החוף של Leela
השיט במעבורת עבר בים רגוע יחסית. בדקתי אפשרות לשבת בתוך הסיפון וגיליתי שיש לשלם 40 באהט בשביל לשבת במושב ולצפות בסרט "למצוא את נמו" ומיותר לציין שאין סרט יותר מתאים מזה בשייט במעבורת בתאילנד, ויתרתי ולכן שוטטתי במעבורת עד שמצאתי את מקומי על גג הסיפון וניצלתי את מרבית שעות השייט בקריאת ספר שעוסק בהיסטוריה של יפן וסקירת הנוף האנושי על הסיפון המלא באנשים עד שהגענו לאי קופנגן. בתחילה חלפנו בסמוך לאיים סלעיים קטנים ומשוננים ולאחר מכן כבר נגלה לעינינו חופיה של קופנגן. וכעובר כמעט שעה המעבורת עגנה ברציף ונחיל האדם ששהה עליה נעלם בחוף כלא היה.
כל היציאה מבנגקוק וההגעה לאי עצמו עדיין לא התעכל אצלי ונראה קצת כמו סרט הזוי. לא ידעתי בדיוק למה לצפות, ובמוחי עלו תמונות מהסרט "החוף" עם ליאונרדו די קפריו. יום לפני כן כאשר ישבתי ב"קשר הישראלי" בבנגקוק שמעתי סיפורים על מסיבות הפול מון הצטיירה בתודעה שלי תמונה מסוימת ובכל אלו הסתכם כל הידע שלי. בנוסף לכל אלו לא היו לי שום תוכניות מראש, בטח שלא מקום לינה. מישהו אמר לי שברגע שארד מן המעבורת, המקומיים יציעו לי מקומות ללון בהם, כך שאין לי מה לדאוג.
בדיעבד לא היה מקום לדאגה וברגע שירדתי מהמעבורת לרציף קיבלו את פני כמה מקומיים עם שלטים ותמונות של מקומות לינה. נעתרתי לתאילנדית ומצאתי את עצמי יושב על ספסל בתא האחורי של הטנדר כאשר כל העת מתווספים אלי עוד ועוד חבר'ה. רובם היו אירופאים ובנוסף היו גם שתי תאילנדיות שהגיעו מצפון תאילנד.
מצאנו את עצמינו ביום יפה למדי נוסעים במה שהיה נראה כמו הכביש הראשי היחידי של האי, בעליות וירידות, וחולפים על פני כפרים קטנים ועצי קוקוס, תיירים עם טוסטוסים היו בכל מקום. נסענו עד שלבסוף הגענו לאזור האדרין. המתנו שם ויכול להיות שהחלפנו מונית. חלק מהחבר'ה ירדו ומבין אלו שעלו היה גם בחור אוסטרי בשם בני ובמהרה התחברנו יחד עם שתי התאילנדיות Yu ו-vee.
אחרי נסיעה קצרה הרכב עצר בריזורט של Leela, אין לי מושג אם המונית השתייכה לריזורט או שהנהג פשוט הסיע אנשים לריזורטים. גם לא זכור לי היום אם שילמתי לנהג או שהוא קיבל עמלה כלשהי מבעלי הריזורט לפי אורחים. עדיין, חלפו להם 8 שנים ופרטים קטנים כאלו דוהים ונשכחים עם הזמן.
בעל המקום ערך לנו סיור והראה לנו בונגלוס ששכנו למרגלות הגבעה. אלו שהיו בקרבת החוף כבר היו תפוסים. מבין אלו שניצבו למרגלות הגבעה נשארו עוד כמה פנויים והם עלו כ-200 באהט ללילה. כך שציפיות רבות לא היו, אבל מבחינתי באתי להשתרע על החוף. בתוך החושה הזו הייתה מיטה עם כילה, חלון שהשקיף לכיוון הים, אך את הים לא היה ניתן לראות דרכו מפני שמבנים שונים ועצי קוקוס חסמו את שדה הראייה. היה סוג של מקלחון עם שירותי בול-פגיעה. במקלחון המתין לי אורח בדמות עכביש טרנטולה שעיר ולא קטן במיוחד. מהניסיון האוסטרלי עם עכבישים שיערתי שהוא לא באמת מהווה איום ועזבתי אותו לנפשו. מה גם שלא באמת חשבתי להשתמש בחדרון הזה.
התאילנדיות קיבלו מקום לינה רחוק ממני ומבני שלן בבונגלו סמוך לשלי. אחרי מספר רגעים של התארגנות ירדנו יחד לחוף עם החול הלבן והרך בעלת גזרת החוף הצר, היו קצת גלים שנוצרו מרוחות שנשבו באותה עת. לא החוף החלומי שחלמתי עליו, אבל עדיין רצועת חוף טרופית עם עצי קוקוס וערסל, ולא פחות מכך היו בו גם תיירות ספרדיות שהשתזפו בסמוך אלינו ללא חלק עליון.
leela resort ומסיבות בחוף
בערב אכלנו יחד ארוחת ערב במסעדה של הרזורט יחד עם שתי התאילנדיות שפגשתי מוקדם יותר, בחורה תאילנדית נוספת ובן זוג צרפתי שלה. לאחר מכן החבורה נעלמה באזור החוף המפורסם של האדרין בו מתקיימות מסיבות הפול מון. זה עוד לא היה הערב של ה-מסיבה של הפול מון פרטי, אלא משהו שנראה כמו מסיבת הכנה שבפני עצמו זו סיבה למסיבה וסיבה לכך שהחוף היה מלא בתיירים ומקומיים שתפסו כל פיסת חול אפשרית.
בעוד החבר'ה נעלמו בעלטה אני קצת התעכבתי ושוחחתי עם מנהל המקום שסיפר לי על התקופה שלו בניו זילנד ובאוסטרליה. שתי יממות אחרי הנחיתה מאוסטרליה ופתאום היא נראתה רחוקה כל כך ועדיין קרובה. לבעל המקום היה קוף חמוד שהתרוצץ על השולחן, מסביב לשולחן ועל בעל המקום עצמו. לאחר מכן הלכתי בעקבות חבריי למסיבה בחוף ולקח לי קצת זמן לאתר אותם בין כל החוגגים אחרי סיור קצר מצאתי את החבר'ה מסביב לשולחן נמוך ועליו עששית ומספר "ויסקי באקטס" שהם קנו ממקומיים.
קצת על ה"ויסקי-באקט". זהו קוקטייל שמגיע בדלי קטן שלתוכן נמזגו וויסקי זול ועוד משקאות כמו רד בול או חיקוי שלו ולפעמים גם עם ספרייט או משקה תוסס אחר, ואת הקוקטייל הזה שותים עם קשיות ואת ההשלכות קל לדמיין. מנה אחת לאדם אחד שופכת אותו לחלוטין. התחלקנו כולנו ב"ויסקי באקט: אחד או שניים. האווירה הייתה נחמדה ואדי האלכוהול המיסו את הקרח לחלוטין. המסיבה הזו הייתה שונה ממסיבות שהייתי רגיל אליהן בבית או ביעדים מהם הגעתי.
השעות חלפו להן די מהר ופתאום החל לעלות אור יום, החוף התנקה כמעט לחלוטין מחוגגים, והחבורה שלנו עדיין נשארה שם. ביחד עם שלוש תאילנדיות ועוד בחור צרפתי, מצאתי את עצמי אוכל ארוחת בוקר במסעדה קרובה לקו החוף וזמן קצר לאחר מכן כבר שבנו לחושות שלנו לתפוס תנומה.
אם כבר אטרקציות, אזי הליידי-בויז עובדות שעות נוספות בחיפושיהן אחרי לקוחות. חלקן ממש נראו כמו נשים לכל דבר מבלי שיהיה ממש אפשרי להבחין בחושך בסימנים מסגירים. נראה לי שזירת החוף והמסיבות היוותה עבורן הזדמנות למשוך תיירים רבים, שחלקם שותים אלכוהול עד כדי איבוד שיקול דעת ונוטים להתבלבל ולחשוב שמדובר בתאילנדיות רגילות. באחת הפעמים שהייתי בחוף נגשה אלי תאילנדית עם הצעה מגונה, רק מעוצמת האחיזה שלה הבנתי שהיא ליידי בוי, והגרוגרת הבולטת אישרה זאת. אמרתי יפה שלום ונעלמתי.
זמינות האלכוהול הזול מביא לכך שלא מעט שותים עד שהם מגיעים למצב בו הם מקיאים את תכולת קיבתם בחוף. באחת המסיבות שנערכו בחוף לפני המסיבה הגדולה נתקלתי בבחור ישראלי שהיה במצב של בין הקאות לים, הוא הופתע שמישהו מבין אלפי החוגגים שאל לשלומו וגם נשאר לוודא שהוא בסדר. בדרך פגשתי גם את אחותו שטיילה איתו בתאילנד והעברתי איתם כמה שעות על החוף באותו לילה. לאחר מכן נפרדו דרכינו.
בין מסיבה אחת למסיבה אחרת, סיורים בעיירה
כל הימים בקופנגן היו דומים זה לזה. הלכתי לישון אחרי שאור היום עלה ומסיבת החוף נגמרה. אחרי שהתעוררתי בשעות אחר הצהריים בבונגלו בריזורט הייתי בדרך כלל יורד למסעדה בשביל לאכול משהו שהיה כמו בראנץ' ומבלה כמה שעות בחוף עצמו, עם בני האוסטרי ויתר החבורה, או בגפי. בפירוש לא הגעתי לקופנגן בשביל לחפש אחר כל מה שהאי עצמו מציע לתיירים והאי מציע לא מעט אטרקציות. אחרי שנה וחצי באוסטרליה וניו זילנד, כל מה שרציתי לעשות זה לשכב על החוף או להיתקע באזור הריזורט.
מדי פעם, טיילתי ברחובות העיירה שבה נערכו מסיבות החוף מצאתי אותה כעיירה פשוטה ונחמדה ונחמד היה לי לשוטט בשווקים בחיפוש אחר מזכרות שונות. היה אפשר לראות היטב שככל שמתקרב מועד מסיבת הפול מון, רחובות העיירה נעשים גדושים ביותר מבקרים. גם ללא השווקים מצאתי את עצמי מקבל לא מעט הצעות לקנות בדים ומזכרות של קופנגן מכל מיני רוכלים שניסו למכור את מרכולתם באגרסיביות יתרה. פעם או פעמיים קניתי מהם רק בשביל לשחרר אותם ממני.
חלק מהמבקרים ניצלו את הקלות בה ניתן להשכיר טוסטוסים. תהיתי אם לשוכרים יש בכלל רישיון לטוסטוס או ניסיון, שכן בדרך לעיירה מהמעבורת חלפנו על פני בחור שנראה שזה עתה התהפך עם הטוסטוס, אך לא ניכר נזק גופני. באחד הימים ששוטטתי בעיירה, קצת אחרי שפניתי באחת הפניות המובילות את החוף, שמעתי לפתע קול חריקה ורעש של גוש מתכת נושקת באריכות לאדמה. סובבתי את הראש והבחנתי בתיירת אירופאית בסביבות גיל ה-40 מרימה את עצמה מהכביש ממש עשרה מטרים ממני, מסרבת בכל תוקף לקבל סיוע ממישהו. קצת חבלות שטחיות וכעבור דקה נעלמה. שמחתי שהחלטתי לא לנסות להשכיר טוסטוס מבלי שיש לי ממש ניסיון.
מדי פעם הייתי מתפנק עם עיסוי תאילנדי ב-200 באהט באחד המקומות הרבים שפזורים ברחובות העיירה. במקום שנכנסתי אליו קיבלה אותי ה"מאדאם" בברכה, יחד איתה היו עוד שתי מעסות כאשר אחת מהן הייתה עסוקה. המקום עצמו נראה כמו חדר ארוך עם מזרנים רבים. העיסוי שקיבלתי נמשך קרוב לשעה מפנקת במיוחד, ובו המעסה התאילנדית מעסה כמעט את כל חלקי הגוף, דורכת עלי עם משקלה הנמוך, ודואגת להוציא אותי כמו חדש עם מנה הגונה של קליקים שיוצאים מכל מפרק בגוף שלי. תענוג. במבט לאחור, הייתי הולך אפילו פעמיים ביום.
כאשר הרגשתי רעב הייתי מגיע ל"צ'יקן קורנר" שהיה אהוב על ישראלים והומלץ לי על ידי אחי וקונה סנדוויץ'. בפעמים אחרות נכנסתי לאחת מבין המסעדות הרבות ומזמין ארוחות צהריים במחירים מצחיקים. בשלב מסוים הבחנתי שמרבית המסעדות מתחרות בינן במגוון דרכים ומקרינות בין היתר סרטים חדשים או פופולרים באיכות נמוכה כאשר מחוץ למסעדה ממוקם לוח שידורים. כך שיכלתי לתמרן בין המסעדות בשביל לראות סרטים מסוימים. בשביל לשבת ולצפות בסרטים אלו הזמנתי שתייה או ארוחה מדי כמה זמן. כך מצאתי את עצמי מעביר את הזמן ביחד עם תיירים רבים שנראה כאילו גם הם מעבירים את הזמן עד לרדת החשיכה, רק בכדי להתעורר שוב יחד עם האי לחיי הלילה התוססים במיוחד.
ליקוי ירח בפול מון פרטי
מסיבת הפול מון פרטי עצמה כבר לא הייתה אירוע מיוחד מפני שלא מצאתי שוני בינה לבין המסיבות שקדמו לה, אולי רק בכמות האטרקציות והפעילויות לתיירים בחוף. למרות זאת במשך היום בהחלט היה ניתן לחוש בתכונה רבה לקראת הלילה, יותר מאשר בימים קודמים.
בשעות הערב הראשונות ועוד לפני שהשמש נבלעה בקו האופק, כבר מצאתי את עצמי הולך עם החבר'ה לכיוון החוף שכבר בשעות אלו היה עמוס בחוגגים. בכל מיני נקודות בחוף נראו כל מיני הפעלות של מארגני המסיבה בדמות של מגלשות קצף, מופעי אש וכדומה. וכבר בשעות אלו האווירה הייתה נראית שמחה למדי. אכלנו במסעדה ליד ומייקל הצרפתי נראה קצת בלחץ כי למסיבה היה אמור להגיע בן זוג אחר של נאיטה התאילנדית. האחרון צץ פתאום משום מקום ונראה בחור בריטי מגודל. על אף המראה החוליגאני שלו הוא התגלה כאדם חביב ונחמד למדי.
התאילנדיות פנו לכיוון אחד, נאיטה התאילנדית והבריטי פנו לכיוון אחר, ואילו מייקל ובני שקעו בשיחה עמוקה ונראה היה שהם צועדים עד לקצה המתחם וגם היו ממשיכים לצעוד, אך הם נעצרו והתיישבו על בולדר והמשיכו בשיחה. בשלב הזה הרגשתי שקצת איבדתי את החבר'ה והתחלתי לשוטט לבדי בין באי המסיבה. חלפתי על פני כל אותם אטרקציות שונות שהזכרתי, הבחנתי שוב באותן ליידי בויז מנסות למשוך תיירים, תאילנדי אחד הגיח משום מקום וביקש למכור לי סמים, השבתי בשלילה. פה ושם ראיתי הזדמנות לשבת עם חבורות אחרות של תיירים שהזמינו אותי להצטרף אליהם. מדי פעם הצטרפתי והכרתי חבר'ה נחמדים לשיחות קצרות. בשלב מסוים קמתי לקנות "ויסקי באקט" לעצמי ובדרך נתקלתי שוב בתאילנדיות ששאלו אותי היכן כולם, סימנתי עם הידיים למספר כיוונים בשביל להראות להם בדרך קומית שאין לי מושג.
ה"ויסקי באקט" שקניתי לעצמי ושתיתי את כולו בזמן די קצר "חיסל" אותי. תחושת השכרות והסחרור נטרלו אותי והתחלתי להרגיש לא טוב ובשלב מסוים פניתי לשירותים הציבוריים. בדרך נכנסתי לאינטרנט קפה שהיה הומה אדם גם בשתיים בבוקר. ככה פתאום בתוך תחושת השכרות נזכרתי שיש לי כרטיס חיוג שקניתי באוסטרליה שעדיין לא ניצלתי את כולו, שלחתי מייל לאחי ששהה באוסטרליה ונתתי לו את כל המספר שהכיל 36 תווים (לא היה כל כך קשה לזכור 36 תווים שהיו מורכבים ממספר טלפון+סיסמה+מספר טלפון). מיד לאחר מכן יצאתי משם והמשכתי עוד קצת עד שהגעתי לשירותים הציבוריים. שילמתי לגברת בכניסה ואיתרתי אסלה פנויה. בשלב הזה הרגשתי כל כך רע עד שמצאתי את עצמי רוכן על האסלה במשך כמה שעות, לפרקים נרדם לפרקים מקיא את נשמתי ומטנף עוד יותר את מה שכבר היה מטונף בלאו הכי. כאשר בכל העת מסביבי נמשכת מסיבת הפול מון, בשבילי זה נהיה לא יותר מליקוי ירח פארטי.
בערך בחמש בבוקר חזרתי לבונגלו, כאשר אני עדיין מרגיש רע, נרדמתי והתעוררתי כעבור כמה שעות. במשך שעות היום התחלתי לחשוב על מעבר לאי אחר בצד אחר של תאילנד, ולא להמשיך לקו סמוי, עליו השקפתי בכל משך השהייה שלי בחוף של הרזורט. הרגשתי שאת קופנגן מיציתי.
(המשך יבוא)
