11-12/3/13 יוצאים לדרך
אז למרות שניסינו להתארגן מראש, גם הפעם, בדומה לפעמים קודמות, השעות האחרונות לפני היציאה היו די לחוצות. היינו צריכים לסיים דברים אחרונים שקשורים בעסק שלי ולהוציא חבילות אחרונות למשלוח בדואר (וכמובן שהיה שם תור ארוך), להשלים את אריזת התיקים (אחרי ששעתיים+ מהבוקר נשרפו על ריצות למשרד הפנים ולהתחננות על נפשנו על מנת להוציא במקום דרכון חדש...אלמלא ההתעקשות של החצי לעשות צ'ק אין לטיסה בבוקר, היינו מגלים את הדרכון חסר התוקף רק בערב או אפילו בשדה...) ולארגן ליציאה ארבע ילדות…
ואחרי שהצלחנו לצאת בזמן, גילינו ששכחנו את האנטיביוטיקה של הקטנה במקרר ונאלצנו לחזור…
בסופו של דבר אנחנו מגיעים לשדה 
.
הצ'ק אין עובר בזריזות, אנחנו אוכלים משהו, נפרדים מכולם וממשיכים לביקורת הדרכונים. מגיעים למטוס (טיסת אלעל ישירה ללוס אנג'לס. הוזמנה כתשעה חודשים מראש), ומאד צפוף. לוקח לנו זמן להנדס את המטען בתאים.
בכלל הדרך למטוס ארוכה, סיזיפית ומתישה לגמרי, עם העגלה והכיסאות של הבנות (לבנות נוח לישון בהם) וכל הציוד (תיקי גב וטרוליז עם בגדים להחלפה/ספרים/אמצעי בידור ואוכל לארבע ילדות) שאנחנו צריכים לסחוב ביד, כי אין עגלות אחרי ביקורת הדרכונים…
הטיסה הארוכה עוברת יחסית בסדר, עד הנחיתה. הבנות נהנו ממערכת הבידור האישית, היו מספיק אוכל ושתיה זמינים במטוס ובחלק מהזמן הן ישנו (ואפילו במקביל לכמה שעות! מה שאפשר גם לנו לנוח קצת).
בנחיתה עצמה לבנות כואבות האוזניים ושום פיתרון לא ממש עוזר, אבל בסופו של דבר גם זה מאחורינו ואנחנו יורדים מהמטוס, עוברים את ביקורת הדרכונים (פקיד ההגירה מאד חביב ו(להפתעתנו )מתבדח איתנו על ילדים בכלל ומשתף שיש לו שבעה אחים, לא שואל יותר מדי שאלות ומחתים את הדרכונים עם אשרת שהייה לשישה חודשים), את איסוף המזוודות ואת המכס (פה אנחנו מתעכבים קצת, כי פקיד ההגירה קיבץ את כולנו תחת טופס אחד ושכח לסכום את כמות האנשים נכון, אבל העיכוב לא משמעותי).
אחרי מסירת המזוודות, אנחנו עוברים לטרמינל הבא לטיסת ההמשך. שם אנחנו עוברים את הבידוק הביטחוני, אבל בגלל הכיסאות הגדולים, אנחנו נשלחים לתור אחר. הבנות מתחילות לאבד סבלנות, חלקן לא מרגיש טוב. אנחנו לוקחים אוויר ומגדלים עוד קצת סבלנות והכלה לקראת הישורת האחרונה.
בטרמינל אנחנו אוכלים משהו, נותנים אנטיביוטיקה לאחת וטיפות אוזניים לאחרת ונסחבים עם כל הציוד (שוב בלי עגלות) לשער העליה למטוס, רק כדי לגלות שהשער הוחלף ואנחנו צריכים לחדש את המסע לשער החדש המרוחק בצד השני. כיף! (NOT)! כשאנחנו סוף סוף מגיעים לשער הנכון וממתינים לטיסה, אחת הבנות, שמרגישה רע במיוחד מאז הנחיתה מקיאה... מזל שיש בגדים להחלפה. היתרון היחיד- היא מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב.
בסופו של דבר אנחנו עולים לטיסה ומתיישבים (שלא לומר מתעלפים) בכיסאות. הטיסה הקצרה לסן פרנסיסקו מרווחת ונעימה והנוף מבעד לחלונות מקסים. בנחיתה שוב כאבי אוזניים לבנות והפתרונות שיש בנמצא (שוב) לא עוזרים כל כך.
אחרי איסוף הציוד, אנחנו ממשיכים עם העגלות ברכבת אל תחנת ההשכרה של אלאמו. מקבלים טויוטה סיינה חדשה מהנילונים, מעמיסים בקלות מפתיעה את כל הציוד ויוצאים אל העיר. השעה ארבע אחר הצהרים ואנחנו מזדחלים בפקקים עד הדירה (הוזמנה מראש דרך flipkey), ובדרך כל הבנות נופלות שדודות זו אחר זו.
בעל הדירה מקבל אותנו בנעימות, מראה לנו איך לחנות בחניה הצפופה של הבניין ואנחנו עולים לדירה מותשים על שלל טפנו וציודנו.
הדירה מקסימה ומרווחת (שני חדרי שינה, סלון, מטבח ופינת אוכל) ועולה על הציפיות. אנחנו מתמקמים, הבנות מתעוררות לאט לאט, ואנחנו שוקלים את האפשרות לצאת לאכול בחוץ, ומהר מבינים שזה לא רעיון טוב, כי למי יש בכלל כוח, וניסיוננו לאורך השנים מוכיח שלצאת למסעדה עם בנות עייפות והורים עייפים לא פחות זו טעות חמורה.
החצי יוצא לחפש אוכל או מכולת או סופר בסביבה ומגלה שהכל סגור… אנחנו מוצאים טייק אווי ומזמינים הרבה יותר מדי אוכל. מגיעה פיצה עצומה בגודלה, שהופכת לאטרקצית הערב ומוציאה פרצי צחוק מכולנו. אנחנו אוכלים (והאוכל שנשאר מספיק לנו לעוד יומיים אחר כך), מחזיקים מעמד בקושי עד שמונה וסוגרים את היום.
לילה טוב אמריקה... הגענו, אנחנו כאן!
13/3/13 03:45… בוקר טוב סן פרנסיסקו!
הג'טלג מכה בנו במלוא עוזו ואנחנו מתעוררים הרבה הרבה לפני הזריחה. מחממים פיצה למי שרעב (כי זה מה שיש), אוכלים, משחקים קצת וכשהעייפות חוזרת, חוזרים לישון…
מתעוררים סופית, מתקלחים ומגלים בחוץ יום מקסים שטוף שמש. בהתאם למזג האוויר, אנחנו יוצאים לכיוון גשר שער הזהב. מוצאים חניה בקלות יחסית סמוך לגשר ומשלמים לשעתיים בערך.
אנחנו יוצאים לסיבוב ברגל ומוקסמים מהמראות. מסתובבים בכיכר הסמוכה לגשר ולומדים הרבה על הקמת הגשר, המבנה והתחזוקה שלו ואחר כך יוצאים לטיול על הגשר עצמו.
הנוף מהגשר מקסים והטיול נעים מאד. הבנות קצת חוששות לטייל עליו ואפילו עומס המכוניות שהגשר עומד בהן בכבוד לא לחלוטין מסיר את החשש. אנחנו הולכים עד לעמוד הראשון ומסתובבים חזרה, בעיקר כי הסתיים לנו הזמן במדחן ולא כל כך מתחשק לנו לחטוף דו”ח על היום הראשון…
בדרך לאוטו אנחנו נכנסים למרכז המבקרים לברר לגבי חוברות ג'וניור ריינג'ר. אין חוברות, ואנחנו מסתפקים בגלויות אינפורמטיביות על אנשים שעצבו את פני המקום.
מכאן אנחנו חוזרים אל השכונה בה אנחנו מתגוררים על מנת להצטייד בקצת אוכל להמשך השבוע. אחרי הקניות בסופר הקטן, עוצרים לאכול במסעדה מכסיקנית מקומית. האוכל טעים לכולנו ולצעירת הבנות, שנרדמה עוד בדרך מהגשר, אנחנו לוקחים טייק אווי.
אנחנו חוזרים לדירה למנוחה קצרה, אנטיביוטיקה לקטנה, ופריקת הקניות למקרר ואחרי כל הנ”ל, מתוך כוונה להמשיך ולנצל את היום היפה, אנחנו שבים לאוטו ונוסעים אל הרציפים.
אחרי שהלב צונח למראה מחירי החניה המתנוססים על החניונים, אנחנו שמחים לגלות חניון בעלות של 10$ ללא הגבלת זמן. אנחנו חונים ויוצאים לסיבוב ברציפים.
בשלב זה ובחסות הג'ט לג, מספר 3 כבר ישנה והעגלה השניה שסחבנו מהארץ נכנסה לפעולה. אנחנו מתחילים ברציף הדייגים בצפייה באריות הים. הקור מקפיא והאריות מנומנמים ואנחנו ממצים מהר וממשיכים הלאה.
במרכז המתחם של רציף 39, בין שלל האטרקציות, החנויות והמסעדות אנחנו עוצרים ונהנים ממופע רחוב משעשע. הוא נחמד גם לילדות (שלא דוברת אנגלית).
משם, אנחנו ממשיכים אל מוזיאון המשחקים המכניים שברציף 45. במוזיאון אוסף של מכונות משחק ישנות יותר ופחות שמופעלות במטבעות ואנחנו משחקים ומסתכלים ונהנים מאד. במשך כל הזמן הזה מספר 3 ממשיכה לישון שנת ישרים…
כשממצים, אנחנו ממשיכים למאפיית בודין. מצב הרוח מצויין וכיף לנו :). אנחנו מסתכלים קצת על ייצור הלחם דרך החלונות, על הלחמים המעוצבים ואפילו טועמים קצת. מקום נחמד להצצה על הדרך. כנראה שלא היינו מגיעים לכאן במיוחד…
הבנות מבקשות לעלות על הקרוסלה שברציף 39, אז בדרכנו לאוטו (השעה כבר כמעט 19:30 ועם בוא החשיכה מתחילים לקפוא) עוצרים שם. מעירים את מספר 3 ואחרי קשיי התעוררות ואחרי שאני מוסיפה לה שכבת פליז נוספת לחימום, היא מצטרפת לאחיותיה לסיבוב על הקרוסלה. הבנות נהנות מאד ולי נראה שמספר שלוש הייתה נהנית יותר לו לא הייתה עייפה…
עוד עצירה אחרונה כדי לקנות דלי מלא מיני דונטס עם קינמון ובסביבות 20:00 חוזרים עייפים מאד (אבל מרוצים הרבה יותר) לדירה החמימה והנעימה שלנו.
ירית פתיחה מצוינת לטיול!
14/3/13 שמורת מיור וודס, ג'אפן טאון (או: תוכניות הן בסיס טוב לשינויים)
הבוקר אנחנו מתעוררים קצת פחות מוקדם.
שלא כאתמול, הבוקר מעונן וסגרירי מאד.
שותים קפה נינוח של בוקר, אוכלים ארוחת בוקר ביתית וקלילה ומתארגנים ליציאה. התוכנית (השאפתנית?) להיום כוללת ביקור ב- muir woods national monument, נסיעה למפעל ג'לי בלי לקראת אחר הצהרים וחזרה מאוחרת לעיר דרך מרכז קניות כלשהו.
אקדים את המאוחר – לא קרה. הסיבוב התמצה בביקור ארוך ומהנה בשמורה ועל החלק השני נאלצנו לוותר. אבל נפתח בחלק שכן קרה :
אנחנו יוצאים לכיוון השמורה די מוקדם (במונחי המשפחה שלנו). הגשר היפה כולו שרוי ועוטה ענן ערפילי סמיך. אלמלא ידענו שיש שם גשר, לא היינו יכולים לנחש…הדרך אל השמורה ירוקה ויפה ואנחנו מגיעים די מהר ומוצאים חניה באחד החניונים הקרובים לכניסה. בחזרה לאוטו בסיום הסיור אנחנו רואים כמה רחוק חנו אלה שהגיעו מאוחר יותר.
רוכשים בכניסה את הפאס השנתי לפארקים הלאומיים, פאס אותו אנחנו מתכננים לנצל היטב במהלך החודשים שיבואו...ואוספים גם את חוברות הג'וניור ריינג'ר הראשונות לטיול זה.
החוברות מעניינות את שתי הגדולות, אבל הצעירות מאבדות עניין והצעירה ביותר לא מוכנה לשבת בעגלה, מה שגורר מאמץ גדול מאד מכיווננו להשגיח על שתי השובבות שרצות לכל עבר בד בבד עם הניסיון לעזור לגדולות עם השאלות בחוברת (מן הסתם, הן צריכות תרגום מלא של הכל).
אנחנו מטיילים בשמורה היפה ולומדים המון, גם מהחוברות, על עצי הרדווד בשמורה וקיומם רב השנים, על מקורות המים שמזינים את השמורה, עונים על השאלות ומבצעים את המשימות ובסיום הסיור (כבר היה קר!), אנחנו חוזרים אל הריינג'ר שבודק את החוברות ומעניק לבנות את הסיכה הראשונה שלהן (איזה כיף!).
אחרי הפסקת אוכל באוטו, אנחנו שוקלים לצאת לכיוון ג'לי בלי ולהספיק אולי את הסיור האחרון של ארבע, אבל אין לנו ג'יפיאס בשלב זה, הניידים שלנו לא מצליחים לתת מענה לדרך ועד שאנחנו מצליחים להבין איך לנסוע כבר מאוחר מכדי לצאת. אנחנו חוזרים אל העיר ומחליטים להעביר את אחר הצהרים בשכונת Japan Town.
השעה מוקדמת יחסית, אבל הכל משום מה די סגור ונטוש. מאחר וקולות הרעב מתחילים להתגבר בקרב הבנות, אנחנו מסתפקים בסיור קצר בחנות דייסו היפנית ומיד אחר כך בוחרים מסעדה (יפנית מן הסתם) ואוכלים ארוחה טעימה מאד במחיר סביר.
בסביבות חמש וחצי אנחנו מבינים שאין לנו מה לעשות כאן (הכל סגור) ואנחנו מתחילים לחזור לדירה. המחשבה להיכנס להשלמות סופר חולפת בראשינו, אבל נראה שהבנות עייפות ולא בעניין ואנחנו מבינים שזה לא רעיון טוב ומוותרים.
בדרך לדירה אנחנו מתעכבים עוד כמה דקות וקונים כבל מתאים ללפטופ המושבת שלנו ועוד יום נעים מגיע לסיומו.
15/3/13 היום השלישי – מוזיאון הילדים, צ'יינה טאון ומרכז העסקים
הבוקר מתחיל בביקור במוזיאון הילדים (Children's creativity museum).
הניווט אל המקום קליל וקצר למדי, על אף שעת הבוקר העמוסה, הפקקים סבירים, אבל כדי למצוא חניה אנחנו מוצאים את עצמנו סובבים את המבנה שוב ושוב… בסופו של דבר נמצאת החניה המיוחלת ואנחנו יוצאים ממנה היישר אל סניף (אחד מרבים) של סטארבקס. אנחנו מחליטים להיכנס לקפה עבורנו ומשהו אכיל עבור הבנות (שרעבות באופן לא אופייני כל הזמן מאז שנחתנו). אחת העובדות במקום מתרגשת מאד לשמוע על הטיול הארוך שאנחנו מתכננים ומתפתחת שיחה לבבית (וכל מי שמגיע לבית הקפה אחריה, זוכה לשמוע ממנה עלינו ועל הטיול שלנו...).
משם אנחנו ממשיכים למוזיאון. כמה חודשים לפני היציאה לטיול ביקרנו במדעטק והצטרפנו לאגודת הידידים (במילים אחרות, עשינו מנוי שנתי) והמנוי נותן כניסה חינם למבחר מוזיאוני מדע ויצירה ברחבי העולם. אחד מהמקומות הללו הוא המוזיאון הזה. אנחנו מציגים את הכרטיס ונכנסים פנימה.
המוזיאון מקסים, מעורר השראה ומצית את הדמיון ומעולה במיוחד לחבורה היצירתית שלנו. הבנות מאד נהנות מהפינות השונות וכל אחת מוצאת את מקומה במשחק או ביצירה.
אחרי שאנחנו ממצים את החלל המרכזי, אנחנו עולים לקומה העליונה. שם באחת הכיתות הבנות לוקחות מזוודת אתגר. בכל מזוודה אוסף חומרים אקראי בהפתעה וכרטיס אתגר (נפרד) שמבקש מהן ליצור משהו מסויים מהחומרים שבערכה. כך התקבלו האתגרים “חבר דמיוני”/”ארוחת החלומות”/”עוגת יום הולדת”. אתגר מקסים :)
אחרי עוד זמן מה, אנחנו יוצאים ומחליטים לעלות לסיבוב כפול על הקרוסלה הישנה שמחוץ למוזיאון וההנאה רבה :).
זה אולי לא אחד מהמקומות שהם מאסט בסן פרנסיסקו ויש סיכוי טוב שאינו מקום ייחודי לעיר, אבל למי שמחפש בילוי נעים ולא ארוך מדי עם ילדים, אנחנו ממליצים.
מכאן אנחנו פונים לסיבוב קצר בסניף טארגט הסמוך ומצטיידים בקצת פירות ומוצרים אחרים שצריך וכרגיל בחנויות הענק האלה, הסיבוב מתארך וגולש גם למה שלא בהכרח צריך. באוטו כולם כבר רעבים ואנחנו מנשנשים פירות ושמים פעמינו לאזור צ'ינה טאון ורובע העסקים.
ככל שאנחנו מתקרבים למרכז העסקי של העיר, מחירי החנייה מאמירים והופכים להיות על גבול הפסיכיים… בכל מקרה, בשלב זה אנחנו נאלצים לבצע חניית חירום ליד מדחן מקומי כדי לטפל במצוקות שירותים של מי מיושבי הרכב. משלמים עבור כמה דקות חניה ואחרי כן ממשיכים לחפש חניון במחיר סביר. חניון כזה נמצא בסוף ואנחנו יוצאים מהרכב לסיבוב בצ'ינה טאון והסביבה.
קר מאד והסיבוב בצ'יינה טאון ממצה את עצמו די מהר. אנחנו ממשיכים לכיוון כיכר יוניון ומחליטים להזמין מקום בצ'יזקייק פקטורי. המקום עמוס מאד ואנחנו נרשמים ומחכים בתור (מובטח לנו שזה ייקח כ- 25 דקות).
הבנות כבר עייפות ורעבות ואנחנו גם. חוסר הסבלנות של כולם גואה, אבל אנחנו שורדים את 25 הדקות כדי לגלות שייקחו לפחות עוד 15 דקות עד שיתפנה עבורנו מקום. ברור לכולם שזה לא הולך לקרות ואנחנו מחליטים לעזוב ולחזור לדירה, למורת רוחן של רבות מהחבורה. לא סיום מוצלח במיוחד ליום הזה שהתחיל דווקא נפלא…
16/3/13 היום הרביעי – מגדל קויט, רחוב לומברד, קרוניות ורציפים (וקצת קניות)
רעננים, בכוחות מחודשים ואחרי ארוחת בוקר טובה, אנחנו יוצאים לדרך.
החצי עם גב תפוס ואולי זה מה שגורם לשפשוף עצבני של הרכב מהניילונים בתמרוני היציאה מהחניה הצפופה…מזל שהביטוח כולל ביטול השתתפות עצמית…
את היום החלטנו להעביר בשיטוט במרכז העיר (אזור רחוב מרקט), לנסוע בקרוניות עד אזור הרציפים, לטייל גם שם ולחזור חזרה בקרונית אחרת.
בדרכנו אל מרכז העיר, אנחנו בוחרים לעבור ברחוב לומברד המפותל. היה חוויתי לנהוג את הירידה :) ולאחר מכן, בהחלטה ספונטנית, מחליטים להמשיך למגדל קויט.
הרכב מטפס בקלילות אל הגבעה שבראשה ממוקם המגדל, ששימש במקור כמגדל טלגרף. מוצאים חניה חינמית (שמוגבלת לחצי שעה) במגרש שצמוד למגדל ואחרי התבוננות בנוף היפה (גם באמצעות הטלסקופים) נכנסים פנימה.
אחרי סיבוב קצר בקומת הכניסה, אנחנו קונים כרטיסים ועולים במעלית (שנראית קצת מימי הביניים) אל קומת התצפית. הראות די טובה, אבל לא מצויינת...את גשר שער הזהב אי אפשר לראות... אנחנו מצלמים קצת וממצים די מהר, יורדים במעלית העתיקה חזרה לקומת הכניסה וחוזרים לרכב ממש בסיום זמן החניה המותר.
מכאן אנחנו ממשיכים למרכז העיר, אל סביבות מפגש הרחובות פאוול ומרקט, במטרה לעלות על אחת הקרוניות לכיוון הרציפים. משוטטים קצת עם הרכב לחפש חניה במחיר סביר ומוצאים חניון ב- 10$ ללא הגבלת זמן. בחזור אנחנו מגלים שהמחיר לנכנסים מאוחר יותר קפץ ל- 20$.
הרחובות הומים וסואנים. זה יום פטריק הקדוש ובכל מקום צעירים לבושים בהתאם, שמחים ועולצים ויש גם מצעד שאנחנו לא ממש מצליחים לראות מתוך התור לקרוניות (וגם להתקרב לא ממש אפשר היה)…
התור הארוך של הממתינים לקרונית גורם לנו למחשבות שניות, אבל מחליטים לחכות בכל זאת. לוקח לנו קצת זמן לאתר את העמדה לרכישת הכרטיסים ואנחנו זוכים לעוד תור, אבל אחד שזז מהר.
קונים כרטיסים לשני מבוגרים ושתי ילדות (הצעירות בנות פחות מחמש ולא צריכות כרטיס) וחוזרים לתור הארוך לעליה לקרונית. קרוניות באו והלכו ואנחנו מתקדמים בקצב צב. מזל שהצעירה נרדמת בשלב זה ושאנחנו לא נדרשים לשעשע אותה בכל ההמתנה הארוכה...(פריבילגיה שלא תהיה לנו בחזרה).
הנסיעה בקרונית נעימה ומהנה, למעט 10 דקות עיכוב בהן הנהג רב עם אחת הנוסעות ונאלץ לעצור ולהזמין משטרה. סוג של חוויה. לא?
בירידה מהקרוניות (נסענו אל התחנה של רחוב טיילור קרוב לרציפים) הרעב מתחיל להציק ואנחנו מאתרים סניף ברגר קינג ומחליטים לעצור להפסקת אוכל (זבל, אבל טעים).
קיווינו לפחות לצאת בזול מהארוחה, אבל לא. זה סניף נטול מבצעים... נפרדים מכ- 40$ וממשיכים בדרכנו אל הרציפים השמשיים (לא לפני שאנחנו מבקרים גם את השירותים במסעדה ונאלצים לחלץ את אחת הילדות שנתקעת בהם...).
אנחנו ממשיכים לכיוון מרכז גיררדלי ומטיילים בנחת בין הספינות שבמוזיאון הימי (מבלי לעלות עליהן), ומול המרכז, אנחנו מתמקמים לפיקניק של תפוחים על הדשא. השמש נעימה וכיף לנו לשחק ולהשתולל. אחרי ההפסקה המהנה, אנחנו עוברים להמתנה (לא כל כך) מהנה בתור לקרונית חזרה בצומת הייד וביץ'. ההמתנה ארוכה ומייגעת וגם הקרונית שאנחנו עולים עליה מלאה ודחוסה והנסיעה חזרה הרבה פחות מהנה. אני באיזה שהוא שלב רק ממתינה שייגמר…
מהקרונית אנחנו ממשיכים למרכז ווסטפילד שעל רחוב מרקט במטרה למצוא נעלים לבכורה. ביקור מהיר ומוצלח ברשת foot locker מניב נעלי נייק במחיר מציאה. תלונות רעב בקהל מביאות אותנו להפסקת אוכל נוספת ומשם לרכב.
ברכב אנחנו נוסעים לכיוון פארק שער הזהב הסמוך למקום הלינה שלנו. אנחנו עושים סיבוב קצר ברכב ועוצרים בחוף הים במחשבה לרדת לסיבוב על החוף. המחשבה נגוזה ברגע שאנחנו פותחים את החלון. הקור מקפיא!
את המשך הערב אנחנו מעבירים בדירה הנוחה. ארוחת ערב מעולה, מקלחות חמות ועוד יום מקסים מגיע לסיום.
17/3/13 היום החמישי – הגבירות הצבועות, אשבורי-הייט וחוף הים
היום שלי מתחיל מוקדם מאד ביקיצה טבעית בסביבות 4:30… מי שמכיר אותי יודע כמה זה לא אופייני לי לקום מרצון בשעה כזו. אני מעבירה את הזמן בתיעוד הימים האחרונים ובהזמנת כרטיסים לאלקטרז. לשמחתי (ולשמחת הבנות הגדולות ) יש כרטיסים למחר וההזמנה מושלמת בקלות (אלקטרז היה יעד שהתלבטנו אם לבקר בו או לא. חששנו שזה אולי לא מתאים להרכב שלנו ובסופו של דבר החלטנו להמר על הסיכוי למצוא כרטיסים במקום ולהחליט בזמן אמת. הבנות מאד רצו והחלטנו שאם יהיו כרטיסים נפליג לאי. מודה שהופתעתי לגלות שיש כרטיסים למחר...). בינתיים בנות ובן הבית מתעוררים.
אחרי ארוחה קלה, אנחנו יוצאים לדרך. היום בכוונתנו לטייל ברובע אשבורי הייט שזכור לנו לטובה מביקורנו הקודם בעיר (לפני עשור לערך...). בדרך אנחנו מחליטים לעצור בכיכר אלאמו לתצפית על הבתים היפים המכונים the painted ladies. אנחנו מגלים ששכחנו את המצלמה בדירה ואת התמונות של היום אנחנו נאלצים לצלם בנייד…
אנחנו עוצרים בגינת המשחקים הסמוכה וכשמחליטים לעזוב הבנות לא מרוצות (בלשון המעטה).
אנחנו ממשיכים לרחוב הייט וחונים את הרכב בזווית בלתי אפשרית ממש (וממש מקווים למצוא אותו באותה צורה שבה השארנו אותו).
כבר בתחילת הסיבוב נשמעות תלונות על רעב (כמה מפתיע...) ואנחנו בוחרים בית קפה שנראה נחמד וריק יחסית. מהרגע שאנחנו מתיישבים ועד שאנחנו משלימים את ההזמנה, המקום מתמלא עד אפס מקום והתור ארוך ארוך...הכל טרי וטעים וחבל שלא רשמנו לפנינו את שם המקום כי היינו בהחלט ממליצים…
אנחנו ממשיכים בסיבוב המהנה בין שלל החנויות, ציורי הקיר והמבנים הצבעוניים, ובדרכנו לאוטו אנחנו מחליטים לטייל קצת בפארק בואנה ויסטה, אבל אחרי סיבוב קצר אנחנו ממצים, בין השאר, כי לא מאד נעים לנו לשוטט בין כל חסרי הבית...אנחנו עוצרים בגינה הקטנה שבכניסה לפארק והבנות נהנות להשתולל ולהוציא אנרגיה. אחרי זמן די ארוך אנחנו חוזרים לאוטו ושמחים לגלות אותו בדיוק במקום ובצורה בה חנינו אותו…
עוד עצירה קצרה , שהופכת לארוכה, בסופר שכונתי ויקר, ואנחנו חוזרים לדירה להתרעננות ושנת יופי קצרה של צעירת הבנות. בדירה אנחנו מגלים שהאש בכיריים נותרה דולקת כל הבוקר, אחרי שהכנו חביתות. מזל שלא קרה כלום. אנחנו אמנם ישנים מול תחנת כיבוי אש, אבל לא ממש מעוניינים לבדוק את טיב שירותיה…
אחרי התרעננות, אנחנו ממשיכים אל חוף הים והפעם יורדים להסתובב. הרוח מקפיאה, אבל הבנות כלל לא מוטרדות. עטופות במעילי חורף הן חולצות נעלים, מקפלות את המכנס וטובלות רגלים באוקיינוס הקפוא. כמובן שמהר מאד כפות הרגלים הופכות להיות כפות הרגלים וכל מה שמחובר אליהן (מה. זה לא אצל כולם ככה?) ובשלב זה הבנות נשלפות מהמים כלאחר כבוד, מקבלות עוד כמה דקות של משחק בחול וכשהקור מכריע חוזרים לאוטו ולדירה החמה (לא לפני עוד עצירה בסופר סמוך לרכישת השלמות מצרכים לארוחת ערב מקסיקנית).
הערב עובר בנעימים. קצת אוכל, קצת משחקים, הרבה מקלחות, ועוד קצת כביסה. מחר יומנו האחרון בסן פרנסיסקו. מצד אחד מתבאסים לעזוב ומן הצד השני כבר מעקצץ לנו להתארגן ולצאת למסע שלנו…
18/3/13 היום השישי- אלקטרז ועוד קצת השלמות
אנחנו מתעוררים לבוקר מעונן ואפור, עניין שילך ויחמיר במהלך היום. על אף התכנון לצאת מוקדם, אנחנו מתנהלים בנחת ומתעכבים קצת במשחק בגינה האחורית של הבית והבנות (במיוחד הקטנה שבהן) נהנות לשחק. לעיר אנחנו מגיעים רק בסביבות 10:30.
אנחנו עוברים שוב ברחוב לומברד ויורדים את הירידה התלולה מאד של רחוב פילברט (לונה פארק!). הרחוב חד סטרי בכיוון הירידה וזה ממש לא מפתיע אותנו.
באזור הרציף ממנו יוצאת ההפלגה זה קצת מאתגר למצוא חניה ועוד אחת במחיר סביר, אבל אחרי אי אילו סיבובים אנחנו מוצאים חניה ב-20$ ללא הגבלת זמן.
אנחנו מעמיסים את המעילים על העגלה (אני מודה שחשבתי לוותר עליהם. איזה מזל שלקחנו אותם! באי קפוא. אבל ממש!) ופונים למזח 33, שם אחרי זמן קצר בתור הכרטיסים המוזמנים מראש, אנחנו מקבלים את הכרטיסים וממתינים לעליה לסירה (יש לנו כחצי שעה עד העליה).
בשלב מסוים אנחנו מבינים שעל האי אין מזנון או משהו דומה (לא יודעת למה הנחנו שאמור להיות שם משהו כזה…) ומאחר ואנחנו מצויידים רק בפירות, אנחנו מחליטים לנסות להגיע לרציף 39 לקנות משהו שיהיה לנשנש. סיבוב לחוץ ומלחיץ, שבסופו יש לבנות מה לאכול והמצפון הפולני מושתק. המחיר – איבוד גרב של הקטנה, שמתחילת הטיול מתמחה בחליצת נעלים והורדת גרביים במהירות שיא כשאמא ואבא מסיטים לרגע את המבט…
אנחנו עולים לסירה (בעליה מצלמים אותנו על “רקע האי”, תמונה שינסו למכור לנו במחיר גבוה לכל הדעות (22$ לשתי תמונות בגודל סטנדרטי)), מתמקמים בסיפון העליון וההפלגה עוברת בנעימים. למרות מזג האויר האפרורי הראות טובה למדי.
באי אנחנו רוכשים חוברות ג'וניור ריינג'ר לבנות ומתחילים בסיור. שוב, אנחנו מוצאים את הזיגזוג בין הבנות הגדולות לצעירות מורכב. בתור מבנה הכלא הסיור מעניין את הגדולות אבל הצעירות מאבדות סבלנות מהר (אחת לא מסכימה לשבת בעגלה והשניה מוצאת את המקום מלחיץ ומפחיד ומבקשת לצאת). אנחנו מתפצלים ואני ממשיכה בסיור עם הגדולות ואנחנו משלימים את הסיור המעניין.
כשאנחנו מסיימים את החוברות כבר ממש קפוא על האי. הרינג'רים בודקים את החוברות ומעניקים לבנות את הסיכה השניה שלהן. העיכוב מאלץ אותנו להמתין לסירה הבאה (והאחרונה מהאי) באי הקפוא ואנחנו מתחממים עם שוקו/קפה חם.
חזרה בעיר אנחנו מחליטים להסתובב עוד קצת ברציף 39, כדי לאפשר למי שישנה בסיבוב הקודם לצפות באריות הים. קר מאד והרציפים די נטושים. אנחנו מחליטים לסגור את היום עם סרט ופיצה זהה לזו שהתחלנו איתה את הביקור וחוזרים לדירה.
אנחנו מזמינים, שוב, הרבה מדי אוכל… אוכלים, צופים בסרט ובין לבין מסיימים כביסות ואריזות, מבצעים צ'ק אין לטיסה מחר ומדפיסים את כל הואוצ'רים שנזדקק להם מחר במהלך היום. מכוונים שני שעונים לבוקר, מה שבטוח, וסוגרים את הערב האחרון לביקור זה בסן פרנסיסקו.
מחר בבוקר אנחנו ממשיכים לדאלאס, טקסס. שם נרכוש את הקראוון והאוטו ונתארגן להמשך המסע.
לקריאת קורותינו בשבוע השני לטיול, ההתארגנות בטקסס לחצו כאן
