חוגגים בסלבדור
היכן לעשות את הקרנבל היתה שאלת השאלות בימים שקדמו לו. הקרנבל בסלבדור אלים ומסוכן, אמרו לנו, ברסיפה ואולינדה קרנבל מקומי עם אוירה צפופה ומחשמלת, סיפרו לנו. לרגע חשבנו לא להצפין כל כך, להשאר מדרום לריו, למצוא איזה קרנבל מקומי רגוע יותר. במחשבה שניה, האם לא האצנו את טיולנו בפטגוניה כדי להספיק ולהגיע לדבר האמיתי? כך מצאנו עצמנו בלב ליבו של הקרנבל בסלבדור ביומנו הראשון בברזיל.
הקרנבל בסלבדור: תזמורות ולהקות חממו את האוירה ברחוב שנסגר לתנועה כשעה לאחר שהגענו. לאורך הרחוב המשקיף לים הוקמו אחרוני הפיגומים לשתי קומות ויותר של מרפסות צפייה. מצאנו מקום בפוסאדה מרכוס המשקיפה לים ולכביש התהלוכה שבשכונת בארה. ישראלים רבים שהו בעיר זה שבוע ויותר. שוכרים דירות לכל ימי הקרנבל, ארבעה עד חמישה עשר ישראלים בדירה. מקדימים להגיע כדי להבטיח מקום. חברים, אין סיבה להלחץ כך. אין שום בעיה למצא מקום סביר בתוך ימי הקרנבל.
בהחלטה מקדימה התאים לנו לחוות את הקרנבל בכמה מקומות ולא להשתקע במקום אחד. סלבדור נראתה לנו כפתיחה מתאימה. הקרנבל מתרחש בה במספר מקומות בו זמנית ולכל מקום אופי שונה. בעיר העתיקה נעות התהלוכות ברחובות צרים ותזמורות על במות קבועות. בתהלוכות צדדיות אפשר לפגוש יותר מקומיים, סמטאות שכולן אפרו ברזילאים בלהט קרנבל אמרו לנו. שמו של האזור, על שם עמוד הקלון עליו היכו את אבות אבותיהם שהובאו לכאן כעבדים. יש והריקוד נראה כריקוד איגרוף, ולא פעם מחפש לו האגרוף פנים חולפות מקריות. אז מתלהטות הרוחות בשניה ואתה עשוי למצא עצמך בלב המהומה. החלטנו להתחיל את הקרנבל בשכונת בארה שעל הים.
לאורך הים מתרחש קרנבל המשאיות הגדולות. מיטב זמרי וזמרות ברזיל מופיעים שם. ארוע החוזר על עצמו שוב ושוב במשך שבוע. ארוע ההולך ומתעצם.כדי לרכך את המגע, קנינו מקום במרפסת שבפוסדה מרכוס. תצפית מעולה למתרחש ברחוב. עוד באותו ערב ראשון למדנו שאין בחששות ממש. ירדנו לרחוב, ישבנו עם המקומיים על מעקה החוף וטעמנו לראשונה מדוכני המזון הברזילאים. שיק פירות, גבינה על האש המזכירה חלומי, שיפודי בשר...טוב, זו לא ארגנטינה, אבל האסאי, זה המוגש עם גרנולה ופלחי בננה, מפצה על הכל. בינתיים, ולאורך כל הלילה, נעו משאיות הענק באיטיות מדהימה. גב כל משאית בנוי כמרפסת גדולה ובמות, רקדנים, וכפי שכבר אמרנו, מהמפורסמות שבלהקות ברזיל.
כל משאית מוקפת במאות משתתפים שרכשו חולצה המזכה אותם בכניסה לחגורת חבל ענקית אחוזה בידי עשרות שחומי עור מקומיים ומקיפה את קדמת המשאית והרחק מאחור מאספת משאית שניה על גבה מוזמנים המשתתפים לרקוד, ובתוכה שירותים ודלפק משקאות למכירה. בגבולות החבל משוחררים בעלי החולצות לרקוד בבטחה יחסית. בין לבין מתפנה הרחוב לקלוט את הצופים הרבים משני צידי התהלוכה לריקודים והרבה שמח עד למשאית הבאה. מחירי החולצות משתנים בהתאם לסוג הלהקה. החולצות עצמן מדהימות אבל מה שמדהים יותר הוא כושר האילתור הנעשה בהן ורובן נתפרות מחדש לחזיות, רצועות ומגוון אין סופי של גזרות. בדפנות כל משאית מורכבים רמקולי ענק ועוד לפני שהיא מופיעה בתוך המון החולצות, כבר חשים את הרטט העולה מהכביש. לכשהיא עוברת, באיטיות מרשימה, מופקעים תיבת התהודה של ראותי וחדרי הלב לקצב חדש, לא נשלט. תחושה משכרת. האוזניים מצידן, מתקשות לספוג את העוצמה.
בתוך צפיפות שלא תאומן, יש סדר מופתי. שורות שוטרים משרטטות נתיבים בקהל. מראה די מאיים. אלות גדולות. פה ושם נוחת אגרוף תועה ומצית מהלומות שנקטעות מהר. השוטרים יעילים והקהל לא מבקש להסתבך איתם. מידי פעם מובל שיכור באזיקים. לא נותנים לאוירה לאבד שליטה. בתוך כל אלו פועלים הגנבים. השאירו את השעון, הארנק והמצלמה בחדר וצאו עם שטרות בודדים. מי שינסה להגן על שעונו סביר שימצא עצמו חבוט ומוכה. בריונים שחורים מסתובבים ברחובות, רוקדים בתנועות רחבות, אבל משאנו משתחררים מהסיפורים והדמיונות נשאר קרנבל מסודר, כמעט מאורגן מידי, רועש אבל לא אלים, שיכור אבל לא גס. המקומיים נחמדים, מבטים נקשרים מיד, כולם מפלרטטים עם כולם, בקלילות, בלי מטרה. צעירי ארצנו, מכווני מטרה, יאמרו ודאי אחרת...
גם ללא בנותינו אנו לא מהזן שטובע באלכוהול ורוקד עד כלות ואנו חוזרים עמן לחדרנו בשעות הקטנות של הלילה כדי למצוא אותו רועד עוד זמן רב תחת מקצב התופים. המוסיקה עוד תנגן, התהלוכה תתקדם, האלכוהול עוד יזרום. אוזננו אטומות כבר מעצמת הרעש ואנו מצליחים כולנו די במפתיע, להרדם בקלות ולהתעורר לבוקר שקט, ים רגוע ורחוב שכבר נוקה וממתין מחדש לערב הבא. קרנבל. אל הקרנבל בעיר העתיקה קצת הקדמנו. העניינים מתחממים אל תוך הלילה ואנו נזהרים שם יותר וחוזרים למסיבת יום הולדת באחת הדירות השכורות. גם בהמשך, בקרנבלים אחרים, נגלה שלמרות להט הקרנבל זה לא בדיוק הקרנבל של הישראלים ורבים מוצאים עצמם במסיבות שהן יותר ישראליות משהן ברזילאיות.
קרנבל בקו רסיפה - אולינדה
שלושה לילות אנו עושים בסלבדור ובלהט ימי הקרנבל עולים על המוצ`ילות וממשיכים לקרנבל הבא. שתים עשרה שעות נסיעת לילה ואנו ברסיפה. שוב, אין כל בעיה למצוא מקום במחיר סביר וכבר בצהריים אנו מבקרים ב/אולינדה הסמוכה ונופלים לתוך תהלוכה צפופה, מיוזעת, ברחובותיה הצרים. עולים, יורדים, נשאבים עם הזרם, לא משהו בחום הזה. אקדחי המים מצננים והם להיט הקרנבל.
חוזרים לרסיפה. ערב שקט יותר בעיר העתיקה. תאורת קרנבל משתלבת עם חזיתות הבתים העתיקות, תחפושות, במות. הלילה עוד מוקדם והרחובות צפופים במידה. כשהשעות מתארכות אנו יוצאים לבדוק שוב את אולינדה. אני מודה שהתעיפתי קצת מקרנבל לאחר נסיעת הלילה אבל עדי הקטנה שלנו מתעקשת ומרחיבה את המשפט הידוע שטבענו: כשיש טרק, הולכים, כשיש סוסים, רוכבים, וכשיש קרנבל, לא מוותרים.
אולינדה בלילה מקבלת אותנו אחרת. הפעם אנו נזהרים שלא להכנס למוקד התהלוכה ומבלים ברחובות הצדדיים לצד דוכני המזון הרבים. להקות רחוב קטנות, תהלוכה מתארגנת, מעגל קפוארה הולך ומתרחב ומגביר את הקצב. מתוך הקהל מצטרפים לריקוד ומתחלפים. ברחוב הישראלים, מסיבות ישראליות. פוגשים המון חברים, שוב מתחבקים, מש לימים חוויות. ריח של חגיגה מסביב. ישראלים רבים כבר עושים גם כאן ימים רבים, הקדימו לרכוש דירות כדי לא להחמיץ. חלקם כבבר מיצו את המקום עוד לפני שהתחיל. חלקם עוזב ויורד לסלודור. רק שלא לפספס את הקרנבל האמיתי...אולי היום הוא ברסיפה, אולי מחר בסלוודור...
כל קרנבל והיחוד שלו. זוהי חגיגה מקומית, הווי מקומי. לא תמיד אנו יודעים להיות בו יותר מאשר סטטיסטים. יש שמצליחים. מכל מקום, ימי הקרנבל יפים, מרגשים, שוחקים, מעייפים. אחרי יומיים אנו יורדים ליומו האחרון של הקרנבל בחוף נפלא דרומית לרסיפה, פורטה דה גלינה. גם שם, בשיא החגיגה, ניתן למצא מקום במחיר סביר. קרנבל תחפושות קטן ברחובות, מסעדה ראשונה בברזיל, משקיפה לים, סירת דייגים על רקע ים חשוך. עם ערב מכסה הגאות את החוף, שוטפת אותו ומוחקת את שטיבעו בו המוני הנופשים על כסאות השיזוף. אחר כך השפל, מגלה חוף צח כתינוק. משקיפים אל הים החשוך, רגלינו במים החמים. ברזיל, הקרנבל חולף ואנו מתמסרים לשקט החופים.
מחר מצעד המנצחות בריו. המהדרים יטוסו הלילה לסיים שם את הקרנבל. אנחנו נשארים על החוף.
