עפתי לתרמילאים

ברוכים הבאים לאוגנדה

איך מרגיש המפגש הראשון עם אפריקה? חברי משלחת ההרפתקאות נוחתים באנטבה הסמוכה לקמפאלה בירת אנטבה, ומתארים את המפגש הראשון עם היבשת השחורה.
אנונימי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ברוכים הבאים לאוגנדה
dvrcan/Depositphoto ©

יום 1- יום שישי ה- 1.3.02 השעה כעת 19:00 בערב. נחתנו.

 החשיכה כבר ירדה על אוגנדה, היינו אמורים לנחות מוקדם יותר, ביום, אך תמיד צריך לזכור כי כל תוכנית היא בסיס לשינויים, במיוחד באפריקה. מניסיוני וזכרוני, נחיתות במדינות העולם השלישי הן לחות ודביקות, אך אין כך הדבר באוגנדה. הטמפרטורה הקבועה כמעט במשך כל השנה מנעימה את הנחיתה, ואנו יוצאים מהטרמינל למזג אוויר נעים ונוח, לא חם ולא קר, נעים לגמרי.

כאשר אנו יוצאים מהטרמינל אנו יכולים לראות במעורפל את ההרים לפנינו ואת אגם ויקטוריה מימיננו. החשיכה יוצרת אווירת מסתורין, אווירה של נחיתה אל הלא נודע, כל ההפתעות עדיין לפנינו ורובנו עדיין לא מעלים על דעתם את גודל ההפתעה המצפה להם בימים שלפנינו. עם יציאתנו החוצה מהטרמינל חיכתה לנו קבלת פנים מהחגיגיות ביותר שראיתי: חלק מהמוסלמים באוגנדה בדיוק חזרו ממכה, וכפי שראינו, הדבר כרוך בחגיגות רבתי. מכל עבר אנשים רקדו, צהלו, שרו וניגנו, תיפופים, חלילים, והכל בשילוב מרהיב של בגדים צבעוניים בשלל צבעי הקשת הזזים מסביבנו בתזזית חגיגית ומשמחת. מכיוון שבדיוק נחתנו נוצרה קצת התחושה כי חלק ניכר מקבלת הפנים המרהיבה הזו הוא בשבילנו. בואו נאמר שאף אחד לא הכחיש את הטענה הזו שהועלתה ולכן ישנו עדיין סיכוי כי אכן זה היה כך.

 לאחר שסימנו להתרגש ולהתפעל, עלינו על הג`יפים, רכבי "חברת הרפתקאות", ויצאנו לדרכנו לקמפלה (Kampala) הבירה, המרוחקת כ- 35 ק"מ מאנטבה. ביציאה מנמל התעופה, עשינו עצירה מול הטרמינל הישן הידוע לכולנו ממבצע אנטבה. מי היה מאמין. לפני לא הרבה שנים הטרמינל הישן הזה היה מקום אשר מבחינתנו נחשב לעוין או אולי מפחיד. כיום קשה להבין זאת: הטרמינל הישן רעוע ומוזנח, לא שופץ מאז מבצע אנטבה, והאוגנדים אוהבים אותנו, הישראלים, יותר מכל עם אחר שנתקלתי בו במהלך מסעותיי. כיף לדעת כי העתיד מסתיר בין השאר גם הפתעות נעימות. הטרמינל הישן כיום הוא אזור צבאי סגור, ולכן לא היה באפשרותנו להיכנס פנימה. עצרנו מול הטרמינל בצמוד לגדר, ומכיוון שהיה חושך הוצאנו את מכשיר ראיית הלילה שלנו והבטנו בעזרתו בטרמינל הישן, המראה כאמור עלוב למדי, אך הירוק של מכשיר ראיית הלילה נתן תחושה של מבצעיות מהסרטים.

 המשכנו בדרכנו, יצאנו משדה התעופה והמשכנו לכיוון קמפלה. הדרך שופעת באנשים ורכבים, הרבה מאוד "מטאטואים". "מטאטו" הוא האוטובוס/מונית המקומי של אוגנדה: קוביית טויוטה המכילה 12-14 אנשים דחוקים. המטאטואים מניעים את אוגנדה, יאמר לזכותם כי הם מגיעים לכל מקום ולפעמים זה נראה כי יש סיכוי טוב שגם על הירח ניתן למצוא מטאטו אחד או שניים... בצידי הדרך פרושים דוכני פירות וירקות מרהיבים, המכילים עשרות סוגים של פירות, חלק מהפירות לא ראינו מימי חיינו, והחלק שאנו מכירים גדול וטעים הרבה יותר ממה שאנו רגילים אליו. אני אוהב במיוחד את ה- passion fruit, הידוע לנו בישראל כפסיפלורה. על פי המקומיים לפרי זה יש סגולות להגברת כוח הגברא, ובכן, אני לא בטוח לחלוטין לגבי נכונות התיאוריה (אז לא לבנות על זה) אך הפרי טעים ברמות שלא הכרתם. המוכרות בדוכנים נחמדות מאד וחייכניות מאד, ושמחות למכור לך ה-"מוזונגו" (אדם לבן בשפתם).

כמויות האנשים בצידי הדרך מדהימות, איתי היושב כרגע בספסל האחורי טוען כי יש המון אנשים והוא מעולם לא ראה אנשים כל כך כהים. אכן חשוב לציין כי חלק זה של אפריקה מוכר כ"אפריקה השחורה"-תושבי מרכז אפריקה הם בעלי צבע העור הכהה ביותר באפריקה, עובדה שתופסת את העין מיד. בתי לבני בוץ פזורים לאורך הדרך והמקומיים הולכים ברגל בצידי הכביש, מעין שיירת אנשים בלתי פוסקת -כל הדרך עד קמפלה. לאט לאט הרחובות נעשים עוד יותר עמוסים והשווקים ההומים אדם, גם בשעות אלו של היום מבשרים על קרבתנו לקמפלה. בית קולנוע ואוניברסיטה מציינים כי אנו בפאתי הבירה, והמבנים המודרניים יותר מראים זאת בבירור.

 נכנסנו לעיר, לאחר התעכבות קלה בפקקים הקבועים בעיר, הגענו למלון פאנג פאנג (fang fang) השייך לזוג מהגרים סינים חמודים. במלון מסעדה סינית הנחשבת לאחת מהטובות בקמפלה ומומלצת מאד. המלון ממוקם באזור היוקרתי של קמפלה, מעין אי של ציויליזציה שלא קשור כל כך לעיר. לאחר התארגנות והתמקמות התיישבנו בחוץ על המרפסת ושאפנו ריחות אפריקה ראשונים. הדס נראתה מאושרת וקולות הציפורים והחיות שניתן לשמוע גם בעיר הבירה, הרשימו אותה מאד- "כבר שומעים אפריקה ועדיין אפילו לא התחלנו". הדס ושאר החבר`ה נראים מתוחים קצת, ויש לומר כי הם אפילו לא מתארים לעצמם עד כמה יום המחרת מדהים ויפה הרבה יותר ממה שהם מעלים על דעתם.

הלכנו לישון, החבר`ה נשמעו ממלמלים בדרכם לחדרים משפטים של תמיהה ליום המחרת, אז חבר`ה: חכו, חכו למחר, הטירוף מגיע מיד... מקורות הנילוס הלבן שהיוו חידה במשך מאות שנים והרפטינג מחכים לנו.
אז להתראות בינתיים, נדבר מחר...

 אוהד, מוביל משלחת "הרפתקאות" באוגנדה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על קמפאלה