בפוסט הקודם הגענו, אחרי נסיעה חוויתית לאורך כביש 66, אל קינגמן שבאריזונה.
יום רביעי 10.4.13 – אל לאס וגאס
אנחנו יוצאים לדרך מוקדם יחסית הבוקר. החצי קם לפני כולם ונכנס לוולמארט כדי לתקן את הגלגל המפונצ'ר וכדי לשכפל את מפתחות הקראוון. הוא חוזר אחרי חצי שעה בערך, בלי מפתחות (אין להם איך לשכפל כאלה), ועם אותו צמיג מפונצ'ר (הם לא מתקנים. רק מחליפים).
אז אחרי ארוחת הבוקר ולפני שממשיכים בדרך, אנחנו עוצרים בפנצ'ריה. שם מסכימים לתקן את הגלגל, אבל תוך כדי תיקון מגלים, שהצמיג הרוס לגמרי ושלא ניתן לתקן אותו וחייבים החלפה (ומוצאים גם את חתיכת המתכת שפינצ'רה אותו. לטענת בעל המקום מישהו היה צריך לשים אותו תחת הגלגל בכוונה). אנחנו נפרדים מעוד 140$ וממשיכים בדרך…
בעקבות כביש 66 ההיסטורי אנחנו עוברים במרכז העיר ודיינר צבעוני ופסטלי (Mr D'z diner) מפתה אותנו לעצור לארוחה לפני המשך הנסיעה לוגאס.
הארוחה מוצלחת מאד. ההמבורגר של הגדולים נפלא וגם לבנות האוכל טעים והן שמחות מאד לקבל גלידה (נדיבה וטעימה) לקינוח. אנחנו כמובן מצלמים ומצטלמים ו(אחרי שמוודאים שכ-ו-ל-ן ביקרו בשירותים, בין אם במסעדה או בקראוון) ממשיכים בדרך.
הנסיעה שלפנינו היא של כשעתיים ואנחנו מחליטים לעשות אותה ברצף.
נוסעים ונוסעים והקראוון לא יציב (יש אמנם משאיות שתורמות לזה, אבל מעט. לעומת זאת, יש רוח חזקה). החצי עוצר ומחזק את ה- sway bar. זה קצת עוזר.
אנחנו מגיעים להובר דאם ומחליטים לעצור להתרשמות. אחרי בדיקה ביטחונית של הקראוון בכניסה, אנחנו עולים ועולים עם הכביש וחניה לקראוונים לא נראית באופק. בסופו של דבר אנחנו מוצאים את החניה בסוף העולם ימינה (פחות או יותר היכן שמסתיים הכביש למעלה) ואנחנו מתלבטים אם לרדת בכלל...
מחליטים לרדת. הדרך למטה עוברת בקלילות (טוב נו, ירידה. זה ישתנה בהמשך) והסיור העצמאי שלנו בחוץ מעניין. מראש החלטנו שאנחנו לא לוקחים את הסיור המלא (החלטה שמתחזקת נוכח המחיר הגבוה והרכב הקבוצה שלנו).
אחרי שאנחנו צופים על הסכר מכל הכיוונים ומקבלים הסברים מהמדריך הצמוד שלנו, המומחה לחשמל, החצי, אנחנו חוזרים לרכב. הדרך למעלה (במיוחד עם העגלה) מפרכת ובעיקר חמה (!!!) ואנחנו מסיימים לטפס ומגיעים לאוטו אחרי כל המדרגות והעליות מתנשפים ומזיעים (מעניין איך זה מרגיש באוגוסט).
ממשיכים בנסיעה. לאס וגאס כבר קרובה (עוד כ- 30 מייל).
בעיר אנחנו מחפשים חניון קראוונים ולרגע מתלבטים אם כדאי לבחור בקמפ של רשת KOA הנמצא על הסטריפ (בחלק הצפוני ליד מלון circus circus), או לבחור משהו מחוצה לו. החניון שאנחנו בודקים ראשון (Oasis resort) מוצא חן בעינינו מיד, ואנחנו משלמים עבור שהייה של שלושה לילות. במקום יש בריכה, לשמחת כולן, אבל אין מגרש משחקים, לאכזבתה של הצעירה.
כאמור, אנחנו עוד לא ממש מיומנים בחניה עם הקראוון. לכן, בחניה שלנו, נדרשים לנו שלושה ניסיונות כדי להיכנס ולהתמקם כמו שצריך (וזה עוד בנסיעה קדימה בחניה שהיא pull through ולא בחניה ברוורס), אבל בסופו של דבר אנחנו מתמקמים ומעבירים זמן נינוח בשולחן הפיקניק שליד הקראוון עם משחקים, יצירה ומחשב, כך עד השקיעה.
עם החשיכה אנחנו חוזרים לרכב ונוסעים אל הסטריפ ומתכווננים אל מלון ונציה. הג'יפיאס לוקח אותנו ליעד ואנחנו חונים (בעת ביקורנו בעיר החניה הייתה חינם וזמינה בכל המלונות כמעט, קל ונוח. אני מבינה שהמצב השתנה ועומדים לגבות תשלום במלונות על החנייה).
אנחנו מסתובבים במלון היפה (החצי, בניגוד לבנות, לא מתרשם). הבנות מתלהבות מהקישוטים, מהגשרים שמעל ה”תעלה” ומהתקרה דמוית השמים, הנותנת מראה של רחוב חיצוני וכיכר. מאוחר יותר, כשאנחנו יוצאים מהמלון לרחוב, אחת הצעירות תוודא שהפעם אנחנו באמת בחוץ. :-)
כשממצים את השיטוט במלון, אנחנו יוצאים החוצה ולא מתלהבים מהאזור הזה של הסטריפ. ביקור במלון ה- ווין מעניק משמעות חדשה בעינינו למונח "קיטש”. מזג האוויר היבש בשילוב עם השטיחים בכל מקום, הופך אותנו (ואת אחת הבנות במיוחד) למצבר חשמל סטטי ואנחנו מחשמלים אד את השני כמעט כל הסיבוב…
בשלב מסוים מתחילה עייפות אצל חלק מהבנות ורעב אצל אחרות ואנחנו מחליטים לחזור ולשבת לאכול. אחרי שמאבדים את הכיוון וקצת הולכים לאיבוד במלון, אנחנו מוצאים את הדרך הנכונה החוצה. בשלב זה הרעב גובר כמו גם העייפות.
מגיעים חזרה למלון ונציה והולכים היישר אל אזור האוכל המהיר. המחירים גבוהים ביחס לאוכל מהיר (10$ לפני מס לארוחת המבורגר) אבל לא מוצאים אלטרנטיבה ראויה וזמינה אחרת, שגם מקובלת על כולם.
מזמינים לכל אחת מה שבוחרת. האוכל מגיע והגדולות לא מוכנות לאכול את המנה שלהן (מתגלה חרדל במנה, שזה, מסתבר, בגדר אסון...), אבל בסופו של דבר כולן מוצאות משהו לאכול מתוך המבחר...
משם אנחנו חוזרים, עייפים, לקראוון, בנסיעה דרך הסטריפ (אפשר גם לנסוע דרך הכבישים המהירים העוקפים, אנחנו בוחרים שלא ומעדיפים לנסוע דרך הסטריפ הצבעוני והמרשים בלילה). כמעט כולן נרדמות בדרך...
יום חמישי 11.4.13 – לאס וגאס
הבוקר שלנו מתחיל ומתנהל בעצלתיים, למורת רוחו של החצי. אנחנו יוצאים רק בסביבות 12 לכיוון מרכז האאוטלט שבצפון הסטריפ כדי לחפש בגדי ים לבנות.
תוך זמן קצר אחרי שחונים, אנחנו מוצאים את חנות הצ'ילדרנס פלייס, בה אנחנו מתכננים להצטייד בבגדי ים כאמור. נכנסים לחנות ושוכחים לצאת...
משימתנו מסתיימת בהצלחה אחרי כשלוש (!) שעות (אני אתן לכם לדמיין איך נראים שני הורים אחרי שלוש שעות בחנות, עם ארבע ילדות, שתיים מתוכן צעירות מאד), ואנחנו עוברים, רעבים (ועייפים), לאולם האוכל המהיר וקונים לכל בני הבית כריכים בסאבווי. כצפוי, יקר כאן יותר מאשר מה שהתרגלנו לשלם.
מכאן, אנחנו עוזבים את הקניון, וממשיכים אל החלק הדרומי של הסטריפ. חונים הפעם במלון ניו יורק ועולים להסתובב. המלון מקסים כפי שזכרתי מביקורי הקודם (לפני כ- 15 שנים, כשנה אחרי שהמלון נפתח) וגם החצי מסכים שהוא נחמד. אנחנו משוטטים ב”רחובות” ניו יורק והגדולות מתבאסות מכך שאנחנו לא מסכימים שההתנסות הראשונה שלהן ברכבת הרים תהיה בזו של המלון.
מכאן אנחנו ממשיכים הלאה אל טירת האקסקליבר, היפה והמרשימה מבחוץ, אבל הלא כל כך מעניינת מבפנים. פנינו מועדות אל מלון הלוקסור שהבנות מבקשות לראות.
אנחנו עולים על הרכבת, מחליפים קו במנדליי ביי, ומגיעים אל הלוקסור. אחרי שמצטלמים ליד הספינקס, אנחנו נכנסים פנימה והבנות מתלהבות ממבנה הפירמידה המיוחד של המלון.
אחרי הסיבוב, אנחנו רוצים לחזור לסיבוב במנדלי ביי וכאן אנחנו מבזבזים המון זמן בדרך...
מחכים בתחנה, הרכבת מגיעה, אנחנו עולים עליה ומגלים שהיא נוסעת ישירות לאקסקליבר ולא עוצרת במנדליי ביי (ולא סתם חוזרת חזרה, אלא למיקום אחר במלון, רחוק, שדורש מאיתנו לחצות את כל המלון בדרך ארוככככה (ולא מעניינת במיוחד), כדי לחזור לתחנה המתאימה).
אחרי הסיבוב הארוך, אנחנו עולים סוף סוף על הרכבת הנכונה, כדי להגיע למלון שאנחנו לא מוצאים בו עניין מיוחד… מזל שיש לנו זמן לבזבז… עולים על רכבת וחוזרים חזרה.
חוצים את הגשר אל עבר מלון MGM (בדרך מצלמים את הסטריפ המרשים) ומבקרים בחנות של הריין פורסט קפה. מאחר ואנחנו מעדיפים לאכול בהמשך גלידה במלון ניו יורק, אנחנו מחליטים לוותר על ישיבה בבית הקפה.
נקודת העניין הבאה שלנו היא בחנות M&M שבהמשך הרחוב. החנות נחמדה (ויקרה) ואנחנו מסתובבים בה ועומדים בפרץ ה"תקני לי" וה"אפשר" שעולה מכל עבר. סרט התלת מימד כבר לא מוקרן הערב לאכזבתנו (במיוחד לאכזבתה של בת הרבע לחמש, ואנחנו מבטיחים לה לנסות ולחזור שוב ביום אחר).
אנחנו עוברים לחנות המקסימה של קוקה קולה ומשם מתכווננים חזרה למלון ניו יורק לגלידה בבן אנד ג'ריס באחד מ”רחובות” המלון.
בגלידריה כל אחת בוחרת את הטעמים האהובים עליה (מחיר מנה כמחירו של דלי גלידה שלהם בארץ). כשאנחנו מסיימים את הגלידה, אנחנו מבינים שהשעה המאוחרת לא תאפשר הכנת ארוחת ערב בקראוון (כבר אחרי 21:00 וכנראה שלפחות חלק מהבנות יירדם בדרך) ואני ניגשת לבחון את דוכן הפיש אנד צ'יפס הסמוך (עדין ברחובות המלון, כמובן).
ארוחה משפחתית עולה כ- 20$ וכוללת דגים/שניצלונים/צ'יפס/פלאפל וסלט כרוב וזה נראה לנו קומבו שייתן מענה לכל הרצונות. האוכל מתגלה כטרי וטעים מאד. שבעים, אחרי שאנחנו צופים שוב ברכבת ההרים החולפת מעל ראשינו, אנחנו יורדים לכיוון הרכב.
חוזרים עייפים אך מרוצים (הבנות ממהרות למדוד את נעלי האצבע החדשות שלהן ומכינות את בגד הים החדש לבוקר. מחר מתחילים את היום בבריכה).
יום שישי 12.4.13 – יום נוסף בלאס וגאס
לא להאמין, אבל היום עבר חודש מאז שיצאנו מהארץ. הזמן פשוט טס.
אחרי ארוחת הבוקר, הבנות לובשות בשמחה את בגדי הים החדשים, אנחנו אורזים מגבות בשקית (ואת כל החפצים היקרים אנחנו לוקחים, כרגיל, בתיק איתנו) ויוצאים אל הבריכה. מקישים את הקוד והשער נפתח לשטח הבריכה היפה והמזמין. הבריכה כמעט ריקה וזה מוסיף לכיף.
הגדולות משחקות במים ומשתעשעות עם צינורות צפים שמצאו והצעירות משחקות על המדרגות. לאחת מהן קר מאד (למרות שחם ונעים) ואני מוציאה אותה החוצה להתחמם.
אחרי זמן מה בשמש, היא מתעקשת לחזור פנימה, אבל לא הרבה אחרי זה, שוב קר לה מדי… זה, בשילוב עם העובדה שכבר כמעט 12 בצהרים והשמש יוקדת (מצחיק שלפני יומיים שיחקנו בשלג), אנחנו מחליטים להתקפל חזרה לקראוון (למחאת הבנות).
מדליקים דוד ולא הרבה אחר כך מתחילים במקלחות. חלקן עוברות בשקט יחסי וחלקן ממש לא (בלשון המעטה). כשמסיימים את הסאגה, אנחנו מחליטים לצאת לארוחת צהרים בבופה של מלון פריז.
הנסיעה עוברת מהר, כך גם החניה. עולים (מתרשמים מיד מיופיו של המלון. דומה מאד לניו יורק, רק פריזאי) ובעזרת הכוונה מעמדת המודיעין, מוצאים די מהר את המסעדה.
התשלום שמבקשים מאיתנו הוא רק עבור הגדולות (ועבורנו כמובן) ואת הצעירה בת הרבע לחמש, מעבירים כבת מתחת לגיל 4 (כשאני אומרת שהיא מעל, הקופאית אומרת לי שבגיל שלוש לא משלמים, ומשכנעת אותנו (שלא לומר לוחצת עלינו) שלשעה הקרובה, היא יכולה להיות בת שלוש. לנו לא נותר, אלא להסכים עמה בסופו של דבר).
המסעדה נהדרת. יפהפיה ומזמינה.
המלצרית שלנו לוקחת מאיתנו הזמנת שתייה ועד שאנחנו חוזרים מסיבוב ראשון בדוכנים (החצי ראשון עם הצעירה, אני אחר כך עם השאר), השתייה כבר מוגשת בכוסות גדולות מאד.
אנחנו אוכלים, וחוזרים והולכים וטועמים ממגוון המאכלים שבמזנון. הכל (כמעט) טעים ואנחנו מרוצים מהבחירה בבופה הזה.
למרות שבקושי נשאר לנו מקום לקינוח, אנחנו לא מוותרים ונהנים גם ממזנון הקינוחים העשיר. אני והחצי טועמים כל מיני דברים (קרם הברולה ופאי הפירות הכי מוצלחים לטעמי). הגדולה מכינה גביעי גלידה לה ולכל אחיותיה וכולם מרוצים. בשתייה, אגב, כמעט ולא נגענו.
בין לבין, אנחנו משלבים בחינניות ריצות אחרי הצעירה (שמסרבת לשבת, בורחת מהשולחן בצחוק מתגלגל ורצה מבלי להביט לאחור, כיאה לבת שנתיים), צילום, טיולים לשירותים, וניסיונות להרגיע את מי שצריך...
שבעים ומרוצים, כשעה + אחרי שהגענו, אנחנו משאירים טיפ ויוצאים מהמסעדה, כשאנחנו מצויידים כל אחד בעוגיה לדרך (שלא נרעב, חלילה).
המשך אחר הצהרים כולל ביקור הצצה במלון הפלמינגו (לא מצאנו בו עניין רב) ובמלון הסיזרס פאלאס, שמצאנו אותו יפה ומעניין (ומרתק לגדולה, שמתעניינת בכל האלים היווניים שבספרי הקריאה האהובים עליה).
במהלך השיטוט במלון, אנחנו מגיעים להופעה קצרה על נפילת אטלנטיס. ההופעה, שמלווה בהתפרצויות אש, מלחיצה ומרתקת את הבנות כאחת (למעט את הצעירה. אותה זה רק מלחיץ והיא והחצי חוזרים אל האקווריום, שבו התבוננו כולנו קודם, משועשעים, בדגים המואכלים על ידי צוללן בגרביים).
משם אחרי הליכה ארוכה, אנחנו חוזרים אל הרכב שבחניית מלון פריז.
היעד הבא שלנו הוא מלון circus circus שבקצה הצפוני של הסטריפ. לרגע אנחנו שוקלים ללכת ברגל את 3 הק"מ עד אליו, אבל מבינים שזה לא ריאלי. אנחנו מגיעים וחונים בחניה הצמודה למלון ובכלל לא מתרשמים ממה שאנחנו רואים. המלון וסביבתו מבאסים למדי ואין בכלל מה או איך להשוות אותו למלונות האחרים שבמרכז ובקצה השני של הסטריפ. אנחנו שמחים שלא בחרנו לישון בחניון שכאן.
הסיבה שבגללה אנחנו בכלל מגיעים לכאן עכשיו, היא כדי לאפשר לבנות לשחק בעמדות היריד שמעל לקזינו (ה- Midway) וכדי לצפות בהופעות קרקס שבמרכז האוהל.
הביקור מוצלח מאד. אנחנו בוחרים כמה משחקים, במיוחד כאלה שיש בהם תמיד זוכה ומשחקים בזוגות. הבנות זוכות בשלוש בובות פרווה ראשונות (יש הסכמה מראש שכל הפרסים יהיו משותפים) וגם בעמדה אחרת הן זוכות בבובות (זו עמדה שבה ילדים בני פחות מ-12 זוכים ללא קשר להצלחתם), הפעם של תינוקות שרק.
אנחנו מנסים גם משחקים שבסופם אנחנו לא זוכים בכלום – כמו ניסיון להעיף עם פטיש עופות לתוך סירים, או ניסיונות להגיע לסכומים ספציפיים בגלגולי כדורים...
אנחנו מצטרפים גם למשחק נגד קבוצות אנשים וילדים אחרים (הפרס גדל ככל שקבוצת השחקנים גדולה יותר) ונהנים מהמשחק ומהאנרגיות, גם כשמפסידים.
משחק נחמד אחר שאנחנו משחקים, הוא פיצוץ בלונים בעזרת רובה מים. הראשון שמפוצץ בלון, מנצח. שלוש הגדולות משחקות, הבלון של הגדולה מתפוצץ ראשון, אחרי קרב צמוד, ועוד בובה מצטרפת לאוסף.
אנחנו מספיקים לראות מופע אקרובטיקה ומופע טרפז וחוזרים לרכב (בדרך אליו אנחנו עושים סיבוב ב- adventure dome, הלונה פארק של המלון. המחיר, לדעתנו, ממש לא מצדיק את עצמו ובכל מקרה, כולנו כבר עייפים).
כשאנחנו כבר באוטו, אנחנו שוקלים את האפשרות לנסוע אל הבלג'יו כדי לראות את מופע המזרקות. כאמור, כולן עייפות, ואנחנו חוששים למתוח אותן לקצה, ואחרי התלבטות קלה, אנחנו מחליטים לוותר. כבר עמוס בכבישים, והנסיעה דרך הסטריפ חזרה לחניון הקראוונים אטית, ופקוקה במיוחד ליד הבלג'יו (ואנחנו רואים קטע ממופע המזרקות באופן חלקי דרך שמשות הרכב הגבוה שלנו).
מבט אחרון לסטריפ בלילה ואנחנו מגיעים לקראוון.
אוכלים קצת (כריכים/פירות), שותים (קפה), כלים, יומן מסע ועוד יום מוצלח מסתיים.
החלטנו כבר אתמול שלא נישאר עוד לילה בעיר (די מיצינו את הרעיון), אבל נתעכב מעבר לשעת הצ'ק אאוט הקבועה (ומכיוון שכאן בוגאס הכל עולה כסף, מדובר על חיוב של 10$ לכל שעה אחרי 12:00), כדי להספיק בריכה/תיקוני קראוון/וביקור ב- M&M לטובת הסרט שבת הרבע לחמש רצתה לראות.
הרושם שלנו מוגאס מעורב. זה מקום סוער, זוהר (ויקר), שטחי ומוכר אשליות, שאין מאחוריהן הרבה, לבלות בו...לא לגמרי כוס התה שלנו. שווה ביקור, אבל אנחנו, כנראה, שלא נשוב הנה שוב במיוחד.
צריך לקחת בחשבון כשמגיעים לכאן עם ילדים צעירים, שאלות שעלולות להתעורר מכל עסקי הסחר בנשים שמתנהלים כאן בבוטות (על ידי מחלקי כרטיסים בכל פינה ובשלטי חוצות על אוטובוסים). הילדות שלנו שאלו וקיבלו תשובות (שלא היה קל לנסח ולהעביר באופן ההולם את גילן הצעיר). אבל מי שלא רוצה להיכנס לדיונים האלה, צריך לשקול האם זה מקום מתאים לבילוי עם ילדיו.
יום שבת 13.4.13 – נפרדים מוגאס בשעות אחר הצהרים וממשיכים אל ספרינדייל
אנחנו מתחילים את הבוקר מוקדם יחסית לעצמנו, אבל לא מספיק מוקדם בשביל התכנית השאפתנית לבוקר זה.
חלק ראשון של התוכניות מתבטל כבר בתחילת היום. החצי רוצה לטפל בקראוון (בעיקר בדלת המקרר החסרה) אבל החברות הרלוונטיות לא עובדות בסוף השבוע.
בהמשך, בעוד אני מחפשת מקום לינה לערב, החצי מברר בקבלה של הפארק ואנחנו מקבלים אישור להישאר עד 13:30 בלי תוספת תשלום.
אני מזמינה מקום לינה בספרינגדייל בחניון קראוונים צמוד לכניסה לשמורת ציון, בחניה עם חיבורים מלאים (סביב 50$ ללילה לכולנו כולל מסים) ואנחנו מסיימים את המנהלות לבוקר זה.
ממשיכים לארוחת בוקר במסעדת IHOP הסמוכה (יחסית. שתי דקות נסיעה). התור ארוך (לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר בסוף שבוע) אבל מתקדם בקצב סביר. כשמגיע תורנו (וכל הכבוד לבנות שלנו על הסבלנות שגילו במשך ההמתנה הארוכה), אנחנו מזמינים פנקייק פרצוף ענקי לצעירה (הוא מגיע עם יוגורט תות בשקית לקישוט הפרצוף (וכמו שאומרת לנו המלצרית: “אצלנו כן משחקים עם האוכל”...)) ומגוון מנות אחרות לשאר ורק כשהמנות מגיעות אנחנו קולטים את גודל המנות העצום...
הכל טעים לרובנו. אחת הגדולות לא אוכלת את המנה שלה, מאחר ואין במסעדה סירופ שוקולד... מאחר ואין סיכוי לסיים את המנות, אנחנו אורזים חלקים מהאוכל, ביניהם חצי ממנת הפנקייק שלי. היא תמצא את עצמה בפח, אחרי שהבכורה תתיישב עליה... פעמיים...
משם אנחנו ממשיכים ליעד האחרון לביקורנו בוגאס - חנות M&M - לסרטון שהובטח לבנות.
נראה לנו שהכי קרוב יהיה לחנות במלון MGM ואנחנו פונים לשם. מסתבר שקרוב זה עניין מאד מאד יחסי בוגאס. לוקח לנו כמעט 20 דקות לצאת מהחניה ולחצות את המלון עד היציאה לסטריפ...המלונות פשוט ענקיים…
בדרך מצלמים עוד קצת תמונות אחרונות.
מגיעים לחנות ועולים מהר במעלית לקומת הקולנוע ומספיקים להקרנה של 13:00 (מזל שאין הרבה זמן לחכות, כך שמפלס ה"תקני לי" וה"אפשר?” נמוך יחסית).
הסרט נחמד (לא יותר מזה. אפשר בהחלט לוותר, אבל לא יכולנו לאכזב את הילדה שמאד רצתה לדעת במה מדובר). על ביקור נוסף בבריכה, אנחנו מבינים שנאלץ לוותר היום ואנחנו חוזרים במהירות לחניון הקראוונים... הגיעה השעה לפנות את הסייט שלנו. הצעירה מבקשת שאצלם את “מלון הפירמידה” בדרך.
הבנות מקבלות חופן מכובד של M&M, להשלמת החוויה המתוקה, ובזמן שהן ממתינות ברכב, אנחנו מכינים ומחברים את הקראוון לתזוזה.
אחרי שעוצרים למלא דלק, עורכים קניות בוולמארט סופרסנטר הקרוב (אוכל וגם קצת מזכרות), אנחנו נפרדים מלאס וגאס ויוצאים לדרך. החצי מתחיל ראשון בנהיגה (הוא גם ימשיך מבחירה את כל 4 השעות עד ליעדנו) והבנות מקבלות כל אחת ארוחת צהרים מאולתרת בדרכים.
הדרך ארוכה. הנוף מקסים ומגוון, הקראוון נגרר מעולה והמשאיות לא רבות, לשמחתנו.
אחרי כשעתיים אנחנו עוצרים להפסקה קצרה באיזו חניית משאיות נידחת וזוכים לראות מטס מטוסי קרב (?) ושובלים לבנים בשמים התכולים.
הדרך ממשיכה והכביש מתקרב למעבר בין צוקים צבעוניים לצד נהר הוירג'ין. אנחנו חולפים בתוכו בירידה בדרך מתפתלת ובמהירות נמוכה יחסית, שמעצבנת נהג משאית מאחורינו.
הולך ומחשיך ואת השעה וחצי הבאות אנחנו מעבירים בנסיעה בחושך מוחלט. עוברים ליד סיינט ג'ורג', ויורדים אל כביש 9 לכיוון ספרינגדייל.
מגיעים לעיר ולפארק הקראוונים שהוזמן (Zion Camp) בחושך, ברבע לעשר (כחמש שעות אחרי היציאה מוגאס, מאחר והפסדנו שעה במעבר ליוטה).
אנחנו פונים אל הסייט שהוקצה לנו ומנסים לחנות. למרות שמדובר בחנייה קדמית (חניית pull through), הניסיון ראשון נכשל. גם הניסיון השני.
אנחנו מנסים לעבור לחניה שליד כדי לעשות סיבוב ולחנות בצורה נוחה יותר, ולא רואים, בחושך, שאנחנו מגיעים למבוי סתום...עכשיו כבר חייבים לחנות ברוורס. ניסיון ראשון (אני מכוונת מאחור בסימני ידיים ובצעקות (בשביל מה קנינו ווקי טוקי, בשביל מה??)) - ובינגו. הקראוון חונה מושלם...רק לא בחניה שלנו 
.
אנחנו יוצאים ומבקשים להחליף סייט לזה שחנינו בו בטעות. לשמחתנו הדבר אפשרי ואחרי מנהלות ושגרה של ערב, אנחנו סוגרים את היום הארוך והמוצלח.
מחר נבקר בשמורת ציון... ועל כך, בפוסט הבא...
