ביום הטיולים השני באי ג'ג'ו שהתפרס על צידו המזרחי יצאתי לשוטט במערות לבה ללא סוף, טיפסתי ללוע ההר הגעש המהווה את ה-אייקון של האי וגם למדתי דבר או שניים על ההיסטוריה של הצוללניות של האי ג'ג'ו. זן מיוחד של נשים שהולך ונכחד.
*יתכן שבשביל לצפות בקישורים יהיה צורך להירשם בחינם לאתר "למטייל"
ביום השני של הטיול המאורגן לג'ג'ו, הפעם לצידה המזרחי של האי, יצאנו מהגסטהאוס עם מיניבוס. היו יותר אנשים בטיול הזה מאשר בטיול הקודם, בדיוק כמו אתמול, הייתי המערבי היחידי בקבוצה כאשר מרבית החבר'ה גם אלו שהגיעו מקנדה ומארה"ב היו אסיאתים, עם זיקה סינית או קוריאנית. היו איתי זוג מאינדונזיה וכמה בנות מסינגפור בנוסף לבחורה הקנדית והבחור אמריקאי. היה גם בחור יפני עם מצלמה משוכללת. לשמחתי, לין ג'ין, המדריך, הדריך גם בטיול הזה ובפעם הזו כבר נשכר נהג מיניבוס, כך שלין ג'ין היה חופשי לדלג בין האנשים ולהפגין שוב את ההומור התמים ומשובב שלו ונחשו ליד מי הוא בחר לשבת.
היעד הראשון לאותו יום היה אולי אחד מהאייקונים של האי ג'ג'ו. אילצ'ולבונג (Seongsan Ilchulbong) או "סאנרייז פיק", לוע רדום של הר געש שנראה כאילו יצא זה עתה (או מיליוני שנים) מהים. הוא מחובר לחוף ממש בקצה האי. לפעמים נדמה לי שברעידת אדמה, שאם תבוא בעתיד, הגבשוש הוולקני הזה יתנתק מהאי. הגענו לחניון והמדריך שוב פצח בהסבר קצרצר על המקום ואפשר לנו לשוטט במקום במשך שעה ארוכה. הקנדית ואני רצינו לבדוק אם באמת יקח לנו עשר דקות להגיע ללוע ההר געש, שנראה כמו מכתש קטן ומגודר בטבעת משוננת של סלעים וולקניים. עשר דקות זה הזמן שלקח לצמד הסינגפורים מהטיול של אתמול לטפס במעלה האייקון הזה. לנו לקח רבע שעה.. וזה רק בגלל הנחיל הארוך והלא נגמר של תיירים קוריאנים ובינהם תלמידי בי"ס רבים שעשו את דרכם מעלה ומטה. הגענו למעלה ונפעמנו מהמראה הדי מושלם של המכתש שעתה, אחרי שנים רבות ללא התפרצות נראה כמו מרעה לצאן ובקר הרבה יותר מלוע הר געש.
בדרך למטה התעכבנו בכל מיני דוכנים בהם ניתן לחרוט את השם וכל דבר בעצם על פיסות עץ מגולפות באומנות רבה. הקנדית עצרה שם בשביל לחרוט שם של מישהי קרובה אליה כמזכרת מהטיול, ואילו אני בג'נטלמניות המשכתי בדרכי למטה. מעבר ללוע ההר געש, ניתן גם לרדת אל החוף המתאפיין בסלעים וחול שחור, כנראה לפי המבנה לבה שזרמה באחת ההתפרצויות האחרונות של ההר והתקשתה בסמוך לקו המים. בעבר החוף שימש את "צוללות הפנינים" הקוריאניות, עליהן ארחיב בהמשך, והיום כנראה שכבר לא. כל שנותר הוא שוק דגים ופירות ים בסמוך, אותו מנהלות אג'ומות, אותן נשים מבוגרות ה"מנהלות את כלכלת הפנים של קוריאה" מוכרות פירות ים לכל דורש, וממש בסמוך עומדת מסעדה בה מכינים ארוחה עבור הלקוחות שזה עתה רכשו להם לובסטר או תמנון עסיסי.
המקום נחמד למדי וכנראה אחד המקומות ש"חייבים" לבקר בהם בביקור באי. המקום עמוס למדי במבקרים, וניתן לראות במהלך הטיפוס גלים של אוטובוסים שמגיעים לחניון ופורקים עוד ועוד תיירים. מבחינת מזג האוויר כדאי להגיע בשעות הפחות חמות, הטיפוס לא קשה אבל יכול לקחת זמן בגלל התורים ארוכים. בשעות הבוקר קצת קשה לצלם את לוע הר הגעש בגלל מיקום השמש.
היעד הבא היה Seongeup folk village כפר מסורתי קוריאני שעדיין חיים בו תושבים, בעיקר קשישים אם לא רק קשישים. בכפר המוקף בחומה מבוצרת יוצאים לסיור קצר בין המבנים, סיור שכולל הסברים שונים על הבתים. אחד הדברים המעניינים בכפר הוא הכניסה לבתים. הכניסה כללת מן שער כניסה שנוהגים להציב בו עד שלוש קורות עץ. כאשר לקורה אחת או שלוש קורות יש משמעות, כמו משך תקופת היעדרות של בעלי הבית מהבית. כמעט לכל בית יש חצר מתוחמת באבנים ובחצרות אפשר למצוא שירותים, בעלי חיים (חזירים שחורים) וגינות.
חשוב מאוד לכבד את תושבי הכפר ולא לשוטט בתוך חצרות בתיהם, לשמור על שקט וניקיון וכדומה. בשלב מסוים הצטלמנו בתמונות קבוצתיות עם המצלמה הישנה של המדריך. תמונות שלאחר מכן מועלות לאתר של YEHA TOURS ומשם ניתן לשמור אותן כמזכרת.
את ארוחת הצהריים סעדנו במסעדה במרכז הכפר. האפשרויות היו בין ביבימבאפ למאכל קוריאני אחר שהיה מבוסס על בשר חזיר שחור, בו בחרנו כולם וכל ארבעה חברי קבוצה התחלקו במגש אחד. היה טעים וחריף. המקום עצמו גם היה נחמד למדי ונדמה שזו בערך המסעדה היחידה בכפר. לשומרי הכשרות אין מה לדאוג, ניתן להזמין במקום גם מנת Bibimbap.
לאחר הארוחה המשכנו לכיוון Haenyeo Museum ,מוזיאון הצוללניות של ג'ג'ו. לא הרבה יודעים שאחד הדברים הייחודים ביותר לאי ג'ג'ו הן נשות האי, היום אולי הרבה פחות מבעבר, אך מיום היוולדן הן נועדו ליעוד אחד בלבד -; להיות צוללניות שיצללו בים בכל תנאי ובכל מזג אוויר במטרה לשלות ממנו צדפות ומאכלי ים. היום, הצוללניות הן כבר זן הולך ונעלם ונשארו כמה מאות, אולי פחות מכך. רובן קשישות שמעצם העובדה שהן ממשיכות לצלול הן נאבקות להמשיך עם המסורת הייחודית הזו של נשות האי. אותן צוללניות לא הסתפקו רק בחופיה היפים של ג'ג'ו אלא בחופים אחרים בקוריאה וארצות שכנות, אפילו עד חופיה המזרחים של רוסיה.
ביקור במוזיאון הוא מבחינת חובה עבור מי שבאמת רוצה ללמוד את ההיסטוריה האנושית של האי ולראות הכי קרוב שאפשר כמעט את התרבות הנדירה הזו שהולכת ונעלמת. המוזיאון מציג מיצגים רבים הכוללים מאות פריטים שונים המציגים את אורח חייהן של אותן נשים, וגם סרט וידיאו מרגש המוקרן באודיטוריום מעניק מחווה של כבוד לאותן צוללניות שכבר מגיל צעיר נכפה עליהן לצלול עד יום מותן. מהקומה השנייה ניתן לתצפת אל עבר החוף ואולי עם הרבה מזל, לאתר צוללניות בפעולה. ומכיוון שגם היום אני סבור שמדובר במשהו יוצא דופן... צירפתי סרטון וידיאו.
בצד המזרחי של האי הנסיעות בין היעדים ארוכות יותר, אך עדיין נסיעות קצרות. ניתן להתרשם מנופיה הירוקים של האי וכפרים קטנים הפזורים לאורך הדרכים. ממוזיאון הצוללניות המשכנו למערות הלבה, ומן הסתם אין בהן לבה פעילה. לפחות לא באלו שאני סקרתי. היות ומדובר באי שהוא תוצר של התפרצויות וולקניות, מערות לבה פזורות במקומות רבים באי. גם בטיול בחלק המערבי של האי כלול ביקור במערות לבה, אך לא בקנה מידה של המערה הזו manjanggul lava tube. המערה שביקרנו בה ארוכה מאוד ויוצרת תחושה קצת קלסטרפובית וההליכה בתוכה נעשית כמעט בחושך מוחלט, כאשר רק תאורה בשולי הנתיב המסומן מאירה את הדרך. אורכה של המערה מגיע למאות מטרים ובמהלכן חולפים על פני מספר תצורות אבן יפות המוארות בתאורה ירוקה וסגולה. בתוך המערה קצת קריר ולח ודי נעים, ובסך הכול מדובר בחוויה נחמדה למדי שכדאי לחוות. זרז נוסף לביקור הוא הפיכת המקום למורשת טבע עולמיתUnesco .
אחרי הביקור במערה עשינו את דרכינו חזרה לעיר, ואקורד הסיום ליום הטיול בצד המזרחי היה ביקור קצר בשוק המקומי והמרכזי של העיר ואולי האי בכלל. השוק נהיה לשוק המרכזי מאז 1945 מרכולת השוק הייתה עשירה במיוחד בדגים ובפירות ים, אך נמכרו בו גם דברים אחרים כמו מוצרים שונים מטקסטיל ודברים נוספים. הביקור בשוק המסורתי היה מעניין ומעשיר במיוחד. במיוחד כאשר רואים שוב את האג'ומות מנהלות את העסקים בשוק. בין אם נמכרים סוגים שונים של דגים, טקסטיל או נתחי חזיר - מאחורי כל דוכן מצליח עומדת אג'ומה חזקה. הייתי מעלה תמונה שגררה כל כך הרבה תגובות בפייסבוק שנאלצתי בסוף להסירה. עדיין, לא לכולם נעים לראות את ראשו המבותר של חזיר חייכני. בכניסה למקום לין ג'ין המדריך שוב הוציא שטר ירוק מהמעטפה החומה ושוב רכש עבורנו מאכל רחוב מקומי שהיה מתוק וערב לחיך.
החבר'ה ממש הלכו לאיבוד בשוק, במיוחד הנשים בחבורה ובעוד אנחנו ממתינים להן, שאלתי את המדריך לגבי המספרה עם שתי הספיראלות במקום האחת שהייתה במרחק מספר חנויות מאיתנו, ממתין לראות מה תהיה התשובה הנבוכה שלו לשאלה הלא תמימה שלי. את ה"דברים" האלו אני עוד יודע מהטיול הראשון שלי בקוריאה. ולכן רק ארמוז לכם שכאשר אתם רואים מספרה עם שתי ספיראלות במקום אחת, השרות שתקבלו שם לא בדיוק יהיה תספורת.
לבסוף החבר'ה חזרו מהשוק לנקודה בה חנה המיניבוס, בשלב הזה הטיול הסתיים ונפרדתי ממספר חברי הקבוצה לפני שהמיניבוס הוריד אותי והקנדית בגסטהאוס של YEHA. הרגל יפה שפיתחתי בטיולים הוא לצאת לארוחת ערב עם שותפים לחדר באכסניות או לטיולי יום, וכמו אתמול גם הערב יצאתי לאכול עם שותפה לטיול בתגבור של עלמה קוריאנית צעירה שבלעדיה לא היינו מסתדרים עם התפריט ומבחר הדגים הנרחב. רק בגסטהאוס עצמו גיליתי שאותו יפני עם המצלמה המשוכללת הוא בכלל קוריאני, ולא רק זה אלא גם מנהל הגסטהאוס בכבודו ובעצמו.
גם במבט לאחור, הטיול בצידו המזרחי היה טוב יותר מהטיול בצד המערבי. לפחות בתקופה ההיא, מכיוון שהיום המסלולים שונו ונוספו בצד המערבי ביקורים ביעדים מעניינים יותר, המצב התאזן. בפוסט הקודם ציינתי את השינויים בטיול בצד המערבי, וגם לטיול הצד המזרחי נוסף מקום אחד שמכאן נראה נחמד למדי. מי לא אוהב מבוכים? ועוד בסגנון של "עליסה בארץ הפלאות"...
כמו שהבטחתי עוד בפוסט הקודם לכל מי שמטייל באופןעצמאי. הטיול בג'ג'ו לא פשוט מבחינת תחבורה, אך באמצעות תכנון נכון, ניתן להסתדר. טיול מאורגן חוסך הרבה כאבי ראש ומוליד מפגשים מעניינים עם מטיילים אחרים. בכל זאת, למי שמטייל לבד הייתי ממליץ לא לוותר על המקדש, על הצוקים, ועל מוזיאון התה הירוק (למרות שבו לא יצא לי לבקר) השייכים לצד ה"מערבי", ולא לוותר על טיפוס לסאנרייז פיק, וביקור במוזיאון הנשים הצוללות ומערת הלבה. לאוהבי הטרקים והטיפוס, ניתן לטפס גם לפסגת Hallasan במגוון מסלולים שונים.
ואם במקרה תגיעו לג'ג'ו, ואם במקרה ג'ין לין יהיה המדריך שלכם.. מסרו לו דרישת שלום ממני.
