נוסעים לעיר בדרך מהממת, כדי למצוא עיר מהממת עוד יותר. על הכנסיות של העיר, האיזור שלה, וההווי של הטיול באיזור - בכתבה שלפניכם
anna.skoblo
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: לליבלה - על כנסיות ואנשים
© Depositphoto/Para1959

הקדמה

במקום עיר אנחנו מגלים שלליבלה היא בעצם כפר הבנוי על הר תלול מאוד ובמרכזו שביל עפר שחוצה את הכפר מלמעלה עד למטה. בצדי השביל חנויות ובתים קטנים. הנהג לוקח אותנו למלון מרוחק כ- 2 ק"מ מהכפר ואנחנו מוותרים ומחליטים ללכת למלון פחות נוח הנמצא במיקום מוצלח יותר. אנחנו מגיעים למלון Private Roha Hotel אשר ממוקם בתוך סמטה צרה שעליה זורמים שפכים בצבעים וריחות מוזרים. מיד מקיפים אותנו עשרות ילדים שמושיטים יד לקבל כסף. אנחנו נותנים "כיפים" לכולם. במלון יש נער צעיר שמראה לנו בגאווה חדר חשוך עם קירות בטון ומכריז שזה החדר הכי טוב במלון ויש בו גם נוף לעיר. הוא פותח לנו קרש מעץ שהיה מוגף וממנו אכן נשקפים גגות לליבלה. מאוחר יותר אנחנו פוגשים מדריך שפגשנו דרך בעלי המלון, ומסכמים אתו שילווה אותנו במשך יומיים.

אחרי ארוחה קלה אנחנו מחליטים לעלות למשרדי "אתיופיין איירליינס". ה"טרק" לוקח לנו זמן רב וגם האוויר בריאותנו אוזל כי המשרד נמצא במעלה ההר. כל הדרך מציעים לנו מדריכים את שירותיהם. אנחנו מתאכזבים לגלות שהמשרד סגור בשל התפילה. כלומר תקופה של 16 יום שבה כל האתיופים הנוצרים צמים ואסור להם לאכול בשר, דגים או ביצים. במהלך הצום הם פוקדים את הכנסייה מידי יום לתפילה של שעתיים וחצי. אנחנו חוזרים למלון לנוח קצת אך לא מצליחים לישון בגלל המטיף- כומר שמרכז את תפילת הצהריים ומעביר את נאומו באמצעות רמקול. התפילה אכן נמשכת שעתיים וחצי.

לתחילת הכתבה

מתחם הכנסיות הצפוני של לליבלה

אנחנו הולכים עם קקה וקזה המדריך לסיור ראשון בכנסיות של לליבלה. בכניסה אנחנו נתקלים בהמון מתפללים לבושים בלבן, כולם נוהרים החוצה. מתחם הכנסיות של לליבלה מחולק לשני חלקים: חלק ראשון אשר נמצא מצפון לנהר הירדן ובו שבע כנסיות וחלק שני מדרום לנהר הירדן ובו 4 כנסיות נוספות. הכנסיות נחשבות ע"י רבים כ- פלא השמיני של העולם. הן נבנו כנראה ע"י המלך לליבלה לפני 800 שנה. הכנסיות מדהימות בעיקר בשל העובדה שנחצבו ישר מתוך סלע האם ללא שום עבודת בניה. חלק מהכנסיות נחצבו כמקשה אחת מתוך סלע אחד, חלק נתמכות ע"י הסלע וחלק נמצאות בתוך מערה.

האגדה מספרת שלליבלה היה האח הצעיר במשפחה והיה זה אחיו הבכור שהיה אמור לרשת את המלוכה, אולם אלוהים נגלה אל אמו ואמר לה שלליבלה הוא המלך המיועד. אחיו הבכור כעס על כך והרעיל אותו. לליבלה היה שרוי בתרדמת שלושה ימים, במהלך ימים אלו העבירו מלאכים את לליבלה לשמיים ושם פקד עליו אלוהים לחזור לרוהה , כך נקראה אז העיר לליבלה ( Roha ) ולהקים שם כנסיות מפוארות, שכמותן עוד לא נראו על פני כדור הארץ. האגדה מספרת שבשמיים הסבירו ללליבלה בדיוק כיצד לבנות ולעצב את הכנסיות. כשחזר להכרה אחיו הבכור נדהם מהנס ומיד הכיר בזכותו למלוכה. הוא הצטער על מעשיו ואף ביקש לסייע לו בבניית הכנסיות. מלאכת הבנייה הושלמה תוך זמן קצר כי המלאכים השלימו את עבודת הבנייה בלילות.

סוף סוף אנחנו נכנסים למתחם ובו עדיין שוהים מאות מתפללים אשר משתטחים על הרצפה ומנשקים את הקירות. אנחנו מביטים בכנסייה הראשונה: Bet Medhane Alem שהיא הכנסייה הגדולה ביותר. קשה לתאר את הרושם שהיא עשתה עלינו, עשויה כולו מקשה אחת מסלע וולקני בצבע חום אדמדם, ומגיעה לגובה רב. חלונות הכנסייה חצובים בצורות מיוחדות. החלק החיצוני של הכנסייה מכוסה בפיגומים שנועדו להגן עליה מפני התמוטטות. אנחנו עוברים לכנסיות הבאות כדי להימנע מעומס המתפללים שעדיין נמצא בתוך הכנסייה. הכנסיות האחרות קטנות יותר אך מרשימות לא פחות. בכל כנסייה צורה ומבנה אחר. וכולן מחוברת ברשת של שבילים צרים שנחצבו אף הם בסלע האדמדם. בכניסה לכל כנסייה אנו נדרשים להשיל נעליים. בכל כנסייה יש נזיר אשר מציג בפנינו את " צלב לליבלה " - צלב בצורה מיוחדת שעוצב בימי לליבלה.

בתוך כל כנסייה יש מקום המוסתר על ידי וילון ונקרא "קודש הקודשים". אליו נכנס רק הנזיר הראשי ורק בשעת התפילה. בפנים הכנסיות חשוכות והרבה פחות מרשימות מחלקן החיצוני. הקירות מכוסים בציורים חדשים יחסית של ישו ומריה ובכולן נראה סנט ג`ורג` אשר נלחם בדרקון. רק בחלק מהכנסיות ניתן לראות ציורי קיר או תקרה עתיקים ואותנטיים יותר הצלחנו להבדיל בין הציורים החדשים לאלו העתיקים בשל העובדה שבציורים העתיקים הדמויות הם כהות עור, אפילו ישו ומריה ואילו בציורים החדשים הדמויות הספיקו להחליף צבעים בהתאם למקובל בעולם המערבי.

מבפנים הכנסיות נראות כמעט אותו דבר אולם מבחוץ כל כנסיה שונה ומיוחדת במינה. אנחנו מבקרים ב - Bet Maryam, Bet Danaghel, Bet Gologota, Bet Meskel ן - Bet Debre Sina הנקרא גם- Bet Mikael. בכנסייה האחרונה ישנו קבר שלטענת הנזירים קבור בו לליבלה עצמו. אני נשארת ( תהילה ) מחוץ למתחם הקבר משום שהכניסה לנשים אסורה, אבל הנזיר טורח להגיע לפתח כדי שאוכל לצלם אותו ( תמורת תשלום ) אוחז בצלב המקורי של המלך לליבלה , לא לפני שהוא מרכיב משקפי שמש שהכין מראש כדי להגן על עיניו מהפלאש.

אחרי הסיור במתחם אנחנו מתרחקים ממנו מעט בדרכינו לכנסייה האחרונה אשר נמצאת מחוץ למתחם - כנסיית סנט ג`ורג` הנקראת : Bet Giorgis. בדרך לכנסייה מתנפלים עלינו עשרות אנשים שמנסים למכור לנו צלבים אנו מתחמקים בתואנה שאנחנו פלשה (יהודים) ואסור לנו לענוד צלב. אחד הילדים מתחכם וחוזר כעבור כמה שניות עם מגן דוד. בדרך לכנסייה אנחנו עוברים באזור "המצורעים" עשרות ילדים , נשים וזקנים שכולם נכים , עיוורים או חולים במחלות עור ועיניים. כולם מתחננים לעזרה ואנחנו מזדעזעים מהמראה. אנחנו נותנים לחלקם כסף ובורחים משם מהר. לידנו נמצא הר שפסגתו שטוחה וקזה מספר לנו שהוא נקרא "הר תבור ". אזרחי אתיופיה קוראים לליבלה ירושלים השנייה ובשל כך כל השמות של המקומות הם כמו שמות המקומות שישו ביקר בהן.

אנחנו חוצים את נהר הירדן ומבחינים מיד בכנסיית סנט ג`ורג` המרהיבה. למרות שכבר ראינו תמונות אנחנו מתלהבים למראה הכנסייה החצובה בסלע בצורת צלב יווני. אנחנו מביטים עליה מלמעלה ואח"כ יורדים במדרגות לכניסה. האגדה מספרת שהמלך לליבלה עמד לסיים את מלאכת הבנייה של הכנסיות ובא אליו סנט ג`ורג` ושאל מדוע הוא לא בנה עבורו כנסייה. לליבלה אמר לו שהוא יבנה עבורו את הכנסייה היפה והמרשימה מכולם. קשה להבין איך הצליחו ליצור את הצלב בצורה כל כך ישרה וחלקה מבלי לבנות או להוסיף חלקים. אנחנו מסיימים את הסיור עייפים ומרוצים וחוזרים למלון.

לתחילת הכתבה

הווי תרמילאי וטיפוס על ההר הקרוב

את הערב אנחנו מעבירים במשחקי קלפים ובשיחות עם קקה. ברקע שוב מתנגן לו המטיף. קקה הוא ספרדי בן 50 שלא מפסיק לדבר על כל דבר החל מסיגריות וטיולים ועד למשכנתאות. נושא אחד שתמיד עולה בכל שיחה אתו היא אשתו שממנה התגרש והיא כנראה עשתה לו את המוות כי נשארה לו ממש טראומה ממנה. הוא מסתובב עם תיק גב קטנטן ובו יש לו : משקפת, ספר מטיילים, חולצה אחת ופנס. בפאוץ` קטן שנישא על מותניו הוא מחזיק מצלמה דיגיטלית שרכש לא מזמן ושהוא לא מפסיק לשחק בה. וגם כדור קטן ( או לא כל כך קטן ) של חשיש ממנו הוא מפורר מידי יום עשן. מלבד הדברים הנ"ל הוא גם מקפיד להוציא בכל ארוחה ( וגם בין הארוחות ) קופסת שימורים של לוף וממלא את פיו בשתיים שלוש כפות. הקופסא אף פעם לא נגמרת והוא מסרב לזרוק אותה עד שתסתיים.

 יום שלישי לפנות בוקר. אנחנו מתעוררים בבהלה מקולו של המטיף שדומה למואזין בארץ רק יותר קולני ומתמשך. המואזין בדרך כלל עושה רעש לכמה דקות ומשתתק ואילו המטיף ממשיך לדבר עד לשעה שמונה וחצי! בשעה 7:00 בבוקר אנחנו יוצאים לדרך לכיוון ההר המשקיף על לליבלה Abune Yosef . ההר נישא לגובה של 4200 מטר. את ההליכה אנו מתחילים בערפל מוחלט ומטפסים אט אט במעלה התלול. בדרך אנו פוגשים נשים וילדים שסוחבים שקים כבדים ומטפסים בקלילות בזמן שאנו מתנשפים מהמאמץ. מידי פעם עוברים אותנו חבורות של גברים שכל אחד מהם סוחב גזע עץ דק באורך של 4 -5 מטר! הגברים מובילים את הגזעים עבור המפעלים הסמוכים לליבלה ומקבלים כסף עבור כל גזע שהם מובילים. אנחנו מביטים בהם בפליאה ולא מבינים, כיצד הם מרימים מוט כל ארוך וכבד ולא מאבדים שיווי משקל? ייתכן שהערפל לטובתנו ועוזר לנו לא לראות את הצוק הגבוה שעלינו לטפס. מידי פעם אני נעצרת להסדיר נשימה ואחד הילדים המטפסים מעודד אותי: you are strong כל משך העלייה חברינו קקה לא מפסיק לדבר בזמן שאנו בקושי מצליחים לנשום. הוא מספר לנו על לימודיו איך התחיל בתור מורה לפיסיקה ואח"כ עבר לייסד בית ספר למוסיקה וממשיך לספר על ילדיו ועל בנו שלא הוטבל לקתוליות משם הוא עובר לפרט כיצד בדיוק התנהלה המריבה בינו לבין אשתו בנושא זה. בנקודה זו ממש קקה מאבד אותנו וממשיך לדבר עם קזה עד לפסגה. כמה מטרים לפני הפסגה אנחנו מתחילים ללכת על מצוק בשביל צר שמקיף אותו, מעידה אחת קטנה ואנחנו עלולים ליפול לתהום.

בפסגת ההר נמצא מנזר עתיק הנקרא Asheton Maryam והגישה אליו היא דרך מדרגות החצובות בתוך הצוק. אנחנו עוצרים לנוח ומתאכזבים לגלות שהערפל לא התפזר ולא רואים כלל את הנוף מסביב. אנחנו מביטים בקבוצה של ילדים שלומדים גז, שהיא שפה עתיקה שממנו יצאה האמהרית ונמצאת בשימוש רק בתפילה ובכתבי הקודש. אחרי סיבוב קצר במנזר אנחנו יושבים לתצפת על הנוף בתקווה שהערפל יתפזר. קקה עדיין מדבר עם קזה על דת, אמונה ואלוהים. אנחנו אוכלים סנדוויצ`ים ומתחילים לצלם תמונה ברגע קצר בו הענן שפקד את ההר זז מעט. לידנו מתיישבים קבוצה של נזירים. אחד מהם בן 80 ( אבל נראה מקסימים בן 60 ) הנזיר המבוגר כמעט חסר שיניים וחשף אותם כל פעם שנקרע מצחוק בזמן שאנחנו ניסינו לנשוף כדי לסלק את הערפל.

אחד הכמרים אומר לנו שלנזיר הזקן יש כאב ראש והם מתלהבים כשאנחנו מוציאים להם כדורי אקמול. הנזיר מממלמל באמהרית רק שתיים ? אנחנו מבינים ומביאים לו עוד כדורים וסופרים באמהרית : "האנט, הולט, סוסט, אראט, אמיסט..." הם מתלהבים שאנחנו יודעים לספור ומחליטים שאנחנו יודעים אמהרית. מוסא מצחיק אותם שהוא עונה : "טיניש" ( קצת באמהרית ). קקה ממשיך לדבר עם קזה והפעם על הבית שהוא קנה בספרד. אנחנו נותנים עטים לנזירים ומבקשים לצלם אותם. הזקן מבקש את המשקפיים של מוסא. ושוב חושף את שינו המעטות בהתפרצות צחוק בלתי נשלטת שנשמעת יותר כמו שיעול. נזיר אחר מסביר לנו שמעולם לא ראה כל כך טוב והעולם החדש כפי שנשקף ממשקפיו של מוסא מצחיק אותו.

כולם משועשעים וגם אנחנו כשהוא מבקש שנשאיר לו את המשקפיים ואחר כך מתפשר ומבקש שנשלח לו זוג כשנגיע לישראל. הנזירים נפרדים מאתנו לא לפני שאחד מהם מבקש בביישנות שנצלם גם אותו ונשלח את התמונה. הוא מתיישב על סלע בארשת חשיבות וחושף גם כן שיניים עקומות. מבסוט מאוד הוא לוחץ לנו ידיים עשר פעמים והולך.

קקה שוב מדבר עם קזה על אשתו ( לשעבר ). אנחנו מחליטים לחכות עוד כחצי שעה ולתת לערפל צ`אנס להתפזר. בזמן הזה אנחנו מנהלים שיחה עם קקה על שפות. בשעה 12:00 אנחנו מחליטים לרדת למרות שהענן לא התפזר. אנחנו יורדים בזריזות למטה. קקה מבחין בפטרייה וכאשר קזה מציין שהוא לא יודע מה זה פטרייה קקה פוצח בהרצאה מלומדת על כל סוגי הפטריות בעולם, כיצד קוטפים אותם ומתי, אילו פטריות רעילות, איך מבחינים ביניהם וכו` וכו`... ההרצאה נמשכת כמעט עד לתום הירידה ונפסקת רק כאשר אנחנו שואלים את קקה אם הוא מגדל פטריות. הוא אומר שלא אבל מספר לנו על חלקה ביער לא רחוקה מביתו שם הוא מגדל יחד עם חברו חשיש ומידי שבוע הם הולכים ליער ו"מטפלים בגידולים". ע"פ קקה חברו הוא מומחה גדול כבר והיבול רציני ביותר ! לקראת הסוף הערפל מתפזר במעט ואנחנו רואים סוף סוף את הגבעות הירוקות ואת לליבלה. אנחנו יודעים שפספסנו נוף המרהיב מפסגת ההר אבל נהנינו מההליכה ומהסיפורי קקה.

בלליבלה אנחנו מתיישבים במסעדה ומזמינים פיצה. קקה מבחין במוסא קוסס ציפורניים ושואל אם הוא צריך גוזם ציפורניים. אני חושבת בראשי אולי יש לו גם סיפור על קוסס ציפורניים ? אני שוב נדהמת מהיכולת של האיש המצחיק הזה לקשר כל דבר לסיפור ! ובכן, כמובן שיש לו סיפור! הוא מספר שחמותו לשעבר מעולם לא קנתה לו מתנה למעט מתנה אחת שהיתה "לא רעה בכלל" - גוזם ציפורניים מקצועי. כדי להוכיח את סיפורו הוא שולף מתיק הגב שלו גוזם ציפורניים ענק !!!! שאליו מחוברת זכוכית מגדלת . אנחנו שואלים אותו אם הגוזם מיועד לקופים. קקה מתעקש שהגוזם הוא דבר מיוחד במינו ובאמצע המסעדה מתעקש להדגים למרות מחאותיה של תהילה, כיצד בדיוק פועל המכשיר. הוא גוזם במיומנות את ציפורני ידיו ונמנע מלגזום גם את ציפורני רגליו רק לאחר תחינות רבות מצדנו שיפסיק. מפליא אותנו איך אדם מטייל כאשר בתרמילו הקטן אין מגבת או תחתונים להחלפה אבל העיקר שיש לו כדור חשיש וגוזם ציפורניים עם זכוכית מגדלת !

אנחנו מזמינים את קזה לאכול אתנו פיצה, דבר שלא טעם בחייו. הפיצה טעימה , למרות שאין עליה גבינה וכולם מרוצים. ברקע מתנגנת תפילת הצהריים. אנחנו שואלים גם את קזה מדוע כולם צמים, והוא עונה " בשביל הנשמה ". אנחנו תוהים איך זה שכל כך הרבה אנשים צמים ואף אחד לא יודע את הסיבה לכך.

לתחילת הכתבה

מתחם הכנסיות מדרום לנהר

אחרי הארוחה התפילה מסתיימת ואנחנו הולכים לבקר בכנסיות שמדרום לנהר הירדן. הכנסיות שבמתחם הדרומי מיוחדות בגלל שהן מחוברות ברשת של מחילות ומנהרות החצובות בסלע ומחברות בין כולן. הכנסייה הראשונה היא Bet Gabriel - Rufael שהיא למעשה שני כנסיות, אולם את הדרך הכניסה לכנסיית רופאל טרם גילו וניתן להיכנס אליה רק מתוך כנסיית גבריאל. בין הכנסיות אנחנו עוברים במנהרות חשוכות שניתן לראות בהן רק באמצעות פנס. אנחנו מגיעים לכנסייה הבאה Bet Merkorios . אחריה אנחנו מבקרים בכנסייה סמוכה אשר נחצבה בתוך מערה שנקראת : Bet Abba Libanos . בין המחילות ישנם כוכים קטנים בהם היו גרים נזירים והרמיטים ובחלקם מתגוררים היום אנשים חסרי בית. הכנסייה האחרונה והמרשימה ביותר היא : Bet Amanuel שמעוצבת להפליא ונראית ממש כאילו נבנתה מאבנים מסותתות. החלונות שלה מעוצבים בצורות שונות וכל כולה מעשה ידי אמן.

 בסיום הסיור אנחנו הולכים לשבת בבית קפה שנקרא Café Shalom. אנחנו טועמים לראשונה מקיאטו - קפה עם חלב המוגש בכוס זעירה וטעמו נפלא. בערב יורד גשם ואנחנו יושבים במסעדת המלון יחד עם שלושה בנים , קזה המדריך וקקה. מישהי מהמלון עורכת עבורנו טקס קפה ומגישה לנו מהמשקה הנהדר יחד עם אפונה מיובשת, שזה הנשנוש המקומי. אחד הבחורים עורך למוסא חידון בנושא כדורגל ומתלהב מהידע הרב שלו בתחום. הוא מספר שבתקופת המונדיאל הוא צפה בכל המשחקים וכמוהו כולם הלכו למלון Roha היוקרתי כדי לצפות בכל המשחקים. אני משוחחת עם קקה ושומעת את הסיפור המלא על הגירושין מאשתו ולמה הוא נותר כל כך המום עד כדי כך שהוא לא רוצה לשמוע או לראות יותר נשים. המקומיים שואלים אותנו על המצב לישראל והשיחה מתגלגלת לנושאים של מלחמה ושלום. לאחר שיחה ארוכה בנושא כולם מבינים שכל היושבים בחדר מארצות שונות, דתות שונות וגילאים שונים מסכימים בערך על אותם ערכים. מתחת לכל כולם רוצים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה. אף אחד אינו שונא ואינו רוצה לשנוא אדם אחר, וכל אחד מאתנו חי את המציאות שהוא נקלע אליה אבל חולם להיות במקום אחר, בחיים של מישהו אחר (ורצוי שיהיה שחקן כדורגל ברזילאי). ביום רביעי המטיף שוב מעיר אותנו מוקדם ולא מפסיק לדבר גם אחרי שאנחנו עוזבים לשדה התעופה. אנחנו נפרדים מלליבלה בתחושה שלמרות שאיננו נוצרים עברנו במקום קדוש ומופלא.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על לליבלה

הזמנת חופשה ללליבלה

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם