"ידוע לך שאולן בטאר דומה מאוד לעזה?" הערה כזו ודומות לה שמעתי לא פעם כאשר סיפרתי לאנשים שאני עומד לעשות את דרכי למונגוליה. חלקם מעולם לא היו שם והידע שלהם מתבסס על רשמים של חברים או קרובים אחרים, שספק אם בכלל היו שם. האמת היא שבאופן אישי לא כל כך התרשמתי לרעה מהעיר המונגולית הזו, ומצאתי לפחות עוד חבר אחד שחושב כמוני. זוהי עיר שנמצאת במגמת התפתחות ושינוי מהעבר הסובייטי שלה שניכר היטב במבנים הישנים אל עבר עתיד מערבי יותר שמתחיל להיראות באמצעות בניינים חדשים הנבנים בכל רחבי העיר. אך שלא תטעו או שתבינו אותי לא נכון, תהליך השינוי יקח עוד זמן רב.
היסטוריה נוודית אורבאנית - ידע כללי להרשמת המקומיים
רבים שואלים אותי לשמה של בירת מונגוליה ודרכים רבות להגות אולן באטאר. באנגלית נכתב Ulaan Baatar, או בקיצור UB. גם מרבית המקומיים מבינים שUB זה קיצור לאולן באטאר ולכן יותר נוח להשתמש בקיצור זה. לא תמיד שמה של העיר היה אולן בטאר, ומאז שנוסדה במחצית הראשונה של המאה ה-17 ידעה שמות רבים. בתחילה היא נקראה אורגה (Urga, או Orgoo במונגולית) ולאחר מכן שם העיר השתנה שוב וליותר ממאתיים שנים היא נקראה קורן (Kuren) עד שבשנת 1911 שונה שמה פעם נוספת לבוגדין חורי (Bogdiin Khuree) ורק בשנת 1924 שונה שמה לאולן בטאר.
שמה הנוכחי ניתן לה לאחר תום השלטון הסיני בתחילת המאה ה-20. פירוש השם הוא "הגיבור האדום" ומוקיר את סוחבאטר (Sukhbaatar), הגיבור הלאומי של מונגוליה במאה ה-20, שהביא לסיום השלטון הסיני במדינה ובעצם הכניס את ההשפעה הסובייטית למדינה. אז גם התפתחה העיר מאוד בידי הסובייטים שמצד אחד השקיעו במונגוליה יותר מאשר הסינים, אך מצד שני חיסלו כמעט לחלוטין את חופש הדת של המקומיים, הראייה לכך שלא נשארו הרבה מנזרים ומקדשים ברחבי מונגוליה, והנזירים הבודיהסטים נרדפו ונטבחו בתקופת סטאלין. חלק מהמנזרים שנשמרו נמצאים באולן בטאר, היתר במרחבים האינסופיים של מונגוליה. ארחיב על כך בפוסט עתידי על הטיול שלי במדבר הגובי.
לא רק שמות שונו עם השנים בUB, אלא גם המיקום הגיאוגרפי שלה. היות ומדובר בעם של נוודים, מרבית הבניינים אם לא כולם היו בעצם אוהלים מונגולים (גרים) והתושבים כנראה התבססו במקום עם העדרים שלהם וכאשר היה צורך לעבור מקום, פשוט "קיפלו את האוהלים" ועברו למקום אחר, לא פחות מעשרים ושמונה פעמים! עד שלבסוף התמקמו תושבי העיר בסמוך לנהר הטול, בחלקה הצפון מזרחי של מונגוליה בגובה של 1350 מטרים מעל פני הים ובאקלים יבש וקר, כאשר הטמפרטורה הממוצעת היא בסביבות 3- מעלות. בתקופת החורף הטמפרטורה יכולה לצנוח עד לכדי 40- מעלות ובקיץ להרקיע עד כדי 30-40 מעלות. אוכלוסיית העיר מונה כיום בסביבות המיליון איש.
תדמית שלילית במגמת שינוי חיובי
רבים נוטים ליחס לUB תדמית של עיר עלובה שרצוי לשהות בה כמה שפחות זמן. מצד אחד, מונגוליה היא הרבה יותר מUB, ומצד שני זו בערך העיר היחידה במונגוליה שיש לה מראה של עיר בנוסף לעוד מקום שהוא בעיקרו שיכוני עוני מצריפי פח ועץ וגרים (אוהלים מונגולים) ומספר מצומצם של מבנים שניתן לקרוא להם בניינים. לא קשה להבין מדוע כה רבים מיחסים לעיר הזו דימוי של עיר עלובה בעוד היא למעשה מציעה שירותים רבים לתושביה ומספקת פתרונות לבעיות אחרות כמו מיים ראויים לשתיה. יתכן שהדימוי השלילי לעיר נובע בגלל המראה המוזנח שלה ולתיירים ישראלים מצליח אפילו להזכיר את עזה בגלל אינספור שיכוני העץ והפחחונים שנמצאים בדרך כלל מחוץ לתווך הראייה של התיירים. מחוץ למרכז העיר, ניתן לראות שיכונים רבים של מבנים מפח ומעץ (בצמוד להם אוהלים מסורתיים) בתוך מתחמים מגודרים בגדרות עץ או פח. אפשר לסייר שם אך כדאי מאוד להיזהר מכלבים משוטטים או כלבים השומרים על הבתים. חלק מתושבי השיכונים האלו חדלו מאורח החיים הנוודי מסיבות שונות ומעוניינים להשתקע בעתיד בדירות ובתים מערביים.
עניין אחר הוא רמת הפשיעה והעוני בעיר. לא משהו ניתן להתעלם ממנו כאשר מסיירים בשכונות אלו וכן בעיר בכלל. מונגוליה היא מדינה "ענייה" הנתמכת בידי מוסדות שונים של האו"ם, רמת השכר של התושבים היא נמוכה ולא מעט ילדים מוצאים את עצמם ברחוב בגלל בעיות בבית ומנסים לשרוד ולהתקיים על ידי כייסות וגזילת אוכל מסועדים במסעדות. באחת הפעמים שהלכתי מוקדם בבוקר למשוך מזומנים מכספומט מצאתי שלושה ילדים ישנים בתוך מבנה עץ שהכיל בתוכו את מכשירי הכספומטים. לא נעים ולא מעודד כאשר יודעים שבחורפים הקשים לא מעט ילדים ואנשים מוצאים מחסה מהקור בתוך הביבים. באחד הפוסטים הקודמים על מונגוליה הזכרתי את מרכז לוטוס לילדים, המלקט אליו ילדים עם בעיות בבית או מהרחוב ומעניקים להם מקום חם להיות בו.
חרף העוני של חלק מהתושבים, תופעות פשיעה אינן שונות בהרבה ממקומות אחרים. כמובן שתופעת הכייסות היא שכיחה מאוד ברחבי העיר וכדאי להשגיח על פריטים יקרי ערך כמו מצלמות וארנקים. מומלץ לא להסתובב עם סכומי כסף גדולים ולא לקחת מצלמה אם לא באמת צריך (אני מניח שארחיב על כך בפוסט נוסף בעתיד), וכן להתייחס בהבנה למקרה שכוייסתם ("סיוע לכלכלה המקומית..." - הומור בריטי). למרות שיש משטרה בעיר, לא ניתן באמת להיעזר בהם מאחר והם מתגלים כלא יעילים במיוחד במקרים כאלו. אישית עברתי ניסיון כיוס שלא עלה יפה מצד הכייס ושנינו חייכנו זה לזה ובזה הסתיים הסיפור. אם מכייסים ממך עשרה דולרים, זה לא נורא ולא צריך להיות סוף העולם.
מאז נפילת הקומוניזם זוהי עיר שנראית כאילו היא נמצאת בפיתוח מתמיד ובתנופה נדל"נית בלתי פוסקת, לפחות במרכז העיר. וביחד עם בתי דירות רבי קומות גם מרכז המסחר והעסקים הולך ומתרחב הרבה בזכות (או שלא) חברות ותאגידים מערביים ואסיאתיים הטומנים ידם בצלחת המונגולית העשירה במחצבי טבע. דוגמה ל"התמערבות" בעיר היא מספר בתי החולים ההולך וגדל, חלקם קוריאנים (רמז לאן ללכת בשעת חירום רפואית), כמו כן מבחינה טכנולוגית העיר לא נופלת מערים אחרות, ניתן למצוא בה מוצרים אלקטרונים כמו מצלמות משוכללות ומכשירי טלפון סלולארי מתקדמים, ממש כמו בכל מקום אחר בעולם. האמת יש גם בתי קולנוע המקרינים סרטים בתלת מימד בשליש מחיר מהארץ. בנוסף בעיר הבירה קיימים מוסדות אקדמאים רבים, ולכאורה מרביתם בגודל של פקולטות וכל מוסד כזה הוא ספציפי בתחום הלימוד שלו. שמעתי פעם בשיח חולין שהפקולטה לווטרינריה היא הגדולה ביותר וזה לא מפתיע לאור העובדה שיש עשרות מיליונים של בקר וצאן ברחבי המדינה.
מבחינת ה"מה לראות ולעשות" בעיר גם לא חסר, למרות שרבים יסכימו שאת כל מה שיש לראות בעיר אפשר לעשות ביומיים גג, וזו כנראה פיסה של אמת מפני שבמקום עם מרכז עיר קטן כמו של UB באמת ניתן לטייל רגלית בין האטרקציות השונות ובמקרה הצורך לסמן לרכבים החולפים, המשמשים גם כמוניות לכל דבר, לעצור ולהסיע ליעד בעבור סכום של כ-500 טוגריג לק"מ (כמעט חצי דולר). חלק מרשימת האטרקציות בעיר הם כיכר סוחבאטאר, ארמון החורף, מנזר גנדן, זאיסן, השוק השחור, מספר מוזיאונים ובנוסף אליהם פזורים ברחובות מספר רב של בתי קפה ומסעדות מערביות ואסיאתיות. אני מקווה שבעתיד הקרוב, ארשום פוסט נוסף על חוויותיי משהותי בעיר.
הזדמנות אחרונה להצטיידות לפני היציאה לשטח
העיר UB משמשת גם כמוקד הכנה והצטיידות לקראת יציאה לשטח, כי עם כל הכבוד לUB מי שמגיע למונגוליה בדרך כלל לא מגיע בשביל לשהות רק בעיר הבירה אלא בעיקר בשביל לטייל במרחבי מונגוליה וליהנות מהיצע רחב של נופים שונים שהיא שמחה להציע לו. בUB ניתן להשיג כל פרט חיוני לטיולי השטח, החל מציוד קמפינג בסיסי כמו מפות, אוהלים ושקי שינה ועד לנהג מנוסה עם רכב שטח או ואן רוסי. המלצה אישית, אם ניתן להביא מהבית ציוד קמפינג, כדאי להביא. המחירים וטיב האיכות למוצרי הקמפינג במקום הם נושאים לריב ומדון. ציוד לקמפינג ניתן להשיג ב"דפרטמנט סטור" וכן בחנויות קמפינג שונות הנמצאות בסמוך לבניין. ניתן גם להשכיר מחברות טיולים וגסטהאוסים ציוד קמפינג, ומקום מומלץ להשכיר ציוד הוא “UB Guesthouse”. בשביל אלו המבקשים לחסוך את כאב הראש של ההכנות לטיולי השטח, גסטהאוסים וחברות טיולים תפרו וגם תופרים טיולי שטח מאורגנים בשלל מחירים.
בתקופה שלפני פסטיבל "נאדאם" העיר לובשת אווירה של חג וכבישים נסללים במרכז העיר ומדרכות נבנות בצמוד. הפועלים עוצרים מדי פעם את עבודתם להפסקות מנוחה ממושכות ומתגוששים ביניהם בסגנון מונגולי, מראות אלו ודגלי מונגוליה המתנוססים בכל עבר בגאון ממבנים ורכבים חולפים מעידים על התכונה הרבה באוויר לרגל החג הלאומי הקרב ובא, ולמרות המנטליות המונגולית שלעיתים עושה רושם של מנטליות עצלה בסופו של דבר העבודה מושלמת. אולן באטאר היא עיר המתעוררת עכשיו לחיים חדשים משנת החורף של השלטון הקומוניסטי. למבקרים בעיר זה עדיין עשוי שלא להיראות כך, אך מי שיקדיש לעיר יותר מכמה ימים בשביל לחוות את הלך הרוח של המונגולים ומונגוליה בכלל עשוי לגלות בסופו של דבר עיר סובייטית לשעבר שנעה לכיוון המערב ועם יופי יחודי משלה. ראו הוזהרתם. :)
