יוצאים לעמק נוברה
בין שתי נקודות עובר בדרך כלל קו אחד. אז זהו, שבהודו עוברים הרבה קווים. אפשרויות ההגעה מנקודה לנקודה הן מגוונות, ותלויות מרחק ותקציב: החל בג`יפ מפואר צמוד-נהג, דרך ג`יפ משותף למספר מטיילים שנקלעו לאותו יעד, עבור לטקסי, ריקשה, אוטובוס תיירים ו - מלך הדרכים: האוטובוס המקומי. אחרי התאקלמות בלה (Leh) החלטנו לטייל בעמק נוברה (Nubra), טיול שבו עשינו שימוש במרבית אופני ההגעה.
ראשית, חלקנו ג`יפ עם עוד ארבע קנדיות מקסימות שלאחר שיחה קצרה התברר כי כולן יהודיות וככה נפתח לו צוהר שיחה חדש. הדרך לדיסקיט (Diskit) והונדר (Hunder) היתה מרהיבה וכללה את כל מזגי האוייר והטופוגרפיות הנלמדות בשיעור גאוגרפיה. התחלנו ביום בהיר וחמים, ופסגות ההרים המושלגות נראו רומנטיות במיוחד מבעד עיניהן של שש יהודיות, שחמש מתוכן סינגליות. כל אחד סימנה על המפה הפרטית שלה את המקום המועדף לנשיקה, חיבוק תוך מבט אל פסגות ההרים, או ירח דבש. מה שיבוא קודם...
תוך שעתיים של עלייה לא פשוטה התחלף מזג האויר לסופונת שלגים שהתעצמה במעבר ההרים קהארדונג לה (Khardung La), המתנשא לגובה 5600 מ`, והוא מעבר ההרים הסלול הגבוה ביותר. אני לא כל כך בטוחה למי היה מזג יותר סוער - לנשות הג`יפ או לסביבה - תכריעו בעצמכם על פי התמונות.
הנהג הלאדקי נחשף לאוצר מילים חדש שתובל ביידיש, עיברית ואנגלית. הרבה Oh My God, מתובלים באוי וי, או לחילופין או וי זמיר. אחרי שהסופה נרגעה, התלהטו יותר הרוחות בג`יפ וסיפורי הדייטים יצאו מהמגירות. מסתבר שכולן מעניקות שמות לדייטים שלהם. "הלטאה" כונה בחור שבמהלך כל הדייט אחת לדקותיים הוציא את לשונו כמו לטאה והמשיך כאילו כלום. "הבושם" הבחור אלרגי לבשמים ולכן הנערה הושבה לביתה תוך דקותיים. "הפיפי" -; בחור שדיבר על כמה חשוב לשתות כדי שצבע השתן יהיה בהיר. תשתה מאמי, תשתה. "הלוחש לסוסים" -; בחור שנהג לדבר גסויות מטונפות במהלך הסקס. "השעיר" כל שערה, סליחה - מילה, מיותרת.
ראשית, חלקנו ג`יפ עם עוד ארבע קנדיות מקסימות שלאחר שיחה קצרה התברר כי כולן יהודיות וככה נפתח לו צוהר שיחה חדש. הדרך לדיסקיט (Diskit) והונדר (Hunder) היתה מרהיבה וכללה את כל מזגי האוייר והטופוגרפיות הנלמדות בשיעור גאוגרפיה. התחלנו ביום בהיר וחמים, ופסגות ההרים המושלגות נראו רומנטיות במיוחד מבעד עיניהן של שש יהודיות, שחמש מתוכן סינגליות. כל אחד סימנה על המפה הפרטית שלה את המקום המועדף לנשיקה, חיבוק תוך מבט אל פסגות ההרים, או ירח דבש. מה שיבוא קודם...
תוך שעתיים של עלייה לא פשוטה התחלף מזג האויר לסופונת שלגים שהתעצמה במעבר ההרים קהארדונג לה (Khardung La), המתנשא לגובה 5600 מ`, והוא מעבר ההרים הסלול הגבוה ביותר. אני לא כל כך בטוחה למי היה מזג יותר סוער - לנשות הג`יפ או לסביבה - תכריעו בעצמכם על פי התמונות.
הנהג הלאדקי נחשף לאוצר מילים חדש שתובל ביידיש, עיברית ואנגלית. הרבה Oh My God, מתובלים באוי וי, או לחילופין או וי זמיר. אחרי שהסופה נרגעה, התלהטו יותר הרוחות בג`יפ וסיפורי הדייטים יצאו מהמגירות. מסתבר שכולן מעניקות שמות לדייטים שלהם. "הלטאה" כונה בחור שבמהלך כל הדייט אחת לדקותיים הוציא את לשונו כמו לטאה והמשיך כאילו כלום. "הבושם" הבחור אלרגי לבשמים ולכן הנערה הושבה לביתה תוך דקותיים. "הפיפי" -; בחור שדיבר על כמה חשוב לשתות כדי שצבע השתן יהיה בהיר. תשתה מאמי, תשתה. "הלוחש לסוסים" -; בחור שנהג לדבר גסויות מטונפות במהלך הסקס. "השעיר" כל שערה, סליחה - מילה, מיותרת.
הונדר, פאנאמיק, דיסקיט
הונדר, עיירה יפייפה, שבורכה בנוף בראשית של הרים עצומים מרובי צבעים, אפור, חום, אדום ולפעמים גם כתום, פסגות מושלגות, עמק ירוק ופורה, ושמיים כחולים. אפילו אצל פוטו פרג` אין טפט כזה להצטלם בצילו. כל רגע הודנו לבחירה שעשינו ולחברה שליוותה אותנו במקום זה. וכאילו להוסיף ליופי הזה עוד קורטוב של נחת, מצאנו את הגסט האוס שזכה לתואר "יערות הכרמל" - Snow Leopard. כדי לזכות במלוא הפינוק, דאגנו לישון בוילה המבודדת שכוללת 3 חדרי שינה כולם משקיפים לנוף מדהים. אפילו החלון בשירותים שלנו זיכה עצמו בחבילת נופש לפסגות המושלגות. אנחנו בחרנו להשאר שם שלושה לילות. קיילי מקנדה רשמה עוד המלצה בפנקס ירח הדבש שלה.
לאוהבי הטבע, הנוף, בעלי החיים והאדם זה המקום לשהות בו. ישנן ציפורים מכל מיני סוגים, כולל דוכיפת שהתיישבה לנו על השולחן, וכן שדות מעובדים, דיונות של חול וגמלים דו דבשתיים. באשר לאחרונים, הם אמנם נולדו עם שתי דבשות, אבל החול, החום וכנראה החיים הכניעו אותם. הדבשות קמלו ונפלו. אני חושבת שקליניקה למתיחת דבשות היא העסק הבא בהונדר.
אל הצד השני בעמק הונדר הגענו באמצעות שני ג`יפים. הנסיעה מדיסקיט לפאנאמיק (Panamik), מרחק של שעה וחצי נסיעה, כולל עצירה במנזר בסומור (Sumur), עלתה לנו 1200 רופי. כל הנהגים מוציאים את מחירון האיגוד, וכמו כל איגוד - קשה לשבור אותו. ברגעים קשים אלה המרה לשקלים עושה את ההחלטה הרבה יותר קלה לעיכול. המרנו, לשקלים ודולרים קנדיים ומאושרות יצאנו לסומור ופאנאמיק.
פאנאמיק היא עיירה קטנה מאוד. אפילו המילה עיירה היא מעט גדולה עליה: בתים ספורים, 3-4 גסט האוסים, מסעדה אחת, נביעה חמה אחת. גם בנקודה צפונית מרוחקת ומנותקת זו ניתן למצוא סטייל. אנחנו מצאנו. נכון, הכל יחסי, אבל בעלת הבית של הגסט האוס בו שהינו זכתה בתואר סטייליסטית העמק. החדרים היו מבהיקים והמיטות יפייפיות. התה הוגש בכלים שלא היו מביישים את שעת התה אצל מלכת אנגליה, וארוחת הערב הוגשה בכלים היפים "של שבת" שהרגע הוצאו מהבוידם. מלבד הסטייל והניקיון היתה זו הארוחה הטעימה ביותר שאכלתי עד כה בהודו. דיסקיט, זהו שמה של הגבירה. שער חום עליו כתוב שם הגסט האוס בלבן יוביל אתכם פנימה. הפרטים: Nebula guest house, panamik nubra. טלפון: 91-01982-247013+ סלולארי: 09900477160
דיסקיט ניסתה למצוא לנו ג`יפ חזרה ללה או לעיירה דיסקיט אך ללא הצלחה רבה. היא הציעה את האוטובוס לדיסקיט והבטיחה כי תעצור אותו עבורנו בכניסה לביתה. בין 7:30 ל8:00 ניצבנו מוכנות בשער והנה למרבה הפלא הגיע האוטובוס, ליתר דיוק המיניבוס. מבט חטוף אליו גילה גג מלא ילדים בדרכם לבית ספר, ופנים המיניבוס לא האיר לנו פנים. הוא היה מלא עד גלישה מהדלת. דיסקיט לא איכזבה: שתי מילים לעבר ילדים שישבו גרמו להם לצאת ולעלות על הגג, וכך אחותי נורית ורינה זכו למקום ישיבה. בכל זאת המבוגרות שבחבורה. תמרה הקנדית ואני נותרנו עדיין בחוץ. שתי מילים מהנהג ונוצר די רווח לתמרה לעמוד ולי מדרגה מול הפתח לשבת. על זה נאמר "החיים הטובים". אויר טוב, מדרגה משל עצמי, נוף יפה, וכמובן עשרות גלגולי נינג`ה אל האדמה במקרה של תאונה, רק במקרה. רבע שעה של נחת עברה, ואז תחנה נוספת. המיניבוס מגלה גמישות יתר, ובדרך פלא מצאתי את עצמי באמצע האוטובוס. משחק מחבואים פשוט היה נשמע ככה בערך: מי שמלפני (שק קמח) ומי שמאחוריי (שני בלוני גז) ומי שמצדדי (גבר בן 60 + , אישה ותינוק שני נערים וילד) זה עליו. לא שאפשר לזוז ולחפש משהו או מישהו. מצד שני, מתי בפעם האחרונה נגעו בי בצוותא גבר בן 60 +, אישה ותינוק, תלמיד בן 12 בתלבושת אחידה, שתי נשים במיטב מחלצותיהן, ונער כבן 16, יפה כל כך, שלו הפלאפון שלי היה זמין, בטי רוקואויי היתה השיחה הראשונה שלי משם.
מרפקו של הגבר בן ה60+ לא פסח על אף סנטימטר בישבן ימין שלי (ויש הרבה), מה שגרם לו להסתכל מספר פעמים על הפלא על מנת לוודא את מקור הנועם והנוחות לה זכה מרפקו בנסיעה מופלאה זו. מחוסר נעימות נסיתי לצמצם עצמי, או יותר נכון את המרחב שתפס הישבן שלי, על-ידי כיווצו (תודה לך, פאולה), כשבקע נשמע קולה של מורת ההתעמלות שלי: "בנות כווצנה". בחיים שלי לא כיווצתי אותו לכל כך הרבה זמן. אחרי חצי שעה התייאשתי והרפתי. ואז, כמו בכל דבר שמרפים, מתחילים להנות - אני נהנתי וגם הגבר, הנערים, והנשים, כולם זכו למנה הגונה רפויה ונינוחה שלי, ובעיקר של הישבן שלי. נגיעה על כתפי והמיינקת הצביעה על מושב ריק. פטה מורגנה. כאן המקום לציין כי המושבים הלאדקיים לא בדיוק בנויים לנשים ישראליות, ואם להיות יותר ספציפיים לנשים מרוקאיות. הישבן שלי הסתכל על המושב ואז עלי וכאילו אמר "מה את עושה צחוק?! אני מציע להמשיך בעמידה". ברגע זה תמה דיקטטורת הישבן ובהצבעה דמוקרטית של יתר אבריי הוחלט על ישיבה. התיישבתי. כלומר ישבן ימין התיישב, אני וכל מחצית שמאל נותרנו באויר, נתמכים בבלון גז. כאילו שכל הנסיעה הזו על עשרות נוסעיה הדחוקים בפנים ועל הגג, תהום מימין, כביש רעוע, לא די בהם, חווית האקסטרים אינה מושלמת ללא שני בלוני גז צמודים אליה. בישראל ארוע כזה היה נגמר במעצר של הנהג, ועדת חקירה, ויחידה מיוחדת של הימ"מ היתה משתלטת על האוטובוס ופורקת את מטעני החבלה המאולתרים המכונים כאן "בלוני גז בדרך לדיסקיט". הדיקטטור לא נרגע: "לשבת רצית, בבקשה. אני מקווה שאת מרוצה עכשיו. רק שנמצא מפה בחיים". אמנם מרוקאית אבל הישבן פולני. ואז המחשבות רצות, "טוב הם בטח ריקים הבלונים. מי נוסע עם בלוני גז מלאים? כן, אבל הפזגז תמיד אמרו לי שגם כשאני חושבת שהבלון ריק יש בו עוד קצת. רגע.. והקצת הזה והטלטלות האלה, בשיעור כימיה למדנו שדי בחיכוך קל כדי ליצור... אימל`ה! אני לא זוכרת אם בביטוח זה נחשב לספורט אתגרי או סיכון לאדקי רגיל". פתאום חסר לי אבא של חברה עמה טיילתי בספרד - מדי בוקר זכינו לשיחת טלפון ובה דיווח על הסכנות שבדרך: שיטפונות בחירונה עילית, שפעת עופות קרבה לקדקס, התעוררות של המחתרת הבסקית בסאן סבסטאין. הוא זכה לשם סכנות דוט קום. אני בטוחה שהוא היה עולה על האוטובוס הזה באתר שלו.
לשמחתי אבן הדרך הודיעה כי נותרו עוד 5 ק"מ עד לדיסקיט. הערכת מצב מחודשת: מיניבוס עמוס לעייפה באנשים, מחצית מהם תלויים על הדלת והיתר על הגג, שני בלוני גז, ארבעה שקי קמח, ועשרות לאדקים מחויכים צוחקים, מדברים, מניקים, ומוסיקה הודית בקולי קולות, כאילו שכולם קנו כרטיס לגן עדן ולא לדיסקיט. מה שלי היה חווית בוקר דחוסה מעט, בשבילם זה היום יום. והרי מיטב הרופאים היום ממליצים על שגרה כמשכך כאבים וחרדות. השגרה, היא הפילטר דרכו ניתן לחוות בניחותא את הנסיעה, מי בדרכו לבית הספר, מי בדרכו לעבודה, מי בדרכו למכור חיטה ולפחות שני אנשים בדרכם לפזגז של דיסקיט להחליף בלוני גז. תענוג צרוף זה, עליו לא הייתי מוותרת, עולה 50 רופי, שעתיים, ותריסר זרועות מתחככות. אין ספק כי אלו חמשת השקלים הזכורים לי ביותר. ומילה אחרונה מהדיקטטור: "אם היית שומעת בקולי וממשיכה לעמוד, לא היינו צריכים לקרוא את כל המלל הזה.. עקשנית".
פאנאמיק היא עיירה קטנה מאוד. אפילו המילה עיירה היא מעט גדולה עליה: בתים ספורים, 3-4 גסט האוסים, מסעדה אחת, נביעה חמה אחת. גם בנקודה צפונית מרוחקת ומנותקת זו ניתן למצוא סטייל. אנחנו מצאנו. נכון, הכל יחסי, אבל בעלת הבית של הגסט האוס בו שהינו זכתה בתואר סטייליסטית העמק. החדרים היו מבהיקים והמיטות יפייפיות. התה הוגש בכלים שלא היו מביישים את שעת התה אצל מלכת אנגליה, וארוחת הערב הוגשה בכלים היפים "של שבת" שהרגע הוצאו מהבוידם. מלבד הסטייל והניקיון היתה זו הארוחה הטעימה ביותר שאכלתי עד כה בהודו. דיסקיט, זהו שמה של הגבירה. שער חום עליו כתוב שם הגסט האוס בלבן יוביל אתכם פנימה. הפרטים: Nebula guest house, panamik nubra. טלפון: 91-01982-247013+ סלולארי: 09900477160
דיסקיט ניסתה למצוא לנו ג`יפ חזרה ללה או לעיירה דיסקיט אך ללא הצלחה רבה. היא הציעה את האוטובוס לדיסקיט והבטיחה כי תעצור אותו עבורנו בכניסה לביתה. בין 7:30 ל8:00 ניצבנו מוכנות בשער והנה למרבה הפלא הגיע האוטובוס, ליתר דיוק המיניבוס. מבט חטוף אליו גילה גג מלא ילדים בדרכם לבית ספר, ופנים המיניבוס לא האיר לנו פנים. הוא היה מלא עד גלישה מהדלת. דיסקיט לא איכזבה: שתי מילים לעבר ילדים שישבו גרמו להם לצאת ולעלות על הגג, וכך אחותי נורית ורינה זכו למקום ישיבה. בכל זאת המבוגרות שבחבורה. תמרה הקנדית ואני נותרנו עדיין בחוץ. שתי מילים מהנהג ונוצר די רווח לתמרה לעמוד ולי מדרגה מול הפתח לשבת. על זה נאמר "החיים הטובים". אויר טוב, מדרגה משל עצמי, נוף יפה, וכמובן עשרות גלגולי נינג`ה אל האדמה במקרה של תאונה, רק במקרה. רבע שעה של נחת עברה, ואז תחנה נוספת. המיניבוס מגלה גמישות יתר, ובדרך פלא מצאתי את עצמי באמצע האוטובוס. משחק מחבואים פשוט היה נשמע ככה בערך: מי שמלפני (שק קמח) ומי שמאחוריי (שני בלוני גז) ומי שמצדדי (גבר בן 60 + , אישה ותינוק שני נערים וילד) זה עליו. לא שאפשר לזוז ולחפש משהו או מישהו. מצד שני, מתי בפעם האחרונה נגעו בי בצוותא גבר בן 60 +, אישה ותינוק, תלמיד בן 12 בתלבושת אחידה, שתי נשים במיטב מחלצותיהן, ונער כבן 16, יפה כל כך, שלו הפלאפון שלי היה זמין, בטי רוקואויי היתה השיחה הראשונה שלי משם.
מרפקו של הגבר בן ה60+ לא פסח על אף סנטימטר בישבן ימין שלי (ויש הרבה), מה שגרם לו להסתכל מספר פעמים על הפלא על מנת לוודא את מקור הנועם והנוחות לה זכה מרפקו בנסיעה מופלאה זו. מחוסר נעימות נסיתי לצמצם עצמי, או יותר נכון את המרחב שתפס הישבן שלי, על-ידי כיווצו (תודה לך, פאולה), כשבקע נשמע קולה של מורת ההתעמלות שלי: "בנות כווצנה". בחיים שלי לא כיווצתי אותו לכל כך הרבה זמן. אחרי חצי שעה התייאשתי והרפתי. ואז, כמו בכל דבר שמרפים, מתחילים להנות - אני נהנתי וגם הגבר, הנערים, והנשים, כולם זכו למנה הגונה רפויה ונינוחה שלי, ובעיקר של הישבן שלי. נגיעה על כתפי והמיינקת הצביעה על מושב ריק. פטה מורגנה. כאן המקום לציין כי המושבים הלאדקיים לא בדיוק בנויים לנשים ישראליות, ואם להיות יותר ספציפיים לנשים מרוקאיות. הישבן שלי הסתכל על המושב ואז עלי וכאילו אמר "מה את עושה צחוק?! אני מציע להמשיך בעמידה". ברגע זה תמה דיקטטורת הישבן ובהצבעה דמוקרטית של יתר אבריי הוחלט על ישיבה. התיישבתי. כלומר ישבן ימין התיישב, אני וכל מחצית שמאל נותרנו באויר, נתמכים בבלון גז. כאילו שכל הנסיעה הזו על עשרות נוסעיה הדחוקים בפנים ועל הגג, תהום מימין, כביש רעוע, לא די בהם, חווית האקסטרים אינה מושלמת ללא שני בלוני גז צמודים אליה. בישראל ארוע כזה היה נגמר במעצר של הנהג, ועדת חקירה, ויחידה מיוחדת של הימ"מ היתה משתלטת על האוטובוס ופורקת את מטעני החבלה המאולתרים המכונים כאן "בלוני גז בדרך לדיסקיט". הדיקטטור לא נרגע: "לשבת רצית, בבקשה. אני מקווה שאת מרוצה עכשיו. רק שנמצא מפה בחיים". אמנם מרוקאית אבל הישבן פולני. ואז המחשבות רצות, "טוב הם בטח ריקים הבלונים. מי נוסע עם בלוני גז מלאים? כן, אבל הפזגז תמיד אמרו לי שגם כשאני חושבת שהבלון ריק יש בו עוד קצת. רגע.. והקצת הזה והטלטלות האלה, בשיעור כימיה למדנו שדי בחיכוך קל כדי ליצור... אימל`ה! אני לא זוכרת אם בביטוח זה נחשב לספורט אתגרי או סיכון לאדקי רגיל". פתאום חסר לי אבא של חברה עמה טיילתי בספרד - מדי בוקר זכינו לשיחת טלפון ובה דיווח על הסכנות שבדרך: שיטפונות בחירונה עילית, שפעת עופות קרבה לקדקס, התעוררות של המחתרת הבסקית בסאן סבסטאין. הוא זכה לשם סכנות דוט קום. אני בטוחה שהוא היה עולה על האוטובוס הזה באתר שלו.
לשמחתי אבן הדרך הודיעה כי נותרו עוד 5 ק"מ עד לדיסקיט. הערכת מצב מחודשת: מיניבוס עמוס לעייפה באנשים, מחצית מהם תלויים על הדלת והיתר על הגג, שני בלוני גז, ארבעה שקי קמח, ועשרות לאדקים מחויכים צוחקים, מדברים, מניקים, ומוסיקה הודית בקולי קולות, כאילו שכולם קנו כרטיס לגן עדן ולא לדיסקיט. מה שלי היה חווית בוקר דחוסה מעט, בשבילם זה היום יום. והרי מיטב הרופאים היום ממליצים על שגרה כמשכך כאבים וחרדות. השגרה, היא הפילטר דרכו ניתן לחוות בניחותא את הנסיעה, מי בדרכו לבית הספר, מי בדרכו לעבודה, מי בדרכו למכור חיטה ולפחות שני אנשים בדרכם לפזגז של דיסקיט להחליף בלוני גז. תענוג צרוף זה, עליו לא הייתי מוותרת, עולה 50 רופי, שעתיים, ותריסר זרועות מתחככות. אין ספק כי אלו חמשת השקלים הזכורים לי ביותר. ומילה אחרונה מהדיקטטור: "אם היית שומעת בקולי וממשיכה לעמוד, לא היינו צריכים לקרוא את כל המלל הזה.. עקשנית".
טיפים
כדי שלמלל הזה תהא גם משמעות מעשית, בעמוד הבא תמצאו טיפים שאספתי במיוחד עבורכם, מיום הנחיתה בבומביי, דלהי, לה ולאדאק.
בומביי
- אוטובוס חינם בין שדה התעופה הבינלאומי למקומי בבומביי -; הכניסה לשאטל נמצאת בתוך אולם היוצאים בשדה הבינלאומי. עם הפנים ליציאה מצד ימין, ישנו מסדרון ירוק, שמזכיר את המסדרונות בבתי חולים כשיורדים קומה אחת יותר מדי... בסופו ישנו תור עם המוני הודים. אנחנו הייינו המערביות היחידיות. תוך 20 דקות הגיע האוטובוס. יש לומר לנהג את חברת התעופה עימה אתם טסים ועל פיה יאמר לכם אם תחנתכם היא הראשונה או השנייה.
- המרת כסף - בשדה התעופה בבומביי ולא בשדה בדלהי. כדאי להמיר סכום קטן (20 דולר) בשדה בבומביי, מכיוון שאין בכל טרמינל מקומי בדלהי משרד המרה.
דלהי
- סוכנות נסיעות, המרה בשער גבוה ועצות אמינות, הכל אצל רג`ו (תודה לפנינה מרקו). אני גם רכשתי דרכו בעודי בארץ כרטיס טיסה מדלהי ללה, במחיר שכלל עמלה שלו ושל דואר ישראל בגין העברה סך של 100 $. אמין וישר.
Bholenath travels
main bazaar מספר 5076, מול גסט האוס Hari ramo.
טל: 23588992, סלולארי: 9810690635
אימייל: [email protected]
- מסעדה במיין באזר בדלהי: Malhotra restaurant, מול היס פליס קוטג`, טעימה, נקייה יחסית, ממוזגת, ונטולת קלקולי קיבה...לפחות לנו. טלפון:9810240023
- מסעדה בשוק/ רובע קארול באג`. גדושת הודים, אוכל טעים וזול, המסעדה גם מתמתחה במתוקים ובמיוחד בגלידת קולפי פלודה שהיא מעין גלידת מנגו סמיכה, ועליה רוטב מתקתק טבול באטריות פלודה. טעים....
Roshan di kulfi. 2818 ajmal khan road. Karol Bagh, New Delhi.
- אטרקציות: המבצר האדום ומסגד ג`מע -; ניתנים לויתור. למתעקשים, דאגו להכניס מצלמות לתיקים מבעוד מועד, אחרת השומר בכניסה למסגד ידרוש מכם 200 רופי בעבור המצלמה או שאחד מכם יאלץ להשאר בחוץ ולהכנס אחריכם.
- תחבורה: מונית לשדה התעופה לדלהי, תזמינו במלון, במיוחד אם הטיסה מאוד מוקדמת, כמו הטיסות ללה. אחרת אין עם מי לדבר בשעות הבוקר המוקדמות.
לה
- תרומה לאקולוגיה ולכיס שלכם תתאפשר בחנות במרכז העיר וגם בצ`נגספה, בהן ניתן למלא מים במחצית המחיר ליטר עולה 7 רופי. והכי כיף שם הוא מיץ אוכמניות לאדקי כתום, חמצמץ ומלא ויטמינים. בחנות ניתן גם למחזר פלסטיק, נייר, וסוללות. אז טלו חלק במאמץ לשמירת הכדור שלנו.
- בצמוד לחנות האקולוגית ישנה "המישמישיה" חנות שכולה מישמישים ומוצריהם, על טהרת האורגני. החל ממישמשים מיובשים המחולקים לדרגות חמיצות ומתיקות, דרך שמן, משחה (נהדרת ליובש הפוקד את העור בלה), ריבות, ואפילו גרעיני משמש (התוכן של הגוגו) שדומים לשקדים קטנים ומעט מרירים, מהם מכינים את משקה הרוזטה המקורי...
Ladags apricot store, במתחם lba shopping comlex. טלפון: 9419243363
- אוכל: הדבש בעל הטעם הכי עז ודיבשי שאכלתי נמצא בלה, ונמכר תחת השם Dabur Honey.
- אוכל: לחם קשמירי חם וטרי הישר מהטאבון ניתן למצוא במספר מאפיות בעיר. ברחובות העולים למסגד, או ברחוב היורד לשוק הישן של העיר. טעים מאוד קריספי, ועולה רק 3 רופי ליחידה.
- סוכנות נסיעות מומלצת בלה. אדיבים חייכנים וגם מעניקים הנחות אם מתחבבים עליהם:
Ladakh tour escort, מול Moravian church, leh
טלפון: 00911982255825
סלולארי: 9419341998
- המנזר בטיקשה: יש להגיע מוקדם, לקראת 7 בבוקר, אז מתחיל טקס הפוג`ה היומי. עלות כניסה: 30 רופי. במנזר ילדים רבים והם שהופכים את החוויה הזו למיוחדת. בתחילת יולי מתרחשת במקום תחרות חץ וקשת, התמזל מזלנו ונכחו בה, כיף גדול. בר כוכבא היה גאה בהם. ניתן להתעדכן לגבי התחרות באתר של המנזר www.thiksey.com, אימייל: [email protected].
שווה ביקור גם בלי התחרות!
- יום הולדת לדלאי למה, מתרחש בתחילת יולי, והשנה היה 7.7.07,. בצ`ונגלמסר, 10 ק"מ מלה. בדקו את התאריך המדויק בשנה הבאה. יום ההולדת נחגג בצמוד למנזר המקומי, ברחבת דשא המזכירה את המימונה בירושלים. המון לאדקים מכל הסביבה מגיעים על נשיהם וטפם, כולם נאספים תחת אוהלי ענק, ואז החגיגה מתחילה, בשר על האש, בלונים, גלידה, סוכר, גלגל ענק ודרשות דת. למי שאוהב הילולות זה המקום.
- ביקור אצל רופאה טיבטית: חויה נעימה, בדיקת דופק ממושכת וסריקת לשון, מספר שאלות ויש אבחנה ותרופות. התרופות הטיבטיות עשויות צמחי מרפא ותבלינים שונים. נראים כחרוזים שחורים קטנים, הביקור והתרופות עלו 175 רופי. המרפאה נמצאת במרכז התרבותי בתמיכת הדלאי למה (Men tsee khang cultural centre ), ביציאה מהעיר. יש במקום גם מוזיאון קטן לצמחי מרפא ותרופות טיבטיות. שעות הפתיחה 8:30 -; 13:00 14:00 -; 17:30.
- לינה: מלון Naro - מלון נעים, נקי חדרים גדולים מים רותחים, שקט וגן ירק ענק. מלון שמארח בדרך כלל קבוצות אירופאיות - למי שרוצה טיפה יותר מסתם גסט האוס זוהי אופציה טובה. 500 - 750 לחדר זוגי.
Hotel Naro
Upper Karzo
טל: 01982-254481,255138
סלולארי: 09419218214
- לינה: מלון לוטוס - אחד המקומות הבודדים שהמונח מלון אכן מתאים לרמה, לחדרים, ולשירות. המלון בנוי כאחוזה לאדקית יפהפיה, בכל חדר, טלפון, טלוויזיה ו... נייר טואלט בשירותים. ישנם מספר חדרי הסבה במלון ומרפסת עם נוף המשקיף על כל לה. חדר זוגי החל מ 1800 רופי.
Lotus Hotel
Upper Karzo
טל: 01982-250265
סלולארי: 09419178648
[email protected]
- נהג מעולה, מבין אנגלית, אינטילגנטי, Fazal הפלאפון שלו 9419179448 ומספר בג`יפ שלו Jk10 3239
- אישורים לטיולים בסביבות לה - במרבית הסוכנויות יאמרו לכם כי ניתן להוציא אישור רק לשבוע, אלא שניתן להוציא שני אישורים רצופים וככה לטייל שבועיים למי שממש רוצה.... אז תתעקשו.
לאדאק
- המעיינות החמים בפאנאמיק שווים ביקור לפנות ערב, טרם ארוחת הערב. להצטייד בסנדלי מקלחת, שמפו, סבון, מגבת, ובגד ים. מבט ראשון מרתיע קצת, וגם הריח אבל מעיינות חמים בד"כ אינם מדיפי ורדים. אחרי שמתרגלים לחשיכה רואים שהמקום סביר, מעין מקווה קטן. תמיד יהיה סמרטוט בצד על מנת לסתום את חור הניקוז, ואז ההנאה מתחילה: המקווה מתחיל להתמלא והאמבטיה מושלמת - חמה, בריאה, טיבעית ובחינם. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין עדין...
- השמיים בעמק נוברה. העמק שאינו מואר בלילות מזכה את אורחיו בשמיים בהירים, זרועי כוכבים, רב שיכבתיים מופלאים. כנראה לשמיים אלה התכוון אלוהים שהבטיח לאברהם שירבה את זרעו... אל תתעצלו - צאו כשכל האורות כבים והביטו למעלה.
- ציוד: פנס ראש טוב הוא חובה בלה ובעמק נוברה. לא תמיד יש חשמל, והליכה בלילה ללא פנס אינה מומלצת, אז תאגו לפנס טוב. שלי, מתוצרת Tikkina, תיפקד הרבה יותר טוב משל סובבי.
- פסטיבל Phyang מתקיים מדי שנה בעיירה הנושאת אותו שם ונמצאת מרחק קצר מלה (פחות משעה נסיעה באוטובוס מקומי 20 רופי, תדירות גבוהה בימי הפסטיבל). הפסטיבל מתקיים יומיים ובמרכזו מופעי ריקודים המבוצעים על ידי נזירים מחופשים. כמו בכל חגיגיה עממית יש מלחמה של הכוחות הטובים ברעים, כשבאמצעי הדרמה פורצים לרחבה שניים או שלושה "ליצנים" מעין שוטי המנזר, שנראים כמו סבים טובים וגורפים צחוקים מכל עבר. כל החגיגה מזכירה קצת מוטיבים של קומדיה דל ארטה. המסכות והתלבושות מרהיבות. הפסטיבל שהיה בעבר עממי ונועד לחזק ולעודד את האמונה הפך לתיירותי מאוד, ומרבית הנוכחים היו תיירים טעונים במצלמות. עובדה זו אינה גורעת משמחת החג, לפחות לא שלי. בשנה הבאה מתקיים הפסטיבל בין ה 3 ל4 באוגוסט 2008. הפסטיבלים הבאים בלאדק הם פסטיבל לה שמתקיים מתחיל ספטמבר עד אמצעו, ובסוף אוקטובר (28 ו29) מתקיים פסטיבל במנזר Thiksey.
שווה ביקור: אגם פנגונג (Pangong Tso) - כשאלוהים חשב על הצבע הכחול הוא יצר את אגם פנגוג. באגם ובשמיים מעל ניתן לחוות את כל גווני ותתי הגוונים של הכחול על טפם ונשותיהם, ואם לא די לכם בזה אז האגם גם משנה את גווניו לאורך היום, הלילה והזריחה. מרבית המטיילים לוקחים טיול בין יום אחד לאגם, אבל בעיניי זה מאוד מפרך, שכן מדובר על 5 שעות נסיעה לכל כיוון ושעה באגם. אנחנו בחרנו להישאר ללילה ולא התגנבה אפילו צילה של חרטה אל ליבנו. הרבה אפשרויות לינה אין במקום. ישנם שני גסט האוסים צמודים זה לזה, האחד זול מאוד אך השירותים אינם מיועדים לשימוש אדם והאחר נקי הרבה יותר וגובה באופן רישמי 1500 רופי לחדר, ו-700 לאוהל זוגי עם מזרונים ומצעים. לאחר משא ומתן קיבלנו חדר ב-500 רופי. מנקודה זו ניתן לנסוע עוד 7 ק"מ לאורך האגם עד ל Spangmic - נסיעה מאוד יפה, ולאורך הדרך ישנה פריחה מרהיבה של שיחים ורודים שנראים כמו ורד מדבר. ב Spangmic ישנו גסט האוס נוסף, שגובה 2000 רופי מופקעים. למי שאוהב טבע, כחול, מים, והרים, ובקיצור טיפה סיני אז שיתכבד ויבלה את הלילה באגם. מחיר לגי`פ ליום: 4,900 רופי וליומיים: 5200 רופי. יש להוציא אישור לטיול באגם.
