[זהו הפרק הראשון מתוך עבודה שהכנתי במסגרת לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, 2017]

פרק ראשון – קורות חייו של כריס מקנדלס 

ינקות ילדות ושנות הצעירות 

כריס נולד בארה"ב בעיירה אל סגונדו בקליפורניה בשנת 1968 לאב, וולט, שהיה מהנדס רקטות מצליח בנאס"א ונחשב לגאון ולאם, בילי, שהייתה אמנית בנפשה. כריס היה הבכור מבין שניים וגדול בשלוש שנים מאחותו קארין. אביו של כריס הכיר את אמו לאחר שפרש מנאס"א ועבד במיזם פרטי שם הייתה האם פקידה. באותו זמן אבין של כריס היה נשוי לאישה אחרת ולהם היו ארבעה ילדים. שלושה חודשים לפני שכריס נולד, לאביו נולד ילד חמישי מהאישה החוקית ולאחר מספר שנים נולד גם ילד שישי. האב העביר את זמנו בין המשפחות, שהיו במרחק של עשרים דקות זו מזו ובשלב מסוים התגרש מאשתו הראשונה ונשא לאישה את אמו של כריס ובמהלך הזמן נולדה האחות קארין.  

יחסיו של האב עם נשותיו גבל באלימות והשפלה שנבעו מבעיות שתייה ואשתו הראשונה אף הוציאה כנגדו צו הרחקה והגירושין הגיעו בשנת 1972. אמו של כריס נהגה לומר לו שעקב ההיריון ממנו נולד, היא "נתקעה" עם האדם הנוראי הזה. כאשר האב היה מתחיל לנהוג באלימות כלפי אשתו או כלפי הילדים, כריס היה לוקח את אחותו ובורח לטבע. לא פעם ההורים היו שואלים את ילדיהם הקטנים עם מי הם היו בוחרים לגור לאחר שיתגרשו. 

הטבע מבחינת כריס היה לא רק מקום מפלט מהיחסים הרעועים של הוריו, אלא גם מקום אליו אהב ללכת ולבלות חלק לא מועט מילדותו. לעתים היה מצטרף אל אביו לטיולים שערך עם קולגות שלו לעבודה. טיולים שהיו מאתגרים לילד מתבגר, אך כריס שש לאתגרים בטיולים האלו ותמיד תר אחרי אתגרים נוספים. בילדותו כריס היה ילד מאוד עקשן ואף פתח יזמויות שונות כמו צילום מסמכים   

מעל פני השטח המשפחה ניהלה חיים שנראו אידיאלים ומדי פעם נסעה לטיולים באירופה. לעתים המשפחה הייתה מעתיקה את מקום מגוריה בהתאם לעבודתו של האב, ובאחת הפעמים יעץ לאסטרונאוטים שהגיעו לביתו. חוויה יוצאת מגדר הרגיל בשביל ילד בשנות ה-70 להכיר אסטרונאוטים מקרוב, אך בחדרי חדרים החיים בבית היו חיים עגומים ונוראיים בשביל ילדים שהיו צריכים להתמודד עם אב אלים ומשפיל ואם שלא תמיד עזרה או החזירה אהבה. ב1986 בטיול משפחתי לדרום קליפורניה כריס גילה את האמת עליו ועל אחותו, אשר נולדו מחוץ למסגרת הנישואין ומתוך רומן של הוריו. התגלית גרמה לו להתמרמרות ופיתוח אנטגוניזם כלפי אביו, עד כדי החלטה לנתק עמו את הקשר. 

תקופות הלימודים והאוניברסיטה 

כריס למד בתיכון בעיר אננדל בסמוך לוושינגטון DC, וסיים לימודיו שם בשנת 1986 בהצטיינות. כמו כן עסק בפעילות ספורטיבית של ריצות שטח שהתאימה לו מאוד לאחר שניסה מספר סוגי ספורט נוספים. במשך 3 שנות התיכון, הוא הצליח להיות גם קפטן של אחת מקבוצות הריצה. בשנים האלו כריס גילה חמלה לשכבות החלשות באוכלוסיה והיו פוקד אזורי עוני בוושינגטון די.סי. כשהוא משוחח עם זונות רחוב והומלסים ופעם אחת אף שיכן הומלס בקראוון של משפחתו.  

בהמשך אותה שנה כריס יצא למסע בדרכים שארך כחודש וחצי והסתיים באוניברסיטת EMORY  במדינת ג'ורג'יה שם למד תואר ראשון בהיסטוריה ואנתרופולוגיה וגם שם סיים בהצטיינות עם ממוצע של 3.74 שמקביל במחוזותינו לציון של 94. ציוניו הגבוהים הקנו לו את האפשרות להירשם לבית ספר יוקרתי למשפטים של הארוורד. כריס הצטיין בעיקר בקורסים שנגעו לזכויות אדם באפריקה ובדרום אפריקה בפרט. כריס לא הצטיין רק בלימודיו ובין היתר המשיך לעסוק בספורט  של ריצות שדה ארוכות  ולימים נהיה הקפטן, הוא היה מריץ את חבריו עמוק אל הטבע עד "למקום בו אפשר היה ללכת לאיבוד". עבור כריס הריצה הייתה עניין רוחני. מעבר לכך לא כל כך ידוע על חיי חברה תוססים שהיו לו ובמיוחד לא על מערכות יחסים עם נשים או גברים. ניכר שהיה מתבודד ועם מעט חברים, אך היה גם טיפוס חברותי. 

בתקופת הקולג' משהו השתנה בכריס והוא הקצין את הביקורת שלו כלפי החברה בה הוא חי ואת מרדפה אחרי חומריות. לא פעם הביע את דעתו על כך שאוניברסיטאות הן "דבר המרמה הגדול ביותר של המאה ה-20". הוא סירב להיות חלק ממועדון בוגרים של הקולג' וסירב גם לקבל תארים שונים שעבורו נתפסו כ"לא רלוונטים". הוא החל לפקפק בחוקים של החברה ובין היתר לא חידש את רישיון הנהיגה שלו ולא את רישיון הרכב של מכוניתו. כריס גם סירב בתוקף לקבל מתנות מהוריו וכעס על כך שרצו לרכוש לו מכונית חדשה במקום המשומשת שלו. הוא אף האשים אותם במרדף בלתי פוסק אחר חומריות כמו החברה עצמה.  לאוניברסיטה עצמה הגיע כמעט ללא כבודה אישית או חפצים, מאחר והאמין באורח חיים מינימליסטי. 

במהלך התקופה שהיה באוניברסיטה הוא התכתב באמצעות מכתבים בעיקר עם אחותו ומיעט לשלוח מכתבים להוריו. פעם אחת הביע את אכזבתו הקשה מהוריו לאחר ששלח להם מכתב בו הוא שפך את ליבו על חוויותיו הקשות מילדותו וביחסו עמם ובתגובה קיבל מהם מכתב שבו הם מודים לו על המכתב ששלח אך לא הביעו שום התייחסות למה שכתב להם. באחד ממכתביו האחרונים לאחותו, רמז לה כי הוא חושב להיעלם לזמן מה. 

תקופת ניתוק הקשר עד אלסקה 

מסעו של כריס החל ביולי 1990, מספר שבועות לאחר סיום לימודיו ב'אמורי'. כריס תרם את כל כספו לצדקה, לארגון שנלחם ברעב העולמי וכן מסופר שנפטר ממסמכיו (דבר שיוזכר שוב בהמשך המבוא). כריס עזב באמצעות המכונית המשומשת שלו לכיוון אריזונה ובאחד הימים כאשר הגיע לאריזונה החנה את רכבו באגם "מידה" במקום שאסור היה לו להיכנס עם רכב. במהלך שהותו הרכב הושבת עקב שיטפון פתאומי וננטש על ידו. כריס הטמין חלק מחפציו ואת היתר נטש וכמו כן שרף את שארית כספו. כריס יצא למסע סביב האגם בחום הכבד של יולי באריזונה וכמעט מצא את מותו מהתייבשות.  

בשלב מסוים במהלך המסע יצר לעצמו זהות חדשה והחל לכנות את עצמו – אלכסנדר סופרטראפ. בנוסף החל לנהל יומן מסע בו פירט את חוויותיו. בין היתר עבד אצל אדם בשם ארני המשוגע ועזב אותו לאחר שאחרון כלל לא שילם וכנראה גם לא התכוון לשלם. לאחר מכן פגש את ג'אן בורז (jan Burres) שניהלה אורח חיים זהה לשלו. הם התקרבו ונהיו לחברי נפש טובים. לג'אן היה בן כמעט בגילו של כריס ועמו לא הייתה בקשר, היא הפצירה בכריס שיצור מחדש קשר עם הוריו. דבר שמעולם לא קרה. הקשר של כריס וג'אן נמשך גם לאחר שדרכיהם נפרדו, בעיקר באמצעות גלויות. 

דמות משמעותית נוספת שכריס פגש הייתה ווין ווסטרברג שכבר מהרגע הראשון העיד שהבחין בכך שאלכס הוא אדם אינטליגנט מעל הממוצע. בשלב מסוים הוא הציע לכריס עבודה בקציר חיטה באמצעות קומביין. כריס נענה להצעה זו והעביר תקופה מסוימת בחברתו של ווין וחבריו שנהיו לו למשפחה חלופית. כריס עזב לאחר שווין נעצר בגלל עסקים לא חוקיים.  

לאחר מכן נע לכיוון מקסיקו במטרה להגיע למפרץ באהא, אך כעבור שבועיים התאכזב לגלות שהתקדם בכיוון הלא נכון. כריס לא טייל באופן מאורגן ולא התארגן בהתאם ופשוט נסע לאן שרוחו חפצה. בנוסף קנה קייק זול במטרה להגיע לים דרך הנהרות ועבר בחלק מהדרך גם בביצות. לאחר זמן מה נטש את הקייק ועשה את דרכו חזרה לארה"ב. בהיעדר מסמכים הוא נעצר במעבר הגבול על ידי משטרת ההגירה ובילה לילה אחד במעצר. לאחר מכן שוחרר, אך האקדח שהיה ברשותו הוחרם. 

במאי 1991, הוא חזר לאריזונה ומצא עבודה במקדונלדס. הוא השתמש בשמו ובפרטיו האמיתיים בכדי לפתוח חשבון ולחסוך כסף. הוא נחשב לעובד חביב ומוערך אך לא פעם היה מקבל הערות על רמה ההיגיינה שלו. ידידתו ג'אן שמחה לשמוע שהשתקע במקום קבוע והחליטה לבקר אותו. כריס לעומת זאת החליט לפגוש אותה על הדרך ועזב את עבודתו. הם נפגשו בבסיס צבאי לשעבר ששימש היפים, נוודים ואנשים שלא הסתגלו לחברה. תוך כדי כך שהוא סייע להם ברוכלות הוא המשיך לפתח את רעיונו להגיע לאלסקה. 

בדרך הוא מתחבר לאדם מבוגר בן 80 בשם רון פראנץ ופוגש בו פעמיים, פעם ראשונה בינואר 1992 ופעם שנייה במרץ של אותה שנה. כריס הצליח להשפיע על רון אשר כידוע איבד את משפחתו בתאונה עשרות שנים לפני המפגש ביניהם ולהעניק לחייו משמעות מחודשת. הוא התגורר אצלו מספר שבועות ולאחר מכן המשיך בדרכו ובהזדמנות אחרת יצר עמו קשר מחדש. רון סייע לו להגיע לעיירה קארתג' בדרום דאקוטה, שם חזר לעבוד אצל ווין, שאז כבר השתחרר מהכלא. כריס חיבב את העיירה הזו מכיוון שלטענתו אנשיה היו פשוטים וצנועים ולא רדפו אחר חומריות, בניגוד להוריו. בסוף אפריל 1992, כריס המשיך לאלסקה. 

בכל תקופת מסעותיו, כריס לא שמר על קשר עם הוריו ואף לא עם אחותו שהייתה הדמות הקרובה והמשמעותית בחייו. למעשה בתחילת תקופת ההתנתקות הוא התל בהם כאשר ביקש מבעל הדירה שלו להחזיר מכתבים לשולח והורה לדואר לשמור אצלם את המכתבים עד לתאריך מסוים. זאת  כנראה בכדי לאפשר לו זמן ליצור פער בהעלמות שלו.  

אלסקה והמוות 

בסוף אפריל של שנת 1992 הגיע כריס לבסוף לאלסקה. הוא נכנס לערבות אלסקה מבלי שבאמת היה מוכן לכך מבחינת ידע וציוד. במשך תקופה של 110 ימים לערך חי מהטבע, כאשר במרבית הזמן הוא השתמש באוטובוס נטוש של עיירת פיירבאנקס כמחסה. כריס נקלע למצוקה כאשר במהלך האביב האלאסקני לא מצא דרך לחצות את נהר טקלינקה שמפלס המים שלו גאה בעקבות תהליך המסת שלגים בתקופת האביב ומצא את עצמו נצור במחנהו שלו, כאשר באמתחתו רובה ציד, תחמושת ומדריך צמחים.  

בחודשים מאי ויוני הסתמך על ציד חיות ואף הצליח לצוד מוס למרות שהרובה שהחזיק ברשותו לא היה מותאם לציד חיות גדולות, למגינת ליבו הוא לא הצליח לשמר את בשר המוס שנרקב במהרה. בחודשי יולי ואוגוסט בהיעדר מספיק בעלי חיים לצייד, הסתמך על ליקוט פירות של צמחים באמצעות המדריך צמחים. פירות היער העיקריים שמצא היו אוכמניות וזרעים של תפוחי אדמה פראיים. כריס הסיק כי האחרונים גרמו לו להרעלה שהובילה בסופו של דבר למצוקה גדולה יותר.  

ככל הנראה כריס חש כחודשיים לאחר כניסתו לטבע שהוא מיצה את זמנו בטבע, אך התקשה למצוא נתיב יציאה מהאזור עקב אמונה אישית שאין באמת דרך לחצות את הנהר הסוער. אמונה זו השאירה אותו בקרבת האוטובוס לתקופה של כ-50 ימים נוספים בהם מצבו הורע עד מאוד. 

במהלך חודש ספטמבר 1992, קצת יותר מארבע חודשים מאז שהחל לחיות בטבע, קבוצה של ציידים איתרה את כריס בתוך האוטובוס כאשר הוא שוכב בתוך שק השינה שלו וללא רוח חיים ובמצב ריקבון מתקדם. מה שהעיד על כך שנפטר זמן רב לפני כן. הוא זוהה לפי בדיקה דנטלית, תמונות סלפי ובכך שלאחר שנתיים וחצי של מסע תחת השם אלכס סופרטראמפ הוא חתם הודעת מצוקה בשמו האמיתי. בתקופה זו דווח המקרה באמצעי התקשורת אך המקרה לא עורר עניין רב.  

המורשת של כריס מקנדלס – אלכסנדר סופרטראמפ 

בשנת 1993 כשנה לאחר מותו של כריס, עיתונאי וסופר בשם ג'ק קראקואר פרסם מאמר במגזין ולאחריו ספר בשם Into the wild (1997) שהתחקה אחר מסעו של כריס בהתבסס על כתביו וגלויותיו והחל להפוך אותו למיתוס. בניית המיתוס של כריס צברה תאוצה בשנת 2007 כאשר השחקן  והבמאי שון פן הפיק סרט באותו שם שיצר הילה סביב כריס וסיפור חייו והפך את מקום מותו אי שם באלסקה למוקד עליה לרגל עבור אנשים רבים. ג'ון קראקואר צידד בכך שמותו של כריס נגרם מזרעי תפוחי האדמה  שליקט שלאורך זמן הרעילו את גופו וגרמו לשיתוק והקשו עליו לאכול, אך למעשה כריס מת מרעב כאשר משקל גופו בזמן מותו הוערך בכלא יותר מ40 ק"ג (67lbs). מבלי להיכנס לסוגיה זו בה עד היום לא ידוע אם זו סיבת המוות של כריס שכן מחקרים מסוימים צידדו בכך שהפירות שליקט היו רעילים ומחקרים אחרים שללו זאת.  

בכך למעשה סיפורו של כריס מקנדלס כפי שהוצג בספר ובסרט השפיע על אנשים רבים אשר בין היתר ראו בו כגיבור בין זמנם במסעו במערב ארה"ב מסע רומנטי של אדם שמגשים את הרעיון האמריקאי מימיה הראשונים של התפשטות אל המערב הפראי, וכן כאדם המכריז תיגר על המוסכמות החברתיות. סוג של דון קישוט במסעו לאורך ארה"ב שמקביל באופן מסוים לזה של "האקלברי פין". כאשר קרוב לוודאי כריס בכלל התחקה באופן לא אחראי אחר גיבוריו הספרותיים. למעשה לא בטוח שמעריציו העריצו אותו על סמך מי שהוא היה אלא על סמך מה שייצג – מרדנות וחופש.  

ביקורת רבה הועלתה לגבי התנהלותו של כריס, במיוחד מצד תושבי אלסקה ובמיוחד על הישורת האחרונה בחייו בערבות אלסקה, שדיברה על התנהלות ארוגנטית והכנה לקויה לחיים בטבע הפראי. ידוע שכריס סירב לקבל מהתושבים המקומיים מפה ראויה, מצפן ושעון. אילו היה מחזיק במפה ראויה, היה מאתר אפשרות לחצות את הנהר בנקודה שלא הייתה רחוקה ממקום האוטובוס. בנוסף היה יכול להצעיד את עצמו לעיירות קטנות, כביש ראשי או בקתות במרחק של עד יום הליכה מן האוטובוס – ויתכן שאף ידע על חלק מהמקומות גם ללא מפה. אילו היה מיידע אנשים לגבי תכניותיו, יתכן והיה נמצא בעוד מועד, אך לא עשה זאת מסיבותיו שלו. לכריס לא היו כנראה משאלת מוות והייתה לו כוונה לחזור לציביליזציה כאשר יסיים "למצוא את עצמו". כריס היה אדם של מילה והבטיח לאחותו ולמכרים שפגש בדרכים שעוד יחזור. 

כריס השפיע כנראה בעיקר במישור החברתי. למעשה לא היה האדם הראשון או האחרון שיצא למסע דומה ומצא את מותו באותו אופן. אנשים אלו לא זכו לגלוריפיקציה של אישיותם כמו שכריס מקנדלס זכה על ידי ג'ון קראקואר ובמיוחד על ידי שון פן ואדי וודר, סולן פרל ג'ם שחבר לשון פן וחיבר לבדו את כל פסקול הסרט ושיריו גם האדירו את דמותו כריס. גם תובנותיו של כריס יכולים להיות נושאים לדיון מעמיק, אחת מהתובנות הגדולות של כריס הייתה "אושר אמיתי ניתנת להשגה כאשר מתחלקים בה" (Happiness is only real when shared). 

[יתר הפרקים בעבודה לא יוצגו מאחר שהם כוללים פרקים שעוסקים בDSM4 ואבחון פסיכופתולוגי של הפרעות אישיות שבוצעו על ידי, ולא בוצעו בידי גורם מקצועי מהימן]

דוקו : הסיפור של כריס