הקדמה

לחצי האי איסטריה יש צורת משולש, שקודקודו בפולה (Pula) ובסיסו הוא קו דמיוני, שמחבר את אופטיה (Opatia) במזרח עם יומאג (Umag) במערב. בסמוך לקודקוד, המרחק בין החוף המזרחי לחוף המערבי קטן מאד ולכן כל המקומות האטרקטיביים שבאזור זה נסקרו או באחד משני המסלולים האחרים במדור זה (המערבי או המזרחי). מסלול זה יתייחס למקומות המענינים שמרוחקים מהחוף ונמצאים צפונית לפאזין (Pazin). המסלול, שיתואר להלן, צורך יומיים עד שלושה ואם בוחרים בצורת מימוש זו (האפשרות השנייה היא טיולי "כוכב" ממקום הלינה) מומלץ ללון במוטובון (Motovun) ובפאזין.

לתחילת הכתבה

מערת נטיפים וויזינאדה העתיקה

חצי האי איסטריה גובל בסלובניה ולכן אין פלא בעובדה שגם כאן יש מערת נטיפים. מערת הנטיפים ז`אמה ברדין (Jama Baredine) נמצאת ליד מקום שנקרא נובה ואס (Nova Vas), כ-7 קילומטרים צפון מזרחית לפורץ` (Porec). המערה עדיין לא ממוסחרת כמו המערות שבסלובניה השכנה ולכן מגרש החניה הצמוד אליה קטן יחסית. מסביבה יש מוזיאון חקלאי, שכולל בעלי חיים וציוד חקלאי וגם מרכז לטיפוס הרים. שירותי האוכל שמסביב הם מינימליסטים אך מי שהביא עימו אוכל מהבית יוכל לעשות כאן פיקניק. הביקור במערה מלווה במדריך, שבהתאם להרכב הקבוצה מדבר במספר שפות (כולל אנגלית במידת הצורך). הסיור נמשך כ-40 דקות במהלכן יורדים עד לעומק של 60 מטר ואז משקיפים מלמעלה על נחל שזורם בתחתית המערה בעומק של 132 מטר. הטמפרטורה במערה היא 14 מעלות צלסיוס כך שלא צריך לסחוב את ה-"דובון" מהבית. מרבית הדרך במדרגות עשויות ברזל ובמהלכה עוברים במספר אולמות. באולם התחתון מוצג יצור שמזכיר במידה מסוימת סלמנדרה ונקרא Human Fish והוא מייצג את עולם החי המקומי. היצור, שחי בחושך, איבד בתהליך אבולוציוני את הראייה והוא אינו חש בטוב בתצוגה ולכן הוא מוחלף מדי תקופה. במהלך הסיור מצביע המדריך על נטיפים, שבסיוע דמיון פורה ויצירתיות לא מבוטלת, מזכירים דמויות או חפצים כדוגמת: "קאלאמארי","ספאגטי" ו-"מאריה הקדושה". המסלול הוא קוי, כך שהחוזרים וההולכים משתמשים באותו הנתיב ולכן קצב ההתקדמות מואט במקרים שבהם יש מספר קבוצות ששוהות בו זמנית במערה.

אם ממשיכים צפון מזרחה מתחברים לכביש 21 ליד ויזינאדה (Vizinada). נוסעים בו צפונה 5 קילומטרים ואז פונים מזרחה בכביש 44 שנתיבו מקביל לנהר מירנה (Mirna). כעבור 8 קילומטרים פונים דרומה לכיוון מוטובון. עיר עתיקה זו נבנתה במרומי גבעה (פחות מ-300 מטר), ששולטת על כל העמק נהר מירנה. מיקומה הרם של העיר המבוצרת מאפשר לצלם אותה כשמתקרבים אליה. מטפסים עם הרכב לגבעה ומחנים את הרכב בצידי הכביש, שמוביל לשער הכניסה לעיר (כאן יש מחסום, שמעבר לו הכניסה ברכב מותרת לתושבי המקום ולמיוחסים אחרים. גם אוטובוס התיירים מסתובב חזרה ליד המחסום). מטפסים ברגל בכביש סלול באבנים, שהמקומיים נוסעים בו בשני הכיוונים (הכביש צר, החניות קטנות ולא נוחות ואין ספק, שאלה שנוהגים כאן נחונו בסבלנות ובכישורי נהיגה). הרחוב, שמטפס במעלה הגבעה, מספק חויות מענינות (מאחד המבנים מציץ בית מלאכה עם מספר תופרות- מחזה שכבר זמן רב לא ראינו במחוזותינו).

 תוך כדי הטיפוס אנו מתוודעים לפטריות הכמהין (טארטופי בלשון המקומיים), שהן גאוותו של האזור. ניתן למצוא כאן יינות, שבהן ישנן מספר טיפות שנסחטו מפטריה יקרה זו או מסעדות שבתפריט שלהן יש מנות עם קמצוץ טארטופי (לא בטוח שתחושו בטעם העדין של התוספת היקרה אך בודאי תחושו בה כשתתבקשו לשלם את החשבון). הרחוב מסתיים בככר גדולה שנקראת אנדריאה אנטיקו (Andrea Antico). מכאן ניתן לתצפת על העמקים, שמקיפים את העיר, ולהבין את חשיבותו האיסטרטגית של מקום זה. במבנה, שחזיתו בצבע חמרה אדמדם, פועל כיום מלון משפחתי קטן ובו 28 חדרים, שהמיקום הייחודי שלו מצדיק להעביר כאן לילה אחד לפחות. המרפסות בהן ניתן לאכול משקיפות על העמק ואם משלבים בארוחה מנה עם תוספת של טארטופי ויין איסטריאני אזי הדרך לרקיע השביעי מתקצרת.

לתחילת הכתבה

איסטרסקה טופליצ'ה ופאזין

לא הרחק מנקודת המפגש שבין כביש 44 לכביש 21 יש דרך, שטרם נסללה, המובילה לכפר גרוזניאן (Groznjan). כל עוד דרך זו לא נסללה מומלץ להמשיך צפון מערבה בכביש 21 ולחפש שלט שמצביע על פנייה ימינה לגרוזניאן. כעבור כ-3 קילומטרים מגיעים למגרשי חניה בכניסה לכפר. הרושם הראשוני שנוצר, הוא של מקום ישן ועזוב, שידע בעבר ימים טובים. בתוך הכפר, התנועה היא רגלית ועד מהרה מתגלה, שבתוך המבנים הישנים והלא מודרנים הוקמו גלריות, ששינו את תדמיתו של המקום. המבנים נמסרו לאמנים, שהתקבצו לכאן ממקומות שונים (מזכיר קצת את יפו העתיקה או את קרית האמנים בצפת). הציירים, הפסלים והמוסיקאים הכניסו למקום חדוות חיים וכיון שהמקום הפך לאטרקטיבי לתיירים התפתחו כאן טאברנות, פאבים ומסעדות. אגודת המוסיקאים הצעירים של קרואטיה קבעה את ביתה בכפר זה וכתוצאה מכך המקום מארח כיום פסטיבלי מוזיקה והופעות של אמנים מקרואטיה וממדינות אחרות.

 אם פונים בכביש 44 מזרחה לכיוון בוזט (Buzet), לאחר כ-8 קילומטרים מגיעים לאיסטרסקה טופליצ`ה (Istarska Toplice), שהוא אתר ספא. חובבי הטיפולים ישמחו לעצור כאן ולהנות מעיסוי בוץ או טיפול אחר. המלון במקום נופל ברמתו בהשוואה למלונות ספא בשוייץ ואוסטריה אך גם המחיר בהתאם. לאחר שנתנו מרגוע לגופנו, ממשיכים עד בוזט ואז פונים בכביש 201 דרום מזרחה לכיוון רוץ` (Roc). הקטע שבין רוץ` להום (Hum) נקרא אלייה גלגוליאסה (Aleja Glagoliasa, בפנייה מכביש 210 יש שלט ירוק). קטע כביש, שאורכו כ-7 קילומטרים, מנציח באמצעות האנדרטאות משני צידי הדרך את פועלם של הנזירים, ששימרו את הכתב הגלאגוליטי שהוא הכתב הלאומי הקדום. כיום ממשלת קרואטיה עושה מאמצים לשלב לימוד כתב זה במסגרת מערכת החינוך.

 בסוף הקטע מגיעים לעיר הום, שהתפרסמה כעיר עם מספר התושבים הקטן ביותר בעולם. תואר זה מוסיף מעט לאטרקטיביות של המקום. המעטים, שגרים כאן דרך קבע, מגלים נחישות להישאר במקום, למרות שהם עובדים מחוץ למקום. אחרי שחוינו את הביקור בכפר צללים זה, מסתובבים חזרה ויש הזדמנות נוספת להציץ באנדרטאות ולצלם אותם. מעט לפני שחוזרים חזרה לכביש, 201 מומלץ לפנות שמאלה לכיוונו של כפר קטן בשם קוטלי (Kotli). הכפר אינו מיושב אך הוא ממוקם מעל שרשרת של מפלים ואגמים, שבחורף קופאים אך בקיץ הם מפשירים. המקום אינו מופיע בספרי התיירות ולכן אינו זוכה לתשומת לב הראויה. מחנים את הרכב לפני הגשר הצר ומסתכלים על האפיק הסלעי בו זורם הנהר מירנה (צבע המים כאן הוא טורקיז). אם עוברים את הגשר מגיעים למבנה, שמתפקד בסופי שבוע בעונה כמסעדה, ומאחוריו שביל שיורד לערוץ הנחל. בערוץ יש סידרה של אשדות קטנים שמסתיימת במפל. הנוף כאן טבעי ופראי ואין כאן שבילים מסודרים אבל שאון המים והצמחייה העבותה נותנים את ההרגשה, שעדיין ניתן למצוא כאן מקומות יפים, שלא התקלקלו בעקבות מעורבות יתר של המין האנושי.

 חוזרים לכביש 201 ופונים שמאלה (דרום-מזרח) לכיוון לופוגלאב (Lupoglav). כאן מתחברים לכביש המהיר A8 ונוסעים עד ליציאה בשם Pazin. שני האתרים הבולטים כאן הם הטירה והתהום של פאזין שסמוכים זה לזה (שניהם ממוקמים לא הרחק ממוטל לובאץ` (Lovac). הטירה (Kastel), שהישוב נבנה סביבה, נחשבת לאחד המבנים השמורים ביותר (למרות שיש עדויות ששורשיה אי שם במאה העשירית הרי שהמבנה הנוכחי מיוחס למחצית הראשונה של המאה ה-16). כיום היא משמשת אכסניה למוזיאון לתולדות העיר ולמוזיאון האתנוגרפי של איסטריה. ניתן להשקיף מרחבת הכניסה על נחל פאזנינצ`ה (Pazincica), שבקטע זה זורם אל מתחת לפני האדמה ויוצר תהום בעומק גדול מ-100 מטר. התהום הוא תוצר של פעילות טבעית שנמשכת הרבה שנים באזור שמאופיין באדמת קארסט שהפכה את האזור לעתיר מערות (חלק ממנו נמצא כיום בתחומי סלובניה). האתר טרם נפתח לקהל והוא עדיין נחקר (עבודת המחקר הראשונה נעשתה כבר בשנת 1896 ע"י Martel). התהום שימשה כמקור השראה לסופר הצרפתי ז`ול ורן שנחשב לאבי הספרות הבדיונית. הוא כתב את היצירה "Mathias Sandorf" מבלי לבקר במקום ועד היום חוגגים בני המקום פסטיבל, שנמשך מספר ימים ומתקיים מדי שנה בשליש האחרון של חודש יוני. אם תוכלו לתזמן את הביקור כאן ליום שלישי הראשון בחודש תוכלו להנות מחויה נוספת של יריד חודשי שפועל מאז 1574 ומציע מזון וכלים.

 בכפר בראם (Beram), שנמצא כ-10 קילומטרים מצפון מערב לפאזין, יש כנסיה בשם "סנטה מאריה של הלוחות" (Sv. Marija Na Skriljinah). הכנסיה התפרסמה בגלל סידרת ציורי הקיר שלה (תמשיחים או בלעז פרסקו). המבנה הקטן והמאסיבי עמד במשימה של הגנה על יצירות האמנות שבתוכו מפני פגעי מזג האויר. הנזקים היחידים שקרו מאז צוירו הם החלונות, שנפתחו בתוך הקיר המצויר, ואלה נעשו ע"י (מה לעשות שהציורים מכסים את כל הקירות). מקבץ הציורים, שנעשה ע"י וינסנט מקאסטאב במחצי השנייה של המאה ה-15, כולל סידרת תמונות שקשורות בישו, במאדונה ובאפיזודות מהברית הישנה, הברית החדשה וההיסטוריה. מבין הציורים בולטים בגודלם "ריקוד המוות" ו-"רכיבתם של מלכי המזרח דרך איסטריה". בכניסה לכפר יש התפצלות לדרך צרה יותר שצלב גדול ממוקם בתחילתה ודרך זו מובילה לכנסיה שהיא מחוץ לכפר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה