עפתי לתרמילאים

מסע בתיבול מקסיקני

אחת הסיבות שהופכות את מקסיקו ליעד כל-כך פופלארי היא השילוב המוצלח שהיא מציעה: בין חופים לערים, בין היסטוריה לחיי לילה וכדומה. כתבינו יוצאים לואחקה, אקפולקו והאיזור, וטועמים מכל מה שיש לו להציע, וגם נותנים טיפים חשובים לטיול שלכם!
turji
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסע בתיבול מקסיקני

טקסקו

(Taxco)
עיר הכסף, עיר קולניאלית יפהפיה הממקומת בהרים בין מקסיקו סיטי לאקפולקו, נבנתה במאה ה-16 וממנה יצא משלוח הכסף (לא כסף שמשלמים איתו, כסף לתכשיטים ואם אתם באמת עשירים אז גם לצלחות וסכום) הראשון ממקסיקו לספרד.

הזוקולו כאן שונה, כיכר מרכזית קטנה ומוצלת מוקפת במבנים קולוניאלים מדהימים. בקצה של הזוקולו יש כנסיה עם שני צריחים שנבנתה עם הקמת העיר. נשבנו בקיסמה של הכיכר והחלטנו לחרוג ממינהגנו ולאכול באחת ממסעדות התיירים המקיפות את הכיכר. זה לא שאנחנו סנובים או משהו כזה, אבל תמיד נראה לנו שמסעדות אלו גובות מחירים מופקעים ולא נותנות תמורה גבהה יותר מאשר המסעדות האחרות בעיר. אבל שוב - הקסם והאווירה השונים ממקסיקו סיטי שבו� אותנו והחלטנו ללכת על זה. בחרנו במסעדה עם טראסה שנוכל לשבת ולהנות מהנוף ומהעוברים והשבים. ירדן הזמינה עוף בבארביקיו ואני הזמנתי עוף במולה (Mole). אני עוד אסביר בהמשך מה זה, אבל כמוכם גם אני לא יודעתי במה מדובר. ובכן לא עוד! כנראה שלא טעינו - מסעדות תיירים גובות מחיר מופקע ללא הצדקה: שנינו קיבלתנו חתיכות שונות של אותו העוף אבל כל אחד ברוטב אחר. שניהם לא היו אכילים אז... אין אז. לא אכלנו אותם - עברנו לפיצה ממול. אולי במסעדות כאלו כדאי רק להזמין שתיה ולהנות מהאווירה ומהחיים הסובבים את הזוקולו.

 בכול פינה בעיר ניתן למצוא חנות המוכרת מוצרי כסף מחנויות גדולות המוכרות הכול (כולל נמר בגודל בינוני מכסף - אחד הדברים היותר מבחילים שראינו בחיינו, למה שימשהו ישים כזה דבר בבית שלו?), ועד לחניות ודוכנים קטנים המוכרים תכשיטים בלבד. כמו כול מקום במקסיקו גם העיר הזאת מלאה באמריקאים ובגלל הכסף, יותר באמריקאיות מבוגרות מלאות בכסף שקונות וקונות וקונות. אני מרשה לכם להשתמש בסטריוטיפים - אני בחרתי לא לפרט אותם, אבל הן בדיוק כמו שאתם מתארים לעצמכם. ולכן המחירים בעיר בהתאם. העיר מאוד יקרה ועל מלון סביר, שבכול מקום אחר, היינו משלמים עליו 200 פסו שילמנו 450 פסו. העיר, יפה ככול שתהיה, ובתור חובב צילום אני חייב להגיד שכל סימטה בעיר סחטה מימני לחיצה על המצלמה, יקרה!

לתחילת הכתבה

אקפולקו

(Acapulco)
 כשקנתי את כרטיס האוטובוס לאקפולקו התנגנה לה בליבי מנגינה של ספינת האהבה (The Love Boat - כולנו מכירים אותה...). דמיינתי איך אייזיק מגיש לי את המרגריטה הטובה בעולם, איך קפטן סטובינג לוחץ לי את היד ואיך ג`ולי עושה לי עניים. כן, גם אני בתור ילד הייתי מאוהב בג`ולי. עם חיוך על הלב עליתי על האוטובוס.

שמעתי את כל מה שלאנשים היה לספר על אקפולקו אבל אנחנו (העקשנית והקשוח, לפחות ככה אוהבים לצחוק עלינו), חייבים לראות בעצמנו, לחוות לבד, ואם קפטן סטובינג עצר שם בכול פרק - מי אתם שתגידו לו שהוא טעה?

ובכן מה יש לספר על אקפולקו? זו אולי האכזבה של הטיול, אבל בכול זאת, בשבילכם, אנחנו נספר מעט מה היה שם. מדובר בעיר מפותחת מדי ומתוירת מדי, שחייה על עדנת העבר. ספר הטיולים הבטיח לנו חופים זהובים ואנחנו קיבלנו חול העשוי מצדפות גרוסות. ספר הטיולים עידן ותאר "מים מעט שמנונים", ואנחנו "סחלה" כזה לא ראינו שנים (אפילו לא כשהזרימו את הביוב בתל-אביב לים", או כמו שקפטן אחר היה נוהג להגיד: "הים אכזר אוי יווו יווו". ובכל זאת שהיינו יומים בעיר. היינו חייבים לתת לה הזדמנות. יישנו בזוקולו, שהיא כבר מזמן לא מרכז העיניינים, שכן החופים לידה לא ראויים למרחץ אדם. לכן, לקחנו קולקטיבו (אוטובוס של מקומיים) ונסענו לאזור המלונות, שם החופים יותר מרשימים, אך עדיין מזוהמים. אנחנו חייבים להודות בשלב זה ולהגיד כי הזלנו ריר על המלונות המפוארים שהכול כלול במחיר הלינה. אנחנו בטוחים שאם היינו מבלים את ימינו באקפולקו במלון כזה, הדברים שכתבנו כאן אולי היו אחרים - המים אולי היו נראים רק שמנונים והחוף שצבעו באמת זהוב לא היה מעצבן כול כך. אבל בכול זאת לא הגענו עד לכאן בכדי לישון במלון של 150US$ ללילה.

עזבנו את אקפולקו עם מסקנה אחת: אם אתם לא מתכוונים לקחת מלון כזה אז אולי כמונו לא תמצאו את מקומכם באקפולקו. אגב, יש לנו תמונה של מיים שמנוניים, אבל החלטנו לא להוסיף אותה.

 כמה טיפים למבקרים באקפולקו:

  • לינה: יישנו ב-California, מקום משפחתי וחמוד. שילמנו 200 פסו לחדר - אין מה לעשות אקפולקו יקרה יותר.
  • אטרקציה: אפשר ללכת ליד הזוקולו לראות את החברה קופצים מהצוק (שוב, מי שראה את ספינת האהבה זוכר אותם). למי שלא יודע במה מדובר, כדאי מאוד לצפות (פשוט תשאלו, כולם יודעים איפה זה). הקיפצה הראשונה בסביבות 11:30 ואחרי יש עוד 4 קפיצות, שהאחרונה בסביבות 20:00.
  • תחבורה: קולקטיבו למרכז 4 פסו לאדם.

לתחילת הכתבה

פורטו אסקונדידו 

(Puerto Escondido)
פורטו אסקונדידו מופרסמת בעולם בזכות חוף זיקטלה (Zicatela), שהמקסיקנים מתפארים בו כחוף הגולשים הטוב במקסיקו ומן הטובים בעולם, שכן זהו החוף בו שבירת הגלים היא המהירה והחזקה ביותר. אני לא גולש גלים, ואפילו לא מטיס עפיפונים, אבל אני רק יכול להגיד לכם מצפייה של מספר ימים בגולשים במים: מספר הנפילות/ התהפכויות/ כאפות שהם קיבלו ומספר הגלשנים השבורים שגולשים עצובים סחבו עימם, גרמו לי להרגיש כי כנראה יש צדק עם המקסיקנים, וכי אולי הם ידעו על מה הם דיברו כשהם אמרו ששבירת גלים חזקה.

העיירה עצמה ממוקמת מעט מעל החופים ויש בה מקומות לינה רבים. אנחנו בחרנו ללכת לישון בצמוד לחוף זיקטלה עצמו, החוף של הגולשים. חוף הגולשים הוא מעין עיירת נפרדת, ומדהימה. כולם בלונדים, שזופים וגם גולשים. זה מן פלא כזה - הייתי בטוח שבחורים כאלו רק מחזיקים גלשן בשביל הפוזה. יש בה אחלה מסעדות והכול מתנהל על פי מצב הגאות, השפל ומצב הגלים. זה נותן למקום מעין שלווה לא ברורה ומעניינת. הגענו ב-20:00 לטרמינל האוטובוסים ולקחנו מונית ב-30 פסו לחוף. החלטנו ללכת, בעקבות המלצת חבר, למלון Rockway, אך לצערינו המקום היה מלא ונשאר רק בולנגולס אחד ללא מים חמים. אולי זה הזמן לציין שמקום בלי מים חמים זה לא בשבילנו (רובכם הבנתם, אבל בשביל מי שלא - ירדן לא מתקלחת ללא מים חמים גם אם 40 מעלות בחוץ). אז התחלנו ללכת על החוף וגילנו שחוץ ממלונות, מסעדות, חניות, ברים ובייחוד גלים, אין דברים אחרים על החוף. נכנסו למלון אחר, שבו אומנם המחיר היה גבוה ב-50 פסו אבל היו מים חמים, ולכן החלטנו לקפוץ על ההצעה. נכנסנו לחדר, ובעודי מתגלח ירדן יצאה מהמקלחת והצהירה "אין מים חמים!". יצאתי החוצה לדבר עם הגברת של המלון, שהלכה ובדקה ואמרה "היום אין מים חמים, אולי יהיה מחר". החלטנו שאנחנו עוזבים והיא מצידה החליטה שהיא גובה על השימוש באמבטיה והמגבת 50 פסו. התנהל ויכוח סוער, שכןן ניסיתי להבין מדוע היא החליטה לגבות דווקא 50 פסו ולא סכום אחר. כולכם יודעים את הסוף של הסיפור הזה - הלכנו! בלי הכסף!

מצאנו מלון אחר. באותו רגע שנינו התחלנו לחשוב שאולי זה לא בשבילנו, שאולי אחרי כמה ימים שאנחנו מרגישים שגובים מאיתנו יותר מידי כסף והאוכל מבחיל (טקסקו) ואחרי אקפולקו שלא נהנהנו בה - אולי בעצם אנחנו עושים משהו לא נכון, אולי בעצם הטיול הזה הוא לא בשבילנו. אז הלכנו לאכול ארוחת בוקר במקום שהמליצו לנו עליו בארץ, האוכל היה מעולה, ודברים התחילו להראות אחרת. התישבנו על החוף, הסתכלנו על הגולשים והתחלנו להכנס לאווירה הקסומה של המקום. החלטנו לאמץ גישה חדשה עם מוטו והוא - "החיים מצחיקים, אז בואו נצחק אליהם. או יותר נכון בואו נצחק עלינו!" אני חושב שחוויות כאלו יוצרות את הטיול ואם יודעים לצחוק עליהן אז החיים מצחקים מאוד מאוד. אז כבר החלפנו שני מלונות - אז מה? אז אקפלוקו היא לא בשבילנו - אז מה? בילנו שלושה ימים נפלאים בחוף, אכלנו טוב שתינו מעולה ונהנו מהחיים.

באותה רוח, אימצנו גם גישה חדשה לטיפים: הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא למנוע מכם את ההתרגשות של להגיע למוקם חדש, את החששות של להזמין משהו לא ידוע בתפריט של מסעדה ולרצות להקיא אותו אחר כך - לא כי אנחנו חושבים שכולם צריכים לסבול כמנו, אלא כי אנחנו חושבים כי החוויות הקטנות האלו הם אלו העושות את החוויה לגדולה. אנחנו בטוחים שיש עוד מליון מקומות טובים לא פחות מהמקומות שאנחנו ממליצים עליהם, אנחנו בטוחים שכמעט כל מי שביקר במקום מסויים מצא או חווה דברים אחרים, ואנחנו רוצים שגם אתם תחוו את הדברים הללו. לכן מעכשיו אנחנו נמליץ רק על ממסעדות ומלונות שלדעתינו הם מעל ומעבר, ונתאר את המקומות שאנחנו בחרנו לטייל בהם ולראות אותם.

אחרי כמה ימי התאוששות הלכנו שמחים וטובי לבב לקנות כרטיס אוטובוס לוואחקה (ראו הסבר על נסיעות במקסיקו בסוף הכתבה). בעודנו מאושרים מכך שהצלחנו לנסוע במונית במחיר של המקומיים, קנינו כרטיס אוטובוס לנסיעת לילה אוטובוס מחלקה ראשונה. הגענו למחרת לנסיעה ולהפתעתינו גילינו אוטובוס מחלקה שנייה (בפי התיירים - "אוטובוס של מקומים", ובפי המקומיים - "Seconda"). שוב עלה זעמנו ושוב רתחנו ושוב נאמר לנו שאין מה לעשות ושזה מה שיש - או שנעלה או שנקח את הכסף חזרה. שוב - התשובה ברורה לכולם - עלינו על האוטובוס ונסענו. כמובן עם מוטו חדש ביד והרבה מאוד עצבים בלב: לא נורא, מה כבר יכול להיות?!

 אז זהו.... שהרבה מאוד יכול להיות. בייחוד אותו בחור מכסא מס` 3 שנחר, אבל לא סתם נחר - הבחור היה יכול להחליף כול מנוע F16 בעולם בכול מצב, כולל המראה. אם זה לא היה מספיק, מה שבאמת גרם לנו להתחיל לצחוק היו עשרת הפרקים של אופרות הסבון המקומיות, אבל לא אופרת סבון שמציגים בטלביזיה, אלא זאת שלא זכתה לעבור אפילו פרק פיילוט. אני חייב להודות שהסיטואציה באמת הצחיקה אותנו. נרדמנו. קמנו בוואחקה.

כמה טיפים מפורטו אסקונדידו:

  • מסעדות- El Jordin, שאי אפשר לפספס, עם ארוחות איטלקיות מעולות ופיצות מהטובות שאכלנו עד כה. בהמשך הדרך, על החוף, יש את El Cafesito עם ארוחות בוקר דשנות וחביתות מעולם אחר. אנחנו חייבים לתת קרדיט לניר מאלבוגט ששלח אותנו למסעדות מעולות אלו.
  • השוק בעיר - קטן, חביב והמחירים בו לא גבוהים.
  • אטרקציות - פורטו אסקונדידו בנוייה על מפרץ טבעי וכמו בכול מפרץ טבעי יש חופים שונים ומגוונים. המלצתינו לשכור טוסטוס או לקחת מונית לחופים אחרים, ההפתעות מדהימות ומהממות.

לתחילת הכתבה

וואחקה

(Oaxaca)
וואחקה היא עיר הבירה של מדינת וואחקה (אתם חייבים להודות שזה גאוני). אני מתחיל להרגיש מעט שחוק כשכל עיר שאני רוצה לתאר היא קלוניאלית ויפה, אך גם וואחקה היא כזאת. בניגוד לטקסקו שהינה קטנה ושלווה יותר, וואחקה היא עיר לכול דבר. הגענו לזוקולו הענקית והיא הייתה שוקקת חיים, והאנשים נראו שלווים ועסוקים בעיניינם. אפילו ראינו תעמולות פוליטיות (המפלגה הקומוניסטית תלתה שלטים של סטלין, לנין וקארל מרקס, ומתחת לתמונה של קארל מרקס היה כתוב בגדול - "קרלוס מרקס". האם הוא יודע שמוצאו ממדינה לטינית כלשהי?!).

 ספר הטיולים הבטיח כי בכול יום ראשון בערב יש הופעה בזוקולו וכי אנשים רוקדים ושירים. לבשנו את מיטב מחלצותינו ושמנו פעמינו לכיכר. בדרך החוצה מהמלון פגשנו את רודי, קנדי בן 65 (או משהו בסגנון, יש דברים שלא מנומס לשאול), המבקר את וואחקה בפעם השלישית בחייו והתארח גם במלון. בביקור הנוכחי הוא החליט ללמוד ספרדית כמו שצריך בכדי לתקשר עם המקומים. כשסיפרנו לו כי אנחנו הולכים לראות את הפעילות בזוקולו, הוא הושיב אותנו (בטרסה/מרפסת המטורפת ביופיה של המלון) וכדרכם של כל האנשים בגילו התחיל להפליג בסיפוריו. להפתעתינו גילינו כי בוואחקה באוקטובר 2006 היו התפרעויות (אוקטובר הוא כנראה חודש עמוס בכול העולם ופופלרי במיוחד לפורעי חוק), המקומיים סגרו את העיר בפני המשטרה ודרשו כי המושל יתפטר. ממשלת מקסיקו נאלצה להביא את המשטרה הפדרלית ובכוח פינו את המפגינים. המפגינים, ברובם מורים, מחו על הרפורמות של המושל בחינוך, הם סחפו עימם את רוב תושבי העיר שכמוהם הרגישו כי המושל מושחט וכי הוא מקור בעיותיהם (למי עוד זה נשמע מוכר?). רודי הסביר לנו כי המצב עכשיו מתוח, וכי האנשים שראינו בכיכר הם משמרת מחאה של המורים. המורים, שלא רצו לפגוע בסוף שנת הלימודים (הם רצו את ההורים והתושבים איתם ולא נגדם), שלחו לכיכר את המפקחים והמנהלים להיות חלק ממשמרת המחאה. התושבים והמורים דורשים שוב את ביטול הרפורמה ואת התפטרות המושל. השמועות מספרות כי בסוף שנת הלימודים המורים יצטרפו למחאה. מה פשר הקומונסטים בכיכר, אף אחד לא בדיוק יודע, אבל מניחים שהם סתם מנסים לתפוס טרמפ על חשבון הבאלגן.

אנחנו חייבים להודות שאנחנו לא הרגשנו בכך ואם לא היו מסיבים את תשומת ליבנו לתנועת המחאה (APPO), לשלטים שלהם ולאלפי הפליירים הדבוקים על הקירות, כנראה שבכל ביקורנו בעיר לא היינו מבחינים או חשים במשהו שונה. האנשים בוואחקה נחמדים מאוד, תמיד שמחו לעזור לנו ואף פעם לא ניתקלנו בבעיה. כנראה שהם מבינים את חשיבות התיירות ואת חשיבות אי הפגיעה בתיירים באשר הם. אנחנו לא היינו מוותרים על החוויות שלנו בוואחקה בעד שום הון שבעולם.

וואחקה ידועה גם בשל המטבח הייחודי שלה. הוא מורכב מכמה מרכיבים יחודיים רק לו, ואני אתאר לכם רק את חלקם: chapulines - ייצור קטן, דומה לחרגול, אך קטן יותר ואדום - מטוגן ומוגש עם לימון. ויש גם gusanito - תולעת קטנה שעושים איתה רוטב מיוחד או שטוחנים אותה ומערבבים עם מלח ואז מקבלים מעין אבקה אדומה שמורידים איתה שוטים של מזקל (במקום המלח). וכמובן - ה-mole, שזהו רוטב המגיע בכול צבעי הקשת והמפורסם שבהם הוא השחור. יש כאלו שאומרים שזהו הדבר הטוב שהם אכלו בחייהם. אני אתן לכם להחליט ורק אחרי זה אספר לכם את דעתי.

 ישנם עוד הרבה מאכלים ייחודים לוואחקה אבל אותם תצטרכו לגלות לבד.

לתחילת הכתבה

מונטה אלבן

(Monte Albán)
 חשבנו שאנחנו נוסעים לעתיקות של המאיה. לקחנו אוטובוס מוואחקה. את האוטובוס לוקחים מ-Hotel Rivera del Ángel מתוך המלון עצמו, שנמצא בפינת הרחובות Mina y Díaz Ordaz. קנינו כרטיסים וכשחזרנו מהשירותים, גילינו כי בעצם לא קיבלנו כרטיסי עליה לאוטובוס. הסבנו את תשומת הלב של המוכרת אך זאת ספרה את הכרטיסים שכבר הוציאה ותעקשה שהכרטיס אצלינו, התחלנו להסביר לה שהכרטיס לא אצלנו, אבל היא כל הזמן אמרה "tranquilla todo bien, no problama" (שזה בעברית דיבורית -;כן, כן, יהיה טוב) והמשיכה למכור כרטיסי אוטובוס. אלא שמה שהיא שכחה זה שהמפתחות של השירותים היו אצלי ביד ואני, בהחלטה אמיצה, החלטתי להחזיק אותם כבני ערובה. בכול אופן עד שהגיע רובן האדם הראשון שהיה צריך לשרותים ונתנו לו את המפתח. אחרי שהיא סיימה למכור כרטיסים לכולם היא הכינה לנו כרטיסים חדשים ועלינו עם כולם לאוטובוס.

את רובן ובריגיטה בעצם הכרנו בעתיקות עצמן, כשהחלטנו לקחת מדריך ביחד. אני חושב שזה הזמן להביע את דעתינו: קחו מדריכים למקומות כאלו, אולי זה מעט יקר, אולי זה נשמע מיותר אבל את החוויה שחווינו עם המדריך הזה לא ניתן לתאר במילים. בכלל לדעתינו מדריכים הם הדרך הטובה ביותר להתרשם ממקום. להפתעתינו גילינו כי לא מדובר בעתיקות של המאיה אלא בעתיקות של הזפוטקים (Zapotecas, או Zapotec באנגלית). וואחקה מורכבת משישה עשר שבטים שונים של אידניאנים, אבל לטענת המדריך שלנו היום יש שבט חדש, שבט 17, ושמו ה- Discotecas (אותי לפחות זה הצחיק). הזפוטקס שהיו השבט החזק שלטו באיזור. אנחנו לא נלאה אותכם בתאורים שלמים על ההיסטוריה של מקסיקו רק ש (וברור לכם שהיו פה הרבה פרטים נוספים, אז אנחנו מציינים רק חלק):

התקופה ההיא מחולקת לפרה-קלאסית, קלאסית, ופוסט קלאסית. בתקופה הפרה-קלאסית האינדיאנים היו שבטים חקלאים ללא קשר מיוחד בינהם. בתקופה הקלאסית השבטים התארגנו תחת שילטון דתי. בשיא תקופת המאיה, הזפוטקים והאצטקים כולם היו תחת שלטון עצמי דתי, ובתקופה הפוסט-קלאסית החברות היו תחת שלטון צבאי והפכו מחברה דתית לחברה צבאית, כאשר האצטקים שלטו בכול האזור. אני אשאיר לכם לגלות את השאר.

 אולי רק עוד פרט מעניין אחד: האינדינאים המקומיים (הזפוטקס, המאיה והאצטקים) כולם שלטו באסטרונומיה והבינו שכדור הארץ הוא עגול, אבל הניחו כי השמש והירח הם אלו הזזים סביב כדור הארץ. משחקי הכדור המוכרים לכולנו (מהטלביזיה) הם מטפורה לאלים המשחקים עם כדור השמש וכדור הירח ומזיזים אותם ממקום למקום. עוד עובדה ידועה לכולם היא שהקפטן של הקבוצה המנצחת היה מועלה קורבן לאלים (כבוד גדול ככל הנראה?!) ולטענת המדריך שלנו, זו הסיבה העיקרית לכך שאין ווינרים בנבחרת מקסיקו בכדורגל! רק עוד דבר אחד קטנטן: המקום והאווירה מדהימים. חובה לבקר!

לתחילת הכתבה

הכפרים סביב לוואחקה

לקחנו שוב נסיעת לילה לסאן קריסטובל דה לאס קאזאס (San Cristóbal de las Casas), הפעם באוטובוס הכי טוב שיש. בגלל מגבלת זמן לקחנו את המסלול הקצר, שלא כלל את מפלי המיים והמעיונות הטבעיים, למרות שהתמונות היו מאוד מפתות. המסלול מאוד מעניין ועובר ב- El Tule שבו נמצא העץ הרחב בעולם, או לפחות ככה טענים המקומים, ואז ל-Milta, עיר ענייה מאוד אך בה שוב עתיקות של הזפוטקים. גם כאן זכינו במדריך מדהים שידע להסביר הכול, והסב את תשומת ליבנו מהעתיקות הלא מרשימות בכלל, לחשיבותם בתרבות המקומית והפרה-היסטורית. תדאגו לקבל מדריך טוב ולא תצטערו.

 דבר שחשוב לציין הוא כי היינו התיירים היחידים שלקחו את המסלול הקצר ולכן כל הדרך ניסו לשכנע אותנו לקחת את המסלול הארוך. בכול עצירה המחיר ירד וירד אך אנחנו, שהיינו מוגבלים בזמן החלטנו לוותר.

כמה טיפים לוואחקה והסביבה:

  • את האוטובוס למונטה אלבן לוקחים מ-Hotel Rivera del Ángel מתוך המלון עצמו, שנמצא בפינת הרחובות Mina ו- Díaz Ordaz. נסיעה באוטובוס עולה 38 פזו לאדם (הלוך חזור), והמדריך עולה 50 פסו לאדם לקבוצה של ארבעה. כניסה לאתר עולה 45 פסו (זה המחיר הקבוע לכול האתרים - גדולים או קטנים), וניתן לקחת סיור הכולל הסעה ומדריך מהעיר.
  • השווקים בוואחקה מעניינים ושווה ללכת אליהם - בייחוד לשוק האוכל.
  • מחירי בתי המלון ושאר המסעדות לא נפגע מהבעיות הפולטיות, ולכן וואחקה אינה המקום הזול ביותר במקסיקו. אנחנו שילמנו למלון אומנם מדהים 400 פסו לילה. באותו מלון חדרים ללא אמבטיה פרטית עולים 200 פסו ובמקומות אחרים שבדקנו לילה בדורמטורי עולה 100 פסו לילה. המלון שאנחנו ישנו בו הוא מלון ארנל (Casa Arnel) שנמצא ב- Aldama 404.

לתחילת הכתבה

טיפים

  • הצעה למסלול אחר: אם אתם לא עקשנים כמונו, עשו לעצמכם טובה וותרו על אקפולקו. במידה והחלטתם לעשות כך, הנה לכם הצעה למסלול אלטרנטיבי: סעו לטקסו ממקסיקו סיטי לביקור של יום אחד. ממקסיקו סיטי סעו לוואחקה ומשם לפורטו. מפורטו סעו לסאן קריסטובל דה לאס קאזאס.
  • נסיעות במקסיקו: רשת האוטובוסים במקסיקו מאוד מפותחת וקל למצוא אוטבוס ממקום למקום. ישנם 4 רמות של אוטובוסים: Ado Gl שזה האוטובוס המפואר ביותר, עם טלביזיה ושני שירותים לגברים ונשים, ומים מטוהרים - המומלץ ביותר. אחרי זה יש את ה- First Class, שהם אוטובוסים מעולים, עם תא שירותים אחד ובלי מים מטוהרים, אבל בכל השאר זהים ל-Ado. הפרש המחירים הוא שולי - משהו כמו 2$ לנסיעה. אחריהם יש את ה-Seconda והטילטוליות - לשיקולכם.
  • עלויות נסיעה: ממקסיקו סיטי לטאקסו בסביבות 110 פסו. מטאקסו לאקפולקו בסביבות ה- 250 פסו. מאקפולקו לפורטו אסקונדידו שוב בסביבות ה-110 פסו. מפורטו לוואחקה 113 פסו. מוואחקה לסאן קריסטבל 412 פסו.
  • סיור מאורגנים: פגשנו כמה טיילים שבחרו לא לנסוע באוטובוסים, אלא עם חברת במבה, חברה המציעה הסעות בוואן עם מדריך ממקום למקום וכך מאפשרת לנוסעים עצירות יזומות היכן שירצו או במקומות שהם מכירים ולא ניתן לעצור בהם באוטובוס. הביקורות ששמענו חיוביות והמחיר גבוה רק במעט מהנסיעות באוטובוס. נראה כי כדאי לשקול אופציה זאת. ניתן למצוא את הפלייר של במבה-תור כמעט בכול הוסטל.
    במידה ולקחתם תור מהעיר וודאו האם המחיר כולל כניסה לאתרים או לא, והאם המדריך מדבר אנגלית או לא. הדבר נכון גם אם אתם לוקחים סיור מאותה סוכנות בפעם השנייה.

ורק דבר אחרון קטן ושולי: כן, כן, כן זה בדיוק הטיול שייחלנו לו!!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה