מסע בהודו
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
ההחלטה לנסוע בשנית להודו לא דרשה מאמץ מחשבתי מיוחד, כבר בפעם הראשונה טרם הנחתי את כף רגלי על המטוס ידעתי כי צפוי לי מסע להודו בשנית. מצאנו את עצמנו מטיילים לבדנו במישורים ירוקים, בהרים מושלגים, מהלכים בין עשרות קופים וחיות אחרות. ישנו בטירות, טיילנו ותרנו במעמקיה של תרבות זרה ועתיקה אשר שמרה על סממניה ונהנינו מהשקט המקיף את כל המטיילים בהודו.
חבל לדאק הוא חבל ארץ מנותק, שהגישה הקרקעית אליו אפשרית רק במשך שלושה חודשים בשנה. לתושבים מנהגים ותרבות ייחודיים ומיוחדים. לה היא עיר הבירה ומסביב לה כפרים ציוריים יפהפיים והיא גם נקודת המוצא לטיול בעמק נוברה המרהיב.
הדרך ממנלי ללה מרובה בסיפורים מיתולוגיים: על יופיה, על מעבר ההרים הגבוה בדרך, על הסכנות ועל מטיילים אמיצים ששרדו בדרכים. כבר בטיפוס ממנלי על שרשרת הרי ההימלאיה, אי אפשר שלא להתפעל מהנוף הירוק. בהדרגה הטמפרטורות יורדות וההרים מתכסים לבן.
אחד היעדים הפופלאריים בצפון הודו הוא עמק נוברה. מרחבי טבע עצומים, דיונות חול, כפרים קטנים וקסומים והמון שקט. משפחת חן יוצאת לטיול בן שלושה ימים בג'יפ לאזור וממשיכה משם למנאלי. אתם מוזמנים להצטרף.
לאדאק שבצפון הודו מציעה למבקרים בה חוויה נפלאה הודות לטבע הנהדר וקבלת הפנים הלבבית. טרק באיזור הזה מזמן שלל הפתעות וחוויות בלתי נשכחות, אבל אם עושים זאת במשפחה - על אחת כמה וכמה. קדימה - מתחילים ללכת!
יש נופים שפשוט כובשים אותך - הרים מכוסי שלג, מדבריות, כפרים קטנים בלב השממה. כאלה הם הנופים של עמק נוברה. גילי מטיילת בעמק, בין הרים וכפרים ומתרגשת מהמראות ומהאנשים. הודו אחרת מזו שחושבים עליה, בכתבה שלא כדאי להחמיץ.
חבל לאדאק שבמחוז קשמיר, בקצה הצפוני של הודו, הוא נקודה נפלאה להתחיל את הטיול, הודות לאווירה הרגועה שקיימת בו מחד ושלל האטרקציות מאידך. כתבתנו יוצאת למסע באיזור, בין הרים, מדבר ושלג, כפרים ואתרים, ומשתפת בחוויות ובהמון עצות מצויינות.
הודו מזמנת כל מיני סוגים של טיולים - תיירותים יותר ופחות. גילי מטיילת בקשמיר, אבל מרגישה תיירת ולכן מצפינה ללאדאק. שם היא חווה מפגש עם בודהיזם, יציאה לכפרים, ואת פסטיבל האמיס השנתי. היא מגלה מה עושה אותה תיירת ומה נותן לה להרגיש בנוח.
מיכל ורון יוצאים לדרך, לחודשיים בהודו. חלוקת העבודה ברורה - רון מצלם, מיכל כותבת. יחד הם טועמים את המומו הראשון שלהם, מטפסים אל השאנטי סטופה בלדאק, נוסעים על הדרך הסלולה הגבוהה ביותר בעולם, פוגשים נזירים וילדי בית ספר ו.. נוסעים למנאלי.
במסע בטרמפים מפרך מלה (Leh) למנאלי (Manali) מבלה אסף, כתבנו, ארבעה ימים של ייאוש ותקווה בצידי הדרך הנטושה, בארגזים של משאיות ובאוהלים לאדאקיים. הנוף מרהיב, בקור מקפיא, ויש סוף טוב...
בשישה ימים במדבר הפורח של עמק נוברה אפשר לבקר בכפרים המקסימים וליהנות מכל אחד מהם. הלו``ז כולל רחצה יומית במים קפואים לבוקר, הרים מכוסי קרח, צ`אי לצהריים ושמיים זרועי כוכבים. עוד לפני נוברה אסור לפספס את חגיגות הפתיחה של פסטיבל לאדאק!
הגעתי ללה, בירת חבל לאדאק. עכשיו אני יודע שאני באמת בהודו. איך? לפי זה שכל אדם שני ברחוב הוא ישראלי, יש שקשוקה ו(סוג של) חומוס בכל מסעדה, פגשתי כאן 3 אנשים שאני מכיר באחר צהרים אחד, ויש בית יהודי. חוץ מזה יש כאן נוף מדהים של מדבר.
פתגם חכם אומר שהמסע חשוב מן ההגעה אל היעד, ובכן, משפחת פלג גם נהנתה מן המסע וגם הגיעה אל המטרה בריאה ושלמה! לאחר 35 שעות נסיעה, נהג אחד איטי אבל זהיר, אינספור מעברי הרים ונופים מדהימים - מגיעים למנאלי היפהפיה והגשומה !
את הדרך מלדאק לסרינגר אפשר לעשות בצורה ישירה ואפשר גם לעצור בדרך ולהתעכב בכפרים יפים, לבקר בגומפות ובמנזרים מיוחדים ולנסוע לאורך נהר האינדוס המתפתל.
החלטנו לצאת לטרק מליקיר לכפר אנג. 4 ימים באזור הכפרים, 3 ימי הליכה, 3 מעברי הרים מתאגרים, נשיאת כל הציוד על הגב וארבעה ילדים שהלכו את כל הדרך בעצמם.
אגם פנגונג הוא אגם מופלא, שנחצה על ידי הגבול בין הודו לסין (טיבט). משפחת פלג יוצאת בטיול ג'יפים אל האגם, שמימיו מעט מלוחים, קפואים ובצבע טורקיז וכחול מהממים.
אחרי שנה של הכנות, הגיע היום הגדול ומשפחת פלג יוצאת להגשים את החלום. אחרי פרידה עתירת דמעות מהמשפחה הם יוצאים לדרך. התחנה הראשונה היא דלהי ומיד אחריה לה, שם הם מסתגלים לגובה הרב ולמחסור בחמצן.
הטרק בעמק מרקה כולל חצייה של נהרות גועשים, צעידה קצבית ולינה בשטח. משפחת רוטר ממשיכה בטרק, נחשפת ליופיו של הקרחון וחוגגת יום הולדת מיוחד בשטח.
טרק בעמק מרקה הוא טרק עם סוסים שעובר על פני גשרים ונחלים וחוצה מעברי הרים גבוהים. משפחת רוטר יוצאת לטרק, גומעת ק"מ ונהנית מעליות וירידות ונוף משתנה.
הבית היהודי בלה הוא מקום המפגש עבור הישראלים שמחפשים שותפים לטיול או ללינה, כאן גם חוגגים כולם שבתות וחגים. משפחת רוטר מבקרת ונהנית וחווה פן רוחני נוסף במבחר הקורסים המוצעים ללימוד באזור ולקינוח סיפור עם מוסר השכל.
מהעיר לה אפשר לצאת לכל מיני טרקים מרתקים. משפחת רוטר יוצא לטרק בן מספר ימים, עוברת בין כפרים ונופים מתחלפים וצועדת הרבה ברגל. הצטרפו אליהם למסע!
כבר כשנוחתים לה, בירת לדאק, מרגישים את האוויר הנקי והצח. המחסור בחמצן גורם לקושי בטיפוס על הסטופות האדירות, אבל במקביל, אי אפשר להפסיק ליהנות מהנופים המדהימים.
"אם יש משהו שגורם לי התרגשות גדולה זה שיטוטים בסמטאות צרות. נורא מתחשק לי להציץ לתוך החלונות והחצרות, לראות את הפנים של הבתים, ומה שהכי בא לי זה להיכנס לחייהם ולראות איך הם חיים אותם" - משפחת רוטר ממשיכה לשהות בלה, מטיילת בה ומבקרת במנזרים ובגומפות ונותנת כמה טיפים לגבי נהיגה באזור.
כמו כל דבר, גם שלב ההכנות מגיע לקיצו ומשפחת רוטר עולה על המטוס להודו. הטיסה של חברת אוסבקיסטאן דווקא עוברת בנעימים ושדה התעופה של דלהי מדהים את הרוטרים. משם הם ממשיכים בטיסה נוספת ללה. על ההתאקלמות למקום ולגובה, על הטיפוס לשנטי סטופה ושאר חוויות, בכתבה שלפניכם.
פסטיבל לדאק מתקיים מדי שנה במשך שבועיים. כל כפר וישוב באזור מכין קטע אומנותי, מי בשירה, מי בריקוד ואף במשחק, כולם לבושים בתלבושות מסורתיות, מרהיבות, האופייניות לכל כפר ושבט. משפחת תבל מצטרפת לחגיגות ומדווחת מהשטח.
משפחת תבל מגיעה ללה, מסתגלת לגובה ומתקבלת בשמחה אמיתית ובכבוד השמור לנסיכים (או למשפחה של לביא). בואו לגלות איתם סטופות מרשימות, אנשים נהדרים ומטבח טיבטי מעולה.
בהתחלה שרים שירים שכיחים למדי של שלמה ארצי וחבריו, אבל מתישהו המלאי אוזל, ומתחילים לגלות שאת רוב מילות השיר אנחנו לא ממש מכירים ואז, בשלב זה, אחרי שמסיימים את כל השירים מתחילים לחפש שירים בבוידעם, במחסנים האפלים.
כי בכל סיפור יש עניין מעשי מחיי היום יום. רוגע, שמחה, אהבה, שלמות, פיוס, ללא קנאה, ללא כעס, ללא עצבים, ללא מסכות... וכן, כנראה שאנשים מתחברים למסרים הללו. אחרי הסיפורים מתחילים לנגן, יש גיטרות, חלילים, ואנשים טובים שיושבים על הרצפה, בפשטות, בגובה העיניים, שרים ומנגנים, עוצמים עיניים, ואולי אף מתפללים. מתפללים לשלום ואהבה לא רק פה בהודו, אלא בכל מקום, גם בארץ.
כשיוצאים לטרק לבד צריך לקחת בחשבון שקרוב לודאי שהלבד ישתנה ושיהיו מפגשים מעניינים. לפניכם סיפור על אחד כזה.