דרך נוף Kaunertal glacier road - קרחון Kaunertal - - פארק Fiss - רכבל פתוח Fendels - דרך נוף עמק Pitztal - - המפל הפרטי שלנו ב Langenfeld
היום אנחנו בעמק הסמוך -; עמק קאונר (Kaunertal). נוסעים בדרך נוף Kaunertal glacier road -; דרך הנוף השישית בגובהה באלפים. דרך יפהפיה ומקסימה במיוחד עם הרבה עליות וירידות. עלות כניסה 22 יורו. שווה ביותר.
להבדיל מהדרך העיקרית בעמק אוץ, כאן הדרך עוברת לא בעמק אלא על ההר כך שרואים כל הזמן תצפית לעמק, אגמים באמצע, מפלים קטנים מהאלפים, נחל שוצף למטה בעמק עצמו. הרבה עצירות באמצע -; הנוף כל כך יפה, אי אפשר אחרת. בסוף, כמו בכל דרכי הנוף, עלייה מפותלת (30 פיתולים של 180 מעלות, כולן משולטות ומסופררות) עד לגובה הקרחון.
מעבר לגונדולה ה"רגילה" (ויתרנו), יש במקום מנהרת קרח שרצינו להגיע אליה. למרות הפרסומים באתר על הדרכה באנגלית למנהרת הקרח (במסעדת ווייס), היתה הדרכה, אבל בגרמנית בלבד. פנינו לעזרה לאחד הפקידים באתר הקרחון, והוא קם ממקומו, לבוש בסנדלים -; סנדלים, כן? הכל מסביב קרח -; והצביע לכיוון המנהרה. פשוט ללכת ישר למרחק כמה מאות מטרים ותגיעו. לא מסובך.
ההליכה התמימה הזו, בעקבות ההסבר של האיש, לכיוון מנהרת הקרח, הסתברה כהליכה על הקרחון! הליכה איטית וחווייתית במיוחד. כמאתים מטר לקחו לנו מעל חצי שעה הליכה. ההליכה הצריכה הרבה ריכוז, הרבה הושטות ידים, מתיחות רגלים, הפסקות למציאה מחדש של שיווי המשקל וכו וכו. נרשמו מספר נפילות, לא יותר מדי. אחת החוויות הנהדרות של הטיול. כדאי לעצור מדי פעם ולהסתכל מסביב. יובלים קטנים ש"פורצים" את הקרחון מדי פעם וזורמים לאורך הקרחון-; מחזה מרהיב.
מנהרת הקרח עצמה חמודה נורא -; אם כי החווייה האמיתית היא ההליכה אל הקרחון וממנו.
ניגשנו למדריך בגרמנית ושאלנו אותו בכל זאת שתי שאלות באנגלית. הקרח באיזור בן מאה שנה לפחות. מסתבר, שמה שאנחנו רואים והולכים עליו זה רק קצה הקרחון. הקרחון עליו אנו פוסעים הוא בעומק של כ 20-30 מטר. יש קרחונים אחרים באוסטריה שמגיעים עד 100 מטר עומק!
שם הסתבר עוד היבט עצוב של ההתחממות הגלובלית -; עד 1980 הקרחון הגיע עד לגובה מסעדת Weiss -; שממולנו. הפנינו את המבט ימינה -; בהערכה זהירה מדובר על 30 מטר נוספים. היינו בהלם מוחלט. הגענו כאן עד לגובה הזה כדי לחזות במו עינינו במשהו שממחיש את מימדי התופעה.
יש לאורך המסלול הסברים מרתקים ומחכימים על תופעת הקרחונים, הצבעים שלהם, החללים שנוצרים בתוך הקרחון ועוד.
ירדנו חזרה בדרך הנוף היפהפיה ונשמנו לרווחה. ללא ספק סיימנו זה עתה את אחת החוויות החזקות של הטיול.
משם נסענו ל Fendels. אנחנו עדין באותו העמק. הפעם פעילות שונה מעט -;נסיעה ברכבל פתוח. בהתחלה, מתוך הרגל ממקרים אחרים, בחרתי להיות זה שמצלם מלמטה (פחד גבהים). האשה והבן החליטו הפעם "לשבת עלי" ולנסות לגרור אותי לעלות איתם. הויכוח גלש עד שהגענו לקופות. שם המשכנו להתווכח, לעיני הפקיד. הקופאי באיזשהוא שלב הבין את רוח הדברים והתחיל לצחוק בקול רם. אחד הרגעים האנושיים החמודים של הטיול. הסיטואציה הזו ריככה אצלי את הפחד (ואולי זה היה בושה סמויה מהפדיחה מול הקופאי האוסטרי?) והחלטתי לעלות.
הנסיעה במעין ספסל שקשור לכבל. הנסיעה לאורך צלע ההר, בגובה כמה עשרות מטרים מעל ההר. אם אני לא טועה יש חגורה (לא בטוח). יש מחסום שיורד מלמעלה, אבל לא ננעל. תזוזה קטנה ולא נכונה ואתה באוויר. רצוי להחזיק חזק, במיוחד עם ילדים. היה מפחיד, אבל שמחתי שעליתי. חווייה מומלצת בהחלט. 22.5 יורו לשלושה.
בשורה התחתונה -; אלה רכבלים שמיועדים לעלייה של אנשים לסקי בחורף, שממירים את עצמם לרכבלים לכל המשפחה בקיץ, פשוט.
עצרנו באמצע היום לארוחה ב Prutz במסעדת Felsenburg. אנחנו קוראים לה - המסעדה האיטלקית של הטורקייה. תוך כדי ישיבה במקום התחלנו לדבר עם בעלת המקום. מסתבר שהיא טורקיה במקור, פגשה את בעלה באוסטריה ונשארה שם. ופתחה דווקא מסעדה איטלקית (לא רק פיצות). הפיצות מצויינות. המסעדה עצמה יושבת על מקום גבוה ומשקיפה על נוף פנטסטי של העמק. ארוחה מעולה ומשביעה של פיצות לשלושה ב 19 יורו בלבד.
חוזרים לפעילות -; שועטים לעבר פארק השעשועים ב FISS. פארק מיוחד מכמה בחינות. קודם כל הכניסה לקופות היא למטה והפארק במעלה ההר. מה שאומר שכדי להגיע לאטרקציות עולים ברכבל (מלווים צריכים לשלם על הנסיעה, ויתרנו). שנית - משלמים לפי אטרקציות שלוקחים בפועל. בגלל השעה המאוחרת (יחסית; הפארק נסגר ב 17:00 דומני) הגבלנו את עצמנו ל Fisser Flieger -; אטרקציה מיוחדת שמדמה מעוף של ציפור. מאוד שונה ומרגש לדברי הילד. כדאי להגיע מוקדם, הפארק מדליק וכולל פעילויות מיוחדות. 17 יורו לאטרקציה הזו בלבד.
רציתי נורא לחלוב עוד את היום הזה (זה מאפיין אותי בטיולים מהסוג הזה), ועברנו לנסיעה בעמק פיץ (Pitztal) הסמוך (העמק שנמצא בין Kaunertal ל Otztal). Mittelberg ו St. Leonhard, אבל הדרכים ארוכות, הלילה התחיל לרדת ובאמצע הדרך חתכנו הביתה. לפחות נהנינו מדרך הנוף בעמק היפהפה.
לסיום היום המקסים הזה עצרנו לביקור במפל הפרטי שלנו ב Langenfeld -; מול הדירה שלנו -; שהשקיף לרכס האלפים במרחק של כמה עשרות מטרים -; המים פרצו להם מפלון קטן שזרם ממש מול החלון של הסלון.
אם אהבתם את הסקירה (או שיש לכם הערות), קחו שנייה וכתבו תגובה או הצביעו בלחצנים למעלה משמאל.
בדף הבלוג שלי ניתן למצוא קישורים לסקירת יתר ימי הטיול שלנו לטירול, הדולומיטים וצפון איטליה.
תוכן הפוסטים:
