הנה שוב זה קורה, לשמחתי. רגע השיא של הטיול תופס אותי לגמרי לא מוכן, בלתי צפוי ובא מכיוון מפתיע לחלוטין. מסוג החוויות שכמה שלא תשב, אין סיכוי לצפות אותם מראש.
אנחנו כבר בשעת אחר הצהרים בפארק הפילים הנפלא, עוד חצי שעה זזים להסעה חזרה למלון. כולם כבר באווירה של סיום החווייה.
בדרך חזרה מסיבוב השטח הגדול עם הפילים,
חלפנו שוב על פני Chailert LEK - המייסדת והאמא הרוחנית של כל המיזם הפנטסטי הזה - והפילים. אני ממשיך ללכת, אבל משהו תפס לי את האוזן. אני שומע מן שירה חרישית, משהו שנשמע לא קשור לכלום. אני מסתכל מסביבי ופתאום שערי סומר מהתרגשות: לק שרה שיר ערש לפילון הקטן ינדי. היא מלטפת אותו, מגרשת את הזבובים מעל עורו, וכל העת שרה שיר ערש יפהפה, בקול חם ושלו. ממש שיר לתינוק.
לאחר כמה דקות עצרתי לדבר איתה, והיא סיפרה לי את מילות השיר, והוא אכן שער ערש. היא הסכימה גם להצטלם איתי, והזמינה אותי לשבת לידה, לרגלי הפילים. מצאתי את עצמי מתיישב בלי פחד ליד יצור שבהזזת רגל אחת יכול לרסק אותי. ללא ספק השיא של היום – ומבחינה רגשית לפחות - השיא של כל הטיול מבחינתי.
זהו זה, היום המיוחד שלנו בשמורת הפילים הסתיים. מה שנשאר זה רק להגיש ארוחה אחרונה לפילים, להיפרד מלק, פץ' והצוות ונוסעים בהסעה חזרה למלון.
לכל מי שנוסע לתאילנד וקורא את הרשימה הזו – באיזשהו שלב מגיעים לבילוי שקשור לפילים. בדרך כלל זו רכיבה על פיל במקרה הטוב, ופילים משחקים כדורגל או עושים כל מיני קונצים במקרה הפחות טוב. והתמונות שיוצאות מזה - עשר. ולא פלא - זו רוב הפעילות שמציעים הספקים.
אני מציע לכם תשקלו שנית, ובמקום לשתף פעולה עם תעשייה שלמה שמצריכה אילוף של הפילים בצורה אכזרית באמת – להיות במקום הקסום והמיוחד כל כך הזה, שכולו מלא חמלה ואהבה לבעלי חיים. התגמול הרגשי שתקבלו כאן גבוה הרבה יותר. זו חווייה מרגשת וממלאת מסוג אחר. מקום מומלץ ביותר.
ממשיכים לפעילות הבאה. היום הזה עוד לא נגמר…
