ספורט אתגרי בניו זילנד

 ניו זילנד היא ארץ של ספורט אתגרי, לא רק ספורט אתגרי, אבל בשביל לא מעט מהתיירים השונים בעיקר ספורט אתגרי. בזמני, בשנת 2002-2003, יצא לי להתנסות בשלל סוגים של ספורט אתגרי. והאמת היא שאין לי מושג כמה מתוכם עדיין קיימים וכמה מתוכם כבר נכנסו לארכיון.

אקסטרים באי הצפוני

 כמו מירב התרמילאים בניו זילנד, התחלתי באי הצפוני וכך יצא לי לבדוק את המערות בwaitomo cave. מה שכלל סנפליג, שיט באבובים בblack water rafting, וטיפוס. חצי יום מלא בפעילות אתגרית עם מדריך נחמד שידע לחקות כמעט כל צליל.לאחר מכן כבר הגענו לרוטורואה, שם יצא לי להתנסות בזורבינג, ואני מאמין שהכדורים האלו עדיין מתגלגלים להם מראש הגבעה. אני שילמתי כ-40 דולרים על החוויה הזו, ובמשך כל הזמן הייתי חסר אונים בתוך כדור עם מים. לרגע קצר למדתי איך זה להיות בגד במכונת כביסה.

 בטאופו, כבר כיוונו לצניחה חופשית, אך עד שמזג האוויר אפשר זאת, יצאנו למסעות קצרים עם טרקטורונים וסוסים. היה נחמד, בשבילי זו הייתה פעם ראשונה על טרקטורון ועל סוס. ממש בדקה -90 ורגע לפני שויתרנו על הרעיון, תנאי מזג האוויר אפשרו לנו לבצע את הצניחה החופשית וקפצנו מפתח המטוס מגובה של 12,000 רגל. היה ממש נחמד, אבל עם הבעיות הרפואיות שיש לי לא יכולתי לשחרר את הלחץ באוזניים. 45 שניות של נפילה חופשית ואז המדריך מושך בחוט והמצנח נפתח ויש מספר דקות לסקור את הארץ מלמעלה. חוויה מליאה באדרנלין.

טרקים

 אני מאלו המחשיבים טרקים כספורט אתגרי, ולכן אפשר להוסיף את "קווין שארלוט" ו"אבל טסמן" הנהדרים, שדי זהים זה לזה, אבל לא ממש. אפשר לכלול טרקים שהם יותר אינלנד (inland) כמו ה"היפי" שנצעד בגשם של ארבעה ימים, וטרק בריפטון "קירוואן" בן היומיים והפחות מוכר אותו צעדתי לגמרי לבדי. גם טרקים מפורסמים יותר כמו ה"קפלר" וה"רוטברן" סומנו ב-V. הראות ביום השני של הרוטברן היתה גרועה למדי, אבל מזג האוויר בקפלר היה פשוט מושלם. בין לבין צעדתי גם בטרק של שלושה ימים באי סטיוארט.

נפלאות האקסטרים באי הדרומי

 בדרך לקווינסטאון עצרתי בקרחונים, ובמשך שבע שעות נאבקתי בקרחון פרנץ ג'וזף עם משהו שאני לא באמת רגיל לו...קרח, ופילוס הדרך עם מה שנראה כמו קרמפונים וגרזן קרח משונן במיוחד... אפילו קצרתי שבחים מצד חברי לגרזני הקרח. זה לא היה קל, אבל מהנה ביותר. ביקרתי גם בקרחון השכן, פוקס. נראה לי שעם ההתחממות הגלובאלית, כדאי למהר ולבקר בקרחונים הללו.

כאשר הגעתי לקווינסטאון, הגעתי לבירת האקסטרים. כמו שכונתה אז וכמו שלוודאי היא מכונה גם היום. גולת הכותרת שלי בקווינסטאון הייתה כמובן, קפיצת הבנג'י של נוויס. קפיצה מגונדולה התלויה בין שמיים וארץ בקניון ניו זילנדי טיפוסי. קפיצה מ134 מטרים עם כבל אלסטי המאובזם לרגל (ועוד כבל לביטחון). חוויה מיוחדת. על הדרך שטתי בסירה מהירה שביצעה ספינים של 360 מעלות. זאת לא הייתה החברה המפורסמת יותר, ולא יצא לי לגרד את קירות הסלע של הקניון (הערה - הלינק מוביל לחברה שכן מגרדת את קירות הקניונים). יצא לי לשוט בנהר עם בוגי, אצל חברה בשם "מד דוג ריבר". בכל פעם שהיו חוזרים לעיירה מעוד יום מוצלח בנהר, היו משמיעים נביחות של בולדוג צעצוע שהיה מחובר למיניבוס שלהם ולוכדים את תשומת הלב של כל הולכי הרגל ברחובות הראשיים של קווינסטאון.